<r>דו - את צודקת כל כך. זה נכון, כי עד לא מזמן, בטוח בשנה וחצי הראשונה, לא יכולתי להוביל שינוי כזה, כי זה לא היה בשליטתי. לדעתי - לא היתה לה מספיק מודעות לעצמה. וזה גם לסבתא לשמונה. היא בכתה מגזים, כן, אבל מהכרותי איתה - גם הבכי מהגזים לא היה רק מהכאב אלא גם מהעצבים של "למה לעזאזל כואב לי? לי!" <E>:...

רק דיברתי.

שוב התפרצתי. אח"כ הוא אמר משהו חמוד וחיבקתי אותו באהבה כאילו כלום לא קרה. גם הוא כבר התרגל לאופי המופרע שלי שזה בא וחולף, אבל כשזה בא זה הכי מגעיל שיש.

<t>תודה גדולה לכולכן! עובר עליי שבוע לחוץ (בעבודה, עובדת יותר שעות, מגיעה הביתה בחמש) ואין לי הרבה זמן אבל... אם כל הלחץ, איכשהו הלחץ בבית ירד! אני עדיין נופלת עם עצמי פה ושם אבל הרבה יותר משגיחה על עצמי ברגעי האמת.<br/> <br/> העניין הוא שאני טיפוס תקופתי. ז"א, אני לא יכולה לדעת בוודאות שהימים האחרו...

<t>נועה, קראתי את הדף עכשיו מההתחלה וראיתי שבסוף לא הגבתי לך אישית כמו שרציתי אחרי שקראתי את התגובה שלך פעם ראשונה.<br/> <br/> זה כל ך עוזר לדעת שיש מישהו שמבין בדיוק בדיוק על מה אני מדברת, ולא פחות חשוב -חווה קשיים בגלל זה, היה בתחתית, והתרומם.<br/> <br/> אם לא קשה לך, אני מאד אשמח לשמוע עוד על ההת...

דגנית, לא כ"כ הבנתי את כוונתך. האם את מתכוונת שדואליות איננה רצויה או שהיא רצויה וזה טבעי, פשוט צריך להבין אותה ולקבל אותה כפי שהיא, וזה בעצם מה שאני מתקשה בו?

כמה תודה בארבעה משפטים קצרצרים.

תודה רבה, אני קוראת הכל, אין לי זמן להגיב.

תודה לכם, מקווה שמחר יהיה לי קצת זמן.

תודה על הקישורים, גם אותם אקרא כשאתפנה קצת.

תמר קדם, תודה. ו - כן, כשיהיה לי זמן...

תודה לכן. אורית - תודה על ההפניה אל הדף הזה, מקריאה ראשונית נראה כי הוא מתאים מאד. אין לי הרבה זמן לכתוב, הולכת להתחיל לקרוא את הדף.

תודה |@|

אפשר לומר שהסמכות שלי היתה מושלמת ולא רעועה אם הייתי הולכת עם זה עד הסוף. כנראה בגלל שאני לא הולכת עם זה עד הסוף (וטוב שכך) - זה גורם לכך שעוד יותר לא לוקחים אותי ברצינות ואז אני עוד יותר מתעצבנת ושוב לא ממשת את האיומים שלי ואז הם ממשיכים בשלהם וחוזר חלילה.

<r>ענת - לא, זה לא זה. דווקא הקושי עם הקטנה היה אובייקטיבי (הוא גם בא לי בתקופה רופפת בחיים כך שמלכתחילה ההתמודדות איתה נידונה לקשיים). היא באמת היתה תינוקת קשה שנולדה למציאות לא אידילית, באותה התקופה.<br/> <br/> אני מבחינה איפה יש לצרות הילדות שלי השפעה. מבחינתי להיות אמא לא מכה זה הישג, כי אני לא ...

פרח בר - נראה לי שאת זאת אעשה. עוד לא קראתי את כל החומר פה באתר אודות פרחי באך. אני תמיד קוראת קודם. לא כ"כ הבנתי ע"פ מה הוחלט שצמחים מסוימים הם בדיוק עבור דבר מסוים.

לא משנה, אני עוד צריכה לקרוא.

<r>נהר זורם, כוונתך הובנה גם קודם, לא נפגעתי או משהו, פשוט חשבתי שלא הבנת אותי אז ניסיתי להסביר <E>:-)</E><br/> <br/> הצלחתי הפעם להבין טוב יותר למה התכוונת, תודה.<br/> <br/> אבל זה די קשה, מה שאת מציעה. ההתניות מאד חזקות. למשל - הבכי הראשון בבוקר (כן, על הבוקר, היא תמיד מוצאת על מה) כבר מכניס אותי ...

<r>פרחי באך מוכרים לי, את מנחשת נכונה שמה"רסקיו רמדי" <E>:-)</E>. יש לי בבית אך אני משתמשת לעיתים רחוקות. אפילו לקטנה לא נתתי בזמנו, זו באמת לא אופציה מובנת מאליה עבורי.<br/> <br/> אני אדם רציונלי בבסיסי. נראה לי שהדברים הללו דורשים שיתוף פעולה אמוני.<br/> <br/> הולכת לקרוא קצת על פרחי באך (אבל איזה...

<r>פרח בר - את צודקת בכל מה שכתבת, תודה על ההשקעה.<br/> <br/> נהר זורם ביניהם - אני מבינה את מה שאת אומרת אבל באמת, אם תנסי לדמיין לעצמך (ואין סיכוי שתצליחי כי מי שלא חווה דבר כזה לא יכול להאמין שזה אפשרי שתינוק יבכה כ"כ הרבה, מזל שיש לי עדים אובייקטיביים <E>:-)</E>) איך זה שתינוק בוכה (מה בוכה? צור...

<r>לא יודעת... האמת היא ש"נפש עדינה ורכה" הן לא בדיוק המילים שמתארות אותה, היא דווקא מאד קשוחה ועמידה, לוקחת שינויים בקלות מדהימה ואפילו סף הכאב הפיזי שלה גבוה מאד (כל זה בניגוד לאחיה הגדול, למשל).<br/> <br/> לחבק תמיד אפשר <E>:-)</E>. אבל מה, עד שהיא מגיעה לחיבוק יש לה סבלנות לזה בערך לחצי דקה ואז ...

<r><U><s>[u]</s>ולהיות אסרטיבית זה לבוא ממקום של ביטחון, ולא מהמקום הילדי ו/או התוקפני, לא להיכנס לויכוח איתו, או למאבק - כשמתווכחים עם ילד או רבים איתו הדו-שיח נשאר ברמה של ילדים, וההורה צריך לזכור שהוא הבוגר ולשוחח מהמקום הבוגר שלו ולא מהמקום הילדי.<e>[/u]</e></U><br/> <br/> נהר זורם, אין לך מושג ...

<r>חני,<br/> מה שזה מעורר בי זה תחושות טראומתיות משנת החיים הראשונה שלה. מבחינתי כל חייה הם רצף אחד של צרחות מחרישות אזניים, כך שכשהיא בוכה זה מקפיץ אצלי אוטומטית את אותו הפיוז הישן של "רק אל תתחילי לבכות כי אני יודעת כבר שאי אפשר לצאת מזה". אני די מפחדת מהבכי שלה כי הוא ממש בלתי ניתן לעצירה. היא נר...

תודה, דליתוש. שאלתי את זה כי הדף הזה מופיע אצלי מאז שנפתח באותו המקום - לא זז לא למטה ולא למעלה. הוא עדיין נופיע ברשימה של "שלשום" (שאמש היא היתה "שלשום"), אבל אותה הרשימה, שגם לא השתנתה, וגם לא האחרות.

אז לשנות את ההגדרות של מה חדש?

<r>נהר זורם ביניהם - תודה רבה,העצה הזו נשמעת לא רק מצויינת אלא אפילו ישימה עבורי. אני מאמינה שאעמוד בזה. אם מלכתחילה אתעלם מההתנהגות ולא אתעצבן אוכל למנוע מעצמי להיכנס ללופ שמדרדר אותי בשניות.<br/> המאמץ שזה ידרוש ממני הוא בעצם פיזי - למשל: אם הוא זורק משהו על הרצפה ואני מבקשת ממנו להרים והוא לא מרי...

אני אשמח לקבל תובנות נוספות, זה מאד יעזור לי.

(זה משהו שלא ברור לי עדיין כאן, על פני פורומים אחרים: איך אני "מקפיצה" פה שרשור? ז"א, איך אני מפנה תשומת לב לדף שפתחתי?)

<t>חני, אני מבינה שזה נשמע פרדוקסלי, אבל זה נכון. אני מכירה את עצמי לפני ולפנים, נגעתי בקרקעיתן של תהומותי ובפסגותיהם של הררי, לכן ברי לי כי מרגע שאשתחרר מן הכבלים הללו הדרך תהיה ברורה ומדוייקת.<br/> <br/> הלבד דווקא לא מקשה עליי. בעבר זה הקשה אך למדתי להתגבר על זה. כיום אני מעדיפה בבירור להתמודד בע...

<r>מה באמת כואב לי? זה לא ממש ברור. תמיד היו פתוחות אצלי כמה חזיתות להתמודדות, גם כיום. אני יכולה לומר בבירור שנקודת המפנה באופן ההתמודדות שלי עם החוויות, התקריות והחיים בכלל היתה התקופה שאחרי הלידה השניה - תקופה ששברה אותי לחתיכות. לרסיסים אפילו. עד אז הייתי אמא שלווה, עם ילד אחד בבית (היה בבית כמע...

<r>מכל הפורומים באינטרנט, כשיש לי בעיה אמיתית - אני באה הנה (עד היום רק בקריאה). עשרות פעמים כבר הכתבתי לעצמי את ההודעה הזאת בראש - והתחמקתי מלכתוב אותה בפועל.<br/> <br/> יש לי בעיה. אני לא יודעת לשלוט בכעסים שלי ובמילים שאני אומרת מתוך כעס ו.... כן, גם במעשים שאני עושה מתוך כעס. אני שולטת בעצמי כשא...

<r>חיבוק דוב,<br/> זה נכון והאופציה היחידה ליהיות עם זה - אני עם עצמי. תודה על התזכורת לנשום. תמיד חשוב.<br/> המקום הזה, כמו שאמרתי קודם, מביא אותי לבדוק מה הוא הסימן? מה הוא המסר? וזה רק שלי עם עצמי. ואלה החדשות הטובות בעיני. כי אני לא תלויה באף אחד כדי להרגיש טוב יותר או פחות. ומצבים כאלה, הם באמת...

<t>תודה רועי. נכנסתי לדפים שהמלצת. הם מדברים יותר על בטחון כלכלי. אני מדברת יותר על משהו ברמה אישית - ברמת המקור - ברמת הבטחון וההכרה במי שאני. חשבתי שכבר ניקיתי את כל השאריות והסתבר לי שלא. פתאום, כשאני נמצאת וחיה במקום שבו גדלתי ואותו עשבתי לכ- 16 שנה, תחושות הילדות צפות ועולות ואלו היו תחושות של ...

<r>קורה לכם שסתם פתאום באמצע היום (או הערב או הלילה) משתלט עליכם חוסר בטחון?<br/> זה קרה לי. אני, שאני בן אדם כזה מלא בטחון, שכמעט כל דבר שאני עושה מצליח לי, אני אהובה על משפחתי וחברי, שיש הרבה רנשים שרוצים את קרבתי, שיש המון אנשים שמאמינים בי, שיש לי ילדים מקסימים שבוטחים בי, שיש לי בעל מפרגן ואוהב...