מחפשת שמן למבער שיהיה לו ריח מתקתק. מבקשת שתכוונו אותי איזה שמנים כדאי להריח. כל אלה שהרחתי עד היום לא ממש היו בכיוון.

חלקי פאזל שהתפרק לו - הדבקי מגנטים ישנים מתחת וחלקי הפאזל הפכו למגנטים צבעוניים למקרר.

כוחו של הרגע הזה, לחיות מתוך שמחה וגלגול נשמות

שמחה מאוד שהגעתי לקרוא פה בדף הזה המחכים והמעשיר כ"כ, הנוגע בדיוק בנקודות שמזה זמן מה אני מנסה להבהיר לעצמי ולא מצליחה. מאוד עוזר.

שוב נכשלת. שוב לא מצליחה.
עדיין לא עליתי על הנוסחה המתאימה. הנכונה לי. איך לשמור לאורך זמן.
ואני נראית כ"כ טוב כשאני רזה....
רוצה רזה בחזרה.

וכבר כמה ימים שאני לא מצליחה לשלוט באכילה.
לא מוותרת. שוב מנסה.

<t>כבר כמה ימים שאני מצליחה לקום בבוקר לפני.<br/> לפני שהקטן מתעורר.<br/> לפני שאבא שלו מתעורר.<br/> לפני שהבית מתעורר.<br/> מתעוררת לשקט שכבר ששכחתי שיכול להיות קיים בשעות הבוקר.<br/> וזה עושה את כל ההבדל.<br/> רגוע.<br/> במקום להתעורר בקצב שלהם<br/> אני מעירה אותם בקצב שלי<br/> שהוא קצת איטי בבוקר...

תודה לך מסע

עוד דקה נכנסת למיטה. התחלתי לקחת את המושכות לידיים - תספורת, סירים חדשים למטבח במקום הבלויים ההם.... איזה כיף!

<t>אז בעצם אם אני חושבת על זה די ברור לי מה צריך לעשות - להקטין למינימום הכרחי שעות טלוויזיה וכך גם לגבי שעות גלישה במחשב. המון זמן יתפנה לי בו אוכל לעשות את כל שצריך ואת כל שרוצה. גם לסתום קצת את הפה ולהפסיק לאכול שטויות יועיל. ועוד דבר - להיכנס למיטה לא יאוחר משעה 24:00 ולקום בסביבות 06:30 בבוקר -...

כל כך מבינה אותך. ממקום אחר אבל מבינה.

המון זמן שלא כתבתי פה. עכשיו אני כותבת. חייבת לעשות סדר בבלאגן שלי עם עצמי. חייבת. בהכל שולט הכאוס. מרגישה שהולכת לאיבוד. חייבת לארגן, לסדר. הילד ילך לישון, אשב לי פה בשקט, לסדר.

את פשוט מצאת את מה שמתאים לך.
ייתכן ואחרים גם אם היו "רואים ת האור" לא היו מזהים אותו ככזה.
לך לא נותר אלא להפיץ את האור שלך....

הנטיה של הבנזוג היא גם הנטיה של הבנזוג שלי.

נהנית לקרוא

זה בדיוק מה שאני מנסה לבדוק בתקופה האחרונה. מה אני עושה בחיים. והאם מה שאני עושה זה מה שאני רוצה לעשות בחיים. לדעתי - יותר מידי שגרה של מעט מידי בית- ויותר מידי עבודה. עדיין מחפשת את הדרך שלי בתוך האילוצים.

הבוקר הבן שלי העיר אותי ל"הללויה". ההוא מהאורוויזיון.
הללויה לעולם ישירו כולם.
לא מהשירים האהובים עלי, אך בהחלט ראוי להיכנס לקטגוריית המנוני הבוקר.
אז שרנו יחד.
אח"כ הלכתי לעבודה.

אז גמני אקטר קצת.
בעוד חודש ויום מבחן אחרון בתואר הנגרר ואחריו הכנת סמינריון וזהו.
איזה לחץ. אני לא מספיקה שומדבר.

עוד קצת, מאמץ אחרון לפני שסוגרת את היום.
עוד קצת
עוד טיפה
אחרי מדיטציה לא ברורה.
את חייבת את זה לעצמך.
את רוצה.

<t>06:30 שעון מעורר מתחיל לצלצל.<br/> 08:20 גוררת עצמי מן המיטה<br/> שוב לא קמתי לפניו כמו שאני כ"כ רוצה.<br/> בדרך לעבודה שרה לעצמי את<br/> "איזה יום שמח לי היום....איזה יום<br/> השדה פורח לי היום, איזה יום!<br/> איזה יום שמח יום של הפתעות<br/> העולם מלא ניסים ונפלאות"<br/> וחושבת שהשיר הזה צריך לה...

מקפלת את עצמי למיטה.
נדהמת איך אני אפעם לא מספיקה את כל מה שאני צריכה.
כאילו אין מספיק שעות ביממה עבורי.

דווקא עכשיו כאשר לחוץ ומורכב
דווקט עכשיו - אני.
בכל אין הזמן מפנה זמן לכתוב לעצמי.
כי אחרת
עם כל מה שיש ושמסביב שרוחש וגועש
פשוט לא יהיה לי אותי.
אז הנה אני מתחילה לכתוב בלוג משלי.
לכתוב את עצמי ואותי.