<t>קודם כל חיבוק לאבודה בתוך עצמי וגם לתמרוש ו<br/> רוש. נהניתי לקרוא את שתיכן. תענוג לקרוא אתכן. האמת, אני מסכימה עם תמרוש רוש בכל מילה הפעם, אולי הפסקה תעזור לך אבודה בתוך עצמי. אחרי שכתבת יותר פרטים, הרגיש לי שהמקרה שלך באמת יותר דומה לניסיון של תמרוש רוש כמו שהיא תיארה. כמו שאת מתארת את לא מאסת ...

ולגבייך תמרוש רוש, נשמע שאת אישה מופלאה שנולדה לעשות את מה שהיא עושה, ושאת עושה את זה טוב. ומזל שיש אותך וכמוך. שתמשיכי בכל הכוח עד הפנסיה.
טוב עשית שחתמת רק לשנה

<t>תמרוש רוש, יש לך טיעונים טובים. אנחנו די אומרות את אותו הדבר בניסוחים שונים. כלומר, את מציגה צד אחד של המטבע של מישהי שנשארה על אף הקשיים וחוסר הכיף שחוותה בתקופות לא מעטות, שאני אישית מאוד מעריכה, כי אם לא היו אנשים כמוך, לא היו מקצועות חשובים וחיוניים שבלעדיהם החברה והציבור לא יכולים להתקיים. מ...

<t>תמרוש רוש, תודה לך על השיתוף, אני גם נהניתי לקרוא את החוויה המקצועית שלך. אין ספק שזה דבר מאוד סובייקטיבי, ואין נכון או לא נכון בהחלטות האלו של האם להישאר או לעזוב. יש פה עניין של אישיות ייחודית של כל אחת, התאמה למקצוע, דרישות המקצוע, נסיבות החיים, ועוד כל מיני דברים כמו רצונות, רגשות, אילוצים, ו...

<t>סיעוד זה מקצוע תובעני ושוחק. אני דווקא מחזקת אותך שאת אמיצה מספיק לעזוב ולא להמשיך לסבול וללכת נגד מה שאת מרגישה למרות שהסביבה שופטת מסביב, וזו החלטה לא קלה. אני לא יודעת אם תתחברי לחוויה שלי, אבל אני מרגישה שיש בה מן המשותף לשלך מבחינת התחושות. אבל אני גרה בחו"ל, והייתי סטודנטית לסיעוד. לקח לי ה...