באופן טבעי

תודה:)

תודה יעלי:)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}
https://stellaromanoisback.wixsite.com/nano
אני כאן..
לא יומן..
סיפורים ארוטיים קצרים לנשים
ולגברים שאוהבים אותן

<t>תמיד לקראת כיפור כל הסיפור מתפרק.. אתה צוחק? אתה צודק.. הכל סיפור. באמת. (אמת זאת באמת מילה מפוצצת..) תראה איך אני מנפצת את תקרת הזכוכית שלנו, בוא נזדקף, מה כל הסיפור? קצת כייף.. fun.. בוא, מזמן לא רקדנו את הריקוד שלנו, והזמן, (עוד מילה....

יפה

כותבת?

קוראת

סליחה
אבל הסקרנות כמעט הרגה אותי.. אז מודה בבורותי -
מה זה יאכנעס וויבערס?

כמו שאמר חבר יקר - יש מתנות שמגיעות בגיל מאוחר יותר

בזמן שאני קוראת אותך אני קולטת פתאום את השיר שמתנגן ברדיו
משפט שחוזר על עצמו
its hard for me but i'm trying
וחושבת על עצמי אז בתיכון ועל זה שהתנועה התהפכה
מלנסות להתרחק מעצמי כדי להיות
ללנסות לא לנסות
רק להיות

תודה שאת כותבת את הבלוג הזה

גם אני
משמח לראות שוב את שמך כאן

פתאום מצאתי את עצמי פה
כנראה כדי לקבל את המתנה הזאת
המילים שלך
האחיות הגדולות של המילים שלי

ממליצה על קלפי פלא
גגלי ותמצאי

תודה

איבדתי את הספירה..
מי יודעת כמה לעומר היום?

<t>חברה, אני גם בת ארבעים, כבר למעלה מעשרים שנה מעשנת ירוק יומיומי, פרט לתקופה ההריון הראשון שלי, ראשון מארבעה, כולם ילדים בריאים ושמחים באופן כללי. אין כאן המלצה, רק ניסיון אישי חיובי, עישנתי בהריונות וגם בשנות ההנקה הארוכות, ובעיקר השתדלתי להיות שמחה ושלמה עם עצמי ככל שיכולתי, במשת...

תודה על השירים
על התגובות

בסוף כל הדרכים מובילות אל לאונרד כהן

http://www.youtube.com/watch?v=DQk3wyFG6Fg

שיר לתודה ופרידה

<t>חלמתי ששכחתי . הכל. כמו בסרטים האלה , שהגיבור חותר בהם לעבר ההיזכרות , חזרה לזרועות הזהות שלו . זה לא מה שאני עשיתי . לא ניסיתי להיזכר. להפך , שמחתי, להשתחרר מכל מה שידעתי . בחלומי הייתי עם זה שאהבה נפשי . הכרתי אותו לפי הקפיצה הקטנה בליבי . לא י...

תודה

עובד

אני אוהבת אותך הכי מכולם

<t>בצהריים חמותי התקשרה. אחרי רבע שעה שיחה על השד יודע מה עדיין לא היה לי צל של מושג אם היא יודעת או לא יודעת שהבן שלה לא פה. בפעם הראשונה או השניה שפגשתי אותה היא לקחה אותי הצידה ואמרה לי את הדבר האישי היחידי עד כה, היא אמרה אני אוהבת אותו הכי מכולם, שתדעי. זה לא הבהיל אותי. זה ...

עובד תחזור
שום דבר לא יעזור לי כמו שיעזור לי
שבאור ראשון תגיע, תכנס למיטה
ותיגע בי עד שאנמס תחתיך
עד שאהפוך מענן כהה של חשק
לגשם של ברכה

אבל אני אוהבת
לכתוב
ואני חייבת
לאהוב

אני לא חייבת לכתוב

הרדיו לא נדלק.
שיר לסיום. אני בוחרת.
שיר לקיום. ולמיטה, שחסר בה הגבר האחד שהלב שלי
קשור ללב שלו לעד, בחוט דק מוזהב, שנמתח עכשיו
עד שכואב.

http://www.youtube.com/watch?v=S3jCFeCtSjk

תודה
על הזמן הזה
איתך

גם המרדות שלי היא של ילדה, שמתרצה ברגע שהיא מקבלת מילה טובה, גזר, אני האתון שלך, כבר הסכמתי מזמן לעשות כל עבודה

<t>אני לא מסוגלת. רק תקשיב לי, אל תענה, הקשב שלי חסום. אני מתפקעת ממילים. תגיד המילים הן רק צללית של הדבר האמיתי. מה אמיתי? אני באמת משתגעת? אני באמת לא לומדת כלום? אני משקרת? אני באמת בוגדת? זה לא הכל אתה? זה לא מה שענית לי בכל הפעמים? תראי, הראית לי, זה אני, זה תמיד אני. אני לא יודע...

<t>כדי שגם אני אשמע אותך. אתה תמיד שומע אותי. בתך הסוררת. מרוב שאני מהרהרת אני שוכחת לדבר איתך כמו שפעם הייתי מדברת, בלי מעצורים, כמו שאני לא מדברת עם אף אחד אחר, גם לא עם עצמי, בקול, בחסות החושך והעצים, הייתי אומרת לך דברים שלא הכרתי שקיימים עד ששמעתי את עצמי אומרת. הייתי בוכה מהקלה....

הרדיו כיבה את עצמו.

מי שומעת אותי?

שעת הגל החדש עם טל ארגמן.
היתה לי חברה בכיתה ט'. היא השמיעה לי טוקסידו מון. ופרינס.
את הג'וינט הראשון עישנתי איתה.

תן לי את המילים שאומרות לי הכל

http://www.youtube.com/watch?v=qUVIsH8izYU

סליחה, אתה ה d.j

זאת פעם ראשונה שאני שומעת את השיר הזה.
תראו אותם

http://www.youtube.com/watch?v=PykGoJBgaYs

d.j stella

http://www.youtube.com/watch?v=d0NxhFn0 ... re=related

הנה אני עוקפת את לוסי ג'ורדן.
אני מורידה את הרגל מהגז כשאני חולפת על פניה
ומנופפת לה. אנחנו מחייכות זו לזו.

הנה הירח.
וילדות רק רוצות לבלות. זה כל מה שהן רוצות.
עכשיו מנגנים ברדיו שירים שאנחנו רקדנו במסיבות יום שישי באולם הספורט,
עם עשן מתוק ואורות מהבהבים וניסיונות ראשונים של אהבהבים עם הבנים מהשכבה.
אהבתי את כולם.

ברדיו שירים מסן רמו, מפעם.
מזדחלים כמו אד של בישולים מהחלון עד אלי
בחוץ על המזרון. השירים שאמא ואבא שלי היו רוקדים
בסלון של הבית שגדלתי בו. בזמן שאני ואחותי היינו מחקות אותם
ועושות פרצופים, בפנים חלקנו שתינו את הידיעה שהם הכי יפים בעולם.

סליחה

<t>אני מסטולה. עובד נסע. יחזור, אני מקווה, אחרי כיפור . איך שהוא יצא, עישנתי . עכשיו אני כמו נוצה. חסרת משקל . ויש לי מזל כי כל משב קל יעיף אותי מפה לשם . והעיקר לא לפחד כלל. אני קרובה. עוד רגע ואנחת בכף ידך הגדולה, הפתוחה, הטובה . האם תמחל לי? אני בטוחה שיש ע...

מנסה.
עושה לי סיגריה.
עובד הודיע שהוא עושה כיפור לבד.
אולי באיזה זולה, הוא אמר, בלי בית כנסת, בלי מניין.
בלעדי.
הוא לקח את ידי בידיו. הוא אמר את תסתדרי.
זה נשמע כמו בקשה.

אחרי הדם והדמעות נשארתי חלולה.

אני מכריחה את עצמי.
אני מכירה איך בכתיבה אני נאספת.

לא. אין לי ולו מילה נוספת.

<t>בערב ראש השנה, אצל חמותי, קצת אחרי הלוביה, זה התחיל. לא בבת אחת, אולי השתעלתי, הרגשתי איך זה נפתח, מטפטף, כמה שהשתדלתי להדחיק, להחזיק, זה רק הלך והתחזק והפך לשיטפון כהה ועז, בתחתונים, מלוח ושקוף בעליונים. חמותי, בדרך כלל אלופה בלהראות לא רואה לא מבינה יותר מדי, תפסה מיד מה המצב<br/...

כבר כמעט שנרדמתי ושמעתי כמו לחישה -
תתמסרי

<t>לפנות בוקר ציפורים אחרות מצייצות והטל נופל מהגג כמו המן במדבר. ראיתי את איילת השחר. אחר כך הקפתי בשקט את הבית שדלק בו אור לילה צהוב ועצרתי קרוב לחלון חדר השינה ונשקפתי לעצמי בחלון. עמדתי והצצתי על האיש במיטה. אמרתי בלי קול שבוע לא קפצתי. אול...

<t>כשהשמש התחילה לרדת על השבת האחרונה של השנה יצאתי לסיבוב הליכה בשוליים של השכונה, רק אני והמחשבה שאני בכלל לא מוכנה לשנה החדשה, שאני שקועה עד הברכיים בביצה של השנה שנגמרת, שאני צריכה תנועה, קטנה, צעד. שאני רוצה להיות פתורה. שאני רוצה להיות לבנה לקראת החג. לא שמתי לב איך החושך ב...

אבל אין דם.

במראה יש אישה סמוקה. נראית מעוברת.
אני קוראת אחורה ביומן ונראה לי שהכל מדומיין. שבזמן שנדמה לי שאני מאוד מחוברת
אני בעצם תלושה. אני לא יכולה לסמוך על מה שאני מרגישה. אני מרגישה הבנאדם הכי
בודד בעולם.

עוד פעם פס אחד.
כנראה ששיקרתי כשאמרתי שאשמח
לא משנה מה תהיה התוצאה.
עשה רצוני רצונך
אני רק רוצה להיות איתך.

<t>כפות הידיים שלי תמיד אדומות. בהריונות אפילו יותר. עובד מנשק אותן בלב ליבן האדום. אני מושכת אותן והוא לא מוותר. הוא אומר תתקרבי. תאהבי אותי קצת. ומקשיב איך הגוף שלי משכיב את עצמו לידו. טעון כמו אטום. בלב אני תמיד בעדו. הוא מבין לא נכון. כמו יתום הוא טומן את ראשו בשדיים שלי. הדם...

שכחתי
זאת אומרת נזכרתי
איך הנערה שהייתי הייתה אומרת, חצי גוף כבר מחוץ לדלת -
קפצתי לחברה,
אני כבר חוזרת.

כשאני מרגישה איך
האין אונים הופך לחולשה
עד קצות האצבעות
אני קמה לכסות את הילדים

<t>עברתי בראש, לאט לאט, מפגש מפגש. זה עם השיער עורב והאף השבור, עם העצמות העדינות, הקול הכבד, אני לא מכירה אותם, רק את זאב. איך זה שלא זכרתי אותו, שלא זיהיתי, איך לא העזתי, אפילו לדלת לא הגעתי. פחדתי שלא אוכל לחזור. איך זה שעובד לא קולט שאני לא מקבלת מחזור. שמותר ומותר. שכבר נצח ...

http://www.youtube.com/watch?v=3qQtHTuMcH4

<t>על אותו הספסל באותה הגינה, בשמלה הכי פשוטה שלי, ישבתי קרוב לשעה, עם הגב לחומה הנמוכה שמעברה הדירה עם הפלדלת הכחולה. לא קמתי. הרגשתי כמו כשהמילים לא יוצאות מהפה. הייתי אבן קטנה. וכל אותה שעה, בדירה הסמוכה, מישהו שמע רפי פרסקי, מההתחלה. הייתי משותקת, שמעתי את העצים מעלי ורפי פרס...

<t>קפצתי. באמצע ארוחת הצהריים. אפילו לא עצמתי עיניים. מצמצתי. והייתי בזרועותיו של גבר מבוגר. ראשי על כתפו. פניו מאחורי. הוא קצת נשען עלי. בהרף עין הזה היה נדמה לי שאנחנו רוקדים. והייתי ליד השולחן. הפה שלי מעט פתוח לקראת המזלג שבדיוק ערמתי עליו מהסלט. לעובד, מעבר לשולחן, היה מבט ש...

<t>יש לי תוכנית. יום ראשון בשבע ורבע הילדים על ההסעה. עוד כוס קפה וסיגריה ואני על הרכבת של שמונה ועשרה. רבע לעשר אני בתל אביב השלום. חוזרת לרכבת של אחת עשרה וארבעים ואני בבית לפני שהילדים חוזרים. לצהריים אני אפשיר ממולאים שאמא שלחה. אני ערנית. ורגועה. יש לי בראש תמונה שלי ב...

<t>בסוף אמא אמרה תעשי מה שאני עושה כשכואב לי מרוב געגועים לאבא שלך. תגידי לעצמך הוא מת. כל הדרך הביתה בכיתי. במונית לתחנת הרכבת. ברכבת. במונית ספיישל מהרכבת הביתה. לא בגלל שאמרתי לעצמי שהוא מת. בגלל שהתגעגעתי לאבא שלי. בגלל זה יכולתי כשנכנסתי בדלת בעיניים אדומות להגיד לעובד...

תודה

<t>אמא התקשרה היום בלי שום סיבה. אפילו לא אחת מופרכת. היא אמרה בעצמה - שום סיבה, רק לשמוע שאת בסדר. מאז שהקטן נולד זה לא קרה. חיכיתי נשימה, אמרתי - אני לא בסדר. היא אמרה - תבואי לבקר. אם אני אראה אותה אני בטוח אספר לה. אמרתי - אני לא יכולה. היא אמרה - הייתי באה..<b...

הפכת אותי עם השאלות.
באהבה אני מבקשת -
די.

<t>המחשבה שאני יכולה לנסוע לשם היא כמו חתך נייר בקצה האצבע שמשתלט על כל הגוף, מהעור עד לשכבה הכי פנימית, עד לנימים. באמצע הלילה כשכולם ישנים אני נשכבת בחוץ על המזרון ומתאווה אליו. בימים אני גמורה. אני כמו החרק שנתקע עכשיו בין האהיל למנורה. ובינתיים הירח של אלול מ...

תודה
באמת מחזק

<r>לפנות בוקר התעוררתי מאריק קלפטון שר אולד לאב. אנפלאגד. בחושך של הבית הצללית של עובד ישבה מול המסך. נעמדתי קרוב מאחוריו. אולד לאב. ליב מי אלון. הגב שלו נדרך. הנחתי יד עליו. אמרתי לעצמי בלי פחד. תקלטי, הוא אמר, בלי להסתובב אלי, את הגבוה הקרח, מאחורה, איך הוא מנגן על ה...

ויש את הכאב ששמו זאב.
אני לא מתחמקת ממנו.
פעם בכמה שעות אני עוצרת, כמו לצליל של גונג
ומתעמקת בו. הוא מתחיל בחזה והוא מתפשט לבטן ולגרון
ואז הזרועות נהיות חלשות והגל, עולה, עולה, עולה, נשבר,
מתנפץ על הצלעות.

<t>עובד שואל שאלות. הוא בודק שהסיפור שלי לא משתנה. הוא משתולל כשאני אומרת שזה לא משנה. אני לא יודעת לאיזה חלק הוא לא מאמין. הוא לא מבין שזה מחליק לי בין האצבעות כמו חול. הוא אומר שהוא לא יכול. מה אתה לא יכול? אני לא יכול. הוא שוקל כל מילה בנפרד ואורז ומגיש לי כמו בעיה שאני צריכה לפתור...

לבד בבית. הבוקר נפרש למולי כמו חוף ים בספטמבר.
ריק.
הכל רחוק ממני. כל האהובים.
עובד צודק. אני יכולה לדבר ולדבר
אבל מה שנהרס לא יבנה ממילים. אנחנו שוכבים.
כמו שני פליטים נואשים. כמו אנשים שהאדמה רועדת תחתם.

<t>בצד ימין של המיטה הזוגית עובד ישן. על הבטן הוא ישן. הכרית שלו מקומטת מתחתיו. עוד בכניסה לחדר החשוך הרחתי אותו שם, חלומותיו מעל גופו החם כמו קשת, כמו הקשת שהופיעה עם הגשם השוטף היום בבוקר וחטפה אותי אל הבלתי יאמן. הלב שלי צנח כמו מעלית אל המרתף. פחדן. בשלושה צעדים ענקיים ברחתי חזרה ...

<t>בדמיוני אני עומדת מול הדלת בז'בוטינסקי. מול הפתק עם שני השמות. אני יכולה לראות את היד שלי מתרוממת, לשמוע את קול הדפיקה המהססת. הדלת נפתחת והפנים מאחוריה נפתחים בהפתעה. באי הבנה. אפשר לקרוא עליהם שאני אישה זרה. איך אני מסבירה? ולפעמים כשהדלת נפתחת עומדת שם אישה. היא זורחת. יש לה בטן...

שיכחה. זה מה שאני רוצה.

הוא שאל - את יכולה לשלוט בזה?
הוא שאל - אם את לא יכולה לשלוט בזה בשביל מה זה טוב שסיפרת לי?
הוא שאל - ואם היית יכולה היית מפסיקה?
הוא שאל - מה אני אמור לעשות עם זה?
הוא שאל - מה את רוצה?

מה אני רוצה.
אני רוצה לבכות ואני יבשה.

רק
עוד
פעם
אחת
ודי

<t>בבוקר ברגע שהבית התפנה חזרתי למיטה. הצד של עובד נשאר מתוח ומוצע. הוא ישן עם הילדים ויצא לפני שקמתי. חמש מילים אמרתי לו אתמול מול המקרר. אני מאוהבת גם במישהו אחר. אחר כך נאמרו עוד מלא מילים אבל אני לא אמרתי אותן הן נשפכו ממני כמו צפרדעים מפי האחות החמדנית מהיפות באגדות העולם. נ...

מזלי שאתן איתי

בבוקר מול המראה, בזמן צחצוח השיניים, נסתכל מחדש על עצמנו. נסתכל אחד לשני בעיניים
ונמצא מה שנמצא

<t>עובד אף פעם לא העיר לי בקשר לבית. אין לו טענות. בגלל זה כשהיום הוא התרגז על מצב המקרר, לא קפצתי לענות. נעמדתי לידו מול המקרר הפתוח ושנינו נשמנו את כל מה שכבר צריך היה להיות בפח. אבל מה שנכח יותר מכל ריח ברגע הזה היה שזאת פעם ראשונה. אני זוכרת כשהכרנו וכל הפעמים הראשונות עוד הי...

<t>לפני שנרדמתי ביקשתי בלי קול להיות איתו. יותר מהכול רציתי לישון איתו. הרגשתי את זה קורה. את הזינוק. הוא שכב מאחורי, היד שלו על הבטן שלי שהתמלאה ונדחפה כנגד היד שלו ונסוגה, כמו גלים על הצוק בסידני עלי. שמעתי פרינס בראש. הוא הכניס את הסנטר שלו לשקע הכתף שלי<...

<t>בבית הקברות התעכבתי רגע כדי לשים את האבן הקטנה שסחבתי איתי בכיס מהצפון על הקבר. שמתי את היד על האותיות השחורות על המצבה ומיששתי את השם של האיש שקראתי לו אבא. אף פעם לא עמרם. או עמי. לחשתי והקשבתי לעצמי מבטאת את שמו. עמרם. פעמיים. הוא שאל אותי - סטלה, למה עצובה? אני לא מבינה.<b...

ולא לקחתי איתי את המחברת.

מצטרפת לשירה ומוסיפה
שעוזר להיזכר שזה הדבק והדלק
והחלק שהכי מחזק את שני חלקי השלם שאנחנו

<t>בבית הקברות ליד הקבר של אבא ראיתי לטאה. עושה את עצמה ישנה. עמדנו סובלים בחום, כמו בכל שנה, בעיניים יבשות, עמוסים במחשבות היומיום, מנסים להיות אבלים. אמא עמדה קרוב אלי. היא תמיד מריחה שמשהו עובר עלי, היא יכולה לשמוע אותי נסדקת מתחת לפסון. היא הניחה יד לחה ונזהרת על הגב של...

<t>זה המזל שבשבת זאת מצווה לעשות אהבה. ניגשנו לזה כמו למצוות עשה. בלי חשק. זחלנו למיטה בלי להתפשט, בלי להתנשק, התחלנו לגשש בזהירות משני עברי הגשר הצר התלוי בינינו. בלב אמרתי לשם תרחם עלינו. אנחנו רועדים. אני לא יודעת איך זה קרה שהתעוררנו. זה פלא פלאים. אני חיה בשביל הרגעים ה...

עוד כמה ימים אני אומרת לעצמי עוד כמה ימים אני אהיה לבד לכמה שעות אני אוכל לבהות
עד שהכל ירעד אני אוכל לבכות אני אוכל לכמה שעות להיות נעזבת לנפשי

תודה

היום -
אהבתי.
שיקרתי.
נגמרתי.

פעם הייתי בעבודה של האומנית הילה לולו לין. בכניסה עמד דוכן קטן וכל מי שנכנס בחר מילה
מתוך מבחר מצומצם. נגמרתי. הבנתי. אהבתי. שיקרתי.
בחרתי - הבנתי.

סיבה לקנא?
כשהייתי ילדה והייתי חולמת את החלומות האלה
הייתי ילדות אחרות שאהבו אמהות אחרות.
עכשיו אני שוכבת עם גברים אחרים.
הילדה שהייתי ידעה בלי להבין למה שזה יצער את אמא שלה. היא סיפרה
לא בשביל לצער, בשביל לא להסתיר, בשביל להישאר קרובה אליה
וזה נפסק. והיא הצטערה.

החיפוש הניב 128 תוצאות