לילדה שהיית ולמי שאת היום

>אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך<

זה בכלל לא התעללות מינורית. זה תיק יומיומי מתיש לסחוב
את אמיצה מאד בפתיחות שגילית וחלקת איתנו.
מגיע לך יחס טוב מעכשיו וכל רגע בחיים
ובכך שכתבת - פתחת את הזכות לדרוש זאת מהעולם.

והמרגיעון: כבד את עצמך. איך תמיד מצליח?!

<r>_וואו<br/> מדהים, איך הניסוח "אורחת בבית ההורים" כל כך מדויק . מלביש-מגדיר תחושות שמעולם לא הוגדרו לי לפני כן.<br/> וגם בנוגע לאטימות-שטיחות רגשית.<br/> <br/> <U><s>[u]</s>מלא בית ללא בית<e>[/u]</e></U><br/> <br/> גם אני ניצולה. מקשיבה ומתפעלת.<br/> המרגיעון: אין ידיעה נקנית אלא בהתבוננות פנימה.<...

נשמה, משמיים תנוחמי

<r><U><s>[u]</s>אני מודה שקשה לי לכתוב את כל זה - תחושה של דמעות חונקות בגרון. געגועים למה שהיה, וכבר לא יהיה. למשל כשהלכתי פעם לקנות בגדים לחג לילדים, עם כל הילדים, והמבטים של כל האנשים על האמא עם החמישה ילדים.<e>[/u]</e></U><br/> <br/> <U><s>[u]</s>רק התרגלתי לזה שאני בת 40 ..וכבר פרוייקט חדש דופק...

<t>טוב, אז גם אני שייכת לכאן - אמא לשני מתבגרים, עברתי את ה-45. לפני כמה שנים עברתי כריתת רחם כך שאני לא יכולה להעיד על תהליך הפסקת הווסת אבל גם לא היו לי תופעות פיזיות ראויון לציון כמו גלי חום. נדודי שינה (כמו הלילה) מלווים אותי מאז ומתמיד. מבחינה רגשית היה לי קשה להשלים עם כך שלא יהיה לנו עוד תינו...

שולחת לך כוחות להתמודדות עם כל דבר