נזמית, חרף הכבר-הערצתי לעזוזך, אנכי שמורות עיני כבדו. פרסי בשלום בלעם.

אין בכך מאומה. הנהג שלנו חברה'מן.

שמא התבלבלתי. אנכי, כמובן.
אחורה.

עשית כבר כביסה היום?
הכביסה אינה נמנית על תפקידי המערכתיים. כך שלא ברור מדוע נוכחותי נדרשת דווקא שם על פני כל מקום אחר בחלד.

אתה גורו?
בעיני המתבונן.
>מטושטש<

>ניקי נפעם תמיד מקולה של הקריינית בשעה האמורה, החורצת גורלות זמן בהבל פיה<

אכן. סרתי למעון מירוסלב לקיים תיקון קפיצות, והנה הזכירות לי כי זמנו של זה יבוא רק בעוד שעה.

באתי לקיים תיקון קפיצות. הרצוי אנכי?

ניקולאי, האם עטת על עצמך את בגדי בלעם?
ברגיל, אינני עט על עצמי בגדים. ואינני בטוח שידוע לי כיצד עושין כן.

עייפה ובוכיה פורשת לישון.
שני נא, שנינא, אך את השנינה כאן השאירינא.
ואלתבכינא.

כולי תקוה כי גם מלפפון לא החמצת.
בעתים האחרונות, חוששני כי לא. עקב צוק העתים, הריני מבכר את גרסת בית השיטה.
אגב, היכן קופצין? הבכאן, אם אצל מירוסלב?

ובכן נזמית, מדוע החילות לדאוג לי? וכי מה בי יש שעורר בך נימי נימים דקים מן הדק אשר כאלה מאותו רגש מזוקק, נאצל, טהור ועדין הקרוי במחוזותינו, שלא בטובתו, "דאגה"?
>ניקי קיבל הזמנתך בתודה ומקווה שלא החמיץ את רכבת הלילה<

אין קופצין לליל משחק. אנכי פורש.

>לניקי חשד לא מבוסס בזהותה של נזמית ואף חשד לא מבוסס בכך שהיא טועה בזהותו הוא. מילא. כבר היו כאן לילות משחק בזהויות תמוהות<

<t>ידעתי. ידעתי שתמצאנה חברות יקרות שלא תתנה למעל הנורא הזה לקרום מה-שלא-יהיה ולקום ולהיות. מעין חזון העצמות היבשות במהופך. אי לכך ישבתי וחככתי ידי, במנוחת הנפש של מי שיודע שמלאכתו תיעשה בידי אחרים. אחרות. מחיקת דך מיני. אנה אנו באים. הוי.<br/> >ניקי מלא. או לפחות כך הוא משער. ומקווה.<<br/> >ניקי עו...

כמובן, ציינת זאת מעל ניקי המלא ולא תחת ניקי המלא
>ניחא<

אכן, קלא ידידי, כיוונת לדעת גדולים. ומלאים.
>ניקי מלא ומתמלא מעצמו, כנר המדליק באשו נרות רבים ואורו לא יחסר<