<r>לגבי קשר גוף-נפש; יש בהתבוננות זאת גם סוג של מלכודת. בכלל כשאנחנו נוטים לפרש כל דבר כסימן למשהו אחר, אנחנו מאבדים קשר עם הממשות, עם הגוף, עם ההווה. וזאת עלולה להיות מלכודת של הפרשנות הרגשית-נפשית של אירועים גופניים.<br/> <PO><s>[po]</s>אורנה שפרון<e>[/po]</e></PO> מתוך <PO><s>[po]</s>אורנה שפרון<...

<t>כבר ימים רבים, רבים מדיי שהיא מחפשת אותו, אורבת לו בחדרי חדרים ולפעמים בחוצות העיר,<br/> מחפשת, מבקשת, קוראת וכלום - נאדה, התפוגג לו באויר הסחנה של הקיץ הים תיכוני.<br/> היא כבר כמעט מתייאשת, הדמעות מציפות גבהים חדשים, השמש הולכת ונעלמת ואז לפתע, הוא מתגלה לה במלוא הדרו -<br/> התינוקת מחייכת אליה...

לאט לאט לומדת להתרחב לתוך מקומה -
לאט לאט לומדת לזהות מתי נוטה לעבור על צרכיה על צרכי ילדיה מפאת "לא נעימים" למינהם.
לאט לאט מתחילה לראות ולזהות, לעצור ולפעול ממקום אחר, נקי יותר, לבחור שלא להגיב מעומס.
הדרך אמנם ארוכה, נמשכת אולי חיים שלמים, אבל הנה היא, צועדת בה אחרי ככלות הכל.

<t>שוב ושוב חוזרת אליה התחושה ההיא הישנה, כל הזמן צריך להתפשר, שייכות כרוכה באיזה שהוא ויתור, על חלקים ממנה, לפעמים קטנים לפעמים גדולים יותר, ככל שמתבגרת לא רוצה יותר לוותר, מתקשה להרפות ולהשאיר חלקים מעצמה בחוץ, ככל שמתבגרת יותר ויותר מדייקת, רואה ומבינה- אולי הכי פשוט להיות סופסופ שייכת לעצמה ? לע...

להקשיב לך, כמו שאת, בלי ספרים, בלי הנחיות, בלי הוראות חיצוניות, להסכים להתחבר בכל מאודי, לדעת אותך, את מי שהיא את, את מה שאת בגופך הקטנטן מבקשת לאמר לי, להתנתק עוד ועוד ממוסכמות ואפילו ממה שהיה רק אמש, לחוות אותך בכל רגע, משתנה, אחרת, חיה -

<t>מותר לי ומותר לך -<br/> <br/> מותר לך לכעוס, להיות תחרותי, כעסן, עצבני, חסר שקט, צועק, אגוצנטרי, שונא - ומדהים שכשאני מאפשרת לך את כל אלה אתה מסוגל להיות אותנטי לגמרי ולהרשות לעצמך גם לאהוב, לשמוח, לתמוך, לחלוק, לתת.<br/> <br/> וגם אני, אחרי שמאפשרת לעצמי את כל אלה- כעס, חוסר שקט, עצבנות, מרירות,...

<t>יושבת ומניקה, פתאם נתקל המבט שלי בעקב הסדוק והמיובש שלי.<br/> <br/> מסתכלת על העקב וישר נזכרת באמא שלי,<br/> רואה פתאם איך, אם היה רק אפשר לנתק את העקב ההזה מכף הרגל האישית שלי, הייתי יכולה בקלות להתבלבל ולחשוד שהוא של אמא שלי או אולי אפילו של אמא שלה,<br/> ופתאם, דרך ההסתכלות הזו על העקב הסדוק ו...

<t>הילדים די הוכו באלם, אחד מהם בכלל לא הבין איך זה שעוד לא מרחתי לו את הכריך. הסברתי בחיוך רחב שאני באמצע הביס.<br/> <br/> הדוגמא הזו היא לכאורה קטנה, אפשר לדון אותה לכאן או לכאן, עבורי היא אבן דרך, סמל, משהו שראוי שאזכור ואזכיר לעצמי: אם אני משאירה את עצמי כל הזמן אחרונה, ומצטברת בתוכי תחושת קורבנ...

ארוחת בוקר, אני מתה מרעב, אבל: "אמא תמרחי לי / תמזגי לי / תכיני לי..." היום חייכתי אל כולם ואמרתי: "רגע, עכשו אני אוכלת !" ...
המשך יבוא...

למה מתפכחת ?
בעיקר כי סופסופ אולי מתחילה להבין שיש איזה טעות במחשבה שלי שההורות שלי צריכה להיות מעוצבת על ידי הילדים שלי. מבינה פתאם את המהות העמוקה של למרכז ילדים, לשים את הצרכים שלהם, הרצונות שלהם, ההעדפות שלהם מעל הכל ומעל עצמי.

<t>הנה זה מכה בי,<br/> לא משנה במה אבחר, לא משנה מה אעשה, סביר שתכעס עליי, יש סיכוי שלא תהיה מרוצה.<br/> כן אני משתדלת, מימין ומשמאל,<br/> מניקה, נושאת, מרדימה, מערסלת, אז נולד לך אח, אני קצת פחות מושלמת, מנסה מכאן ומכאן, כל הזמן משתדלת, אחר כך נוסף עוד אח או אחות והנה אתה, אפרוח שהיית גדל להיות תרנ...