<t>אני נזכרת עכשיו שאחרי שהתחתנתי ארגנתי מופע<br/> שירים שכתבתי והלחנתי, מעומק הלב<br/> ישב שם בעלי הטרי ואח ואבא שלי ואחר כך גם אמא<br/> ובלי מילים, לאחר ההופעה, הם נתנו לי להרגיש חובבנית מינוס.<br/> ועזבתי אותה , את המחברת, את הנגינה והשירה<br/> <br/> עכשיו, אחרי כמה שנים טובות, אני חוזרת למחברת ה...

<t>חיי המין שלנו על הפנים.<br/> כותבת מכאב, מחוסר הבנה.<br/> <br/> אני לא רוצה. כמעט אף פעם, רוצה לרצות את זה אבל באמת לא.<br/> <br/> לא יודעת למה. יש כמה סיבות עקריות:<br/> הראש שלי תמיד עסוק ב.. מה צריך לעשות, לסדר, מה עוד לא הספקתי..<br/> אוהבת נורא אבל כנראה יותר כמו אבא ולא כמו איש<br/> קשה לי ...

<t>חזרתי. כולם הלכו לישון.<br/> <br/> אמא כאן. תמיד כאן. מקפלת, סוחטת, מטגנת, חותכת, מלבישה, מנגבת, מחתלת.<br/> עכשיו אני כאן, פתאום שקט מוזר, פתאום זמן אחר. רגיעה ושלווה.<br/> הראש מלא תכנונים, לפי זמנים, כותבת הכל בשביל לא לשכוח. בשביל לא להסחף למקומות אחרים.<br/> בשביל לא להסחף לחולומות שלי שמציפ...

הלכתי לישון אחרי שכתבתי לאבא
וקמתי מדקירה כואבת ומוכרת,
אותה תחושת פגיעה ועלבון שאבא היה פוגע באמא פעמים אין ספור.
התמימות הפתאטית, הרע המשתלט, השתיקה.
חוסר אונים כמעט מוחלט.
נדהמתי מהדיוק והעיתוי של החלום הזה
שהחזיר אותי בבת אחת 10 שנים אחורה

<t>מרגישה לא שייכת .<br/> לא לבן הזוג שאתי, לא למקום שאנו גרים בו, לחברה הסביבה המנטליות.<br/> רק לילדים כן. אתם מרגישה הכי שייכת בעולם ושהם שייכים בי, שוכנים בי.<br/> <br/> היום אני אכתוב לך, אבא<br/> אשתדל להודות לך מבין ההריסות.<br/> אני מוצאת את עצמי,כמוך, מאבדת סבלנות מהר מדי, מתרגזת על ילדי, מ...

ועכשיו רק אני.
מתפללת שדרך הכתיבה פה, אגיע להבנה וריפוי.
להכרות עם עצמי ועצם מהותי.
שאזכה לטבול שוב במעיין שכולו אהבה

כשהרוח בנשמתך פורעת כשצוחקת מכשפת היער
כשבחושך אתה יושב לבד כשצורח עורב על החלון....
כשהשמש לא מנסה לגעת
כשהפחד אוחז בך לאט
אז מתוכך פורץ מעיין ומתגבר ומתגבר ואז אתה חזק יותר חזק