באופן טבעי

אני קוראת את מה שאתן כותבות.
ימים של מחשבה.
תודה לכן.

אתן מבינות...היו גם דברים אחרים. חופשות משפחתיות בארץ בכל מיני "כפרי נופש" וסתם נסיעות לים בשבת. אבל בזיכרון שלי הכל רווי מתח תמיד. כל דבר. היציאה מהבית, הנסיעה במכונית (אבא שלי נוהג מהר ותמיד יש ויכוחים וצעקות אחד על השניה ומשטרה שעוצרת אותנו

)
מתח מתח מתח תמידי.

<r>_שימו לב, לאימי. לא לאבי. כולם התיחסו אליו באופן זהה, כאל מי שעדיף שלא יפנו אליו ישירות זו יכולה להיות עדות להיותו גבר מתעלל. הולכים על ביצים לידו._ אף אחד לא חושב או מעלה על דעתו אפשרות כזו. מכסימום חושבים שהוא מסכן, חסר אונים, הוא בקושי מדבר בחברת המשפחה - מאוד חסר ביטחון ביכולת המילו...

<t>כשהייתי בערך בת 22 התקשרה אלי קרובת משפחה של אימי לספר ששמעה שמועה שאמא של אבי נפטרה. כן, סבתי. אותה לא פגשתי מאז הייתי כבת 8 כיוון שהורי ניתקו קשר עימה ועם שתי בנותיה. היא אמרה שהיא חושבת שזה כבר קרה לפני מס' חודשים ושכדאי שאספר לאימי (שימו לב, לאימי. לא לאבי. כולם התיחסו אליו באופן זהה, כאל מי ...

שוב חזרו החלומות לשלוט בלילות. כשאין נתק - הם דועכים ושנתי טובה יותר.

<t>לא מזמן, לפני הנתק הנוכחי, אמא שלי סיפרה שהיא ואבי נסעו לחו"ל לשבועיים כשהייתי בת בערך 8. שאלתי היכן נשארתי (בהיעדר סבים, דודים ) והיא אמרה שאין לה מושג. אחותי, ידעה לומר, נשארה אצל בני משפחה שאז עוד היו קשרים עימם. היא היתה בת שנתיים. אני הייתי במקום אחר. האם זה סביר שהיא לא תזכור היכן...

<r><s>[u]</s>איך הם נסעו לחו"ל לכמה שנים בדיוק כשאת התגייסת - איזה מין הורים עוזבים בת שהתגייסה? מה היה כל כך דחוף לנטוש אותך בדיוק בזמן כזה לכמה שנים?<e>[/u]</e> מצבם הכלכלי היה קשה והם ביקשו למצוא את מזלם בחו"ל. הם הציעו לי שלא להתגייס ולבוא איתם וזה משמש אותם להציג אותי כזו...

<t>אני לא זוכרת את קיומה של אחותי בחיי. סביר היה שאזכור את הגעתה הביתה כשנולדה. ובכלל, שאזכור דינמיקה של אחיות. אני לא. כאילו לא היתה שם. ברור שיש זכרונות של טיולים ובעיקר של מראות שיש לי מתמונות באלבום. אבל לא שום דבר חי ומוחשי. כאילו היינו שם כולנו אבל לא קיימנו תקשורת רגשית. אני מניחה שהיה לנו סד...

<t>ומשהו שקשור לזיכרון אותו לילה, שונה אבל דומה : לפני כשש שנים אימי התקשרה אלי בבוקרו של יום. בדיוק הייתי במקום לימודי ואני זוכרת היטב את השיחה שניהלתי איתה ממסדרון המבנה. היא התקשרה לשתף אותי כמה היא סובלת מאבי בתקופה האחרונה. הקשבתי באמפטיה גדולה כי היא נשמעה מאוד מאוד זקוקה להקשבה הזו. היא ...

_נתק עם ההורים.
את רואה את זה_
תבשיל קדרה אני רואה. עכשיו כשאת אומרת. מה את מציעה?

<t>זיכרון מגיל לא ברור שמאוד מטריד אותי והלואי ויכולתי לדבר עליו איתם, לקבל את הפרטים שחסרים לי, לבטא את תחושותי ואת הפחד העצום שגרם לי אותו לילה : אני בת 6/7/8 מניחה שזה בערך הגיל למרות שאחותי נולדה כשהייתי בת 6 ואני לא יודעת איך היא נכנסת לתמונה של הלילה הזה. אני מתעוררת בלילה מצעקות מאו...

<t>_הבאנליות של הכאב שנגרר מילדות חסרה. סתם ילדות שיגרתית, עם מעט מדי חום, עם לא מספיק חופש. עם רצון עמוק לרצות, להקל על כולם - עם תחושה בסיסית שהחיים קשים. מעט מדי שמחת חיים. היום אני שמה לב כמה זה נורמטיבי בחברה שלנו לגדול עם החוסר הזה. מצד שני מפתיע אותי כמה רבים מצליחים לחיות (?) עם זה בשלו...

<t>תודה לכולכן. אליו הגעתי להרצליה. זה היה נוח. (אנקדוטה מקסימה לדעתי : הוא מטפל ברח' שנקרא "הפיוס") הוא המליץ בזמנו על מישהי בתל אביב. היום אני ניידת ואגיע לאן שצריך. שמעתי פעם שיש מרכז בבית החולים איכילוב של עזרה נפשית לנשים אחרי לידה ואולי לא רק. עזרה בהקשר של מצוקת סביב ...

<r>לאחר שסיפרתי לו את הרקע, הוא אמר שישנה תופעה המכונה בפסיכולוגיה "העברה" (מקוה שמדייקת) ושיש לי רצון ולכן גם תפקיד ומטרה, קודם כל עבורי ועבור בני, להתמודד עם התופעה ואף להיות זו ששוברת את המעגל. כשהייתי ילדה (חשבתי שבגיל 5 אבל לאחרונה הצלחתי להבין מאימי דרך שאלות עקיפות שכנראה הייתי גדו...

<r>תודה. אני מניחה שאחת הסיבות לכך שאני מוצפת ככה היא שאני בהריון. לאחר שנת לילה של ארבע שעות אני לא מפוקסת על לענות ולהגיב ישירות לדבריכן. בהמשך. מעולם לא הייתי בטיפול. כבר פניתי מס פעמים לאנשים שימליצו לי על מטפלים דרך הקופה כי לממן משהו אחר לא יהיה לי כסף. אולי הפעם אלך ...

<r><s>[u]</s>אני תוהה איך הצלחת למצוא לעצמך בנזוג תומך<e>[/u]</e> את מוזמנת להרחיב את השאלה ואנסה לענות. לא בטוחה שהבנתי אותה. התחושה שחששתי ממנה מתפשטת בגופי. של גועל מהמצב ששפכתי עליו כ"כ הרבה מילים ורק התחלתי. של גועל ממני. מהמקום בו אני נמצאת. קשה לי להסביר בדיוק את הכוונה...

<r>עכשיו ראיתי שכתבת כאן, <PO><s>[po]</s>אחת אחרת<e>[/po]</e></PO> שאת בנתק של מעל חצי שנה. אני מפחדת אפילו לשאול אם את יזמת אותו, כי ההנחה שלי היא שכן. איכשהוא נראה לי יותר סביר וטבעי שילד ינתק עם הורה ולא הפוך. ולא כהתנהלות שהפכה לדפוס קבוע. כל מחשבה מעלה זיכרון ןהשערה : ה...

<t>הלואי והלילה אשן טוב יותר מבלילות האחרונים ואלו של השנים האחרונות. אני מוצאת את עצמי מקיימת עם הורי שיחות נוקבות, ויכוחים, גם תחנונים והסברים. הכל כמובן בלילה. ביני לביני.מתעוררת ושוכבת עם עיניים פקוחות שעה, שעתיים ויותר וחוזרת על אותן מילים, על אותה בקשה לקשר, לגשר, להקשבה, שיהיו שם בשבילי ...

<r>בני נולד וכשהוא בן 6 ימים נחגג ערב חג אצל הורי. הם מתגוררים מרחק של כשעה וחצי נסיעה מאיתנו. ללא הפסקות הנדרשות עם תינוק יונק שאך נולד. התלבטנו אם לנסוע אבל חשתי מחויבת ובהחלט גם ברצון לשמח אותם ושיהיו גאים מול המשפחה המורחבת על הנכד. טימטום. שלי. מודה. היו קשיים בהנקה בימים הראשוני...

<t>אגו. הרבה פעמים אמרתי לאימי שהיא פועלת ממקום של אגו. מגיל שאני יכולה לזכור את עצמי היא נהגה בי כאילו שהיא נאבקת במישהי שווה לה. ראש בראש. הרבה דוקא והרבה כוחנות וכוחניות. אם אנחנו מנסים כהורים לעקוף מיכשולים ולהימנע ממאבקים, עד כמה שאפשר, היא ראתה בכל אחד מאלו הזדמנות לצאת "מנצחת" - צוד...

<t>ילד מדהים שלי, אני מבטיחה לעצמי להיות יותר סבלנית ממה שהצלחתי עד עכשיו. אבא שלך אומר שאני אכן יכולה קצת יותר...אבל שזה גם טוב. אני יודעת את האמת מבלי לבקשה אצל אחרים והיא כזו - יש לך אמא שמאוד מאוד אוהבת אותך ורוצה לדעת לאהוב טוב יותר במובן הזה שאזכור תמיד איך מהמקום בו אהבו אותי לא ראו אותי ואת ...

<r>בימי ההריון שלי, אני פונה אל הורי "אמא ואבא, אני מרגישה שיש לנו כאן הזדמנות נהדרת להתחיל תקופה חדשה חדשה ואחרת בקשר שלנו. יש לנו מחשבות איך היינו רוצים לגדל את הקטן ובחלקן אלו רעיונות שהתוודענו אליהם בשנים האחרונות (ברור שכאן באתר <E>:-)</E> ותודה) כמו לינה משפחתית ונשיאת התינוק והנקה ועוד... מאו...

<t>אחרי שכתבתי, יכולתי לראות את המקום שלו באותה המידה. הוא מגוייס או מתגייס. אבל הוא לצידה. הוא לוקח חלק כפי שאני רואה בה את זו שמקיימת את השותפות הזו נגדי. תמיד מרחפת הנקודה הזו, של היותו פסיבי, מעל הכל. נותנת לו נקודות זכות ולה הרבה נק' שחורות ומרושעות. הוא תמיד הצטייר כמיסכן ...

<t>שני הסיפורים הללו על אבא שלי והערותיו בעיניני הגוף נכתבו זה אחר זה גם בגלל שדבריו בזמן ההריון שלי החזירו אותי לאותו ארוע בכיתה ג'. גם מפני שאין לי הרבה סיפורים לספר עליו בהתנגשויות איתי. הם פחות או יותר ממוצים באלו שהצגתי ובטח באחרים שאיני זוכרת. אבל כל הללו לא קרובים למס החיכוכים שהיו לי עם...

<t>הריון ראשון. שבוע 12. אנחנו מגיעים אל הורי לחגוג את יום הולדתה. אני מגישה לה מעטפה של ברכה והיא שולפת מתוכה את הצילומים הראשונים של העובר שבבטני. של הנכד שלה. היא מאוד מאוד מתרגשת וכולנו שמחים. אח"כ בסלון, אני מוצאת את עצמי מתנצלת לנוכח המבטים של אבא שלי "כן, יש לי כבר בטן בולטת, שמעתי...

<r>כיתה ג' , פורים, אני מחופשת לאיזו רקדנית הונגריה או משהו ורוד דומה לזה <E>:-)</E> אבי מסיע אותי לבית הספר ורגע לפני שאני יורדת מהמכונית, גאה ונרגשת, הוא מכריז " תראי איך את נראית שמנה אני מתבייש בך ולא אקח אותך איתי לעבודה" (היה מינהג שילדי העובדים במיפעל הייצור מביאים את ילדיהם המחופשים בימי החו...

<t>אני מכירה סיפורים של ילדים שכועסים על הוריהם ומנתקים קשר זמנית וההורים כמהים משוועים ומתחננים אליו, בכל מחיר. לא הפוך. לא הורים שמחרימים את ביתם ומשפחתה. את נכדם היחיד. ועל הדרך גם משחקים אותה קורבנות בפני המשפחה המורחבת ומספרים כמה הם מסכנים והם לא זוכים להיות סבים ואלוהים יודע מה...

<r><s>[u]</s>גם אם המחיר הוא ניתוק הקשר, ולו באופן זמני.<e>[/u]</e> <PO><s>[po]</s>אשלי בשלי<e>[/po]</e></PO> עכשיו נתת לבכי שלי ככה להפציע בגדול.. כי זו אחת הנקודות הכי מדהימות בסיפור שלי ולא שמעתי על הרבה אנשים שהמציאות שלהם דומה לזו. אני מקדימה את המאוחר כי התכוונתי לכתוב על זה בהמשך ...

<t>אז מה היה לנו כאן? מסר שהורי אינם יכולים להגן עלי. מסר שאני צריכה להיזהר בדברי ולהסתיר פן אבי יפגע בגלל מעשי. העברת האחריות של ההורה אל הילד והיפוך תפקידים שכזה. ביקורת של אימי, בפני הבת, על אביה ויכולותיו. מסר שאין מה לעשות וככה זה . לא שמעתי מימי שהורי מקבלים עזרה/ייעוץ. שמע...

<r>אחת, תודה על ההקשבה. <s>[u]</s>במקביל השתדלתי להיות האמא שכל כך רציתי שתהיה לי, לילדים שלי.<e>[/u]</e> אני משתדלת. לא מאוד מצליח לי. לא כפי שהייתי רוצה. אולי זה טוב יותר ממה שנדמה לי. בורכתי בבן זוג ואבא יוצא דופן לילדנו. זה מכפר קצת על המקום בו אני בפירוש מרגישה את ההשפעות מבית ...

<t>בשלב מסוים אני חושבת שדי קבלתי. את זה שככה זה. לא בהשלמה ואהבה וקבלה וחמלה אמיתיים. לא. לשם לא הגעתי. אני מודה. בעצב ובכעס ובתחושת "עשו לי ולקחו לי ופגעו בי" אבל במוכנות לחיות עם זה ואת התחושות הללו במשך כל שארית חיי מבלי לדבר איתם על זה ואת זה. היו שנים בהן רציתי נורא לדבר איתם. לפתוח ...

<t>זה לא ייאמן כמה זה קשה. לכל הרוחות, אני אישה מבוגרת, בת זוג ואמא. למה זה מטלטל אותי באופן כ"כ הרסני? למה זה משליך על מצב רוחי בכל יום ויום וגורם לי לבכות כעת ובמשך הרבה ימים ולא לישון טוב בלילות? למה אני ממשיכה לבקש לי את אותם אבא ואמא שלעולם לא יהיו לי ולבקש להיות בת שלהם כפי שהייתי חושבת ש...

<r>במשך כל שנות חיי הבוגרים לא הייתי קרובה להורי. בשנים שהייתי תלויה בהם פיזית וכלכלית כלומר עד גיל 18 הקרבה אליהם היתה במגורים המשותפים. ובכל אותן שנים בהן הייתי תלויה בהם רגשית (עד היום <E>:-(</E>) הטלטלה נפשי ונפצעה ונסדקה וצולקה. נכון שאני כבר לא ילדה קטנה ודי ומספיק עם הלהתעסק בהללו שהיו מ...

תודה שאתן כאן. זה מאוד מחזק.
איך קוראים לדף שרצוני שתישמר בו הפרטיות? יש משהו כזה?

<t>טוב, אתחיל לכתוב את הדברים שממש קשה לכתוב. זו חשיפה של הורי והזוגיות שלהם ורע מכל מבחינתי - השימוש בי בתוך כל זה. הרבה כעס. הרבה צעקות. בכי של אמא ושתיקות רועמות של אבא. הם רבים הרבה, זה עיניין יומיומי שגרתי, על כל דבר פעוט, ויש דפוס : הם צועקים מאוד מאוד חזק זה על זה, אבא מהר מאוד נכנס...

<r>תחושות בסיסיות מהילדות : קושי להסתדר בחברת הילדים. למצוא את מקומי ולצור קשרים חברתיים. תמיד הייתי אאוטסיידרית. בגיל צעיר זה היה כואב, קשה, מסובך, מפחיד, לבד. לבד כי ההורים היו מי שהייתי צריכה לספק את רצונותיהם וציפיותיהם. אז הם לא היו כתובת לשתף. לא יודעת אם ידעתי לשתף. לא זוכרת אם ידעת...

<t>תמיד אני מרגישה צורך להתנצל. בתקופות בהן אני משתפת, ואני מהמדברות והמשתפות, לאחר הוצאת קיטור אני מבהירה "לא היינו בית יוצא דופן. לא הייתי מוזנחת ולא הרביצו לי" מחקתי עכשיו כמה מילים תוך כדי כתיבה. כתבתי שהייתי ילדה מטופלת ואז שאלתי את עצמי מה זה להיות מטופלת ופשוט מחקתי ושיניתי ללא הייתי מוז...

<t>מגיל צעיר היחסים עם ההורים זכורים לי כלא פשוטים. בגיל מאוד צעיר זה התבטא בסוג של פחד וחוסר אמון בתמיכתם. אני מניחה שהיו אלו יחסים אופייניים לדור ההוא של ההורים שלי - כשהורה הוא מרות והקשר לא מבוסס על דיאלוג אלא על הרבה לאווים ובשם ה"כי אני אמא שלך ואני מחליטה וככה אני אומרת" או בוורסיה האימה...

<t>זהו דף שמבקשת בו תמיכה, עצות, הערות והארות. הנושא מאוד מאוד רגיש, טעון, עצוב ומשפיע על חיי, במובן הריגשי והפיזי. אני מבקשת לפרוק וגם להיעזר בכן. ניסיתי לפתוח דף כזה כבר מס' פעמים והקושי לחלוק דברים כ"כ קשים ולהעלות אותם על הכתב היה גדול עלי. אני חושבת שגם הבושה. יש משהו שגורם לי להתבייש...

החיפוש הניב 39 תוצאות