ואגב, את אלופה ממש שעימתת את הרופא שלך עם ההתנהגות שלו והתוצאות שלה.

איזה יחס נורא. נורא נורא ואכן לא חוקי לא אנושי.
ממליצה לך לקרוא קצת על טיפול בגישת BOT - טיפול ממוקד לעיבוד החוויה, מתוך הכרה גם של התמודדות עם טראומה בשדה הרפואי של גניקולוגיה.
זה לא כי התגובה שלך חריגה כמו שרמז לך הרופא מתוך בורות, אלא כי חבל להתמודד לבד עם חוויה כל כך קשה.

שמעתי שאפשר לשים גלילי נייר טואלט במתקן למיחזור קרטונים שיש בחלק מהסופרים. אז היום אני כבר לא לוקחת אותם למתקן מיחזור נייר. מקווה שאכן ממחזרים אותם שם..

כן תמשיך. זה טוב שאתה כותב ומרשה לרגשות לקבל ביטוי. אני עברתי מצב דומה רק מהצד השני (אני הייתי זאת שלא נמשכת לבן-זוגה למרות אהבה מאד גדולה אליו והערכה אינסופית לאדם המדהים שהוא)

<t>ביתי בת השנתיים מוד בישנית. תמיד היתה. חרדת זרים מגיל 3 חודשים. היא נכנסה לגן לפני 3 חודשים והיא לא מדברת עם הגננות ומעט מאוד עם הילדים.<br/> יותר מטריד אותי שהיא לא מתקשרת עם הגננות , מבושה , היא משפילה מבט או מסובבת את הראש כשפוני אליה, כי כך היא לא מוצאת בטוי לצרכים שלה (שירותים, מים..) מישהו ...

וגם לי יש שאלה: נעם הקטנה נגמלה בעצמה מחיתולים לםני שבוע בגיל 22 חודשים. היא לא מפספסת והכל בסדר.
הבעיה היא בגן. היא התחילה גן חדש לאמזמן ושם היא לא מבקשת. הגננת לוקחת אותה כל חצי שעה אבל נעם לא מוכנה לשבת כשאין לה. גם בבית - היא יושבת רק כשהיא מבקשת. מה עושים?

אז נשמע שמרים ילדה רגילה לגמרי לא? נשמע שהיא משולבת. כמה אופטימי הסיפור שלכם! יישר כח!

חשוב מאד להבין שאם מציעים לתינוק את השד כל פעם שהתינוק בוכה, בין אם הוא אוכל או לא, יש חשש שהוא יפתח קשר לא בריא בין חוסר סיפוק רגשי ובין פתרון במזון, בהאכלה, או אפילו בסיפוק אוראלי. (כל זאת על קצה המזלג) את המינוסים, כל בעל הגיון בריא יכול להסיק לבד.