<t>גם אני.<br/> מאד ריגשו אותי כל האנשים שכתבו בדף הזה. התחלתי אותו כמין דבר כזה של עצמי, לספר שוב בעיקר לעצמי את הסיפורים האלה, המוזרים והפרטיים והקיבוציים האלה, הסיפורים של ילדותי. בכלל לא ידעתי אם מישהו יקרא אותם... פשוט הרגשתי שיש סוג של ריפוי בלהגיד אותם שחור על מחשב, גם זה סוג של אוויר פתוח.<b...

<t>כמו בהרבה שאלות אחרות, התשובה היא שיש בחירה (לרוב). אפשר לבחור בשפיות וגם לתקן הרבה דברים. [<br/> (פעם דימיתי לעצמי את הבפנים שלי כאילו הוא שבור. התברר שאפשר ללמוד להדביק ולאחות).<br/> אפשר לבחור בחום, במגע, בשפע, בחיים רגשיים ומלאים.<br/> הזמן עוזר. הומור גם. גם כסף זה טוב. ואנשי מקצוע מעולים.<b...

<r>שלום לך מלכה<br/> את מלכה משוררת<br/> ניסיתי להגיע לטלפון... אה... פלפילי חטפה לי אותו<br/> אני נורא רוצה לשמוע מה יש לך להתייעץ<br/> אני אנסה ותנסי גם את (אולי זה יעזור)<br/> שיהיה לך דף מקסים ומקושט (אני מנסה לעשות פרחים ולא יוצא לי! איפה הסימן שצריך ליד ה-}? עזרה!)<br/> <E>|אפרוח|</E> <E>|אפרו...

מעניקים שמות לרך הנולד ואז גם לעצמם...
מיולה, את פרח.

לא להתיאש מחברות עם פילפולים.

אני חייבת לומר, שהסיפור על העוגה נחשב אצלנו סיפור מהסוג המשעשע.

באמת.
אמא לשלושה היקרה,
בקיבוצי החביב
הכניסו את הילד לבית התינוקות
ישר מבית החולים.
(אני חוזרת: ישר מבית החולים).
זה היה לפני שלושים ושתיים שנים.
מה לעשות.
|-:

<r><E>|L|</E> זה נורא מרגש גם אותי.<br/> תמיד מדהים אותי לגלות כמה בקלות מתעוררים המטענים. אני קוראת שוב מה שכותבת ונשמע לי שאני חיה את זה כל הזמן יום יום וזה לא כך, זה רדום בפנים. הדף מעלה המון ואתמול פצחנו, אני וגוגו (כזכור גם הוא ילד אינטרקום בפני עצמו) במחרוזת סיפורי "ילדותי בקיבוץ". האמת היא שה...

אגב רזה. סבתא שלי היתה באה לבקר אותנו, כאשר אחותי ואני היינו בגיל ההתבגרות רצוף בעיות האכילה והדימוי העצמי:
סבתי למראה אחותי: "אוייש, רזה מאד. למה כל כך רזה?" מיד אני מצטרפת מהחדר השני ומקבלת מבט בוחן והודעה שבעת רצון: "שמנה! זה טוב."
וחמש דקות אחר כך: "את לא עושה התעמלות??"

<r>אחרי שלולי נרדמה, קראתי לי את הדף על <PO><s>[po]</s>דפקט קיבוצי<e>[/po]</e></PO>. היה שם דיון על סליחה. יש לי על זה סיפור.<br/> <br/> בכל ראש השנה בקיבוץ שלי לשעבר, עורכים מין סרט וידאו של ברכות, שמקרינים לחוגגים בזמן הסעודה החגיגית. זה סרט שבו אנשים בקיבוץ מאחלים לכולנו שנה טובה. תמיד יש את מויש...

<r><U><s>[u]</s>נגד האינסטינקטים שלהן<e>[/u]</e></U><br/> <br/> אני שואלת את עצמי לגבי אינסטינקטים.<br/> מה הסיכוי שיהיו לך בכלל אינסטינקטים בריאים, אחרי כך וכך דורות של מודל הורי מנוכר במקרה הטוב וטראומטי במקרה הרע? מה אתן חושבות?<br/> <br/> עם אמא שלי עברתי דרך מאד יפה בהקשר הזה. היא בת לניצולי שו...

אני כל כך מבינה על מה את מדברת. רציתי לומר לך שאת הסצנה של בכי נוראי במשרד של סדרן עבודה אטום עברתי בעצמי לפחות פעמיים.
אני מנחשת שאת הולכת ללמוד. בהצלחה!

<r><ההשתתפות היא מבורכת><br/> <br/> <U><s>[u]</s>הרוב פשוט האמינו שזו הדרך הטובה והנכונה ביותר לגדל ילדים, והיו מוכנות להקריב הרבה לשם כך<e>[/u]</e></U><br/> לא בטוח שהרוב. לאמא של בנזוגוגי יש סיפור מצמרר על אמהות שהיו מתגנבות לראות את התינוקות שלהם בבית התינוקות, דרך החלון, תוך כדי הסתתרות מהמטפלת....

<r>הי קיבוצניקית,<br/> רציתי לחזק אותך, נשמע שאת עוברת תקופה קשה.<br/> <br/> הרבה ממה שסיפרת התחבר לי מאד לתקופת ההתבגרות שלי בקיבוץ. בעצם את מתארת מצב של להיות שונה, ולהיות שונה זה אחד הדברים הכי קשים בחברה הקיבוצית.<br/> בזיכרון שלי צרוב מאד חזק מסר מרכזי בחינוך הקיבוצי שקיבלתי, והוא: שלא תחשבי שא...

<r>בכלל, כשחשבתי על התערוכה נזכרתי במשהו שאבא שלי אמר לי פעם.<br/> הוא אמר:<br/> מה האנשים בקיבוץ לא אוהבים ?<br/> תשובות: <LIST type="decimal"><s>[list=1]</s> <LI><s>[*]</s> אנשים שמבריזים מהעבודה.</LI> <LI><s>[*]</s> אנשים שמאחרים לעבודה.</LI> <LI><s>[*]</s> אנשים שלא יודעים לעבוד.</LI> <LI><s>[*]...

<r>אני רוצה לציין גם ש: <LIST type="decimal"><s>[list=1]</s> <LI><s>[*]</s> אני מאמינה לחלוטין למי שאומר שהיתה לו ילדות מאושרת בלינה משותפת.</LI> <LI><s>[*]</s> אני מסכימה לחלוטין שגם לעירונים יש זכות לחווית ילדות לא מאושרת ולא רק לנו, למרות שהיתה להם אמא בלילה.</LI> <LI><s>[*]</s> אני באמת הייתי יל...

נכנסות וגם יכולות, יכולות מאד. פשוט יש בדף הרבה התיחסות לזה ש"אם הגוף מוכן זה קורה", או שרצוי לעשות עבודת הכנה וניקוי. רציתי לציין שלא תמיד זה עובד כך. "בלי מוכנית נפשית ופיסית" אומר רק: "היא בכלל לא רצתה עוד הריון".
9-:

<r>תודה! 9-: חיממת לי את הלב.<br/> גם אני הייתי בטוחה במשך הרבה זמן שהיתה לי הילדות הכי מאושרת בעולם, ואולי גם היתה.<br/> לא הכרתי שום דבר אחר. בערך בצבא התחלתי להיזכר בכל מיני דברים, ולגלות כמה אני הישרדותית בגישה שלי לחיים - מגיל מאד צעיר הבנתי שעדיף לי לסמוך רק על עצמי ולא על ההורים, שתמיד יעשו מ...

הי קיבוצניקית
את מוזמנת לבקר בדף שלי, שגם כן עוסק קצת בקיבוצים...
אני מזדהה עם הרבה ממה שכתבת, ואשמח לקרוא יותר . אני גם מרגישה שעברתי הרבה מאז גיל ההתבגרות הזה.
מעניין אותי לדעת, מדוע בחרת להשאר בינתיים בקיבוץ ?

גוגי מוסיף ואומר שכשהיה ילד ובכה לאינטרקום בבית הילדים, הוא אף פעם לא קיבל תגובה כל כך מהירה.
הפסקת בכי. פילפולי כרגע זרקה לפח שלושת רבעי שעה של השכבה מושקעת, התעוררה וגם רוצה ציצי.

<r>תודה. אתן מקסימות. <E>ZZZ</E><br/> <br/> לפני כמה חודשים פגשה רכזת החינוך של הקיבוץ הזה שבו נולדתי את אמא שלי על השביל.<br/> "שמעתי שלינה וגוגי מצפים", אמרה רכזת החינוך לאמא שלי בטוב לב (ולמה לא להודות, בנימה קצת רכילותית). "יש לנו מיטת תינוק אחת מיותרת, אני אשמח לתת להם".<br/> "דווקא גוגי ולינה ...

ולא שזה היה כזה נורא, ממש לא, למרות שחלק מהזיכרונות הם לגמרי בית יתומים. גוגי עד היום מצטמרר כשהוא נזכר איך גזרו להם את הציפורניים בבית הילדים בגיל ארבע (כן, הוא זוכר דברים גם מגיל שנתיים. אני מחקתי) - במספריים גדולות, קהות וקשות, אחד אחרי השני ומהר, ואחר כך זה היה כואב במשך שעות .

<t>סתם ככה חשבתי על זה היום, במקלחת.<br/> חשבתי: בא לי לכתוב איזה בלוג כזה.<br/> ואז חשבתי: למה לך?<br/> חשבתי: למה את לא יכולה להניח מאחורייך את העבר הזה, שחלק ממנו כבר השלמת איתו לגמרי, וחלק מהכוכבים בתוכו סלחת להם כבר מזמן, מה קרה?<br/> כולה ילדות, תעזבי כבר.<br/> מה לעשות, שההורות הפרטית שלנו (ג...

<t>חזרנו. מדובר בקטע הנ"ל.<br/> <br/> ... פעם לינה משותפת היתה ככה :<br/> ילכו כולם לישון ביחד ויקומו ביחד, באותן הפיג'מות ואותם המצעים. יחלמו כולם ביחד ואם אפשר על אותו הדבר, ושיהיה חלום טוב. בשום פנים ואופן אי אפשר לתת פה יחס מיוחד לכל מי שמחליט למות מפחד כל מתי שבא לו.<br/> <br/> אבל אני הייתי יל...

<r><PO><s>[po]</s>דף בלוג<e>[/po]</e></PO><br/> <br/> את הקטע הבא לא כתבתי עכשיו.<br/> כתבתי אותו מזמן.<br/> בערך שנה אחרי שכתבתי אותו, החלטתי לפרסם אותו בעלון הפנימי של הקיבוץ שגדלתי בו, נניח שקוראים לו "נווה פרצים".<br/> ממש רציתי שאנשים יקראו את זה. אפילו לא בשם בדוי.<br/> <br/> שלחתי אותו לעורך....