באופן טבעי

אוי, יולי ומירב, חייכתן אותי. תודה!!

נהדרת, יולי, תודה!!

חזר.
המצהיבון צוהב בתוקף ש"אין לך לאן לברוח".
כזה.

אני בורחת לכאן... ולניירת... והחוצה.
תודה, אלמונית, שזכרת.

תודה, לב.
ומכיוון שאני מאמינה (מהניסיון שלי לפחות) שאנחנו מברכות בדברים שאנחנו הכי צריכות בעצמינו (בבחינת הפוסל במקומו פוסל, אבל הפוך), אני שולחת לך את אותו החיבוק בחזרה!
מסכימה עם יולי.

<t>הי לב, אני מכירה את הספר, ואת הדף שפתחה בשמת עקבתי אחריו שנים, והוא הציק לי, אני רואה מה את עושה שם, וכמו יוליקו, לפעמים אני רוצה להיות חברה שלך קצת מעבר .. :+) אני מסכימה, שאין סיבה, אבל קצת כמו כן הילדים שלי, כל בוקר אני מתעוררת עם תקווה חדשה, שדברים ישתנו, והיום יהיה יפה... ופשוט... ואז, ...

<t>זו שאלה טובה. אפילו טובה מאוד. שאלתי את עצמי כבר מזמן על מי אני מגוננת באמת, אם בכלל, כשאני לא מעמתת אותו עם התחושות שלי. האם עליו? כי הוא ייעלב? האם עליי? כי אני לא רוצה לריב? אולי על הקשר שלנו, שהוא שביר מידי? אני לא יודעת לומר. בעבר, כשניסיתי הוא היה הופך לקצר רוח, אומר דבר...

<r>אוי, רוזמרין, זה מקסים. ניסיתי אצלי, זה לא עבד. כשלרגע חשבתי שלכדתי את תשומת ליבו, והצלחתי למצוא נושא שיכול לעניין, ונראה היה שאכן עניין אותו, ולא קשור לפוליטיקה או לעבודה שלו, הוא בשלב מסויים זרק לי ש <s>[b]</s>אני<e>[/b]</e> מתעניינת רק בדבר האחד הזה, ושאני אובססיבית ממש...<br/...

<r>נינה ופלונית, תודה <E>:-)</E> רוזמרין, אני שמחה לראות אותך פה, תודה שענית. תמיד מעניין לי לשמוע את דעתך. תוכלי בבקשה לשתף בטריקים? אם לא יועיל... את יודעת... <E>:-)</E> בעלבוסטע, אני לא באמת יודעת איך להגיב לדברייך, אז, תודה שכתבת? תמרוש, ממתינה לתשובות. תודה רבה ששמת לב,...

<r>אגם, תוכלי לפרט מה נשמע לך יהיר? פלונית, גם בעיניי לא. <E>:-)</E> אבל אני תמיד יכולה לטעות... נינה, את צודקת. אכן כתבתי מספר פעמים למה אני כותבת. וזה לא היה כדי להתייעץ. אין לי ספק שלא אשנה מדריכי, כי דרכי נכונה לי. אולי בודדה, אולי לא קלה, אבל לא אקום ואשנה, וודאי לא אשנה מפנ...

ייתכן, אבל זו רק חצי מהתשובה שלי... .החצי השני מדבר על חוסר הרצון שלי לשתף, והסיבות לו.

<t>יוליקו תודה. אלמונית, אני לא רואה את הדברים ככה. אני לא "מאפסת את עצמי", ואני בודאי לא "במקום האחרון בעולם". אני חלק מהעולם, וחלק מהבית. החלק שמניע, ומסייע, ודוחף לפעמים. לפעמים גם החלק שכועס, ומאוכזב, ולא מתפקד. אבל חלק משלם שנע לכל מיני כיוונים כל הזמן, וזקוק לאיזון. אנ...

<t>אלמונית, ללא ספק, יש עזרה ענקית בהקשבה. באמת שאין לי ספק בכך. העניין הוא שהקשבה מלאכותית בתשלום תמיד נראית לי, אפעס, לא משהו, ובימים העמוסים של כולם, אני לא יכולה לצפות להקשבה אמיתית ומלאה מצד חברות. לכולנו יש את השק האישי שלנו, וזמן הוא משאב מאוד מאוד יקר. חוץ מזה, הצרות שלי משעממות אפילו א...

<r>בעלבוסטע, תודה <E>:-)</E> אני גם עובדת מחוץ לבית, ובהחלט ממלאה את ימי באינספור פעילויות שלא תמיד קשורות ישירות לילדים... ההכנסות לגמרי מספיקות לנו, בעיקר כי מירב הכספים שאנחנו מוציאים - הם על חינוך... חוגים, קורסים ועניינים שכאלה. לא מאוד בלחץ, אבל לא מאוד ברווחה. אם בן הזוג י...

<t>לב, יולי ואלמונית, תודה לכן! אני מודה לכן על שאתן ממשיכות להכנס, לחשוב איתי, להעמיק בתשובות. מכל לבי. אתן בהחלט מהדהדות לי חזרה את התחושות שמלוות אותי כבר המון שנים. לפעמים זה מעניין לראות את זה מבחוץ. זה גם חשוב. גורם לי להנהן במרץ, להרגיש מובנת. תודה. כל מה שכ...

תודה.
מה את היית עושה?

<t>אוי אגם, לרוב, לחברה אין תפקיד במערכת השיקולים שלי... ודאי לא לחברה המיינסטרימית... אני מניחה שאם זה היה שיקול, הייתי מפרסמת פוסט במאמאצחיק, ולא בבאופן... פלונית, אני לא חושבת שיש שקר. יש שינוי בדרישות, והוא מגיע מהצד שלי. אז בעצם אפשר לומר שכרגע השקר הוא בצד שלי, כנראה. אם אני לא ...

<t>בהחלט נוח, ונעים. אז למה אני מצוברחת? דווקא יחסי המין הם אחלה, מספקים ומשמחים בהחלט. (תמיד אפשר יותר, כמובן, אבל דווקא בכוון הזה אין לי תלונות). בדיוק נזכרתי באחד הפרקים הבלתי נשכחים מהסדרה "דארמה וגרג", כשההורים ההיפים של דארמה כועסים ורבים על איזו שטות, אבל מקיי...

<t>לב, תודה. אני חושבת שנגעת בעצם העניין. אני אכן חיה את מה שמעניין אותי, אני שבה אומרת, אני במקום שתמיד רציתי להיות בו. תמיד אפשר לבקש יותר, אבל אני הרבה מעבר למינימום שרציתי. אבל, אני מרגישה לבד. לא רק לבד. בודדה. חסרת חיים. מיואשת. לא מתלהבת. ואני אוהבת את עצמי ...

מתמקדת.
תודה.
אגב, קל יותר בימים שהוא עמוק בעבודה, ולא בסביבה כלל. איננו.
כרגע, קל יותר.

אמממממ.... מחר זה קרוב מידי..
בטח מתעסקת בניירת בגלל תאונה של הבת (הכל בסדר איתה הרכב מת), קניית בגדים להופעה של השתיים האחרות, מחפשת עו"ד לתאונה מבצעית של הבן בצבא, חיסון כלבת לכלבלב, קניות לבית... ואולי אפילו אספיק לסדר קצת...

וזה ביום חופש...
חיים.

<t>יוליקו, לקחתי... יש לי חבר שמכר את ביתו, חילק את כל מה שהיה שם, הכניס מה שאפשר לרכב, והתחיל לטייל ברחבי ארה"ב. מידי ערב הוא שולח לי תמונות ממקומות מדהימים שהוא ראה, שפשוט נמצאים בסביבה שהוא בה כרגע. אנשים מעניינים שהוא פוגש... הוא אפילו פתח דף פייסבוק, שגם אליו הוא מעלה חלק מהתמונות.<br...

<r>אגם, אני לא יודעת מאיפה להתחיל. יש דוגמאות? כרגע, כמו בכל כך הרבה השנים האחרונות, <s>[b]</s>הכל<e>[/b]</e> סובב סביב הילדים. וזה ישאר כך לפחות לחצי העשור הבא. זה כולל מגורים, תחום העיסוק שלי ודרך החיים בכלל... אחר כך? אחר כך אולי אקח קרוואן, או אפילו אוטו פרטי...

אגם, בדיוק.
יוליקו, תודה.
מקווה גם למצוא.

<t>קוראת, אני מסכימה שזו לא תכנית טובה. אני לא מוצאת בי את העוז או את היכולת למצוא תכנית אחרת. כשאחרון ילדיי יעזוב, ולא יזדקק לתמיכתי כדי לפרוש כנפיים, מנקודת הזינוק הכי טובה שאני יכולה לתת לו, מה שנראה כחלום רחוק כרגע, אצטרך למצוא שוב את מקומי בעולם. איכשהו. עד אז, אמשיך להרגיש ...

מה חסר לך? בן זוג. כזה שרוצה להיות שם איתי, ולשאת איתי בנטל. כזה שרוצה להיות עוד מבוגר אחראי בבית. כזה שאפשר להתמך בו. כשצריך.
מה ייטיב איתך? מה ישמח אותך?
אני לא יודעת. לכן אני כאן.

תודה על ששאלת.

<t>אגב אני יודעת שמהצד שלו הוא מרגיש שהוא מקריב לא מעט. שהוא מנסה, אך לא מעריכים את הניסיונות שלו. מאוד יכול להיות שזה נכון, ואני לא מעריכה מספיק, אבל זה כי הדברים שהוא עושה, מהם אני מנסה לדלות פירורים של עשיה ומנסה לגרום לעצמי להאמין שהוא "עושה לטובתי" על מנת להעריך... ברם, אני ולא מצליחה...

<r><s>[u]</s>אפשר אחרת אבל זה לא יקרה איתו<e>[/u]</e> אני יודעת. על זה הדף. <s>[u]</s>האחרת הזה שאנו רואים אצל אחרים הוא לעיתים פרי הדמיון שלנו. אי אפשר לדעתי ששני אנשים שונים שמקימים משפחה יגיעו לעמק השווה בכל נושא<e>[/u]</e> אני לא רוצה להגיע לעמק השווה בכל נושא. ...

<t>אגם, אני חושבת שאת הנקודה הראשונה שהעליתי,יש לי. אני רוצה לפתוח את מלא האפשרויות של ילדיי, לא לסגור להם אף שער. לתת להם את היכולת לפתח את חייהם כראות עיניהם, ולהתחיל מנקודת התחלה גבוהה וזוהרת, עד כמה שניתן. כמובן שהיכולות שלהם גם באות בחשבון, אבל על זה אני לא באמת יכולה לשלוט. יכולה לעודד ול...

<t>אגם, תודה. אני מנסה להתמודד עם העניין הזה כבר עשור (לפחות). מסכימה שזה לא הוגן לנסות לשנות אדם אחר. וייתכן שכאשר קיים כזה חוסר רצון לשמח מישהו אחר, במקרה הזה אותי, אז באמת אין טעם לשום ניסיון יותר. זו הסיבה שפתחתי את הדף. העניין הנוסף הוא שחיי, בעצם, נהדרים. בודדים, אמנם,...

תודה!!

<t>וגם.. תודה רבה, פלונית על השיר של מירי מסיקה ומיקה משה (המדהימות!!!!), המילים אכן דברו אליי. תודה רבה!! עוד לא מצאתי זמן ללמוד על גליה סברסוב והתורה שלה. אחפש בקרוב. יוליקו, תודה על משחקי המילים, גם אני אוהבת אותן... למרות שאם נציץ מקרוב, ונקרב את ההתקרבנות לקורבן עצמו, נמצא ...

<t>שלום לכולכן, תודה על התגובות. התחלתי לכתוב כאן, כי הייתי מאוד צריכה לדבר על התחושות שלי, וגיליתי שאין לי, בעצם, עם מי לדבר. תחושת הבדידות שגם כך מלווה אותי שנים התעצמה. במהלך חיי, הקשבתי כל כך הרבה, שבנקודה בה הייתי צריכה להבין עם עצמי, מה לא עובד לי בחיים, לא מצאתי בעצמי את הכח לפ...

גם אני מקשיבה.

<r>תודה, לב. אני באמת לא קורבן. הייתה פה לפני שנים מישהי שקראה לעצמה <PO><s>[po]</s>אהבה בת עשרים<e>[/po]</e></PO> או משהו כזה. וכתבה באופן ישר ואמיץ מאוד על החוויה הקיומית שלה. מאוד נהניתי לקרא אותה, הסכמתי עם כל משפט כמעט. אני לא מצליחה למצא את הדף. אם מישהי כאן יודעת- אשמ...

<t>אני עדיין עסוקה ממונח "התקרבנות" שנזרק כאן. אני בטוחה שבאתר הזה נכתבו הררי מילים בדפים על דפים של דיונים, בדיוק על הבעייתיות שבמונח הזה. בתור אדם שמואד מודע לעצמו אני מתקוממת כל כך על השימוש במונח הזה נגדי. (אולי כי זה מרגיש ממש אישי נגדי?) כשקראתי את מילותיה של אופיר, קפאתי ל...

<r><s>[u]</s>אוטיזם?<e>[/u]</e> נבדק ונשלל כשהיה ילד... ובגלל הסטנדרט הכפול שהוא נוקט בו, ניתן באמת לראות שזה לא זה. בנוסף מתברר, שכדי להמנע מעימות, או אולי כדי להמנע מלפגוע ברגשותיי, הוא מסתיר חלקים מהמציאות שלו, וזה גם שולל את האבחנה הזו, למעשה זו הסיבה שמצאתי את עצמי כותבת כאן.<b...

<t>אוה, קוראת אלמונית, נקרא לי כאילו את מכירה אותי ממש. יוליקו, תודה שאת ממשיכה להקשיב, ולענות. בעלבוסט, אני מכירה את רעיון צרת הרבים... לרוב אני צוחקת שהעיקרון הזה מוליך אותנו היטב, ולראיה - כל מי שמתחתן, מנסה מיד ממש אחר כך ללחוץ על מכריו שיעשו גם הם את הצעד הזה ("גם תורך יגיע...", "לכל ...

אני מרגישה שכתבתי הרבה, ולא הצלחתי להאיר כמעט, את המערכת המדוברת..

<t>את, כמובן צודקת יוליקו... הענין הוא שאני לא יודעת איך עובדים עם מישהו שלא מעוניין להשתנות? עם מישהו שחושב שהוא בסדר. תמיד בסדר. והוא אכן בסדר... רק לא עונה על הצרכים שלי. הוא מכין לי אוכל, ואז אני מרגישה מחוייבת לאכול. והאוכל טעים. והוא מנסה. ודואג... .אבל אני פ...

תודה לכן.
ברור לי שכאן שומעים רק את הצד שלי.
ברור לי גם שהחיים שלי, יחסית לאלה שתיארת, בעלבוסטע, נפלאים ממש.
וחלק מהבלבול שלי, וחוסר האונים, נובע בדיוק מזה.
מרגיז אותי שאני לא מצליחה יותר להתגבר על ההפרעות הקטנטנות האלה...

<t>זה מורכב, להעביר למילים, מחשבות מורכבות. אנסה שוב. הניגודיות בינינו גבוהה מאוד, אבל בעוד הוא מתכנס פנימה, ושומר על מה שחשוב לו, אני מוחצנת מאוד, מרגישה את הסביבה, מנסה לנטרל מצבים לא נעימים, חשוב לי שיהיה נעים. לכן אני גם מקבלת אותו כפי שהוא... רוב הזמן. בעבר היה לי חשוב מאוד...

<r>תודה, נטע, אכן עוזרת. הנה, חזרתי שוב. קוראת אלמונית, רציתי לכתוב על הויתור, אבל אכתוב על התעללות במקום. יש את הצהוב הזה, שאומר "זה לא נגדך, זה בעדי", אני משתמשת בו הרבה, בשיחות עם הילדים. "היא לא לקחה את הגבינה האחרונה בשביל שלך לא יהיה... היא עשתה את זה כי היא היתה רעבה. שוב."... ...

<t>למה אני כותבת? עדיין לא בטוחה. בהתחלה חשבתי שזה מעין כתב אישום, ובה בעת כתב הגנה. כפי שכתבתי בהתחלה, קל לי יותר לכתוב, מאשר לדבר, בעיקר בלהט הויכוח. אני שוכחת, מדחיקה, נעלבת ושותקת. בעבר כתבתי מחברות שלמות בהן אני מנסה להסביר את עמדתי, את מניעיי, את כאבי, וכשהצעתי לו להציץ, הוא לא ...

<t>קוראת אלמונית, תודה. אני חושבת שקראת אותי באופן מדוייק. נגעת בנקודה הכואבת, כבר נטש את ילדיו... ואותי. אבל לא עזב. רק לא נמצא. נוכח נעדר. הוא שמע פעם חבר שהסביר שהילדים נפלאים, ופשוט לא צריך לקלקל. והוא הסכים איתו מאוד. ואף התעלה על כך. זה מאוד נוח, העסק הזה של להשען לאחו...

<t>יוליקו, כתמיד, נעים לקרא אותך. תודה. אבל, זמן זה עניין של סדר עדיפויות. אם אין זמן, סימן שמישהו לא מעוניין שיהיה לו זמן. ופה קבור הכלב. ובעניין הצמיחה והגדילה - אני כבר אחרי... כבר עשיתי, ובחרתי, וראיתי, וצמחתי... את הדף הזה פתחתי כי כבר לא רציתי לשתוק. וגם קצת כי אי...

<t>בעלבוסטע, אכן, זמר שלוש התשובות מתנגן גם אצלי, ואפילו ציטטתי ממנו... אני מזכירה לך השיר נכתב ע"י גבר... ולא אחד נחמד במיוחד. אני עושה למען עצמי. המון. כשהייתי לצמוח לכוון השני, זה בדיוק מה שעשיתי, ועדיין עושה. בין לבין, אני ממשיכה לנסות לייצר את אותם חיים שילמתי, ונתקלת שוב ושוב בה...

<t>שלום לכולם, תודה על ההתייחסויות המושקעות. אנסה לענות לכולן ואני מתחילה מהסוף... התהליך... אופיר, אני לא יודעת אם מישהו ישתנה בדינמיקה בינינו. בעשור האחרון אחרי שבן הזוג גילה את ייעודו, ואחרי שבקשתי בכל זאת לנסות לשנות, הוא גם שב והסביר שזה מה שיש. ככה זה, הוא לא יכול להשתנות ועם זה מסתדרים.<...

<t>אגב, זו בחירה מעניינת, להשתמש במילה המקטינה, השיפוטית והמפחיתה "להתקרבן", כשמתחילים להקשיב למישהי שמספרת מעט מאוד על עבר עשיר מאוד. זו מילה נוראית, כמו שם העצם "קארן" שמתאר מישהי אסרטיבית, שהולכת לפעול. (תמיד מישהי, ותמיד בגיל 40 ומעלה, שעשתה דברים בחייה, ומכירה בערך עצמה. באמת פויה. ). ...

<r>תודה אופיר, על התשובה. <s>[u]</s>המשפט הזה נקרא לי מאוד קורבני<e>[/u]</e> ייתכן, אך זה לא הופך אותו לפחות נכון. המשפט הזה הוא גם רפרנס ותשובה למה שכתבה נינה, אז אולי כשהוא מוצא מהקשרו הוא קורבני יותר? בכל מקרה, גם אם כן, אני חושבת שזה בסדר מצידי, אחרי כל כך הרבה שנים של שתיקה, לס...

<t>שלום לקוראת האלמונית, ולנינה. תודה על שכתבתן. יוליקו, תודה על החיבוק. אלמונית, אני חיה איתו הרבה יותר מ11 שנים. יותר לכוון תחילת העשור השלישי יחד. התמדה זו מילה מצויינת. אהבתי את ההקבלה שלך, אלמונית, בין עצים לזוגיות. אצלינו זה קצת השתנה עם השנים, אני חושבת שבהתחלה נסמכתי עליו, מאוד, מכ...

תודה בעלבוסטה, ויוליקו גם.
זו שאלה טובה, ונראה לי שזה בדיוק מה שאני מנסה לברר בתשפוכת המילים הזו...
האם באמת יש לי בחירה?

<t>כל השנים צילמתי. כל מה שעשיתי עם הילדים, כל המקומות בהם היינו, הם ואני, כל הפעולות... כל הזמן צילמתי. הנחתי, במעמקי ליבי, שבגלל שהוא מפסיד כל כך הרבה, מפני שהעבודה שלו הו כה חשובה, הוא ודאי ישמח לפחות לראות מה עשינו, ובכך לקחת חלק... אולי. נתבדיתי. זה מעולם לא קרה. התמונות ישבו ספו...

<t>אני מרגישה שלא בנוח כשאני כותבת את הדברים. אולי כי התרגלתי לשמור אותם לעצמי? בשלב מסויים הבנתי שלאיש בעצם לא אכפת. היה לי חבר, שאפילו אמר לי את זה... כשארזתי לבד את הבית, באחד ממעברי הדירה, עם תינוקת אחת בת חודש, ואחת לא הרבה יותר גדולה, ושני זאטוטים פעלתניים מאוד, ביקשתי ממנו, מאו...

<t>כשאני מדמיינת לי את החיים שאני רוצה לחיות, אני מדמיינת ארוחות ערב משותפות, טיולים מידי פעם, צחוקים... לארח, להתארח, אולי איזה סופ"ש כייפי... פעם בכמה זמן איזה זמן זוגי, שבו מדברים על החיים, עלינו. אולי קצת על דרכינו לאן... אולי משתפים קצת ממה שאנחנו עושים ביום יום... בארוחות הערב או בכלל אני...

נמאס לי להרגיש לבד.

<t>בשלב מסויים, כשהזכרתי שלאחת הבנות הייתה מחלה מסכנת חיים כשהייתי בת חצי שנה, הוא התעצבן עליי. הוא כלל לא זכר... ומה פתאום אני ממציאה כאלה שטויות. ואז הבנתי שאפילו אז, בין האינהלציות, התרופות והאשפוז, והרופא שצעק עליי ש"בגיל הזה אין תרופה ואין ביטחון", והתינוק מלא העזוז השני שהיה בבי...

<t>תיקונים קטנים בבית - עשיתי לבד, או שהזמנתי איש מקצוע. כל ענייני הבנקים, החשבונות, התשלומים, ביטוחים וכו' - עליי. החלטות חינוכיות, בחירת בתי ספר, חוגים, מאבקים עם הנהלות, התנהלות מול הילדים למרכזי החוגים, מול המורים, מול בתי הספר... כמעט כל החלטה כבדת משקל, נעשתה לבד... בשלב מס...

<t>כשבן הזוג שלך קיים אך בעצם נעדר, את לומדת להפסיק לצפות... ציפיות הן רק לכריות, אומרים במחוזותינו, נכון? אז בערך... לא מצפה לעזרה כלל. הקניות לבית, ההסעות הבלתי נגמרות של ארבעה ילדים, לחוגים, לבית הספר, לחברים, לחזרות, למרפאות, לימי הולדת, לביקורים משפחה וכו'... לא לתקן את הרכב, למל...

<t>עכשיו נותרה לי רק הבחירה של איך. איך ממשיכים מכאן. איך מתנהגים בתוך הבחירה שלי. השורה שהופיעה למעלה בצהוב מסבירה לי "זה לא נגדך, זה בעדי"... ואני רוצה להסכים, אבל זה מקדים את המאוחר... אם פרידה לא באה בחשבון, אז איך מסתדרים בבית, שבו בן הזוג איננו לוקח חלק, מבחירה, במחויבויות, בתכנ...

<t>תמיד חשבתי, שזכות הבחירה עומדת לכולנו. לכל אדם יש אפשרות, וזכות מלאה, לקום וללכת. כאשר אבי מימש את זכותו זו, הייתי בת עשרה צעירה, וחשבתי שהוא צודק. מאוד. למרות הכל, ואף על פי שיש לו ילדים, ואישה וכלב, מותר לו - אם כך בחר- להמשיך בחייו. הוא מצא מישהי נחמדה, צעירה, ואמא שלי ממררת את חייו,...

תודה, יולי קו.

קשה לי לשים את האצבע על הנקודה בה אביר החלומות שלי הפך למרשעת שכלאה את רפונזל במגדל.
כאשר ראיתי הסרט, והבנתי שזה מה שבעצם קרה, כבר היה מאוחר. מאוד מאוד מאוחר.

אז...
נוח לי יותר כאשר אני כותבת.
וקשה לי לריב.
קשה לי לחשוב תוך כדי מריבה, על כל הסיבות שבגינן אני כועסת.
אז אני לא רבה.
ולא מדברת.
זו סיבה מצויינת לכתוב.

דף בית אישי

החיפוש הניב 64 תוצאות