באופן טבעי

<t>אנשים יקרים תודה לכל מי שחושב עלי, בלב או במילים. אני מרגישה שאני צריכה להפסיק כאן, שבעל כורחי הובלתי את הדברים למקום של עצב ורחמים. וזה כל כך נוח, אתם יודעים. הקשיים שלי הם אמיתיים ומובנים, וזה פשוט קל מדי לעורר הזדהות ואהבה מהמקום הזה, וגם רחמים. וזה עובד חזק כל כך, אני אוהבת אתכם בחז...

<r><s>[u]</s>כן. מכיר טוב.<e>[/u]</e> מקוה שלטובה. אני ניסיתי פעמיים, טונה כסף. הרגשתי שזה טכני, שזה לא יכול לפתור את מה שאני צריכה. שהמקומות הנזקקים נשארים ריקים. פרקטית: מצאתי לי פסטה בלי גלוטן, והיא מילאה יופי את מקומה של זו שעם, עד שלא נותר עוד הבדל. <s>[u]</s>האם את מו...

<r>מרגישה צורך להגיד משהו על הילד. למרות מה שכתבתי בהתחלה, שמי שמסתכל עליו יודע, היום זה כבר לא ממש ככה. הילד כאמור משולב בחינוך הרגיל, עומד במשימות, והשונות שלו כבר מזמן לא כזו בולטת במבט ראשון. עקב כך, ובעיקר עם אנשים שלא מכירים אותו, עשויים בכל רגע להיווצר מצבים אפורים, מביכים ואפילו מסוכנים. אני...

<r>ש.ב. כן. כמובן. עונה מהר כי עניתי מזמן. הלכתי לכמה טיפולים כאלו, למשל אברהמסון (מכיר?). לא רוצה את החברים האלו במזווה, איכסה עליהם. פחד. אתה חוזר לזה ואני מנסה אתך גם. מה מפחיד אותי? על פניו, להיות רעבה. אולי, להיות בלי תמיכה. אני לא יודעת. איך מזהים פחד? אתחיל לכתוב כאן מתי א...

<t>מהרהרת ויוליקו, תודה שאתן כאן! על המילים והקירבה, והתובנות, והאכפתיות והעצות. הפנטזיה היא כלי נהדר, ואני אכן משתמשת בו לפעמים. נקודתית, הכי קל לשקוע בסרט או בספר, בחיים דמיוניים של אחרים. אני לא בטוחה שאני יודעת מה הפנטזיות שלי בדיוק. המחשבה הראשונה כמובן היא שהילד יהיה בריא. בכל פעם שנזדמנתי לחש...

<r><s>[u]</s>ואם נלך על משהו פשוט יותר, אז באנלוגיה למשיכת יתר, אנחנו צריכים משהו טראומתי בהתמכרות שלנו,<e>[/u]</e> או. אז זהו שאני לא מבינה. כלומר, על הנייר כן מבינה, יופי מבינה. וכבר שנים יש איזו הרגשה כזו שמקננת בי (שלא מרצוני) שבסוף יגיע המשהו הטראומטי הזה, ואני אקבל את הבומבה ...

<r><s>[u]</s>כדי להוכיח כמה צדקת<e>[/u]</e> וגו' יאללה יקר, להרפות כבר. אין לי דוגמא ספציפית. זו תחושה, אנרגיה, משהו שעובר מהכתוב. סובייקטיבית - אלי. זה לא קשור בשום צורה לאמונות שלי כלפי גברים. ועכשיו - הרקדנים. עניתי לך עליהם קודם אבל לא שלחתי כי עלו עניינים אחרים. אז עכשיו....

<r>הי מהורהרת יקרה, מלאת תקוה! <s>[u]</s>ומעולם לא הופעתי על הבמה שעל במת החיים,<e>[/u]</e> <s>[u]</s>כל חיי היתי נערת קרקס בקרקס החיים<e>[/u]</e> אני מתנצלת, אני רוצה לכתוב לך אבל לא מצליחה להבין... את נערת קרקס באמת? כזו כמו 'חיי פיי', 'מים לפילים' וזה סירק...

<r><s>[u]</s>כדי להיות בטוח אשאל<e>[/u]</e> לא לא, ממש לא. הכוונה היא פשוט שחלק מהתשובות שלך הן קצת ממאדים. לא נעים לי להגיד, נו, וזה גם לגמרי טבעי, מן הסתם... אתה מאמין שהגוף הוא רק כלי ושהחיים הם רק בתודעה וכל מיני דברים שאתה כותב, ואני מאמינה שאין דבר כזה אישה שמנה שמחה. ולמ...

<r><s>[u]</s>מה דעתך?<e>[/u]</e> דעתי שאתה כבר. לדעתי אתה האדם העדין ביותר, הקשוב ביותר, הנקי ביותר והמסור ביותר שנתקלתי בו אי פעם און ליין, ואני משוכנעת שארגיש אותו דבר גם היה ואם נפגש פנים אל פנים (למרות שלא נדע שאנחנו זה אנחנו, מן הסתם). למה שאנחנו עושים כאן ביחד יש ערך עצום בשבי...

הרי המקום בו אני נמצא הוא התודעה שלי ולא המיקום הפיזי.

אתה בטוח שאתה מהנדס?

האם לדעתך הסבל שלי יכול לעבור כלא היה דרך עבודת תודעה, בלי לגעת כלל במיקום הפיזי

התכוונתי, היית שם. במקום לא טוב. היום אתה כבר לא. מתישהו במעבר הזה, השלכת מעליך את התרמיל. או שלא? אתה לא חייב לענות, אולי שאלתי בפזיזות מדי...

כמעט שכחתי. Y - הכוונה שלך עברה בצורה נהדרת, ונתנה לי הזדמנות מבורכת לשאול את עצמי שוב ולנסח לעצמי מחדש דבר שהיה חשוב לי. תודה לך

<t>כל השנים אני רוצה לרזות. מדי פעם, אני משלבת התעמלות שתעזור לי לרזות. ההתעמלות לעולם היתה מכוונת לתהליך של הרזיה, כמעט תמיד אחד משלושה: הליכה, ריצה או מדרגות. יש עוד שפע של פעילויות אחרות זמינות, כמובן, אבל הן לא נחשבות למרזות כמו אלו השלוש, אז בשביל מה. פעם הייתי הולכת לאירובי, ובאמת היה מוצלח יו...

<r>יש בך, אתה רץ קדימה, ואני עוד עמוק בענין הפטורים. <s>[u]</s>אותן מגרעות נותנות לנו פטור ממשהו. השמן פטור מלרוץ, הטיפש פטור מלחשוב, החכם פטור מלהיות יפה.<e>[/u]</e> בימים האחרונים זכינו וצפינו במספר מופעי רחוב. אנשים מופיעים, רוקדים, מציגים ומלהטטים, קופצים ושרים ועושי...

<r><s>[u]</s>למה להתאמץ כל כך?אולי פשט להנות<e>[/u]</e> Y, בעזרתו של יש בו אהבה אני מוצאת איך לענות לך. אנחנו מתאמצים כדי שלא תהיה לנו סיבה לא להתאמץ. כדי שלא נשקע בהנאה, ונתעטף בפטורים. ספציפית, כך אני מאמינה, המאמץ המשותף הביא את הילד למקומות שהם טובים בהרבה מאלו אליהם היה מ...

<r>יש בך, שיר לא פשוט הבאת. את החומה הקשה והנוראה הזו בנתה האמא. שמת לב לזה? הזדהית עם זה? ואני מה, מרגישה שילד אחד שלי הוא בתוך חומה. נולד לתוך חומה, ואני מנסה לשבור לו אותה. ואולי הפוך על הפוך, אולי הכל הפוך. מהורהרת ומערערת, קול של אישה. תודה, תודה. מילותיך יקרות לי. מה קרה לך לפני שנת...

<t>מוזר לי לדבר על מיון. אני, החריגה מהנורמה בכל כך הרבה מדדים, שכל מאוויי ושאיפותי בשנים האחרונות הן להעביר את הבן שלי מקבוצת 'החריגים' לקבוצת 'הרגילים'. וזה קשה, החל בכך שגם לו היה רגיל, האופן בו אני מגדלת ומחנכת את שלושתם שונה מהותית מהמקובל מסביבי (דומה יותר למה שכאן, באתר). אבל בקבוצת...

ווי, יצאו לי סמיילים. מוזר, לא התכוונתי. עשיתי סימנים רגילים של מקלדת. הלו, אני מאבדת שליטה כאן

<r>יש בך יקר, אני לא יודעת איך להכיל את כל ההשקעה שלך בי. עוזר לי להבין שגם אתה נתרם, אז תודה שאתה אומר. מה שכתבת שלשום בערב היה כל כך מדויק, כל כך נוקב. הרגשתי מובסת, נזעקת... אפילו קצת מאבדת שליטה על הקו העדין של רמת החשיפה שאני מוכנה לה... לא יכולתי לענות באותו רגע, וגם לא ביום שלמחרת. ...

<r>הי, התנצלות כתבתי תגובה ארוכה, אבל אז הרמתי עיניים לצהוב שלי והתחלתי לריב אתו <s>[b]</s>הכאב אינו בשינוי עצמו, אלא בהתנגדות לשינוי<e>[/b]</e> אז לקחתי צעד אחורה ומחקתי הכל. איפה אני? סביב הילדים, יוצאים הרבה ומנצלים כמה שאפשר את שלהי הקיץ היפים. עוד מעט יחזרו הלי...

<r><s>[u]</s>תראי. אין באמת ויכוח על הקשיים האוביקטיביים האדירים שאת צריכה להתמודד איתם.<e>[/u]</e> נכון, אבל זו לא סיבה. לא הצדקה, לא כלום. אני מרגישה שאני מסתתרת מאחורי הקשיים האלו כדי לא לראות את עצמי. כאילו, אני יש לי תירוץ לא להיות חלק מהחיים האלו, לא להנות מהם, לא להיות אסירת...

<t>כן, הבנתי הכל. בתיאוריה. איפה כל הדברים היפים ברגעי האמת? היה יום סוחט. הרבה עם הילדים, חברים שלהם שבאים, מריבות קטנות של משחקים, להאכיל את כולם עוד פעם ועוד פעם. וחם, ולח, ולחץ בעבודה. בתוך המולת הילדים אני מגניבה שיחות עבודה, יחסי אנוש, כספים, ספקים, דד-ליינים. בערב הולכים לאיזה אירו...

<r><s>[u]</s>למה את בטוחה בזה?<e>[/u]</e> כי זה מה שאני משדרת <s>[u]</s>תטילי ספק,<e>[/u]</e> מצחיק. דוקא בהטלה הזו אני ספץ .. <s>[u]</s>לא רוצה להפריע ברגע הפרטי והמרגש הזה.<e>[/u]</e> מצחיק ב'. הרגע הזה הוא אתך. אבל, נראה שלא הייתי ברורה. כ...

יוליקו - תודה...

<r>אני לא שלמה עם מה שכתבתי למעלה. לא עם המחמאות, וגם לא עם דחייתן. יש בך, הצלחת לבלבל אותי. ומה יוצא לי כאן בשורה בצהוב? "אגדת המציאות עשויה להיות אחרת לחלוטין רק מעצם השינוי בהגדת המציאות" <E>:)</E> <s>[u]</s>אז לאן את רוצה להגיע? זה הנס. שזו החלטה שלך.<e>[/u]</e> ...

<r><s>[u]</s>ואני לא רואה את זה בכלל.<e>[/u]</e> יש בך יקר כל כך, ודאי שאתה לא רואה את כל אלו. כי אתה לא כאן. כל מה שאתה יודע עלי זה מילים, אותן מילים עם אותה הפשטות ואותה העוצמה. קל לבחור אותן, לשלוט בהן, לעורר בהן הסכמה. לבחור מה להגיד, לכוון למהות התגובה. קראת את הספר...

<r>הי, אז יש בך גם אהבה וגם אושר. אני שמחה בשבילך. באמת! וגם תמימות <E>:)</E> כי אתה כותב <s>[u]</s>את המכשולים הללו מציב הפחד.<e>[/u]</e> כאילו שכל שאר גורמי עולם הלכו לישון. אני חושבת הרבה על הדיבורים האחרונים ביננו, ושואלת את עצמי מה המקום שלהם, מעבר להיותם פשוט מילים...

<r>אז... הניסים האלו... יוצרים אותם? מאמינים בהם? הם פשוט מגיעים מעצמם? רואים אותם??? <s>[u]</s>הנה, חזרנו שוב לניסים. הנה את שותפה לחילול ניסים ממשיים.<e>[/u]</e> אני לא מרגישה שההתקדמות של הילד היא נס. אפילו, זה כאילו לקחת ממנו קצת קרדיט. אולי נס יהיה אם פתאום הוא...

חשבתי על דבר. הילד - נולד עם קשיים. באומץ ובאצילות שאין גבוהים מהם - הוא מתמודד, נאבק, מנסה, מפלס דרך. ואני - נולדתי בסדר. את הבעיות הגופניות שלי אני יצרתי לעצמי. אני מרגישה כל כך עלובה עכשיו, במחשבה הזו

<r>הי, שמחה על המתנה שקבלת, שמחה שאתה כאן. שכל מי שכאן. <s>[u]</s>אף פעם לא דיברתי כמו שכאן עם אדם שאני לא מכיר.<e>[/u]</e> כנ"ל. השיחה שלי כאן שונה מאד משיחות אחרות שנהלתי עד היום. לא הבאתי לדף הזה את המעטפת הרגילה שלי, הרקע, ההישגים, התארים. אני עומדת כאן ערומה בנ...

יש בך, אני לא רגילה לכל כך הרבה מחמאות ונתינה... לא מבינה מאיפה באת לי אתה...

וגם - יש בך, תודה על האומץ שאזרת לכתוב את מה שכתבת. התרגשתי.

איך שכחתי - יוליקו - תודה על הדברים וההבנה!

<t>עבר יום כיפור. עבדתי עד שכמעט שהתחיל, וברגע האחרון עוד הספקתי להדפיס לעצמי את המאמר בקישור שיש בו אהבה שלח לי. שעה או ככה אחרי שהתחיל, הילד נתן לי מתנה. הוא הצליח לעשות משהו גדול שקודם הוא לא. בדיוק באה חברה לאסוף אותי לסיבוב הליכה, ואני כולי דמעות, מנסה להתגבר ולדבר הא ודא אבל הלב גואה והעיניים ...

ניסית קלטת שמע? כן, פעמים רבות. זה באמת מאד נחמד!

<t>תודה. גדולה. לכל מי שכאן. השלמנו, יש הקלה. אני מנסה להתרכז בסליחה לעצמי, בהפניית משאבים לעצמי. זה מדהים. כאילו שהדלתות פנימה סגורות, כל מחשבה וסליחה וחמלה נעים ממני והלאה, נהדפים החוצה בניגוד לרצוני. משהו מאד פגוע שם, בקשר שלי עם עצמי. כל כך פגוע, שאני לא יודעת אם אפילו יש לי אומץ להסתכל. אבל בזמ...

<t>מוזר להתקרב ככה ליום כיפור, עם כל כך הרבה התרחשויות. הרבה, אבל הכל שקט. אנחנו עדין לא מדברים, וזה קשה. השקט הזה, הקורע. בלי להכנס לסיבות, לנסיבות, למה אני אמורה כן או לא לעשות. ירדתי חמישה ק"ג בשבוע הזה. כמובן, כמעט הכל מים, ועוד הסברים פשוטים של התחלה, במשקלים הכבדים זה לא ממש נראה. אב...

קטעים אתך. כן, בעלי מאד מאד אוהב את הבן הזה שלו. מאד מאד מאד מאד מאד.

אז תודה ל'ללבות' שכתבה וגרמה לך לכתוב וגרמה לי לענות במשפט שכתבתי למעלה, שעשה לי כל כך טוב...

ותודה לך. כבר אמרתי? מספיק?

אה, מצאתי בעריכה. לא יודעת מי זו, עוד דברים מהלב ... היו, נמחקו, ואני זכיתי בתגובה נוספת גדולה ומרחיבת לבבות משלך.

איזו תגובה? לא ראיתי. כל מה שכתבתי כאן

אני חושב שמורה האהבה הגדול שיש לך בבית הוא הבן המיוחד שלכם.

הילד הזה הוא נשמה טהורה, חשופה, עדינה. אני אוהבת כל נים וכל פסיג בנשמה שלו, במבט שלו, בישות שלו ובקיום שלו. וגם האחים שלו. אותו דבר. אהובים יקרים שלי.

<r>רגע רגע שניה, לא הכל מבינה אתה באמת חושב שהאהבה שאני נותנת היא רק כדי לקבל אהבה? למי, ממי? <s>[u]</s>אני חושב הצד המקבל אפילו לא יודע איזה מחיר את משלמת על הנתינה הזו כי הוא רגיל שזה ככה. ואין ולא תהייה גם אהבה חזרה.<e>[/u]</e> אוי ואבוי. נראה לי שהצלחתי, ב...

אם זו נתינה ממקור מתכלה, אז אנחנו מכלים את עצמנו.

אין ספק שזו נתינה ממקום מתכלה. אני לא יודעת איך למלא אותו. אומרים אהבה וזה נכון ויפה, אבל אני לא מצליחה לייצר אותה כלפי עצמי. או לראות אותה בתוכי. לא יודעת מה יש לי.

איך מסובבים את הברז

<t>מה אני כותבת ומוחקת? את ההוכחות שלי לכמה שאני צודקת. לכמה שהחיים שלי קשים, הנה אני אוכיח לכם. כמה שבעלי נכה רגשית, גם לזה יש לי סיפורים והוכחות מלוא החופן. זה לא מוביל אותי לשום מקום. אבל בראש השנה ישבתי אל שולחן החג, ומישהו צילם, ושלח לי עכשיו במייל. הפנים שלי והראש של הילד, מקרוב מקר...

<t>אני כולי החוצה. הילדים, כמו שכל הורה כאן יודע, הם מערכת נתינה אין סופית. הילד שלי, נשמת חיי, מה שהוא עבר אתי השבוע. השבוע הזה שלא היה לי כח רק לחבק אותו, שגם רציתי תמורה. ליטרלי, לא היה לי כוח לנקות אחריו בשירותים. בלי לכעוס. די אתה כבר נער כמעט, לעזאזל כל העולם ואחותו, תתאמץ קצת. אוף! והוא שרגיל...

<t>אוף, יש בך. אתה עושה לי צרות... אני חושבת. ומרגישה. המון, בשבוע הזה. גם בגללכם, וגם בגלל שבלי אוכל. ירדתי משמעותית מראש השנה. מרשים, לא? טוב, הרוב מים, וגם אני אלופת הלרדת. אני הרי לא באמת צריכה את כל האוכל הזה שאני אוכלת תמיד, הוא רק שומר עלי מלא לחשוב. לא להרגיש דברים שאני לא רוצה. ו...

<r><s>[u]</s>מה ..זה כל מה שיש לה להגיד לעומת ההשקעה של כל מה שיש בי אהבה כתב לה?<e>[/u]</e> זה לא זה הכל. הדברים שיש בו אהבה כתב לי, ודברים אחרים שכתובים כאן, גם שלך, נכנסים אלי למקום הכי עמוק בלב. זה לא צפוי, הדרך לשם ארוכה, גם פיזית, גם רגשית. והם מגיעים, ודולים משם מילים כמשורה...

<t>_האם כאשר פתחת את הדף הזה לפני שלושה ימים בלבד האמנת שכל כך הרבה אנשים יענו לקריאה שלך? האם האמנת שתהיי חשובה לאנשים שלא מכירים אותך בכלל ולא יודעים מי את ואם את בכלל קיימת? (אולי את טרול...?). האם האמנת שתקבלי כל כך הרבה אהבה מאנשים שלא מכירים אותך בכלל?_ או, סוף סוף משהו שק...

<t>יש לי מה לענות, אבל הדברים קשים לחשיפה. רציתי לדבר על המשקל, גם זה קשה נורא. אני חושבת שרצתי אליו, מה זה ריצה, מה זה פרחים, והוא לא ראה. ובמגושמות שלו, בעט בהם. חזק ונוקב, ישר אל הלב. אני מאד מאד כואבת. בארבעת הימים האחרונים לא ישנתי במיטה, לא החלפתי אתו מילה, וגם בקושי אכלתי. כן א...

<t>_מה, לרוץ אליו עם פרחים? לא חייבים אבל כמטפורה זה הכיוון._ רבנו כי הוא לא רואה אותי. הוא יודע שאני שם, הוא עושה את כל מה שהוא אמור לעשות תפקודית כבעל בית ומשפחה והוא בטוח שהוא בעל עוזר ומתחשב, אבל הוא לא רואה אותי בכלל. אני מרגישה כמו אויר. היחס שלו אלי ריק, תפקודי, חסום, נטול מגע...

<r><s>[u]</s>כשעצוב לך או שאת כועסת, במקום ללכת לאכול משהו מזיק, תלכי להליכה או לחדר כושר,<e>[/u]</e> בוינג, נפל לו אסימון. כשאני עצובה או כועסת, אני מחפשת לעשות משהו מזיק. הליכה או חדר כושר? בכיף, אבל רק כשמצב הרוח טוב . [ בראש עוברת לי תמונה של אישה נוקמת. את הצער שלה ...

<r>הי, יש בך אהבה. <s>[u]</s>הדברים שלך והליווי שלך כל כך נוגעים<e>[/u]</e> לגמרי. אין מילים. ולמרות זאת, בלי להבין למה, אני מרגישה איזה אנטגוניזם אל מול דבריך, משהו שנראה לא ברור, כאילו תיאורטי מדי, לא נוגע במציאות ממש. האיש שלי פגע בי אתמול באמת. מתוך כוונה לפגוע בי. מה...

נ.ב. כמה פוסטים כאן הציעו לי התעמלות. שמתי לב עכשיו שהתעלמתי מזה. אוף, אני, תפסיקי להתעלם מזה
זה פשוט כל כך קשה להתחיל. להתחיל מחדש, בפעם האלף, במצב כל כך יותר נחות מההתחלות הקודמות

<r><s>[u]</s>לכן, המטרה לדעתי היא לא לאן לתעל את הכעס אלא איך באמת למנוע את הווצרותו. לדעתי, יש להתחיל בכך שמודים בקיומו...<e>[/u]</e> אם כך, נראה שהתחלתי, לא? <E>:)</E> ואני מרגישה שכן הגדרתי כאן מטרה. אפילו בשם של הדף הזה. אני יכולה להתגבר על כעס, אבל לא כל כך על עצב. ...

זאת את מהדף

לא. זה הדף היחיד שלי

<r>_קל יותר להיות עם ילדים כי הם לא שיפוטיים באותו האופן שהמבוגרים שיפוטיים. הם מקבלים את מה שאת אומרת על עצמך כאמת. אולי למבוגרים קשה יותר. הרי גם את מעידה על עצמך כעל אחת שסובלת מעצב, רגשות אשם תסכול...._ קל יותר להיות עם ילדים כי אני יכולה להיות אמיתית אתם, ולא למכ...

<t>בוקר טוב. קרה משהו מר ופוגע עם בעלי הבוקר. ואני כועסת. כל כך כועסת, כל הגוף רותח. אני פגועה, אני מאוכזבת, אני לא מסוגלת להבין או לקבל, ואני מאד מאד כועסת. אחר כך הכעס יהפוך לעצב, יישאר שם כמה ימים, ולאט לאט ישקע, בשקט, יתמזג עם הכעסים הקודמים, האכזבות, ההתעצבויות, הירידות. וכולם ביחד, ...

אז מה אתה אומר בזה, המשך בבקשה

<r><s>[u]</s>איך את מסבירה את זה?<e>[/u]</e> בקלות, אני חושבת. אני מלאת חיים במקומות שלא רואים אותי כאישה. או שלא רואים אותי בכלל - לראות סרט למשל, לשקוע בספרים. עם חברות לפעמים, תלוי מי, חלקית. אני מאד אוהבת להיות עם ילדים, לשחק אתם, לצחוק. ילדים אוהבים אותי, ותמיד הבית מלא בהם. ר...

פרקטית, תודה על שכתבת. גם אני פרקטית, והתחלתי בדברים שאת כותבת. ככה, לחדש את השנה החדשה. אבל הדרך ארוכה, והעצב עמוק, וחודשים רבים יעברו עד שאצליח, אם בכלל, להגיע למקום שטוב לי בו יותר - פיזית. אני חוששת להחלש בדרך, מקוה שלא. שנה טובה!

<t>איש עם אהבה, אני לא מרגישה אשמה לגבי הילד. נהפוך הוא, לפעמים אני אפילו מדמיינת כתרים נקשרים לראשינו, ביחד, הוא ואני. לגבי הסתרת האמת... אתה מתכוון לגביו? אי אפשר להסתיר כלום, מי שמביט רואה. הילד חשוף. אני כן מרגישה קורבן, לפעמים, שהתחתנתי לתוך המחלה, שלא ידעתי על קיומה, שהכתה בי. כעס על שרק ...

<t>איש ולא אישה, אתה מבלבל אותי, ומרגש אותי באכפתיות שלך. מה גורם לי להיות עצובה? לעשות את זה קצר? זה שהילד שלי חריג ומוגבל, בעיות בחיי הנישואים, המשקל שלי, שמכה בי בכל רגע ושניה של קיום. את השאלה השניה לא באמת הבנתי... אני מרגישה קורבן של נסיבות, קורבן של נכויות, אישה חופשיה ומלאת חיים, ע...

הי יש בך אהבה, בבקשה המשיכי

<t>החיים שלי לא פשוטים. אולי זה ענין של בחירה, של יחסיות, של אופי. אינני יודעת. הרי העולם מלא באנשים שסובלים יותר ממני, ועיניהם אל האור, לא כמוני. ואצלי, ותמיד היתה איזו תוגה כזו, אופפת, עוטפת. דוחקת לפינה, משוועת לנחמה. למרות שאם תראו אותי, אם אתם מכירים אותי, לא תדעו שמץ. אני נעימה, צחקנית, מה זה ...

<t>הי, אני רחוקה כשנות אור מהמקום הזה, של השקט המקבל. אני מודעת היטב למחיר היקר שאני משלמת על כך, ולא פעם - גם הקרובים לי. לפעמים החיים שלי נראים לי מפלצתיים, המחיר מופקע, חוסר ההגינות משווע. אני רואה אנשים סביבי, עם ילדים עם בעיות גדולות, וחלקם הצליח להקל בעוצמת התקוה לשינוי והתפנה להמשי...

תודה על כל ההערות והחיזוקים!

והוא כבר בן 5 וחצי.
גם שלי

בהצלחה לך!

<t>הרבה פעמים, או שאולי זה רק בראש שלי, ילדים פגועים נפגשים עם אנשים שמאד רוצים לעזור, ואלו משלבים ידיים עם אלו וביחד ממריאים. האם זו פנטזיה? האם חלום? אולי אני אדם קטן ונאיבי, שעדין חי בסיפורי האגדות ולא ממש מבין מה מוטל עליו? אני מחפשת מישהו שיעזור לי עם הילד שלי. פעם, פעמיים, שלוש בשבו...

<t>סיפור ששמעתי השבוע. אחד מרבים. זוג הורים לשתי בנות, שמאד מאד רצו בן. לאחר התלבטות והתחבטות רבת שנים החליטו להכנס שוב להריון, ואכן הגיע הבן המיוחל. אבל מה, כמה קצר ושברירי הוא האושר. הילד לא התפתח כשורה, גדל בצורה מעוותת ומעולם לא הצליח לעמוד על רגליו. גם מנטלית. והמשפחה התפרקה. המשפחה ...

ילד פגוע, מדוע בחרת בשם הזה?

<t>תמרולה, תודה על מה שכתבת. כמה מוזר ומרגש שאפשר לחלום, וחצי שעה אחר כך לקבל על זה משוב אנונימי, מכיל, רגיש, מתעניין. אין ספק שהקטן לוקח אותי למחוזות חדשים, והפחד להזניח את צרכיו הצנועים, אל מול אלו הבלתי נגמרים של אחיו, קיים בי. יתכן שהקושי הנוסף שעולה הוא לא כל כך פיזי, כמו שנוגע בכובד האחריות וה...

כן, תודה

<t>נרדמתי וחלמתי חלום, התעוררתי הרגע. החלום מורכב ומלא פרטים, אתמצת אותו כאן. הייתי באיזה מבנה בתוך יער עם שני הבנים, עסוקה בסידורים שקשורים לילדה הגדולה. פתאום הוא ברח לי ולא הסכים לחזור. מסוכן ביער, אם ייעלם איך אמצא אותו. רצתי אחריו משדלת מתחננת מחנכת עושה כל שביכולתי, אבל הוא נסע...

<r>תודה נשמות טובות. פעם ניסיתי להצטרף לקבוצה של חינוך ביתי. הוא היה אז בן שנה וחצי, הגדולה בת שלוש, הקטן עוד לא היה. נפגשנו במרומי איזה הר והוא כל הזמן רץ למצוק שאפשר ליפול ממנו. רוב המפגש רצתי אחריו, מתעלמת מהמבטים, מצילה אותו פעם בכמה דקות. אחר כך הוא נרדם עלי וסופסוף יכולתי להתפנות לה...

הוא ילד מאושר. אף אחד לא מבין איך אני יכולה תמיד להיות בעדו, תמיד נינוחה, תמיד מחבקת. גם אני לא מבינה. אליו לא נגמר לי הכח אף פעם, אבל את עצמי אני זורקת לאבדון. אני לא יודעת איך אוכל להתחיל להרים את עצמי מהתחתיות אליהן הגעתי, בלי לפגוע בטיפול בילד הזה.

<t>תודה לכן. יש לי כל כך הרבה מילים, איך מוציאים אותן. רוצה לדבר עלי, לא עליו, וכל מה שאני כותבת כאן אני כותבת עליו. כותבת ומוחקת, שוב ושוב. מרוב הוא לא נשאר מקום לאני, אני כל כך קטנה מול אינסוף הצרכים של הילד הסוער והרגיש הזה. קובעים עם חברים בבוקר. אני מגיעה לקראת הצהרים. למה? כי ארבע ש...

<r>הוא אובחן בגיל שלוש. אצלנו, ההורים לילדים שכמוהו, יש שני תאריכים. אחד תאריך לידה, שני תאריך אבחון. בעצם, ברוב המקומות, רק השני משנה. אפילו בשיחות ספסל סתם. אה, שלום, שלום, לי קוראים ככה, לך קוראים ככה, אה איזה יופי, אז מתי הוא אובחן? בעצם זה לא בדיוק ככה. גם תאריך האבחון לא ...

החיפוש הניב 78 תוצאות