באופן טבעי

תודה לך

<t>מבולבלת. יש כיוון אין כיוון, לומדת כמה שנים, לא עושה עם זה כלום, לומדת משהו אחר, נזנח לפח, שוב מוצאת עצמי במסלול מסויים, לומדת כהרגלי ועדיין לא יודעת מה הכיוון שלי- האם זה זה? משהו אחר? האם אני לא מספיק מתמידה במה שאני עושה? האם אני לגמרי לא בכיוון הנכון? אשמח לכל הא...

תודה.
אני מרגישה שהחיבוק עם החיוך מתאים יותר, כי באמת, אם הייתי כותבת את סיפור ההפלה הזו, הייתי קוראת לו הפלה שמחה

שבת מבורכת @}

<t>עברתי הפלה, מזמן כבר- כשהייתי בסוף רביעי. האמת שאתמול כשכתבתי שמתי לב שלא סיפרתי על זה אבל היה לי זמן ממש קצר לכתוב. היה לי דימום, הלכתי לרופא והוא ראה שהעובר הפסיק להתפתח, ובאותו לילה הפלתי. למרות העצב והאכזבה שהרגשתי בהתחלה, בסך הכל זו הייתה חוויה מעצימה (הפלתי בבית, עם תמיכה טלפ...

<t>ימים מאתגרים. היום, ברגע של ייאוש, התיישבתי על השביל וניסיתי להרגע. התבוננתי במחשבות שלי. הן היו רעות- אני אמא גרועה. הילדות שלי מקולקלות, באשמתי. ניסיתי לעשות להן היפוך נוסח ביירון קייטי, ואז בתי הגדולה באה והתיישבה לידי. נגעה בי, ליטפה לי את היד. ברגע הראשון זה הפריע לי. "או...

<r>היום, ביקור אצל חברה טובה שגם היא עם הילדים בבית. העברנו את כל היום יחד, וכרגיל- כיף, זורם, פינוק אמיתי לכולנו. ברגע מסוים הגדולה שלי, בת 7, והגדולה שלה, בת חמש וחצי, רבו, והתחילו בחילופי דברים קשים. "אני לעולם לא אשחק אתך יותר!" "את לעולם לא תבואי לבית שלי!" "את לא תבואי לבת ...

תודה, על זה שאתן קוראות ומתפללות אתי.

והנה, בתחילתו של יום, הזדמנות טובה לבקש שוב שקט, השגחה עליונה, ריפוי של כל הכאב.

ולהודות על כל הטוב, שמתוך הסערה נראה לפעמים חסר.

<t>הגדולות משחקות עם חברים בחוץ, הקטנה שוכבת לידי על המזרון, עסוקה בענייניה. הבעתי כוונה פנימית לכתוב, והנה- מתאפשר. ההיי של תחילת ההריון התחלף כעבור כשבוע בנפילה, בהבנה שהייתה בי ציפיה שהפעם זה יהיה שונה, שלא אחווה את סערת ההורמונים של תחילת ההריון. אבל היא הגיעה, ואמנם כשאני בטוב אנ...

<r>_אני חייבת איזה חבל (אפילו חוט) שיזרק אלי וימשוך אותי למעלה וייתן לי את "הפוש" לעלות למעלה ולהתחיל לשנות את ההרגלים הרעים שלי._ הי אמא בהתחלה, קפצתי לכאן כדי לקרוא ולהכיר אותך קצת, והמשפט הזה שכתבת קפץ לי לעיניים. אני ממליצה לך מאוד מאוד על <PO><s>[po]</s>fly lady<e>[/po...

<r><PO><s>[po]</s>יעלי לה<e>[/po]</e></PO> , תודה על הפרגון והעידוד לכתוב. בימים אלו של תחילת הריון, ו-שוב, ההתכנסות הזו פנימה, כשכל כוחות הגוף והנפש מופנים לפלא הזה של יצירת בנאדם, אני מצליחה מעט מאוד לעשות משהו חוץ מלטפל בילדות, להחזיק את הבית, לאכול, לישון. הדברים הבסיסיים <E>:-)</E> . ...

<r><s>[u]</s>Reading 2 minutes of Reminders<e>[/u]</e> reminders - התזכורות שהיא שולחת במיילים מדי יום, לגבי כל השגרות, ההרגלים וכו' (להבריק את הכיור, להתלבש עד לנעליים, לשתות מים וכו'). לא יודעת איפה מופיע מה ששאלת לגביו אבל אני משערת שזה חלק משגרה מסוימת- לקרוא את התזכורות ש...

בלה, תודה, נעים גם לי @}
(בדיוק השבוע גם אני התוודעתי לבלוג שלך, ונהניתי לקרוא

)

תודה לכן, כמה נעים (לכתוב שוב, לקבל תגובות מחממות לב).
שבת שלום, מאחלת לכולנו שבת של מנוחה שלמה, עונג ושמחה @}

תודה

<t>חוזרת לכאן כמו לבית, כמו למחוז ילדות מאובק קצת, תמים, קצת לא רלוונטי אבל בכל זאת נוגע, מעיר את הרצון לכתוב. חוזרת לכאן בהריון. רביעי. אני זוכרת איך הרגשתי כשנודע לי על ההריון השלישי- נבגדת (ע"י אלוהים), נזופה, בעונש. לקח לזה בערך חודש לחלוף, ורק אז חזרה האמונה וחזרו הכוחות לקבל את ...

<r>איזה קטע <E>:-)</E> גם לי הייתה היום שיחה כזו, דומה, עם סבא חביב כזה. אבל לא מושבניק, אלא קיבוצניק <E>:-)</E> . גם, על חינוך ביתי, הוא עם כל הטיעונים ואני במקום התשובות המגומגמות הרגילות הייתי יחסית רגועה ועניתי לעניין. סתם, הייתי חייבת לספר כי הצחיק אותי צירוף המ...

<t>השקט של הערב, לבד, מחזיר אותי לכאן. שתי הקטנות ישנות. בעלי לא בבית. הגדולה אצל חברה. עד עכשיו חיכיתי, מתוחה, "נותנת להן לזרום" אבל בתוכי לא שקטה. עכשיו התקשרתי, החלטתי שעם כל הכבוד לזרימה אני צריכה להתחשב גם בעצמי, ביכולת הזרימה שלי בכל המצב הזה. הבת שלי ענתה לטלפון. "אנ...

מיכל, איזה כיף שאת עדיין כאן!
תודה @}

תודה @} איזו קבלת פנים מחממת לב.

<r><s>[u]</s>הכנו עוגיות קוואקר למשלוחי מנות. עטפנו אותם בניירות והגדולה העתיקה "חג פורים שמח" על כרטיסים צבעוניים (פעם ראשונה שהיא כותבת משהו כל כך ארוך ושעוד מישהו יכול לקרוא חוץ ממנה ). ואז הן כמובן רצו ללכת לחלק, והתינוקת ישנה. הן לא רצו לחכות אז הלכו לבד לחלק משלוחי מנות.<e>[/u]</e> ...

<r>הכנו עוגיות קוואקר למשלוחי מנות. עטפנו אותם בניירות והגדולה העתיקה "חג פורים שמח" על כרטיסים צבעוניים (פעם ראשונה שהיא כותבת משהו כל כך ארוך ושעוד מישהו יכול לקרוא חוץ ממנה <E>:-)</E> ). ואז הן כמובן רצו ללכת לחלק, והתינוקת ישנה. הן לא רצו לחכות אז הלכו לבד לחלק משלוחי מנות. צעקתי להן עוד וע...

<t>שבוע 35 של ההריון. ימים מוזרים, שאני חווה בפעם השלישית, וכמו כל דבר בהריון הזה וכמובן בחיים בכל פעם זה כל כך אחרת. השאננות וחוסר החיבור של ההריון הראשון, ההמתנה והבשלות של ההריון השני יחד עם ההתנגדות הלא מודעת, מתוך פחד, לכך שהלידה אכן תקרה. והפעם- שלווה מפחידה כמעט, (מפחידה בגלל הקול ההוא ב...

<r>(דברים שכתבתי במחברת)- שקט פנימי. הן מרגישות אותי, הילדות, וההתנהלות בבית נעימה. כשאני רק שמה לב לזה, בין ריב לכעס לסגירות בלב, שמה לב שביניהם יש פתיחות, שמחה, שקט. הנה כבר הרגע נגמר והקטנה קוראת לי. באותו יום בצהריים, אחרי הבכי החמישי שלי בערך היום. משהו משתחרר (או הרבה דברים), וא...

<t>שוב ושוב אני מגיעה אל הצומת הזו, לפעמים עשרות פעמים ביום. בחירה בנתיב מסוים בצומת הזו, או ליתר דיוק היסחפות מבולבלת אליו, תוביל אותי אל המקום בו הכל מסובך, בו אינסוף מחשבות וספקות בנוגע לכל דבר, ובעיקר בנוגע לדברים מהותיים לי, כמו אלו שהאמהות מטיבה לספק. הבחירה השנייה היא פשוטה מאוד (כלומר- ...

מיכל וליזה ליזה- תודה (נעים לקבל ד"ש מהדף הזה).
אני מתגעגעת לכתוב בו, אבל איכשהו זה לא קורה. (בינתיים נהנית מאוד מהבלוג שלך, ליזה ליזה).

טוב, בבלוג שלך עוד הצלחתי לעצור את הדמעות, אבל עכשיו זה כבר היה בכי של ממש. עצוב לי שככה זה היה, אבל אני כל כך שמחה שעכשיו טוב.

הי מיכל, אני שמחה שאת פה, התגעגעתי . תודה

<r>הבוקר הייתי בגן, אחרי שלא הייתי שם המון זמן. זה היה מעיק משהו, בעיקר בגלל שרבתי עם גיסתי (שהיא כזכור הגננת) לפני כמה ימים, והמתח בינינו קשה לי מאוד. לא יודעת. הסתובבתי שם, סידרתי קצת את התאים המבולגנים של הבנות, מצליחה להחזיק מעמד איכשהו, ואז, פתאום, משהו שם התפרק בי, והרגשתי שבכי ענקי יוצא ממני,...

<r>וואו. בערב של יום מפרך (אורחים, צעקות, דרישות אינסופיות, ילדים, ילדים, ילדים), המילים שלך הן בשבילי כמו תה צמחים לנפש (לגוף אני עם כוס קפה...). תודה, ריגשת אותי מאוד, במיוחד בימים אלו בהם אני מרגישה קצת out לנוכח כל ההתפתחויות הסוערות כאן בפורום, שמותירות אותי, כרגיל, בתחושה שמשהו קרה ואיכשהו פספ...

נכון. כמה פשוט.

<r>יונת- כן, כמובן. התהייה שלי היא, דווקא בגלל שהגן הוא בסדר גמור (כלומר - מעבר למגבלות של גן באשר הוא, הגן הזה הוא נעים, הגננת היא דודתן האוהבת וכו'), בעוד שאני נראית לעצמי לפעמים כ <PO><s>[po]</s>אמא מפלצת<e>[/po]</e></PO>, משהו מאיזה סרט של היצ'קוק, ואז אני תוהה האם לכלוא אותן בבית עם אמאמשוגעת ז...

<t>מגששת חזרה את דרכי אל החינוך הביתי. לקח לי כמה ימים והמון, יותר מדי מחשבות, עד שהבנתי, כשהפסקתי סוף סוף "לחשוב על זה", שלא מדובר באיזו החלטת שחור או לבן נוחה, פשוטה כזו, אלא במשהו עדין, חמקמק, מורכב באופן שדורש ממני הקשבה אמיתית וגמישות, בדיוק הדברים שאני צריכה תרגול בהם. אז אני לא, לפחות בינתיים...

<r>משהו מונע ממני להגיע לכאן. מילים נכתבות לי בראש כמעט כל יום, אבל כשזה סוף סוף מתאפשר פתאום נדמה לי שזה לא חשוב, שאין טעם. אולי באמת אין טעם, אבל מי אני שאדע אם יש טעם או לא, חוץ מהטעם הברור היחיד- הרצון שלי לעשות את זה, לכתוב. הלוואי שיגיעו עוד מילים, כשיהיה לי זמן (כי עכשיו אין לי, מסתבר <E...

תודה לך @}

<r>מתחברת שוב אל המוזיקה, אל ההקשבה. אל הפאסיביות שבלא לעשות כלום, שבלא לרצות לעשות כלום. לפחות לא את הדברים שקודם נתנו לי כל כך הרבה סיפוק ומשמעות, כמו הכתיבה. והמלאכה (זה סוג של עבודה עצמית שאני עושה). נעשית מלאכה, אבל במקום פנימי, עמוק, שמרגיש קרוב אבל גם רחוק, לא מושג. החיים יותר קורים לי. ...

<r>פלונית חברה יקרה- זהו אחד הביטויים היותר שגורים בפי, והאמת שגם לי נדמה שרק בפי, לכן קשה לי להעלות על הדעת מי את עשויה להיות, חוץ ממני בעצמי.... יונת- <E>:-)</E> , <s>[u]</s>אוי, אל תסמכי על זה יותר מדי... יש ימים, ויש ימים.<e>[/u]</e> אני יודעת, אני יודעת, כבר הבנתי שאין שלמות......

<r>לומדת, תרגעי. את לא צריכה להחליט עכשיו שום דבר. תלכו לבדוק את הבית ספר הדמוקרטי, אולי יהיה פשוט ברור לכם שזה לא זה? בינתיים תמשיכי ללכת למפגשים, והבנות ילכו לגן- כל עוד הן רוצות-, מדי פעם אפשר לעשות גם יום בית כזה ולראות איך זה... הכל משתנה כל הזמן, ומה שנראה עכשיו כמו בעיה ענקית יכול להתנדף...

<r>פעמים רבות כשיש בי התלבטויות לגבי דברים אני חושבת לשאול עליהם כאן, אבל כמעט תמיד מחליטה שלא, שאגיע לתשובות לבד, שזה סתם רצון לקבל תשובה מהירה מבחוץ. הפעם החלטתי שאני כן זקוקה לעזרה, כי אני מבולבלת. מאוד. הייתי עם הבנות (היום בנות כמעט חמש ושנתיים) בבית עד ספטמבר שעבר. בספטמבר נפתח בישוב שלנו...

<t>וואו, מיץ, נשמע מרשים מאוד! אני מרגישה שנורא התרחקתי לאחרונה, וזה קצת עצוב לי. אבל אולי זו רק הרגשה, כי אני כן משתדלת להקפיד על השגרות ועל משימה אחת, קטנה ככל שתהיה, ביום. או קיי- עכשיו אני קולטת מה הבעיה. ההישגים די נשמרו אבל לא התקדמתי מעבר להם (אני בעניין כבר כמה חודשים). צריך להתקדם? איך מתקד...

גם אצלנו קרה משהו דומה- כמה ימים אחרי שהתעברתי, לפני שידעתי, הבת הגדולה שלי ציירה את כל המשפחה + תינוק, והיא הסבירה לי שזה "התינוק החדש". גם אצלה זה היה ציור יוצא דופן (עד אז ציירה רק דמות אחת בכל ציור, ופתאום - משפחה שלמה).

מיכל, לראשונה קראתי את הדף הזה. מרגש, משמח ומחזק לקרוא אותו, למרות העצב שהרגשתי לרגע. אבל את נשמעת כל כך חזקה, מאמינה, שהעצב התפוגג. תודה על ההשראה שנתת לי, ומקווה שההריון שיגיע בעתו יהיה מוצלח ו...בדיוק כמו שאת רוצה.

<t>וואו, איזה אמא - כיף לך. זה כל כך מרגיע, בכל פעם מחדש, להיזכר שמעבר לכל הפחדים והתסבוכים והתכנונים יש כאן באמת מילוי הייעוד שלי כאשה ברמה הכי בסיסית ופשוטה. ולגבי מה שאת אמרת- זה בדיוק מה שאני מרגישה. זה מדהים. הערב מגיע, ואין לי שום רצון (בניגוד לתמיד- הבנות נרדמות ואני במין להיטות מטו...

<r>עוברת- <E>:-)</E> , כמה כיף לקרוא את מה שכתבת, בימים טרופים אלו במיוחד...תודה. מיכל, אני רוצה להודות לך שוב על העצה, שהייתה אתי הרבה השבת ועזרה לי מאוד מאוד בהרבה רגעים קשים (והיו <s>[b]</s>הרבה<e>[/b]</e> כאלו...). בתוך הבכי, הקושי, הסערה, שיננתי לעצמי- להיכנע, להתמסר, להיות ער...

מיכל- תודה. זהו, החלטתי שאני הולכת לרכוש אותו- שמעתי ממנו יותר מדי ציטוטים מעוררי השראה לאחרונה, ונראה לי שבדיוק ספר כזה אני צריכה.

וואו, תודה לכן. בדיוק למילים כאלו הפנימיות שלי חיכתה, יודעת שיש מי שיידע להגיד לי אותן, להזכיר. תודה על קיומכן.

<t>האם ייתכן שאלו רק הורמונים, תגובות כימיות בגוף שלי שגורמות לי להרגיש כל כך מבולבלת, אבודה, בודדה, רחוקה מעצמי, מבעלי, מבנותיי, מאלוהים? ההסבר של בעלי מניח יותר את דעתי- נשמה חדשה החליטה לרדת לעולם דרכי, וזה מה שגורם לזעזוע הזה שאני חווה. ואני מזכירה לעצמי גם את השיפור- זה שאני צופה על כל זה, לפעמ...

<r>וואו, תודה לכולכן. פלונית - אם את מי שאני חושבת שאת - נפגשנו יום אחרי הגילוי, וממש עוד לא הייתי בשלה לחיבוקים, אז אל תתבאסי...יצא לטובה. לא יודעת, זה כנראה חלק מההתנגדות וההלם- לא לרצות שיגידו לי מזל טוב, ישמחו בשמחתי וכו'...אידיוטי, אבל מה לעשות... ובכל זאת היה כיף לקרוא את התגובות שלכן, לדעת שי...

<r>בדרך חזרה מהגן נפעמתי מהיופי של הכל. הכל פורח, מלבלב, ניצנים קטנים של עלים על העצים העירומים, ועלתה בי מחשבה טובה- האם יש זמן מתאים יותר מהאביב לתחילתם של חיים חדשים בתוכי? חלפו כבר יומיים מאז שעשיתי בדיקה, מאז שגילינו, שוב, שאין לנו שום שליטה על מה שקורה, שאנחנו מתכננים ואלוהים צוחק (לא בקנ...

<t>תודה מיכל וארני. אני מרגישה יותר טוב. אתמול היה יום מוצלח יותר, ביחסי, אולי רק בזכות זה שבאמת הרפיתי וקיבלתי את עצמי, וזה איפשר לי, בשלב מסוים של היום, להתחבר שוב לטוב, להצליח לאהוב את עצמי ואת הבנות, לקרוא סיפור ולהלביש ולעשות את שאר מטלות היומיום בלי מועקה נוראית, להיות אתן ולהרגיש איך ההימצאות...

<t>רגע לפני השינה, הרגשתי שרק הכתיבה כאן תצליח אולי להפיג את המועקה שבבטן. אני לבד, כלומר- בלעדיו, ופתאום היה לי נורא חשוב לדבר אתו, והוא לא ענה לטלפון. נשארתי עם תחושה של בדידות ועצב, שרגע קודם לא הייתה. הצופה מתעוררת בי ואומרת- אבל בעצם לא קרה שום דבר, ואת לא באמת לבד. אבל לפעמים הכל כל כך כבד ומב...

תודה לכן על ההקשבה המאפשרת.
נהר- את מאמינה לי שכשכתבתי חשבתי עליך? (חשבתי לעצמי שאת יודעת מי אני, וקצת התפדחתי, ואז אמרתי לעצמי- יאלה, די עם השטויות).

<t>שבוע חדש, מציאות חדשה. הערפול התחלף בבהירות, הכבדות בקלילות, העצב בשמחה שאינה תלויה בדבר. היינו בסוף שבוע אצל חמותי. עד הפעם הזו זה היה מתכון בטוח להתרסקות, וכמה שלא ניסיתי לשמור על עצמי, בתוך בליל הדיבורים והצעקות והביקורת והטלויזיה והאוכל והעיתונים, תמיד מתישהוא במהלך הסוף שבוע איבדתי את ע...

יוליה, אם את עוד כאן, כבר המון זמן רציתי לכתוב ולא יצא בשעתו ואחר כך נראה לי לא לעניין, אבל זה כן לעניין, כי חשוב לי שתדעי שמאוד שימחת אותי במה שכתבת, ומשמח לדעת שאני מזכירה לך אדם כל כך אהוב, בלי שאת אפילו מכירה אותי, רק מכאן...

<t>ענת, גמלת לי כבר- בעצם זה שאת כאן @} . מדהים איך שוב ושוב הקול הרע מנסה למנוע ממני לכתוב - 'את מי זה מעניין, התסבוכים שלך?', 'די, הגזמת, את מעייפת, איזה כבדה', ואיך התגובות, שלך ושל שאר המלאכיות שלי כאן, מרגיעות אותי ומשמחות ברמה פשוטה ועמוקה, כמו חיוך פנימי שמתפשט בכל כולי. היום אני כבר פחו...

<r>מילים שמנסות לגעת. הרצון לגעת נמצא, אבל אני לא מוצאת את המילים. בכל פעם שאני מתקרבת אל הרצון, עוטפת אותי מין קהות ותחושה שהכל מיותר, שהכל נאמר, אם לא על ידי אז על ידי אלפי אחרים, ומה הטעם. מצב רוח כזה. אפילו השלג- שירד בדממה מלכותית במשך יומיים, והותיר את הכל טהור ונקי, פראי יותר- כל סימני הציווי...

<t>יום הולדת שנתיים של בתי הקטנה. הזמן- כרגיל, לא נתפס. ניפחנו אתמול בלילה בלונים, והבוקר כשקמנו היה עדיין חושך בחוץ, הגדולה הדליקה את האור הקטן והן גילו את הבלונים- תלויים בכל מיני מקומות ומפוזרים על המזרונים בסלון. למשך דקה או שתיים של חסד הן צחקו בקולות מלאכים, שיחקו עם הבלונים בשמחה, וזה היה כמע...

<t>מיכל, קראתי עכשיו בדף האקדמיה הדיאלוגית, והתרגשתי מאוד מכל מה שכתבת. תיארת בצורה כל כך קולעת את מה שאני מרגישה ועוברת ועברתי, עם כל הנושא של 'מי אני ואיך אני מגדירה את עצמי', שהרגשתי הזדהות עמוקה עד דמעות. תודה @} ותודה מיוחדת על הדימוי של הצייר, שנראה לי שייכנס מיד אל עולם הדימויים שלי וישתלב שם...

תודה, לילך, גם לי היה מאוד נעים אתך, ובכלל, היה כיף. גם אני מקווה להגיע יותר. והנה היום דווקא יורד גשם, ואני משתדלת בכל כוחי להרפות את המתח הזה של לפני "משימות כבדות", לנסות לזרום עם מה שיבוא, להנות (לא לשכוח להנות! איזה לחץ...)
שתהיה שבת שלום, לכולנו.

<r>תודה יונת, שעזרת לי להיזכר (שוב), שאיך שאני זה כבר בסדר (כולל זה שאני לא מרוצה מעצמי ומנסה כל הזמן לתקן). עכשיו אני מקווה שאזכור <s>[b]</s>אותך<e>[/b]</e> מחר בחמש וחצי בבוקר. היום בסוף קמנו בכלל בשבע, כמו תמיד כשאני משנסת מותניים לקראת הבוקר. זה תמיד <s>[b]</s>מפתיע<e>[/b]</e>...

<t>אני רוצה בוקר טוב. רוצה לקום בשמחה, מתוך תחושה שאני יכולה ליום החדש. לעשות את פעולות הבוקר השגרתיות בהנאה, הנאה מהקצב השקט של חיי, מפטפוט הבנות, מהקסם שבו הן קמות אל היום- מלאות התלהבות ורצון לעשות מיד, לשחק ולשיר ולשמוע סיפור. "לשחק? אני בקושי מסוגלת לפתוח את העיניים. אני צריכה להתאושש מהשי...

<t>מאוד מספק לחזור לכאן אחרי יומיים של התנתקות ולגלות שהתפתח בדף שלי דיון מעניין ומענג שכזה... אני מסכימה עם כולכן לגבי היתרונות הגדולים ביכולת ללמוד מכל אדם, ובכלל ללמוד מכל דבר- כל התנסות, כל רגש. אצלי הבעיה היא הפוכה- לפעמים נדמה לי שאני תלמידה יותר מדי טובה, ושבתוך כל הקולות החכמים שסביבי אני שו...

<r>היום החלטתי שיותר לא ארשה לעצמי לצעוק, לאבד את זה לגמרי. שכמו שאני לא מרביצה, כך גם אני יכולה לקחת אחריות ולא לצעוק, ולא לאמר את הדברים הנוראיים שאני אומרת לפעמים, שכואב לי אפילו לכתוב עליהם כך, בלי ממש לפרט. אני ספקנית בדרך כלל לגבי היכולת לעמוד בגבולות מלאכותיים שהצבתי לעצמי, כמו ההחלטות האלו- ...

<t>בשבת עלתה בי פתאום הבנה מפתיעה. מאלו שתמיד אומרים אבל לא בהכרח מתכוונים אליהן, אני בכל אופן, מסתבר, לא הבנתי באמת עד אתמול. אני קוראת ספר על אמא ששני בניה נהרגו בתאונת דרכים, וכשנולדת לה בת, אחרי האסון, היא לא מרשה לעצמה לאהוב מתוך הפחד שגם היא תמות. בסופו של דבר היא עוזבת אותה ואת האבא כשהילדה ב...

תודה על הדברים שכתבת לי, כיף לגלות שעוד מישהו קורא. קראתי את הדף שלך ואפילו חשבתי לכתוב לך משהו ואז התחרטתי. כאילו- מי אני שאתן עצות...(מין צניעות סותמת פיות שתוקפת אותי לפרקים). אולי אנסה מתישהו להגיב, ואולי אצליח.

<r>את כל כך צודקת. ומה שמטריד קצת, כמו שכתבת, הוא <s>[u]</s>מזעזע ומרגש אותי לחשוב כמה הרבה רגעים בחיים שלנו תקועים ככה.<e>[/u]</e>, כי <s>[u]</s>אני יודעת שיש הרבה דברים שהם פחות תקועים בבירור באמצע החדר כמו שולחן, שפחות קל לראות אותם אבל כבדים לא פחות, שאנחנו לא מזיזים אל...

<t>ענת ומיכל, תודה (שוב המילה נראית קטנה, עלובה ומשומשת מדי מכדי לבטא את הרגש בלב, את הכרת התודה). אני משתדלת להמשיך גם בימים האלו שאחרי את המגמה של יום הלידה. למצוא שוב ושוב את המעשה הנכון לי לעשותו, את הנתינה האמיתית, זו שנעשית מהלב ולא מתוך ספר ההדרכה הידוע-"איך אחיות גדולות אמורות להתנהג אח...

<t>הבטן שלי מפרפרת. אחותי הקטנה ילדה בת, לפני שעה וחצי. כל כך שמחה בשבילה, שזה עבר בטוב. זו הלידה השניה שלה, ואני שמחה על הדרך שהיא עברה מאז הלידה הראשונה, הארוכה והקשה, ועד ללידה הזו שהייתה קצרה ושמחה. וגם על הדרך שאני עברתי כאחות, אז (הלידה התחילה בבית ונגמרה בבי"ח) כאבתי אתה בהזדהות מוחלטת, חסרת ...

אין לי בעיה עם "חוסר הגשמה" כי ברגע ששמו לי את התינוק הסגלגל הבוכה חרישי על בטני- ידעתי שזו ההגשמה העצמית שלי
מרב מתוך חינוך ביתי מגיל 0

התחילה, גם אני מודה, ומזדהה, ומחליטה בלב שאנסה שוב להחיות את החוג לתנועה שגווע כאן בישוב שלנו כי כולנו כנראה, כמוך, נורא רוצות אבל מתקשות לממש את הרצון...

<t>תודה, אני מאוד שמחה על המילים שלכן, כי כשכתבתי הייתה לי איפה שהוא מחשבה שבסוף אני אולי לא אלחץ על 'הוסף לדף', ובכל מקרה בטח אקרא שוב, אצנזר קצת אולי, כי אני חושפת פה דברים מוגזמים, מביישים... ואז חזרו אהוביי, מוקדם ממה שחשבתי, במפתיע, ולשבריר שנייה התלבטתי אם פשוט לסגור וזהו, אבל אומץ לב פתאומי ת...

<t>נפלאות החיים. אתם מכירים את זה שכשנושא מסוים מעסיק אותנו הוא מופיע בכל מיני צורות, בשיחה עם חברה בעניין אחר לגמרי כביכול, במאמר בעיתון, בהתרחשויות של החיים? זה מדהים בעיני. בזמן האחרון אני מעמיקה בהתחברות למי שאני באמת, ולא לפי מה שהייתי רוצה, או נדמה לי שאני צריכה, או לפי מה שהחבר'ה חושבים (בתפק...

<r>בכל פעם מחדש מפתיע אותי כמה אפשר להעמיק לגבי הדברים שנדמה שהם כבר מובנים לי לגמרי, ברורים מאליהם. למשל ההבנה שהייתה לי עכשיו. שכבתי והקשבתי למוזיקה, נהנית מהפטור שנתתי לעצמי להערב- אני במחזור, עייפה וחלשה קצת, אז הרשיתי לעצמי ערב באמת חופשי. אני לא צריכה לכתוב, או לשטוף כלים, או לקפל כביסה, רק לש...

<t>יש לי עשר דקות. בתשע וחצי אני הולכת לישון. אני עייפה, וכיף לי לחשוב על ללכת לישון, בניגוד לערבים אחרים, בהם אני הולכת למיטה מתוך תחושת החמצה, כי צריך, כי מחר קמים בחמש ולא בא לי לשנוא את הבנות, את עצמי ואת כל מה שכרוך בלחיות, מקטן ועד גדול. זה בטח קשור לזה שהערב אני לבד, ושוב המצב רוח ההוא, שאני ...

<r>הבית נקי ונעים, ואני לבד עם מועקה קטנה ומוזרה בגרון ובבטן. למה? הנה, ניקיתי את הבית בשעה ורבע (מדדתי זמנים על כל חדר, תודה ל <PO><s>[po]</s>fly lady<e>[/po]</e></PO> ), וגמרתי את הסיפור לחברה שלי שיש לה מחר יום הולדת, ויש בחוץ שמש יפה ועצים ירוקים יפים כל כך. אז למה? אני נושמת עמוק ויודעת שאין תש...

<r>יום שישי בערב, לבד. זה מוזר. הבנות נרדמו בשש וחצי, ואני מצאתי את עצמי מקבלת את מה שכל כך כמהתי לו השבוע. ערב ארוך ארוך, לבד, עם עצמי. וכבר כשיצאתי מהחדר התמלאתי באותו חוסר שקט, בעצבות הישנה, בפחד מלהיות לבד. עשיתי את כל הדברים שרציתי לעשות, שבמהלך היום כשאני לא יכולה לעשותם הם נראים לי כמו הדבר ה...

<t>רוצה שיהיה בי כוח, ושתהיה שמחה. רוצה לראות אתכן בנותיי, יותר ויותר, באמת, ולא מבעד לחלומות דמיוניים על איך אתן אמורות להיות ואיך אני אמורה להיות ואיך בעלי היקר צריך להיות אבא. רוצה לדאוג פחות. ולהרפות. להאמין שהכל יהיה בסדר. גם היום (אני לבד הערב, במקלחות+חפיפה וסירוק, ובארוחת ערב שבת. אני עושה ק...

<r>שבוע חדש מתחיל, בסימן עייפות ופחד. כבר לילה שלישי של שינה טרופה. היום אני ערה מארבע בבוקר. הדבר היחיד שניחם אותי היה שאשן עם הקטנה בבוקר, והנה היא נרדמה ופתאום העייפות נעלמה, או ליתר דיוק ההתעקשות על הזמן שלי לא מאפשרת לי לחוש בעייפות. כשאני לבד קל לי להיות עייפה, אבל מעיקה עלי המחשבה על היום האר...

אוי, תודה, תודה. מנסה למצוא דימוי לאיך המילים שלכן מלטפות אותי מבפנים ולא מצליחה. אז בפשטות שתדעו שזה מה שהן עושות.

<t>תודה, ענת ומיכל. כל כך כיף לדעת שריגשתי מישהו במילים שלי, שנגעתי (וזו, בין השאר, הרי הייתה מטרת הדף). היה שבוע טוב. למה? הכל קצת חמקמק עכשיו, כדרכו של הטוב, אבל אנסה. כי לא נבהלתי ממצבי רוח רעים- שלי, של הבנות, של בעלי. זכרתי שהם לא האמת, ושהם יחלפו. כי נתתי לעצמי הרבה השבוע- קראתי...

<r>יום שישי בצהריים. הזמן השקט שלי. הבית נקי ומסודר, כתבתי קצת, קראתי קצת, הזזתי בנימוס החלטי מחשבות מהסוג של 'אבל עוד לא קיפלת כביסה/סידרת את המדף ההוא/שאבת את השטיח', ונתתי לעצמי לעשות מה שהרגע שלפני מבקש. יש רגעים שבהם הכל נראה קשה ונוראי. לקוח מתוך הסיוטים שהיו לי כשהייתי נערה ואשה צעירה יו...

<t>שבת אצל חמותי, נכנסתי לכאן בהתגנבות יחידים כשכולם בקפה של שבת אחה"צ, בעלי בא, תפס אותי על חם ואמר-אה, זה מה שאת עושה? בטון בקורתי/משועשע. לכו תסבירו. גם אני צחקתי ענת. תודה על ההידחפות (כל יחס הוא סוג של יחס...)סתם, אני נהנית מהפוזה של זאת שמתה שייכנסו לה לדף. אני אמשיך בבית, כי לא בא לי שייפתח פ...

<r>ענת, וואלה! תודה. כן, אני יודעת. זה סוג של אגוצנטריות כזאת, כאילו-אני התחלתי פה בלוג, ולא כולם קוראים +מגיבים +מרעיפים מחמאות בלי הפסקה? או קי, אז לא צריך. תודה שהגבת, את אחלה ביחסי אנוש וירטואליים (לא רק כאן, שמתי לב לזה גם בדפים אחרים, ואני מתכוונת ברצינות). ובעצם, זה המקום להודות שאנחנו מכירות...

<t>ארני ואמא מתחדשת יקרות, וואו. תודה (תנסו למלא את המילה הקטנה והשחוקה הזו בהמון משמעות שמחה ורגש כשאתן קוראות אותה, כי זה מה שהיא מכילה). כבר כמה ימים שאני חושבת על הבלוג הזה (שזה, אגב, מין יומן באינטרנט), תוהה למה אני לא כותבת ובעצם יודעת את התשובה. כי הפסקתי לקבל תגובות, וזה אומר שלא אוהבים אותי...

<t>כמה אני לומדת על עצמי מהכתיבה כאן, בעיקר על מה שהתקלקל בי, שחוסם אותי מלהביע את עצמי, אפילו כאן- כביכול הבמה הכי פותחת ומאפשרת שיש, בגלל האנונימיות, ובגלל שיש מי שקורא את מה שאני כותבת. למישהו שכותב זו הגשמת חלום רטוב- הנה אני כמעט סופרת. אבל הפחדים, שזה לא מעניין, והנטיה לחוסר אותנטיות שנובעת מא...

<t>קראתי וקראתי, מבוצרת לי היטב ובנוחות מאחורי חומת ה"במשפחות גדולות הילדים סובלים, מוזנחים, מחונכים על ידי האחים הגדולים שלעיתים קרובות אינם מספיק בוגרים רגישים ואחראיים, ובקיצור- ילדים צריכים אמא ואבא, ואחים הם לא תחליף", דעה שאני מחזיקה בה בנואשות עוד מלפני שאני אמא. מאז שאני אמא היו בי רגשות חזק...

<r>אצלי רמות העייפות הגיעו לדרגה כזו שאני כמעט אף פעם לא מתעוררת לפניהן, וגם כשכן אני מתקשה לוותר על עוד שביב שינה. ולכוון שעון שייך מבחינתי לדברים ששמחתי לוותר עליהם מאז שאני אמא, אז נראה לי שבינתיים הלחמניות יחכו (מה גם שהתנור התקלקל בדיוק כשגיליתי את חדוות האפייה). ענת, אני חייבת לספר שבאופן...

<r>סידרתי תיק אחד, ועוד עם תינוקת ביד אחת, וזה היה כ"כ קליל, שכרגיל תהיתי למה לעזאזל לא עשיתי את זה קודם, והייתי חוסכת לעצמי מועקות. אני מסוגלת להכניס את עצמי להלך הרוח של 'זה בסדר, תנשמי עמוק, זה רק תיק ועוד קצת בגדים לקפל וכל הלגו על הרצפה, זה בדיוק עשר דקות לסדר הכל, ומתישהוא יהיו לך עשר דקות + ח...

<r>אמא של יונת, נשמע שאת די דומה לאמא שלי, רק שאצלך הבת שלך הלכה בעקבותייך (לפי עדותה ב <PO><s>[po]</s>איך מנקים בחינוך הביתי<e>[/po]</e></PO>), בעוד שבמקרה שלי, כקונטרה לאמא שלי שהמוטו שלה הוא- הבית אמור לשרת אותנו ולא אנחנו את הבית, מה שאומר שגדלתי בבית מבולגן, עם שערות של הכלב בכל מקום וכלים שנרא...

<t>אתמול פתאום ראיתי שהדף הזה ברשימת הדפים הכי חמים והתמלאתי גאווה מטופשת (אולי כך מרגישים מפיקי טלויזיה כשהסידרה החדשה שלהם מקבלת רייטינג גבוה). מושלמת, אנחנו (הקוטרים) מצטערים על אי הנוחות. כמו שעירית כתבה, תאמיני לנו שאנחנו הסובלים העיקריים, ומי ייתן ולטובת כולם נפסיק עם כל ההשוואות הקטנוניו...

<t>איזה כיף לחזור לכאן אחרי יומיים ולקרוא את מה שכתבתן. במשך כל השבוע הדיון הזה על האמא המושלמת, כל הדברים שנכתבו כאן, היו אתי ועזרו לי לגדול עוד קצת בקטע הזה. לראות את הטוב בעצמי כאמא, ובכלל כאדם, לקבל את עצמי- גם את החולשות. קורה לי משהו שקצת מטריד אותי. מדי פעם אני קולטת שהמחשבות רצות לי ברא...

החיפוש הניב 95 תוצאות