בטוב.
בחסרונו - מורגש. עוד פרדוקס.

תודות.

שלום צפריר, מבקשת לשאול לשלומך. האם אתה בטוב?
נוכחותך חסרה.
כל טוב.

אה
ראיתי

בתואם מושלם.

תודה

מסתובבת כבר כמה ימים בהתלבטות, שלפעמים היא התחבטות, ולפעמים התבוננות, ולפעמים מלחמה מעציבה.
והערב חשבתי לבוא אל טוהר הזהב , להעלות את העניין בפניך.
והנה אני רואה שהדף ארוז ב + חמוד.
אז פשוט התיישבתי וקראתי את כולו.
זה לכשעצמו כל כך עזר והנעים. האיר את הווה והעיר גם געגוע.
אפשר שנמשיך בו מדי פעם?
שבת שלום.
ותודה גדולה ורחבה לטוהר הזהב הזאת, ולך.

נפתח 02.08.12.

רק קרדיט אחד מתבקש - יעל דגן - מורה ואחות וכמובן 'לבן'.

[hr]




[spoiler=מתגעגעת]
שלום צפריר.
דבר ראשון אני רוצה להודות לך על הנכונות שנדרשת כדי לפתוח דף כזה. הרבה זמן רציתי לשאול אותך שאלה בקשר לנושא שעוד מעט אציג, ולא הייתי בטוחה אם זה במקום. גם עכשיו אני לא בטוחה, אבל מרגישה יותר בנוח לנסות.

רציתי לשאול אותך לגבי פרדה מאדם שנפטר. בן הזוג הקודם שלי ואני נפרדנו כמה זמן מאוד קצר לפני שהוא הלך לעולמו, בגיל צעיר מאוד ובמפתיע. נשארו ביננו הרבה משקעים, כמו שיכולים להישאר, אני משערת, בין כול זוג שנפרד. העניין הוא, שמעולם לא הספקנו לברר את הדברים. הצורך לדבר איתו לא מניח לי. אני חייבת להגיד לו כמה דברים. האם לדעתך כדאי לי לפנות לתקשור? רעיון אחר לגבי פרידה מהמתים?

תודה רבה

[hr]
[hr]

מתגעגעת,
כאן, אם כך מבררת עניין עם אותה דמות באופן הפשוט של שיחה.
משוחחת עם הדמות הזו, ממתינה לתשובתה כפי שעולה בראשך.
מושיטה ידך לברכת פרידה, ומאפשרת לה, לדמות להיפרד ממך בשנית.
שלא הספיקה להיפרד מרבים אחרים, ואת במובן הזה נמצאת שם כמי שיכולה לשחרר ולהשתחרר במו עצמך.

תודות.

[hr]
[hr]

מתגעגעת -
צפריר, תודה, בעיקר על הפשטות בתשובתך.



[/spoiler]
[spoiler=עתליה]
שלום צפריר , תודה מראש,
המציאות מתעקשת ,מנכיחה ,מנגיחה ומנחיתה, אבל הנפש שוב ושוב ,לא מוכנה להשלים ולהסכים.
נכנסת למאבק עם המציאות ועם עצמה פנימה. רוצה לאחוז חזק ולא להרפות, אבל תוך כדי האחיזה רוצה לצרוח - די! אי אפשר יותר .מה צריך עוד לקרות ?

[hr]
[hr]


עתליה,
המציאות מסובבת את הכדור - המציאות היא החיים עצמם.
כאשר מבקשת לשנות את המציאות, משנה את המציאות הפנימית.
כפי שמשנה את המציאות הפנימית אל חוסר, יכולה לשנות את המציאות הפנימית אל ראיית החסד.

בעודך נושמת את האוויר הניתן לך חינם, יכולה להתפנק אל המקום הזה בו באה בטרוניות ומענות על החיים באשר הם.
עונג זה של התעמרות במציאות - כולו שלך, מבחירתך.

אם מעונינת לצרוח, ניגשת אל הים, אל היער, אל החולות וצורחת שם מלוא גרונך.
יכולה גם לנופף בידייך אל מול בורא העולמות.

ועדיין חסד החיים ניתן לך, כמובן מאליו.
אמא אדמה אינה מזילה דמעה על ברואיה גם כשאלה רוקעים ברגליהם על מר גורלם. ממשיכה לספק את התנאים לחיים מלאים ושלמים.

במילים אחרות: התחילי להודות על הנסיבות, לברך על הנסיבות, והנסיבות באשר הן, ימשיכו את חסדיהן בעבורך.
תודות.
[hr]
[hr]
[b]עתליה[/b]
תודה






[/spoiler]
[spoiler=למה למה]
איך מטפלים בילד נכה בצורה הטובה ביותר ? איך מאפשרים לו לגדול ולהתפתח לפי יכולתו בלי מליון התערבויות ותרפיות למיניהןו בלי בעצם להזניח? איך נותנים חופש אצמעות ופרטיות לאדם שלא ניתן להשאיר לבד ?

[hr]
[hr]

למה למה,
במובן הזה מתוך ראיית כבודו ורצונותיו במקום הראשון.
זה שילד אינו מסוגל להיות עצמאי בתחומים מסוימים מאפשר לסביבתו לעשות את הדברים בעבורו.
עיקר העניין הוא לייצר או למצוא את הדרך לתקשורת טובה.
תקשורת בה הוא מובן לסביבתו וסביבתו מובנת לו.
כאשר הניתוק גדול ההתחלה לטובת העניין הזה היא הפעלת שני חושים בו זמנית, ראיה ושמיעה, מגע וטעם, ריח וטעם או כל קומבינציה אחרת.
כאשר יש צורך בהדרכה, עזרה חיצונית למטפלים גם זו קיימת בדמות מורה או שתיים או יותר. אם יעלה הצורך תינתן הפנייה.

תודות.
[hr]
[hr]

[po]למה למה[/po] -
מה לעשות שהאינטליגנציה ישנה אבל הדרך להביע אותה מוגבלת? איך ביינתים מפצים על תיסכול אינסופי מהיות האדם שוב ושוב לא מובן? למרות כל הכוונות הטובות זה עדיין סכר בתקשורת שלא נפרץ.
למה הכוונה עזרה חיצונית למטפלים?

[hr]
[hr]

למה למה,
יש דמויות טובות בעיקר בהכוונה הזו.
טוב לפנות ל [po]אורנה שפרון[/po] לקבלת הנחייה הלאה.

[u]מה לעשות שהאינטליגנציה ישנה אבל הדרך להביע אותה מוגבלת?[/u]
העניין אינו האינטיליגנציה - העניין הוא התקשורת. פיתוח כלים לתקשורת עם האדם עצמו - זה השעור וזה הנדרש.
כאמור, הדרכה שכזו, למרות שעשויה להינתן גם דרך כאן, טוב אם תהיה ממשית, פיזית, תוך קבלת ניסיון רב שנים של דמויות המתמחות בכך.

תודות.

[hr]
[hr]

[b][po]למה למה[/po][/b]
איך מגדלים ילד בלי תחושת בושה מכיוון שגופו וכל הכרוך בטיפול בו דורש עזרת אחרים? כרגע מעדיף להתאפק מאשר להשתמש בשרותים עם ההורים לא בסביבה:(
[hr]
[hr]

למה,
באהבה, במסירות ובהודיה גדולה.

תודות.


[/spoiler]
[spoiler=מלאות הפכפכה:]
צפריר יקר,
תודה על ההזדמנות לשאול שאלה אישית- קוראת אותך כבר שנים ומתענגת מכל מילה ומילה.

ואם בעונג עסקינן..
אני אוהבת לאכול ויש לי ימים מאד נעימים עם אכילה פשוטה בריאה ונעימה.
למרות זאת, לצערי, ישנם ימים רבים בהם האכילה עולה על גדותיה, מתפרצת, מכסה, בולסת, בולעת את כל האנרגיה שהיתה לי, מרחיקה אותי מעצמי וממה שחשוב לי, נדחפת קדימה ללא שליטה.. הרגשה איומה.
ניסיתי הכל הכל כדי להבין, להשתנות או לפחות לקבל את עצמי ככה ולא הולך לי : (
בעיקר מרגישה שהאכילה הזו משמשת לי כתרוץ לכל הדברים שאני לא עושה ושהייתי רוצה לעשות.
חבל לי על הימים העוברים, ימים היכולים להיות עשירים ומלאים יותר אם רק לא אפחד כלכך להיות יותר מאושרת ושלמה.
מה דעתך על התמכרויות שכאלה?

[hr]
[hr]

מלאות,
במובן הזה מדובר בעיקר על הנסיונות של הנפש לרסן את עצמה ואכזבתה מאלה, אכזבה ידועה מראש.
כלומר, ההתמכרות היא לא לאכילה אלא לאכזבה.

טוב אם כך לקחת את האכזבה הזו, ולהתבונן עליה כהנושא של ה"פרס" שנותנת לעצמך על התנהגות טובה שמתנפצת אל מחוזות הכשלון.

כאן, פרחי באך יכלים להיות לעזר וטוב אם תבחרי לעצמך תמציות.
את ההרכב הזה 01, 07, 10את לוקחת פעמיים ביום באופן אדוק - למשך שלושה חודשים לפחות.

כאמור, בוחרת לעצמך הרכב נוסף - על פי מה שאת מאבחנת שנדרש לך בו איזון בימים נפלאים אלה.

תודות
[hr]
[hr]

[u]הנסיונות של הנפש לרסן את עצמה ואכזבתה מאלה[/u]
מדוע הנפש רוצה לרסן את עצמה?

[u]ההתמכרות היא לא לאכילה אלא לאכזבה[/u]
כן.. תודה לך @}



[/spoiler]
[spoiler=אור יקרות]
תודה על המקום.
לא מוצאת את המילים לדייק בשאלה; מהחלון ניבטות אלי גבעות ירוקות; הנפש צמאה למדבר;
בורחת אל המטבח ואל השולחן עולים עוד ועוד מטעמים; הנפש רעבה; הבור לא יתמלא;
האיש שלי רחוק; במרחק נגיעה; לא רוצה לגעת; מבקש לדעת;
רוצה להצמיח ירק; רוצה להגדיש את הסאה; שלי;שלו;
נעה כלביאה בכלובה; השער נעול; הגדר נמוכה; האם אמצא את הכוחות לקפוץ?
מבקשת כח; מבקשת להתמלא; מבקשת לגעת; לא רוצה לדעת.

[hr]
[hr]

יקרות,
סערת הנפש הומה אל ייחודה, אל הפרדתך שלך, וממילא רק אחת כמוך, אם כך רוצה או לאו.
מחפשת אחר האחדות על מנת להדגיש את הייחודיות הזו המיוחדת - נוכחותך.

השער אפילו לא סגור, אין גדר כלל
זה לא מה שמונע ממך לזוז,
הלביאה חופשיה בכלובה, שחררי.

רוצה לדעת יותר מכל זה בדיוק מה שרוצה,
מה רוצה לדעת, את מה שיאפשר לה לגעת, בעצמך, בעצמיותך.

תודות.
[hr]
[hr]

[po]אור יקרות[/po] -
מילותיך כמים לאדמה מבוקעת; מחלחלים אל נשמתי ואינם מחללים אותה;
אני חוששת שעלול להיות כבר מאוחר עבורו; עבורי; עבורנו;
המילים נוגעות, אך בלתם דבר לא, ובמיוחד לא הדבר לו אני מיחלת;
הגדר אליו; אל החופש.

[hr]
[hr]

יקרות,

אף פעם לא מאוחר להשתעבד לחירות.

תודות.

[hr]
[hr]

[po]אור יקרות[/po]
אתמול היינו כל היום בבית ביחד ולכן לא יכולתי לכתוב.
להשתעבד לחרות? בדיחה מרה. זה בדיוק הוא.
לא יכולה לכתוב כרגע.

[hr]
[hr]

יקרות,
השתעבדות לחירות הפנימית איננה קשורה בו, בה, באף אחד מלבד עצמך.
אם טמונה שם אירוניה יכולה לחייך חיוך מריר.

כאן, חירות היא לכתוב למי שאת רוצה מה שאת רוצה מתי שאת רוצה, בטח בעניינים שקשורים במצב הרוח.

תודות.



[/spoiler]
[spoiler=בעיה במינון]
שלום צפריר אולי אתה תצליח היכן שכולם נכשלו.
מזה שנים סובלת מסבוריאה ביד ימין, בא והולך.
ניסיתי מינונים שונים, הרכבים שונים, מטפלים שונים.
נראה שאין קשר נסיבתי בין כל אלה למצב היד.
גם רעיונות שונים של גופנפש לא דיברו אלי ולא הביאו לשיפור במצב.
אולי אתה תוכל לתת כיוון.

[hr]
[hr]

בעיה,
אין לך כמו בעיות עור לעקשנות ולהתמדה מבחינת הופעת הסימפטומים.
כאן, הבעיה הפיזית לעולם באה על מנת להדגיש גורמים גם פיזיים וגם נפשיים.
יד ימין, באם את ימנית - היא היד המגשימה.
סבוריאה, במובן הזה של אדמומיות יובש וקילוף בעור מייצגת זיוף מסוים בהתכוונות ובדיוק הפנימיים.

מתבקשת אם כך לשים לב למתי אין לך סבוריאה כלל.
לשים לב גם לתנאי מזג האוויר, גם לתנאי מזג הרוח שלך.
לחצים חיצוניים "אובייקטיביים" ולחצים פנימיים.

התבוננות על הופעת הסבוריאה פחות מעניינת מהסבה הפשוטה שהופעת התסמין באה לפעמים באופן מיידי עקב הופעת הגורם החמקמק ולעתים מתמהמהת.

לכן, ברשותך הבה ונעקוב אחרי התקופות הטובות.
משם נמשיך.

אגב, מבית מדרשי יוצאת עכשיו מדבקה אנרגטית לטובת איזון תופעות סבוריאה. את המדבקה יש להדביק על אריזת הקרם המועדף עלייך (ורצוי אריזה שאפשר למלא).
אם תרצי להיות "ניסיונית" לעניין זה אשמח לקבל ממך משוב.

אם מעניין לך, באמצעות המייל.

תודות.

[hr]
[hr]

[po]בעיה במינון[/po] -
וואו לא הבנתי. להפסיק לגמרי לנסות למצוא מרשם נכון? תודה על ההצעה אבל כרגע מעדיפה להישאר בערפל אם לא תזהה אותי לפי היד!

[hr]
[hr]

בעיה במינון,
חס וכרפס, אין כל כונה לדעת מי את, זה ממש לא משנה או חשוב לכותב כאן.
אנינומיותך יכולה להישאר עד אין קץ ואין כל עניין או סקרנות לזהות מי את.

כאן, לא להפסיק למצוא מרשם. לא להרים ידיים ואין צורך להתחבא מאף אחד, בטח לא מעצמך.
פשוט, יש תקופות טובות יותר ופחות.
מתבקשת לשים לב למזג האוויר החיצוני, לחות, יובש, חום קור.
מתבקשת לשים לב למצב הרוח הפנימי - שמח, זועף, שקט, רוגש וכן הלאה...

להתמקד בגילוי המצב החוזר על עצמו בתקופות הטובות דווקא, בהן הסבוריאה לא מציקה ולא ניכרת.
ברור?

תודות.

[/spoiler]
[spoiler=כאבי לב]
צפריר שלום.
אני מקווה שאני פותחת בדף המתאים.
ראשית, תודה גדולה על נכונותך להאיר לנו אותנו.
אני פונה אליך בכאב רב.
בעשרה חודשים האחרונים אני נמצאת בקשר עם גבר שגורם לי לכאב רב (הקשר, לא הגבר, אבל בעצם כן: הגבר).
3 פעמים נפרדנו, תמיד אנחנו חוזרים כי זה חזק מה שיש לנו. אבל מהו מה שיש לנו? אין בו כמעט דבר שבאופן אובייקטיבי מוצא חן בעיני: דעותיו, האופן שבו הוא מתנסח (מאוד כוחני ואלים) איך שהוא מדבר עם ילדיו (שוב, בגסות), למרות שמנגד הוא מסור אליהם עד מאוד. מה עוד? התנהלותו בעולם. כסף ורכוש לא חשובים לי, ובכל זאת לחשוב על לקשור את חיי עם גבר שבגיל מתקדם מתחיל מאפס בלי גרוש בחשבון הבנק ועם עסק שהוא לא מצליח לנהל ופועל בפזיזות ובאימפולסיביות- זה מפחיד. וטכנית: גרים רחוק מאוד אחד מהשני, לכל אחד ילדים מקשר קודם, אנחנו נפגשים מעט.
ואולי הקשה מכל: הוא לא נותן לי מה שאני רוצה וכנראה נזקקת נואשות: ביטחון. שהוא איתי, שהוא רוצה אותי, שהוא רואה אותי, שאני חשובה לו, שהוא מעריך אותי, שאפשר לסמוך עליו.
ומה יש? אין לי מושג, אבל אני כמהה אליו כל הזמן. אני רוצה לגעת בו ושהוא ייגע בי. לא סקס בהכרח, אלא מגע. להיות איתו, לשמוע אותו מדבר, לא תמיד אני מקשיבה לתוכן (כמו שאמרתי, פעמים רבות התוכן מקומם אותי), אלא לקול שלו.
אני רוצה משפחה. אני רוצה עוד ילדים. אני לא חושבת שאוכל לעשות את זה איתו, גם בגלל מה שתארתי לעיל. והזמן עובר ואין לי זמן. אמרתי לעצמי שאהיה איתו עד שזה ייחלש כדי שאוכל לעזוב סוף סוף- וזה לא קורה.
א ב ל, שנים שאני לבד (וזה לא בהכרח רע), והוא הראשון בלפחות 10 השנים האחרונות שאני רוצה כ"כ ושהכמיהה לא עוברת כעבור זמן קצר, במיוחד לנוכח כל הקשיים. כל פרידה היא קריעה, אח"כ טוב יותר, ואז ניסיון לפגוש אחרים וההרגשה שאף אחד לא מעניין ולא מושך אותי מלבדו. אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי, מוכנה לוותר על מה שחשוב לי, אפילו מנסה לרצותו- שוב לא התנהגויות שאני מכירה אצלי, בטח שלא אחרי חודשים מספר.
כבר 10 חודשים שהתפקוד שלי בעייתי. ימים רבים שאני לא פנויה לילדי כי אני טרודה, דומעת, נסה למקלחת כדי לבכות. רעבה ולא יכולה לאכול. נחלשת. זה לא מצב זמני.
לא כל הימים כאלה, כמובן. יש ימים טובים, שטוב לי עם עצמי עם או בלי קשר אליו או למצבו של הקשר שלנו. אבל הטלטלות הן עזות.
בעברי וגם לאחרונה ניסיתי סוגים שונים של טיפולים. אני מרגישה שכלום לא עוזר לי. אני חוששת לנסות טיפול נוסף כלשהו (המטפלת האחרונה חשבה שמשהו שמשלב מגע עשוי לעזור, כי איכשהו למילים קשה לעבור חומה מסויימת אצלי, ותובנה, גם אם יש, לא הופכת לעמוקה ומבוססת) כדי לא להיכשל שוב ולהיווכח שאין לי תקנה ואני מעבר לאפשרות של ריפוי.
מקווה שתוכל לתת לי כיוון.
תודה.

[hr]
[hr]

ראי,
לעתים מבקשת הנפש ללכת אל המדרון הזה בו היא נמשכת אל האש. פשוט כמשמעו.
כך, שאת מוצאת את עצמך נמשכת אל האש חרף ידיעתך המקיפה שהאש הזו בעיקר תגרום לך לכוויות – ובכל זאת מבקשת אחרי חומה.
כאן, זה לא שאינך יכולה להיות עם האיש הזה, איתו מובטחים לך סערות גדולות, חוויות מרוממות נאמר כמו האורגזמות שאת יכולה להגיע אליהן באמצעותו ומצד שני הסבל העמוק שאת עשויה לחוות איתו.
לא נראית כאן אפשרות למי מנוחות.
נטייתך ליהנות מכאב איננה כל כך יוצאת דופן, ובכל זאת תפקיד האיש הזה בעבורך הוא להתרומם מעל עצמך ולסרב להיות השפחה של המצב – אף שנפשך עשויה לחפש בדיוק את זה.
כאן, נטייתך להאמין שאינך ראויה לאהבה, לקשר וליחסים תקינים היא בעוכרייך.
לפיכך, טוב בעבורך כמה דרכים לטיפול.
ראשית בהחלט טיפול הכולל מגע, מסאג' עמוק בכל הגוף או טיפול רפלקסולוגי יהיו מצויינים.
שנית, הליכה, ריצה או שחיה באופן יומיומי, יהיו לתועלת רבה - במיוחד שחיה.
שלישית: פעמיים שלוש ביום, הנך מתבקשת להתבונן על כל סביבותייך ולראות עד כמה שניתן רק את מה שאדום. הפרדה זו או למידת הפרדה זו תשמש אותך בהמשך.
רביעית: פרחי באך מומלצים בעבורך: 05, 07, 04, 32. לפחות פעמיים ביום, לפחות שלושה שבועות.
[hr]
תודות.

[hr]
[hr]

צפריר תודה.
הנה שמי החדש. לא הצלחתי לערוך ע"מ לשנות את פנייתי הראשונה.
דייקת, כמובן, במשיכה לכאב. יחד עם זאת, תמוה בעיני מה ארע לי שהפכתי, אכן, להיות [u]שפחה של המצב[/u] . לפחות ביחסים זוגיים לא הייתי במקום כזה. להיפך, מקריאה של דברים שכתבה [po]בשמת א[/po] נדמה לי שהייתי מקרבנת הרבה יותר משהייתי קורבן. כרגע אני איתו כי לא להיות איתו זה בלתי נסבל עבורי ומתוך תקווה שזה פשוט יעבור לי מעצם היותי עימו ואווכח עד כמה הוא לא מתאים לי. בינתיים, לדאבוני, זה לא קורה :-(.

[u]כאן, נטייתך להאמין שאינך ראויה לאהבה, לקשר וליחסים תקינים היא בעוכרייך.[/u]
גם זה, בכאב, מדוייק ואף ידוע לי. אך לא מצליחה להתרומם מעל לזה.
אנסה את יתר הצעותייך.
בשל חיסרון הכיס, הייתי שמחה לשמוע כיוון מדוייק יותר לגבי סוג הטיפול. המטפלת הקודמת חשבה על עוצמת הרכות, אבל מקריאה על כך לא ממש התחברתי. מסאג' עמוק- כוונתך עצם המסאג', ללא שיחה כלל?
ויש לי שאלה "טכנית": היכן ניתן לרכוש תמציות אלה באזור המרכז? האם ניתנת מהילה של כולן או שיש לצרוך כל אחד בנפרד?
בהערכה, הכואבת.

[hr]
[hr]

[u]נדמה לי שהייתי מקרבנת הרבה יותר משהייתי קורבן.[/u]
ועכשיו את מגלה את הצד השני.
זה לא חובה את יודעת.


[u]מסאג' עמוק- כוונתך עצם המסאג', ללא שיחה כלל?[/u]
בהחלט. בהחלט. מסאג' גופני בלבד. ועדיף מידיים של אשה. אוכל להמליץ לך על [po]עדינה ניפו[/po].


[u]היכן ניתן לרכוש תמציות אלה באזור המרכז? האם ניתנת מהילה של כולן או שיש לצרוך כל אחד בנפרד?[/u]
במובן הזה את מוזמנת ליצור איתי קשר במייל (דרך דף הבית שלי) ואספק לך את אלה במחיר סמלי. מדובר בהרכב של תמציות וטוב אם תלמדי את הנושא בדף - [po]פרחי באך[/po].

[hr]
תודות.

[hr]
[hr]

שוב שלום.
שלחתי לך אימייל.
אבל שותקתי, ולמעשה עדיין דיי משותקת מלפעול.
כאב לי מאוד לקרוא
[u]עתים מבקשת הנפש ללכת אל המדרון הזה בו היא נמשכת אל האש. פשוט כמשמעו.[/u]

_לא נראית כאן אפשרות למי מנוחות.
נטייתך ליהנות מכאב איננה כל כך יוצאת דופן, ובכל זאת תפקיד האיש הזה בעבורך הוא להתרומם מעל עצמך ולסרב להיות השפחה של המצב – אף שנפשך עשויה לחפש בדיוק את זה.
כאן, נטייתך להאמין שאינך ראויה לאהבה, לקשר וליחסים תקינים היא בעוכרייך._

היתה בי תקווה שתאמר לי שזו אני שקשה לה להיות בקשר, לקבל אהבה, ובעצם הכל בסדר, ולא שהקשר הזה נידון לכליה. קשה לי לשחרר. כנראה שאני גם לא פועלת באמת בכיוון של לשחרר, כי האובדן הזה קשה.

עדיין, "על הנייר" לא נפרדנו, אבל לפחות פנימה אני פועלת בכיוון ואין לי מושג מה איתו. על אף שהוא מרגיש כמתרחק במעשיו ואז מתקרב באחרים. אני מצליחה להרחיק ולהתרחק, ואז נפגשים, וזה נעיםםם להיות ביחד. אני מזכירה לעצמי "אל תתאהבי בו, אל תתאהבי בו שוב", ונכשלת. ותוך יום אחד- כבר הוא מרגיש לי, ובכן, פשוט גועלי אלי ואין לי מה לעשות רק להסתובב ולבכות בלי שליטה.

מנגד, כל ניסיון להכיר אחר מדכא אותי עוד יותר ורק מחדד לי את יתרונותיו של זה האחד, מה שמחזיר אותי לזרועותיו שוב ושוב.

והבית שלי, מבצרי, לפתע סוגר עלי. רע לי להיות בבית. קשה לי להיות בבית. כמעט בכל מקום אחר אני דיי בסדר. אבל אנחנו בחנ"ב, מה לעשות- נמצאים בבית הרבה. ובחוץ חם, וממילא הילדים לא אוהבים להתרוצץ למעלה מהנדרש. בד"כ גם אני מעדיפה בבית, אבל בחודשים האחרונים- זה קשה.

[hr]
[hr]

[u]היתה בי תקווה שתאמר לי שזו אני שקשה לה להיות בקשר, לקבל אהבה, ובעצם הכל בסדר, ולא שהקשר הזה נידון לכליה. קשה לי לשחרר. כנראה שאני גם לא פועלת באמת בכיוון של לשחרר, כי האובדן הזה קשה.[/u]
האובדן הזה קשה, וכגודל האובדן - גודל באבדון אליו את עשויה למצוא את עצמך הולכת בתקווה לשנות אותו, בתקווה לשנות אותך.

[u]אני מזכירה לעצמי "אל תתאהבי בו, אל תתאהבי בו שוב"[/u]
כזב.
הנך מאוהבת בו מעל הראש, את מאוהבת בו כי הוא לוקח אותך למחוזות שלא הכרת בעצמך, את מאוהבת בו כי הוא הפרי האסור, כי הוא אתגר, כי את מאבדת את חושייך איתו.
אינך יכולה לא להתפתות אליו. כימיה.
קבלי את אהבתך - זו שקיימת למרות מי שהוא, למרות מי שאת, חרף תכונותיו, חרף תכונותייך.

קבלי את האהבה הכבירה שאת חשה כלפיו, את הרגש שהוא מצליח לפרפר ממך החוצה.

אז, באהבה וקבלה תוכלי לשחר ולהשתחרר.
כאשר לעולם ועד תהיה בך איזו מרירות נסתרת על אובדן האבדון המובטח עם הדמות הזו.

זו בכל מקרה הרי כוונתך - לוותר על תחתיות השאול על מנת להגיע אל נפשך, אגמי נשמתך
ולהגיע שם בהתעלות, מתוך עניין וסקרנות מה פשר היא הנפש מה פשר היא הנשמה.

[hr]

עד כמה שזה נשמע לא סביר, האבל שלך עשוי להיות על כך שיותר, לא יהיה לך על מה להתאבל, בקשר לדמות הזו.

[hr]

תודות.

[hr]
[hr]

הימים
האחרונים עברו עלי בנעימים. כחלק מתהליך הפרידה שלי ממנו אני לא מחכה ליצרת קשר שלו. תיקון לא מתאכזבת כל כך מהיעדרה. בתגובה
הוא מתקשר. .מסמס, תוהה מה קורה.לפני שני לילות חלמתי שאמו עוברת אירוע מוחי קשה
(טפו טפו) זה היה מאוד עוצצמתי וחזק והתלבטתי אם לספר לו. בסוף ממיא ה
יינו גועליים אחד לשני אז לא סיפרתי.
היום שיחקנו, או כך חשבתי, מי יותר כועס. רק בערב התברר לי שהם הבהילו את אביו לבי'ח בשל חשד לגידול במוח

ועכשיו אני מפחדת נורא:
לא יפה לעזוב עכשיו ויותר מפחיד להיעזב כי הא לא פנוי אלי ו/
או כי הייתי
תי גועלית אליו.

[hr]
[hr]

כאבי לב,
ראשית התנצלותי על ההשהייה בתגובה,
הייתי בארץ פלגי מים, במציאות היחידה האובייקטיבית :).

ראי,
פרידה משמעותה היפרדות.
זה לא שאין זכרונות נעימים או לא נעימים, אלא שכל אלה כבר לא רלוונטיים למהלך הים יום, להווה הנוכחי.
לכן, מתרכזת בחייך,בהווה חייך, בתפאורת חייך.

תודות.

[hr]
[hr]

לא הייתי ברורה (בעיקר עם עצמי, כנראה). לא באמת נפרדתי. לא נאמר בינינו דבר. הרגשתי שאני פועלת בכיוון, אבל כנראה שהיה זה [u]כזב[/u] . ובכל מקרה, באותם ימים אביו אושפז במפתיע ובתוך פחות משבוע הפך ל-פחות או יותר- צמח. לעזוב עכשיו- זה בלתי אפשרי. או ממש גועלי. לא שאני כ"כ בטוחה שהוא ממש רוצה אותי עכשיו. אביו מאושפז 10 דקות ממני, והוא לא רוצה שאבוא לשם ולא בא לכאן. כמובן, מי יכול לשפוט אדם במצב כזה? אני יכולה להבין שהאחים והאם מעדיפים להיות יחד (יושבים קרוב ל-14 שעות בבי"ח) וזה מה שעוזר לו.
אבל הוא מרחיק אותי ואני לא יכולה שלא לחשוב שזה לא המצב של האב, זה שהוא לא באמת רוצה אותי, אבל לא יכול לומר לי.
הוא גם- ומאז שאני מכירה אותו הוא כזה- לא רוצה עזרה, יחס, התייחסות. מהרמה שאקנה לבית מה שהוא אוהב לאכול ועד לרמה של להקפיץ אותו לבי"ח. הכל נחווה אצלו- בעצם, מניין לי איך זה נחווה אצלו?אני מרגישה שזה מאיים עליו. ואני אוהבת לעשות עבור אחרים.
וכנראה היו לי "פנטזיות רומנטיות" איך אתגייס למענו בתקופה זו ואולי זה יציל אותנו, או שנפרד בסוף, אבל עכשיו נהיה יחד.

כתבת לי:
[u]לא נראית כאן אפשרות למי מנוחות.[/u]

וזה כאב לי נורא. ואני עדיין מוגיעה במוחי כיצד הבנת זאת, והאם זה נכון. מדי פעם, כשהכל טוב ונעים- אז אני שמחה, ואז מגיעה טלטלה חדשה.אני מאוד סקרנית לדעת כיצד ראית זאת מכמה מילים שלי, בעיקר כדי לראות את שנסתר ממני.

[hr]
[hr]


[u]אני מאוד סקרנית לדעת כיצד ראית זאת מכמה מילים שלי, בעיקר כדי לראות את שנסתר ממני.[/u]
ראי,
אין לכך תשובה עניינית הגיונית או מעשית.
הרוח נושב ולוחש מילותיו בהתאם למה שאת עצמך "מושכת" באמצעות המדיום הזה, האצבע האחת המקלידה מילים מילים מבלי כל התערבות עניינית או לא, מבלי כל חוות דעת אישית ומבלי להיות מושלמת.
כלומר, בהחלט לעתים נדמה לו לבעל האצבע הזו שהצליח להשחיל משהו משל עצמו, ובא הרוח ומאפשר לעלים להאמין שהם, בתנועתם, מייצרים אותו ולא מתנועעים על פיו.

מעבר לכך, גם השכל הישר שלך מסכים להגדרה או אבחון או תחזית זו, מראש הסכים לכך, אפילו רגשית את יודעת שזה כך, וכעת נותר לך לבדוק, האם את מעונינת לחיות את חייך ללא מי מנוחות או שמבקשת מי מנוחות.
אין כאן תשובה נכונה, יש שחייהם יתמלאו אך ורק כאשר הדרמה תכה בם את החסד המושלם, סבל עצב וכאב המלווים בהתעלות הנפש התפעמות ואושר, קושי המלווה בקלות הזו, לתרגמו לסבל.

לכן, טוב להפריד בין האבחון הזה שנרשם כאן, זורם בנהר המילים מילים, לבין כל ערך, שאין כאן נכון ולא נכון.
וממילא טוב להתבונן - האם בכלל הדברים בידייך?
מה את יכולה לעשות על מנת לשנות כאן משהו?
התסריט? נכתב בידייך?
והמחזה? ובחירת השחקנים?

כמו בובה על חוט, מיטלטלת בין תהומות אמונות ורגשות שעולים מיד לאחר הגדרתך העצמית בכוונים של סבל או אושר, קושי, התלהבות או שוויון הנפש.
וכל שנותר לך יקירה,
הוא לדעת שמצב הרוח, היכולת להקשיב לרוח, להאריך את הרגע באורך רוח ולאפשר לרוח לנחות אל נחת הרוח - זה כל מה שבידייך - ואפילו גורלות וניסים לא יכולים להיכנס שם, אפילו לא אלוהייך.

אלו אם כך - הן חדשות טובות.

תודות.



[/spoiler]
[spoiler=הוקוס]
צפריר שלום,

אני רוצה לפתח את היכולות העל חושיות שלי, למשל ראיה על חושית
ללמוד איך בעיני רוחי לראות מה יש בחדר השני מבלי להיות בו פיזית

אשמח להדרכה

[hr]
[hr]

הוקוס,
בהחלט אפשרי אך לא דרך המדיה הזו והכותב הזה.
יהיה עליך לחפש את המורה האישי שלך, יכול להיות דמות בשר ודם ויכול להיות מדריך רוחני.
בתור פתיחה התחל עם הספר אמנות החלימה של קרלוס קסטנדה.
משם, בקש וקבל את המדריך האישי שלך, זה שיופיע מאליו.

מצדיעה הבריאה.

[hr]
תודות.

[hr]
[hr]

מדוע לא דרכך כאן?

[hr]
[hr]

[u]מדוע לא דרכך כאן?[/u]
שכך הוחלט.

[hr]

תודות.

[hr]
[hr]

אני מחפש עבודה
האם אוכל לקבל הכוונה איך לזמן במדיטציה הצעות עבודה שנכונות לי?
תודה

[hr]
[hr]

[u]האם אוכל לקבל הכוונה איך לזמן במדיטציה הצעות עבודה שנכונות לי?[/u]
במובן הזה מדיטציה איננה מיועדת לשם תועלת כזו אואחרת. מדיטציה מיועדת בראש ובראשונה על מנת לבנות כלי בעבור הנפש.
כלי זה, של ההסכמה, מאפשר אז פניה אל האחדות ללא מורא מהיטמעות בה.

כאן, זימון עבודה או כל דבר אחר טמון אך ורק בהסכמתך.
הסכמתך לעולם קשורה בהודיה.

הודיה על המובן מאליו, על הקיים, אם כך עשויה לםפתוח את לבך לקבלת העבודה שמתאימה לך.

[hr]

תודות.

[hr]
[hr]

אני בהסכמה ובהודיה מלאה

אודה לקבל הנחיות לפעולה בהודיה

תודה

[hr]
[hr]

[u]אודה לקבל הנחיות לפעולה בהודיה[/u]
הודיה איננה פעולה.
הודיה היא העלאת הרגש הזה של הבעת תודה, שאין קל ממנו להעלאה.
כאן, אם כך מודה על המובן מאליו, על כל הקיים, מודה על ההזנויות שבדרך ואלה שהיו, מודה אל מה שבא אל קראתך.
על החסד כולו - גם על מכותיו.
זוכר שפרנסה בכל מקרה בידי שמיים.
שמח בחלקך.

[hr]

ראה,
הנך מחפש הוקוס פוקוס.
זה לא שאי אפשר להגיע לזה, אבל זה לא שממש אפשר או נדרש להגיע לזה.

אינך יכול לכופף את הרוח.
הרוח איננה עומדת לרשותך על מנת לנשוב לאן שאתה מורה לה.
כאשר אתה בא אל הרוח, הנך עירום ועריה, כל לבוש, פיזי או מטאפיזי מוסר מיידית, מבחינת הרוח, אינך קיים בכלל. המוחלט, האחד, לא מורכב מסכום חלקיו, אלא מתפצל בטובו על מנת להעניק לך את ייחודך.
גופך = הוא ייחודך.

את זה אף אחד לא יכול לקחת לך.
למרות שזה די פשוט להפוך אותך לדולפין, או לכל חית עוצמה, יגואר או פיל,
אבל גם אז, עצמך, כיגואר אינו שונה בכלל מעצמך כאדם.

עצמך אינו ייחודך - הוא מאפשר לך את הייחודיות הזו, הפיזית.
כפיל, כחתול או כאדם.

האפשרות להיות בעצמך.

[hr]

כך שאתה יכול לפרוש כנפיים ולעוף, ואם בנשימה מורחבת חפצה נפשך, כדאי שתחיל לנשום מהזימים, הם ממוקמים בצידי הגוף מבית השחי ועד לתחתית הצלעות, מהפטמה ועד לנקודה המקבילה לה בגב.

[hr]

כאן, אם הנך בא אל הרוח על מנת להרוויח משהו, יכול להיות שהחסד יכה בך בעוצמה שכזו, שתרגיש שנשמתך פורחת ממך,
מדובר באימה. לא פחות.

לכן, מעבר להצהרת המוכנות הזו של מסכים מהפה ולחוץ, הבט בכל התהליך כתהליך שאיננו נעשה לשם שום תועלת, לא אישית ולא קולקטיבית.

זה לא שיביא עימו היפך מתועלת, תפלות או נזק, זה כן שזה מסע מונע על ידי תמימות וסקרנות.

זה לא עניין של מה בכך.
כל זיוף נחסם מיידית,
כל כזב מונכח ולא נאמרת אף אמת אחת.

המעוף על הרוח, הוא ההסכמה להיות פקק על מים, להתמסר שמה כולך.
זה עשוי להיות מחריד למדי.

שכן, בכל מדרגה זה כבר חוקי תעופה אחרים לחלוטין.

ועד שאתה לומד לעוף וליפול ולטפס חזרה, הנה באה עוד מדרגה.

או אם אתה רוצה, עד שאתה לומד לשחות נגד הזרם, עכשיו לשחות עם הזרם?

[hr]

זה המסר בעבורך - התבונן בבקשתך לרתום את הרוח, הבן שזה לא יצלח - לא כי אינך מסוגל לכך אלא כי הרוח, כמו החירות, אינה ניתנת לכפוף, ובמובן הזה לעתים קרובות הוראת המורה הזו היא הוראת מורת הרוח.

[hr]

תודות.

[hr]
[hr]

הרי כל פניה אל הרוח יש בא אינטרנט, גם אם לספק את יצר הסקרנות. הרי להבנתי השינוי הפנימי דרכו משנה את המציאות הפיזית. והרי גם כאן השינוי נעשה כדי לחיות חיים אחרים בפיזי.

הרי שאתה מבקש הדרכה או הכוונה מהרוח, הרי אתה אותם לרצונות הפיזיים שלך (לא רק אבל גם)

יש בדבריך סתירה, תבקש מבלי לצפות הרי גם השכנוע העצמי בתוכו שוכן אינטרס מהרוח. אתה אומר שאי אפשר לבקש מהרוח?

ואם כן, איך?
אשמח שתתגמן לי דוגמא

מדוע הודיה פותחת את הלב למציאת הזדמנות
אשמח להרחבה שפרנסה בידי שמים והאם הכוונה שאין אפשרות לאדם לבחור אם להיות עשיר אם גורלו להיות עני?

[hr]
[hr]

[u]הרי כל פניה אל הרוח יש בא אינטרנט, גם אם לספק את יצר הסקרנות.[/u]
אני מניח שכוונתך לאינטרס.
ובכן לאו דווקא.
עניין בהחלט יש כאשר הנך פונה אל הרוח, עניין מלשון סקרנות, תמימות ועניין אישי. גירוי של הנפש ללכת שם.
עם זאת, סיפוק יצר הסקרנות לא מדבר על כפוף הרוח לרצונותיך - על כך מדובר בבואך לבקש תועלת ביחסיך עם הרוח. הרוח לא מתכופפת לרצונך לספק את סקרנותך, הרוח שם, כתמיד. מוחלטת, אתה מסתקרן? תבוא עליך הברכה אבל זה ממש לא עניינה של הרוח - הסקרנות שלך.
בעוד שכאשר הנך בא לכופף את הרוח, הטורנדו עשוי להעיף אותך אל מעבר לים או אל מעבר לחיים בגוף הפיזי.

נהג זהירות ברוח.

[u]הרי להבנתי השינוי הפנימי דרכו משנה את המציאות הפיזית.[/u]

לא משנה את המציאות הפיזית, בודאי שלא בכוחו של אדם אחד להרעיף שינוי על המציאות הפיזית.
כאשר הנך מיומן ויודע לעבוד את הרוח הרי ש [b]גישתך[/b] משתנה ומכך גם [b]ראייתך[/b] את המציאות משתנה.

[u]והרי גם כאן השינוי נעשה כדי לחיות חיים אחרים בפיזי.[/u]
שוב, כאשר הגישה משתנה, החיים עצמם נתפשים כשונים לחלוטין.
באותו אמבט יכולים להיות שניים, אחד צוחק אחד בוכה.

האמבט הוא אותו אמבט.

[u]הרי שאתה מבקש הדרכה או הכוונה מהרוח, הרי אתה אותם לרצונות הפיזיים שלך (לא רק אבל גם)[/u]
אם אני מבין נכון אתה מבקש הדרכה ראו הכוונה בהתאם לרצונותיך הפיזיים? זו כוונתך?

אם כן, הרי שההדרכה שהנך מבקש היא תלוית מטרה.
לנושא זה בדיוק עלתה ההזהרה הזו. הרוח אינו יודע רחם, הרוח גם לא עומד לרשותך.
כאשר הנך מבקש הדרכה מהרוח כל מה שנדרש מך להקשיב שכן הדרכה כזו ניתנת לך יום יום, בין שינה ליקיצה, בין עירות להירדמות.
הכוונה זו לא תמיד תהיה בהתאם לרצונותיך - הפיזיים והמטא פיזיים, אבל לעולם תהיה מדויקת בעבורך שכן היא ניתנת לך

[b]מנשמתך שלך[/b].



[u]יש בדבריך סתירה, תבקש מבלי לצפות הרי גם השכנוע העצמי בתוכו שוכן אינטרס מהרוח.[/u]
אין שום סתירה (למרות שהרוח מלא בסתירות אבל זה כבר נושא אחר ואיננו).
אינך מבקש מהרוח וממתין שיתבצעו בקשותיך,
הנך לומד את הרוח "לשם שמיים".
אינך יודע מה יוליד לימוד זה מראש.
אינך יכול לכוון את זה.

לא מדובר כאן בבית ספר לקוסמות.
אם אתה מבקש ללמוד איך לחולל ניסים,
חפש ברשת יש דמות אחת לפחות שעשויה להנחות אותך מצוין.

[u]אתה אומר שאי אפשר לבקש מהרוח?[/u]
לבקש אפשר. לצפות להיענות על פי בקשתך אתה גם יכול, במובן הזה תבוא מורת הרוח ותביא בכנפיה אכזבה.
על פני לבקש מהרוח - בקש מאלוהיך.



[u]מדוע הודיה פותחת את הלב למציאת הזדמנות[/u]
הודיה פותחת את הלב. נקודה.
ההסכמה עשויה להביא לך הזדמנות - אי ההסכמה דוחה כל הזדמנות.

בעדינות עם אלה.
היה עדין.

[hr]

[u]אשמח להרחבה שפרנסה בידי שמים[/u]
האוויר שאתה נושם, כוח הכבידה, המים, האקלים המדוייק, חברת בני אדם והחיים עם צורות חיים אחרות - כל אלה פרנסתך - אלה בידי שמיים.
אם אתה מבקש לדעת האם במדרגות היחסים בין בני האדם אלה הנמדדות על ידי כסף מתערבת נשמת הבריאה - זה לא נראה מעניינה של הרוח לספק לך שפע או חוסר - כל צרכיך מסופקים לך.

[u]והאם הכוונה שאין אפשרות לאדם לבחור אם להיות עשיר אם גורלו להיות עני?[/u]
מיהו עשיר? מיהו עני?
מהו עושר? מהו עוני?

[hr]

תודות.


[hr]
[hr]

הסכמה....

פשוט ומסובך מאין כמוהו... מוכן להיות בהסכמה בפנים וחוץ, אבל כנראה אם ממשיכה אמירתך, הרי אין אני בהסכמה
איך יודעים שנמצאים בהסמכה?
ואיך לומדים להיות בהסכמה?

לגבי פיתוח יכולות על חושיות
גם כאן בא בבקשה אל הרוח אז איך זאת אפשר ללמוד? מדוע בקשה זו ובקשת עבודה לא? אשמח לחידוד

[hr]
[hr]


[u]ואיך לומדים להיות בהסכמה?[/u]
במובן הזה מודה על עולמך העשיר, מודה על המובן מאליו. כמה שיותר, מודה על הדרך שפוסע עליה, מודה לסביבתך, לעצים ולאבנים, מודה על כל מה שיש.
הודיה אם כך עניין אחד.

עניין שני, אומר הן. מרבה באמירת הן, והופך את אמירת ההן לתנועה פותחת, הרגל, דפוס חדש - ראשית כן.
לאחר מכן אם לא מסכים, מסכים שלא מסכים.


_לגבי פיתוח יכולות על חושיות
גם כאן בא בבקשה אל הרוח אז איך זאת אפשר ללמוד? מדוע בקשה זו ובקשת עבודה לא? אשמח לחידוד_
אינך בא אל הרוח ומבקש שתלמדך לפתח את יכולותיך העל חושיות.
הנך מוזמן לחקור את הרוח, ללמוד את טיבה הטוב, ללמוד את תודעת הרוח, אם ייתפתחו מזה יכולות על חושיות אל מודעותך או לא, ימים יגידו.
ראה, זה שאתה בא אל הרוח עירום ועריה, בתמימות וסקרנות על פני בתמרונים כאלה או אחרים, לא אומר שלא עשויות לעלות תועלות, עם זאת, אינך יכול לדעת ולכוון על אילו תועלות מדובר, על חושיות או חושיות דווקא.
שכן על מנת לגעת ביכולות שמעבר לחמשת החושים, ראשית טוב להתמקד בחושים. חמשת החושים הידועים והטובים.

משמעות העניין הוא, התבוננות נקיית מבט.
הקשבה נקיית מחשבות.
הרחת העולם, למידת חוש הריח ומשמעויותיו מבחינת רגשות העולים באמצעות מחשבות הבאות עם הריח.
חוש הטעם טוב לאנינותו
והמגע כמובן ברמת חישת העולם על פני עורך.
אז,
לומד להקשיב עם העיניים, להריח עם האוזניים, לטעום עם האף, לגעת עם בלוטות הטעם ולראות באמצעות העור, והקרוסלה עדיין מסתובבת.

--

תרגל את אלה לפחות שלושה שבועות, למד את חושיך, התמש בחושיך על מנת לחוש את העולם, הן ביישומיהם המקוריים -הרחה בעזרת האף והן בשינוי בו הנך מתבונן דרך אפך וכן הלאה...

[hr]

תודות.

[/spoiler]
[spoiler=סתורה]
שלום צפריר יקר, אלוהים אדירים איזו התחלה קיבלתי כאן ״זכותנו המלאה להיות מטומטמים - ככל שנחפוץ.״
אולי תוכל לסייע לי באיזו הבנה בעניין צורך שלי. צורך מביך של להיות נשלטת ונכבשת על ידו כשזה מגיע ליחסים האינטימיים ביננו.
צריכה להיות מוכנעת על ידו,עד כדי שסצינה שהוא אונס אותי מביאה אותי להתרגשות מינית גדולה,צריכה כביכול לא להסכים,להתנגד,ואז לתת לו לנצח. אחרי זה אני אוהבת אותו ,מטורפת עליו.
לתת רקע קצת ,אני אישה עם עוצמות, זה ידוע לי,אבל צריכה שהוא ירצה אותי בטירוף ואז יכבוש אותי.
אין צורך אני מקווה להסביר שאלימות גברית מחוץ ליחסים האלו שלי איתו,היא דבר בזוי ונורא בעיניי.
תודה מראש.

[hr]
[hr]

סתורה,
לא ברורה לי שאלתך.
הצורך הוא להיכנע על מנת להתמסר.
כביכול על מנת לשתף פעולה עלייך להיכנע, להישבר, כשהתנועה הראשונית היא מרד, חוסר הסכמה, רצון למרי אישי נגד מה שבסופו שליום מביא לך הנאה גדולה.
כמו היית מסרבת לאכול עד שהיא מכריחים אותך לאכול ואז נהנית מאוד מהאוכל.

מה שאלתך אם כך?

תודות.

[hr]
[hr]

תודה. מבקשת לדעת מה מניע אותי לדפוס הזה? מה מסתתר מאחוריו? בתקווה שאם אדע מניין מגיע הצורך הזה,אוכל להשתחרר ממנו,כי מה שעומד מאחורי שאלתי הוא צורך להפסיק את התלות באדם המסוים הזה.תודה

[hr]
[hr]

העונג שבהתמסרות, העונג שבכאב.
זה המניע.

עם זאת, אין שום פסול באלה.
כלומר, זה לא שההתנהגות שלך רעה, לא מוסרית או לא נכונה.
זוהי נטיה ובכל אחד קיימת נטייה לצרוך כאב.
מי מעט מי הרבה.
שהרי עונג הוא כאב עדין או אם תרצי כאב הוא עונג מוגזם.

מכירה את המושג - כאב שמבקש מגע?
זהו הכאב בשרירים כשאת הולכת למסאג', זהו הכאב המענג של לחיצה על מקום רגיש.

כאן, יכולה בקלות להשתחרר מהאדם הזה, לא נדרשת כלל להשתחרר מהנטייה הזו.
אלא אם מבקשת להשתחרר ממנה בשל פגיעה מתמשכת נאמר בגוף או בכל צורה אחרת.

הנך שלמה ומושלמת באשר את, אוהבת כאב, או לא, אוהבת להיכנע על מנת לחוש מסירות והתמסרות או לא.
זו את ואת נפלאה כפי שאת.

אם מעוניינת להשתחרר מהאדם הזה כל שנדרש מך הוא לסרב חד משמעית לדרישותיו.
סירוב זה קשה עלייך בשלך העונג המצפה לך כאשר הוא כופה עלייך את העונג הזה, אבל יכולה בקלות וביעילות להשתחרר מזה על ידי מניעה של כל אפשרות לכפייה שכזו.
האם זה ברור?

[hr]

תודות.

[hr]
[hr]


תודה רבה על תשובתך. נשמע פשוט יותר ממה שאני מדמיינת את הקשר. רק הצורך בעונג, מול קשר נישמתי ,איזו קרמה וכבלים משותפים מתקופות חיים אחרים, לא נודעים.
רוצה להשתחרר ומפחדת לאבד משהו מעצמי.
הוא לא מזיק לי. לא במובן הפיזי. הוא עדין אולי יותר ממני. אבל הוא מזיק לי באובססיביות שלו כלפי ובצורך שלי בו. והוא לא פנוי,ואני ? כן. תודה !

[hr]
[hr]
[u]מול קשר נישמתי ,איזו קרמה וכבלים משותפים מתקופות חיים אחרים, לא נודעים.[/u]
אלו הם הצדקות מתאימות לשם קיום העונג.

ותו - לא.


_האם אתה יודע שכר חיינו פה , באותה נשמה בגלגולים אחרים? יותר נכון לשאול, האם אתה מאמין בזה?
אני כן._
יש רק נשמה אחת, נשמת הבריאה.
כל אחד מאיתנו הוא רק זיק, ניצוץ של נשמת הבריאה כשהיא חווה חיים בחומר.
בהחלט יש זכרונות לנפש מגלגולים קודמים.
בהחלט יש זכרון ואמונה.

במובן הזה אם כך יכולה לקרות עוד הקשרים שחוזרים על עצמם גם בחיים אלה.
למשל

השיח הזה.

שכבר דובר לא פעם ולא פעמיים.

תודות.

[hr]
[hr]
תודה רבה !!
אני חוששת לו יותר מאשר לי בפרידה הזו. הצורך שלו בי גורם לי לחמול עליו.
זה פתטי, האין זה כך?

[hr]
[hr]


_אני חוששת לו יותר מאשר לי בפרידה הזו. הצורך שלו בי גורם לי לחמול עליו.
זה פתטי, האין זה כך?_

פתטי? אפשר למצוא פתטיות בכל דבר.
כאן, על פני חוששת לו, חוששת לאובדן הקשר הזה, הידיעה הגלויה בדבר הסוד הכמוס.

הוא לא העניין, את העניין.

מתבוננת.

תודות.

[hr]
[hr]


בוקר טוב צפריר, תודה רבה






[/spoiler]
[spoiler=שואלת]
מתלבטת בין בית לגן. פעם ראשונה שמרגישה ספרציה אמיתית מול בתי. עד עכשיו היה קל לבחור. מה טוב לה ומה טוב לי ושניהם הלכו יד ביד.
כיוונת אותי ללב ולגוף. הלב והגוף אומרים באופן ברור שהבית הוא הנכון לי כמאספת המשפחה הזו למרות הקשיים. היא בוחרת באופן ברור כרגע בגן. הלב נחצה. מצטערת שאפשרתי בכלל את הכניסה אבל אומרת לעצמי לאפשר לה לחוות.לא לקטוע לה.מחפשת בחירה שלמה. השלמה עם בחירה. עדיין לא מוצאת.

תודה.

[hr]

שואלת,
הרי לך ההתלבטות הזו, כמו פינג פונג, מדלגת מכאן לשם ומשם לכאן.
כאן, הנחת ההחלטה בידי הילדה היכן לגדול, בבחינת מהם התנאים ומהי הדרך הנכונה לגדול בה,
כשההחלטה הזו נמצאת הרבה מעבר לאחריותה של זו,
ואל נא תתפלא האם שזו הקטנה בהחלט באה לרצות את החלקים היותר נרחבים במשפחה,
כאשר בפועל, את עצמך מרצה אותם, את אותן דמויות, קרובות לך בלבך ובכל נימייך,
בבחינת קשר דם וקשר נבחר,
והדרך שלך לרצותם היא באמצעות הילדה הזו,
אשר מחד נראית כשמחה ללכת לגן מתוך מנסרת המבט המסמא,
במובנים רבים אהבתך מסמאת את עינייך בין טובתך וטובתה,
עוורון זמני זה נצפה כאמת עד כדי כך,
שאמונות המון שבך ובתוך בבואות צמיחתך את,
נתפשות כשוות התייחסות - את בהתנגדותך והיא בהסכמתך.

יש להבדיל בין נתינת כבוד לזכויותיו של הילד,
לבין הנחת אחריות שאינו יכול לקחת על עצמו.

שכן, אם נטייתך היא לבחון את האפשרות ולהניח את האפשרות לילדה לבחור במערכת של כללים וחוקים,
מתוך כך שאת מזהה שזה מה שטוב לה, למרות, חרף ובניגוד לדעתך -
שכן התנאים הנכונים לה הם הקובעים ולא התנאים המתאימים לך,
במיוחד שאין פגיעה בריבונותך או באורח חייך,
ואם יש פגיעה במידה ואת מוכנה לשלם את המחיר,
הרי שההתנסות הזו לגיטימית לחלוטין,
וטוב אם הילדה תדע שזו התנסות שאתן מתנסות באחריותך ובבחירתך,
כך תוכל להוריד מעליה התנגדויות לניסיונות שלך לשלוט בעולמה מבחינתה,
(מתוך אכפתיות לגיטימית מבחינתך) ולשתף פעולה עם הרעיון שאלה לא באחריותה.

מאידך אפשר שבתוכך את יודעת שדווקא הצמיחה בבית תוכל להביא לה, לילדה,
את הפניות הרגשית המתבקשת,
ואת לוקחת על עצמך להניח לה לגדול בתנאי הבית האופטימליים,
כשאת מאפשרת לה חירות מקסימלית ליצירה שמחה והתפתחות -
מבלי להתערב שם, אלא לשרת את הנסיכה הזו,
באהבה וברוך,
כשהיא מרכזך הזמני באינטרקציה האינטימית שבין אם ובת.

וטוב אם מהרהרת בכתוב, וטוב מאוד אם מקריאה לעצמך בקול רם,
ומשם יכולה לזהות זווית התבוננות מחודשת, רעננה וטריה,
שכולה הומור ופרגון עצמי שהרי השכל הישר מורה,
שכל הכתוב אל האם מתאים במדויק לבת וכל הכתוב לבת - מדוייק עד מאוד אל האם.
אבל זה בעיקר בא על מנת להסיט את המבט אל השעשוע האפשרי בתוך מארג היחסים היחסי שלך עם עצמך -
באמצעות בתך,
כשהיא,
מגלה אט אט אישיות לבחור בה ולאמצה באומץ הלב,
באמצעות דמותך וצלמך גם יחד.

חיוך.

תודות.

[hr]
[hr]

רק להגיד הרבה תודות. באיחור בגלל חוסר זמינות קודם של האתר ואחר כך שלי. מסתובבת כבר כמה ימים עם מילותיך המופלאות.
תודה.

[hr]
[hr]

תודות לך מילים מילים אלה נכתבו מאליהן, בעבורך ובעבור כל זוג עיניים חקרניות.
ומכאן, מודה בעיקר לעצמך, ומפרגנת לעצמך, שאילולא את - מה?

תודות.

)

[/spoiler]
[spoiler=אמהות]
שלום צפריר ותודה

אני אמא ל2 ביחד עם בן זוג שאני אוהבת
כל ילדותי כמהתי להיות אמא ושיהיו לי הרבה ילדים. איכשהו זה נהיה החלום שלי
לא הריתי שוב כבר הרבה זמן כי בן זוגי ממש לא רצה, לאחרונה הוא רצה אך לא הצלחנו להתעבר
ואחרי שהוא ראה שכל פעם אחרי שלא הריתי היתה לו הקלה גדולה הוא הבין שבעצם הוא לא רוצה כרגע עוד ילד..
ובאופן כללי הוא לא רואה את עצמו עם הרבה ילדים.
זה פחות או יותר עובדות המציאות.
ומה מתחולל בתוכי?
אני מרגישה שזה גומר אותי, זה דורש ממני חוויה מסויימת של מוות הויתור הזה כרגע לילד וגם הויתור הכללי על החלום שלי
אני מנסה להבין למה אני רוצה ילדים? למה אני רוצה לחוות עוד ועוד התעברות, הנקה, חיבור לעוד נשמה?
למה כשאני חושבת שזה לא יקרה אני מרגישה שעולמי חרב עלי?
הרי החיים מלאים בעוד המון דברים. למה אני לא יכולה פשוט להניח את זה בצד וכשזה יקרה זה יקרה ואם זה לא יקרה זה לא יקרה
אני פשוט לא מסוגלת להיות שם.
אני פשוט נגמרת מהמחשבה שאני צריכה לחכות עוד. אני נגמרת מזה שאולי לא יהיו לי עוד ילדים
למה?
למה זה יושב אצלי כ"כ חזק?

[hr]
[hr]


אמהות,
טוב לבדוק את נושא הפריון.
יש פריון פיזי כמו שאת מאמינה שאת רוצה, ריבוי ילדים.
עם זאת, זה לא האיש שלך שמתסכל אותך אלא גופך. עצמך.

וגופך מודיע לך חגיגית שכרגע אינו מעוניין בעוד הריון ובעוד לידה ובכלל.

מכאן שגופך שולח אותך אל היצירה והפריון שאינם פיזיים.
התבונני לשם.

מדוע זה כל כך קשה לך?
כי הקונפליקט הוא פנימי וגם כי קשה לך לוותר על הגשמת משאלות ילדות. שכן היחס למשאלות שעלו בילדות הוא יחס אינפנטילי במובן הזה שקשה לוותר והתגובה היא ייאוש.

נשימות והתבוננות על תחומי יצירה ופריון נוספים יניחו לך מעט רגיעה.

תודות.

[hr]
[hr]

תודה צפריר

[u]וגופך מודיע לך חגיגית שכרגע אינו מעוניין בעוד הריון ובעוד לידה ובכלל.[/u]
איך אדע מתי הגוף רוצה? אני מרגישה שהוא רוצה, אני רוצה


[u]כי הקונפליקט הוא פנימי וגם כי קשה לך לוותר על הגשמת משאלות ילדות. שכן היחס למשאלות שעלו בילדות הוא יחס אינםנטילי במובן הזה שקשה לוותר והתגובה היא ייאוש.[/u]
זה כ"כ מדויק. אני בקונפליקט פנימי עצום וגועש והיאוש לגמרי פוקד אותי
מנסה להרים את הראש ממצולות היאוש . מרגישה שלא יודעת כלום, מחפשת כיוון וכל פעם נופלת חזרה עמוק כשחושבת שבאמת אצטרך לוותר על משהו שכבר לא יודעת מדוע כ"כ רוצה אותו
עד כדי תחושת אבדון.
איזה עוד תחומי פריון נוספים יש?

[u]טוב לבדוק את נושא הפריון.[/u]

אין לי מושג מאיפה להתחיל ואיך בדיוק לבדוק את הנושא אצלי. תוכל להדריך אותי?

[hr]
[hr]


[u]איך אדע מתי הגוף רוצה? אני מרגישה שהוא רוצה, אני רוצה[/u]
כתוכלי להיכנס להריון בקלות וביעילות.
כאן, לעולם הריון הוא כוונת האב והאם - גם אם זה לא מודע או מוצהר ההיפך.


[u]איזה עוד תחומי פריון נוספים יש?[/u]
מגינה פרטית דרך כל יצירה שעולה בדעתך - רעיונית או מעשית.


[u]אין לי מושג מאיפה להתחיל ואיך בדיוק לבדוק את הנושא אצלי. תוכל להדריך אותי?[/u]
כל מה שמייצג יצירה ומשמח אותך - אומנות או כל יצירתיות אחרת.

תודות.

[hr]
[hr]


[u]כאן, לעולם הריון הוא כוונת האב והאם - גם אם זה לא מודע או מוצהר ההיפך[/u]
הלוואי וזה באמת היה כך כי אז הרי לא היה צריך להפרד בזמנים הפוריים. (הילד השני הגיע כשעוד לא היינו מוכנים..)

מאד אוהבת ליצור (וגינה ופרחים מאד) וגם עובדת בתחום זה
מרגישה שזה נעים וטוב לי אך לא מרגישה שזה הדבר האמיתי עבורי

לא בטוחה שהרצון אצלי לעוד ילד/ילדים הוא רק ממקום ילדותי, מרגישה שזה גם משהו שורשי בנשמה שלי ולכן הקושי לוותר עליו הוא גדול
לפחות כך נראה לי, כבר לא בטוחה בכלום

כרגע בן הזוג שלי לא בעיניין וכנראה גם הגוף שלי (אולי בתוכי הרגשתי שבנזוגי לא באמת רוצה וזה מה שגרם לגוף להסגר?)
מה שאני לא מצליחה ליישב בתוכי זה לאן אני לוקחת את זה בתוכי:
התנועה הראשונית שלי היא להכניס את הרצון/כמיהה הזאת לקופסא להניח בצד(לשכוח,להכחיש) ולהכנס לתחומים אחרים שאני אוהבת
(מה שעשיתי כבר תקופה ארוכה)
אך מרגישה שזה לא נכון, אני רוצה למצוא את הדרך שאוכל לחיות עם המציאות הזאת בתוכי בלי לסגור משהו ממני.
כרגע אני בתנועה פנימית של הסגרות,התכווצות
ורוצה לגלות,ללמוד איך עם הקושי הזה אוכל להפתח ולהתרחב

אני אוהבת מאד ליצור אך מרגישה שזה גם מקום שאני בורחת אליו כשלא מסופקת בתחומים נוספים
"אם אין לי את זה ואת זה אז לפחות אעשה כך וכך.."

רוצה להרגיש שלמה ללא קשר למציאות,לרצונות,ולחלומות
וכ"כ רחוקה מזה

[hr]
הוויתור על החלום ילדות הוא בשבילי בעצם וויתור על כל מה שאני כרגע
זה חלום שמאגד בתוכו בעצם את כל מה שתפסתי מעצמי עד היום ואת איך שראיתי את הייעוד שלי בעולם
זה בשבילי סימן שאלה על כל מה שאני כיום
מי אני?
אני ממש מפחדת
מפחדת לגלות מה יש מתחת לכל זה

[hr]
מבולבלת לחלוטין
help

[hr]
המרגיעון: אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך
אולי שם נמצאת התשובה?

[hr]

אני רוצה לא לרצות ילדים. לא להיות תלויה ברצון הזה
זאת אומרת שזה יהיה היינו אך אם יהיו לי או לא
מצד שני מרגישה שזה שקר
שהרצון הזה לא לרצות הוא בשביל שאני יוכל לשרוד את החיים ולא בגלל שזה באמת מה שאני רוצה

[hr]
[hr]

ראי,
אינך מתבקשת לא לרצות.

משמעות פריון פיזי והבאת הרבה ילדים לעולם עשויה להיות החלפת בן זוג.
טוב לברר בעצמך ובעיקר עם עצמך -

האם לשם את פונה?
האם הצורך העצום בהולדה גובר על הולדת ילדים לאיש הזה?

[hr]

מבררת כרגע רק עם עצמך.
מתבוננת לפחות חמישה שבועות בסוגיה הזו.

[hr]

תודות


[/spoiler]
[spoiler=אלי]
שלום אני רוצה לצאת לדייט עם בחורה ואני פוחד שאני יגמגם או יוריד את העיניים, מה יכול לסייע?

[hr]
[hr]

אלי,
כלומר, הבעיה היא חוסר בטחון עצמי.
הנך חושש שמבוכתך וחוסר בטחונך יגברו עליך במעמד הזה ובכך יש סיכוי שתידחה על ידי הבחורה.
האם הבנתי נכון?


תודות.

[/spoiler]
[spoiler=ליסינדה]
שלום צפריר,
יש לי בעיה שאני עצבנית.
כל האנשים חושבים שאני רגועה. אבל זה בגלל שאינם מכירים אותי. הסל שלי מתמלא די מהר, ואז אני מגיעה הביתה זקוקה לזמן לעצמי(לא יותר מדי, כי אז אני נהיית דכאונית ומשועממת) ואין לי ע-צ-ב-י-ם. אין לי כוח וחשק. בא לי לברוח מהילדים והבעל לקירקס. מהר מדי אני עייפה מעצמי, מהבעל,מהילדים, מהעבודה ומהחיים.
אני בורחת מהבעל לעבודה, מהעבודה לבית, מהבית(לנקות למשל) לילדים וחוזר חלילה בצירופים שונים. אין לי מקום רגוע באמת. תמיד לא ממש טוב לי. אין לי כוח לבעל, אבל הנה הוא נוסע לחו"ל ואני אכולת דאגה וגעגועים. קשה לי למצוא אדם שבאמת יבין את הקושי הזה, ולא בטוחה איך לפתור.
הדרך שלי כאמור זה תמיד לחפש את הדבר הבא: הפרויקט הבא (שמתיש אותי מדי), עוד ילד (ילדים זה מתיש).
אנשים חושבים שאני אדם עם אוזן קשבת ומתנים את צרותיהם בפני. אני לא מסוגלת לבטא את הקושי שלי שתמיד הוא זהה - לאחרים. הקושי שלי זה חוסר המנוחה הפנימי הזה. לא טוב לי עם עצמי, תמיד יש משהו לא טוב.
בערב, אני מתקשה להרדם, למרות פעילות רבה ופיזית שאני עושה. קשה לי לשחרר ולנוח לשינה טובה ואני קמה תמיד עייפה.
מה שמוזר, שאנשים סביב חושבים שאני מאד אנרגטית ואני חשה עייפה.
הייתי רוצה למצוא יותר שקט, ולהתעורר עם חיוך.
[hr]

[list]
[*] ברמה המעשית - טוב להתחיל ב [po]פרחי באך[/po].
[/list]
במובן הזה טוב אם נכנסת לדף [po]הגדרות פרחי באך[/po] ובוחרת משם תמציות.

מכאן ברשותך,
טוב להתבונן מחדש על חייך.
שאינך חיה את חייך כלל.
מסמנת V על מה שמקובל שנדרש, יש איש, יש ילדים, יש עבודה, יש תדמית - הכל טוב.
ובכן לא.
אמנם הכל בחסד, לא חסרה דבר ובכל זאת ראויה לטוב יותר, ראויה למצוין ויודעת הנפש את אלה, ומכאן מנסה לברוח לשם ובפועל בורחת משם.

לכן טוב אם מתבוננת מחדש, מחפשת מה יגרום לך לשמחה גדולה כפי שמחת הגילוי, כפי שמחת היצירה.

וכל זה רק להתבוננות.
ושומרת אצלך את ההתבוננות הזו, בה מתבקשת להתבונן סביבך ולזהות את הדומים לך.
בובות על חוט – חייהן כתובים מראש. ללא שמחה. ללא דבר מלבד תדמית.
ויכולה להתחיל בזיהוי הזה בכלל ממקום אחר,
שמוכר לך היטב,
זיהוי של אנשים ובעיקר נשים שאינן מסופקות מחייהן, ובוודאות - מהבחינה המינית (בינינו, מתי בפעם האחרונה נהנית ממין באופן פרוע או עמוק?).

מרחיבה את ההתבוננות ומזהה עוד ועוד אנשים שחייהם כתובים להם מראש, ואם לא מראש אזי ניגשים אל מתכוני החיים הכתובים בידי אלה שבורחים מהאמת הפנימית, האישית - ואין זה חשוב מה היא, כשהם נאחזים בסיסמאות, כללים, חוקים ומתכונים חיצוניים – כמו מסתופפים בצילם מפני האור הפנימי שלהם עצמם.
וכאשר ההתבוננות הזו, הנקיה, ללא כל תגובה, מתרחשת, גם אם לפתע את חוזרת לחייך מכוח ההרגל ומבטי עמיתייך התמהים על בהייתך הלא צפויה, יכולה, לפני שאת נרדמת, לשחזר את האירוע כולו, וגם משם, לדלות את האבחנה בין מזויף לאותנטי, ומשתלמת ומתמחית באלה - שכן יודעת שחייך ברובם מזויפים ולפיכך מזהה זיוף בקלות.

כאן, על פני להזדהות, מתבקשת אך ורק לאבחן, לזהות –
זו ההתבוננות.*

[u]קשה לי לשחרר ולנוח[/u]
מתמקדת בנשימות.
[list]
[*] על פני כבשים, סופרת נשימות, שואפת ונושפת נשימות שטוחות, מהירות, שואפת אל מנהרות האף, וכשחשה שם קרירות נושפת חזרה, נשימות שטוחות ומהירות. כך שישים נשימות בדיוק, שאיפה ונשיפה נספרות כנשימה אחת.
[/list]
אז שלוש דקות של נשימה רגילה.
אז, נשימות עמוקות ככל שאת יכולה, שאיפה איטית. אצירה. נשיפה איטית.
שבע נשימות כאלה.
אז שלוש דקות נשימה רגילה.
אז שואפת אהבה נקייה מנשמת הבריאה, מאלוהים, מכל היש, מהחסד, דרך בית החזה, ישירות אל הלב,
וחומלת ומפרגנת ללבך, למי שאת היא, לגופך, ושמחה להתכנסות הזו, הטבעית אל עצמך, ומודה לעצמך, ומרדימה ונרדמת בו בעת.
ובאשר לחלומותייך, כרגע מתבקשת לשחרר. שמבקשת לנוח. וטוב שכך. וטוב מאוד שכך.

[hr]
ראויה לחיים טובים מלאים ומספקים.

תודות.*
[/spoiler]
[spoiler=איך דימוי המראה מסתדר כשבצד השני נמצא גבר מתעלל?]
האם גם אז הבעיות הן רק בעיות של אדם עם עצמו (כלומר הבחירה של אדם להיות עם גבר מתעלל) האם גם אז הגבר המתעלל הוא מראה?

[u]איך דימוי המראה מסתדר כשבצד השני נמצא גבר מתעלל?[/u]
[list]
[*] ראי,
[/list]
הבחירה לחיות עם גבר מתעלל או עם אדם מתעלל (אין כאן מונופול של הגברים), מחייבת את האדם השני, זה המתעלל להוות מראה לצורך של הקורבן, להיות קורבן.
הבחירה בקורבנות עשויה להביא תועלות רבות, אבל בעיקרה היא האמונה שעלינו לשלם עבור היות החיים בעבורנו.*

[u]האם גם אז הבעיות הן רק בעיות של אדם עם עצמו (כלומר הבחירה של אדם להיות עם גבר מתעלל) האם גם אז הגבר המתעלל הוא מראה?[/u]

[list]
[*] בהחלט העניין הוא עצם הבחירה לחיות עם מראה מתעללת.
[/list]
כאילו שבחרת להתבונן כל הזמן במראה שהדמות הניבטת אלייך ממנה לעולם נראית מכוערת.

[hr]

תודות.*

[/spoiler]
[spoiler=להתעקש על עצמך]
תפס אותי חזק משפט בתשובה ל 'אני' : את יכולה להתרחק, לעזוב, להיוולד מחדש ״או להתעקש על עצמך״ .
האם תוכל להסביר למה כוונתך בלהתעקש על עצמך?
[hr]
[hr]
[list]
[*] לעשות שלום עם עצמך, להגיע אל עצמך ולא לפחד, לא להילחם בעצמך.
[/list]
העולם כפי שהעולם בכל מקרה.
עצמך, גופך, עצמיותך, עצמותייך - שלדך, אברייך כולם, רקמות הגוף על דחיסותיהן השונות כל אלה הם עצמך.
גם האלוהות - ניצוץ נשמת הבריאה היא עצמך.

ויש הבדל ניכר בין עצמך לבין מי שאת חושבת את עצמך כשאת אומרת בלבך במוחך ובכל אברייך - 'אני'.

ומכאן להתעקש על עצמך זה לגלות אט אט מי את באמת, מתחת או מעל למי שאת חושבת שאת, שהיא אמנם עשויה להיות נהדרת וכך היא, ככל היצורים החיים ממילא, אלא שככל שאת נהדרת או מבוזה בעינייך - יש מרחק בין הדימוי לעניין עצמו.

כך, הגילוי הזה של העצמי, על ידי האני, מניח מתווה יקר מאין כמוהו, בו יכולה לפסוע הנפש, בזמנה ובכליה שקיימים ואלו שרוכשת או מייצרת חדשות לבקרים, וכשמגלה את עצמה לפתע, על פני שתפרח נשמתה, יכולה להתארח בנינוחות אצל העצמי הזה, המוחלט והמאוחד, הספציפי עד מאוד, ולהצטרף אל הרוח.

והרוח לעולם נושב.

תודות.*

[/spoiler]
[spoiler=זבנג]
_אחרי שפרשתי רשימה ומספרים של יועצים (מאמנים?) זוגיים שונים עם שלל המלצות עליהם - הוא אמר שנגמרו לו האנרגיות, והוא לא מוכן ללכת, וזהו.
פרידה._

[list]
[*] אפשר שתיפרדו אפשר שלא.
[/list]
כל כך בקלות, כל כך מהר, עולמך לא מסתדר כפי את רוצה בדיוק.
ואת באה לפרוש בפני אחיותייך את מצוקתך.
ומקבלת תמיכה מתוך הזדהות בעיקר. הזדהות שמקשה על זיהוי נכון, על חמלה וסימפתיה.
שכן, גם במקרה זה ההזדהות איתך היא הדבר ההרסני ביותר לזוגיות שלך, איתו, עם עצמך.

הסכימי לרדת ממרומי מנהלת העולם.
הסכימי לשותפות אמת.
הסכימי אליו, על גחמותיו ובעיותיו. רק לאחר שאנחנו למדים שאהוב לבנו הוא בלתי נסבל - אפשר לחיות איתו.

בטובו, בטירופו (ומי מאתנו לא מטורף) מאפשר לך לפרוץ חלק מגבולותייך, בכל מקרה זה מה שקורה, ביחד, לחוד.
בטובו, בטירופו, מחייב אותך להיות על הקרקע, להתייצב ולייצב את החיים המשותפים.

זו לא את שקובעת הכל. אינך קובעת כלום.
זה לא הוא שקובע משהו. אינו קובע דבר.

והבא אחריו? נדמה לך שיהיה שונה?

ראי, עם הפיכתך לאם, כצפוי, אמונות המון רודפות אותך בדמות אמירות של המשפחה בה גדלת, אמירות ואמונות שחשבת שאינן חלק מעולמך.

לכן, על פני להיות היוזמת של כל דבר, המנהלת של כל דבר והקובעת מהם התנאים ומעדיפה לברוח מהקשר הזה לחיים קשים ומסובכים פי כמה, עצרי.
ואם את רוצה, לפני שאת רצה להיפרד - את יכולה לעבוד עם עצמך, לעבוד על עצמך, להיפתח אל מה שאת מסרבת לראות ולקבל במובן של גן העדן הזה בו את חיה.

והמילים מילים האלה הן הזמנה למחול בו הכותב רק מביא את הניגון, מי שרוקדות בו ומחוללות זו את עם עצמך.

תודות.*

[hr]
[hr]
_אח, צפריר...בעיקר נחמץ לי הלב כשקראתי אותך-
הסכימי לרדת ממרומי מנהלת העולם.
הסכימי לשותפות אמת.
הסכימי אליו, על גחמותיו ובעיותיו. רק לאחר שאנחנו למדים שאהוב לבנו הוא בלתי נסבל - אפשר לחיות איתו.

האמנם?_
[b]בהחלט כן.[/b]

[u]מהי שותפות האמת הזאת?[/u]
[b]שותפות שבה קובעים השניים את הדרך - על פני האחד או האחת.[/b]

[u]מהי שותפות?[/u]
[b]ערבות הדדית.[/b]

[u]האמנם אנחנו חיים בשותפות?[/u]
[b]בינתיים כן. כלומר [/b]מאמינים* שחיים בשותפות מסוג אחד, שאפשר להפר.
בעוד השותפות האמיתית שלכם היא ההורות, אחריות משותפת בה אם חו"ח אחד מכם ייעלם, האחריות על הילדה עוברת לשני -
ובמובן הזה גם אם אינך סומכת עליו וכל עדת הנשים מאחורייך מגבה אותך - זה לא יעזור לך, שכן הערבות ההדדית הזו היא בלתי חוזרת. בלתי הפיכה.*

_מה פתאום שמת אותי בעמדת המנהלת?
אני לא מנהלת אף אחד, חוץ מעצמי והגורה (ולגביה - גם בעירבון מאוד מוגבל)
מה עשיתי עד עכשיו, אם לא לנסות לאפשר לו להוביל מבלי לנהל אותו?_
[b]הרי לך, את בעצמך עונה -[/b]
[u](לנסות, כי קשה להכריח מישהו לקחת אחריות שהוא לא מוכן לקחת אותה. ואז דברים פשוט לא נעשים, ויש גבול לעד כמה אני מוכנה לחיות בכאוס של חוסר העשייה)[/u]

_הבעיה שלי היא עם הניהול שלו אותי, עם הדרישות שלו שאתיישר ע"פ המידות שהוא רואה כנכונות (תזונתית, חברתית, הורית)
ועם חוסר האיזון בדברים הגדולים שהופכים להיות הדברים היחידים שנראים בעין (כמו אידאולוגיה)
שמהם נגזרים הדברים הקטנים, בחיי היומיום, בבית (כמו הדחת כלים וגזיזת ציפורניים)_

[list]
[*] כאמור, שותפות אמת היא שותתפות שבה קובעים השניים את הדרך - על פני האחד או האחת. ואם הוא מגזים לדעתך – עלייך להעמידו על מקומו ולא להניח לו לנהל אותך.
[/list]
עם זאת, דווקא הסיפא של דברייך מחדד את המילים מילים שנכתבו אלייך -
[u]ועם כל זאת, איפשהו שם אני מחכה לאיזו אמירה, לא אמירה, מעשה- קטנטן ככל שיהיה, שהוא מוכן לקחת את האחריות הזאת [b]ולהיות איתי[/b] במקום למרוד בי.[/u]
[list]
[*] זו הבוסית, זו שיושבת מלמעלה ומחכה שהוא יפסיק למרוד בה.
[/list]
במי אפשר למרוד? במסכנה שאת חושבת שאת? למה? כי אינך בשליטה?

את מבינה? הנושא הוא לא[b] את [/b]העניין, הוא הזוגיות שלך, ההורות שלך.*
[hr]
[list]
[*] כאן, לעניין המדיה, הכתיבה כאן ושם ועוד כל מיני עניינים פעוטים:
[/list]
המילים מילים נשפכות מעצמן ואין בהן כל נימה אישית, איני מכיר אותך באופן אישי ואיני מזדהה לא איתך לא איתו
ולא עם אף אחת שמוצאת לנכון לדבר על השליח או על האופן בו המסר נשלח במקום לחשוב לרגע
שאין מצב, לא היה ולא יהיה בו צד אחד צודק מאה אחוז והצד השני לא.
אין מצב שעל סמך עדותך בלבד מישהו יוכל לדעת מה מתרחש ביניכם ומה לא.
וטוב אם תשמעי דעה אחרת.
זה לא אומר שתתנהגי על פי דעה זו.

ואם הוא לא מוכן ללכת לייעוץ זוגי - קחי אחריות ולכי לייעוץ אישי.
שכן ,*
[h=2]אינך שלמה עם הפרידה הזו[/h]
[list]
[*] אחרת לא היו נכתבות לך המילים מילים האלה.
[/list]

לגבי הכתיבה בדף הזה על פני בדף שלך.
כך, אני יכול להעביר את המסר הזה אלייך מבלי להתנצח.*

[hr]
תודות.


[/spoiler]
[spoiler=תקווה]
[b][po]בתקווה לתקווה[/po][/b] (2012-12-07T18:23:34):

שלום צפריר, פונה אליך ביראת כבוד- כך אני חשה בכל פעם שאני קוראת את דבריך כאן באתר.
ותודה מראש על כל התייחסות שתמצא לנכון לדבריי.
נמצאת כבר שנים בלופ עם עצמי. מצד אחד, מרגישה שעם השנים הצלחתי מעט יותר להתקרב ולהכיר את עצמי ואת יכולותיי, להתחבר למציאות ולסובבים אותי, פיתחתי מיומנויות חברתיות וכישורי חיים. יחד עם זה- ככל שחולפות השנים הוויתור והייאוש גוברים- אני יותר ויותר נמנעת מהתנסויות, מחשיפה, מקשרים אינטימיים, ממכלול רחב של כל תחומי החיים. תחושה שאני שבוייה בדפוסים של פחד והימנעות, התרחקות ובידוד- מה שמחזק את התחושה שאני חריגה, "לא בסדר", את הבושה שמביאה להסתרה, להסתגרות וחוזר חלילה. מרגישה תקיעות כ"כ חזקה ועוצמתית.
עצוב לי לראות לאן הגעתי, עצוב לי שהגעתי למצב של ויתור ולתחושה של מבוי סתום- כי אני הולכת ומאבדת את האמון בעצמי שאצליח לשנות את המצב. פוחדת גם מהמחשבה על מה בעצם אני רוצה, ומה יכול לעשות אותי מאושרת.
לאחרונה עסוקה במחשבות על קיומו של אלוהים/ הישארות הנשמה/ ישויות ותבונה שאינן מוכרות לכולם והאם, בעצם, הגלגול הנוכחי הוא אך חלק משלם נסתר ורב מן הגלוי (אולי כי העובדה יכולה לשמש לי קצה חוט, קצה תקווה, להפחית את תחושת ההחמצה?)
--
תקווה,
תקווה היא האשלייה המתוקה שמחר אקבל את מה שנדמה לי שלא קיבלתי היום.
שמחר אמצא את הדרך.
אין לזה שום קשר לעכשיו. אין לזה שום קשר לכאן.
זה הווה אחר לגמרי. תמיד מחר הוא הווה אחר.

סוג של בריחה מתובלת במקרה שלך בכל מיני עולמות מומצאים בהם גילגולי לנשמות יניחו לה לנפש הפרטית את השלווה שחייה בחסד שלם ושיש להם משמעות
[h=3]ואין הדברים כך[/h]

מה שאת מחפשת לא נמצא שם, אינו חיצוני לך.
את השלמות העצמית והשמחה להיות חיה בגוף חי, להריח ולנשום, להניח לריאות להיפתח, ללב להזרים אהבתו אל חייך בתנועה המחזורית הזו, שניה אחר שניה, פעימה אחר פעימה, נשימה אחר נשימה - לחיות.
את האפשרות לחיות, מתוך שמחה, מתוך תחוש סיפוק ומשמעות.
ויכולה להניח משמעות על עצם האפשרות להתבודד כך ולירחק מאינטימיות מכל סוג, שכן אינטימיות היא אולי הדבר המפחיד ביותר את הנפש, שאז נאבדת אל הזולת, או מאמינה שיש אפשרות שתסכים לוותר על ייחודה מתוקף התמסרותה
[h=3]ואין הדברים כך[/h]

כך שלמדה הנפש הפרטית לתבל את מילותיה בחומות הגנה, להלקות עצמה על מנת שתוכל להתחמק ממלקות של אחרים ולהצטייר בעיני עצמה ובעיני זולתה - כמסכנה, קורבן, לא יוצלחית, כשלון ואכזבה רבתי.
המדליה בדרך.

לא ששה הנפש לקרוא בין המילים אישור לסקילתה העצמית, עם זאת, סקילתה העצמית היא הכלי בעזרתו חשה את חיות אבריה.
בכל פעם שזורקת אבן ופוגעת באיבר כזה או אחר, יכולה להתענג על הלופ הזה, בו את עצמך מייצרת את הנסיבות לחוסר, לחוסר ברגעים מאושרים ואינטימיים.
כאן, בהחלט יכולה להיעזר במדיה הזו, מבחינת המילים מילים והתמיכה האנרגטית מילולית.
עם זאת טוב לכלים נוספים דוגמת פרחי באך, על מנת לעזור לנפש לגלות ולפתח כלים מתאימים לעבודתה הזו, לפרוץ את מעגל חוסר הרצון של מי שאת היא, לזהות עצמה בכל דרך אחרת למעט רמיסה עצמית מתמשכת - כי עייפה מאלה והגיע הזמן הזה.

תודות.

--

[b][po]בתקווה לתקווה[/po][/b] (2012-12-08T15:45:01):
שלום צפריר ותודה על תשובתך.
תוך כדי כתיבת תגובתי אני עוברת תהליך חשוב עם עצמי, אם כי לא פשוט, של עיבוד הדברים, התבוננות מחודשת, מעט הצפה, ניסיון והתלבטות למה ואיך להגיב. מברכת ומודה על ההזדמנות הזאת. והצהוב שלמעלה מהדהד לי אותי: "הספק מבורך"
התחלתי להרכיב רשימה של תמציות באך שנראות לי מתאימות, אנסה לצמצם ולדייק ואשמח לשמוע את דעתך.

ובינתיים-
[u]תקווה היא האשלייה המתוקה שמחר אקבל את מה שנדמה לי שלא קיבלתי היום....סוג של בריחה[/u]
מסכימה, אך מנסה לחדד את ההבנה
מבינה את מושג הייאוש כהעדרה של משמעות או של תקווה למצוא אותה, וכתחושה שנוכחת בהווה. האם הייאוש גם הוא אשלייה ובריחה מחיבור להווה?

[u]מה שאת מחפשת לא נמצא שם, אינו חיצוני לך.[/u]
כלומר- הייאוש וחיפוש ה"תקווה" הינם ניתוק או הסתרה של הממשות והמשמעות שנמצאות בהווה בכל רגע נתון, ושאינן תלויות בדבר? אך מה אם עצם הנפחת התקווה- כמו למשל עצם ההתכתבות הזאת, או המחשבה על שימוש עתידי בכלי כגון תמציות פרחי הבאך- מעלימה את תחושת הייאוש כבר עכשיו ברגע זה? איך אדע האם בעקבות זאת אני כרגע יותר מחוברת לשלמות העצמית, לחיים של סיפוק ומשמעות, או עדיין בורחת מתוך התכווננות ושימת הפוקוס בעתיד?
ומה ההבדל בין תקווה לאמון/נה? האם גם אמונה היא אשליה ובריחה מההווה?
טוב, תוך כדי כתיבה מרגישה בלבול והלקאה עצמית- שאני מתפזרת וחופרת ומתקשה לחדד..

ממשיכה:
[u]כך שלמדה הנפש הפרטית לתבל את מילותיה בחומות הגנה[/u]
לאילו מילים הכוונה?

[u]סקילתה העצמית היא הכלי בעזרתו חשה את חיות אבריה.[/u]
כלומר- זו הזהות העצמית שיצרתי לעצמי וכך אני מרגישה קיימת ו"חיה"?

[u]בכל פעם שזורקת אבן ופוגעת באיבר כזה או אחר, יכולה להתענג על הלופ הזה, בו את עצמך מייצרת את הנסיבות לחוסר, לחוסר ברגעים מאושרים ואינטימיים.[/u]
כפי שאני מבינה את זה- ה"רווח" שלי מכך הוא תחושת השליטה, כביכול, בחיי הרגש שלי, העובדה שאיני מסתכנת בחשיפה לפגיעה "חיצונית", ואולי גם הידיעה ש- הנה, אני מלקה את עצמי ומקבלת את מה שמגיע לי?
[hr]

[u]מבינה את מושג הייאוש כהעדרה של משמעות או של תקווה למצוא אותה, וכתחושה שנוכחת בהווה. האם הייאוש גם הוא אשלייה ובריחה מחיבור להווה?[/u]
הייאוש הוא המצע של התקווה.
התקווה באופן גורף ויותיומי היא בהחלט סוג של ביחה שהייאוש מצביע על כוונה.
מתי התקווה נמצאת יעילה ונדרשת?
כאשר סכנת מוות מאיימת על אדם הלכוד נאמר מתחת להריסות בשל רעידת אדמה - שם התקווה שיחולץ, שימשיך לחיות עשויה להציל את אותו אדם.
שם זה לא מתוך ייאוש רגשי -
אלא מתוך אוזלת יד שמשי=אירה לאדם רק תקווה ותפילות.


[u]אך מה אם עצם הנפחת התקווה- כמו למשל עצם ההתכתבות הזאת, או המחשבה על שימוש עתידי בכלי כגון תמציות פרחי הבאך- מעלימה את תחושת הייאוש כבר עכשיו ברגע זה?[/u]
התעודדות שכזו, איננה תוצאה של הנפחת תקווה, היא תוצאה של ידיעה פנימית שעושה מה שנדר על מנת למצוא את הדרך - על פני התקווה שהדרך תתגלה מאליה.
כאשר מדובר על ההתבוננות הפנימית, לא מדובר על אי קבלת עזרה.
עצם בקשת העזרה מאשרת את היותך אנושית ואת בקשתך לאיזון.
ויש מי שיושיט יד.
תמיד.



[u]איך אדע האם בעקבות זאת אני כרגע יותר מחוברת לשלמות העצמית, לחיים של סיפוק ומשמעות, או עדיין בורחת מתוך התכווננות ושימת הפוקוס בעתיד?[/u]
מתמקדת בהווה.
מתמקדת בנשימותייך.
חשה שלמות? חשה בטוב? לשניה אחת - הרי לך זו לא תקווה לעתיד - זה הגשצה מיידית בהווה הזה.
ככל שתאספי עוד ועוד רגים כאלה - וידוע שההווה חמקמק והעתיד רודף אחרייך אחורה - זה ידוע, עדיין ככל שתאספי רגעי שלמות בהווה - כך איזונך מובטח להגיע מהר יותר ועמוק יותר.
שכן, בהכרח חיה וקיימת עכשיו. כעת חיה.


[u]ומה ההבדל בין תקווה לאמון/נה? האם גם אמונה היא אשליה ובריחה מההווה?[/u]
תקווה מהולה היטב בכוונת האכזבה. הנך מקווה שיהיה טוב יותר ולא בא.
אמון - עניין של החלטה. כאשר את מחליטה לתת אמון למשל במילים מילים האלה, האמון שלך אינו מסוייג, אינו מעמיד תנאים - את שמה את אמונך בהדרכה הזו - מתץוך החלטה. אמון אינו תלוי מן, את לא שמה את אמונך בעתיד. עכשיו. בהווה.
אמונה היא התנייה, הקשר, סיבה ותוצאה.
את מאמינה למשל שאת מבולבלת ושאינך ראויה אלא בעיקר להלקאה עצמית:

[u]טוב, תוך כדי כתיבה מרגישה בלבול והלקאה עצמית- שאני מתפזרת וחופרת ומתקשה לחדד..[/u]

_כך שלמדה הנפש הפרטית לתבל את מילותיה בחומות הגנה
לאילו מילים הכוונה?_

_נמצאת כבר שנים בלופ עם עצמי. מצד אחד, מרגישה שעם השנים הצלחתי מעט יותר להתקרב ולהכיר את עצמי ואת יכולותיי, להתחבר למציאות ולסובבים אותי, פיתחתי מיומנויות חברתיות וכישורי חיים. יחד עם זה- ככל שחולפות השנים הוויתור והייאוש גוברים- אני יותר ויותר נמנעת מהתנסויות, מחשיפה, מקשרים אינטימיים, ממכלול רחב של כל תחומי החיים. תחושה שאני שבוייה בדפוסים של פחד והימנעות, התרחקות ובידוד- מה שמחזק את התחושה שאני חריגה, "לא בסדר", את הבושה שמביאה להסתרה, להסתגרות וחוזר חלילה. מרגישה תקיעות כ"כ חזקה ועוצמתית.
עצוב לי לראות לאן הגעתי, עצוב לי שהגעתי למצב של ויתור ולתחושה של מבוי סתום- כי אני הולכת ומאבדת את האמון בעצמי שאצליח לשנות את המצב. פוחדת גם מהמחשבה על מה בעצם אני רוצה, ומה יכול לעשות אותי מאושרת.
לאחרונה עסוקה במחשבות על קיומו של אלוהים/ הישארות הנשמה/ ישויות ותבונה שאינן מוכרות לכולם והאם, בעצם, הגלגול הנוכחי הוא אך חלק משלם נסתר ורב מן הגלוי (אולי כי העובדה יכולה לשמש לי קצה חוט, קצה תקווה, להפחית את תחושת ההחמצה?)_

כל אלה הם חומות הגנה מפני שינוי תוך הכמיהה לשינוי.


_סקילתה העצמית היא הכלי בעזרתו חשה את חיות אבריה.
כלומר- זו הזהות העצמית שיצרתי לעצמי וכך אני מרגישה קיימת ו"חיה"?_
גם. יש לך עוד כלים לחבוט בעצמך ולהרגיש את חיותך.

_בכל פעם שזורקת אבן ופוגעת באיבר כזה או אחר, יכולה להתענג על הלופ הזה, בו את עצמך מייצרת את הנסיבות לחוסר, לחוסר ברגעים מאושרים ואינטימיים.
כפי שאני מבינה את זה- ה"רווח" שלי מכך הוא תחושת השליטה, כביכול, בחיי הרגש שלי, העובדה שאיני מסתכנת בחשיפה לפגיעה "חיצונית", ואולי גם הידיעה ש- הנה, אני מלקה את עצמי ומקבלת את מה שמגיע לי?_

שוב, גם.
אבל עיקר העניין הוא האמונה, הזיקה והתמכרות לרעיון שאינך ראויה לטוב, לטוב יותר ולמצוין.
וזה פשוט לא נכון.
הנך ראויה לאהבה.

תמציותייך?

תודות.

[hr]


[b][po]בתקווה לתקווה[/po][/b] (2012-12-09T12:21:31):

תודה על דבריך המאירים. לגבי התמציות-
הגדרתי לעצמי שני תחומים מרכזיים לטיפול- התנהלותי בעבודה ובבית:

בבית
תקיעות, דחיינות והימנעות. תחושת ניתוק מעצמי ומהסביבה ונטייה לייאוש.
עיסוק בהרגלים והתמכרויות כבריחה, פיצוי והענשה/הרס. מידי פעם ניסיונות להתגבר על האנדרלמוסיה הפיזית- לסדר ולנקות- שלרוב נחווים כסיזיפיים, עד שמרימה ידיים ומוותרת (נראה לי שמאפיינים באופן הכי חזק את הפחד משינוי, מכישלון, ואחיזה באמונה שלא מגיע לי).

בעבודה
מצד אחד- סיפוק רב, יכולת להתנהל כביכול באופן זורם, חיובי, נעים, מכיל ויצירתי. אך המתח קיים שם בפנים ועלול כמעט בכל רגע להתפרץ ולהתבטא בתוקפנות באופן מדאיג. הטריגר לתוקפנות- בעיקר חוסר סובלנות וסבלנות כלפי אנשי צוות בנסיבות מסוימות ומסיבות שונות (וידיעה ברורה שזה נובע ומתעצם עקב חוסר איזון וסיפוק שלי עצמי), תחושת קיפוח, אשמה והלקאה עצמית. דחיית מטלות, פיזור והשארת הרבה קצוות פתוחים.

התמציות שבחרתי:
ממדור חוסר בטחון - 12, 17 עדיפות ל 12.
ניתוק מהמציאות- 37
בדידות- 18
רגישות יתר- 33
ייאוש- 19, 22
מתח חברתי- 3
אגב, לוקחת כבר שנים כדורים נגד דיכאון. האם יש לכך השלכה על טיפול באמצעות התמציות?
[hr]

כלומר, הבחירה שלך היא -
12, 37, 18, 33, 19, 22, 3
מכאן 7 תמציות
טוב להוריד לפחות אחת - ראי אם 19 יכולה לנשור, או שתי תמציות - ראי אם גם 18 יכולה לנשור - בעקרון 3 גם נוגעת בחוסר סבלנות בנוסף לחוסר הסובלנות.


[u]אגב, לוקחת כבר שנים כדורים נגד דיכאון. האם יש לכך השלכה על טיפול באמצעות התמציות?[/u]
כלל וכלל לא.
אבל, כאשר תידרשי לעניין הדיכאון וההתמכרות לדיכאון - אם תהיי מעונינת לבחון אפשרות לוותר על הכימיה הזו, ניתן לבחון את זה באמצעות התמציות בהחלט.

תודות.

[hr]

הורדתי את 18 ו 19 עפ"י הצעתך.
אעדכן בהמשך, תודה!



[/spoiler]
[spoiler=הלם וטראומה]
[b]עתליה[/b] (2012-12-08T20:44:51):

שלום צפריר,אולי תוכל בבקשה לתת דעתך ,ראייתך? הבנתך? מראש מודה על זה.

בחודשים האחרונים אני חיה על אוטומט. כמו על סט נע. כמו בסרט מצטייר כשרואים את הדמות עומדת,לא נעה. רק הסרט מתחתיה הוא שמניע אותה ממקום למקום.
אין לה רצון משלה
אין לה הבנה משלה היא חסרת כוחות
חסרת מוטיבציה.היא נעה מתוך אוטומט בלי כח משלה
אבל דבר אחד כן פועל .
רגשות אשמה,פחדים,חרדות,דאגות,אחריות על אושרם של הקרובים לה
כל זה קיים בתוך הדמות, היא לא מתה . היא משותקת.
ככה קמה מן המיטה בבוקר,על סרט נעולה לאוטו,נוסעת לעבודה,מגיע לעבודה
מדברת עם סביבתה ,מקשיבה בעיקר. אבל לא מרגישה שייכת,הכל על הסרט הנע.
היא רוצה לרדת ממנו ולעשות צעדים אמיתיים משלה. לא לפחד.
איך תעשה זאת? רוצה לעצור את הסרט הנע. תודה.
[hr]
עתליה,
על פני לעצור את הסרט הנע - מחזקת עוד יותר את ההתבוננות.
שיצאת מחוץ לחייך להתבונן.
וקשה לך עם רגשותייך שעולים למראות העוברים לנגד עינייך.

ממשיכה להתבונן ומברכת את עצמך על היכולת הזו שיש כאלה שלוקח להם זמן רב להגיע לזה.

לגבי התמודדות עם רגשותייך בעוד הסרט ממשיך להיות מוקרן, אין כמו פרחי באך.

וכאשר הולכת לבחור שם מרכיבה לעצמך הרכב סביב 16 ו 29 - שכן במלה אחת ניתן להגדיר את מצבך - הלם.
ובשתיים הלם וטראומה.

תודות.
[hr]
צפריר יקר, דייקת בהגדרה. הלם וטראומה.
אני מודה לך על עצתך
[u]מחזקת עוד יותר את ההתבוננות.[/u]
לא ידעתי שזה מה שאני עושה . אז לפחות כן עושה משהו, לא רק נעה מתוך אוטומט..
אנסה את התמציות . שוב תודה , שבוע טוב וחג אור שמח.
--
[u]לא ידעתי שזה מה שאני עושה . אז לפחות כן עושה משהו,[/u]
התבוננות היא עשיית חוסר מעש.

תודות.


[/spoiler]
[spoiler=לרוץ קדימה]

צפריר שלום, מבקשת את התייחסותך.
_כשאני מבקשת לחיות על פי ההבנות הטובות ולממשן בחיים שלי מתרחשים הבאים:

אני מנסה לראשונה ומצליחה

להצלחה הזו מתלווה פליאה ושמחה גדולה

(הרבה פעמים ההצלחה היא כל כך גדולה שרק כשאני מתבוננת לאחר האירוע אני מבינה כמה טוב ויופי היו שם. לא התכוונתי אליהם בכלל והם קרו(._

[list]
[*] וטוב שכך.
[/list]

שכן פליאה היא הסכמה אל הבלתי צפוי.

הנפש, נדרש לה זמן להבשלתה.*

[hr]



_אחר כך אני נכנסת לזמן עמל

עמל עמל עמל_



[list]
[*] וטוב שכך.
[/list]

מטרת עמלך היא קרקוע.

ושוב, הנפש, נדרשת לזמן - להבשלתה.*


[hr]


_מרגישה שיש לי ביד צרור הבנות טובות כאלו,

שאני יודעת שככה העולם עובד,

אני מרגישה שזה נכון,

אני יודעת איך ראוי לנהוג ובכל זאת יש פער ביני לביני._

[hr]

[list]
[*] וטוב שכך.
[/list]

זמן, להבשלתך.*

[hr]

_מכוח האמונה שעלי לעבוד קשה כדי להצליח,

מכוח אותה תחושת חיות המתקיימת רק אחרי

שאני משיגה משהו בהרבה עבודה קשה

ומגיעה לקו הסיום על סף אפיסת כוחות.



מכוח אותן האמונות נוצר הפער המתסכל.

כמה שיעורים יש בחיי שאני לומדת ולומדת

והם חוזרים לפתחי שוב ושוב

כמו אימון של שריר



אני רוצה לקצר את לוח הזמנים הזה-

בין ההבנה הטובה שמתיישבת בלב,

לבין היישום שלה בחיים שלי

אני רוצה "לרוץ" על פני החיים כאילו הם מים.

לרוץ לרוץ קדימה._

[hr]

[list]
[*] קחי את האמונה הזו, של להשיג דברים בעמל רב ולהגיע לאפיסת כוחות, והניחי אותה בצד.
[/list]

היא לא באמת האמונה שלך.

היא שירתה אותך היטב עד כה ואינך נדרשת לה עוד..

זוהי אמונה חברתית עמוקה ורחבה (תמצית מספר 27).

את יכולה להניחה בצד הדרך מבלי לדאוג, כבר יש מי שלוקח אותה ומאמץ אותה אל ליבו, ואם אין היא נמסה אל תוך אמונות ההמון, מחלחלת חזרה אל האדמה.



את מבחינתך טוב אם תאמצי גישה קלילה יותר, גישה שמדברת על אפס מאמץ ומקסימום תוצאה.



הא? כן, ממש כך, אפס מאמץ .

למשל,

ברשותך נזוז מעט הצידה מענייני הייעוץ הבינאישי ונעבור רגע אלייך גופך ועצמך בלי שום קשר לחיים כאן ועכשיו ובאופן העמוק ביותר להיות נוכחת כאן וןעכשיו - בתודעה.

למשל, ללכת לכוון הזה של בלי מאמץ דרך מדיטציות בהן את מפתחת לעצמך נשימות ונכנסת אל התודעה.

בעבורך תרגיל כזה אינו כרוך המאמץ והוא יביא לך שעשוע ועונג מתוך שתעלה בך סקרנות ותמימות.



הניחי כרגע לתוצאה, הנך מוזמנת לא מפני התועלת המיידית או המוגדרת, אלא מתוך שאת מפתיעה את עצמך אל מחוזות פליאה נוספים. פנימיים.*

[hr]

_יכול להיות שיש כאן רצון בהפרזה,

אבל מה שאני מנסה לומר הוא שלוקח לי יותר מידי זמן ליישם דברים

שאני מבינה.

בינתיים מבפנים אין לי כל כך זמן ואני מבקשת לממש הנאות מהר-

ואז אני מגיעה למקומות שהשתיקה יפה להם.

האם יש דרך לקיצור הזמן הזה?_

[hr]

[list]
[*] ושוב ושוב, הנפש, נדרש לה זמן, להבשלתה.
[/list]

על פני לראות במקומות האלה את השתיקה כיפה להם,

טוב אם מתבוננת על המקומות האלה עם התשוקה היפה אליהם.

בינך לבינך אין סודות.

אין צורך בהסתרה, הכל מותר.

כל איסור, כל הגבלה מותרים מיידית שכן הנך עומדת עירום ועריה מול עצמך בלבד.

השיח הזה, כך, כשאת עירומה מול עצמך, במלוא מובן המילה,

ומתבוננת אל עצמך בגובה העיניים, הוא המתבקש,

ואם השיח הזה מביא את העונג הגופני כנדרש –

על מנת שתוכלי לחבב את עצמך מעט

ולקבל מעצמך את הערסול הזה,

וגם אם הוא פיזי במידות מזון, או מין,

או כל איסור חיצוני או מוסרי אחר,

כל עוד זה בינך לבינך,

לא רק מותר, אלא רצוי.



מכך מתעלה אל המקום הזה,

בו מקבלת את כל חלקייך,

גם את אלה שלא מתיישבים

עם האמונות הרווחות לדעתך ולאימוצן אל לבך.

נגמר הזמן הזה.

הנך אוטונומיה בפני עצמך, לפחות בכל הקשור ליחסים בינך ובין עצמך.

מכך, על פני לרוץ על פני המים,

מתבקשת דווקא להיכנס למים,

לחוש את חמימותם ולהתענג באמצעות הגוף הפיזי,

מתוך הסכמה, שחרור ובמובן הזה שוב - אפס מאמץ.*


[hr]


_אני חושבת שנבכי עמל ונוקשות הם מצד אחד עוזרים גדולים עבורי,

מצד שני גורמים ממיתים כל חיות ותשוקה

כיצד אוכל להביא לכך שהם רק מסייעים לי?_

[hr]

[list]
[*] מתבוננת ורואה שדי בקלות יכולה ליישם את מה שנרשם למעלה.
[/list]

מתמקדת אם כך כרגע בפעולות של אפס מאמץ.





כל זה - זה רק הראי של מה שהנפש מבקשת - פורקן אמיתי.



ומכאן, הפורקן הנפשי הוא פירוק מתחים.

עבודה על מדיטציות, נשימות וכניסה לתודעה מורחבת עשוי להיות לה לנפש פורקן יעיל ורצוי.

שכן, הרוח מזמין אותך, מסקרן אותך, יכול להפוך בדידות לתענוג בלתי נתפש.



הפורקן הפיזי גם הוא עשוי לבוא בקלות וביעילות אם רק תניחי לדעות שלך לרגע

ותסכימי לעשות עם עצמך גם דברים לא מובנים הגיוניים או נכונים.



האל הטוב שומר על כל ברואיו, הנך ראויה לחיים מלאים וטובים מבחינה פיזית, במובן של מגע וכסות ומזון, מבחינה רוחנית, נפשית ורגשית.

הנך ראויה לאהבה מעצם היותך ברואת האל הטוב,

מעצם חן הילוכך וסוד קסמך המסתורי,

בחיוך פנימי משתאה אל נוכח חדוות המילים האפשרית,

למשל אלה המוגשות לך כאן.



ושוב ושוב ושוב, הנפש נדרשת לזמן להבשלתה.

את יכולה להירגע כי כך את מחליטה, את יכולה להמשיך בסערותייך.

את מוזמנת אל הרוח.

לא כמפלט אלא כמקום של התעצמות.



מבחינת האמצעים הנלווים.

האתר, היכנסי לדף פרחי באך, הוא הרבה יותר קריא עכשיו – ותבחרי תמציות לעצמך.

בלי שום קשר את תמצית מספר 27 את לוקחת בפני עצמה.



תודות.*

[/spoiler]
[spoiler=משימות משימות רוצה קלילות (2012-12-13T12:48:47):]
צפריר שלום,
אני מוצאת עצמי רצה כל היום אחרי רשימת המטלות שאני צריכה לבצע.
חלקן לא מבוצעות כי מפחידות אותי, כמו פנייה לקבל תדפיס בבנק כדי לבקש הנחה מקנס גדול שהוטל עלי ויש אפשרות לקבל הנחה אם מראה מצב כלכלי,
חלקן מטביעות אותי עם ניקיון וסידור הבית, בישול אוכל בריא, ועוד.
לא ממש מוצאת שמחה בכל החיים,
נראה לי כאילו לכולם החיים קלים ושמחים ומליאים יותר , ורק אני מנסה לשרוד, לחיות, וכל הזמן עסוקה בלבצע או לנוח ...
אשמח להארותיך. תודה.
[hr]
משימות,
קחי לך משימה נוספת.
היכנסי ל [po]פרחי באך[/po].
למדי מעט את הנושא.
בחרי לך תמציות.
נמשיך שם בעניין זה.

שכן, לא ריבוי המשימות מרפה את ידייך.
הפחד, תחושת אוזלת היד.

כאן, תחושתך ועלבונך מתוך כך שכולם נראים לך שמחים אין לאלה שום קשר עם המציאות.
שכן, אינך נלחמת על ההישרדות, אין עלייך סכנת מוות. נקודה.
וגם, כל אחד מהאחרים והשמחות שלו והמצוקות שלו. בדיוק כפי שלך יש.

לכן, על מנת לאזן את עצמך הולכת להתייעץ עם הצמחים, פרחי הבאך...

תודות.
[hr]
תודה צפריר
אבדוק אילו תמציות מתאימות לי

[hr]
מסכימה איתך שלא ריבוי המשימות מדכא אותי...

[/spoiler]
[spoiler=מסר (2012-12-26T20:42:25):]
הי צפריר,
ל. טסה אתמול לחו"ל ל4 חודשים. מצד אחד לא פשוט לי ומצד שני אני מבינה שמעבר לקושי שלי כאם יש כאן סוג של מקפצה בהקשר של ההתפתחות האישית שלי.
המסר שעלה לי הבוקר הוא לשאול אותך מהו [b]צלב החיים[/b]
הנה אני שואלת.....:-)
תודה
{@
[hr]
מסר,
במובן הזה של צלב, נמצאים שני היבטים מצליבים זה לזה, כמו חוצים אחד את השני במרכזם ובדיוק באותה נקודה מתחברים זה לזה להיות לאחד.
כאן אם כך, מהם שני הנושאים האלה שמצד אחד חוצים עצמם ומצד שני מחוברים כיחידה אחת דווקא דרך נקודת המרכז?

אין לכך תשובה אחת בלבד.
שכן יכולה לשים שם גופ ונפש, יכולה לשים שם את העצמי והאני ויכולה לשים שם היבטים הפוכים זה לזה כמו בריאות וחולי, או איזון וחוסר איזון.
כך, שכאשר נצלב הצלוב נמצא מונצח לנצח, מוצא להורג ומונצח לנצח כקיים. וקיים, ראי בכמה אנשים חי הצלוב, ועניין זה אקטואלי למדי בימים אלה ממש.

כך, שצלב החיים הוא אותה הצטלבות הכרחית שבין רגע הלידה לבין המשך החיים, אותה הצלבה בין החיים בגוף לבין ההתקיימות לאחר שהחיים הניחו לחומר לחזור למקורו.


במובן של אותם היבטים של האם שמתבקשת לשחרר את צאצאיה, בהחלט קפיצת מדרגה, שחרור הילדים הלאה לא מדבר על ניתוק בכל רמה אלא על חיבור רחב יותר, בו גם החסד השלם והאל הטוב מאפשרים את הקשר הזה - בהדיקותו ובהרפייתו.

בכל מקרה זוכרת שאת נהמתך השמורה במיוחד לילדתך - זו תזהה בכל מקום, ובמיוחד, כאשר תפנה את זו כלפי נכדייך.

תודות.
[hr]
תודה צפריר.
לוקחת את דבריך בהקשר של אומץ ופחד אצלי. (קשור גם באומץ שלה לעשות את הטיול הזה בעצמה, לפרוץ את הגבולות של עצמה)
אחרי שקראתי את דבריך כאן, הלכתי לקרוא את העמוד אליו הגעתי ב"בתואם מושלם" (136) וזה המשפט שדיבר אלי: "במובן זה רותם עצמך לכוחות הבריאה ומאפשר לתנופה המדוייקת הזאת להתגשם ולהתגלות מול פניך"
וניסיתי לראות איך צלב החיים שסיפרת לי עליו עוזר לי לרתום את עצמי לכוחות הבריאה. מה שהצלחתי לראות הוא שהצלב הוא אין סופי. ציר אנכי וציר אופקי שחוצים זה את זה והם אין סופיים מבחינת המימדים שלהם. ובמרכזם עיגול שהוא בעל מימדים רבים מבחינת העומק והגובה-כמו בריכה. התבוננתי פנימה וראיתי את התנועה שבו. הייתה תנועה במימד "המסביב" ותנועה מכיוון למעלה למטה. החלטתי שמה שאני רוצה לעשות כדי להרתם לכוחות הבריאה הוא להתמסר -להיות חלק מהתנועה הזו.
היה מאתגר!
תודה
[hr]
[u]ובמרכזם עיגול שהוא בעל מימדים רבים מבחינת העומק והגובה[/u]
שם מתמסרת.
כל השאר יבוא מאליו.

[u]קשור גם באומץ שלה לעשות את הטיול הזה בעצמה, לפרוץ את הגבולות של עצמה[/u]
במובן הזה אל הדמות הזו בעיקר למצוא את גבולותיה החדשים, שכן פריצת הגבולות בעבורה היא קלה ופשוטה, שרטוט גבולות חדשים ומציאתם - זה כבר שעור חדש מבחינתה.
והאל הטוב מתבונן ומחייך.

תודות.
[hr]
_שם מתמסרת.
כל השאר יבוא מאליו._
מסר מתמסרת :-)

[u]שרטוט גבולות חדשים ומציאתם - זה כבר שעור חדש מבחינתה[/u]
לגמרי. זה בדיוק מה שהיא עושה. תודה על שדייקת אותי
והרבה תודה על מה שלמדתי דרכך.
{@
[hr]
[u]והרבה תודה על מה שלמדתי דרכך.[/u]
במובן הזה, הדדיות היא שם המשחק.

תודות.



[/spoiler]
[spoiler=משונה מעונה משתנה (2012-08-02T13:37:53):]
אתמול בלילה בכי גדול.האיש שלי אומר : אני חי בגן עדן. כאן זה גן עדן.
מילותיו נאמרות כפארפראזה על הלך רוחי ויש בהן ציניות מלווה בכאב.
לרגע בהיר וחד ראיתי את עצמי מהצד: מתמודדת עם עולם שאמור להרגיש טוב אבל לא מרגיש כך.
מתמודדת עם עצמי- אמור להיות לי טוב אבל אני לא מרגישה כך.
מנסה להנחיל אווירה טובה בבית, באוטו, במשפחה, עם הילדים. נאבקת בקיום.
הרגשתי פאתטית.
ראיתי כמה כוח חיים אני מקדישה בניסיונות לראות את הטוב,שיהיה לי טוב, שיהיה מסביבי טוב.
ראיתי את הפער בין המאמצים שלי לבין מה שמסביבי באמת
ומה שמסביבי זה בית יפה, ארון רחב ידיים,פיסת שמיים וכולם מנוכרים.אדישים לקיומי,לא מבחינים בי ובנסיונותיי.
נותרתי אני בהשתדלותי, ברצוני, במאמציי. נותרתי בדמיונותיי והעולם האדיש אפילו לא מנסה להראות לי שאני טועה.
הוא פשוט שם.
אני פוחדת מהגישה של האיש שלי לחיים.
אני פוחדת מתהומות העצב אליהם נדד ליבו,מהצער שהוא מביע.
אני פוחדת שאני חיה בסרט, פוחדת שכל מה שעשיתי בשנים האחרונות, אינה באמת "דרך".
פוו אחד והנה "אני" הישנה, הכבויה,זו שמבקשת שכל הסבל הזה כבר ייגמר מופיעה בכלום זמן.
האיש שלי שאל אתמול: למה החברה לא מעודדת התאבדות לאדם שרע לו . שאל ומיתר נרעד בליבי.
העיניים שלו היו אדומות ומילותיו ספוגות בכאב ואני פחדתי כל כך. איך הוא הגיע לתהומות כאלו ואני לא ראיתי? מתי זה התרחש?האם תמיד היה שם? האם נרכש עם הזמן?
אני פוחדת מהצער ומן הייאוש.
אני פוחדת מעזיבת כוח החיים את הגוף, פוחדת מהרגע שבו נעלם הרצון לחיות.
אני פוחדת ממשאלת המוות שמשתלטת.
פוחדת שאני רואה את האיש שלי–אבל זה בעצם אני.
רואה אותי- ומחמיצה את מה שהוא אומר לי.
אני פוחדת שבגלל השדים הפנימיים שלי אני מביאה אותו לסף שבו אינו יכול להיות כלום.
פוחדת שבגלל השדים הפנימיים שלי הוא מגלם את כל פחדיי העמוקים שלי מעצמי.
אני פוחדת שאיכשהו יצרתי את המציאות החיצונית הזו בגלל פחדיי העמוקים, אילו שנמצאים תמיד ברקע אבל אני לא מסתכלת להם בעיניים.
אני פוחדת מהריפיון, מתחושת חוסר האונים, מתחושת חוסר היכולת לעשות משהו שמביא לחיינו אור.
אני פוחדת מתחושת הריקנות,פוחדת להסתכל פנימה ולגלות שאין שם כלום.
אני פוחדת מתחושת המוות שאוכלת בחיים. מהחיים המתים, מהמוות החי.

מתבוננת בכל זה בשקט. מרגישה שיש כאן בחירה. יכולה לבחור בתחושת חוסר היכולת ואין האונים ויכולה לבחור בתחושת העשיה והשמחה. איני רוצה להיות בצער. יכולה לבחור להיות בשמחה.
אני בוחרת בחיים. אני בוחרת בעשייה. אני בוחרת בשמחה.
כל פעם מחדש, כל פעם מחדש.
[hr]
כמה שמחה וקצב בתוך מילותייך?
כמה התפעמות נוכח תהומות הנשיה.
לוגמת נפשך את מימיו המזוככים של הייאוש העמוק,
והחיים ניכרים בכל מראה, בכל מראה.

מרוב שמחה על העצב האפשרי, מרוב אושר על המקום בו עולה אדם ומעמיד עצמו מעל למצוות החיים, מעל אלוהים, ויכול להתעמר בו באלוהים בעזרת סבלות גופו למשל,
בשל פינוק, רחמים עצמיים ואגו ששולט ביד רמה במי אשר מנסה לבטלו ולהעלימו.

לכן, כאשר תסתיים הסאגה הזו של הרצון אל מוות, הירידה אל המקום הנמוך ביותר, וכאשר ייגמר הכוח להגביר את כוח המשיכה כך שחייבים להישאר בתחתית של התחתית, עשויה הנפש לבקש אחר שינוי, לקבל את ההחלטה לבקש אחר השינוי, ולהסכים.

כוח החיים הוא קללת המבקש לאבד עצמו לדעת.
נדמה לו למחפש אחר ההתנתקות המוחלטת של האני מהיצור האלוהי שזה גופו, שאם ייצא מהגוף יבוא לו מזור.
אלא שלא צרכיו הם המענים אותו, את המבקש אחר האחדות, בוודאי לא היחידים,
אלא התחושה המדהימה של חיות נוכח פני אפשרויות המוות.

יעבור הזמן הזה ויעברו עוד זמנים,
ואת האחריות על החיים את יכולה לקחת אולי רק ברמה האישית,
ויכולה להתענג על תהומות המרירות ככל שתחפצי,
בעוד גן העדן ממשיך לפרוח,
וחייך זורמים בהתהוותם, בהווה זה. ברגע זה. ממש. עכשיו וכאן.

תודות.
[hr]
[b]עתליה[/b] (2012-08-02T14:38:25):
קוראת את מעונה וקוראת את צפריר וחושבת (וגם כותבת :-) , איזה חסד , יש מי שקורא ומגיב בעידוד וזה כלל לא מובן מאליו.

[hr]

_אלא שלא צרכיו הם המענים אותו, את המבקש אחר האחדות, בוודאי לא היחידים,
אלא התחושה המדהימה של חיות נוכח פני אפשרויות המוות._

החיפוש אחר האחדות לעומת העינוי שבתחושת חיות נוכח פני המוות.. האם תוכל להרחיב מעט במקום הזה? מהי מהות העינוי על פי המשפט הזה? מהו פתרונו?

[hr]

הפתרון, ככלל, וזה נכון כמעט לכל קונפליקט או תסכול, הוא הסכמה.
כאשר יש הסכמה לאחדות, אין צורך במוות כבן ברית קבוע שמעלה את תחושת החיים.
ידיעת הקיום אם כך איננה סותרת את הידיעה המובנת מאליה שהייחודיות נשמרת בכל מקרה, בייחודיות הגוף הפיזי, בייחודיות המחוות האישיות, הקול, המראה ואופן הביטוי, בייחודיות האישיות הספציפית.
בהתייחס אל האחדות המוחלטת, במובן של מוות, אף אחריו הייחודיות נשמרת, אם לא בגוף פיזי לפחות בדעתם ובתודעתם של אלה שעדיין חיים ובמובן הזה כל רגע מונצח בספר דברי הימים החקוק בהווה ממילא.

על פני לחפש פתרון לבעיה שאיננה, כלומר,על פני להניא את האדם הזה מלכת אל מחוזותיו, ולקבל משם את תחושת החיות, מתבקשת לפנות פנימה, אצל עצמך.
שם זו הטריטוריה שבה מתבקשת לטפל.

שאם הוא יצטרך עזרה, ויסכים להסכים, עזרתך המקסימלית בעבורו הוא איזונך האישי.

עד כדי כך.

תודות.

[hr]

[u]כאשר יש הסכמה לאחדות, אין צורך במוות כבן ברית קבוע שמעלה את תחושת החיים.[/u]

דווקא המוות מהבחינה הזו נחווה כאחדות שלימה יותר מחיים בעולם החומר
הכמיהה אל העולם מעבר מקורה ברצון לאחדות מעל ומעבר למה שמתאפשר כאן


[u]על פני לחפש פתרון לבעיה שאיננה, כלומר,על פני להניא את האדם הזה מלכת אל מחוזותיו, ולקבל משם את תחושת החיות[/u]
האמנם אני מקבלת מכך תחושת חיות?
מהו זה שאני מחמיצה כאן?

איזוני האישי, היכן מתחיל?

לוקחת עת ארוכה תמצית מספר 5 ,מוסיפה לפעמים 10



מודה לך על היותך כאן עבורי


[hr]

_דווקא המוות מהבחינה הזו נחווה כאחדות שלימה יותר מחיים בעולם החומר
הכמיהה אל העולם מעבר מקורה ברצון לאחדות מעל ומעבר למה שמתאפשר כאן_
בהחלט. הכמיהה אל המוחלט, האחד, היא כמיהת הנפש להגיע לשם סוף סוף.
אלא, שהנפש כלואה בגוף - בחומר. והחומר, הגוף, מכתיב לה את עולמה היחסי.
שכן הגוף, החומר - לעולם יחסי, לעולם משתנה ומתכלה, לעולם מנכיח את ייחודו.

כאשר הנפש מבשילה ומקבלת את רעיון האחדות כלא מאיים על ייחודה, יכולה לחיות את חייה היחסיים מבלי מורא היחסיות אלא עם ההזדמנות הגדולה של היחסות. החיים באשר הם.
אז, יכולה גם לקבל את תחושת החיות לא רק מול המוות אלא מול כל אשר נקרה על דרכה.


_על פני לחפש פתרון לבעיה שאיננה, כלומר,על פני להניא את האדם הזה מלכת אל מחוזותיו, ולקבל משם את תחושת החיות
האמנם אני מקבלת מכך תחושת חיות?
מהו זה שאני מחמיצה כאן?_

פנימה. חקירה והתבוננות פנימית. שלך.
הניחי לו ולמשוגותיו. התבונני פנימה אל חייך.



_איזוני האישי, היכן מתחיל?

לוקחת עת ארוכה תמצית מספר 5 ,מוסיפה לפעמים 10_

טוב להרכב המכיל בתוכו - 26, 24, 08. ויכולה להוסיף שם עוד שתי תמציות אם מעונינת.

[hr]

תודות.

[hr]

[u]כאשר הנפש מבשילה ומקבלת את רעיון האחדות כלא מאיים על ייחודה[/u]

רעיון האחדות לא נתפש כמאיים, אלא כאמת הצרופה, והגוף הוא השקר במובן הזה, שמונע ממנה להתגלות
הזמניות הזו היא האשליה והחיים שלי במימד הזמן והחומר -סוג של טעות
(אני כותבת ופתאום עולה גוש בגרון ודמעות מאיימות לפרוץ)

נטלתי לפחות שבועיים, יום יום 26, 24, 08.
מאז ממשיכה רק עם 08

מנסה להפנים ההבנה שהשפע שלי לא תלוי בו
מבקשת , במקום הזה, ללמוד את השיעור שלי בקלות
מצד שני- מבקשת אף עליו, שאת השיעורים שלו סביב הנושא הזה ילמד בקלות.

מבינה שהשיעור המשותף החשוב ביותר הוא להסכים לחיים בתוך אי וודאות
שזה מוזר
אני רק מתחילה להודות על מה שיש ולהכיר בטוב הקיים
וכבר אני בשיעור הבא- הטוב קיים, נוכח, וודאי בכל היש,המשתנה תמיד.
השתנות היש
וודאותו של הטוב.

קצת מבולבל לי:
השיעור שלי הוא שלי. ושלו- שלו.
לפעמים אני מרגישה שזה שאני משדרת לו: אתה עמוד השדרה של הבית, אני סומכת עליך - מפיח בו רוח חיים
לפעמים אני חושבת שרק אם ארפה במקום המצפה הזה יוכל הוא באמת ללמוד את שיעוריו

כיצד אוכל לסייע בעדו בכך? להרפות מהציפייה, שמא להדק ?
איני יכולה להסתכל רק על עצמי כאן, הוא איתי במילים, במחשבות, במעשים.. אנחנו כלים שלובים

[hr]


_רעיון האחדות לא נתפש כמאיים, אלא כאמת הצרופה, והגוף הוא השקר במובן הזה, שמונע ממנה להתגלות
הזמניות הזו היא האשליה והחיים שלי במימד הזמן והחומר -סוג של טעות_
במובן הזה של הגוף - הגוף לא רק שאינו שקר או זיוף - הגוף הוא החיים בעצמם, החיים בחומר.
ההתבוננות על החיים בגוף ובזמן כטעות היא אך ורק יהירות של מי שאת חושבת שאת.



[u]כיצד אוכל לסייע בעדו בכך? להרפות מהציפייה, שמא להדק ?[/u]
להיות את עצמך, בהחלט להניח לציפיות שיהיו רק בשביל הכריות.


[u]איני יכולה להסתכל רק על עצמי כאן, הוא איתי במילים, במחשבות, במעשים.. אנחנו כלים שלובים[/u]
את יכולה להסתכל על כל העולם מכל מקום, כרצונך,
עדיין את השינוי היחידי את יכולה לעשות עם עצמך, אינך יכולה לשנות אותו או לגרום לו להשתנות.
רק לדאוג לשינויים בעצמך, לשינויים שאת עושה עם עצמך.

תודות.
[hr]

יהירות.
המילה הפתיעה . אחר כך הניחה רגיעה. אכן יהירות
כל קיומי כאן לטובתי הוא, אף אם נדמה לי, ביהירותי שזה אחרת.
מתחילה להודות על הגוף הזה. פעם ראשונה שיכולה להודות עליו.

הבדידות מקיפה אותי מעבריי.
משפחה נחמדה,עם מעט זמן פנוי ובלי חברים בכלל. איך זה קורה?
מנסה לדמיין אותנו עם חברי משפחה קבועים שמבלים איזה זמן משותף ביחד ולא מצליחה.
מרגישה את ההתנגדות.
התנגדות למילים קלילות, לתחושת קירבה לא קירבה,לחיבור שאינו משפחה
מה זה לי

לוקחת תמצית מס 8 כבר יותר מחודש, מצרפת לה לפעמים מספר 10
מרגישה חיבורי לב חדשים לאנשים שאני אוהבת
ועדיין הבדידות ההקפית כואבת כל כך..
אני עוד איכשהו, אבל הילדות.. סובלות מהניתוק הסביבתי הזה.


היום הבת שלי בת ה-6, בכיתה א בכתה בכי תמרורים: אין לי חברות, אף אחת לא רוצה לשחק איתי בהפסקה.
השתקפות פניי.
חשבתי לתת לה תמצית מספר 14.
(בכל בקר נותנת לה 33 ולפעמים 24 ו- 4)

כיצד אוכל להתקדם בשבילי ובשבילה מכאן?

[hr]

הרי לך ענווה.
ענוה היא המקום שבין יהירות לצניעות.
אותו מקום בו את מקבלת את העובדות כפי שהן.
בענוותך אם כך את יכולה להיות לעתים יהירה ולעתים צנועה ובעיקר חומלת ומודה על כל נסיבות חייך, מודה ומברכת.

כאן, לגבי הבדידות.
ראשית טוב לזכור שמעולם לא היית לבד ולעולם לא תהיי לבד. תמיד רוחשים חיים סביבך.
לעניין באך,
התבונני במדור [url=http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%E4%E2%E3%F8%E5%FA[u]%F4%F8%E7%E9[/u]%E1%E0%EA]בדידות[/url] (זה לא סתם החלוקה למדורים).

תודות.
[hr]

התחלתי לקחת impatients, לקטנה heather
במישור החברתי מרגישה תזוזה לכיוון חיובי.
מה ניתן לעשות כדי לאפשר שנת לילה עמוקה וחלומות טובים, מרפאים?

[hr]

[u]מה ניתן לעשות כדי לאפשר שנת לילה עמוקה וחלומות טובים, מרפאים?[/u]
הסירי דאגה מעל לבך.

התבונני מחדש על הדמיון, הדמיון הוא הכלי והטכנולוגיה גם יחד. דמייני לעצמך מציאות.

הסכימי אל הרוח, מפרשייך מתמלאים ברוח ואת שטה בקלות וביעילות.

פרגון עצמי מעולם לא הזיק לאף אחד.



תודות.
[hr]

לוקחת כעת Impatients וסווידיש ביטר פעמיים ביום.
הקלילות נמצאת נוכחת בחיי בחלקיות זמן.
אני שמחה בה, שמחה ופוחדת
פוחדת לחשוב עליה , פוחדת לרשום אותה, שמא מרוב רצון שלי להשאיר אותה עוד קצת,
היא תשוב תחמוק ממני

אני כותבת את החוויות הטובות וההבנות שלי.
כותבת את ההודיה.
מוצאת שהכתיבה וההתבוננות שעולה מהזמן הזה- השפעתן על חיי מוגבלת.
יותר ויותר אני מול דף מלא חוויות טובות והודיה- וצבע הרגש שאופף אותי הוא עדין צער ועצב עמוקים.
התרוממות ומיד אחריה שוב נפתח פער ביני לביני.

מרגישה שאני חווה את החיים מתוך נוקשות.
גם את הטוב אני חווה מתוך נוקשות (מתבוננת בו, כותבת אותו, מבקשת עוד ממנו..הכל נוקשה)
והנוקשות הזו שבה אני חווה את החיים מונעת ממני לתת לחדש להיכנס.

ובעניין מילותך האחרונות אלי-
הבחירה להסיר דאגות מלב אפשרית עבורי כשהדאגות קלות. אינה אפשרית כשהן ממסכות עיני וליבי כבד.
בעניין הדמיון- ניסיתי כמה פעמים.איני מצליחה לדמיין.
חשבתי על תמצית מספר 27
(לקחתי אותה בעבר, לא התרשמתי שהביאה אל חיי הזדמנויות חדשות)
[hr]

ראי,
הקלילות, השלמות והטוב, הטוב יותר והמצוין, נוכחים בחייך בכל מקרה.
מודעות אל אלה עשויה להניח לך את הרגעים האלה בהם את חווה אותם במלואך.
כאן, כפי שהנפש יודעת למשוך סבל קושי וכאב,
כך יודעת גם למשוך ולהעמיק את חוויותיה הטובות.
לכן, על פני לפחד מחמקמקות ההרגשה הטובה, מחמקמקות ההווה הזה,
יכולה להעמיק ולהרחיב את הטריטוריה הזו.


[u]יותר ויותר אני מול דף מלא חוויות טובות והודיה- וצבע הרגש שאופף אותי הוא עדין צער ועצב עמוקים.[/u]
שזה מתוך הרגליה של הנפש, להיצמד לצער ולעצב.
כך שכאשר טוב לה, ונמצאת מאושרת - חוזרת אל דפוסי הצער והעצב, שכן רגילה לחוות את חווית הקיום דרך אלה.
עם זאת, יכולה להצמיד את הצער והעצב אל מאועות חיצוניים לה, ויכולה להגדיר את דמעותייך כניגרות מעליהן על העוול המתקיים בעולם הרחב.

ממלאה אם כך את הפער הזה שנפער במקלעת השמש באור מלא, בצבע חדש, ומאשרת לעצמך את ההודיה כמי שממלא את כל האזורים הריקים בחייך.




[u]הבחירה להסיר דאגות מלב אפשרית עבורי כשהדאגות קלות. אינה אפשרית כשהן ממסכות עיני וליבי כבד.[/u]
דדוקא אז, כאשר הלב כבד, מזכירה לעצמך את החיוך המריר.
ומהמרירות הזו של החיוך המריר יכולה להפיק מתיקות. שכן טעם הדאגה מתוק לה לנפש. מרגישה חיה.

[u]בעניין הדמיון- ניסיתי כמה פעמים.איני מצליחה לדמיין.[/u]
מכך שמדמיינת שלא מצליחה לדמיין.
שכן הדמיון רחב מאין כמוהו, חובק כל, ונמצא מבקש את הסכמתך להפרות את הגיונך.

תמצית 27 איננה מיועדתלהביא לחייך הזדמנויות חדשות,
אלא, להניח לך לזרום כפקק על מים ולא לדאוג מה יאמר העולם על זה.

כאן, יכולה בהחלט להתבונן על התמציות הבאות:
25; 05; 07; 01; 30; 03

תודות.



[/spoiler]
[spoiler=קראש (2012-11-12T19:00:38):]
קראש , סמאש רוק אנד רול.... גב תפוס תאונת דרכים אוטו טוטאל לוסט והגופ שלי כואב. מנסה להבין את השיעור. ערפל עוטף לי את המוח , אני לא חדה .
חוץ מבחודש האחרון יש שיגרה טובה.בית ילדים , גבר, פילאטיס, עבודה. ובכל זאת משהו חסר. אולי אני? פוגשת אנשים אם ידיעה ברורה , אמת פנימית, דרך ומרגישה כמו נוצה ברוח. כאילו אני קצת כמו צ'ק בלי כיסוי, אני טובה ברושם ראשוני אבל חסר תוכן .ריק. עד עכשיו כל הזמן חיפשתי מטרה כדי להגיע לתוצאה והדרך נראתה כל כך ארוכה ומייאשת. עכשיו אני רוצה לצאת לדרך. זברה שרוצה ללמוד לעוף...
[hr]
ברוכה הבאה.

[u]ראש , סמאש רוק אנד רול.... גב תפוס תאונת דרכים אוטו טוטאל לוסט והגופ שלי כואב.[/u]
והכל בחסד שלם.

[u]מנסה להבין את השיעור. ערפל עוטף לי את המוח , אני לא חדה .[/u]
כשאת מנסה להבין את השעור הערפל עוטף, אז את לא חדה.
כשאת חווה, חיה, הווה, נמצאת בעשייתך - אין חדה ממך.

והרוח בא בשערייך. תנופתו עזה.

מכאן, מתבוננת. וזה עיקר תחילת הדרך, התבוננות. ואם זה להתבונן בערפל שעוטף את המוח, ואם זה חדות המבט המאבחן שאינך חדה, זו ההתבוננות.


[u]חוץ מבחודש האחרון יש שיגרה טובה.בית ילדים , גבר, פילאטיס, עבודה.[/u]
ועדיין, גם בחודש האחרון יש חסד גדול בגן העדן הזה.


[u]ובכל זאת משהו חסר. אולי אני? פוגשת אנשים אם ידיעה ברורה , אמת פנימית, דרך ומרגישה כמו נוצה ברוח.[/u]
את מזהה את החסר על ידי זהוי אצל האחרים, בעוד מה שחסר הוא פנימי, בפנימיותך.


[u]כאילו אני קצת כמו צ'ק בלי כיסוי, אני טובה ברושם ראשוני אבל חסר תוכן .ריק.[/u]
אולי כיסוי ללא צ'ק.
מה הרושם שאת מותירה על עצמך כיום אם כך, כל כך הרבה זמן מאז הרושם הראשוני שלך על עצמך.
את מלאה בריק? בחוסר?
אינך מתבקשת לענות, את מתבקשת לשאול את מה שאת קובעת על עצמך. זה תמיד טוב.

[u]עד עכשיו כל הזמן חיפשתי מטרה כדי להגיע לתוצאה והדרך נראתה כל כך ארוכה ומייאשת.[/u]
הדרך היא היא המטרה, הדרך היא היא התוצאה.
כאשר הרוח עובר על לחייך, הדבר האחרון שמטריד אותך היא מה מטרתו? מה יעדיו? מה ייעודו?
את נהנית מההווה הה וממשב הרוח הזה. את נהנית מהדרך בה הרוח עובר.

והרוח אלייך מדבר.


[u]עכשיו אני רוצה לצאת לדרך.[/u]
הנה השער מסתבר גם היה גלוי וגם לא נעול.
הוסתר היטב ונדרש אל הזעזוע הזה, הרעש הזה, ועכשיו פוסעת פנימה.
אל מחוזות ההתבוננות, וטוב אם בוחרת תמציות מפרחי באך. בדף [po]הגדרות פרחי באך[/po].


[u]זברה שרוצה ללמוד לעוף...[/u]
היות ומרגישה כמו נוצה ברוח, כל שנותר הוא לחבר את הנוצה אל הזברה.


תודות.
[hr]

תודה לך
פרחי באך: 2,5,19,36,37,35,7
"את מלאה בריק? בחוסר?" כמובן שלא רק. אבל מרגישה כמיהה להתמלא, להתפתח ולא יודעת איך ובמה. קראש- גם התרסקות וגם הדלקות. קצת התרסקתי ועכשיו מחפשת את האש בתוכי ומה להבעיר
"הנה השער מסתבר גם היה גלוי וגם לא נעול." - אני לא רואה את השער...

[hr]

פרחי באך,
אנא בחרי בין 35 ל 37 (גם שש תמציות יספיקו).

[u]אני לא רואה את השער...[/u]
הקשיבי, הוא עושה המון רעש השער,
הרעש שאת חווה מאז הגב, מאז התאונה,
הוא השער.
מאחוריו דממה.

תודות.

[hr]
35

[hr]
_הקשיבי, הוא עושה המון רעש השער,
הרעש שאת חווה מאז הגב, מאז התאונה,
הוא השער.
מאחוריו דממה._

הרי לך מקום להתבוננות -
מהו העניין שירעיש את עולמך ויהפוך אותו על פניו באופן הזה, המזעזע מחד, ומאידך מגלה לך את השבילים המוכרים בערבות היבשת, אותה שיבה הביתה, תחושת המוכרות, השמחה והשלמות שיש דווקא כאן, במקום הזה, בבחירה הזו, בידיעה המלאה הזו שהרעש הזה הוא חסד שלם שכן לאחר שתעברי בו, בשער הפתוח לרווחה, ותתגברי על רעשי הנכון והמקובל עלייך עד כה, השלמות האפשרית לך עדיין דמיונית כרגע, מתוך עוורון זמני, שיודעת שהמציאות כפי שמשתקפת בעיני מי שאת חושבת שאת היא, האישיות שאימצת אל לבך, היא רק הסתברות אחת - וטוב להתבונן על המציאות, על חייך, על בחירותייך, רצונותייך וזיקותייך אל כל אלה - מחדש.

לא מגיבה.
קוראת בקול רם לעצמך.
מהרהרת באלה שלושה ימים, כל יום לפחות עשרים דקות בעוד מתמקדת בנשימותייך.
הכל ללללללללאאאאאאאאטטטטטטטט.

תודות.
[hr]

מרגישה כמו ילדה שבאה למסיבה בלי מתנה. תחושה חזקה של ריקנות. משהו תקוע יותר מדי זמן, מילים מילים ואני בכלל מתחברת למעשים. מה עושים?
יש איזה אבא אחד הילדים שלנו חברים. אין הכרות עמוקה אבל משהו בו מושך אותי. הוא נראה לי מגובש והכל אצלו נכון ומדויק , פועל מתוך אמת פנימית ואיזו שלמות. כל מה שכל כך חסר לי ושאנחנו מדברים אני מרגישה קצת כמו עלוקה רוצה ממנו משהו, את הידע , החוכמה ,השלמות ואין לי מה להציע בחזרה. מרגישה כאילו אני יוצאת מהגבולות שלי מתפזרת במחיצתו (עושה פאדיחות). מה פתאום הקראש הזה? ואיך מנפנפים את זה ?זה כל כך לא מתאים! אה... הוא גם חתיך
[hr]
[u]מהו העניין שירעיש את עולמך ויהפוך אותו על פניו באופן הזה,[/u]

[u]מה פתאום הקראש הזה? ואיך מנפנפים את זה ?זה כל כך לא מתאים! אה... הוא גם חתיך[/u]


[u]מה עושים?[/u]

כלום.
מ ת ב ו נ נ ת.

תודות.



[/spoiler]
[spoiler=טוהר הזהב (2012-08-08T12:00:39):]
לקח לי זמן להבין ייעוץ בקשר למה אני בעצם צריכה.
נפרדתי/איבדתי בבת אחת מספר דברים מרכזיים בחיי, לאחרונה. על פניו אירועים שליליים מאוד, וברור שיש בי עצב וכאב, כעס ועלבון, זלזול ואדישות ופחד. אבל, יש בי גם אמונה גדולה שזה לטובתי, הקלה מסויימת, ורצון גדול ליצור ולפרוח באלה הידיים.
ולכן מקיפה עצמית בכל תמיכה אפשרית.

מינקות ואולי עוברות, נפשי [b]אינה מכירה[/b] אהבה שאינה כרוכה בפגיעה.
שוב, על פניו וגם בתוך פניו, משפחתי מקסימה ויש לי חברים תומכים. אבל זה עכשיו. קדמו לזה שנים רבות של תלישות נוראית נוראית, חיה-מתה, חוסר אמונה באהבה טובה ובעצמי כלל וכלל, כחוויה קיומית. לא בהכרח כך נראה מן החוץ.

לא משנים פרטי העלילה.
אני רוצה להמשיך להתפרנס מכשרוני למרות שרוב הכלים הטכניים לכך אבדו לי עכשיו. אני רוצה להרוויח כסף, כי אני יכולה. אני רוצה ליצור אל החוץ. אני רוצה להנות בלי ספק. אני רוצה מערכת יחסים של אמונה בטוב האהבה. בלי תלות בזו האחרונה. אני רוצה ילדים.
אני רוצה להימשך למעלה אל האור שמרצד מבעד למים ולא אל המצולות האפלות.
ואני יכולה לומר בוודאות שזו הפעם הראשונה בחיים שאני באמת רוצה בזה ולא נמשכת כברירה יחידה אל הדכאון האפל אפל.

תודה.

<קראתי עכשיו את המילים מילים עם מלכה לב אדום והתפתיתי להוסיף שאלה דומה על האהבה האחרונה שעכשיו הסתיימה והאם סופית והחלטתי שלא>
<אבל כן בחרתי לשתף באינפורמציה הזו. ;-) >

קראתי שוב את שני הפוסטים שכתבתי והבנתי שמעבר לתמיכה אני פשוט רוצה להבין:
איך להתפרנס
ואיך להמשיך קדימה בלי לתת למחשבות עליו/מעשיו/עברינו, לבלבל אותי.

[list]
[*] נעזרת גם בפרחי באך-
[/list]

[hr]

[u]מינקות ואולי עוברות, נפשי אינה מכירה אהבה שאינה כרוכה בפגיעה.[/u]

אין אהבה שאינה כרוכה בפגיעה.

אהבה היא קשת רגשות כל כך מסועפת ומלאה שהיא מכילה בתוכה את הפגיעה אפריורי.
שנאה היא חלק מאהבה, צרות עין היא חלק מאהבה - גם נדיבות ושאר מידות "טובות". אבל האהבה, עשויה לכלות באלימות בלתי רגילה את כל הסובב אותה - כסופת טורנדו העוברת ומותירה אחריה חורבן.
כוחה של האהבה אדיר. בתוכו, לטובת כולם כול לטובת האהבה עצמה, יש כוחות בלימה.

אבל לא זו הסוגיה שעליה את רוצה לדבר איתי עליה.


[u]קדמו לזה שנים רבות של תלישות נוראית נוראית, חיה-מתה, חוסר אמונה באהבה טובה ובעצמי כלל וכלל, כחוויה קיומית.[/u]

הן עדיין לא נגמרו השנים האלה. הן רחוקות אבל הצלקות מעלות בך שוב ושוב את הכמיהה לטוב, את המקום בו את יכולה רק לקוות לטוב בעודך שקועה עמוק בתוך הביוב הזה, ובינינו, למדת הרבה שם. העובדה היא שאין לך שום בעיה לשחות בביוב. קטן עלייך.

זה כבר מתקרב לסוגיה יותר. עדיין הסוגיה היא לא מה שקרה בעבר וגם לא הצלקות שמעלות גירוייםכאבים וזכרונות.


[u]לא משנים פרטי העלילה.[/u]

_אני רוצה להמשיך להתפרנס מכשרוני למרות שרוב הכלים הטכניים לכך אבדו לי עכשיו. אני רוצה להרוויח כסף, כי אני יכולה. אני רוצה ליצור אל החוץ. אני רוצה להנות בלי ספק. אני רוצה מערכת יחסים של אמונה בטוב האהבה. בלי תלות בזו האחרונה. אני רוצה ילדים.
אני רוצה להימשך למעלה אל האור שמרצד מבעד למים ולא אל המצולות האפלות._

כל אלה פרטי העלילה. הרי לך עלילה נהדרת, מהחושך אל האור, מהמצולות אל פני המים מהעקרות אל הפריון.
כל אלה בהחלט לא משנים.

[u]ואני יכולה לומר בוודאות שזו הפעם הראשונה בחיים שאני באמת רוצה בזה ולא נמשכת כברירה יחידה אל הדכאון האפל אפל.[/u]

את רוצה בזה כבר זמן מה. זה האנטי תזה של ההימשכות אל הצד האפל.
אם לא היתה ירידה או הצטנפות אל הצד האפל, לא יכולה היתה להיות תקוה לצאת משם.

גם זה לא הסוגיה העיקרית.
[hr]

ההמלצה בעבורך היא לכתוב לעצמך פתק, על המקרר מעל המטה, באוטו ובכל מקום שאת יכולה להתקל במשפט הזה באופן לא מודע:
[h=2]אני חיה וקיימת - הווה.[/h]

טוב לחזור על המנטרה הזו באופן מכוון תוך נשימה עמוקה אל הבטן, שאיפה עמוקה ואיטית, נשיפה עמוקה ואיטית. שתיים שלוש נשימות כאלה עם המנטרה הזו, לפחות פעמיים ביום, ויכולה גם לפני שנרדמת להירדם אל תוך זה.

משם, מהתרגול הזה יעלה המסר האישי אלייך, בדבר מהי הסוגיה שאת מעוניננת לברר, לא איתי -
עם עצמך.


[u]איך להתפרנס[/u]
בחן. חינך הטבעי הוא המפתח לפרנסה שלך.
לאו דווקא מתבקשת להשכיר את מראך.
בהחלט מתבקשת ללכת לשם, אל הפרנסה בחן. בחן המבט, בהסבר פנים, באהבה אל הזולת.

[u]ואיך להמשיך קדימה בלי לתת למחשבות עליו/מעשיו/עברינו, לבלבל אותי.[/u]
קדימה זה רחוק.
היי כאן ועכשיו. לרגע אחד.
תנשמי.


[list]
[*] נעזרת גם בפרחי באך-_
[/list]
12, 09, 16, 29, 03.

שלושה שבועות, פעמיים ביום.
ולנשום אני חיה וקיימת הווה.

[hr]

תודות.

[hr]

ת׳כלס.

תודה.
[hr]

_לא איתי -
עם עצמך._

ואם את מבקשת הדרכה בבירור הזה העצמי, הרי שידית הברז המזרימה את המילים מילים האלה - בידייך.

תודות.

[hr]
טוב
[hr]

כשניגשתי לקנות את פרחי הבאך, התלבטתי בין המספרים שכתבת כאן לאלה עליהם קיבלתי המלצה מנפש תומכת אחרת , ואז ופשוט הרגשתי מה הדבר הנכון ל י לעשות, בלי התייעצות נוספת, והמצאתי לי שילוב.
לוקחת ממנו כבר יומיים, יתכן וכבר משפיע?
היום בצהריים התהוותה דרמה פוטנציאלית הכרוכה בבחור לשעבר ובמקום עבודתי לשעבר בו עוד יש חפצים יקרי ערך שלי ולא בהכרח גישה פשוטה אליהם ובלגן עם כסף וגורם שלישי מעורב, ואני.. אני ראיתי אותי בוחרת לא להתרגש. הרגשתי שככל שאגיב ברעש ואשתף פעולה עם הדרמה כך המערבולת המוכרת תסחוף אותי שוב. הרגשתי שאני בשלולית וככל שאעשה פחות תנועות ידיים מבוהלות של טביעה כך המים יהיו שקטים יותר.
הרגשתי שתגובתי עלולה להזין את הצד השני ומכאן להזין את הדרמה.
וזהו.
פתרון כרגע אין, אבל שינוי דפוס התנהגות יש.
זה מרגיש מוזר. טוב ומבהיל.
איפה הקאץ׳? נהייתי קהת חושים? מחר זה יתפוצץ לי בפרצוף? נהגתי בחוסר הוגנות?

שקט. לישון.
[hr]
מתעוררת בתחושה מוזרה. קצת כמו אובדן שפיות. סחרור. פקפוק. מי זאת? לא מאמינה לזה. מדליקה אור, שותה מים עם סוכר, ומתחילה לבכות מאוד. כאילו פתאום מבינה מה בכלל קרה לי.

[hr]


[u]מתעוררת בתחושה מוזרה. קצת כמו אובדן שפיות. סחרור. פקפוק. מי זאת? לא מאמינה לזה. מדליקה אור, שותה מים עם סוכר, ומתחילה לבכות מאוד. כאילו פתאום מבינה מה בכלל קרה לי.[/u]
שזה זמן חמלה.
במובן הזה מקבלת את הנסיבות כפי שהן ומוציאה עם הבכי הזה, מתחים רבים שנצטברו בך, והתמציות כקסם מפוגגות את ה'אני' הנוקשה, זה שלא משתנה, ומרככות עד כדי כך שמרשה לך עצמך להיות לרגע אחד, כולך - רק עצמך. באופן מוחלט.
וזה נותן לך את העוצמה הזו, להיות בחולשתך, ולהתמסר אל תהליך בלתי נמנע שכולו רק טוב וטוב יותר ומצוין.

כאן, העלי בדעתך מה היה צריך לקרות על מנת להביא אותך לבכי כזה, לאובדן שליטה כזה. ואז מודה לד"ר באך עד מאוד.

נחה. משקיטה את המחשבה, מעלה תחושת הודיה, על כל מה שבא אל קראתך.



תודות.
[hr]
תודה על המילים הטובות צפריר
תודה

[hr]

_תודה על המילים הטובות צפריר
תודה_

הו, בשמחה, ואם כבר מדברים, תמסרי שם דרישת שלום בשאול תחתיות, ברכות לייאוש ולחוסר התקווה, איחולים לבביים למרירות הנוראה,
תשואות אל המרה השחורה תשואות אל העצב הזה שבא להסתיר את השמחה הגדולה, וזו, מתכסה בו, על מנת להמשיך באופן הזה את חיותה, באמצעותו, מתחת לפני השטח.

הניחי שם את הברכות האלה, מכל הלב. שהרי את הולכת ובאה, ואנחנו כאן, מנופפים לשלום בממחטה לבנה בעוד האופק מאבד כל צורה והופך לקו בהיר המחבר בין שמיים וארץ.
חזרי במהרה, כאן, בחוף מבטחים יצפו לך דרישות שלום מאהובים רבים, אוהבים רבים, ששמחים בעצבונך ושמחים בשמחתך - כשבעיקר - שמחים בהיותך.

תודות.

[hr]

למה
על אף שבורכתי
ב ו ר כ ת י
בהורים תומכים
באח מדהים
באחות וגיס ואחיינים מתוקים
וחברות טובות מאוד מאוד וחברים שאינספור פעמים ביום אני מודה על האנשים בחיי
ברגעים כאלה כמעט כלום לא מרגיש שווה בלי האהבה הזוגית?

וגם-
אפשר תזכורת איך מכבים את המחשבות?

<הד״ש יימסר>

[hr]

[u]ברגעים כאלה כמעט כלום לא מרגיש שווה בלי האהבה הזוגית?[/u]
שהאהבה הזוגית מתחילה בראש ובראשונה בינך לבין עצמך.
התוכלי לערסל את עצמך ולהיות לרגע אחד - אחת.
התוכלי להכיל את כל החסד הזה, לקבל ולהודות?

אם כן, העלי הודיה על כל הטוב שבעולמך, על כל מחשבה העלי הודיה, פרשי לבך בפני עצמך, הודי על כל מחשבה, גם על הזדוניות ביותר, זכרי להודות.
הסטת התנועה מרדיפה אחר מחשבות או במובניים האלה בריחה ממחשבות, מודה עליהן ומאפשרת להן להתפוגג להיקשים שמביאות איתן, בעוד את מודה על משק כנפי צפורי הנוד, אשר כמו המחשבות באות והולכות.
כאשר מודה,
מכבה את המחשבות.

ויכולה להתחיל לנשום, באופן מודע, ומניחה לדמיונך להוביל אותך שמה. עשר דקות עד עשרים דקות - פעם פעמיים ביום, ועדיף בישיבה, במצב נים לא נים, חלימה בהקיץ,
עם זריחה, עם שקיעה והרוח לעולם נושב.

תודות.

[hr]

מתוך משהו שהרגיש כמו התקף פאניקה, שהתחיל בבית קפה ברחוב בסופר בבית
הצלחתי בסוף להגיע למיטה, כמו איילה שהצליחה להימלט
ובגב הרגשתי שאין לי גב
ועמוד השדרה הרגיש כמו בורג ענק חסר מנוח.

ונשכבתי על האין גב, שיבוא. והרמתי ברכיים לחזה, והתערסלתי.
מביטה בתקרה עליה כתוב בורוד
אני חיה וקיימת-הווה
ואז סופסופ נשמתי.

[hr]

את בתוך השינוי. זה מפחיד. זה נורא.
זה נהדר.

תודות.

[hr]

במקום שעזבתי יש דברים שלי
אני רוצה לקחת אותם
חלקם- כי צריכה אותם
חלקם- כדי לסגור פרק, לפחות טכנית. לסיים אינטראקציות.
בינתיים לא עושה את זה כי חוששת שיחליש אותי מדי במצבי המתייצב לאטו.
מצד שני חוששת שאם אדחה את זה מדי, מימדי האירוע יתנפחו/ השוק בלבוא לשם אחרי זמן רב שלא הייתי (וזאת אחרי שבשנה האחרונה הייתי שם כמעט כל הזמן), זה גם לא רעיון מבריק.
בינתיים לא נחפזת להחליט אבל כן יש בי רצון לעשות זאת.

[hr]

טוהר,
המקום שהיית בו יזכור אותך לטובה עד מאוד.
וטוב אם הולכת לשם ונפרדת.
ועוד יותר טוב אם לוקחת איתך חברה טובה.

וטוב במיוחד לקבל טיפול פיזי, מסאג' עמוק מידיים אוהבות. דווקא מאשה - והנה היא כבר מוכנה אלייך.

תודות.

[hr]

המילים שכתבת הרעידו אותי
כיווצו והרחיבו בבת אחת
והעציבו
וגם העלו- מה? איך הוא יודע? זה כאילו הוא מכיר ממש את הסיפור. אותי.

[hr]

[u]המילים שכתבת הרעידו אותי[/u]
רעידות זה טוב.
[u]כיווצו והרחיבו בבת אחת[/u]
זה ענייני לב. במובן הפיזי.
[u]והעציבו[/u]
לא המילים מעציבות - השמחה.
[u]וגם העלו- מה? איך הוא יודע? זה כאילו הוא מכיר ממש את הסיפור. אותי.[/u]
במובן הזה, הסקרנות, העניין מתעוררים לנוכח הפליאה.
בפנים אין שום פליאה.

תודות.

[hr]

לא פחדתי שהמקום לא יזכור אותי לטובה
פוחדת שביקור פרידה במקום יעשה לי רע.
נו טוב, טבעי.

[hr]

[u]פוחדת שביקור פרידה במקום יעשה לי רע.[/u]
במובן הזה הפחד עצמו, כמו האפשרות שתרגישי רע - מוכרים לך זה מכבר.
האפשרות של פרידה נרגשת כמו לחיצת יד חמה, גם היא מהדהדת ברקע.

תודות.

[hr]

מילה על דכאון-
ידעתי כזה. בזמן אמת לא ידעתי מה זה. בדיעבד הבנתי. והבנתי ששנים רבות זה מה שהיה.
אז עכשיו, בגלל האירועים, חצי כדור כל בוקר. לראשונה בחיי.
זה אמור להשפיע אחרי כמה שבועות.
ואולי המינון קטן מדי?
לא מאיצה בעצמי, הרבה התחולל בשביל לחזור לתפקד בפול פוואר כל כך מהר,
אבל ברגעים כמו עכשיו מרגישה שאני לא עושה כלום.
אין לי כח לבשל או לדאוג לאוכל, אין לי כח לסדר, לנקות. אין לי כח ליצור.
מעבירה את הזמן איכשהו. פה ושם יורה כדור באפלה. שולחת לחמי על פני המים.
אני בדיכאון?
מרגישה את זה בגב מאוד מאוד.
לרוב גב תחתון, פשוט נעלם.
או עמוד השדרה, נסחט.
והיום שכמות, גב עליון. זה מאיים עלי.
צמא לחיבוק.

דיברנו בבוקר. שיחה שאמורה היתה להיות סגירת קצוות וחלוקת רכוש, התפתחה לשעתיים שעברו ממלחמה (=אגו ועלבון, מהצד שלי) ומפתגמי חכמה (=פחד מאובדן, מהצד שלו), לבכי עצום של שנינו.
בשלב מסויים הרגשתי לגמרי בגוף את הטרנספורמציה. הרגשתי איך המלחמה גומרת אותי ומשקרת אותי. הרגשתי את השריון נושר. הרגשתי שאני פשוט מקשיבה לו, באמת. מקשיבה למילים שיוצאות לו מהפה, לרגשות שלו, לכוונות שלו ולאמת שלו ולסליחה והתודה שלו. לאהבה שלו.
ולאהבה שלי.
זה גמר אותי.
זה הקל עלי מאוד אבל זה השאיר אותי כל כך חשופה.
היה קצת יותר נח להילחם, ״לשנוא״, להרגיש שמי רוצה אותו בכלל עלוב ומבולבל כזה.

הממ.. אז מכאן הגב. אין שריון חיצוני יותר.
מקווה שסופסופ זה בגלל שמבפנים יציב.

[hr]

[u]מילה על דכאון[/u]
תענוג.

[u]אז עכשיו, בגלל האירועים, חצי כדור כל בוקר. לראשונה בחיי.[/u]
הו, זה לא בגלל האירועים. זה בגלל התקווה.

[u]זה אמור להשפיע אחרי כמה שבועות.[/u]
עוד לא אבדה תקוותנו.

[u]ואולי המינון קטן מדי?[/u]
אין מינון לתקווה.

_לא מאיצה בעצמי, הרבה התחולל בשביל לחזור לתפקד בפול פוואר כל כך מהר,
אבל ברגעים כמו עכשיו מרגישה שאני לא עושה כלום._

קחי את הזמן, לעשות כלום זו למידה חשובה מאין כמוה.

תנשמי כלום. זה מועיל מאוד.

שואפת אנרגיה מאחורה אל עמוד השדרה ונושפת את האנרגיה הזו לחזית - מהאין, מהכלום - אל כל היש. ולהפך.


_מרגישה את זה בגב מאוד מאוד.
לרוב גב תחתון, פשוט נעלם.
או עמוד השדרה, נסחט.
והיום שכמות, גב עליון. זה מאיים עלי.
צמא לחיבוק._

עמוד השדרה במובן הזה הוא מרכז השלד, הוא המאפשר את התנועה הוא מרכז לגוף ובמובנים רבים לנפש. כאשר מאבדת את עמוד השדרה בפועל מעבדת את הפונקציונאליות שלו.

[u]היה קצת יותר נח להילחם, ״לשנוא״, להרגיש שמי רוצה אותו בכלל עלוב ומבולבל כזה.[/u]
זה השינוי. ההכרה בתענוג שבדיכאון, בנוחות שלו. בפינוק של הדיכאון, של ההיעדר.


[u]הממ.. אז מכאן הגב. אין שריון חיצוני יותר.[/u]
מעולם לא היה. אין שיריון כלל, כסותך היא עור דק מאין כמוהו, לכן המצאת לך לבושים.


[u]מקווה שסופסופ זה בגלל שמבפנים יציב.[/u]
החצי כדור בהחלט עשוי להגשים את תקוותך.


תודות.

[hr]

החיוך המריר מתקתק לעין המצלמה,
הכווץ הפנימי מתרחב צמצם ותריס נסגר

את כל כך לבדך מעולם לא היית,
כמה ענוג הוא העצב על פנייך

רחמים עצמיים הם סוג של הומור שחור
במסיבה הזו היית יכולה להיות שלאגר, ממש

ואם את מבקשת לעצמך רעות של חוסר וקורבן
השגת את אלה כבר, את יכולה לחזור.

חזרתך אינה צורכת לא תופים ולא מחול,
רק לבך יפזז את החירות לבחור אדום כחול
והבחור ההוא כבר נבחר לברוח
לא מצידך לרדוף ולא להירדף

הדפי את הכדור הזה אל מעבר לשמייך,
התרוממי מאמא אדמה,

פרשי כנפייך והתמתחי ארוכות
עוד לא הזמן לעוף עדיין,

אך טוב לזכור שדיכאונך נדרש
על מנת לנחות בנסיקה תמידית.

[hr]

תודות.

<בהשראת הכהן לאונרד>

[hr]

רק עכשיו אני רואה ששמת את זה כאן.
ראיתי את זה בפייסבוק שלך וחשבתי עלי.

אין צירופי מקרים.

באתי לכאן לכתוב מה אני מרגישה
ענייני הגב הפכו חור
כמו הצמידו לביהור איפה שמצמידים אקדח
איפה שדוקרים מישהו בגב
והוא פער חלון בוער עד בית החזה.
מי שרוצה יכול להציץ אבל אף אחד לא רואה.
נרדמת יחסית מהר
מתעוררת מלא
מלא
מחלומות מעליבים
ישר לתוך החור הפעור הבוער הזה.
הבקרים מסריחים.
אני מכירה את המקום הזה.
אני לא מצליחה להדוף את הכדור אל מעבר לשמיי ולא להתרומם מאמא אדמה ולא לפרוש כנפיי ולא לחשוב על הרגע שאהיה כבר סופסופ אחרי איסוף העניינים שם בלי לנטות להתעלפות.
אולי עוד מעט.


העניין הוא
שאני כותבת כאן
לפחות היום זה כך
וכבר מריצה בראש, בנפש, את התשובות האופציונליות.
ורואה את התמונה הגדולה.
ויודעת הכל.
וממתינה בסבלנות.
ולא עושה עד שאוכל לעשות.
ולא מתחרטת ולא חוזרת לאחור וגאה בי מאוד.
אבל בינתיים עם חור מה לעשות.

(במה היית ממלאה אותו? שומעת את המטפלת האהובה שלי שואלת. בעצמי, מה זאת אומרת)
[hr]

_רק עכשיו אני רואה ששמת את זה כאן.
ראיתי את זה בפייסבוק שלך וחשבתי עלי._
קודם נכתב כאן ואז הועבר גם לפייס.
זה נכתב גם אלייך בהשראת הכהן לאונרד.

_אני לא מצליחה להדוף את הכדור אל מעבר לשמיי ולא להתרומם מאמא אדמה ולא לפרוש כנפיי ולא לחשוב על הרגע שאהיה כבר סופסופ אחרי איסוף העניינים שם בלי לנטות להתעלפות.
אולי עוד מעט._

כאן, שואפת אוויר מלוא הריאות ומחזיקה את האוויר הזה שמה. אז לוקחת עוד שתי שאיפות ונושפת יותר ממה שנכנס.
שאיפות עמוקות, נשיפות עמוקות, נשימות עמוקות.
חוזרת על הנשימה הזו שלוש פעמים, פעמיים ביום - זריחה ושקיעה - שלושה ימים.
לאחר שלושה ימים שבע נשימות, פעמיים ביום כנ"ל - שבוע.
לאחר שבוע שלוש עשרה נשימות, כנ"ל - למשך שלושה עשר יום.

תרגיל נוסף וזה קשור לריק שחשה בגב.
שואפת אנרגיה מהחזית אל עמוד השדרה לכל אורכו ובמיוחד לאזור הריק. ונושפת למעלה ולמטה בו זמנית, לזניט ולמרכז כדור הארץ.
אז שואפת מהאין, מאחורי הגב, דרך הריק הזה, דרך החור הזה, דרך הבור הזה. מחזיקה את האנרגיה שם ונושפ]ת למעלה, למטה ולחזית - בו זמנית.
לאחר שאיפה מהחזית ושאיפה מהגב, חורת לנשימה רגילה ומדמה שאת, תהיה אשר תהי, מתבוננת על עצמך מאחור.
דמותך ניצבת שם ומתבוננת עלייך.
אז, מאפשרת לדמותך לעשות צעד אחד לאחור.
ועוד אחד.
עם כל תרגול של נשימה מהגב, מאפשרת עוד צעד.
בסוף כל תרגול ולא חשוב מהו, מודה. מודה על עצם הקיום, מודה על המובן מאליו, מודה על חוסר האיזון ועל האיזון
מודה על יופייך. מודה.

[hr]


תודות.
[hr]
מודה

עשיתי את זה.
בהצלחה יתרה.
אני גאה בי.
ומודה לך.
ולאלוהים ולאמא שלי ולקאלריסה פינקולה אסטס.
תודה.

[hr]

טוהר,
ומכאן רק יכולה להצליח עוד יותר.
תרגול מתבקש.
זכרי - לנפש מתבקש הזמן - להבשלתה.

תודות.

[hr]

[u]לנפש מתבקש הזמן - להבשלתה[/u]

הכוונה היא שאתמול בערב פתאום צנחה עלי ההכרה
כמו מפולת של לבנים
שאין יותר את המקום ואין יותר את האיש
וכל החלומות נגוזו?
הכוונה לבכי המפרק שהתחיל ולא הפסיק?
לשריפת מכתב בגג וזעקה לשמיים?
לעלבון? לסטירה ולסתירה?
ללילה נוראי שבקושי רב הסתיים בשש בבוקר במחשבה אובדנית שאם עוד פעם יש לי לילה כזה אני פורשת?

זוהי ההבשלה המתבקשת?
ומה הוא התרגול? הנשימות? ההודיה?

לפעמים החיים הם יותר מדי.

[hr]

[u]לפעמים החיים הם יותר מדי.[/u]

והמוות?

כי נראה שבעבורך כרגע המוות הוא יותר מדי. מות הקשר הזה, מות היחסים האלה, מות האשליות והמציאות.

ואת יכולה בהחלט להתאבל, ולקרוע את בגדייך, ולבכות עד שבאים כל הקיצין וכל הימים וכל הלילות.

אלה העובדות. כך קורה. וטוב שכך. תודה שכך.

שאת יכולה להתאבל ולהיפרד.

[u]ללילה נוראי שבקושי רב הסתיים בשש בבוקר במחשבה אובדנית שאם עוד פעם יש לי לילה כזה אני פורשת?[/u]

המחשבה מעלח את ההרגשה וזו את המסקנה, המחשבה היא איזה לילה נוראי עבר עלי לא אוכל לעמוד שוב בייאוש הזה, בייסורים האלה, בעצב הנורא הזה,
ואז עולה ההרגשה של אין לי בשביל מה לחיות, אינני ראויה לחיים כאלה והמסקנה היא - אני פורשת.

הרגי אותה ברכות, את הטוהר הזו שעדיין משתוקקת ומאמינה באגדות הילדים, שחררי אותו בקלות את הזהב הזה המובטח בהתבוננות הרומנטית.

קבלי בברכה את טוהר הזהב, של אחרי הקבלה, אחרי ההסכמה שכך הם פני הדברים, אחרי ההודיה שלכך הם פני הדברים, ההודיה על כל החסד הזה..

ראי את החיים מחדש, כאופציה דווקא מלבבת, כזו שמאפשרת לך למצוא את עצמך בעצמך.

הנה לך הזדמנות לפתח את הזוגיות בינך ובין עצמך.

[hr]

טוב לתרגול הנשימות כפי שנתבקשת.

תמצית מספר 6 מתבקשת לשימוש יומיומי - לפחות פעמיים ביום ואפשר יותר למשל ברגעים בהם אינך שולטת בעצמך -
בנפרד, בקבוקון עם 16, 29, 08, 26 יביא לתועלת רבה, זה כמו הראשון פעמיים ביום וכן הלאה, אם לוקחת את שניהם, חמש דקות בין אחד לשני.

--

תודות.

[hr]

אימצתי כלבה.
בובי קראתי לה.
טריירית מעורבת זהובה כסופה בת 3 חודשים שמצאו בבאר שבע.
כבר הרבה זמן חשבתי להביא כלב.
דווקא עכשיו זה קרה?
יושבת בדירה הפצפונת שלי, כל הדברים מוזזים מורמים עיתונים פרוסים. אני, עם אובססיית הסדר המופתי שלי. כלבה מפוחדת שוכבת לא רחוק ממני. לא רוצה לאכול ולא לשתות ומבוהלת ממני אחרי שקילחתי אותה אתמול ואסור להוציא אותה לרחוב שלושה שבועות.
מה עשיתי?
עם כל הבלאגן שיש לי עכשיו בחיים, הוספתי על זה כלבה קטנטנה?
לפני 3 חודשים חשבתי שעומד להיות לי ילד.
מה רבו מעשייך אדוני, אומרת אמא שלי.
מה באתי ללמד את עצמי במעשה הטוב הזה?
מה היא הביאה איתה, המתוקה הזאת? אני מבוהלת ממנה לא פחות.
מה אנחנו זו לזו?

[hr]

[u]מה אנחנו זו לזו?[/u]
גלגלי הצלה.


תודות.

[hr]

גלגלי הצלה. גם.
וגם מראה.
עד שהיום בצהריים היא סופסופ הפשירה, התחילה לאכול, להכיר את החדר, לרחרח את כפות ידיי, לשחק, אני הגבתי קודם בשמחה וצהלה וליטופים וקולות חמודים לרוב,
אבל
כשהיא התחילה לרטש גליל נייר טואלט אול אובר דב פלייס וזממה על איזה נעל, נאטם עלי עולמי וכל מה שראיתי זה בית פצפון שתמיד מסודר ותמיד רק שלי וגורה שמגלה את העולם ואשה חלשה חלשה שלא יכולה לא יכולה.
ורציתי לצאת לנשום ואיתה אי אפשר ובלעדיה זה אומר סכנת רכוש.
אז הרמתי מה שיכולתי וניקיתי את הקיא והפיפי וההרגלים, ויצאתי.
ישבתי בחוץ שעה. נושמת. תוהה. מתבוננת בענייניי משמעת ושמחת חיים ובילדות שלי.
איפה הגבול בין סדר נעים לסדר חונק?

והנה אני חולה.
שקט.

[hr]

_והנה אני חולה.
שקט._
תודה לגוף הנהדר שלך, שיודע לחלות ותהניח לך מעט שקט.

נוחי.

תודות.

[hr]

בובי אהובה וכל כך משמחת.
החיים נעימים לי.
לא מפחדת לחפש עבודה.
או לרצות.
או לעשות.
או לנוח.
לא חושבת על הבחור, וכשכן- לרוב בשלילה (מוגזמת? הדחקה? מקווה שלא)
לא רוצה לתהות איפה הקאצ׳, חלאס.
מצב הרוח החודשי שצפוי בשבוע הבא יהווה ססמוגרף נוסף. משמעותי.
בהצלחה.

בשבועיים האחרונים כל זמן שאני בבית אני בקצב איטי שמוציא אותי מדעתי. כל התעסקות בפרטים הקטנים הרבים של תחזוק החיים משעמם אותי וכולא אותי. מרגע שאני פותחת עיניים ועד שאני עירנית ומתפקדת עובר נצח. כל מה שבא לי זה קצוות, או לנוח פרקדן גמור או לקדם את עצמי בעשייה.
בשבוע האחרון חושבת על הבחור. על מה שהיינו ומה נהיה מאיתנו. על מעשיו. על יחסי הקפוא והמינימלי כלפיו. על מושג הסליחה. היום מישהי הפנתה את תשומת לבי לכך שברגעים כאלה הקיום שלי מתנקז כולו למחשבות בראש והגוף כאילו נעלם, אובדן קיום.
אני אמשיך לעשות מה שאני עושה.


כמה שנים צריכה אשה להיות בימים האלה של החודש כדי להיזכר שבימים האלה של החודש, זה פשוט הימים האלה של החודש?
קוראת את מה שכתבתי פה בפעם האחרונה, וכן, זה באמת היה ככה, הלאות הזו, וכן, שוב שכחתי שזה קשור היה למחזור.
מה שכן, החצי כדור בבוקר התחיל להשפיע, כי המרה השחורה ההתאבדותית שבדרך כלל מבשרת על בוא הימים האלה של החודש, לא הופיעה הפעם.
רק וורסיה קטנה וטבעית וסמלית של דכדוך.
יש!
חודש וחצי עבר מאז פתחתי את הדף הזה.
ישתבח שמו.



יש בי קצת חשש שאני בשאנננות מסוימת בענייני כסף ועבודה.
עוד לא מצאתי עבודה, והפרויקטים עוד מעט לא יספיקו לסגור את החודש.
ואני רוצה לשכלל את הציוד המקצועי שלי ומשתוקקת לטוס ללונדון לבד גם השנה.
אז איך?
אבל להגיד שהחשש מכסף ועבודה נמצא גם בגוף ובנשמה?- לא.
הוא נמצא בעיקר בראש.

והבחור,
מה זה החיים האלה?
איש שכמעט היה אבי ילדי וחשבתי לגבר חיי
נראה לי מכאן כמו זר, כמו, זה בסדר גמור שנגמר.
באמת?



חלמתי חלום חזק מאוד.
חלמתי שאני מספרת לאנשים שהצלחתי לצלם את החלומות שלי בוידאו ולראות אותם כאוות נפשי אחרי שהתעוררתי.
ואז אני מראה להם בחלום מה חלמתי וגם החלומות בתוך החלום היו כל כך עצמתיים, דרמטיים, אסתטיים.



יודעת שבין היתר גם הדף הזה עזר לי מאוד בשבועות האלה.

תודה גדולה.


אתה עוד מבקר כאן?
כתבתי כמה מילים מילים לאחרונה.

יש לי שאלה-
למה לוקח לי המון המון זמן לעשות את מה שאני רוצה?
אם יש לי יום פנוי שכולו פרוש לפניי ומה שהכי הייתי רוצה לעשות בו זה לסיים את תיק העבודות שלי/ לבנות לעצמי אתר,לוגו/ לכתוב/ לצלם,
אני אמצא את עצמי עושה את כל שאר הדברים האפשריים, עבורי ועבור אחרים,
והיום יתקדם
והשמש תרד
ושוב אתפלא איך יום נוסף חלף בלי שעשיתי את מה שהכי הייתי רוצה.
הראש מלא רעיונות וחזיונות וייעודים ותשוקה למימוש
והגוף זולג לכל פעולה אחרת רק לא לעיקרית.

וזה לא שאני לא נהנית משאר הדברים שאני עושה או לא חושבת שהם חשובים,
ואני יודעת שגם הלא לעשות הוא חלק מהדרך ללעשות,
אבל זה פשוט ברור לי שבאופן שיטתי אני יעילה מאוד בכל השאר אבל לא באמנות שלי.
מתעלמת מביצוע האמנות שלי, ביצוע תכל'ס, בלי התברברות סביב הבירוקרטיה וההכנות הקשורות,
תכל'ס, לעיקר המעשה, ליצירה המוחשית, להוצאה לפועל.

תודה |*|

[hr]
_אתה עוד מבקר כאן?
כתבתי כמה מילים מילים לאחרונה._

אין מלה ממילותייך שהעיניים האלה לא התבוננו בה.


_למה לוקח לי המון המון זמן לעשות את מה שאני רוצה?
אם יש לי יום פנוי שכולו פרוש לפניי ומה שהכי הייתי רוצה לעשות בו זה לסיים את תיק העבודות שלי/ לבנות לעצמי אתר,לוגו/ לכתוב/ לצלם,_
בקורת ושיפוטיות.
ראי,
אם תקחי לך עוד זוג עיניים אוהבות וטובות שיהיו איתך לטובת פרויקט זה, הדבר מאוד יעזור.

_אני אמצא את עצמי עושה את כל שאר הדברים האפשריים, עבורי ועבור אחרים,
והיום יתקדם
והשמש תרד
ושוב אתפלא איך יום נוסף חלף בלי שעשיתי את מה שהכי הייתי רוצה.
הראש מלא רעיונות וחזיונות וייעודים ותשוקה למימוש
והגוף זולג לכל פעולה אחרת רק לא לעיקרית._

מאמינה בנתינה ומתקשה לקבל.


_וזה לא שאני לא נהנית משאר הדברים שאני עושה או לא חושבת שהם חשובים,
ואני יודעת שגם הלא לעשות הוא חלק מהדרך ללעשות,
אבל זה פשוט ברור לי שבאופן שיטתי אני יעילה מאוד בכל השאר אבל לא באמנות שלי.
מתעלמת מביצוע האמנות שלי, ביצוע תכל'ס, בלי התברברות סביב הבירוקרטיה וההכנות הקשורות,
תכל'ס, לעיקר המעשה, ליצירה המוחשית, להוצאה לפועל._

היצירה המוחשית אולי היא עיקר המעשה - אבל איננה עיקר העשייה.
בהייה, דחיה, חוסר מאמץ וחוסר עשייה כמו משביחים את תבשיל הסופי, בישול על אש קטנה.

עם זאת, אם מעונינת להשתנות ומבקשת תמיכה לווי והדרכה שם, טוב להוסיף אמצעים נוספים כמו שיחות אישיות, פגישות אישיות, במקרה שלך גם הילינג מתבקש, וכמובן שאפשר ורצוי להיעזר בפרחי באך או באמצעים דומים.
ויכולה אם מתאים לך לפנות באישי לכותב.

ראי,
נטייתך לשים את עצמך בסוף הטור ברשימת המטלות שלך נובעת מהאמונה הבסיסית שאינך ראויה לקבל.
אינך ראויה לאהבה (לאהבת הבשרים את נכנעת מעת לעת, שכן גופך יודע שהוא כן ראוי לאהבה, ליחס ולמגע).
אינך ראויה להיות בקדמת הבמה, להציג את מבטך הייחודי.

עם זאת, בעל כורחך החסד מכה בך את החיים, מספק לך אוויר לנשימה ואקלים מושלם לחיות בו,
כלומר, הנך מקבלת בעל כורחך.

התסכימי לקבל באהבה, מתוך שלמות וללא כל תחושת חוב?

זה המפתח.

תודות.

---אתה יודע מה העניין?
שבשנים עברו, עד שכן הרשיתי לעצמי להשקיע ביצירה שלי ובמה שאני אוהבת, תמיד הרגשתי שאני חייבת להראות לזוג עיניים נוסף, לפחות אחד, כביכול מתוך צורך בייעוץ ותמיכה, אבל אני יודעת שזה היה מתוך חוסר האונים שלהאמין שמותר לי. ההתייעצות היתה בעצם- בבקשה תגידו לי שמותר לי. זה לא עזר. המשכתי להאמין שאסור לי, לא מגיע לי, אני בתחתית הרשימה האינסופית.
דווקא עכשיו, מתוך מה שחוויתי לפני שלוש שנים ולפני שלושה חודשים, אני, כמאמר הסלנג החמוד- עפה על עצמי :-)
בחיים לא הרגשתי ככה. כיף לי לקום, כיף לי לחיות, כיף לי איתי, עם בובי בכלל, כיף לי בבית ובחוץ. ביום כיפור לא התאמצתי בסגפנות או הרהורים עמוקים, לפרקים קצת השקעתי בלא לחפש את הקאטצ׳, לקרוץ לאשליית ה-too good to be true.
מה שאני אומרת בעצם, זה שאני רוצה שזוג העיניים הזה יהיה ש ל י .
אשמח בהמשך להראות לעיניים שבבואתן יקרה לי ולשמוע מילות עזרה, אבל עד שם רוצה לבד, כי מותר לי, מגיע לי, אני עכשיו הכי חשובה לי, ופשוט כי אני רוצה.
כאמור, הדף הזה עוזר לי בכך.
מה כוונתך בהילינג?

[hr]

ראי,
זוג העיניים הנוסף אינו אמור לומר דבר.
אלא להיות שם על מנת לשכנע אותך שזה בסדר, מותר לך להיות את ולצאת החוצה, על פני לעוף על עצמך - לעוף עם עצמך.

לגבי הילינג,
מקום בו את עשוחיה להגיע להיות ללא מחשבה, מוח ריק, כוונות יקות, אין זיקות ובכל זאת חיה.
את יכולה גם לבדך.
להניח יד אחת על חזה ואחת מתחת למפתח הלב - במקלעת השמש.
נחה כך עד שהידיים שלך "מדברות" אלייך.
אז, הידיים שלך כבר מוכנות להעמניק לשאר איברייך את הזכרון הזה של שלמות וחסד.

עם זאת, פרחי באך בהחלט עשויים להניח גם מזור, שכן רגישותך ושכלך הישר זה כל מה שנדרש. ואלה - לא חסרים אצלך.

תודות.
[hr]

אז לעת עתה העיניים יהיו העיניים שלי ושל בובי.
ואעשה הילינג, בא לי כבר.

תודה על כל מילה.


אתמול, מסדרת ארגזים ישנים שלי בבית ההורים.
בערב בבית שלי מקבלת מייל שכנראה לא התקבלתי למשרה שמאוד רציתי. מיד ריקנות ופחד.
המילים והימים והלילות שקראתי אתמול ביומן משנת 90 משייטים בתוכי כל היום כמו ערפל סמיך ואדיש. בבת אחת נזכרתי איך עד לא מזמן החיים היו כואבים וזהו. חיים אחרים לא נראו אפשריים.
בכיתי וסיפרתי לבובי כמה שנים הכלב שהיה לי בילדות הציל את חיי.
[hr]

_אתמול, מסדרת ארגזים ישנים שלי בבית ההורים.
בערב בבית שלי מקבלת מייל שכנראה לא התקבלתי למשרה שמאוד רציתי. מיד ריקנות ופחד._
שמה במגרת העבר את המסמכים האלה והאלה,
ואת הרצון להתקבל למשרה
ואת האכזבה,
ואת הריקנות והפחד,
את כל השנים של החיים הכואבים,
את הימשכות הסבל המתוק, הכל אורזת באריזה יפה, ויכולה להניח בפינת עליית הגג, שיעלו אבק, ויאלמו אל תקופת חייך.

זוכרת שתמיד היית ותמיד תהיי אהובה, שכן אוהבת את הבריות כולן ומכירה באפשרות לקבל את החיים כמתנה טובה מאין כמוה,
גם אם מעת לעת יש לרענן את הזיקות לשחרור ואת אלה שעדיף לחזק, למשל האפשרות לקבל מכלב מה שאין אפשרות לקבל מאדם.
וכשיבוא האדם שיוכל להעניק את מה שמבקשת אחריו, במובן הזה, האדם שתסכים לקבל ממנו, הרי שלא ייגרע דבר מהיכולת לתת.

והיא תהילתך.

תודות.

[hr]
לא פעם ולא פעמיים ראיתי איך המילים עוזרות לי באמת,
ובכל זאת היום עצמת העזרה, מיידיותה, ריגשה באופן מיוחד. הידהדה את אמיתות הדברים אל חדרי הנפש והחיוך לא איחר להופיע.
ת ו ד ה

באופן כללי, ובשבועות האחרונים בפרט, אני כל הזמן נפצעת ברגליים. גם ככה הנטייה שלי ל״כחולים״ היא קטסטרופלית, ולאחרונה זה פשוט קורה מלא. בעיקר השוקיים מכל הכיוונים נראות כמו רגליו של ילד מופרע או בן ערובה.
רק הלילה אחרי היתקלות בלתי צפויה נוספת חשבתי שאולי זה אומר משהו. לא ברמה הפיזית.
[hr]
במובן הזה כל כך מעונינת להתקדם שרצה מבלי להפנים את ההתבוננות ככלי מרכזי להתקדמות.
במילים אחרות, צעד אחר צעד.

ומברכת על נמהרותך - בחיבה עצמית גדולה.

תודות.
[hr]
עכשיו
משפינינו את כל הזוטות ;-) אפשר להגיע לשאלה הרת הגורל והמהותית ביותר-
איך כבודי תתעורר בבוקר בשעה שרוצה?
[hr]
[u]איך כבודי תתעורר בבוקר בשעה שרוצה?[/u]
פשוט. מבקשת מעצמךלהתעורר בשעה ייעודה.
שמה שעון מעורר לחמש דקות לאחר השעה שביקשת להתעורר בה.

מקטינה צריכת אלכוהול ודומיו.
מקטינה צריכת קפה.

תודות.
[hr]
אז אתמול נרדמתי בשתיים
וחלמתי על מה ששאלתי כאן ועל שוקולד
והבוקר התעוררתי בשבע.
שעה לפני השעון המעורר ששמתי.
ולא נשאבתי חזרה לישון.
וקניתי תחליף קפה.
מסקרן.
תודה.

להבוקר
שמתי שעון לשמונה.
בתשע וחצי קצתי מבוהלת מצלצול טלפון מחברתי א' שהעיר אותי מחלום על חברתי א'.
אלוהים יודע מה עשיתי לשעון המעורר.
אולי ללכת לישון בשעות שאני הולכת לישון זה לא הדבר החכם להתעוררויות תקינות.
אז לילה טוב.

את מופרעת
את מפריעה
את לא קיימת
את עצבנית
את מוזרה
את מפחידה לא יתחילו איתך
את קשה
את סלקטיבית
את לא נותנת סיכוי
אם תצאי יותר תמצאי יותר
את מחכה שיפול עליך מהשמיים
את חמורת סבר רצינית עצובה רוצחת
למה את לא מחייכת
גם אמן גם לא עני גם רגיש וגם יציב? הגזמת
את לא יודעת מה את רוצה
את לא חושבת שמגיע לך
צ ר י ך ל ה ת פ ש ר איאפשרהכל
רק רוצים שתהיי מאושרת אנחנו בצד שלך הזמן זז קדימה תראי את זאת ואת זאת ואת זאת
את חושבת שאת יודעת הכל ולא יוצא מזה כלום מה את עושה מה כבר יש לך
[b]זה באשמתך[/b]


חוזרת הלילה משבעה של אחות של אבא.
צפון הארץ.
הבית המסוים מציף בי מלא זיכרונות לא טובים לא טובים והיא עושה לי טוב עושה לי טוב, זאת שאני עכשיו.
נהנית לבלות בדרך שעות רבות עם האחיינים שלי האהובים.
והביקור עצמו היה מרגש וחיובי מאוד על אף ובזכות הנסיבות. נפשות נרחבות של משפחה ענפה ולפרקים שסועה ושמחת הפגישה ניכרה בכולם.

ובנסיעה חזרה ריב פתאומי מתפתח עם אחותי, משום מקום או מהמקום שחשבתי שנסגר, רלוונטי יותר לשנת 2009 ואחורה הרבה אחורה.
היש אחיות הפוכות מאיתנו? הפוכות הפוכות, וכשהיא ואני ואחי יחד אנחנו כמו בנאדם אחד עם גרעין זהה.
קשה לי מאוד לכתוב עליה, גם אם בשם סודי. כבוד המשפחה וצנעת הפרט והכביסה שלו. וזה לא שאין בינינו אהבה.
אני יושבת מקדימה היא במושב מאחורי. הערה קטנה שלה מתפתחת מהר. היא מצליפה בי תפיסות עולם ומסקנות נחרצות, בקשר אלי בעיקר, בנושא הליבה, אלא מה, בעל.
ואני מרימה את הקול בחוזקה כמנהגינו הקלוקל במשפחה, אבל וואהו, כל כך לא נסערת, או נעלבת, או נצרבת, כל כך כן מתרגשת לזהות בפירוש כמה שנים האמנתי לרעל הזה ופחדתי מהאיומים, ואיפה אני עכשיו. וכשאני חדה אני חדה, יודעת שחלק ממילותיי פגעו בול, אז גם רחמים מתערבלים לי בעיסה.
ניסיתי להסביר לה שאין אדם יכול להיות שלם אלא בדרכו, לא על פי דרכה או דרך של אחר. באחד השיאים זרקתי בה שהיא מקנאה. התבטאות כזו לא העזתי עד כה.

חוזרת הביתה עולה את המדרגות שפיסלתי במו נפשי, מנסה לא להמעיט בערך דברים,
כן, יש בי תחושת ניצחון. לא על פני מישהו כמו עבור עצמי. ויש בי כאב עליה, אחותי הגדולה. ויש בי זעם עדין בשם הילדה השובבה הזאת, הזוהרת, שהרשימה החלקית למעלה נשטפה אליה מכל כך הרבה כיוונים ואיימה לכבות.

פעם ריבים כאלה היו שוברים אותי, מרסקים, מייאשים. בפירוש הורגים. אחר כך היו רק מערערים קשות, ואז קלות.
היום מרגישה בדיוק ההיפך- הדגשת שלמות בחירותיי.
אז למה בכל זאת הקרב הסמוי הזה בינינו יושב עלי כמו גיבנת? עומד לי לרועץ? הורס לי, האמנם?
כל כך הרבה חזיתות נפתרו, נרגעו, התרככו, התאזנו.
מולה- לא.
אני חיה את חיי.
כן, בדרכי. שמתהווה תוך כדי.
איפה זה מתמקם?

אנחה.


<דיווח מחזית הקימות בבוקר- כשאני יכולה להתעורר "בזמן" אני מתעוררת, כשאני לא, אני לא>
[hr]

טוהר,
הרבה תודות לאחותך ולארוע הזה.
ברשותך,
הבה ונוציא מהשיח הזה את הטון ואת הדמויות המדוברות ונתמקד בהפיכת כל הבקורת והשפוטיות האלה לאבחנה.
בעיקר הדברים עומדת האבחנה הזו שלא תוכלי למצוא לך בן זוג מושלם לדרישותייך, החלק החסר בפאזל שבנית לעצמך ברצונותייך וחיפושייך - איננו. לא היה, לא יהיה ולא הווה.
שכן, באשלייתך את נוטה להמתין לאביר המתאים או לאמן הרגיש המתאים יגיע וימלא את החלק החסר והכך תהיה זוגיות מושלמת על פי תכנונך,
זוגיות לא נבנית אלא על ידי שניים.
בניית הזוגיות גם היא נעשית על ידי שניים.
ומכך על פני לשרטט קווים ולצפות להשלמתם, טוב אם מניחה לכל ציפיותייך ולומדת לקבל.

מתבוננת האם באמת מעוניינת בבן זוג קבוע או שהילת הזוגיות מאיימת ל מי שאת היא.


וטוב לראות איזו דרך עשית ושכיום את יכולה להמשיך הלאה, הדרמה הפכה את עצמה לארוע נוסף שמתחיל ונגמר.


_אז למה בכל זאת הקרב הסמוי הזה בינינו יושב עלי כמו גיבנת? עומד לי לרועץ? הורס לי, האמנם?
כל כך הרבה חזיתות נפתרו, נרגעו, התרככו, התאזנו.
מולה- לא.
אני חיה את חיי.
כן, בדרכי. שמתהווה תוך כדי.
איפה זה מתמקם?_
כאן, לעולם תהיה לה דריסת רגל בטריטוריית האינטימיות שלך, שכן אחותך.
עניין זה הדדי ובחיוך מה יודעת בלבך שאהבתה אלייך מתובלת במנה מכובדת של קנאה (על מופרעותך על היותך כפי שאת, על חוויותייך - גם אם דרמתיות וקורעות לב וגם אם התמסרות טוטאלית לשגעונות הלב).


מניחה את כל הארוע במגרת ההתבוננות ויכולה מעת לעת להתבונן בו מחדש.

[hr]

[u]דיווח מחזית הקימות בבוקר- כשאני יכולה להתעורר "בזמן" אני מתעוררת, כשאני לא, אני לא[/u]

לעולם מתעוררת "בזמן". השאלה היא "בזמן" של מי?



תודות.
[hr]
[u]הרבה תודות לאחותך ולארוע הזה.[/u]
גם אני חושבת ככה.

_החלק החסר בפאזל שבנית לעצמך ברצונותייך וחיפושייך - איננו. לא היה, לא יהיה ולא הווה.
שכן, באשלייתך את נוטה להמתין לאביר המתאים או לאמן הרגיש המתאים יגיע וימלא את החלק החסר והכך תהיה זוגיות מושלמת על פי תכנונך,_
אני לא עושה את זה. זה לא נכון.

_זוגיות לא נבנית אלא על ידי שניים.
בניית הזוגיות גם היא נעשית על ידי שניים.
ומכך על פני לשרטט קווים ולצפות להשלמתם, טוב אם מניחה לכל ציפיותייך ולומדת לקבל._
זה ברור לי.

[u]מתבוננת האם באמת מעוניינת בבן זוג קבוע או שהילת הזוגיות מאיימת ל מי שאת היא.[/u]
רוצה בן זוג קבוע מבלי שזה יאיים על מי שהיא אני.

[u]וטוב לראות איזו דרך עשית ושכיום את יכולה להמשיך הלאה, הדרמה הפכה את עצמה לארוע נוסף שמתחיל ונגמר.[/u]
גם לדעתי.

[hr]

מתעוררת בזמן שלי, בכל מובן.



תודה
[hr]
_החלק החסר בפאזל שבנית לעצמך ברצונותייך וחיפושייך - איננו. לא היה, לא יהיה ולא הווה.
שכן, באשלייתך את נוטה להמתין לאביר המתאים או לאמן הרגיש המתאים יגיע וימלא את החלק החסר והכך תהיה זוגיות מושלמת על פי תכנונך,
אני לא עושה את זה. זה לא נכון._
ראי,
אין מי שלא עושה את זה.
וטוב לראות איך את כן עושה את זה על פני לשלול.
אין הדבר אומר שאת שבויה בזה, אין הדבר אומר שאת באותו מקום שבו היית בעבר בהיבטים האלה,
זה כן אומר שטוב לחפש היכן זה כן קורה ועד כמה, ולהתבונן שם, ללא תגובה.



תודות.
[hr]

_אין הדבר אומר שאת שבויה בזה, אין הדבר אומר שאת באותו מקום שבו היית בעבר בהיבטים האלה,
זה כן אומר שטוב לחפש היכן זה כן קורה ועד כמה, ולהתבונן שם, ללא תגובה._

עוד תודה.

זה או אני או זוגיות.
אני לא רוצה זוגיות.
זוגיות טובה זה הדבר שאני הכי רוצה. וילדים.
אם ייכנס לי בחור לחיים עכשיו, יהרסו לי דברים, אשכח הכל.
אני רוצה שייכנס לי בחור לחיים רק כשארגיש שאני מיוצבת במקום אליו אני שואפת, מבחינת אמנות, פרנסה, עשייה. מבחינת עצמי.
אני לא רוצה רק בחור אחד.
אני לא רוצה לאבד את החופש שלי.
אני רוצה את אהבת חיי בלי לאבד את החופש שלי.

צעקתי אתמול על בובי והחזקתי אותה חזק, ברגע של זעם שעצמתו בכלל לא היתה קשורה אליה.
היא כלבה נפלאה שלי וטובה, אני טובה אליה ומכבדת אותה מאוד, ואולי הגזמתי כשניסיתי לשים גבול איפה שצריך היה וגם הייתי במצב רוח לא טוב. אח"כ התייפחתי בבכי שאני אהיה אמא רעה ושאני מסרסת לה את שמחת החיים ואיזו מסכנה חסרת אונים היא, מה בסך הכל היא עשתה, לא היתה לה כוונה רעה.


בעקבות המילים מילים האחרונות שנכתבו פה, ובעקבות מפגש ליל אמש שהזכיר לי את נפלאות האהבה הזוגית,
פתחתי כאן עכשיו וכתבתי אסוציאטיבית כל מה שעלה בי,
שיהיה,
להמשך הליווי.

תודה על המקום הזה ושבוע טוב.
[hr]
_אני רוצה שייכנס לי בחור לחיים רק כשארגיש שאני מיוצבת במקום אליו אי שואפת, מבחינת אמנות, פרנסה, עשייה. מבחינת עצמי.
אני לא רוצה רק בחור אחד.
אני לא רוצה לאבד את החופש שלי.
אני רוצה את אהבת חיי בלי לאבד את החופש שלי._
והחסד הזה - ניתן לך.

כאן, טוב לעגל את הזוויות.
במובן הזה יושבת בנוח, עוצמת עינייך ומדמה רבוע - זה שצלעותיו שווים.
אז צובעת את הרבוע הזה בתכלת ואט אט מעגלת את פנותיו.
שואפת אוויר דרך הרבוע המעוגל הזה, וממלאת את ריאותייך באוויר מתוק.
אז נושפת דרך הרבוע המעוגל ובנשיפתך מעגלת אותו יותר.
כך שלוש פעמים וכשמסיימת את הפעם השלישית כבר אין זכר לרבוע שכן הפך לעגול מושלם.
אז, מגדילה את העגול הזה ומניחה לו להקיף את ראשך בגובה הרקות.
מאפשרת לעצמך ליהנות מהזרימה שיש בו, משמאל לימין ומימין לשמאל.
מודה.
מסדירה את נשימותייך ומודה שוב.

כאן, טוב להתבונן בכל מה שעגול, טוב במיוחד להתבונן בנשים עגלגלות.



[u]ובעקבות מפגש ליל אמש שהזכיר לי את נפלאות האהבה הזוגית[/u]
על פני האהבה הזוגית, האהבה המעשית, שמחת הגוף, מעשה האהבה הזה אם כך איננו מעכב או מקדם אלא בא להניח נחמה לגוף ולנפש.

וטוב שכך.

תודות.
[hr]
[u]כאן, טוב להתבונן בכל מה שעגול, טוב במיוחד להתבונן בנשים עגלגלות.[/u]

התגלגלתי מצחוק על הבוקר
בגלל שיש מילים שפשוט מצחיקות אותי
ובגלל שנושא העגלגלות עלה שוב ושוב בטיפול שהייתי
ובגלל שאמא שלי אשה עגלגלה ואני חולמת עליה הרבה לאחרונה.

תודה :-)

חלמתי:
שאני טסה לבד ללונדון וברלין
ושאמא שלי הולכת לטיפול בשיטת גרינברג והמטפל אומר לה שאני עומדת להתחתן בחצי שנה הקרובה
ושיש לי תינוקת שילדתי בפארק תוך כדי שאני מראה לחברה הכי טובה שלי איך נראית לידה טבעית ואחותי גם שם ועוד חברות טובות יותר ופחות
ושאני זוכה בהגרלה עצומה שקשורה בצילום
ותוך כדי הכל אני במטוס או בדרך לשדה תעופה ומרגישה ששכחתי מלא דברים ושאובדים לי חפצים ושאהוב ישן מאוד מחכה לי שם מה זה קשור ושהכל בלאגן וסמס בחרוזים מחבר בלונדון וטלפון מאמא ונגמרת הסוללה, ואני מנסה להבין עם אבא שלי מה קורה כי הוא מסודר כזה ואחראי ולחוץ אבל הוא חמוד.
רק בסוף פתאום נופל לי האסימון כמה נפלא הכל, והי, אני יכולה ליהנות כל כך, ואני לוקחת נשימה בחלום, מתכננת להתרווח ולהתחיל ליהנות,
ומתעוררת.




[hr]


_אני יכולה ליהנות כל כך, ואני לוקחת נשימה בחלום, מתכננת להתרווח ולהתחיל ליהנות,
ומתעוררת._
אל ההנאה האפשרית, אל החסד המקיף,אל התואם המושלם.

.

תודות.
[hr]
_כאן, טוב להתבונן בכל מה שעגול, טוב במיוחד להתבונן בנשים עגלגלות.

התגלגלתי מצחוק על הבוקר_

כאמור, כל מה שעגול.
מצדיעים.

תודות.
[hr]
יש בי אלימות.
כשהייתי קטנה הייתה מוציאה אותה על אח שלי העוד יותר קטן. שנאתי אותו. עכשיו הוא מהנפשות האהובות עלי ביקום.
פעם הוצאתי אותה על איזה אקס.
ופעם על הכלב.
ועכשיו לפעמים על הכלבה.
אולי זה לא חריג, לכולם התקפות עצבים. וזה לא שאני מרביצה לה או שהרבצתי למישהו אי פעם, ואין שום כוונת פגיעה או רוע. אבל לפעמים, בודדות, כשאני מבובלת והיא משגעת אותי ובעצמה נכנסת לאמוק, יוצאת ממני תנועת פתע שמבהילה אותי, אותה, וגם אם לא נגעתי בה אפילו, זה מציף אותי בזעזוע, בושה, בכי ותחושת ייאוש, כמו מול גורל בלתי ניתן לשינוי.
כאילו, אין, זהו, זאת אני, צל רע שיוצא כשבא לו ועלול להביא לאסון וזה לא משנה בכלל שאני טובה ואוהבת ועדינה, הייד מנצח את ג׳קיל ומה יהיה על הילדים שלי.
וזה גם, כמובן, לוקח אותי למחשבות על ההורים שלי בילדותי, חמודים כאלה, חסרי אונים ועשו הכי טוב שהם יכולים, וזה המון, ובטח גם הם הסתובבו עם התחושה הצורבת הזאת לפעמים.

ולעניין אחר (או שלא) - ביומיום האלכוהול כמעט לא נוכח בחיי. כשאני יוצאת לרוב אני שותה במידה שטובה לי, אבל פעם בכמה זמן אני שותה קצת יותר מדי ולמחרת מרגישה שזה בא לומר לי משהו.

ואולי אני פשוט חושבת יותר מדי?

מה שבטוח זה שטוב לי להוציא את זה במילים, כאן ובמקומות אחרים, לפרק את הדרמה למציאות.

תודה.
שבת שלום.
[hr]
אלימות -
טוב להשתלם ולתרגל כל אמנות לחימה, טיי צי או צ'י קונג או כל מה שמחברת אליו.
טוב לתמצית מס 6 ו/או 15 של באך.



[u]ביומיום האלכוהול כמעט לא נוכח בחיי. כשאני יוצאת לרוב אני שותה במידה שטובה לי, אבל פעם בכמה זמן אני שותה קצת יותר מדי ולמחרת מרגישה שזה בא לומר לי משהו.[/u]
מאפשר לך ללמוד את המידה המדויקת. כששותה יותר מדי הגוף מודיע לך שזה לא לרוחו.

[u]ואולי אני פשוט חושבת יותר מדי?[/u]
מי לא?
וטוב לתרגל הפסקת החשיבה.

תודות.
[hr]
[u]טוב להשתלם ולתרגל כל אמנות לחימה[/u]
תודה על הכיוון המרענן

[u]מאפשר לך ללמוד את המידה המדויקת[/u]
נכון

שבוע טוב

לפני שבוע מצאתי עבודה.
שעות מעולות ושכר טוב מאוד.
זה שימח אותי מאוד. נשימה התרווחה בצמצום הכלכלי, ותכנונים והגשמות החלו להירקם בעליצות.
אפילו קניתי היום קצת בגדים חדשים.
הייתי אמורה להתחיל מחר. אדון רופא שהייתי אמורה להיות מזכירתו הודיע באגביות הערב, בשיחה שאני יזמתי, ש, אה, שמעי, בעצם זה לא יעבוד.
מה?
אחרי שניתקנו, מיד חזרתי אליו שוב, לנזוף בו על ההתנהלות. תחליט מה שאתה רוצה, אלי לא מתנהגים ככה כאילו כלום.
זה לכשעצמו שימח אותי, שלא השלמתי בדממה.
אח"כ עם עצמי הגיעו דמעות זעם, ושוב חשש כלכלי, ורק אתמול בלילה החלטתי לקחת קורס בנושא שמעניין אותי מ א ו ד , ומה יהיה עכשיו, ומה זה ההתנהגות הזאת של בני אדם לעזאזל, והפסד שלו, ועוד כהנה וכהנה.
בסוף החלטתי שאת הקורס אני לוקחת בכל מקרה.
ושעבודה יותר טובה מגיעה לי.
ושהכסף יגיע.
ושהחלומות שלי יתגשמו בלי קשר לשום אדון רופא.
ושאני יכולה לנשום ולישון בלי קשר לשום אדון רופא.
לא ככה?
[hr]
טוהר,
הכל לטובה.
טוב שנחתכה האשליה הזו בתחילת הדרך.
שהרי הדמות הזו ממילא היתה מחמיצה פניה ומאכזבת.

בהחלט ככה.

תודות.
[hr]
אני יודעת שהכל לטובה,
אני יודעת שלא הייתי רוצה לעבוד עם איש כזה,
אני יודעת שכבר טוב ויהיה יותר טוב ואני מודה על המובן מאליו ואני מקווה,
אבל משלשום בערב, אחרי שיחת הטלפון ההיא, משהו התערער בי באופן גורף.
המחסור המיידי בפרנסה, המצב הכלכלי הלא טוב, ההתנהגות, הציפייה שהתמוססה, ובעיקר חוסר הידיעה מה לעשות עכשיו,
באמת, ברמה הטכנית ביותר- מה לעשות? איך למצוא עבודה? לאן לשלוח קורות חיים? למי להתקשר? לאן לגשת?
אני צריכה כסף.
והשעות האלה ביומיים האחרונים. מרגישה כאילו אני עומדת מנגד ורואה את כל האוויר יוצא לי מן המפרשים.
ממשיכה לעשות, להתנדב בגוף בו מתנדבת, לצלם, לשלוח, לדבר עם אנשים, אבל על אוטומט. בלי חשק, בלי שמחה, עם תחושת עליבות גדולה מאוד.
ברמה האישית.

הקורס בסוף השבוע הבא ממלא אותי בציפייה. שמחה בבחירה שלי, על אף שברמה הרציונלית זה "לא חכם" "לבזבז" כסף שאין על "מותרות",
ובמקביל חשש, ששוב אקווה ושוב אתבדה.

לא רוצה לחשוב שמה שהיה הוא שיהיה, להיפך.

היום הרגשתי כמה פעמים הימשכות אחורה לנקודת זמן בחיי ממנה הייתי עושה כל כך הרבה דברים אחרת.
זה הפתיע אותי.

ובא לי לבכות כל היום.
ולעזוב לארץ אחרת.

והכי בא לי לחדש את האוויר ולהמשיך בכיף,
בהינף יד לשבור את החומות ולפתוח את הגבולות,
ומתוסכלת שטכנית, טכנית, לא יודעת מה לעשות.
רוצה לעשות.
[hr]
_ומתוסכלת שטכנית, טכנית, לא יודעת מה לעשות.
רוצה לעשות._
כלום.
אינך יכולה לעשות כלום.
רק לסמוך על הבריאה.
להתפלל לאלוהייך, ולהתמקד דווקא בחוסר עשייה מעשית.
זה זמן להתבוננות, להתכנסות, למנוחה, לעשייה שכולה יצירה.

מעולם לא חסר לך דבר ולא יחסר לך דבר.
העלי הודיה.
צאי אל היצירה שאינה תלויה בדבר.


_היום הרגשתי כמה פעמים הימשכות אחורה לנקודת זמן בחיי ממנה הייתי עושה כל כך הרבה דברים אחרת.
זה הפתיע אותי._
הנפש מחפשת את המוכר, להישען עליו.
נפשך בריאה.
עם זאת יודעת שאינה יכולה לחזור לשם.

כאן, זוכרת שזה מצב זמני ושבכל מקרה הוא ייפתר.
בינתיים נשענת אחורה ומודה לבריאה ולרוח הטובה על עצם החיים.
מתענגת על גופך, על תחושת החיות,
ייאושך הוא שנותן בנפשך את תחושת החיים.
מברכת ומודה, מודה ומברכת.

תודות.
[hr]

קריאת מילותייך האלה כאן העלו דמעות בעיניי. דמעות של חף מפשע שמגלה שבוטל הכסא החשמלי.
הדמעות האלה היו פרומו לבכי נבוע ממעמקי מעמקים שהתפרץ בפתאומיות באמצע שיחת טלפון עם אחת הנשים היקרות ביותר בחיי, בעוד היא מקשיבה למה שאני מספרת לה ומנפה את המוץ מן התבן ונותנת לדמעות נפשי להיזכר שאני הופכת לזהב. והכסא החשמלי המשיך להתהפך מעל ראשי והבכי לא הפסיק אלא כעבור כמה שעות כשביקשתי ממנו להפסיק.

בוחרת השבוע לעשות רק מה שרוצה, בלי שום חובה. תוך בחינת תוכנית שהחלה להירקם אתמול. ובסופש הבא הקורס.
ואז נראה.

לוקחת נשימה, עוד לא של הקלה.

תודה.

וגם, מבינה-
תמיד הרגשתי בדידות מוחלטת בתחושה הזו, שאני מרגישה עכשיו, שהרגשתי אתמול ושלשום.
לבד בלתי ניתן לפריקה.
ואיתו צורך במישהו שיגן עלי, יגיד את דברי, יזעק את זעקתי. ושלא תהיה אילמת.
ועכשיו מרגישה לראשונה שאני היא זו היחידה שאני מעוניינת שתגיד. רק אני. בשם עצמי. לאט וברור ושקט וחד משמעי.
[hr]
_תמיד הרגשתי בדידות מוחלטת בתחושה הזו, שאני מרגישה עכשיו, שהרגשתי אתמול ושלשום.
לבד בלתי ניתן לפריקה._
ובכל זאת את יודעת שמעולם לא היית לבד ואינך לבד.
תחושת הבדידות היא נגזרת הכרחית מעצם ההבדלה שהנפש עושה - על מנת לשמור על הגדרתה העצמית כנפרדת מהאחדות.
עם זאת יודעת הנפש שאיננה לבד.

ומכך יכולה להתערסל אל נשמתה, נשמת הבריאה, ובעודה יוצאת להצהרת עצמאותה,
מחוייכת לנוכח מציאות אוהבת, חסד מקיף ואחדות מלאה שמאפשרת לה לנפש להגדיר ולהדגיש את נבדלותה, והיא עומדת ומנופפת באגרופיה כלפי אלוהיה, זועקת את תפילותיה ובזעמה מתבודדת עוד יותר,
כשהאל הטוב, חווה את ההתבדלות הזו, באמצעותה.


[u]ואיתו צורך במישהו שיגן עלי, יגיד את דברי, יזעק את זעקתי. ושלא תהיה אילמת.[/u]
כעת אם כך סוף סוף יש מי שישמע את זעקתך - לאט, ברור ובשקט חד משמעי - את בעצמך.

[u]ועכשיו מרגישה לראשונה שאני היא זו היחידה שאני מעוניינת שתגיד. רק אני. בשם עצמי. לאט וברור ושקט וחד משמעי.[/u]
את היחידה שמתבקשת להקשיב ולהגיד.
זו המשמעות של התבוננות ושיח - מול עצמך.

[hr]

טוב אם זוכרת שאהובה, מראש ובדיעבד.

[hr]

תודות.
[hr]
קורה שאשה יודעת
שלרדת אל בית הקפה השכונתי בשעה שלפני השקיעה
לקפה שחור וסיגריה והספר 'בתואם מושלם'
בלי הכלבה ובלי מחברת הרשימות ובלי הטרדות הכלכליות ובלי דיווחי מלחמה
יטיב עמה. ירענן אותה אל תוך עצמה.

"כאן, כאשר יוצאת הנפש להגשמת דבר, עצם הנכונות לראות את הדבר מתגשם בחייה היא כח הרצון הזה. הוא מסתייע ברצון העולם להגשים, ומסכימה הנפש שהאותות מכוונים שם. דעותיה על האירוע יכולות להפריע בספקות ובציפיות, כך או כך האירוע יתרחש, במלוא כוחו הגנוז, או במידת הנפש להכיל עד שתלמד לא להפריע למלואו להתקיים.
לוקחת קטע בחייה, קטע מוגדר שיוצאת להגשמתו, קטע טריוויאלי, וכאשר נמצא הדבר מוגשם, מסתכלת על הדרך ומסתכלת על הסיוע של הרוח, על הדברים הלא צפויים שקרו בדרכה, שאליהם נענתה, ויכולה לראות את התהוות הדרך מתוך הסכמתה ומתוך רצון העולם.
רצון העולם הוא תמיד מעשי, הוא זה המביא את כל העולם אל הנפש. הנפש היוצאת להגשמה מגשימה מה? ואיפה? מגשימה פעולה מסוימת, אירוע מסוים, רעיון מסוים בעולם.
מהו העולם אם כן ואיך מסייע העולם להגשמה? אלה לא כיסופיה של הנפש, רצונה המורחק או געגועיה. זה הרצון הממשי לקחת חלק. אלה חוקי העולם. אלה חוקי העולם הרחבים, והם טבועים בתוך החוויה היומיומית.
במסגרת חייו של כל אדם הסכמת סביבתו והעולם לרצונותיו תלויה לא מעט בשלמותו ביחס לרעיון, לכוונה, או לנושא שברצונו לממש. ככל שרצונו נקי ושלם יותר כך יראה פחות מכשולים בדרכו".

לבן
יעל דגן
בתואם מושלם
עמ' 45

קוראת את המילים האלה בספר הצהוב היפה הזה
לא מופתעת ולא לא מופתעת מדיוק זימונן, מטיילת בהרמוניה,
ודימוי ברור מאוד עולה בי- סירת נייר קטנה, כמו אלה שאני מקפלת משחר ילדותי, שטה בים.
היא שטה כי כך הים נושא אותה, והים נושא אותה כי זה מה שהוא והרוח עושים.
ואני הסירה ואני הים ואני הרוח,
ואני יודעת למה אני נושאת את הסירה והסירה יודעת למה הניחה עצמה בים.
[hr]
[u]אני הסירה ואני הים ואני הרוח[/u]
ואינך. בה בעת.
פורשת את מפרשייך, מפרשת את הרוח לשלמות הרגע הזה.

לפעמים הרוח היא סתם האוויר לנשימה.
לפעמים רוח הדברים הוא האוויר לנשמה.

אותות ומופתים אם כך ממילא ביפי מבטך מוגשמים,
זרימת מפרקייך מתעגלת כאדוות הגלים במי השלולית
ואז מניפה מעלייך מניפותייך - שכבר לא זקוקה לכיפה ולא לברזל,
הן במבט אחד חד, כהרף עין,
עשויה לעלות ידיעה של נצח נצחים.


תודות.
[hr]
נכון
תודה גדולה



[/spoiler]
[spoiler=מלכה לב אדום (2012-08-03T00:11:14):]
האם הוא עדיין אוהב אותי?
האם אני אוהבת אותו?
איך יודעים מתי להכיל ומתי הגיע הזמן לשחרר.
[hr]


בהחלט כן. בהחלט כן. האהבה שורה במחוזות אלה.
הכלה ושחרור אינם עניין של ידיעה, מכילה ככל שיכולה, וכשמתמלא הכלי משחררת בעל כורחך.

כאן, מתבוננת על האפשרות של שחרור זמני. מניחה.
פונה אל עצמך, פנימה, ומבררת מה הם חייך בלעדיו, מהם חייך בלעדיו לתקופה.
משם נמשיך.

תודות.
[hr]


בלילה ירח מלא
בית שקט
אחרי שנים של ביחד
ובית מלא בקולות של איש וילדים
זכיתי בערב לעצמי
לבד
אני ואני ואני ואני

מפנה לי זמן
עוצמת עיניים
ושואלת את עצמי
מה זאת אהבה?
האם זאת אנרגיה?
האם זה משהו שמקרינים?
האם זה משהו שבא מבפנים?
האם זה משהו שקיבלנו מההורים?
האם המקור הוא תמיד אהבה העצמית?

[b]אני מלכה אוהבת את עצמי כל כך[/b]
אולי זה לא טוב לאהוב ככה. לא בריא.
האם זה האגו שאוהב או אולי הנשמה?
ולמה חשוב לי כל כך להיות מיוחדת?
ולמה כל היום תמיד אני ואני ואני

יש את האהבה לילדים שהיא אינסופית
אהבה ללא גבולות
הם תלויים בי
אני בחרתי להביא אותם לעולם
ואני בתמורה אוהבת כמו שרק אמא יודעת לאהוב
מלטפת. נוגעת. מנשקת. צוחקת. צועקת.
עוטפת אותם באהבה.

יש אהבה לחברים טובים להם זכיתי במהלך השנים
חברים מאתגרים שהשפיעו על צורת החשיבה שלי ועזרו לי לגדול
חברות אהובות
נשמות תואמות
יש אהבה למשפחה
להורים המזדקנים שטיפלו בי ועכשיו אני מתפנה לטפל בהם באהבה
אהבה לכלב אהוב יצור חד פעמי
אהבה לטבע. אהבה למוסיקה
אהבה לאוכל ויין טוב
אהבה לסקס

ורק האהבה לאיש שלי לא ברורה
במיטה הגבולות ברורים
יש בינינו חומה של כעסים
ולמה כשהיד שלו עושה את הדרך הארוכה אלי הגוף מתכווץ
האם מונוגמיה היא הדרך שלי?
אני לא בטוחה.
רוצה לאהוב כל כך הרבה אנשים שונים.
אצלו כל הזמן נתקלת באותם חומות. אותם קירות.
ואם הזוגיות היא מראה
במראה הזאת ההשתקפות היא של שניים או אחד?
לפעמים רוצה להביט במראה אחרת
או אפילו לא להסתכל במראה
אלא סתם לשבת בים
להסתכל לאופק
לחכות לאהוב אחר מזמן אחר שיבוא ויקח אותי
רחוק מכאן
[hr]

[u]ורק האהבה לאיש שלי לא ברורה[/u]
ברורה, ברורה להפליא - הנה :

[u]יש בינינו חומה של כעסים[/u]

_האם מונוגמיה היא הדרך שלי?
אני לא בטוחה.
רוצה לאהוב כל כך הרבה אנשים שונים.
אצלו כל הזמן נתקלת באותם חומות. אותם קירות._

הקירות, החומות, כולם שלך. את מציבה אותם, את נתקלת בהם. אין לזה שום קשר אליו.

_ואם הזוגיות היא מראה
במראה הזאת ההשתקפות היא של שניים או אחד?_
גם וגם. מה את רוצה לברר? את האחת? את מארג היחסים בין השניים?

_לפעמים רוצה להביט במראה אחרת
או אפילו לא להסתכל במראה
אלא סתם לשבת בים
להסתכל לאופק
לחכות לאהוב אחר מזמן אחר שיבוא ויקח אותי
רחוק מכאן_

לוקחת את הזמן, הולכת אל הים.
מתיישבת ופנייך אל הים, מדמה את הים כמראה, מה מראה לך המראה הזו?
אז, הופכת את כוון הישיבה, יושבת וגבך אל הים, עוצמת עיניים, שוב, הים הוא המראה, מה רואה שם עכשיו?


האביר על הסוס הלבן כבר הלך למחוזות אחרים. מה שמבקשת אינו אביר חדש, אלא למצוא את המקום הזה בו יכולה להתמסר אל מי שאת, באמצעות מישהו אחר.
יכולה לפנות פנימה ולברראת עניינייך בלי כל קשר.
כאשר תבוא השלמות הזו, שאלות כגון אלו, יהיו מיותרות לחלוטין.
שכן, שלמות פנימית בהכרח עשויה לפתוח את הכוון המחודש בעבורך, זה שאת יודעת את הוראתו ועדיין סמוי ממך.

תודות.
[hr]

[u]מה שמבקשת אינו אביר חדש, אלא למצוא את המקום הזה בו יכולה להתמסר אל מי שאת, באמצעות מישהו אחר.[/u]
[u]כאשר תבוא השלמות הזו, שאלות כגון אלו, יהיו מיותרות לחלוטין שכן, שלמות פנימית בהכרח עשויה לפתוח את הכוון המחודש בעבורך, זה שאת יודעת את הוראתו ועדיין סמוי ממך.[/u]

הכל ידוע ובאותה מידה גם נסתר.
וזה כל כך מתסכל...

מרגישה שיש בי מקום שיודע איך אפשר אחרת
שמרגיש. שזוכר. שהיה שם (מדיטציה, סמים, אהבה)
המחשבות הורגות את הרגש.
אבל איבדתי את הדרך ואני לא זוכרת איך מגיעים ואיפה היתה הפניה...

מסכימה עם זה שהחומות האלו הן שלי.
אני בניתי אותם. למה? אולי הייתי צריכה? הגנה? מקום משלי?
חוץ מזה שהיתה כאן מלחמה והייתי צריכה להתבצר לזמן מה.
הבעיה עכשיו היא שהחומות שעומדות בינינו הן כל כך גבוהות ועצומות שאני לא יודעת איך להתחיל לפרק אותם...

ומנגד יש את החומות והחסימות שלו.
כי בלי שום קשר הוא לא רק השתקפות שלי, אלא בן אדם בפני עצמו עם היסטוריה שלו ושריטות שהן לגמרי שלו.
מה פה שלו. מה פה שלי.
למה דווקא אני צריכה לחוות את כל השיעורים האלה איתו.

שואלת את עצמי...
האם אני יודעת איך לאהוב? האם אני אוהבת עד הסוף?

אתמול לפני השינה רציתי לכתוב פה ולפני כן העליתי קלף אחד של אושו "intensity" זה מה שהיה כתוב:
Zen says: Think of all the great words and great teachings as your deadly enemy. Avoid them, because you have to find your own source. You have not to be a follower, an imitator. You have to be an original individual; you have to find your innermost core on your own, with no guide, no guiding scriptures. It is a dark night, but with the intense fire of inquiry you are bound to come to the sunrise.

Everybody who has burned with intense inquiry has found the sunrise. Others only believe. Those who believe are not religious, they are simply avoiding the great adventure of religion by believing.
[hr]

_חוץ מזה שהיתה כאן מלחמה והייתי צריכה להתבצר לזמן מה.
הבעיה עכשיו היא שהחומות שעומדות בינינו הן כל כך גבוהות ועצומות שאני לא יודעת איך להתחיל לפרק אותם..._
מחליטה על הפסקת אש.
מחליטה לעבור מעבר לחומות.
מעדנת את המילים, את המבטים, את הכעסים.
זוכרת שכעס הוא הפך של שמחה.
מתבוננת מחדש בבן הזוג, במובן הזה של בעיניים אוהבות.
מגייסת את מלאך המוות לצידך ומתייחסת אל כל זה כאילו נותרו לך שלושים ימים לחיות, כאילו נותרו לו שלושים ימים לחיות.

תודות.
[hr]

מעתיקה לפה את המילים:
_אתה המראה הטובה ביותר שיכולתי לבחור
את אומרת
את הראי הטוב ביותר שאוכל לעמוד לצידו
אני משיב
את הרוח הזו לנשוב במפרשי היום יום, להעלות את הקדושה שתהא מרחפת מעל,
כענן ערפל על העיר המתעוררת אל אור היום וצפרים אומרות שיר.
וככל שנשוב הביתה נגלה את הרבדים האלה, של שכבות סלעי מצוקה ומוצקות,
של סלעי יסוד בדבר האהבה הזו לעצמך לעצמי
מבחירת חירותנו יד ביד, בד בבד,
גם כאשר פונה אל כל אחיותייך, מלהגות שם באושר גדול,
גם כאשר מרחף אל מחוץ לעולם שסביב ומתכנס אל תוך הגוף עצמו
בזכרותך, בנקביותי,
בכל מכל, יד ביד,
ככה זה זוג,
גם אלה וגם אלה, כולם זוגות לתפארה, גם בהפרדתם גם בהיותם, הקשר הזוגי בכל מקרה,
מקביל קיים לזיקה המלאה בין גוף ונפש והזוגיות הזו עצמה, כמבנה -
מבנה לתפארה.
והיטבנו לבחור.
אף אחד אחר לא היה מאפשר לנו את השעורים האלה, את השערים האלה, את הרעש הנורא הזה ואת העושר המתקיים בקומפוסט החיים,
מיחזור אינסופי של רגשות המשתבח עד למצע הטוב ביותר בעבורנו, עליו ניתן לפסוע מעדנות או בדילוגים, (ויש שהולכים מכות) עד שנרגעים לאורך הדרך.
וכל דמיונות הסבל הזה הנורא, הם גובה החומות המדומיינות שכל אחד מדמיין שהקים
וכל אחד מתחבא מאחוריהן - על מנת לא להסכים
כל הררי היהירות וההתייהרות להיות מעל או מתחת לאלוהים ואדם
וכל זה על מנת להימנע להתבונן בגובה העיניים אל מול החיים
ולהגיד
קיבינמט
תודה.
וטוב לזכור שהיעדר שיח ושיחה
בכל רמה
בין אדם לאדם בין אדם לעצמו,
אינו נובע מרשעות.
ושבכל מקרה אופן ביטוי האהבה האפשרי לאדם
אינו נגזר מלבו הטוב או הרע, אלא
עניינים אחרים לגמרי נמצאים כזרמים עמוקים אצל אדם,
כל אדם ואגמיו, כל אגם ואדמיו.
תודות._

ועדיין דימוי המראה לא מסתדר לי...
איך המראה יכולה להתקיים כשבצד השני יושב בן אדם?
מורכב
ממיליוני פיסות הפאזל של חייו
של נשמתו
כאשר שמים מישהו אחר
במראה
ההשתקפות היא אחרת
לא?!
ומנין הידיעה נקנית כי אכן היטבנו לבחור?
ובכל זאת ועל אף ההתנגדויות
מוסרת
תודה גדולה
מקרב לב
[hr]

_ועדיין דימוי המראה לא מסתדר לי...
איך המראה יכולה להתקיים כשבצד השני יושב בן אדם?
מורכב
ממיליוני פיסות הפאזל של חייו
של נשמתו
כאשר שמים מישהו אחר
במראה
ההשתקפות היא אחרת
לא?!_

ראי,
כאשר אני משמש לך מראה אני משקף לך את עצמך באופן הגלוי ביותר כאשר אני מגיב אלייך - אז את יכולה לראות איך את מצטיירת בעיני.
כאשר מדובר בבני זוג שחיים ביחד לאורך זמן ונבחרים אחד על ידי השניה ולהפך.
ההשתקפות ההדדית משמשת אז כמראה.



_מנין הידיעה נקנית כי אכן היטבנו לבחור?
ובכל זאת ועל אף ההתנגדויות_
כאמור -

[u]אף אחד אחר לא היה מאפשר לנו את השעורים האלה,[/u]


תודות.
[hr]

המילים מילים שלך ושלהן
עברו מעלי ראשי כמו ריקושטים
לרגע הרגשתי כמו ילד קטן
שההורים שלו רבים בקול גדול
והוא בוחר להסתתר מתחת לשולחן
ולהדוף את קולות המריבה
עם ידיים מגוננות על האוזניים

עכשיו אחרי שעברה הסערה
והגלים קטנים ולא מאיימים
אני מרשה לעצמי
לשכשך רגל לבנבנה מהוססת
במים החמים
והמים נעימים ומלטפים

הימים שבהם האיש שלי נסע
פינו לי מקום להסתכל במראה ללא ההד שלו
להתבונן
להיזכר בעצמי
להתגעגע אליו
גיליתי שהאהבה שלנו נוכחת בכל מקום
וראיתי שההתנגדות הגדולה היא בעיקר שלי
ההתנגדות הזאת תמיד היתה שם אצלי
בריקוד הזה בין שני המינים
במשך השנים תמיד היה שם בלבול גדול
בין כניעה לבין התמסרות
אני מבינה שהכניעה היא חולשה
וההתמסרות היא כח
אבל הרבה פעמים הקוים מטשטשים אצלי
פחד גדול להיכנע
פחד גדול להתמסר
ומצאתי את עצמי נאבקת
ורואה בבן הזוג מכשול
שבא לגזול
את הרצון החזק והעוצמתי
שלי לחופש
[hr]

_אני מבינה שהכניעה היא חולשה
וההתמסרות היא כח_
עוצמה גדולה יש בחולשה.
אשלייה גדולה בכח.

_אבל הרבה פעמים הקוים מטשטשים אצלי
פחד גדול להיכנע
פחד גדול להתמסר_

בהחלט. בהחלט פחד גדול.
הפחד מפני הכניעה במובן הזה הוא הפחד מפני תוצאת הכניעה, תוצאה זו במקרים רבים ידועה מראש. המחיר ידוע.

הפחד מפני ההתמסרות הוא דומה לכאורה, זהו הפחד מפני תוצאה שאינה ידועה מראש.
התמסרות עם זאת איננה מדברת רק על שחרור שליטה, בהתמסרות יש פן אקטיבי ששמח אליה - אל ההתמסרות. שהרי כאשר את מתמסרת אליו או אל זה, אינך פסיבית כמו בכניעה, את בהחלט מוסרת ומקבלת - זו ההתמסרות, אינך נמסרת הלאה, אלא משתפת פעולה עם תהליך.

_ומצאתי את עצמי נאבקת
ורואה בבן הזוג מכשול
שבא לגזול
את הרצון החזק והעוצמתי
שלי לחופש_

ומכאן, מניחה בידיו את מפתחות הכלא הפרטי שבנית לעצמך.
והוא בנדיבותו מסרב להיות זה שגוזל או שנגזל, אין לו שום קשר לאין חופש שאת חווה.

שכן, כאשר את שלמה עם עצמך את פונה אל החירות - שאיננה קשורה בחופש כל כך כי חופש הוא תמיד ממשהו, וכאשר את מבקשת חופש, ממה את מבקשת חופש? בעוד החירות היא מקום אחר לחלוטין, חווייה שונה לגמרי.
חווייה בה הנך שלמה עם עצמך עם חייך ועם בחירותייך.
וטוב אל החירות להתמסר ולקבל ממנה מה שמגיע, וטוב אל החירות ממש להשתעבד, לא בבחינת טוב כתועלת המניבה מיד תוצאה רצויה, אלא כהילך רוח בסיסי.
כמו לבחור לאהוב.


תודות.
[hr]

ממשיכה לגלגל בראשי את צמדי המילים:
חופש וחירות
כניעה והתמסרות

בוחרת לאהוב
[hr]


הבחירה לאהוב טוב שעולה כבחירה מודעת, באופן הזה הידני.
כלומר, מעצם הבחירה לאהוב (גם הבחירה לשנוא היא הבחירה לאהוב), עולה רעיון הבחירה יותר מכל.
שכן, הכל אהבה וגם כשבוחרת להיות קטנונית או ליהנות הנאה צרופה מאפשרויות החיים דווקא נוכח הסבל, בכל מקרה הכל בכל מכל אהבה.
כאשר מבקשת לצאת מהמקום הזה, שכבר תקועה בו להרגשתך כל חייך לפחות – אם לא כמה גלגולים – מבקשת חופש ממגבלותיו של המקום הזה.
כאשר מדברת על חירות, זו אינה תלוית מקום זמן או מצב.
החירות מאפשרת תחושת רווחה אדירה מעצם תחושת ההווה,
החירות היא רווחת נשימת החיים,
נשמת הבריאה אז באה לידי ביטוי דרכך, ואת, תהי אשר תהי, תופשת טרמפ ונישאת על החיים לתקופת חיים בחסד שלם וללא פקפוק בזכותך לחיות, בלי שום אינטרס של הבריאה לפגוע בך שהרי היא את - גם.
את יכולה לכלוא את החירות הזו בגופך,
ולנסות להתעמר בבריאה בכבודה ובעצמה,
על ידי כבלים כאלה או אחרים,
בכל פעם שהנפש מבקשת להיווכח בקיומה.
מאידך, כאשר מדברת על הבחירה לאהוב, יכולה להתחיל בלהתחיל לאהוב את עצמך, את החיים ואת השלוב המנצח - העצמי החי שבך.
אוהבת את עצמיות החיים, את חיות העצמי, את עצמותייך וגופך ואוהבת בעיקר את הרגע הזה.
אז, מלמדת את עצמך בד בד עם מה שלומדת מעצמך.
בתחילה, מלמדת את עצמך לאהוב, להיות מלאה בתחושת החיים מתוך נחת רוח, הסכמה וראיית הטוב, הטוב יותר והמצוין. ההמשך מוליד את עצמו כפי שהווה מוליד הווה עבר מוליד עבר ועתיד יוליד עתיד.

לא מבקשת אחר תשובות מיידיות, רק מתבוננת פנימה ומתחילה לחקור את עולמך.
את זה - אף אחד לא יכול לגזול ממך.
הרי לך פן של חירות.


בוחרת בחיים.

תודות.
[hr]

לא יודעת אם זו
עצם ההסכמה ללכת בדרך
הנעת האגן
כרטיסים מגנטיים
אורגזמות חזקות עם עצמי
מדיטציה
הכתיבה
הקריאה
ההורמונים
מזג האויר
הכוכבים
המילים
אבל אני מרגישה יותר טוב |*|
יש אהבה והלב פועם
על כל אלה שציינתי למעלה
ועל עוד אלמנטים נסתרים
תודה
מקרב לב
[hr]

_לא יודעת אם זו
עצם ההסכמה ללכת בדרך
הנעת האגן
כרטיסים מגנטיים
אורגזמות חזקות עם עצמי
מדיטציה
הכתיבה
הקריאה
ההורמונים
מזג האויר
הכוכבים
המילים_


זה הכל. אבל בעיקר זו החירות הזו עליה מדובר, תחושת השלמות העצמית.



תודות.
[hr]


יש לי קושי לקבל מרות
אפילו כשזה לא מרות
זה מרגיש לפעמים מר
תמיד זה היה שם

בבית ספר מרדתי
ומצאתי לעצמי
מסגרת אחרת
לא נוקשה
אבל גם אז מרדתי

בבחינות המקדימות לצבא
הקושי קיבל תוקף רשמי
והוא המשיך ללות אותי

הקושי הזה זולג לכאן
וזולג לזוגיות
וזולג גם ליחסים שלי עם עצמי

מחליטה לעשות או לא לעשות משהו
ומיד מופיע עוד קול שמבטל את ההחלטה
וקול אחר ששמח על הביטול
[hr]


ראי, חוסר הסכמה נדרש בראש ובראשונה על מנת לבדל את עצמך מהעולם.
כאשר מסכימה, מאפשרת לאחדות לחבק אותך ומרגישה מצד שני מאוימת להיטמע באחדות הזו.
כך, שחייל אחד שצועד בסך, אם לא יצעד כמו כולם יקעקע את האחדות של המבנה כולו.

אט אט, אם תשימי לב, למדה הנפש להסכים. שהיום אכן מורדת עדיין אבל גם מסכימה הרבה יותר.
ולפיכך משנה את התנועה הפותחת - על פני לומר לא אוטומאטית, אומרת הן באופן האוטומאטי ורק אחר כך יכולה לשנות את ההסכמה הזו לאי הסכמה.
גם אז, כאשר לא מסכימה, מסכימה שלא מסכימה.

תודות.
[hr]

[u]גם אז, כאשר לא מסכימה, מסכימה שלא מסכימה.[/u]
עדיין לא סגורה על זה שהבנתי....
מבחינה שהקושי הכי גדול עכשיו הוא באמת המרד עם עצמי. חוסר היכולת לעמוד בקביעות שלי.

יש בי צד שעדיין מאד קשור גם לדמות המורדת...ובפסיכולוגיה בגרוש אני יכולה להעיד שיש משהו שובה לב בדמות הזאת.
אני חושבת שהנטיה טופחה מצד ההורים (בעיקר אמא שזיהתה את עצמה ותמיד מצאה את זה משעשע)

כאשר עוברים תהליכים של שינוי ונפטרים מה [b]אני[/b] המוכר
מה נישאר?
[hr]

הו, לעולם לא נפטרים מה'אני' המוכר.
מה שמשתנה הוא לא האני המוכר. אלא שהאני המוכר מסכים. מסכים למתרחש, מסכים לשינוי המתבקש, מסכים לאחדות ולכך שכולם מכנים את עצמם כ'אני'.
ולפיכך מה שמשתנה הוא הגישה של האני המוכר.
הנפש בהחלט חוששת מאובדן ייחודה כאשר היא מסכימה ומתייחסת בסקרנות וברצון להגיע אל האחדות.
עם זאת ייחודך נשמר. אין אף אדם אחר שהוא את בעולם הזה.
לכן, תרגולי נשימות ומדיטציות מהווים השקטת הנפש במסעה, רכישת כלים לא לפחד מהאחדות.


_גם אז, כאשר לא מסכימה, מסכימה שלא מסכימה.
עדיין לא סגורה על זה שהבנתי...._
ראי, הבה נניח שאת מקבלת הצעה לשדוד חנות מכולת.
תגובתך הראשונה בהחלט תהיה שלילה מוחלטת של הרעיון מכל וכל.
אז יכולה להגיד - לא.
וכך נוהגת.

מה שמוצע לך כאן זה להגיד אני מסכימה שאני לא מסכימה.
כלומר, התגובה לעולם תגובה של הסכמה ויכולה התגובה הזו להתהפך על עצמה כפי שנאמר במשפט הקודם.

בניגוד לתנועה ראשונה של אי הסכמה אשר יכולה לעתים להתהפך על עצמה בבחינת חשבתי על זה ואני כן מסכימה למרות שאמרתי לא.
פשוט להפוך את התגובה.

האם עכשיו ברור?


תודות.
[hr]

[u]האם עכשיו ברור?[/u]
לא בדיוק..
אולי בערך...בגדול, מה שהצלחתי להבין זה שעלי לעשות מין הסכמה להיות שלמה עם האי הסכמה. כן?
שזה אומר לחיות בשלום עם הצד המורד והלא מסכים. לקבל אותו.
הבעיה היא כשהמרד מופנה כלפי עצמי.
כשהצד שרוצה לפעול ולעשות נתקל כל פעם בצד הזה שמבטל את הכל ולא מתחייב. ודורש את החופש. ורק מבקש נפשו לברוח.

ובצהוב כתוב ש[b]ההסכמה כוללת בתוכה, את אי ההסכמה- לפרטיה[/b] ועכשיו שוב נדמה לי שבכלל לא הבנתי כלום
[hr]
[u]מה שהצלחתי להבין זה שעלי לעשות מין הסכמה להיות שלמה עם האי הסכמה. כן?[/u]
גם.

ראי,
ביחסייך עם העולם החיצון וביחסייך עם העולם הפנימי יש עניין של תגובה ראשונית.
נטייתך המובהקת היא לומר דבר ראשון - לא. כלומר גם כאשר הרעיון הוא שלך, את מבטלת אותו, מתנגדת לכל שינוי, לכל רעיון באשר הוא.
נאמר שנאיר את אי ההסכמה, המרד, הלא, בצבע צהוב.
אז נמצאת אי ההסכמה מפתרשת לכל עבר, מאירה את העולם בצהבהבותו.
ומכאן שלא רק לא סכימה אלא שהעולם עצמו, צהוב באותה מידה כלפייך.

כאן, אם כך הבה ונצבע את ההסכמה באדום.
יכולה לראות שתמיד יש אדום על כל גווניו בנוף החיצוני.
וכאשר מסכימה אם כךך צובעת את העולם באדום, ומקבלת אדום מהסביבה במובן של הסכמה.

מה שמתבקשת אם כך, לעבור למצב ידני.
שבמצב האוטומאטי את יוצאת בצהבהבותך - באי הסכמתך לכל רעיון של שינוי, נכפה או רצוני.

עם זאת, במחשבה שניה, לא פעם את מסכימה, מתאדמת ורואה את האפשרויות של האדום הזה, ההסכמה.
ראי את השיח הזה, כולו אדום.
גם כאשר את מתנגדת למילים או לרעיונות, בעצם כתיבתך כאן, כבר הסכמת ממזמן להדרכה הזו, לחסד הזה.
וההדרכה הזו, אם כך, מתעקשת לפתות אותך אל האדום.
ומעת לעת כאשר הצהוב בא, ואי ההסכמה עולה, היא תעלה לאחר ההסכמה, כלומר, ההסכמה, תצבע באדום את הצהוב את אי ההסכמה.

במקרה זה, הכתום שנוצר, מייצג את ההסכמה ואת אי ההסכמה - לפרטיה, בו זמנית.
שבו זמנית האחדות מאחדת את כל הייחודיות והייחודי באשר הם.

האם זה יותר ברור?



כאן, לגבי יחסייך עם מרות.
על מנת לעשות שם שלום, במובן הפנימי, מרות עצמית ניתן לומר, שזה בעצם קולות מוכרים שבאים בדרישות אלייך, להתנהגות או מוסריות או כל דרישה אחרת, ויוצאת נגד אלה בשצף קצף.
טוב לשימות עמוקות, כל מה שנכתב אי פעם על נשימות יהיה מתאים לך.
שכן את מרות החיים, הנשימה, את ממילא מאדימה בעקביות, נחישות והתמדה.
תודה לאל.

תודות.
[hr]
תודה לך על המילים. עדיין לא בטוחה איך להגיב...בנתיים קוראת ונותנת למילים לחלחל.

ברשותך עולה לי עוד שאלה:
מה עם העניין הזה שמלווה אותי מאז ומעולם עם הכתיבה?
מתי אגיע למקום שהכתיבה יוצאת ללא מאבק נחישות והתמדה?
[hr]

כאן, מתרגלת את אלה.
כלומר, כותבת בתנועה הזו הזורמת. מאפשרת למילים מילים לזרום דרכך, יש פשר אין פשר, יש קשר אין קשר - זה לא חשוב.
משחררת את הבקורת השיפוט והאבחון לדרכם,
זו לא את אחראית על המילים מילים האלה, זו לא אחריותך כלל, את רק היד שרושמת.

ראי את היד הזו, שרושמת לך מילים מילים, מבלי דעת בכלל שזה מה שעובר דרכה, שכן, היא רק "ממלאת פקודות".לשירות הכותב האדם והסביבה.

תודות.
[hr]


אחר שנה בלי חלומות בכלל, כל לילה חלומות שמרגישים כל כך מציאותיים שלרגע קשה לי להבחין בין חלום למציאות.
הכל מתערבב ולא מצליחה לישון.
החלמות מתחילים תמיד מהמימד הפיזי שבו אני נמצאת כאן ועכשיו- המיטה, החדר, הכוננית, הדלת.
יצאתי מהסביבה המוכרת. הכל חדש ומוכר באותו הזמן.
מתרגלת התמסרות לדמויות שאין לי אליהן יותר מדי אמפתיה. זה לא קל. כי האינסטינקט הוא לברוח.
האהבה באה אלי מכל כך הרבה כיוונים שאני לרגע מוצפת...
כולם רוצים אותי כאן ועכשיו ומושכים לכיוונים שונים.
אין מצב בו אוכל לרצות את כולם. מישהו יתאכזב. זה בטוח.
אפה אני מתחילה ואיפה אני נגמרת
צריכה אוויר.
מתרגלת נשימות.
נדודי שינה.
[hr]

נדודי הנפש אל מחוזות התודעה הגדולה אינם אלא הסכמתה אל מסע.
על פני להתנגד לכל המושכים אותך, חותכת את ההמולה הזו ודורשת יותר לאט.
מבקשת לבודד דמות אחת בחלומך.
מזמינה אותה לשיחה, לשבת על הספסל שהיה רעוע ותוקן לא מזמן ביד אומן.
מתחילה דיאלוג שם. בעיקר מקשיבה, אבל עונה אם עולות שאלות מהדמות הזו ומעלה את שאלותייך אם יש.
בשקט.
בבטחון.

מזכירה לעצמך שזהו חלום והוא בא אלייך להזכירך שמחוזות אלה, אינם זרים לך ועשויים להביא לך מזור.

מתבוננת בידייך בחלומך.

תודות.
[hr]

בן הזוג חווה קשיים עם העולם.
דלתות נסגרות. בטריקה .
פעם הייתי מאשימה את ההתנהלות שלו.
אחר כך ניסיתי להכיל ולהזדהות
ובכל זאת..למה כל הקושי ?
אני רואה את יסוריו ויש בי צורך להבין.
ילדות בעיתי זה בטוח. חסכים באהבת אם גם כן.
איך יוצאים מהמעגל ?
איך אפשר לעזור ?
לא מצליחה להתנער מהתחושות שההתנהלות שלו מביאה את זה על עצמו
ומצד שני רוצה לחזק, לתמוך, לאהוב


רואה אותו הבוקר.
עיניים מלאות עצב. מבט מופשל
יש בו כל כך הרבה כבוד .
וכרגע הוא חש טעם של השפלה.

בעבודה עם אנשים יש לו דפוס קבוע.
הוא נותן מיליון אחוז מעצמו
הם מצידם מתרשמים ושמחים .
הם מעולם פגשו איש מקצוע חרוץ ממנו
לא ניראה לי שקיים עובד חרוץ ומדויק כמוהו

ואז אחרי כמה זמן משהו משתבש.
יש איזו אי הבנה קטנה שמתנפחת למימדים של פיל .
הוא מרגיש שמאשימים אותו
והוא נהיה דפנסיבי
הוא מרגיש מנוצל כי עד עכשיו הוא היה
תמיד שם. נותן מעצמו, נאמן, חרוץ
נהיה קונפליקט
וכשהוא בקונפליקט
זה כמו חיית פרא שנקלעה למלכודת
הוא בועט
ובעיקר צועק.
אנשים, במיוחד אלה שהם קליינטים שלו, לא אוהבים שצועקים עליהם
והם טורקים את הדלת .
פעם אחר פעם.
והעסק שלו, שיכל להיות משגשג, לא מצליח להתרומם.
והוא מרגיש כישלון


נזכרת בכל הפעמים הוא צעק עלי...
בקול גדול
ורצה גם לטרוק את הדלת,
רק שבבית ישבו בשקט שלושת ילדינו
אליהם הוא קשור יותר מכל
והוא נישאר.

ואני שכל כך סבלתי.
ורק רציתי לברוח.
נשארתי גם.

והתקדמנו ....
אנחנו כבר לא באותו מקום.
המלחמה נרגעה
אפשר להוציא את הראש החוצה.
ולנשום .....


אבל כשאני רואה אותו ככה
שפוף ומושפל
עם הכאב בעיניים
אני לא יודעת מה לעשות

ולפעמים אני מצליחה להיות שם בשבילו גם ברגעי השפל
כשהוא מושפל, עצוב ולא חזק בכלל

שזה בכלל לא מובן מאילו בשבילי
כי אני מבחינתי התאהבתי בנסיך
וכשהמעטה ירד הרגשתי מרומה
ושאלתי את עצמי
למה לי?
לקחת אחד עם כל כך הרבה תיקים
עם כל המורכבויות והשריטות שלו
ועדיין לפעמים עולה השאלה
האם הוא המראה שלי


ועוד משהו בעניין המראה
נגיד והייתי בוחרת בבן זוג אחר
עם תיקים אחרים ושריטות אחרות
האם ההשתקפות היתה אותה ההשתקפות?
[hr]

ראי,
אין זו אחריותך לטפל בבן הזוג.
עם זאת יכולה להושיט יד אוהבת.
יכולה למשל להמליץ לו לטפל בעצמו, עם תמיכה חיצונית או בלי.
אם לא מעוניין, יכולה למשל להתחיל לעבוד עם עצמך עם [po]פרחי באך[/po].

כאשר את מתאזנת ומטפלת בעצמך יש סיכוי שזה ישפיע עליו בהחלט לכוון של טיפול עצמי.

כך, בטיפול עצמי, ובאיזון עצמי הנך מניחה יסודות בעבורו.

עדיין, עיקר העבודה היא של עצמך מול עצמך.


_נגיד והייתי בוחרת בבן זוג אחר
עם תיקים אחרים ושריטות אחרות
האם ההשתקפות היתה אותה ההשתקפות?_

נניח והיתה הבחירה בידייך והיית אכן בוחרת בן זוג אחר וזה היה נענה לבחירתך,
ההשתקפות קרוב לוודאי היתה שונה לחלוטין, פרשנותך את ההשתקפות לעומת זאת - היתה דומה מאוד.

תודות.
[hr]

לקחתי את הזמן כהרגלי להפנים את המילים מילים. תודה גדולה.

עדיין דימוי המראה מקשה עלי...אם ההשתקפות היא שונה לחלוטין למה שהפרשנות שלי תהיה זהה?
הרי שמניסיוני כל אינטראקציה שונה עם אנשים שונים מוציאה ממני דברים אחרים.

בזמן האחרון אני מסתכלת אחורה על הדרך המשותפת שלנו ורואה אור בקצה המנהרה. נדמה לי שיצאנו מהחושך. שהמלחמה נגמרה. החומות נפלו.
ובכל זאת, אני מרגישה שבאמת בדומה לעצתך, היתה כאן עבודה מרובה שלי עם עצמי.
לסלוח, לקבל. להכיל. להישאר גם כשקשה. חתיכת שיעור.
בדרך נעזרתי בכל כך הרבה כלים וטיפולים. שיחות מרובות עם חברות, פסיכולוגיה, כתיבה, תיקשורים, מדיטציה (פתוחה גם לנסות את כיוון פרחי הבאך- אם יש לך המלצות בשבילי)
לעומת זאת הרבה פעמים אני מרגישה שהאיש שלי תקוע. אין לו את הכלים לצאת מזה.
יש לי תחושה שהבור שלו יותר עמוק ושחור משלי.
באופן כללי הוא מאד לבד במערכה.
בדומה להרבה גברים אין לו איש או אשת שיחה שם הוא יכול לפרוק את הכעסים, התסכולים והכאבים שלו. (חוץ ממני)
הוא מעולם לא הלך לשום טיפול.
הכאב נמצא שם באופן תמידי. במבט. בהסתכלות. במנגנון התקיפה כהגנה.
וגם מבחינה בריאותית הוא סובל.
לפעמים אני מרגישה שהוא פשוט תקוע.

ולפעמים אני פשוט רוצה לקחת את הכנפיים שלי (אותם הרווחתי ביושר) ולעוף..............
[hr]

_אם ההשתקפות היא שונה לחלוטין למה שהפרשנות שלי תהיה זהה?
הרי שמניסיוני כל אינטראקציה שונה עם אנשים שונים מוציאה ממני דברים אחרים._
במובן הזה כאשר את רוצה לראות עד כמה השמים שחורים, גם אם התכול שולט, ואין אף ענן והשמש זורחת - את תראי שמים שחורים.
שכן אין אובייקט שאיננו סובייקטיבי, אפילו האבן בה נתקל אדם מכיאבה לכל אדם כפי מידת רגישותו. מידת רגישותו היא היא - פרשנותו האישית.

כאן,
לולא הוא עומד במקומו ולא משתנה במקום בהם את משתנה, היה קשה לך הרבה יותר להשתנות.
כעת, את מתבקשת להפנים, להעמיק שורשים ולעסוק באיזונך העצמי.
דרישתך שילך בדרכך לא רק שאין לה מקום, אלא שהיא פוגעת בהתקדמותך את.
מה שאת יכולה זה להיות נוכחת, להניח עזרה - רק אם מתבקשת.
לא לדרוש דבר, רק לבקש ולהמתין שיבקש ותו לא.


[u]פתוחה גם לנסות את כיוון פרחי הבאך- אם יש לך המלצות בשבילי[/u]
נכנסת לדף [po]פרחי באך[/po] ומתחילה ללמוד. אינך זקוקה לדבר, אם יש דאלות או שכבר יש תשובה בדף עצמו או שיש גיבוי תמידי.

תודות.
[hr]

לא מרגישה שאני צובעת בשחור. ההפך. נדמה לי שההשתקפות שלו היא לפעמים שחורה, ולעתים נדמה לי שהוא מסתיר לי את האור.
לא דורשת ממנו מעולם שילך בדרכי. רק הייתי שמחה אם היה מוצא לעצמו גם סוג של תמיכה וליווי.
רוצה למצוא דרך הקל על הסבל שלו בשביל שהחיים שלנו יהיו טובים יותר.
[hr]

[u]לא מרגישה שאני צובעת בשחור.[/u]
לא דובר דווקא עלייך אלא זו היתה מטאפורה.

[u]רק הייתי שמחה אם היה מוצא לעצמו גם סוג של תמיכה וליווי.[/u]
זו ציפייה, לא דרישה.
זה ממש לא אחריותך.

[u]רוצה למצוא דרך הקל על הסבל שלו בשביל שהחיים שלנו יהיו טובים יותר.[/u]
על מנת שהחיים [b]שלך[/b] יהיו טובים יותר.
הוא לא יעשה שום שינוי על מנת שהחיים שלך יהיו טובים יותר.
את, במטותא, תלמדי לחיות חיים טובים גם איתו, ועם מצוקותיו.

תודות.
[hr]
אתמול אני והאיש הגענו למבוי סתום.
במהלך השנה האחרונה עובדה רבה נעשתה ואני חשה שיש קרבה ללא קרב.
אני מצליחה לראות אותו כישות נבדלת ממני ולכבד אותו בדרכו ונדמה לי שגם הוא אותי.
בכל זאת נשאר משהו לא פתור.
תסכולים רבים בענייני סקס.
לפעמים אני מרגישה שאנחנו כמו שני זרים, רק בלי ההתרגשות והתשוקה שקיימת בסיטואציות בין שני אנשים זרים.
כשהוא עושה לי משהו שאמור לענג אותי וזה נוגע ממש ליד ולא נוגע באמת אני מתמלאת בחוסר סבלנות וזה מוציא ממני משהו אלים. בולמת. הודפת. מתפרצת בחוסר סבלנות.
הוא כמובן נפגע נסגר ומתרחק

אולי אין שם התאמה?
[hr]

ראי,
בתוך יחסי המין יש שתי פנים עיקריות שמבקשות התאמה:
[list=1]
[*] פתיחות מינית עצמית - כפי היכולת להיות באינטימיות שאיננה מינית. וכל זה בפנים, עם עצמך ובתוך עצמך - ללא כל קשר לבן הזוג.
[*] ההתאמה האישית של שני אנשים מבחינת יכולתם להיפתח האחד בפני השני מבחינה מינית מה שמאפשר לכל אחד מהם להיות יותר חופשי בעניין המיני.
[/list]
זה למשל יכול להצביע על אותם מקרים בהם אנשים מתארים יחסי מין מענגים במיוחד, סוערים או בלתי נשכחים עם אדם כמעט זר, או זר לחלוטין, ששם ההתאמה המדוברת היתה מפתח מצוין להיפתחות עצמית של כל אחד מהצדדים (או של צד אחד לבד). עניין זה לעתים מושג רק בזכות האנונימיות, רק בזכות זה שהפרטנרים לעניין לא מחויבים האחד לשני בדרכים אחרות, אין ילדים משותפים וזוגיות רציפה.
במובנים רבים זה קל ופשוט לחוות התרוממות רוח וגוף עם זר/ה, או עם דמות שאיננה בן או בת הזוג הקבוע/ה שלנו.

לעתים נדירות יש התאמה גופנית כזו שממשיכה ומתקיימת גם בתוך זוגיות רציפה.
זאת מכיוון שיחסי המין הם תחזוקה חיונית מאין כמוה לזוגיות רציפה, ובמיוחד בגלל זה הם מייצגים הרבה מאוד פנים לא פתורות, אצל כל אחד ואחת מבני הזוג באופן עצמוני, בד בבד עם עניינים שאינם פתורים בין בני הזוג.


כפי כל עניין שמטופל באמצעות התבוננות ושכל ישר אם כך, יכולים לפרק את נושא יחסי המין וללבן אותו כל אחד אצל עצמו.
ומכיוון שאת העניין בשיחתנו זו, ולא הוא, טוב אם את עצמך תתבונני על המיניות שלך בעיניים פקוחות, בלי תגובה או צורך לפעול אלא אך ורק להתבונן. מחדש.


ביחסייך איתו, טוב אם כך אם תעשי בעבורו את כל מה שאת מבקשת שיעשה בעבורך.
מבלי לצפות לתמורה.
כמחווה.

הנתינה הזו, ללא כל תנאי אפשר שתלמד אותך לקבל בלי תנאים.

או סתם לקבל.


תודות.
[hr]

המילים שלך מחלחלות תמיד.
בימים האחרונים מרגישה כאילו אני על גלגל ענק. רגע למעלה רגע למטה. הכל מרגיש מאד לא יציב.
נושמת. לוקחת אויר.
ובכל זאת מרגישה גוש בחזה.
מה אני עושה פה?
[hr]


[h=2]חיה וקיימת - הווָה.[/h]

תודות.
[hr]

אני חיה וקיימת- הווה
אמת
מסכימה
רק שלפעמים זה לא מרגיש מספיק
[hr]

לפעמים חיים יותר מדי ולפעמים זה לא מספיק.

זה זמן לנשום - לקרוא לנשמת הבריאה, להניח לה, לנשמת הבריאה לחוות את הריקנות הזו, את השממון הזה, את החסד הזה - ולהודות.

מכאן עשוי לעלות כעס. ומודה על האפשרות הזו גם.

תודות.
[hr]

[u]לפעמים חיים יותר מדי ולפעמים זה לא מספיק.[/u]
אז עכשיו אני במקום הזה של ה [u]חיים יותר מדי[/u] ...(-:

תקופה אינטנסיבית.
הרבה שינויים
דלתות שנפתחות
דברים זזים
במקביל התמודדויות של החיים
מכות כלכליות.
לוגיסטיקה של חיים משפחתיים
מצד אחד מרגישה חזקה כמו אריה
ויפה כמו מלכה
כל יכולה
אוכלת את העולם לארוחת בוקר
ומהצד השני מרגישה שהכל הצגה
ואני בכלל ילדה עם בעיית קשב וחצ'קונים

הגוף מסמן שנמאס לו ממני ומכל מיני הרגלים.
צינון שנגרר חודשים.

הרבה מחשבות על בית.
על הבית שבו אנחנו מתגוררים עכשיו ועל הרצון לשינוי.
על הבן זוג שיש לי עכשיו
ועל
כל מיני דברים
ובכל זאת ואל אף הכל
מודה.
[hr]
נשימות, הודיה.
זוכרת שאת לא לבד.
זוכרת שהכל בחסד.
נשימות. נשימות. נשימות.

תודות
[hr]

מודה ונושמת.
בשוכבי ובקומי.

בזוגיות גלים גלים
ולפעמים סערה מתפרצת
הכל נצבע בשחור
ואני מקבלת מחלת ים
אתמול ריב גדול
כמה כעס יש בו
עצור ואז מתפרץ
האוניה שלו שוקעת
בלב ים.
הוא רוצה שאני אהיה שם בשבילו.
עוגן
גלגל הצלה
לפעמים אני מרגישה שהוא רוצה להטביע אותי איתו
הבחירה באיש הזה מרגישה כמו הדרך הקשה
אני מפחדת לטבוע
מנסה להיות רכה
ויוצאים ממני חצים
לא קל לי איתו
אני מעולם לא חיפשתי קושי.
הנשמה שלו פצועה
ומה איתי?
ולמה הבחירה הזאת
הקשה
יש ימים שאני מרגישה כמו דג קטן
רוצה לשחות רחוק משם
בקצב שלי
עם הנשימות שלי.


מפחדת
[hr]

הנה כי כן באה שבת המלכה, לבה טהור, צבעו לבן או אם תרצי שקוף.
מתבוננת בגובה העיניים אל האופק הזה, מעבר לים, מעבר לכל הדימויים.
בגובה העיניים יודעת שבכל מקרה נמל הבית שם, חוף מבטחים שכולו חסד,
שכל פחדייך הם ממה שיודעת ממילא,
שאי שם אי אז, כאן ועכשיו, חווה את חסד הבריאה,
חווה את האושר הבלתי נתפש שיש במפרץ הזה, המוגן, השליו, בו אדוות הגלים מחייכת אל הנפש.
את העונג הבלתי נתפש של להיות קימת וחיה בגוף הזה, הספציפי.
את העניין הפשוט הזה על פיו הנך ראויה לכלך הטוב שבעולמך, כל המצוין, והמדהים והאדיר, כל הכביר והזעיר, ראויה לאהבה, ראויה לאהוב, וראויה לכל מה שניתן לך בלאו הכי - ואת מסרבת לקחת, לקבל, מאמינה שאינך ראויה, שצריכה לשלם איזשהו מחיר.

גם כאשר הגלים גבוהים עד מאוד בדמיונך - יכולה לשטח אותם, להרעיף עליהם איזון, אדווה, עדנה ורוך טבעי, זה הקיים מעצם קשיות ודחיסות החיים.
כך, יכולה להניח לדרמה הזו, ולהרעיף או לשלוח, או לזרוק או להשליך או להטיח או להוכיח או לעשות ככל העולה על רוחך בקשר לקשר הזה, האיש הזה, שמבקש ממך על פני הצלה -

[h=2]ה א צ ל ה[/h]

ולטובת האצלתך טוב אם תסכיני לראות את החסד הזה, המכה לא רחם באיש הזה, שאת, מסתבר, אוהבת, בכל הרמות, חרף ולמרות מי שהוא.
שזו משמעותה של זוגיות.

שיש לא מעט אנשים שנלכדים בהכרח לחיות בזוגיות כפויה, עם הגוף הזה, חרף ולמרות עוותיו, צורתו או סתם אמונת האדם שאינו אוהב לשכון דווקא בגוף הזה והיה מעדיף למשל אף אחר.

לכן ועל כן, במקום ליבב את מוראותיו, התבונני מהצד, ברכי את אלוהייך שלא את השוקעת, היי שם בעבורו ברמת ההקשבה והסימפטיה, הניחי לאמפטיה במובן של הזדהות, מספיק שאת מזהה את מצוקתו, אינך נדרשת להזדהות איתה, נהפוך הוא.
ומתוך הסימפתיה האנושית, ומתוך אהבתך, האצילי עליו משלוותך, מחוכמתך, מהבנותייך, התבונני על צלילותיו, והזכירי לשניכם שנמל הבית לא כל כך רחוק.

שכן, אם את תדעי שאינכם בלב ים, שאין סערה כלל, אלא הנכם ממש קרובים לנמל הבית - וזה מה שמפחיד גם אותו כל כך (לכן מדמיין מוראות אימים ומגיע בדמיונו עד הטיטאניק).
הרי עצם ידיעתך את, החלטתך הנחרצת להיות רגועה, לנהל את הגלים לאדוותם כבשלולית שבחצר, היא היא ההאצלה המתבקשת בעבורו ובעבורך.


התבוננות היא המפתח.

עם זאת, נשימות, נשימות, נשימות - הן הכלי היעיל ביותר להתבוננות - שכן, מתבוננת בעצמך, בו, בעולמך, ומתמקדת מחשבתך בנשימות.
התבוננות ללא תגובה, ללא חשיבה, כמה שאפשר. זה המפתח.

לטובת זה, עבודה אנרגטית של פרחי באך או תמציות אנרגטיות היא יופי של לווי בדרך אל המודעות, הריבונות וההסכמה.


תודות.
[hr]

[u]התבוננות ללא תגובה, ללא חשיבה, כמה שאפשר. זה המפתח.[/u]
כרגיל נותנת למילים לחלחל
ומודה לך, ללבן ולבריאה
על המילים
והעזרה

לגבי פרחי באך- איזו תמצית לקחת? (אם תוכל לתת לי את השמות ולא המספרים)

תודה מקרב לב
[hr]

[u]לגבי פרחי באך- איזו תמצית לקחת? (אם תוכל לתת לי את השמות ולא המספרים)[/u]
זה לבחירתך.

בחרי את מה שמתאים להרגשתך הכללית כרגע.
מה שנראה לך שיכול להחזיר אותך לאיתנך, לשלוותך, לשלמותך.

זכרי, עד שמתוקן התורן השבור מהסערות המדומיינות,
יש אפשרות להטיל עוגן, ויש משוטים. אפשר לחתור הביתה, זה כאמור לא כל כך רחוק.
השאלה היא עד כמה מפחיד האושר,
כמה זה יכול להיות נורא להיות בנמל הבית
בחוף מבטחים
וליהנות בפשטות מהחיים.

תודות.
[hr]

הסערה של האיש היא אמיתית ולא מדומיינת....
היא קשורה לטראומות מהילדות המוקדמת
שעולות וצפות כאן ועכשיו .
בעקבות אירועים חיצוניים
שעולים לאחר מות הוריו
גיליתי סוד כבד ושחור
על מעשים איומים שהתרחשו לאיש כשהיה ילד
בגיל צעיר (אותו גיל ממש של בננו הבכור)
ועכשיו אני מסתובבת עם הסוד הגדול בבטן
ולא יודעת מה לעשות ...
אני מבינה שהוא חייב את המלחמה הזאת .
בשביל להמשיך הלאה
ואני מפחדת
הוא מריח את הפחד שלי ואומר לי שאין לו זמן לפחדנים ,
ושההערות שלי (שבאות מתוך רצון לשלום ואי אלימות)
הן מחלישות
ואו שאני תומכת במלחמה
או שאני לא אפריע ולא אביע את דעתי
"אין לי מקום בחיים לחולשה ובלבול" הוא אומר

קוראת במילים ומוצאת הנחיות לאיך לפעול
_לכן ועל כן, במקום ליבב את מוראותיו, התבונני מהצד, ברכי את אלוהייך שלא את השוקעת, היי שם בעבורו ברמת ההקשבה והסימפטיה, הניחי לאמפטיה במובן של הזדהות, מספיק שאת מזהה את מצוקתו, אינך נדרשת להזדהות איתה, נהפוך הוא.
ומתוך הסימפתיה האנושית, ומתוך אהבתך, האצילי עליו משלוותך, מחוכמתך, מהבנותייך, התבונני על צלילותיו, והזכירי לשניכם שנמל הבית לא כל כך רחוק_

לא מבינה את המשפט הזה:
[u]שיש לא מעט אנשים שנלכדים בהכרח לחיות בזוגיות כפויה, עם הגוף הזה, חרף ולמרות עוותיו, צורתו או סתם אמונת האדם שאינו אוהב לשכון דווקא בגוף הזה והיה מעדיף למשל אף אחר.[/u]
האם הכוונה לאנשים שנקלעים לזוגיות כפויה עם עצמם?
מאד מפחדת שבמשך השנים הלא קלות ביחד אני בעצם בזוגיות כפויה. עם האיש הלא נכון.
מצד שני יודעת שהאהבה קיימת ורואה את שלושת ילדינו פורחים ושמחים ומלאים באהבה
ובכל זאת- המסע המשותף עם האיש הפצוע הזה הוא לא קל...

שואלת: מי זה האיש שלי? האם אי פעם יצליח להשתחרר ממעגל הסבל של הילדות האיומה שהיתה לו?
לוקחת רסקיו רמדי.
[b]האצלה[/b] מלשון אצילות?
[hr]

_הסערה של האיש היא אמיתית ולא מדומינת ....
היא קשורה לטראומות מהילדות המוקדמת_

בהחלט. בהחלט. ימיו סוערים בהחלט. עם זאת, בפועל, בחוץ - שמש זורחת וזרזיף עשוי להופיע ולהתחפש לחורף.


[u]שיש לא מעט אנשים שנלכדים בהכרח לחיות בזוגיות כפויה, עם הגוף הזה, חרף ולמרות עוותיו, צורתו או סתם אמונת האדם שאינו אוהב לשכון דווקא בגוף הזה והיה מעדיף למשל אף אחר.[/u]
במובן הזה ברכי את גודל מזלך וגורלך שאינך בזוגיות כפויה עם גופך.
ומכאן שגם אם הזוגיות הזו כפויה עלייך בתחושתך תמיד את יכולה להרכיב את משקפי החסד ולהתבונן על האהבה, על פירותיה ועל ההכרח הזה - לאהוב אותו, שאינך בוחרת בכך וזה כך.


[u]שואלת: מי זה האיש שלי? האם אי פעם יצליח להשתחרר ממעגל הסבל של הילדות האיומה שהיתה לו?[/u]
זהו האיש שבחרת לך ליצור איתו ועם אלוהייך - את יצירות חייך. זה האיש.

השאלה האם אי פעם יצליח להשתחרר - אינה אלא תפילה או בקשה לכך שזה יקרה.
אלא שתפילתך או בקשתך אינן משנות ולו כזית את מצבו של האיש.
וכפי שהיטיב להתבטא - אין לו כוח או אנרגיה עכשיו למקום הזה בו מופגנת חולשה מכל סוג לדעתו.
לכן,
מגבה אותו במלחמותיו, מתגייסת לשורותיו - ברמת ההאצלה האישית - גיבוי רוחני ומנטאלי מלא.
כוחך הוא בשלווה, קור רוח, אורך רוח והקשבה.

האצלה היא סוג של השראה, השפעה, כפי ששגור המושג - להאציל סמכויות,
בפועל מדובר על כך שהנר מאציל את אורו על סביבותיו מבלי לאבד מאורו כלל ועיקר.

תודות.
[hr]

מוצפת. הדמעות מתגלגלות מעצמן. זה היום הראשון של המחזור החודשי אז אולי הכל מועצם ומוקצן. אבל החומרים שם. מרגישה מבודדת. בודדה. הזוגיות הזאת חונקת אותי. אני כבר לא בטוחה בכלום. ההחלטה הזאת לחיות בסביבה מבודדת היתה מוטעת. אני מרגישה כל כך מבודדת. כל שאר העולם חסר לי. רוצה לשנות את מקום המגורים. רוצה לחוות מודל אחר של בן זוג. מודל אחר של חיים. הפרק הזה נמאס עלי.
[hr]

שזה זמן חמלה.
אלו הן נסיבות חייך.
מתבוננת אם כך באיכות חייך.
[b]איך[/b] את חיה.

ומכאן, אם מעוניינת בשינוי הנסיבות, ומאמינה שכך היא הדרך וזו הצומת לשנות את הנסיבות,
נרגעת באחת.

ומתוך שנרגעת, רק מתוך שנרגעת, מעלה את האזורים הקרים, את השכל הקר, את החשיבה הקרה, אל ההתבוננות הזו, בה, מהרהרת לעומקם של דברים - כיצד משיגה את השינוי הזה.
ואם לא מצליחה להגיע אל השווי הזה, בו הדברים נבחנים בשיקל הדעת הקרירה, בגובה העיניים, לא נגד אף אחד אבל בהחלט בעד עצמך,
הרי שעדיין לא מוכנה אל השינוי הזה, או שהשינוי הזה איננו אלא אשליה שמתעטפת בתקווה - להיאחז בה מתוך המצוקה הנוכחית.

ואם זה כך, הרי שעדיין יודעת שעלייך להיות במקום הזה, בזמן הזה ובנסיבות האלה, על מנת להגיע לאיכות חיים טובה.
שכן, איכות החיים היא המשקפת ומשתקפת בפן הרגשי, [b]איך[/b] את מרגישה.
השכל אם כך מתבקש לבחון בגובה העיניים ולאבחן את אופי ה [b]איך[/b] הזה, מה אם כך עשוי להיות מצע מתאים על מנת שרגשותייך יהיו חיוביים?
וככל שבוחן השכל וממקד את התשובות, יכול להצביע על כך שברגע מסוים את חווה נחת רוח ושוויון נפש.

משם חוקרת וחופרת על מנת למצוא את הסביבה המדויקת והתנאים המדויקים שהתקיימו לשם שלוות נפשך, נחת הרוח ההיא.
ומחפש השכל אחר מכנים משותפים בתנאים ובנסיבות להרגשת השלמות הזו.
ומגדירה לעצמך את האושר שמבקשת אחריו.

ורק לאחר מכן, לאחר הבירור הזה, נוקטת בפעולה -
יישור ההדורים עם עצמך וזולתך בתנאים הקיימים (ומרגע שיושרו הדורים התנאים בהכרח משתנים מבחינת תפיסתך אותם),
או פרידה, מעבר, שינוי פיזי וכן הלאה.


כאן, זוכרת שעוצמתך בחולשתך, ומכאן, זוכרת את עוצמתך בעיקר בימי חולשתך.
בתקופת המחזור אם כך זוכרת שאינך במיטבך,
ומאפשרת לגל הזה לעבור מעלייך, על פני רוכבת עליו על רקע השקיעה
ברוב חשיבות ורחמים עצמיים.

תודות.

[hr]

קוראת ומבעד הדמעות המילים מתערבבות לי: [b]חמלה[/b] הופכת ל [b]מחלה[/b]
הגל סוחף אותי והאיש שלי רוכב עליו גם. כמה חלש הוא ניראה לי עכשיו כשאין בי את האופטימיות והחיוניות להשיט את הספינה שלנו.
זורקת לו משפט שפותח תיבת פנדורה של האשמות. האשמות ישנות. בסרט הזה כבר היינו. לרב משתדלת להבליג ולא דרוך על המוקשים. אבל הם שם. רק שאני לרב מדלגת.
עכשיו אני נכנסת בהם במלוא הכח. קופצת לתוכם בכעס.נמאס לי.
לא רואה את עצמי כטיפוס מתקרבן או מתחשבן ובכל זאת מרגישה שבהתקרבות לאדם הזה, שאיתו חולקת את חיי, היו הקרבות גדולות מצדי.
הקרבות שהביאו אותי למקום הזה שבו אני נמצאת וממנו רוצה לברוח.
לפני כמה זמן עלה לי גריין ישן שכתבה [po]קט קטית[/po] שציטטה את וונגוט. לא מוצאת את הציטוט המדויק אבל נכתב שם שבבסיס של ריבים רבים בין אשה לגבר נמצאת נטענה "אתה לא מספיק מדי אנשים בשבילי". ככה בדיוק אני מרגישה עכשיו. בחיים האלה איתו, שהובילו אותנו למקום הזה, שבו קיימים רק הוא ואני. והילדים. ואין עוד אנשים. והוא לא מספיק ולא מספק.
יכולה שוב להפנות ולהפוך את המשפטים וההאשמות אלי פנימה. אבל רוצה לצאת החוצה.
בפעם הקודמת כתבת לי: [u]במובן הזה ברכי את גודל מזלך וגורלך שאינך בזוגיות כפויה עם גופך.[/u] וזה נכון. כי בבסיס העמוק ביותר אני אוהבת את עצמי. מאז ומעולם.
כועסת על עצמי לפעמים, אבל גם זה נעשה בסלחנות וללא שינאה עצמית.
מבינה שכרגע אני נסחפת בגל הורמונאלי של נגטיביות וכאב, ובכל זאת הדברים מונחים שם. רק שעכשיו אין בי את הכוחות לגייס את השמחת חיים והחיוניות שהם בבסיס של הנפש שלי.
הכל צף. בעיקר החרא.

לא מבינה את המשפט "עוצמתך בחולשתך"
[hr]

כאשר את נטולת כוחות, חלשה וחלושה - מתגלה עוצמתך.
עוצמה זו, היא היא שמאפשרת לך את חולשתך.

חזקי ואמצי.

תודות.
[hr]

לפעמים נדמה לי שבמילים מילים אני מחפשת מין אות אלוהים
(ואני בכלל לא מאמינה באלוהים, או באותות, או בניסים, או באמת אחת מוחלטת)
התהייה התמידית קיימת...
האם ההתעקשות על הקושי מניבה פירות?
האם אנחנו מתקדמים? או אולי יש כאן מחול של צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה ?
או האם אני הולכת כנגד הטבע שלי?
האם האיש הזה, הלא קל בכלל, הוא הנפש התואמת שלי?
מרגישה שבחיבור שלנו יש כל כך הרבה סבל, אי הבנות, אי נוחות, כעסים, כאב
שלפעמים עולה השאלה:
[b]למה?[/b]
בגלל הילדים ?
האם זה שיעור שאני צריכה לעבור ?
האם עשיתי משהו רע ואני נענשת ?
(אולי בגלגול קודם- ואני בכלל לא מאמינה בגלגולים)
[hr]

[u]האם ההתעקשות על הקושי מניבה פירות?[/u]
זו עיקר האמונה הקפיטליסטית.
[u]האם אנחנו מתקדמים? או אולי יש כאן מחול של צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה ?[/u]
האם מחול אמור לקדם אותך לאיזשהו מקום?
[u]או האם אני הולכת כנגד הטבע שלי?[/u]
האם את הולכת נגד הטבע שלך כשאת אוכלת מאכלים שלא טובים לך?
האם את הולכת נגד הטבע שלך בכל הזוגיות שלך עם הגוף שלך?
שווה התבוננות.
_האם האיש הזה, הלא קל בכלל, הוא הנפש התואמת שלי?
מרגישה שבחיבור שלנו יש כל כך הרבה סבל, אי הבנות, אי נוחות, כעסים, כאב._
האם את, כאשה, שאיננה קלה בכלל הנפש התאומה של האיש הזה,
כשאת מחוברת אל כל הסבל הזה, כמוהו, סובלים ביחד מכך שלא סובלים אחד את השני,
המיועדת לו לנצח?
_שלפעמים עולה השאלה:
למה?
בגלל הילדים ?
האם זה שיעור שאני צריכה לעבור ?
האם עשיתי משהו רע ואני נענשת ?_
רק את מענישה את עצמך.
ואם נדמה לך שזה גורלך המר, האיש שלך, הנסיבות האלה והתנאים האלה, הרי שעדיין הנך תפוסה באשלייה שזה מבחוץ.
כאשר תחושת חיותך, הריגשה הגופנית של קיומך מתמלאת בחיים לנוכח כל ה
[u]סבל, אי הבנות, אי נוחות, כעסים, כאב[/u]

_לפעמים נדמה לי שבמילים מילים אני מחפשת מין אות אלוהים
(ואני בכלל לא מאמינה באלוהים, או באותות, או בניסים, או באמת אחת מוחלטת)
התהייה התמידית קיימת ..._
מזל גדל אם כך שאלוהים מאמין בך,
ללא כל תהייה - הנך קיימת.

[u](אולי בגלגול קודם- ואני בכלל לא מאמינה בגלגולים)[/u]
זה לא עניין של אמונה, זה החיפוש המתמיד של הקורבן - להצדקת סבלו וחייו.
כאילו שאם תדעי ותאמיני בגלגולים ויסופר לך איזה ספור על פיו בגלגול הקודם היית הגבר והוא היה האשה, והתעמרת בו עד כדי כך שכעת את משלמת על כך - דרכו - האם אז תנוח דעתך?

את מבינה, דעתך לא נחה כי אין לך נחת רוח.
נחת רוח, כשמה כן היא, כאשר הרוח נחה עלייך.

נחת הרוח כולה בידייך - גם כשאין על מה -
רגשותייך אם כן בהחלט בידייך.

הסכימי.
הסכימי לקבל.
הסכימי לקבל החלטה.
הסכימי לקבל החלטה לקבל
את הנסיבות, ואת המסיבות, ואת התנאים ואת כל היש שסביבך - כביטויים של החסד המקיף, שרי אלוהים בכבודו ובעצמו מציץ מבין עינייך הדומעות - חווה את הצער ואת השמחה, את היגון ואת האושר, את הטירוף ואת החירות - כפי שהם באים לידי ביטוי באופן האחד והיחיד הזה, הייחודי לך.

הסכימי להודות. כבר תמצאי על מה, על האוויר, על האדמה, על המים, על הרוח ועל כל המובן מאליו בעולמך.
אין קל מזה.

תודות.
[hr]

מצטטת איש חכם:
"לא הבנתי כלום"

חוץ מההסכמה וההודיה
מודה מסכימה מקבלת
ולא ממש מבינה
[hr]

מה לא מבינה?
ראי,
הכל בפנים.
זה לא הנסיבות, זה לא המציאות.
זה בפנים.
הסבל הזה.
הייסורים האלה.
האיסורים האלה, הכל בפנים. הכל מבפנים.

גם נחת הרוח, גם השקט והשוויון,
גם היציבות וההסכמה הגורפת לראות את החסד.
זה בא מבפנים.

נדמה לך שאם תמצאי איש אחר, טוב יותר, רגוע יותר, בריא יותר,
ותחיי בסביבה אחרת,
אז יהיה לך טוב.

וזה להפך.
או גם להפך.
ברגע שיהיה לך טוב, חרף הנסיבות - הנסיבות ישתנו.

האם עכשיו יותר ברור?

תודות.
[hr]

כרגע הסבל נובע מהאיש שסובל ושולח אלי את חיציו
ומהמקום שהוא מרוחק ומבודד
אלה הן הנסיבות החיצוניות שגורמות לי לסבל עכשיו
[u]ברגע שיהיה לך טוב, חרף הנסיבות - הנסיבות יישתנו.[/u]
מקווה שזה יתבהר
[hr]

אינך רשאית ואינך יכולה לקחת על אחריותך את בריאותו או איזונו.
אינך רשאית היות ואין זו אחריותך.
לא מתוך הגבלה שבאה כנגדך.
אלא מתוך הגבלה שאיננה קשורה בך כלל ועיקר.

ואם שולח את חיציו, כאמור,
וחיציו פוגעים בך,
טוב אם מתבוננת היכן ומתי נופלת אל מכאוביו,
ומתוך הזדהותך עולה הסבל הזה, ומתוך התנגדותך הטבעית,
ואז הוא כבר לא חשוב אלא כפונקציה שמעלה בך את האפשרות לסבול.

שחררי את הכאב הזה לדרכו
הקימי מגן לחיציו.
זה בהחלט באחריותך.

תודות.
[hr]

אולי יהיה לי יותר קל להבין את עצם העניין עם דוגמא סצינה מהערב:
הוא בחוץ בשיחת טלפון לוהטת שקשורה במלחמה אותה הוא מנהל. הצעקות נכנסות לתוך הבית. כשהוא מסיים ונכנס לבית נסער מהשיחה אני שואלת אותו משהו על השיחה. הוא קורא את השאלה כניסיון שלי לערער אותו במלחמה ושוב אנחנו חוזרים לאותה נקודה. הוא צועק עלי ומבקש שהוא לא רוצה לשמוע שום דבר שקשור בנושא, אלא אם כן הוא מחזק את עמדתו. הוא מבקש ממני לזוז הצידה. לא להתערב. בכלל הוא מטיל עלי וטו לעסוק בנושא. כל שאלה שלי מיותרת מבחינתו. שוב אותו המסר- או שאת מחזקת אותי או שאת לא מתערבת.
הוא אמר לי, ולא בפעם הראשונה, שנסיבות החיים שלנו שונות. הוא בחייו נאלץ להתמודד, ולא בפעם הראשונה, עם דראמות גדולות מהחיים שנופלות עליו.
ואילו אני מרופדת בצמר גפן, עטופה באהבה וההתמודדויות היחידות שלי בחיים הן עם עצמי....
המחכימון אומר: "כשאת לא יכולה יותר- אל תכילי"

פתאום אני מרגישה שהכל מתבהר.
המילים שלו, שמוטחות עלי בכעס (העיניים יוקדות משנאה)
המילים שלך

עצובה.
כועסת על עצמי.

_שחררי את הכאב הזה לדרכו
הקימי מגן לחיציו.
זה בהחלט באחריותך._
תודה
[hr]

_עצובה.
כועסת על עצמי._
טוב במובן הזה דווקא לפרגן לעצמך.
מילים טובות אל עצמך.
ערסול עצמי,
והדממה.

תודות.
[hr]

מוצאת את עצמי בימים אלה אני יותר מלקה ממלכה
מנסה להזכר במילים:
_טוב במובן הזה דווקא לפרגן לעצמך.
מילים טובות אל עצמך.
ערסול עצמי,
והדממה._

היום קניתי, משלל התמציות שהיו לפני, את star of bethlehem
בלי לקרוא יותר מדי או לדעת
כמעט בעיניים עצומות
אבל בעיקר בגלל השם....

הגוף אומר לי שמשהו צריך להשתנות
כאבים חזקים במרפק
קושי לנשום
העולם מרגיש יותר מדי
ופחות מדי
די
[hr]

מלכה,
תמצית זו מדוייקת בעבורך עד מאוד.
ובעתיד יהיה טוב להוסיף שם עוד תמצית אחת או שתיים.
אבל בינתיים, שימי לב כיצד אט אט תפקודך חוזר לעצמו, משיל מעלייך את טביעות ההלם הזה, מאי אז או מאי כיום.


_העולם מרגיש יותר מדי
ופחות מדי_
כן, מתמקדת בנשימותייך.
נשימות דרך האף, מנהרות האף אל הריאות ומשם מחזירה אל מנהרות האף ומוציאה דרך הנחיריים.
פותחת את הנשימה.
את בית החזה.

מתרווחת.

אין אף אחד שרוצה ברעתך. נהפוך הוא.


תודות.
[hr]

מרגישה בהירות שמזמן לא חוויתי.
פעם ראשונה שאני מצליחה לבודד את החלקים.
לראות אותו כישות עצמאית במרחב אותו אנו חולקים.
בלי קשר אלי.
ואת עצמי בלי קשר אליו.
שואלת את עצמי- מה אני רוצה?
יודעת את התשובה ואם זאת יודעת שלא בהכרח הוא יכול להתאים לרצונות ולמאוויים שלי.
משחררת. אותו
ואותי.
תודה גדולה ממני,
מלכה
[hr]

[u]לראות אותו כישות עצמאית במרחב אותו אנו חולקים.[/u]
נשארת כאן, בהתבוננות.
מניחה לשאלות ולתשובות.
מתבוננת לא רק עליו, הוא [b]לא[/b] כל עולמך.
מתבוננת על עצמך בלי שום קשר אלייך.
מתבוננת על העולם בלי שום קשר אלייך
רק מתבוננת.

ואפשר להתבונן נכוחה דקה, שניה או עשרים שנה, עד שעולה הידיעה הפנימית.
וכשעולה הידיעה הפנימית זה עדיין לא סימן להתקבע אלא רק להרחיב את ההתבוננות.
שכן ההתבוננות הנשענת או היוצאת מהידיעה הפנימית שונה לגמרי מכל התבוננות אחרת - ועדיין אין כל הבדל.

רק מתבוננת.

כשאף אחד לא רואה, או באמצע העולם גלויה לעין כל - יכולה לצאת במחול.
שכן החיים נגלים לך
והרטט שבם
דממה.

תודות.
[hr]

מתבוננת.

יש משהו בהימנעות מלהיכנס לסיפור שלו שמשחרר אותי. הערב עוד פעם שיחת טלפון. לא הגבתי. למרות ששמעתי הכל ועדיין לא הסכמתי עם הדרך שלו.
הוא בא לספר לי ואני אמרתי לו "חשבתי שסיכמנו שעדיף שלא לערב אותי"
וזהו.
שקט.
דממה.
נושמת.

עוד לא יוצאת במחול...אבל שומעת מוסיקה שמחברת אותי עמוק לשורשים של עצמי.
תודה,
מלכה

[b]התפכחות[/b]
מסתכלת. מתבוננת.
משתדלת לא לשפוט.
לא מסיקה שום מסקנות.
לא שואלת שאלות.
ובפנים יודעת שגם אין תשובות.
חיה. קיימת (בלה בלה בלה).
רואה. מתבוננת. והיד רושמת.
ובין לבין נושמת (באמת!!! יש כאן ברירה?!)
ולוקחת ת'טיפות .

פעם הייתי עוד שואלת:
מה כאן שלי? ומה שלו ?
איפה הוא ניגמר ואיפה אני מתחילה?
מי אשם. ואיך? ולמה? (בלה בלה בלה)
וניסיתי להפנות את המבט אלי. פנימה.
לקבל גם את הקושי כחלק מהדרך.
שלי. שלו. שלנו.
ואולי זאת אשליה. או השתקפות (שלי? שלו?)
והמראה לא משקרת. המראה מראה.
ולקחתי על עצמי. אותו.
ועכשיו רוצה לצעוק שהמראה משקרת .
ושכל מה שיוצא שם זה שלו. באחריותו.
אין שם פרטנר לשיחה.
עוד פעם דלת נטרקה.
ובכלל זאת לא מראה

זה קיר.

(בחוץ דממה)
[hr]

מלכה,
מראה היא סוג של קיר שכן היא מחייבת אותך - לדבר עם עצמך,
להתבונן אל תוך עצמך.
ממשיכה להתבונן ומנסה בכל דרך בלי שום קשר לרגשותייך הנוכחיים לפתות את עצמך ואותו למעשה האהבה - במקרה זה - בדממה המתבקשת מהבחינה המילולית.
אם לא מצליחה שם, מטפלת בעצמך מהבחינה הזו ואין אובססיה שתפריע לך. הכל מותר.

ועדיין מתבוננת.


תודות.
[hr]

_מראה היא סוג של קיר שכן היא מחייבת אותך - לדבר עם עצמך,
להתבונן אל תוך עצמך._ זה מאד יפה, תודה @--- רק שלעיתים אני רוצה למצוא את הפרטנר הזה שאפשר גם לשוחח איתו, בנעימות. ואם אני מתוודה בפניו שקשה לי, הוא לא קורא את זה מיד כהאשמה, אלא מקשיב, מגלה אמפתיה, עוזר לי לחשוב על פתרון.

[u]לפתות את עצמך ואותו למעשה האהבה - במקרה זה - בדממה המתבקשת מהבחינה המילולית.[/u]
כרגע אין בי יותר מדי אהבה אליו. כשאני מרגישה ככה אין לי רצון או חשק למעשה אהבה... בטח שלא לפתות אותו.

במקביל אני מתקרבת לעצמי. מסתכלת על עצמי באהבה ובחמלה. מרגישה את התרומה של ד"ר באך והעבודה.
ביומיים האחרונים אפילו התחלתי להתאמן ביוגה, ככה סתם (הילדים יזמו) וגיליתי כמה אני אוהבת את זה.
נזכרתי בי, בגוף שלי במהות. עושה מדיטציה. מתיחסת אל עצמי ברכות.
כרגע הוא מרגיש כמו "הבעיה".
שומעת אותו שוב מנהל מלחמה ורוצה להגיד לו שיש הרבה דרכים אחרות...
המלחמה שלו מתישה אותי. מאסתי בצעקות. אבל כבר ניסיתי להגיד וגיליתי שאין טעם. אז אני יושבת בדממה.
מתבוננת.

תודה,
מלכה
[hr]

[u]זה מאד יפה, תודה. רק שלעיתים אני רוצה למצוא את הפרטנר הזה שאפשר גם לשוחח איתו, בנעימות. ואם אני מתוודה בפניו שקשה לי, הוא לא קורא את זה מיד כהאשמה, אלא מקשיב, מגלה אמפתיה, עוזר לי לחשוב על פתרון.[/u]
רצונך בהחלט מובן.
עם זאת, הפרטנר הזה, לא בדיוק מסוגל לצאת מעורו על מנת לספק את רצונך, ומכך טוב אם תשוחחי לפחות - עם עצמך.

[u]כרגע אין בי יותר מדי אהבה אליו. כשאני מרגישה ככה אין לי רצון או חשק למעשה אהבה... בטח שלא לפתות אותו.[/u]
חבל. זה פתח טוב על מנת שיהיה לך ולו לרגע
[u]את הפרטנר הזה שאפשר גם לשוחח איתו, בנעימות.[/u]

ראי,
הסגירות שכפית על עצמך - זו המנוגדת לאופייך, לא סתם נבחרה על ידי הנפש.
דווקא בבידוד הזה את עשויה לגלות את עצמך.
מבלי שיהיה לך לאן לברוח.

הוא רק מייצג עבורך את הסערות אליהן היית רגילה לאו דווקא כשרע לך אלא בכל היבטי החיים.

תודות.
[hr]

האיש מגלה עינין בטיפות שלי. הוא אפילו אמר שהוא מאמין בזה.
יש עוד אילו תמציות שהיית ממליץ לו לקחת?
[hr]

חס וכרפס.
טוב מאוד שיבחר בעצמו.
אם מעוניינים להתייעץ עם הכותב, אנא בדף [po]פרחי באך[/po].
שם אגב המקום בעבורו ללמוד לבחור ואף אם יש צורך להתייעץ.

תודות.
[hr]

לא הבנתי את החס והכרפס...
הכוונה שלא טוב בשבילו לו הטיפות שלי?
שהוא צריך לבחור לעצמו?
שכתבתי בדף הלא נכון?
(אין מצב שהוא מעיין בדף [po]פרחי באך[/po]. לא רואה את זה קורה)

נזכרתי בתובנה קטנה שהיתה לי לגבי משהו שכתבתי פה קודם. רגע הולכת לחפש...
מצאתי:
_הוא אמר לי, ולא בפעם הראשונה, שנסיבות החיים שלנו שונות. הוא בחייו נאלץ להתמודד, ולא בפעם הראשונה, עם דראמות גדולות מהחיים שנופלות עליו.
ואילו אני מרופדת בצמר גפן, עטופה באהבה וההתמודדויות היחידות שלי בחיים הן עם עצמי...._
חשבתי על זה, שאני בסרטים מזה שנסיבות החיים שלי, לכאורה, יותר פשוטות משלו, ועל זה שאני מרגישה קצת אשמה וקצת "מפונקת" ואז חשבתי על המשפט הזה "שהתהתמדדויות היחידות שלי בחיים הן עם עצמי" והתובנה היתה שבעצם זהו עצם העינין. וזה ככה לכולם בלי קשר לנסיבות החיים החיצוניות. ההתמודדות הזאת עם עצמינו היא הקושי הגדול.
[sup]לי זה לפחות יצא מובן...[/sup].
[hr]

שבכל מקרה ההתמודדות היא עם העצמי.
גם כאשר נדמה שמאורעות החיים דרמטיות - העניין הוא איך מגיעים להרמוניה עם העצמי.

ומכאן, בהחלט צודקת.
ומכאן גם יכולה להפסיק את התחרות הזו, עם האחרים, על ניבות דרמטיות יותר או פחות.
כל אחד ותולדותיו, כל אחד טוב גם שיברך על תולדותיו ועל חייו.

בפני עצמך.

תודות.
[hr]

מבקשת עדיין הבהרה לגבי החס והכרפס...

התובנה לא הגיעה ממקום של תחרות. אלא מהדברים שהרבה פעמים האיש מטיח בי "את לא חווית סבל" "את מפחדת ממלחמות כי מעולם לא היית צריכה להלחם" ועוד בכיוון...
בשנים המשותפות שלנו, הרגשתי לצידו, שאני יחסית לא חוויתי קשיים חיצוניים ממשיים ושמקור הסבל שלי מיוצר לעצמי על ידי.
במילים אחרות- שהגורם לסבל שלי הוא פנימי ואילו שלו חיצוני...
והתובנה הבהירה לי שהסבל של כולנו, בלי קשר לארועים חיצוניים, הוא תמיד פנימי.
התובנה הזאת הביאה איתה תחושת הקלה- כי עד עכשיו לא הרגיש לי לגיטימי לקטר על מר גורלי כשגורלי הוא כביכול קל משלו. (שוב- ההשוואות באות ממנו דווקא- אני רק התמודדתי איתן).
עכשיו יותר ברור?
תודה,
מלכה
[hr]

לגבי החס והכרפס,
הטוב ביותר שהוא יבחר לעצמו תמציות.
יכולה להדפיס את ההגדרות או לחפש את ההגדרות ברחבי הרשת - ומשם שיבחר עד חמש תמציות.
ואם זה יהיה מונח מולו - יתבונן ויבחר.
ואם לא, לא.
כמו עם טיפותייך.


[u]שוב- ההשוואות באות ממנו דווקא- אני רק התמודדתי איתן)[/u]
ברגע שקיבלת את טיעוניו את הלגיטימיות של טענותיו - נכנסת למשוואה.
עכשיו, תודה לך ולאל הטוב וגם תודות לו כגורם חיצוני לך שלימד גם הוא אותך שזה הכל מבפנים - הפנמת שלא רק שהכל פנימי, אלא שהכל גם אינו בר השוואה.
סבל זה סבל זה סבל.
בדיוק כפי שאין שום השוואה ברמת האושר, אני יכול להיות יותר מאושר ממך כי אני גדלתי בבית נורמלי ואתה גדלת בבית דפוק, או כל שטות אחרת.

בחברה שבה אנו חיים, התפיסה הרווחת היא תפיסה של ניצחון בכל מחיר ובכל תחום, אני יותר עשיר/עני/יפה/מסכן/גיבור/מוכשר וכן הלאה.

לכן, אם תתבונני נכוחה אנא הודי לו בשמך, על שהוביל אותך אל דו הקרב הזה,
בו התייצבת מולו, מאמינה שיש גרעין של אמת בטענותיו,
נסחפת אחרי התחרות הטיפשית הזו,
והנה טרם חלוקת האקדוחים והירי עצמו,
גילית שמולך נמצאת לא דמותו, כי אם דמותך.

הללי וצאי במחול. שכן הגיע הזמן הזה, וזה גם קשור בשינוי הזה של ההסכמה הגורפת שאת מסכימה והפליאה על כל זה, תפארת הקיום.


תודות.
[hr]

מהללת מהוללת מקללת מתפללת מחוללת מתחוללת מתחלחלת מתחרפנת מקוננת מקננת מתקיימת מתדיינת מזדיינת מתקלפת מחפפת מנפנפנת מתפננת מאוננת
משתתקת משתוקקת
ויוצאת במחול

מודה
מלכה
[hr]

שם, בתנועת האגן,
מדמה את תנועת הנצח
לולאה אינסופית בתנועת האגן, כך שעצם הזנב היא היא מרכז ההתחוללות הזו,
ושם בתנועה הזו מתחברת אל המיתר.

כאן, עוצמת עינייך,
מדמה מיתר היורד ממרכז איבר המוח - בין האוזניים מעל בית הבליעה,
מורידה אנך עד עצם הזנב, שם נושק לה,
והמיתר הזה, הוא הניגון האישי,
צליל ייחודי בתוך ההרמוניה הבלתי נתפסת של הדממה.

שם, מודה.
ועונה בבת צחוק לבריאה,
תוך קריצה.
ותודה.


תודות.





[list=1]
[*] 12.12 דף זה מוקפא עד להודעה חדשה.
[/list]
תודות.
[/spoiler]