על ידי במבי_ק* » 26 פברואר 2008, 08:55
לפני שאני שוטחת את מחשבותיי לגבי ההתנהלות של הדיון הזה, אני רוצה לכתוב שלדעתי אין להחזיר אותו בשום מקרה לדף ההוא. גם בגלל מה שקרוטונית ציינה - ששם זה דף שאלות ותשובות בעל רצף מסויים (ואולי גם"רצף"), וככל הנראה לא מתאים לשאלות מהסוג הזה. זה הנוסח הסטרילי של מה שאני מתכוונת לכתוב כאן בהמשך, כי לדעתי זה שהוא אינו פתוח לשאלות מהסוג הזה, זאת תעודת עניות למגבלות שלו, ולמגבלות של מי שמובילה אותו. חוצמזה, באופן אישי - אותי זה כמעט יעליב להיות בדף ההוא. אני כועסת באמת ולעומק על מה מה שקרה "שם", וכרגע - בין אם זה ילדותי או קורקטי - אין לי שום כוונה לחזור ל"שם".
על תיאוריות ועל שאלות
אכתוב כאן את נקודת המבט שלי, לגבי העניין שלי - שהוא תלוי אופי ואישיות שהם שלי בלבד - אל מול תיאוריות שאני נתקלת בהן. הרבה פעמים אני קוראת את התיאוריה בעניין, ובאיזשהו שלב אני שמה לב שמשהו מפריע לי. בשלב הזה, אני מנסה לבדוק אם עולה לי שאלה, אפילו "אינטואיטיבית", כדי לנסות לזהות מה לא מתיישב לי. אם זו לא עולה אני מנסה לחשוב על זה "אינטלקטואלית" ולבדוק מה לא מתיישב לי. הרבה פעמים אילו שאלות תם, אולי שאלות שעלו עשרות פעמים לפני שאני העליתי אותן, אולם עצם זה ש אני מנסחת אותן עבור עצמי (בשלב הראשון), מהווה חלק חשוב בתהליך החשיבה שלי, כדי לנסות לברר יותר לעומק את מה שאינו בהיר לי. בשלב הזה, הרבה פעמים קשה לי לא לשאול, מתוך סקרנות ומתוך כך שזה הטיפוס שאני - אין לי יומרה להיות תיאורטיקנית ולהציע תיאוריות חלופיות. לצורך העניין - אני התלמיד. תלמיד שלפעמים השאלות שלו יכולות להיות בוסריות, אולי לפעמים מטומטמות, ולפעמים גם לא. בשלב הזה אני פשוט מנסחת שאלה, ולוקחת בחשבון שהיא עלולה להצטייר אפילו כטפשית או שטחית. ועם זאת, הרבה פעמים שאלות כאלו, שלי ושל אחרים, מעוררות דיון מעניין, מפרה, מלמד, דינמי, מתפתח, חי, נושם - שזאת המהות של הדיונים שאני אוהבת וחושבת שאין סיכוי לא להשכיל מהם, לכל אדם ולכל גישה, ולכל "צד" בדיון. כל רשימת התכונות האלה, ועוד משהו אחד - דיון דיאלוגי שמתנהל מתוך כבוד הדדי ושוויוני של בני השיח.
על ניסוחים לא מדוייקים שמפריעים לתוכן הדיון
לי קרה לא פעם שקראתי מהצד דיון שנראה היה לי כתקוע, לא בגלל התוכן, אלא בגלל ניסוחים שתוקעים אותו. זה יכול להיות משהו שנקרא לי כפוגע, זה יכול להיות משהו שדורש בירור מושגי, או "סתם" בעיות בעריכה וניסוח לא ברור. בגלל שרוב הפעמים אני מוצאת שאכפת לי מדיונים, בעיקר אלה שמעניינים אותי, אני מנסה בשלב הזה לנסות לכתוב את נקודת המבט שלי, שלפעמים בכלל לא קשורה לתוכן, על מנת לנסות להתיר איזשהו פלונטר שתקוע ותוקע לדעתי. הרבה פעמים זה לא עוזר, ועם זאת אני רושמת. למה? אולי כי אכפת לי. לפעמים אני גם חושבת שהדברים כן משפיעים וכן עוזרים באיזשהו מובן לבאר ולעבור למהות ולתוכן, אם הצורה והסגנון נדמים כ"תוקעים". אני חושבת שזה מה שבשמת ניסתה לעשות כאן, בירור מושגי כדי שהדיון יוכל להתקדם איפה שהיא חשבה שהוא עלול להיתקע.
על מורה ותלמיד, ועל היחסים ביניהם
לצורך העניין, כמו שכבר כתבתי קודם, אני מתייחסת לעצמי כאל תלמיד סקרן. בעל זכות לשאול שאלות את אלה שמחזיקים בידע התיאורטי - בין אם הם הגו אותו או מחזיקים בתיאוריה ויכולים לבאר אותה. שאלות שבאות מתוך עניין, יכולות להיות אולי עדיין בוסריות, ועם זאת - מורה שראוי להיות מורה, חייב להיות בעל יכולת להכיל גם שאלות מאתגרות (בין אם הן טפשיות או חכמות). מורה טוב תמיד יתן יחס של כבוד לתלמיד, גם אם הוא שמע את השאלה הזאת 1000 פעמים. מורה טוב חייב לתת יחס של כבוד לתלמיד, ואפילו לנסות להגיע איתו בשיתוף פעולה לניסוח מדוייק יותר של השאלה. אני לא יכולה להתחיל לתאר במילים איזו תחושה זה נותן כשמישהו שלצורך הדיון נמצא בעמדה של "מורה" - מבטל את השאלה שלי, מוחק אותה מבלי להתייעץ איתי ופוסל את דרך הניסוח שלי, מבלי לנסות לבאר, לדייק, ולהגיע באופן דיאלוגי ומתוך כבוד - לנוסח שהוא יוכל לענות לו (+ לקחת בחשבון שאולי המגבלה היא שלו, כי - וואו - גם הוא "רק" בנאדם). אני דווקא מאוד משתדלת על ניסוח, וגם ניסיתי להסביר ולבאר בעצמי למה התכוונתי. אני גם יודעת שזה צד דווקא די חזק אצלי - יכולת ניסוח בהירה, וטקסטים באופן כללי (גם קיבלתי על זה כסף בעבר). ככה שלא בטוח שאיפה שלא הייתי מובנת, האחריות כולה עלי. ועם זאת - אני תמיד פתוחה לנסות ולחדד, לדייק וגם לחזור בי אם נדמה לי שמשהו אינו במקום. איזו עזות מצח וגסות רוח זה למחוק דברים שאני חושבת עליהם, מנסחת אותם, חושבת עליהם גם כשאני לא ב"אינטרנט" (לקחתי איתי את הספר "עקרון הרצף" לגרמניה), ולא רק אני - אלא גם אחרים שמבקשים להשתתף ולהגיב. אני בטוחה שזה לא נעשה בכוונה רעה, ומתוך חוסר שליטה בנימוס ואתיקה אינטרנטית- באופנית בסיסית, אבל - מה שנחשף מאחורי המניעים הלכאורה תמימים, הוא בעיניי החמור, והוא מאוד מאוד מקומם ומכעיס אותי. יש כאן חוסר כבוד בסיסי לדברים שנכתבו, זה בכלל לא קשור לאינטרנט. זה כמו שילד יבוא לאותה מורה עם ציור פיגורטיבי והיא תקרע אותו לגזרים ותזרוק לפח, כי הוא עשה משהו נורא על-פי התיאוריה. הגישה האנושית חשובה לא פחות מהתיאוריה. הגישה שנחשפת כאן יוצאת מנקודת הנחה שכל מה ש נראה כקורא תיגר על התיאוריה הקדושה, הוא פסול לדיון. אותי זה מחריד. כמו כן, המחשבה שיש למישהו את היכולת לקבוע מה ראוי לדיון ומה אינו ראוי לדיון, מה מעניין ולא מעניין, מה מתאים ולא מתאים, ועוד להעיז ולהתנגד שהדיון יתקיים במקום אחר - זה פשוט לא להאמין! זה לא חוסר התמצאות בחוקי ה"אינטרנט", זו גישה לאנשים. אני לוקחת את זה מאוד מאוד קשה.
שאלות מעניינות שהיו עשויות לעלות
למשל, עולה בדעתי שאלה לגבי "כתב מוח". כן, נראה לי שכשקראתי את הטקסט בדף ההוא, שם התחיל משהו לזמזמם לי במוח הפרטי שלי. האם זה מושג שגור במחקרים? האם זה שלב התפתחותי שאופיין במחקרים אחרים? למה זה מעניין אותי, כי על-פי התיאוריה כתב המוח הוא שלב אבולוציוני בדרך לכתב. ואני למשל שואלת מה קורה בתרבויות שאינן אורייניות? אולי ה"רצף" שלהן פגום? מדוע בני השבט האינדיאני החיים על-פי הרצף, לא ממשיכים את מהותו - שבה "כתב המוח" הופך לכתב? סתם, זה כיוון אחד שעולה בדעתי.
עכשיו, לגבי הדף הזה. אני באמת לא בטוחה שיש כאן איזשהו סיכוי לדיאלוג פורה בעניין שבו התחיל. הכיוון שבשמת התחילה לכתוב עליו מעניין אותי (תיאוריות, דוגמות, פרקטיקה), אבל השאלות שלי לגבי הקשר בין עקרון הרצף לבין התיאוריה הזו - אני מוכנה לוותר עליהן, ולו רק בגלל שאני פשוט בקריזה וכרגע לא בנויה לדיאלוג הזה. אני לא יודעת אם זה בדיוק עלבון, נדמה לי שזה יותר כעס ותדהמה ורצון לצרוח - אני לא מוכנה לקבל את זה שיש אנשים שמתייחסים לאנשים אחרים ככה!. לא נורא, יש הרבה תחומי עניין נוספים, שניתן להתדיין בהם עם אנשים קצת יותר פתוחים, אינטגרטיביים ומנומסים.
לפני שאני שוטחת את מחשבותיי לגבי ההתנהלות של הדיון הזה, אני רוצה לכתוב שלדעתי אין להחזיר אותו בשום מקרה לדף ההוא. גם בגלל מה שקרוטונית ציינה - ששם זה דף שאלות ותשובות בעל רצף מסויים (ואולי גם"רצף"), וככל הנראה לא מתאים לשאלות מהסוג הזה. זה הנוסח הסטרילי של מה שאני מתכוונת לכתוב כאן בהמשך, כי לדעתי זה שהוא אינו פתוח לשאלות מהסוג הזה, זאת תעודת עניות למגבלות שלו, ולמגבלות של מי שמובילה אותו. חוצמזה, באופן אישי - אותי זה כמעט יעליב להיות בדף ההוא. אני כועסת באמת ולעומק על מה מה שקרה "שם", וכרגע - בין אם זה ילדותי או קורקטי - אין לי שום כוונה לחזור ל"שם".
[b]על תיאוריות ועל שאלות[/b]
אכתוב כאן את נקודת המבט שלי, לגבי העניין שלי - שהוא תלוי אופי ואישיות שהם שלי בלבד - אל מול תיאוריות שאני נתקלת בהן. הרבה פעמים אני קוראת את התיאוריה בעניין, ובאיזשהו שלב אני שמה לב שמשהו מפריע לי. בשלב הזה, אני מנסה לבדוק אם עולה לי שאלה, אפילו "אינטואיטיבית", כדי לנסות לזהות מה לא מתיישב לי. אם זו לא עולה אני מנסה לחשוב על זה "אינטלקטואלית" ולבדוק מה לא מתיישב לי. הרבה פעמים אילו שאלות תם, אולי שאלות שעלו עשרות פעמים לפני שאני העליתי אותן, אולם עצם זה ש [b]אני[/b] מנסחת אותן עבור [b]עצמי[/b] (בשלב הראשון), מהווה חלק חשוב בתהליך החשיבה שלי, כדי לנסות לברר יותר לעומק את מה שאינו בהיר לי. בשלב הזה, הרבה פעמים קשה לי לא לשאול, מתוך סקרנות ומתוך כך שזה הטיפוס שאני - אין לי יומרה להיות תיאורטיקנית ולהציע תיאוריות חלופיות. לצורך העניין - אני התלמיד. תלמיד שלפעמים השאלות שלו יכולות להיות בוסריות, אולי לפעמים מטומטמות, ולפעמים גם לא. בשלב הזה אני פשוט מנסחת שאלה, ולוקחת בחשבון שהיא עלולה להצטייר אפילו כטפשית או שטחית. ועם זאת, הרבה פעמים שאלות כאלו, שלי ושל אחרים, מעוררות דיון מעניין, מפרה, מלמד, דינמי, מתפתח, חי, נושם - שזאת המהות של הדיונים שאני אוהבת וחושבת שאין סיכוי לא להשכיל מהם, לכל אדם ולכל גישה, ולכל "צד" בדיון. כל רשימת התכונות האלה, ועוד משהו אחד - דיון דיאלוגי שמתנהל מתוך כבוד הדדי ושוויוני של בני השיח.
[b]על ניסוחים לא מדוייקים שמפריעים לתוכן הדיון[/b]
לי קרה לא פעם שקראתי מהצד דיון שנראה היה לי כתקוע, לא בגלל התוכן, אלא בגלל ניסוחים שתוקעים אותו. זה יכול להיות משהו שנקרא [b]לי[/b] כפוגע, זה יכול להיות משהו שדורש בירור מושגי, או "סתם" בעיות בעריכה וניסוח לא ברור. בגלל שרוב הפעמים אני מוצאת שאכפת לי מדיונים, בעיקר אלה שמעניינים אותי, אני מנסה בשלב הזה לנסות לכתוב את נקודת המבט שלי, שלפעמים בכלל לא קשורה לתוכן, על מנת לנסות להתיר איזשהו פלונטר שתקוע ותוקע לדעתי. הרבה פעמים זה לא עוזר, ועם זאת אני רושמת. למה? אולי כי אכפת לי. לפעמים אני גם חושבת שהדברים כן משפיעים וכן עוזרים באיזשהו מובן לבאר ולעבור למהות ולתוכן, אם הצורה והסגנון נדמים כ"תוקעים". אני חושבת שזה מה שבשמת ניסתה לעשות כאן, בירור מושגי כדי שהדיון יוכל להתקדם איפה שהיא חשבה שהוא עלול להיתקע.
[b]על מורה ותלמיד, ועל היחסים ביניהם[/b]
לצורך העניין, כמו שכבר כתבתי קודם, אני מתייחסת לעצמי כאל תלמיד סקרן. בעל זכות לשאול שאלות את אלה שמחזיקים בידע התיאורטי - בין אם הם הגו אותו או מחזיקים בתיאוריה ויכולים לבאר אותה. שאלות שבאות מתוך עניין, יכולות להיות אולי עדיין בוסריות, ועם זאת - מורה שראוי להיות מורה, חייב להיות בעל יכולת להכיל גם שאלות מאתגרות (בין אם הן טפשיות או חכמות). מורה טוב תמיד יתן יחס של כבוד לתלמיד, גם אם הוא שמע את השאלה הזאת 1000 פעמים. מורה טוב חייב לתת יחס של כבוד לתלמיד, ואפילו לנסות להגיע איתו בשיתוף פעולה לניסוח מדוייק יותר של השאלה. אני לא יכולה להתחיל לתאר במילים איזו תחושה זה נותן כשמישהו שלצורך הדיון נמצא בעמדה של "מורה" - מבטל את השאלה שלי, מוחק אותה מבלי להתייעץ איתי ופוסל את דרך הניסוח שלי, מבלי לנסות לבאר, לדייק, ולהגיע באופן דיאלוגי ומתוך כבוד - לנוסח שהוא יוכל לענות לו (+ לקחת בחשבון שאולי המגבלה היא שלו, כי - וואו - גם הוא "רק" בנאדם). אני דווקא מאוד משתדלת על ניסוח, וגם ניסיתי להסביר ולבאר בעצמי למה התכוונתי. אני גם יודעת שזה צד דווקא די חזק אצלי - יכולת ניסוח בהירה, וטקסטים באופן כללי (גם קיבלתי על זה כסף בעבר). ככה שלא בטוח שאיפה שלא הייתי מובנת, האחריות כולה עלי. ועם זאת - אני תמיד פתוחה לנסות ולחדד, לדייק וגם לחזור בי אם נדמה לי שמשהו אינו במקום. איזו עזות מצח וגסות רוח זה למחוק דברים שאני חושבת עליהם, מנסחת אותם, חושבת עליהם גם כשאני לא ב"אינטרנט" (לקחתי איתי את הספר "עקרון הרצף" לגרמניה), ולא רק אני - אלא גם אחרים שמבקשים להשתתף ולהגיב. אני בטוחה שזה לא נעשה בכוונה רעה, ומתוך חוסר שליטה בנימוס ואתיקה אינטרנטית- באופנית בסיסית, אבל - מה שנחשף מאחורי המניעים הלכאורה תמימים, הוא בעיניי החמור, והוא מאוד מאוד מקומם ומכעיס אותי. יש כאן חוסר כבוד בסיסי לדברים שנכתבו, זה בכלל לא קשור לאינטרנט. זה כמו שילד יבוא לאותה מורה עם ציור פיגורטיבי והיא תקרע אותו לגזרים ותזרוק לפח, כי הוא עשה משהו נורא על-פי התיאוריה. הגישה האנושית חשובה לא פחות מהתיאוריה. הגישה שנחשפת כאן יוצאת מנקודת הנחה שכל מה ש [b]נראה[/b] כקורא תיגר על התיאוריה הקדושה, הוא פסול לדיון. אותי זה מחריד. כמו כן, המחשבה שיש למישהו את היכולת לקבוע מה ראוי לדיון ומה אינו ראוי לדיון, מה מעניין ולא מעניין, מה מתאים ולא מתאים, ועוד להעיז ולהתנגד שהדיון יתקיים במקום אחר - זה פשוט לא להאמין! זה לא חוסר התמצאות בחוקי ה"אינטרנט", זו גישה לאנשים. אני לוקחת את זה מאוד מאוד קשה.
[b]שאלות מעניינות שהיו עשויות לעלות[/b]
למשל, עולה בדעתי שאלה לגבי "כתב מוח". כן, נראה לי שכשקראתי את הטקסט בדף ההוא, שם התחיל משהו לזמזמם לי במוח הפרטי שלי. האם זה מושג שגור במחקרים? האם זה שלב התפתחותי שאופיין במחקרים אחרים? למה זה מעניין אותי, כי על-פי התיאוריה כתב המוח הוא שלב אבולוציוני בדרך לכתב. ואני למשל שואלת מה קורה בתרבויות שאינן אורייניות? אולי ה"רצף" שלהן פגום? מדוע בני השבט האינדיאני החיים על-פי הרצף, לא ממשיכים את מהותו - שבה "כתב המוח" הופך לכתב? סתם, זה כיוון אחד שעולה בדעתי.
עכשיו, לגבי הדף הזה. אני באמת לא בטוחה שיש כאן איזשהו סיכוי לדיאלוג פורה בעניין שבו התחיל. הכיוון שבשמת התחילה לכתוב עליו מעניין אותי (תיאוריות, דוגמות, פרקטיקה), אבל השאלות שלי לגבי הקשר בין עקרון הרצף לבין התיאוריה הזו - אני מוכנה לוותר עליהן, ולו רק בגלל שאני פשוט בקריזה וכרגע לא בנויה לדיאלוג הזה. אני לא יודעת אם זה בדיוק עלבון, נדמה לי שזה יותר כעס ותדהמה ורצון לצרוח - [b]אני לא מוכנה לקבל את זה שיש אנשים שמתייחסים לאנשים אחרים ככה![/b]. לא נורא, יש הרבה תחומי עניין נוספים, שניתן להתדיין בהם עם אנשים קצת יותר פתוחים, אינטגרטיביים ומנומסים.