התקפת עצבים

שליחת תגובה

יש רק אדם אחד, הוא לא אף אחד מאיתנו, והוא קיים בכל אחד מאיתנו.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: התקפת עצבים

התקפת עצבים

על ידי אישה_במסע* » 12 ינואר 2016, 12:59

דף לאיחוד, אבל לאיפה? יש כמה דפים על כעס ועל התמודדות איתו, והם די עמוסים. למישהי יש רעיון? או שמא מישהי חושבת שזה דף למחיקה ?

התקפת עצבים

על ידי פלוני_אלמונית* » 19 פברואר 2013, 09:48

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

קיבלת עצות נהדרות, מה שחשוב שתיישמי אותן, אשמח לעזור אם את מהסביבה שלי, עידית קרית מוצקין, 0508330556 , תתקשרי ואחזור אלייך.... יום נפלא....

התקפת עצבים

על ידי ריפוי_וצמיחה* » 06 מרץ 2012, 21:25

זהבי ת יקרה, מאוד התחברתי ל"קול שרוצה לצאת". אבל איך מוצאים אותו?
מאז שנולדו הילדים לא עסקתי בספורט ואין לי ספק שהחזרה לספורט תוריד את רמת העצבים ואת כמות ה"בעיות הרפואיות הקטנות".
גם כשהילדים עדיין קטנים אין שינה מסודרת.
אני היום מקימה עסק חדש והיכולת לשלב בין בית קריירה בעל וילדים לא תמיד מובנת מאליה.
אני רוצה להיות מסוגלת לקחת לעצמי את הזמן.
מאחלת לכל האמהות באשר הן שנצליח להיות יותר רגועות, שמחות ונדע לדאוג לעצמינו.

התקפת עצבים

על ידי אהבת_עולם* » 21 יולי 2011, 05:21

דף לעריכה

נראה לי דף לאיחוד עם דף אחר כלשהי. למיטב זכרוני יש הרבה דפים בנושא הזה.

התקפת עצבים

על ידי זהבי_ת* » 31 דצמבר 2007, 09:12

היי לך מרוקאית סכין.

בשורה התחתונה אני שומעת אצלך זעקה.
משהו בפנים רוצה לצאת, חייב לצאת וכנראה שאין לו דרך למשוך את תשומת ליבך מלבד להפוך כמה פעמים ביום לסופת עצבים.
קרוב לוודאי שהוא גם משפיע וישפיע על כל מיני עניינים רפואיים כמו הורמונים, חוסר בכימיקאלים בגוף ועוד כל מיני.
טוב לטפל בהם ותהיה הקלה, לדעתי כדאי גם להקשיב למה שגורם לכל זה.

כל שנדרש כדי להקשיב ל"זה" זה מודעות ורצון.
עצם זה שפתחת דף, שאת קוראת התייחסויות של מי שכתב כאן, כבר מתחיל תהליך של מודעות.
כדאי לחפש דרך שמתאימה לך כדי להקשיב לקול הזה.
וכאן זה מאד אישי: אולי להקדיש זמן מה ביום לכתיבה כשהמיקוד הינו- מה רוצה לצאת, אולי מדיטציה, אולי טיול רגלי... מה שמתאים לך ולאורח חייך.
לתת מסר, למה שרוצה לצאת, שאת קשובה לו, מכבדת את חשיבותו ושאת מאפשרת לו דרך , זמן, מרחב, לצאת.

להפוך אותו מ"בעיה" לקול שמוביל תהליך של ריפוי וצמיחה.

התקפת עצבים

על ידי רוני_חביב* » 30 דצמבר 2007, 13:15

  1. ממליץ לעסוק בתורה. זאת הנקודה שמחברת את היהודי אל עצמו.
  2. בנוסף להוציא זמן על ספורט. בעיקר אם היית רגילה לפני המחלה. הגוף מתמכר לזה ודורש את זה. (הנשמה אולי דורשת את מספר 1)
חיבוק ואיחולי הצלחה
(L)

התקפת עצבים

על ידי טליה_טקאוקה* » 30 דצמבר 2007, 12:44

מצטרפת להמלצה לעשות בדיקות דם מקיפות. וגם לי עלה פתאום רעיון של קשר לבלוטת התירס... (מה שכתבת על הקור).
את צריכה לבקש בדיקות כלליות, B12 , המוגלובין והבדיקות לפעילות בלוטת התריס נקראות TSH,T3,T4.
(())
איך את מרגישה היום??@}

התקפת עצבים

על ידי אילה_בו* » 30 דצמבר 2007, 00:25

הי,
קודם כל קבלי חיבוק.
ועדו חיבוק.
אני מניחה שכל מה שכתבו לפניי נשמע הגיוני.
אך רציתי לשתף-
שלפני כמה שנים היו לי חודש-חודשיים של ממש התקפת עצבים.
חששתי שזה התמוטטות עצבים.
מכל דבר הייתי מתעצבנת, אבל ממש ממש מרגישה איך הדם עולה לראש.
וזה ממש לא התאים לאופי שלי, אני בחורה די מנומסת ומתורבתת.
מצאתי את עצמי מתגברת את אוסף הקללות שלי, שלא השתמשתי בו מכיתה ג'...
הרגשתץי מאד אומללה ומבוהלת- כי מה קפץ עליי פתאום.
בכל מקרה,
זה עבר.
איך?
האוסף של כל הדברים שהציעו לך בערך:
טיפול פיזי- בדיקות דם מקיפות. אני הייתי קצת אנמית דווקא, מסתבר, עם נטייה למחלת הנשיקה.
טיפול אלטרנטיבי- ברפואה הסינית אומרים שהכבד עמוס בכעסים...או בדברים ששמרתי בבטן...
וגם הלכתי לשתי שיחות אצל פסיכולוגית חביבה מאד, וזה עזר לי, לפחות לקבל את עצמי באותה תקופה בלתי נסבלת.
וגם הייתי בהילינג עם קריסטלים שממש איזן אותי, ואם אני זוכרת נכון השתמשו הרבה בקריסטל אקווהמרין.

אה! מאד מאד מאד עזר לי שילוב מוזר של דבר והיפוכו:
בבוקר הייתי רוקדת, פשוט שמה מוזיקה ורוקדת.
ובערב עשיתי דימיון מודרך ומדיטציה, אחרי ריקוד קצר, או הליכה קצרצרה.
( כי אחרת לא הייתי מסוגלת להרגע למדיטציה או דימיון מדורך, הגוף היה עמוס מדי בעצבים...).

התקפת עצבים

על ידי בשמת_א* » 30 דצמבר 2007, 00:11

אז מה הבעיה להזיז ת'תחת שלי ולעשות?

משום מה אני לא מצליחה להתמיד בהם. למה?
נפלת, יקירתי. נפלת קשה. תפנימי.
תדחי אורחים. לבייביסיטר תגידי שאת חולה, את צריכה קצת עזרה והצלה.
די כבר להיות החזקה. נפלת. זה האתגר שלך: ללמוד להישען עד שתחלימי. את חייבת ללמוד. זה שיעור שהחיים שולחים למי שעושה הצגות של חזקה... P-:
(())

התקפת עצבים

על ידי הילי* » 29 דצמבר 2007, 20:25

גם לי קשה להתמיד, דוקא בדברים החשובים...
מצטרפת להמלצות על הספר. אני ממש הרגשתי ועדיין מרגישה שחיי-הנפש שלי ניצלו.מאחלת לך גם.

התקפת עצבים

על ידי מרוקאית_סכין* » 29 דצמבר 2007, 19:50

תודה שאתן כותבות כאן
מאד עוזר לי
אולי תוכלו להתייחס איך לקבל עזרה מאנשים שאני מכירה
כביכול אני צריכה משהו נורא פשוט:חברה שלא תבוא לפתוח,לחפור , אלא שנעשה משהו פיזי לגמרי יחד.
אני נעזרת בביביסיטר, פשוט קשה לי לצאת מהפוזה הרגילה ולהגיד לה:תבשלי גם לי .תכיני לי את התה של התרופה. תעשי כביסה. לא נעים לי שאני ממילא בבית, אז מה הבעיה להזיז ת'תחת שלי ולעשות?
אני אנסה לעשות דיאטה למרות שהיא נשמעת מאתגרת לגמרי. פשוט לבוא לרופאה ולבקש VSL - 3? אני קצת חוששת לעוד תרופה שתתווסף על המדף. אני אולי אתחיל בדיאטה. (ממחר דיאטה:-D)
כשיש בייביסיטר, אני מרגישה ריקנות וגעגוע לילדים. בגלל זה אני פחות בונה על הפיתרון הזה ויותר מחפשת דרך לעצמי לצאת מזה.
איכשהו שבעלי נעדר הרבה זה לא מוסיף הרבה משימות עלי כי ממילא אני זו שעושה את רב הדברים , אבל יש כן תחושה של בדידות ונטישה, אפילו שזה לא המצב . ויש משימות שנואות שאני כן מוצאת את עצמי עושה כמו לארח את ההורים שלו, היום הם היו פה.
אני אחפש את הספר הזה אם הוא מומלץ כל כך. אם כי יותר קל לי לשמוע מלקרוא, הקריאה לא פשוטה לי ואני מאזינה לכמה דיסקים של דמיון מודרך.
יש גם כמה פתרונות שה ם בידיים שלי- התרופה הסינית, הדיסקים משום מה אני לא מצליחה להתמיד בהם. למה?

התקפת עצבים

על ידי תמי_גלילי* » 29 דצמבר 2007, 19:31

הייתי בודקת גם איזון הורמונים.
כן, לזה התכוונתי. בלוטת התריס והאדרנל, בין היתר.

התקפת עצבים

על ידי פלוני_אלמונית* » 29 דצמבר 2007, 19:23

הייתי בודקת גם איזון הורמונים.
(בלוטת התריס)

וכן--- מצטרפת להמלצה על אקהרט טול -כוחו של הרגע.

התקפת עצבים

על ידי תמי_גלילי* » 29 דצמבר 2007, 17:16

הכי קשה לי לטפל בעצמי, אני בקושי קמה מהמיטה. יש ימים שבא לי להיות סיעודית עם אחות שתגיש לי את התרופות ואוכל למיטה. נשמע נורא, נכון?
שוב, זה נשמע לי כמו משבר פיסי למרות שזה גם אחד הסימפטומים שמתלווים לדיכאון. אבל גם דיכאון הוא לעתים קרובות תסמין של משהו פיסי שלא אובחן נכון.
מצטרפת להמלצות של אילה א (ראי גם אני בלחץ ).

לגבי הרובד הריגשי שבעניין, ממליצה כתמיד על ג'ין ג'נסן.

לגבי נושא הפרזיטים - את הבדיקה הקונבנציונלית אפשר לעשות דרך קופ"ח. אם את רוצה בדיקה מדוייקת יותר, אני יכולה להמליץ לך על מטפלים בארץ שעושים אותה (זו בדיקה ששולחים לארה"ב), אבל זה לא זול.

לדעתי אין לך מה להפסיד מדייאטה ו- VSL 3, בלי קשר לבדיקה, רק להרוויח. הייתי מנסה לשבועיים, זה טווח זמן שבו אפשר לראות בדרך כלל תוצאות (יכולה להיות נסיגה מסויימת לפני כן כשהטפילים מתים, אבל היא נעלמת כעבור זמן קצר).

דייאטה נטולת פחמימות - תתפלאי, שורדים ואפילו שורדים היטב...

התקפת עצבים

על ידי בשמת_א* » 29 דצמבר 2007, 14:30

הכי קשה לי לטפל בעצמי, אני בקושי קמה מהמיטה. יש ימים שבא לי להיות סיעודית עם אחות שתגיש לי את התרופות ואוכל למיטה. נשמע נורא, נכון?
את לא מתארת לעצמך כמה אני יודעת בדיוק על מה את מדברת.
הייתי במצב הסיעודי הזה. כמה חודשים. נורא. נכון.
((-))

אני בעד בייביסיטר. את צריכה בייביסיטר עכשיו. לך ולילדים. תגדירי את זה ככה: את חולה מאוד, את זקוקה כרגע לעזרה לטווח קצר, מטפלת לכמה שעות כל יום לך ולילדים, שתבשל ותטפל.

התקפת עצבים

על ידי מרוקאית_סכין* » 29 דצמבר 2007, 14:12

אני לא אקח כדורי הרגעה, אני לא חושבת שזה יפתור דברים ומי יודע מה זה עלול לגרום.
אני מעליבה לפעמים, אבל בעיקר עצבנית, אבל מודעת מספיק כדי לשלוט על עצמי, אם כי קשה לי להתגבר על אי הנעימות בלהיות איתי, אני חסרת מנוחה. אמא ישנה לא יודעת מה קורה סביבה.
אני לא חושבת שאני מתנהגת כמוה, היא היתה אשה אלימה ולא מודעת לכך שאסור להיות אלים. אני מתמודדת עם מצב קשה לי כרגע, אבל עד עכשיו בשנותי כאמא לא הייתי במצב כזה.
מה גרם לו עכשיו דווקא? לא ברור לי לגמרי, כבר התמודדתי עם מצבים לא פשוטים בעבר ואף פעם לא הגעתי למצב הזה.
אני יודעת שחלק מהבעיה שלי שאני דוחה זרה. דווקא עכשיו הפסקתי טיפול בן שלוש שנים, פשוט הייתי עצבנית מכדי ללכת. אני דוחה ידיים מושטות אלי כי באופן פרדוקסלי, ככל שנהיה לי יותר קשה קיים בי צורך מפגר להראות "עניינים כרגיל" ו"הכל בסדר".
אוהבת להראות שהכל אצלי מושלם ומתוקתק. אם אני שומעת משהו שמצטייר אצלי כביקורת ,פשוט מתפרקת. למשל חמי העיר שהעציצים אצלי תמיד לא מטופלים. חטפתי התקפת עצבים בלב. הבן ה&*&^% נעדר כל כך הרבה בזמן שאני צריכה אותו, וכשהוא בא לבקר הוא מוצא לנכון להעיר על העציצים, כאילו הוא המורה של העציצים, לא עמדתי במבחן העציצים. הבנתם למה אני מתכוונת שאי ןלי תמיכה?
אם אני אתקשר להורים שלי אני שומעת מהם רק "לנו היו לול תרנגולות בחצר וקטפנו פירות מהעצים" כל מני סיפורים משנת תרפפו שבאו להמחיש כמה היה קשה להם בחיים וכמה אני צריכה לסתום. מה הייתי מאחלת לעצמי? אמא אמיתית או חברה קרובה(אשה, כנראה שאשה) שתדאג לי . שתלמד אותי דברים שאני לא יודעת ושתעודד אותי בימים קשים. שתזכיר לי לקחת תרופות ושתזכיר לי להרגע, שתאהב אותי .
יש לי חברות, אני נחשבת לאדם חברותי ביותר(מצחיק, לא?) אבל כל החברות שלי מטופלות בילדים קטנים בעצמן וממש אין להן פנאי להיכנס לאיזור האפל והמפחיד של נפשי השסועה. לא שיש לי כוח להסביר על ילדותי המדממת, כבר די משעמם, אבל מישהי שתקבל שכ, יש לי קטעים עקומים ופשוט להתקשר אלי , ובלי מילים לסדר איתי את הארון או לסדר במטבח יחד.

התקפת עצבים

על ידי אילה_א* » 29 דצמבר 2007, 12:54

כדור הרגעה מפחיד לי מדי, בין היתר כי זה מרדים ואני מטופלת בילדים
האם יש תינוק בסביבה? רוב כדורי ההרגעה לא ממש ירדימו אותך אלא במקרה הגרוע טיפה יטשטשו אותך (וגם זה לא תמיד רק בכדור שלא יתאים לך ) בהחלט עדיף על אמא צורחת . בכל מקרה עדיף אמא ישנה מאמא מעליבה או מתפרצת
אני מאמינה שהתנהגות כזאת היא התנהגות נרכשת ושאת מחקה מבוגר שהכרת ואת גם מציינת שאמך נהגה באופן הזה .
ברור לי שהדבר הכי קשה בעולם זה לא להתנהג כמו הורינו - זאת ההטבעה הכי חזקה שיש לנו בחיים . האם את יכולה לציין מה מהווה טריגר להתקפות העצבים ? אם לא כדאי לך מאוד לחפש מה מדליק אותך.
האם יש אפשרות לפחות בתקופה הקשה הזאת לקבל עזרה נגיד ביביסיטר שתיהיה בבית חלק מהיום ?
יכול גם להיות שחסר לך איזה שהוא ויטמין מאוד ממליצה לך לקחת אומגה שלוש של חברת אלספה (יש אפילו אחד שקוראים לו אומגה שלוש מוד)
האם את נמצאת מספיק בשמש?

התקפת עצבים

על ידי מרוקאית_סכין* » 29 דצמבר 2007, 12:42

הי בשמת
הכי קשה לי לטפל בעצמי, אני בקושי קמה מהמיטה. יש ימים שבא לי להיות סיעודית עם אחות שתגיש לי את התרופות ואוכל למיטה. נשמע נורא, נכון?

התקפת עצבים

על ידי מרוקאית_סכין* » 29 דצמבר 2007, 12:41

הי תמי, תודה על מה שכתבת אבל לא הבנתי כלום
כתבת שכנראה הפלורה במעיים שלי בבלאגן, לא הבנתי איך עושים בדיקת פרזיטים , אם זה לא מטעם קופת חולים(וזה לא, עושים רק בדיקת צואה וגם אז לא מוצאים כלום גם כשיש )אז איפה עושים את זה?
צריך את הבדיקה או אולי מספיק דיאטה וVSL 3?
דיאטה דלת פחממות? מה נשאר לאכול?:-D מישהו שורד את זה?

הי אילה, הלכתי לרופאה ולקחתי צמחים סינים ודיקור, לא יודעת אם זה בכלל לא עוזר אבל לא עושה שינוי דרמטי. כדור הרגעה מפחיד לי מדי, בין היתר כי זה מרדים ואני מטופלת בילדים. אמנם עכשיו אני עצבנית וצעקנית וגהנום להיות לידי אבל אני לא פוגעת באף אחד פיזית. (גם כן נחמה:-P)

אם מישהו היה חוטף עצבים לידי כילדה?בהחלט. אמא שלי הטיפוס הכי מזעזע, עצבני, אלים וחסר שליטה, אבל כבר הייתי שנים בטיפול פסיכולוגי ולא יודעת אם יש משהו חדש לומר. אגב זהו שחשבתי שאולי יותר זמן לעשות:משהו יותר פיזי. בגלל שאני חולה בקושי ראיתי אור יום, לא יכולתי לאכול וגם פיזית מצבי ירוד למדי.
אני מסוגלת להגיד לילדים שאני עצבנית ושיתפסו מרחק ממני, רק שלאחרונה אני משתמשת במשפט הזה הרבה מדי. אנ ירואה אותם שמחים וטובי לב ושואלת את עצמי, מה צריך לעשות כדי שאני אשחרר את העצבים האלו ואסתובב שמחה וחסרת דאגה?
עוד תופעה משונה:אני לא שמה לב שקר לי. פתאום הפסקתי לשים לב, ואז אם במקרה אני לובשת מעיל אני שמה לב שקר לי, וקר לי הרבה יותר מהרגיל, אני עם מליון שכבות וקר קר קר. יכול להיות שהזיעה שלי מסריחה מהרגיל? סליחה על כל התיאורים.

הי טליה, אני אחפש את הספר - תודה.

התקפת עצבים

על ידי בשמת_א* » 29 דצמבר 2007, 12:34

ובינתיים - רסקיו רמדי. עוזר במקרים כאלה. אפשר לקחת כמה טיפות ביום שרוצים.

התקפת עצבים

על ידי טליה_טקאוקה* » 29 דצמבר 2007, 05:05

איך אפשר לקחת את הדברים בקלות ופשוט לתת לעצבים לעבור לידי?
לא סותרת את העצות שנכתבו כאן. אבל בנוסף אולי-
מה שעוזר לי באופן אישי זה הספר המדהים של אקהרט טול -כוחו של הרגע הזה.
אפילו לקרוא כמה משפטים או עמוד אחד כשיש זמן...
מאד עוזר לזכור להיות ברגע הזה-שהרי כל רגע לכשעצמו הוא בסדר...הבעיה מתחילה כשאנחנו מתחילות לחשוב על העבר או העתיד...
אז אותי הספר מאד ממקד ועוזר לי ברגעים קשים.
מה שעוד עוזר לי זה המילים "רק להיום" או כשממש קשה "רק לעכשיו"...(מתוך תוכנית 12 הצעדים). לא להחליט שמעכשיו אני ...(לא משנה מה) אלא להודות על כל רגע ורגע של שלווה ואהבה...@}

התקפת עצבים

על ידי אילה_א* » 29 דצמבר 2007, 04:48

אם כבר לקחת את כל התרופות האלה אז אולי כדאי לך גם לבדוק תרופה נוספת מהסוג המאזן והמרגיע (אלא עם יש שם תינוק ממש קטן)
לא משהו לכל החיים רק משהו שיגרום לך להרגיש טיפה יותר בשליטה ולילדים שלך לחיות מול אדם הגיוני .מה שנקרא כדור הרגעה.
עוד משהו שחשבתי עליו זה האם אחד מהמבוגרים שטיפלו בך היה חוטף כאלה "התקפות עצבים" ?

התקפת עצבים

על ידי תמי_גלילי* » 29 דצמבר 2007, 00:02

לפי מה שאת מתארת יש סיכוי לא רע שאת סובלת מהתפרצות של טפילי מעיים.
_הטפילים עברו
העצבים נשארו_
אולי הטפילים שהתרופות חיסלו עברו, אבל יש סיכוי טוב שאיזון הפלורה במעיים שלך הופר וטפילים אחרים קיבלו הזדמנות לגדול.
אני מציעה שתבקשי מרופא לעשות בדיקת פרזיטים למעיים ותשימי לב במיוחד לספירה של קנדידה, ג'יארדיה וכלוסטרידיה, שיכולות לגרום להתקפי זעם. אגב, יכול להיות false negative אבל יש פחות סיכוי ל-false positive. כלומר: כיוון שבדיקות קונבנציונליות אינן רגישות מספיק, אז אם הבדיקה מראה בעיה - היא כנראה קיימת. לעומת זאת, אם הבדיקה לא מראה מימצאים פתולוגיים, עדיין ייתכן שיש בעיה וכדאי לטפל בה.
במקביל, אני מציעה שתקחי בתור התחלה כמויות גדולות של פרוביוטיקה מאיכות טובה. בארץ יש VSL 3 שאפשר לקבל במירשם וקופ"ח מכסה. אל תקחי אם את אלרגית לתירס. אני גם מציעה שתקראי את הדף טיפול בקנדידה ותיישמי את ההמלצות שנראות לך - בעיקר חשובה דייאטה דלת פחמימות (כל הפחמימות).

אם יש לך טפילי מעיים, זה יקשה עלייך מאוד לקחת את הדברים בקלות ופשוט לתת לעצבים לעבור לידך - זה יכול להיות בלתי אפשרי, אפילו אם יש לך תמיכה. אם תצליחי לאזן מחדש את מצב המעיים שלך, יש סיכוי לא רע שזה יספיק כדי להירגע.

התקפת עצבים

על ידי מרוקאית_סכין* » 28 דצמבר 2007, 21:28

אי אפשר לשלוח את הילדים לנצח, אני צריכה למצוא דרך להירגע
כן, יש פה היבט פזיולוגי, אני כבר שלושה-ארבעה שבועות עם חום עולה ויורד(וירוס, וירוס, היה שלב דגם של אנטיביוטיקה שדי גמרה אותי, וגם היו טפילי מעיים, מעניין שהזכרת את זה אבל לקחתי ורמוקס
באופן רגיל הייתי חושבת שמונים פעם לפני שאני לוקחת אבל עכשיו לא חשבתי פעמיים ,פשוט בלעתי את זה
הצטרף לאנטיביוטיקה ולאקמול שכבר גופי מכיל, אז מה זה עוד תרופה?
אני לא ממהרת לקחת תרופות באופן רגיל
אבל רציתי להבריא כבר
לא היה לי כוח לחשוב על עוד משהו להתמודד
באורח פלא הטפילים עברו
העצבים נשארו
אז ברור שכשאמא חולה הרבה זמן ואין עזרה והבעל עסוק
זה לא מצב פשוט
אבל אני חייבת למצוא דרך לשלוות נפש
לצערי אין לי כל כך תמיכה

איך אפשר לקחת את הדברים בקלות ופשוט לתת לעצבים לעבור לידי?

התקפת עצבים

על ידי תמי_גלילי* » 28 דצמבר 2007, 02:56

האם יש לך סימפטומים גופניים חדשים, מעבר להיותך מצוננת? איך מצב המעיים שלך? האם את מקבלת אנטיביוטיקה?
(אנטיביוטיקה יכולה לגרום להתפרצות טפילי מעיים, שמפרישים רעלנים שיכולים לגרום לתופעה שתיארת).
האם משהו השתנה באורח החיים שלך - תזונה (יותר פחמימות, למשל), חומרי ניקוי, מקום עבודה, מקום מגורים, שיפוצים בבית וכדומה?

בלי לגרוע מהאמור לעיל, אני מצטרפת להמלצה לראות איש מקצוע - מתחומים רפואיים, ולעבור בדיקות. בלי להכיר אותך, זה נשמע לי משהו פיסי לגמרי.

התקפת עצבים

על ידי ורדה_בן_ארי* » 27 דצמבר 2007, 20:42

שלחי את הילדים לביביסיטר אסור שיפגעו לא משנה מה הסיבה של התקפת העצבים שלך !!!
קחי חופש מהעבודה. לכי לישון. לנוח. לנופש. לחופש.
אל תחליטי שום החלטה גורלית בימים האלו.
אל תבטיחי שום דבר.
תנסי להיות הכי " קטנה" שאפשר.
ספרי על כך לכל מי שמוכן להקשיב.
דברי עם אמא. חברה. שכנה...
וצרי בדחיפות קשר עם איש מקצוע.

התקפת עצבים

על ידי פלוני_אלמונית* » 27 דצמבר 2007, 20:14

אני בהתקפת עצבים כבר שבועות. רסקיו לא עוזר. לא יודעת מה כן עוזר. ומה שיוצא לי מהפה- כלפי הילדים שה' ישמור.

התקפת עצבים

על ידי מרוקאית_סכין* » 27 דצמבר 2007, 18:16

אני אשה רגילה, נעימה כמו כולם, אבל בימים האחרונים אני פשוט בקריזה, כל דבר מקפיץ אותי. הכי גרוע שאני אומרת דברים לבעלי ולילדים. לבעלי אמרתי שאני אעזוב אותו ולבן שלי כשנדנד שהוא בפעם האלף ש"אבא יבוא ויתן לי" אמרתי לו"אם לאבא היה אכפת ממך הוא היה בבית עכשיו".
מה זו התקפת העצבים?אין לי שום הסבר אבל אני מרגישה שאין לי שליטה על זה. טוב, יש לי קצת הסבר:אני מצוננת מאד ובעלי בעומס בעבודה, אבל זו ממש לא סיבה להתנהג ככה. רוצה להיות נחמדה ורגועה, מה זו התקפת העצבים הזו?

חזרה למעלה