דניאלה (איזה שם יפה...) - אולי תשימי לה ולדה גם כשהיא בלי חיתולים? לבדוק אם זה מגן?
דניאלה שלי בת שנה וחודשיים. בלי חיתולים מהיום הראשון ונכון להיום היא מחוץ לבית עם ר"פ ובבית בלי בכלל. החודשים הראשונים היו מדהימים - סימונים ברורים, תקשורת רגועה ומלאה. וכשגדלנו והתחלנו להתנייד בעולם...
בניגוד לגדול שמגיל 9 חוד' היה ללא חיתולים בכלל ועם פספוסים מעטים מחוץ לבית, הקטנה שלי היא סיפור אחר. היא מבינה בדיוק מה אנחנו רוצים ופשוט בוחרת מתי לשתף פעולה ומתי לא. שוב, בניגוד לגדול, היא לא משתפת פעולה כשאני מציעה לה לעשות - למשל לפני שנכנסים לאוטו. יוצא שאם היא ממש צריכה היא עושה ואם לא אז צריך לנחש מתי היא כן תהיה מוכנה לעשות.
האופי שלה ברור מהתחלה - דעתנית, עצמאית, עקשנית (ומתוקה להפליא).
אני נעה בין תסכול על חוסר שיתוף הפעולה של הילדה (איזה ילדה, עוד לגמרי תינוקת), לבין השתאות אל מול הישות העצמאית והמוגדרת המיניאטורית שמולי. האיש אומר שאין מה לוותר או להפסיק (למרות שיש ימים של פיפי על הרצפה ללא פשפוש אחד מוצלח, הרבה פשפוש י סרק עם הרבה התנגדות - אני עוזבת את העניין ומניחה לה..). כשהיא תחליט שמתאים לה להיענות להצעה שלנו היא תשתף פעולה וכך קורה. יום כן - חמישה ימים לא. בפירוש יודעת מה היא עושה. כ"כ שונה משיתוף הפעולה המוחלט של בכורי - הילד הכי צייתן בעולם. היא כזו קטנה ויודעת לדרוש שלא נוריד לה את חיתול הבד או שכן נוריד לה כשפתאום כן בא לה. לא מוכנה עם אמא, רק עם אבא. אני שוב בתהליך של למידה - עד כמה אפשר להתרחב כאמא ולפנות מקום לישות שלמה לדור בתוכי?
חלפו בי מחשבות ש"נכשלתי". שאני לא מצליחה להגיע לשוויון הנפש שהיה לי עם הגדול ולכן אני בונה בה התנגדות. שהציפיות שלי גבוהות מדי ושאני תלויה בשיתוף הפעולה שלה לאישרור הפנימי שלי שלהגדרת התקשורת בינינו. אבל נראה לי שהכל יותר פשוט מזה. היא בוחרת וזכותה. ככל שהיא גדלה, והשינוי מתבטא בטווחים של ימים, דברים נעשים יותר ברורים. פחות דרמאטיים.
ההבדל בין השניים כ"כ חזק. אני מזכירה לעצמי לא להשוות ביניהם. כ"כ מובן מאליו.
האם יש משהו שהייתי יכולה לעשות על מנת לבנות שיתוף עולה יותר פורה מצידה? אני לא יודעת ואולי זה לא באמת כ"כ חשוב לי. חשובה לי המודעות שלה לצרכים שלה. חשוב לי חופש התנועה שלה וזה שהיא בלי חיתולים רוב שעות היום. חשוב לי שהיא יודעת שאני שומעת ורואה ומקשיבה ומאפשרת (בימים שאני לא מרוטת עצבים מחוסר שינה ומאמהות יתר).
נו שויין. פרקתי. תודה ולילה טוב.

התחמם לי ה|L|

הי יעל
ומזל טוב...
נכנסתי לדף דרך מה חדש ונזכרתי בהתחלה של בלי חיתולים עם הקטנה שלי - או בעצם בקשיים ובשאלות .
למה נזכרתי? - כי מאוד עזרת לי אז.
היא עכשיו בת שנה ותשע וכבר חודשים הולכת לשרותים / לסיר לפי בחירתה. ולפעמים (בעיקר כשאבא בבית) גם עושה פיפי על הריצפה....
אני כל כך קרובה ללידה ועל העניין הזה אפילו לא חשבתי - כל כך טבעי זה נראה לי לסיבוב השני.
בהצלחה בדרך.

מזל טוב

כיף ככה
הנה סיבה לעשות עוד ילד...

סיבוב שני בלי חיתולים. הרבה יותר קל. לא מוצאת צורך לדווח למרות שזה מרגש באותה המידה.
התחלנו מגיל יום. היא מתקשרת מדהים.

למרות שהקטנה היא "סיבוב שני" בבלי חיתולים, אני עדיין ומחדש מתרגשת מכל הענין ומכל רגע. היא היום בת שלושה שבועות ומסמנת פיפי בצורה כ"כ ברורה. ההתנהלות איתה נינוחה ונעימה ואני מרגישה שאני יודעת להענות לה בדיוק כמו שהיא מבקשת.
קקי - אין לי מושג מתי הוא מגיע. היא עושה כמות גדולה, בפעם אחת ביום, ותמיד כשהיא רגועה מאד וכנראה מרוכזת בתחושה ובהרפיה. אז זה יוצא בחיתול בד. פיפי לעומת זאת - יש שעות רבות ללא פספוסים. וכשיש פספוסים אני לא מתרשמת כי ממילא אני לא מצפה לכלום בגיל כזה. ובכל זאת זה מדהים שהיא לחלוטין מבינה מה אני רוצה ממנה. אני צריכה להפסיק להגיד "בגיל כזה" כי זה ברור לי שהיא מאד ברורה במה שהיא רוצה וצריכה. אם בשינוי תנוחה, אם בהחלפה צד (ציצי), ואם בעשיית צרכים. בגיל כזה היא אישיות שלמה ומגובשת...
וה"גדול", בן שנתיים, מקבל זאת כמובן מאליו. התחלתי מרגע שחזרתי איתה הביתה בגיל יום. הכל יותר נינוח מאשר עם הגדול. כאילו זה הפך לי לטבע שני.
מחר אוכל להגיד לכם אם משהו בכלל אפשרי עם הארי פוטר השישי <מחכה...>

רוצה לספר שיש לי יונקת חדשה. בלי חיתולים מהתחלה וזה מדהים מחדש! היא מודיעה, מבינה, משתפת פעולה. בת שבוע כולה! עם הגדול התחלתי בגיל חודשיים וחצי. איתה הכל הרבה יותר קל. התקשורת יותר עשירה ואני מבינה אותה יותר בקלות. (מובן שיש המון פספוסים, למי ששואלת, אבל זו לא הנקודה).
ו - יש לה טוסיק הכי חמוד בעולם...

אוי, פספסתי שתא חושבת גם קדימה.
אם כן,
קראי את הדף הארוך לגדל ילדים בלי חיתולים, ואת הדפים שעוסקים ב-חיתולים רב פעמיים.

תודה על התשובה
אני יודעת שעם גאיה אני כבר צריכה להמשיך בגמילה"הרגילה" ויש לי סבלנות היא בדרך הנכונה עכשיו אני חושבת
אבל אני בתחילת ההריון השני עכשיו והאמת היא שלא ההייתי רוצה לעבור את תהליך הגמילה כמו עם גאיה
ואני מחפשת אלטרנטיבה ומה שאת כותבת נשמע מדהים השאלה אם עדיף לא להציג בפניהם חיתולים בכלל מהרגע הראשון (בתכנית הטלויזיה שראיתי היו אמהות שלא השתמשו אפילו בחיתול אחד קשה להאמין לא?

איילת, יש דף שעוסק ב-גמילה מחיתולים.

הי איילת. תודה על החיזוק. את מוזמנת לכתוב לי מייל ל yael guy@zahav.net.il
ונמשיך את ההתכתבות משם. אין לי תובנות בכלל בכל הקשור לגמילה בגיל של גאיה, חוץ מזה שאני שומעת מהרבה אמהות שפיפי הולך יחסית מהר וקקי הם עושים בעמידה (כנראה בחיתול יותר נוח להם ככה) וגם מבקשים חיתול. וגם - לא חשבתי על זה אף פעם, אבל ילד שגדל בחיתולים כמעט ולא רואה קקי, כך שבפעמים הראשונות זה אכן יכול להפחיד.
באיזה שלב את בהריון? מקווה שיעבור לך בקלות ובשלום.

שלום יעל אני גרה בניו זילנד גאיה נולדה כאן לפני כמעט שלוש שנים עכשיו אני בתחילת ההריון השני עם גאיה השתמשנו בחיתולים חד פעמיים ורק עכשיו היא התחילה בלי חיתולים חוץ מבלילה אבל גם במשך היום היא מפספסת הרבה אבל זה כבר הרבה יותר טוב היא דווקא הראתה סימנים של היתענינות בסיר ובשרותים כבר לפני יותר משנה אבל בדיעבד הבנו שזה רק היה משחק לפני שלושה שבועות החלטנו שהדבר הכי טוב זה פשוט להוריד לה לגמרי את החיתול או ליתר דיוק היא היתה הולכת עם פול אף חיתול תחתונים וזה היה טוב לעט לעט היא למדה לקחת את הסיר להוריד את המכנסיים ובגן יש להם שירותים קטנים וחמודים והיא הולכת ביחד עם החברות שלה וזה מעודד אותה.
את הקקי היא לא הסכימה לעשות לא בשרותים ולא בסיר והיא היתה עושה בתחתונים ואז הייתי צריכה להיתאמץ לא להראות יאוש עד שפעם אחת זה יצא בסיר ביחד עם הפיפי בהתחלה היא נבהלה אבל עשינו לה חגיגה ונפחנו בלונים כשהיא עוד יושבת על הסיר פתאום עלה לה על הפנים מבט של גאווה וחיוך מאוזן לאוזן מאז קקי רק בשרותים או בסיר
חוץ מבלילה אז עדיין יש חיתול אמרו לי שאם היא כמה עם חיתולים יבשים אפשר להתחיל לשלוח אותה לישון בלי אבל היא קמה בבקר עם חיתול מלא והבית שלנו בנוי ככה שהיא לא תלך לשירותים בלילה ניסינו לשם לה סיר ליד המיטה אבל זה לא הולך...
וכאן הגעתי אליך כי התחלתי לחפש אופציות אחרות באינטרנט קודם כל ראיתי בטלויזיה תכנית על קבוצה של אימהות שלא שמו חיתול על התינוק מההתחלה וזה עיניין אותי חוץ מזה אם אני אחליט כן חיתול אני רוצה לשקול להיות יותר ידידותית לסביבה ולחפש אופציות לחיתולים מבד
אז מה אני מחפשת?
חיזוקים ממשהו שעשה את זה? עצה ? לא יודעת אני מסוקרנת ואשמח להשאר איתך בקשר אולי פשוט רציתי להגיד כל הכבוד!

עוד חודש בן שנתיים ונכון להיום כבר שבועיים שהוא עושה לבד. רץ החוצה או לסיר, מוריד מכנסיים, מפשיל את החולצה ועושה פיפי. היום גם קקי - הצליח להתיישב לבד על הסיר בלי להחליק... לפעמים הוא לא אומר כלום. אם אני שואלת אם הוא עשה פיפי הוא אומר לי - הינה - במין השתאות כזו. ולפעמים הוא בא לספר - מה הוא עשה ואיפה. אומר לעצמו יופי (כמו שאני אומרת לו אחרי שהוא עושה), מודיע אם זה פיפי גדול או קטן. אחרי הקקי הוא קם וקורא לי - אמא, טוסיק. התחיל לפשפש אותנו - שואל אותי אם זהו? ואומר לי - יופי אמא, אחרי שאני עושה פיפי. נעמד ליד אבא, שואל אותו אם הוא עושה פיפי. שואל אותו אם זהו - כל שניה. אבא נבוך... הוא כזה חמוד!!! (שניהם).

או שזה סימנים לא מודעים שאני קולטת? כשגמלתי את האפרוח מציצי, (בגיל שנה ו - 7 ) היו 3 שבועות של חוסר שיתוף פעולה כמעט מוחלט בכל הנוגע לתקשורת. הוא היה עושה בלי בעיה ומשתף פעולה אם הייתי לוקחת אותו באופן יזום ועושה באותה השלווה במכנסיים ומדיע לי על כך. גיליתי שלא היתה פעם אחת שהייתי מופתעת מהפיפי. תמיד תמיד אני יודעת כשהוא צריך ואין לי מושג לפי מה. הוא בן שנה ועשרה חודשים עכשיו ויש משהו מוזר בלדעת כך מתי מישהו אחר צריך פיפי. בכל מקרה נכון להיום - הוא מבקש לעשות וכמעט ואין פספוסים (אני אומרת את זה בשקט שלא ישמעו). אני נתקלת הרבה בתגובות של - מה הוא כבר נגמל, בגיל כ"כ צעיר? ולי, שמתכוננת ללידה קרובה ותינוקת חדשה, הוא נראה גדול כ"כ והרעיון שלשים לו טיטול נראה לחלוטין מופרך. מוזר, משונה. ילד - גדול - שהולך ומדבר ומבין ומבקש...הוא כבר יותר משנה בלי חיתולים בכלל.
ציטוט מלפני חודש מהדף הגדול.

הי יעל
איבדתי את הטלפון שלך (יותר נכון, ישי אכל את הדף הזה ביומן...) ורציתי לבדוק האם את עדיין עורכת את המפגשים אצלך, ואם כן - האם אפשר לתלות מודעה על קורס חינוך ביתי שמתחיל בקרוב אצלי בבית.
אם אין לך הטלפון שלי, את יכולה לשלוח לי "מייל"[email protected]

היום בן שנה וחצי. יושב לקקי של בוקר על ישבנון קטן וסגול, מרוצה ומאושר ואחרי 20 דקות גם עושה...במשך היום עושה בסיר - עם עזרתי, או שאני לוקחת אותו לכיור או לאסלה. אם יש פספוס פיפי מיד באה ההודעה: אמא, פיפי. לעיתים הוא מודיע לפני. על קקי הוא תמיד מודיע. מבקש לעשות. עדיין לא מסוגל לתפעל הורדת מכנסיים לבד למרות שלהעמד ולשבת על הסיר הוא כבר די מצליח.

איזה יופי!
(הזכרת לי לכתוב אצלי. מיד. בלוג הקטנה בלי חיתולים)

התחיל לבקש לעשות במילים!!!!!!! אומר לי מה-מה עם התנגנות של שאלה. לקח לי כמה ימים עד שנפל האסימון והבנתי שהוא לא מבקש מים אלא פיפי!!! הוא בן שנה וחודשיים ורק מתחיל לדבר (אומר המון אבל הכל נשמע אותו הדבר...). נראה לי שכל פעם שהוא לומד דרך חדשה לבקש ולתקשר יש כמה ימים של פספוסים שלי ושלו. הוא משתנה ואז אני צריכה ללמוד אותו.

הפסיק לבקש לעשות. אם אני לוקחת אותו כל בערך חצי שעה אין בעיה, הוא משתף פעולה. אם לא , הוא עושה וקורא לי, אומר מה-מה שזה המילה למים.

זאת היתה שאלה רטורית ומרוב התרגשות לחצתי על"הוסף לדף"+השתנתי את הקטנה

מצטרפת למצעד הפיפי קקי,כיף לקרוא את כל הפירוטים האינסופיים ולקלות שאני לא היחידה שמשתינה ומחרבנת את הבת שלה מהיום הראשון להיולדה איזה תכנות אנושי מדהים וכמה קשה להבין שלא כל התינוקות מקבלים את ההקשבה הזאת;האם יכול להיות צד שני עם הסבר חיובי לטובת התינוק?

בלילה הקודם שוב עשה 2 פיפי בלי לינוק ובלי לשתות. שוב הלכה לה תיאוריה...

איילת - תודה.
עדכון מוזר ומעניין, חומר למחשבה - התחלנו גמילת לילה עקב חולשה כללית של אמא וכמיהה עזה לישון שינות יותר ארוכות.
מרגע שהוא הפסיק לינוק בלילה, הוא גם הפסיק להשתין בלילה. (3 לילות עד כה). הוא נרדם ביניקה ארוכה, וציפיתי שהפיפי הראשון - אחרי שתיים - שלוש שעות, ישאר, קשור ליניקה הראשונה. אבל לא. הוא אמנם ממשיך להתעורר (הרבה מאד מאד בלילה השני אבל הולך ומתמעט), למד לא לבקש ציצי (אחרי לילה אחד עצוב מאד) ולא עושה פיפי בכלל! עד 6 בבוקר, אחרי היניקה של הבוקר. וזה אחרי לילות של שניים עד חמישה פיפי בלילה. כנראה, שהאקט של היניקה מעורר את הגוף מספיק כדי לסמן חילוף חומרים ופיפי. כנראה שההתעוררות לא קשורה. כנראה שהפיפי לא קשור ישירות לזה שהוא ינק קודם אלא לזה שהוא יונק עכשיו. ניסיתי להציע לו לעשות והוא התעצבן עלי. שם ראש על הכתף שלי ונרדם שוב. נכון מתמיה???

רק רציתי לומר כל הכבוד לכן, האמהות שמשקיעות ממרצן כדי שלתינוק יהיה הכי נוח ושיוכל להתפנות בכבוד!

פתאום חזרה לטירונות - שלושה ימים של פיפי כל 10-20 דקות, לפעמים ללא התרעה. מקווה שהוא לא מבשל עוד מחלה, נדמה לי שזה קשור ישירות ל5 שיניים שמאימות להבקיע. מוזר לנו.
בזמן שהוא היה חולה ושלשל, שמנו לו טיטול ליום וחצי. הוא משך אותו מעליו וקיטר איתו. בסוף העדפתי לכבס 10 זוגות מכנסיים ולהשאיר אותו בלי טיטול.
שמחה לדווח על שתי תינוקות שגדלות חלקית בלי חיתולים בזכותינו!

תודה.(-:

הבלוג שלך מקסים @}

תענוג.

שני הסבים הצטרפו למפשפשים. באותו שבוע. מרגש...

כמובן שאיך שכתבתי את זה נהיה יום של קיטורים ואי נוחות ובטן לא שקטה ופספוסים - כולל מתוך שינה.

ללא טיטולים בכלל. פספוסים מועטים ביותר (אולי 1 ביום). נהיה חלק מהחיים. מאד נעים לנו.

איזה כיף זה להביא אותו לסבתא למשמרת ל4 שעות ולקבל אותו עם אותו זוג מכנסים בחזרה...

יש אנשים שכשאני איתם אני תמיד מפספסת. מראש אני יודעת שזה יקרה
גם לי. משהו שאני לא בטוחה שעוזר (אבל אוכל לדווח בעוד שבוע, אם אזכור) - לומר להם את זה. ככה בפרצוף. זה קשה, כי אצלי זה אנשים שאני קצת נבוכה לידם, או "צריכה להוכיח".

ממש מרגש. אחרי שבועיים של שביתה מוחלטת וסרבנות עצבנית פתאום אנחנו בלי טיטולים בכלל וכמעט בלי פספוסים. אני עדיין לא ממש מבינה מה קרה. אני יודעת שעזר לי מה שכתוב באחד הספרים - להתנתק ולעשות חושבים באשר למטען הרגשי שאני משקיעה בזה. אצלו - הוא היה חולה ואולי זה קשור. הוא הפסיק להתעסק בפין שלו עכשיו. למד מה יש שם ואיך זה מרגיש ורק לעיתים, בעדינות כשנעים לו הוא עושה את זה. אולי גם זה בא במקביל. הוא זוחל יותר ויותר על שש ומגלה עצמאות. היום הוא זחל ליציאה לגינה וקיטר עד שלקחתי אותו לעשות פיפי.
ובנושא אחר. יש אנשים שכשאני איתם אני תמיד מפספסת. מראש אני יודעת שזה יקרה. אני מתנתקת ממשהו (מעצמי?) וזה משקף לי אותי בצורה כ"כ ברורה.

נפלא

ארבעה ימים רצוף בלי טיטולים בכלל כולל יציאות ביקורים והכל. פספוסים מועטים. איזה כיף!

היה ממש חולה עם חום גבוה והקאות ושלשולים. המשכתי עם הבלי. כנראה שהוא בישל את זה כמה ימים לפני. גם קראתי בחד הספרים מה שיש לה להגיד על שביתות וזה עזר.
היום, בלי עין הרע, עברנו עם פספוס אחד בלבד ושיתוף פעולה מלא ושמח.
לא מעזה לכתוב את זה...

גמילה? זה קשור לגמלים?

היום פעם ראשונה הוא זחל החוצה לעשות את זה
איזה יופי!
הוא מוכן לגמילה? (-;

בתוך ים הפספוסים יש גם כמה לא פספופים. לא יודעת מה קורה. הוא מעדיף לתפעל את עצמו לבד. היום פעם ראשונה הוא זחל החוצה לעשות את זה [-:

(כמובן גם בתי עם היד ממוקמת בדיוק במקום)

גילה - אני לא יודעת לגבי האלמנט החמישי, סליחה, הפסיכולוגי, אבל אני חושבת ששומרים על רפלקס חזק, ולכן מאמינה שיהיו פחות פספוסים בעתיד (הבכורה, שבהחלט יבשה, מרטיבה פעמיים בכמה חודשים.... כמעט תמיד בלילה).
ויעל - גם אני חשבתי על זה. אורך היד ומיקומה הטבעי ממש דורשים התעסקות בפין - והוא אכן מקיים, לא מעט, וברור לי שזה הטבעי, הנכון (עבורו, אבל לא רק) הבריא. אז מה עם כל חבריו (ואחיו בגילו) שאין להם כמעט הזדמנויות?

ומה פרויד היה אומר על זה? (-;

היום ספרה ידידה שהיא גמלה את בנה בן ה3 מטיטולים ושהוא גילה את כל מה שעכשיו תלוי לו שם חופשי. הקטני שלי כבר כחודש מתעסק במה שיש שם ללא רחמים - מורט, מושך, ממולל ומסתכל. הוא בן 9 חודשים. בליליות שמספיק חם והוא ישן עירום הוא המון עם היד בין הרגלים. בהמשך למה שגילה שואלת - מה זה עושה להם לחכות עם הדבר הזה עד גיל 3?

המצב משתפר קצת. מה עוזר? להניח לו קצת, לשנות תנוחה (משתין בעמידה ונראה כמו המזרקות הקטנות באירופה של ילד משתין), לתת לו זמן.

קחו פסק זמן.
אני הייתי עושה את זה בלי חיתול - יעשה על עצמו, תחליפי לו.

שום דבר לא עוזר והשביתה בעיצומה. הפיפי היחיד שלא מתפספס זה זה שאחרי השינה וגם שם יש עצבים. לא ממש יודעת איך להמשיך. לתת לו לעשות על עצמו כל הזמן בלי להתיחס, להמשיך לנסות להציע לו למרות שהוא מתעצבן, לשים לו טיטול ולשכוח מזה לכמה ימים. לא יודעת. אז אני עושה קצת מכל דבר. מנסה לראות אם זו לא אני שהפסקתי לקרוא אותו ולא הוא זה שהפסיק לסמן. עצות ורעיונות יתקבלו בברכה.

משהו שעזר לנו עם סרבנות:
אני משכיבה אותה על הבטן, מחזיקה יד אחת מתחת לבטן, ושניה מתחת לברכיים. היא שוכבת, משחקת במשהו, נרגעת, ומסכימה. לפעמים, אני גם הופכת אותה לישיבת-פיפי.

ימים של אין עם מי לדבר. כמעט רק פספוסים. אני יודעת שהוא צריך, לוקחת אותו, הוא מסרב ומיד אח"כ עושה במכנסיים. אני מניחה שזה קשור לשיניים. החלטתי להשאיר אותו בלי חיתול בכל זאת. מספיק חם. אני פשוט מחליפה לו כל פעם. רווחים יותר גדולים - לפעמים עד שעה וחצי. היה לי תמריץ לראות את הקטנה בלי חיתול...
ואז, כשאני כבר כן שמה חיתול, פתאום הוא נזכר שהוא לא עושה בלי שלוקחים אותו ומתעצבן שעות עד שאני חושבת שאולי זה פיפי - ואכן. הלילות השתפרו קצת. הלילה רק שני פיפים עד הבוקר. עוד נגיע ללילות יבשים לגמרי...

שוב פספוסים בלילות. זה אחרי שכבר היו כמה שבועות ללא... בימים האחרונים אני פשוט יודעת מתי הוא צריך או עושה. אני לא צריכה איתות שלו ולא יודעת להגיד איך אני יודעת.אני גם מפספסת אותו הרבה גם כי הוא מצונן ומסרב לי וגם כי אני לא תמיד קשובה למחשבות החולפות בראשי הוא צריך פיפי... אני חושבת ולא מתיחסת ואז מגלה שהוא אכן עשה, שוב ושוב.

האתיופי פינה את מקומו לסל-גוזל. הבלי חיתולים הוא ללא פספוסים כשהוא במנשא. כמו אצלך - פספוסים על הגחון בהזדחללויות הנמרצות או כשהוא עיף ופשוט לא בא לו. כבר ממש מזמן הוא לא עשה עלינו ולפעמים בערב הוא רק יחכה שנניח לו לדקה להיות על הרצפה כדי לשחרר וזה למרות שניסינו לקחת אותו כבר כמה פעמים והוא סירב בנימוס.

לנו, האמת, יותר קל מחוץ לבית (ראי בעידכון שלי מלפני כמה ימים ב-בלוג הקטנה בלי חיתולים).
אגב - איך הולך עם האתיופי והבליחיתולים?

גילה - תודה! [-:
היום יצאנו בבוקר לגן החיות בלי חיתול. הסתובבנו, בקרנו את סבא ועד שחזרנו לבית של סבתא, בערך בשלוש - לא היה שום פספוס. כל מה שהייתי צריכה כדי לעשות את המעבר היה חברה שתשאל - למה בעצם הוא עם חיתול אם אין פספוסים מחוץ לבית? אז הינה. יצאנו מהבית לשעות ארוכות ללא חיתול. איזה כיף לנו!

תתחדשו על השיניים!

שתי השיניים הראשונות היו מלוות בלילות עם פספוסים - 2,3 לפני צאת השן. כמו בספרים. במשך היום, למרות שהוא עדיין על גחונו הרבה מהזמן, נהיה לנו הרבה יותר קל. פספוסים יש בעיקר בערב. הוא מסרב לעשות עם אנשים שהוא לא ממש מכיר. אנחנו עדיין יוצאים מהבית עם טיטול אבל זה די מיותר. מחוץ לבית אני כמעט לא מפספסת אותו. הלילות כבר נהיו יותר שקטים והלילה שוב איזה 6 פיפים, הכל לגיגית. גם כשהוא שוכב על הבטן הוא מתעורר. (כנראה השן למעלה שמנסה להציץ היא הפושעת). אם הוא צמא הוא לא יעשה פיפי עד שלא יהיה איזון בין המים שיש בתוכו ובין מה שאפשר להוציא. בכל זאת - אין מה להשוות לאינטנסיביות של החודשים הראשונים. כשאני מפספסת אותו הוא נעמד על 6 או על 4 כדי לעשות.

אצלינו - 8 חד' - יש השכמות כל שעה וחצי ליניקה או לפיפי. פספוסים היו בעיקר בלילות שלפני השיניים והוא עושה בערך 5 פעמים בלילה. אין דרך חזרה לטיטול ולילות שקטים יותר. גיגית רחבה ליד המיטה על מגבת עבה שפרושה מסביב כדי לספוג פספוסים. תוך כדי הנקה לפעמים אבל לרוב - יונק מפסיק לפיפי ויונק איתי במיטה להמשיך לישון.
לגבי "שביתת פשפושים" - אצלינו זו גם הדרך שלו למחות על פרידה ארוכה וגם הזמן שלוקח לי להכנס איתו שוב לסנכרון. תמיד משני הצדדים.

בשתן יש הרבה מלחים לא? לאמא שלי יש חברה ששותה את השתן שלה בטענה שזה מאוד בריא (הנ"ל היא ד"ר לרפואה). אולי אני אשאל אותה.

שנטעם?

זיעה מלוחה. האם ניתן להקיש מאחד על השני?

הפיפי שלו מלוח???

אז מלוח לו.

מסתכל בריכוז בפיפי שיוצא, מושיט יד לתפוס, נרטב ומשפריץ לכל עבר, מחליט שאין מה לתפוס ומחזיר את היד לפה...P-:

תתחדשו!

עשה פעם ראשונה בסיר [-:

מוזר הענין הזה של לא מוכן במקום מסוים. נכון לעכשיו מוכן כמעט רק בחוץ. מזל שמספיק חם. על הרצפה כשהוא צריך אני שמה לב שהוא מתחיל לזחול לעברי. הוא עוד לא זוחל ממש וקל לפספס את השינוי אבל זה שיוני בקצב ובתשומת הלב שלו.
הלילות - מלא פיפים. פספוסי סרק במשך היום - מילא אבל בלילה ?! גם כאלו יש לנו...

גילה - אין בעיה. מרגישה חדשה כל בוקר...לאט לאט לאט זה הופך לטבע שני אבל לא באמת.

אוי, אני מתנצלת... [-:
איכשהו נשמעת לי, בתיאור הזה, חדשה.
(נדמה לי שלא הצלחתי להתרכז בקריאה)

מרגישה צורך לדווח אבל לא יודעת איפה להתחיל. טיטול ומכנסיים - אני מרגישה שהוא מגיב אותו הדבר. הוא מסמן כשהוא צריך ומסמן כשהוא כבר עשה בשניהם. הקיו שלו לעשות זה ההפשטה ולכן כשהוא עם טיטול ואני מורידה לו את המכנסיים לפעמים הוא מתחיל עוד לפני שאני מספיקה להוריד גם את הטיטול. היו לנו שני לילות שבהם הוא היה יבש 6 שעות רצוף עם הנקות האמצע. מ 10 עד 4 בבוקר. עכשיו הוא מצונן ומשתעל ובכל זאת הלילה הוא לא הרטיב אלא ביקש לעשות. לפעמים בלילה הוא בוכה נורא כשהוא צריך ולא מוכן להכנס לתנוחת פיפי ולא מוכן ציצי ולא מוכן כלום עד שהוא עושה. אז אני מחזיקה אותו עם חיתול בד שירטיב אותו. הוא גומר לעשות ולבכות ונרדם כאילו לא היה ולא נברא, אפילו בלי ציצי. היינו באילת סופ"ש ארוך והוא היה חלק מהזמן בלי וחלק עם. רוב הזמן נשאר יבש (חוץ מעל הרצפה כמובן) ואפילו בלילות הוא היה מנומס למיטה שם. הוא עושה הרבה הרבה יותר בכיף בחוץ מאשר בתוך הבית ובעדיפות על קו המים בחוף. גם פה כשמספיק חם אני יוצאת איתו החוצה. <מצפה לקיץ>.כשהוא מצונן הוא מתעצבן שלוקחים אותו. כאילו כל ההתעסקות הזו מציקה לו מדי כי יש לו דברים אחרים על הראש. כשהוא צריך קקי או אחרי שהוא עשה הוא עושה קולות של פפפפפ. עכשיו יש לו קצת שלשול וזה מקשה על ההבנה שלי של מה הוא רוצה. זמנים - פתאום שעה וחצי הוא לא עושה פיפי, בעיקר בערב. מפתיע אותי. מחד אני מרגישה שזה נהיה הרבה יותר קל וטבעי. מאידך - עכשיו יש נסיגה והרבה פספוסים והתעצבנות שלו ואני שוב חוזרת אחורה קצת. היו כמה ימים שהרגשנו שהינה, זה נקלט. כנראה שה"התקדמות " היא שני צעדים קדימה ואחד אחורה כל פעם. לפעמים אני שמה לו חיתול בד שזה ביניים בין בלי לעם.
בהצלחה לאמא אדמה לצפי ג!

יבש בנסיעות, מקטר עד בכי אמיתי עד שעוצרים לו, במיוחד בכסא החדש. אני יוצאת איתו יותר ויותר בלי טיטול מהבית. עדיין שמה טיטול על הכסא לריפוד ליתר ביטחון.
היינו באירוע משפחתי, קטני עבר מיד ליד, אני לא יודעת לפשפשו בשלט רחוק ולכן הנחתי לענין והוא היה עם טיטול. נהיה קוטר ומעוצבן. לקחתי אותו סתם פעמיים וכל פעם הוא עשה. החלטתי שבמצב כזה להבא אני לוקחת אותו לפי השעון כל חצי שעה שיוכל לעשות אם הוא צריך . ביציאות לסופר או לקניון הוא יכול להשאר יבש המון זמן. נכנס למין סוטול ושקט.
יוצא עכשיו שכמעט רק אני מפשפשת אותו. אבא מסרב לתנוחת הסלקל וקטני בד"כ לא מסכים לתנוחה אחרת. סבתא גם מצליחה ואצלה הוא עם טיטול. היום סבא אמר שאולי הקטני צריך פיפי!!! אחרית הימים...עד היום הוא לא התיחס לכל הענין.

אני מיבשת על הרדיאטור. בלאו הכי זה עוד לא מסריח. כל כמה ימים הכל עובר כביסה. ( התחלנו מוצקים אז עוד מעט זה כבר כן יסריח...)

גם אנחנו מכבסים כל יום.
אבל אני לא מסודרת כמוך, אז...
אולי אני אתחיל ליבש על הרדיאטור.

אה, אז צריך לקנות עוד מכנסיים
למה? אני מסתדרת עם מעט מאוד זוגות. פשוט מכבסת כל יום.
חבל לקנות המון בגדים.
מצד שני, אם אתם מתכננים עוד ילדים אז לא חבל...

החודש האחרון היה בסימן מחקר הלילה. אבא היה במילואים וקטני עבר אחר כבוד לישון איתי במיטה
יש לי איזו פנטזיה לנצל את המילואים לטיפול בלילה. אבל זו אשליה שיהיה לי כח לזה.

לגבי הבטן - ראית מה יש לי להגיד. באסה. איך תרגם לי בעלי את התגובות לשאלה שלי אתמול - "אה, אז צריך לקנות עוד מכנסיים".

קטני ישן איתנו קבוע - זה הכיף הגדול שלי! הלילות יבשים כמעט לגמרי למעט פספוס פה ושם והוא עושה כ4,5 פעמים בלילה כשלפנות בוקר התכיפות עולה. יונק רוב הזמן (לפחות כך נדמה לי...)
אתמול מאורע גדול - יצאנו מהבית בלי חיתול להרבה שעות וחזרנו יבשים!!! לחצי שהע שהוא שיחק על השטיח שמתי לו טיטול והוא אכן השתמש בו אבל חוץ מזה - יש הצלחה.
פספוסים רבים על הרצפה על הבטן. לעיתים רחוקות במצבים אחרים.
תגובות מענינות מהחברה...

אצלינו בשבוע שעבר, ממש מיום אחד למשנהו פתאום נהיו רווחים של 45 דק' ויותר בין פיפי לפיפי. מיד אחרי שינה יש עוד איזה שנים רצוף ואח"כ - זמן! מפתיע.
הלילות נהיו ככה שאני כמעט ולא מפספסת אותו אבל הוא עושה כל שעה וחצי שעתיים עד בערך 6 בבוקר ואז מסרב להתעורר אבל מתחיל לעשות כל חצי שעה או פחות מתוך שינה קלה עד ההתעוררות לקקי ולבוקר שיכולה להיות גם ב 9!!! למותר לציין ששנתי קלה להחריד אם כי אנחנו כבר כ"כ מתורגלים בלילות שאני לא ממש מתעוררת. בתנועה חלקה אני מערסלת אותו ומושיבה אותו עלי לפיפי בגיגית שליד המיטה. הוא כבר מכיר את התנוחה וחוזר לישון בשקט או שיונק קצת או שמתעצבן אם לא צריך ויונק הרבה P-:
במשך היום אני קצת מתוסכלת מהרבה פספוסים כשהוא על הבטן. בין הסימון ועד לזה שאני לוקחת אותו הוא כבר עשה ומכיון שהוא נמצא המון על הבטן ומנסה להגיע לכל מיני דברים ולא מצליח, אני קצת מבולבלת. גם לתזמן לא ממש עוזר. זה המחקר הנוכחי שלי, מה עושים איתו כשהוא על הגחון - לומד לאט לאט לזחול, משחק לבד ופתאום הסימנים של - הלו, אמא, אני רטוב...אלו הפספוסים העקריים שלנו. אני לא רוצה שהענין יכתיב את ההתנהגות שלי איתו. אני מוצאת את עצמי מסתובבת איתו על הידים כאילו מחכה לפיפי שאני יודעת שצריך להגיע. אז אני מזכירה לעצמי כל הזמן שפספוסים זה לא נורא...
<יעל בדיאלוג פנימי אינסופי על הענין>
הוא כבר כמעט לא מוכן בעמידה ורק בתנוחת הסלקל. מתעצבן בכיור אבל שמח לשבת איתי על השירותים, שר ומדבר כשהוא עושה קקי. כשהוא לא צריך הוא מתעצבן כבר מההליכה לכיוון השירותים.

החודש האחרון היה בסימן מחקר הלילה. אבא היה במילואים וקטני עבר אחר כבוד לישון איתי במיטה. עכשיו אני מבינה ומכירה לחלוטין את כל חריקות הלילה. כשהוא ישן על הבטן הוא לא מספיק להודיע וחורק אחרי שזה כבר יצא. איתנו הוא ישן מעורסל אצלי או על הגב. בתנוחות אלו הוא מודיע או בבכי וקיטור או בראש שנזרק באי שקט מצד לצד. לפעמים הוא שמח שאני לוקחת אותו לפיפי, לפעמים הוא מאד מאד מתעצבן ומוכן לעשות רק תוך כדי יניקה ( כשברור שהיניקה זה רק להרגעה כי הוא נרדם מיד אחרי). לפעמים הוא מתעורר לינוק , נרדם ורק כ - 10 דק' אחרי או יותר הוא מבקש פיפי. אחרי הפיפי יש פיהוק של הרפיה שבעת רצון. אם הוא ישן ממש עמוק (או שאני ישנה ממש עמוק) אני מתעוררת לשמע הפיהוק הזה ויודעת שהוא כבר עשה. כשאבא לא היה הוא עשה המון בלילות, כל שעה בערך. איך שאבא חזר - שוב פותח רווחים יותר מתחשבים. ההישג שלי הוא שהוא ממשיך לישון איתנו (ככה משכנעים אבא מפקפק).
נראה לי שהשיניים מציקות לו ואז אני לא תמיד יודעת על מה הקיטור והוא לא תמיד מזהה מה מפריע לו. בחודש האחרון הוא התעורר לעולם סביבו ומגיב חזק לכל דבר וכך פתאום הוא לא מוכן לעשות בכל מקום. בבית של חברים פתאום שעה וחצי לא. בקניון בשירותים כן. אי אפשר לדעת. אנחנו יוצאים מהבית עם טיטול ואני מנסה לקלוט אותו דרך זה. אני מפספסת אותו יותר מדי כדי לצאת בלי חיתול. לפעמים אני חושבת שכגודל האמון כך גם גודל ההצלחה אבל זה פועל גם הפוך - כגודל הספק כך גודל הפספוס, ועל כן אנחנו ארוזים היטב.
נו, הולכת להרדים.

אחרי שבועיים של חוסר תיאום מוחלט וארבעה פספוסים על כל פשפוש וסרבנות פיפי, וחוסר תקשורת, היום היה לי פספוס אחד!!! (שקט, שלא ישמעו).
יש סרבנות פיפי ויש סרבנות תנוחה או מקום. מוכן כאן ולא שם, מוכן בישיבה ולא בעמידה.
עושה במנשא - מאותת אבל קצת ולא מתאפק ממש - אבל מתאפק אם הוא עם טיטול במנשא 0-:
התחיל להתאפק בנסיעות. אנחנו תמיד עם טיטול בנסיעה אבל לרוב הוא יבש ומחכה לכיור המיוחל. אגב - גילינו ביחד את הכיור. עד עכשיו זה היה האמבטיה או הגיגית. עכשיו אפשר לעשות צחוקים במראה!
לקקי הוא ממש מתאפק ונכנס למצוקה אמיתית אם אני לא לוקחת אותו.
בלילה זה ממש טירונות - הוא ישן 3 - 4 שעות בלי להרטיב אבל עם לינוק ומ 2 בערך זה כל שעה עד שעתיים פיפי.
זה אומר שאני כל הזמן מתעוררת גם אם אני לא לוקחת אותו לעשות ורק מחליפה לו כשהוא מרטיב. זה לא עוזר אם אני שמה לו טיטול כי אני בכל מקרה מתעוררת מהחריקות שלו. זה רק מקשה כי ככה אני לא יודעת אם הוא כן או לא עשה. הוא לא אמור לא לעשות בלילה?!

• יעל מתה לישון יותר משלוש שעות רצוף-

_בשמת א
הוא לא אמור לא לעשות בלילה?!
את בטח צוחקת, אבל אענה ברצינות: אין "אמור" ואין חוקים. כל ילד והדפוס שלו. כנראה שהרוב נעשים יבשים בלילה בסביבות גיל חודשיים שלושה, אבל זו רק סטטיסטיקה משוערת - והבן שלך איננו סטטיסט. הוא בן אדם D-:

-יעל מתה לישון יותר משלוש שעות רצוף-
גם אני... אני עוצרת את הנשימה בסבלנות (ולפעמים בלי טיפת סבלנות) עד גיל שנתיים.

_תמר מ
בשמת, אני בונה על זה, את אומרת שנשאר לי רק עוד חודש וחצי להתעורר בלילה?

_בשמת א
הי, תמר, אל תבני על זה. הרי בדיוק כתבתי ליעל: זו הסטטיסטיקה המשוערת. הילד שלך ייחודי.

יעל
את בטח צוחקת - כן אני צוחקת . אבל - שנתיים???!!! עד אז כבר יהיה עוד אחד ונתחיל מאפס שוב... כלומר לבנות על שנים ללא שינה... אני אעמוד בזה במצח נחושה!

_בשמת א
מי אמר שנתיים.... (בשמת מסתכלת מעבר לכתף....).
זה לא חקוק בסלע. אבל שמתי לב שהרבה ילדים עוברים בגיל שנתים לישון סוף סוף רוב הלילה... (רוב הלילה שלנו , כי הרי לגבי תינוקות "לישון כל הלילה" פירושו לישון 6 שעות רצופות, גם בין 7 בערב ל-1 בלילה )-: )

זו כמובן הייתי אני.

עיפות של אמא.
אני אפרט את זה אצלי, אבל זו בהחלט סיבה טובה לחוסר יכולת הקשבה במיל.

ימים מלאי פיספוסים - שיניים, קיטורים ועיפות של אמא. אני מרגישה כאילו אני מתחילה מאפס, למרות שהבסיס עדין קיים. התגובה שלי היתה לשים לו יותר טיטול ונוצר מעגל שצריך לשבור כי זה לא הוא שמפסיק, זו אני שמפסיקה. יוצא שגם שהוא מבקש ומתאפק אני כבר לא מאמינה לעצמי. תופעת סרבנות הפשפוש - מסרב, מתעצבן ועושה דקה אחרי זה עלי. אבא אומר לתת לו יותר זמן. אני אומרת - זה לא שווה את העצבים שלו. של הקטני אני מתכונת. עדיף לי שיעשה עלי מאשר שיתרגז כ"כ. הרי הוא עוד כ"כ קטן בכל מקרה ואמביציה אמיתית להצליח פה במשהו אין לי, כך שהזרימה צריכה להיות איתו לכל הכיוונים. מבלבל.
אצל סבתא בכיור הוא עושה בשמחה גם כי יש שם מראה והוא צוחק אלי ואל עצמו.
ואז אני שוב מורידה לו חיתול - הוא עדין רוב הזמן בבית בלי - ופתאום הוא מבקש ואני מפשפשת בהצלחה, והוא מתאפק עם הקקי עד שאני מבינה אותו ואני שוב מגלה שכל פעם בפני עצמה כשזה הולך לנו זה קסם מחודש.
סבתא מתעלה מעל לכל ציפיה. כשאני משאירה אותו איתה אז השאלה מתי הוא עשה פיפי נשזרת עם השאלות הרגילות של מתי הוא ישן ומתי הוא אכל. כזה כיף! כשסבא בא לראות אותו עושה פיפי הוא לא התאפק ועשה לו פרצופים במראה והקטני צחק אליו בשמחה ולא עשה...
בבוקר הוא מעיר אותי קבוע לקקי. יושב לו בסבלנות בין הידיים (אני מחזיקה אותו מעל הגיגית כמו שגילה הציעה לי - ידי אוחזות בו מתחת לירכיים בין הרגלים שלי ) והוא - רק חסר לו עיתון של בוקר...מפהק בשקט, מחכה ועושה את הקקי שלו - כזה מתוק!!! כשהוא מתאפק לקקי במשך היום זה הרבה פעמים נשמע כמו קיטור מהומהם בפה סגור. הגיוני - סוגרים נקפצים בכל המקומות. פיפי אני כבר לא ממש יודעת. לפעמים זה היפר אקטיביות בגוף, לפעמים זה קיטור של ממש, ביניקה זה יניקה לא הרמונית עם קולות של נשיקות ומציצות שלא מצליחות. ולפעמים הוא מחיך אלי כשהוא שוכב ומרטיב בלי התראה.
לפעמים יש כאילו עצירות פיפי. אז או שבסוף זה יוצא עלינו, או שאני שמה אותו על הבטן וזה משתחרר.
אני חושבת שזה לא ממש טוב שאני מחזיקה אותו שונה לפיפי ולקקי כי זה אומר שאני צריכה להבדיל והוא צריך לדעת מה כן ומה לא לשחרר. אז אני מנסה להחזיק אותו יותר בישיבה, מה שגם עוזר לו לשחרר פיפי יותר בקלות וגם נראה לי יותר קל לנו. אלא שהלוגיסטיקה של מניעת השפרצות עוד לא נפתרה לי ואני אחסוך לכם את תיאור הפתרונות שלי בנושא... (-;
לרוב בלילה אני קמה אליו להנקת לילה ושמה לו טיטול ולוקחת אותו אלי למיטה וכמעט תמיד הטיטול נשאר יבש. בכל זאת - הוא מרטיב במיטה. או שהוא לא מעיר אותי מספיק או שאני לא מבינה אותו. הוא עושה בין 1 ל -5 פעמים ויונק בין 0 ל - 3 פעמים בין 11 בלילה ל - 7 בבוקר. בצוהורים הוא הרבה פשמים מתעורר בזעקה ומחפש יניקה/פיפי בסדר כזה או אחר, לפני שהוא חוזר לישון. לעיתים רחוקות הוא ישן יותר משעה רצוף במשך היום. 3-4 שעות עם התעוררויות פיפי והנקה.
מה מסוכן לי? לקרוא תזמונים של אחרים - למשל לקרוא שבערב הם פותחים מרוחים יותר גדולים אצלי זה ערובה לפספוסים רבים בערב. למרות שאני יודעת שזה לא מחייב אותנו עדיין איפה שהוא בראש מהדהד לי - אבל הוא לא אמור עכשיו, הוא אמור לפתוח מרוח גדול. ובעודי כותבת - התעורר לינוק, לפיפי, לקקי - לכל מה שכתבתי כאן. אסור לכתוב יותר מדי או לדבר יותר מדי. זה לגעת במישור הטלפתי שלו שפתוח לי לגמרי בכל מקרה. אם כך אז - לילה טוב!

בשמת - התחלנו בגיל חודשיים ואני סופרת בדיוק שני לילות שבהם הוא היה 6 שעות רצוף יבש. חוץ מזה בין פעם ל4 פעמים של פיפי בלילה דרך קבע. הוא ישן בלי חיתול ובלי מכנס. לויודעת למה זה קשור. מחכה בסבלנות. הוא כן מעיר אותנו לפיפי בשנ"צ. פיפי וחוזר לישון או שלא חוזר לישון. בלילה הוא רק חורק עד שאני שומעת. לרוב הוא כבר רטוב.
וגם - אולי אפשר לשים את החלק שלך ושל יונת שרון בנפרד כי זה חלק די שלם בפני עצמו? סתם רעיון. וגם - אצלי לוקח לזה שניה לעלות אז אולי זו בעיה במחשב.
ועוד - נראה לי שאנחנו מגיעים לשלב הנכסף שבו הוא כבר מודיע שהוא לא אוהב חיתול ומעדיף בלי.

אז עושים את זה כל הזמן כל היום כמה שמתאים לך לקחת אותו. אנחנו לפעמים שמים לו חיתול ומחיבים את עצמינו פחות - בזמן אוכל או אם יש יותר מדי אנשים וכד'. זאת למרות שנהיה יותר ויותר קל לדעת מתי הוא צריך ולרוב החיתול נשאר יבש.

תדירות הפיפי אכן קטנה גם אצלינו. שמתי לב לשני דברים. אחד שהוא הרבה יתר מתאפק לקקי מפעם וגם הרבה יותר מתאפק לקקי מלפיפי. אם אני לא לוקחת אותו לקקי כי אני לא מבינה הוא יעשה פיפי בתדירות הרבה יותר גבוהה. אתמול בלילה הוא עשה 5 פעמים פיפי (הכל במיטה...) ורק כשסוף סוף הבנתי ולקחתי אותו לקקי ב6:00 בבוקר הוא נרגע וישן בשקט עוד שעתיים. הלילה לעומת זאת הוא ישן מ11:30 עד 5 בבוקר בשקט מוחלט והתעורר - יבש - בחריקות קטנות לינוק ולהשתין תוך כדי.
דבר נוסף - כשהוא עלי בישבה/שכיבה כזו, הוא עושה פיפי בלי לסמן בכלל ואנחנו סופגים הרבה פספוסים בתנוחה הזו. מוזר.
פשפוש לילי - גם אם הוא בוכה הוא יעשה ויחזור לישון. הבעיה שלי היא שאני לרוב מתעוררת אחרי שהוא כבר עשה. לא נורא. הוא עדין עושה פחות ופחות בלילות.
הולכת אליו.

אני התחלתי מוקדם? תחשבי על אלו שהתחילו מגיל לידה ועם עוד ילדים בבית!
שכחתי לספר שהסבתא הספקנית פשפשה את קטני פעמים בבייבי סיטר האחרון! הורה (אבל בשקט בשקט שהיא לא תשמע)

שלושה וחצי חודשים. נולד ב - 20.7.03 - איזה יום זה היה!!!

נעלמנו והנה אנחנו שוב. הכל הולך יותר בקלות. עדין עם טיטול כשאנחנו יוצאים מהבית ואתמול פעם ראשונה פשפוש באסלה בעבודה של אבא! כבר כמעט לא בוכה בזמן פיפי, והתחיל מאד להתעצבן מפשפושי סרק בעיקר כשהוא עייף. הוא התחיל גם להסתכל בענין על הקשת שיוצאת ממנו בלי להבין את ההקשר. בקשר להתאפקויות - לפעמים לא נוח לו או נעים לו לעשות - כשיש המולה או כשאני לא מפוקסת או סתם כי הוא קוטר ואנחנו לא מתוזמנים. אז הוא מתאפק ויכול להחזיק פיפי הרבה זמן וזה אכן מפריע לו. אני לא בטוחה שזה קשור לכל הענין. גם עם קקי זה כך.
יש הרבה יותר פספוסים של קקי בימים האחרונים. נהיה לו יותר קל לעשות והוא התחיל לעשות יותר פעמים ביום ולא תמיד עם התרעה. אז מחדש אנחנו מנסים ללמוד מה הדפוס. וגם יש הכתמות קקי קטנות. אבל זה - אין מה לעשות. בלילה - עושה פחות פעמים, מודיע בחריקות וממשיך לחרוק אם הוא מרטיב בלי שאני קמה.
תוך כדי הנקה - קורה פחות ופחות ונעשה יותר קל לזיהוי. פיפי - הוא מתחיל לקטר או ממש לבכות או יונק בפראות. קקי - טוב, לא תמיד אני יודעת אבל לרוב יש עצירה חשודה, התמתחות נהדרת אחורנית, התעוררות אמיתית.
וזה כל כך כיף! הוא רוב היום לבוש מכנסי גומי קטנים ואם הוא מכתים אותם הם עוברים לכביסה. אפילו אבא כבר פחות נרתע מכל העירום הלא מוגן הזה ורק עם הקקי עוד קשה לו.
על הכתף - הוא פשוט כבד מדי ונשבר לי הגב אז הוא יושב במנסארי או על הידים או לידי על משטח. אין טאבו על עשיה במנשא אבל הוא מאותת בבירור עד שאני אעשה איתו. אם אני לא קולטת אותו הוא יעשה עלי. אין עם זה אפס. קיטור מתמשך זה המון המון פעמים הפרעת יציאה או צורך. אחרת זה הכל כ"כ הרבה יותר חלק ועם מעט בכי. הוא מתחיל לפתוח רווחים יותר גדולים בשעות מסוימות של היום. זה מפתיע אותנו בדיוק כמו השעות של פיפי כל 5 - 10 דק'. על הבטן הוא מתרגל לאהוב להיות ודוקא מסמן מאד בבירור. אולי זה בגלל שהוא רגיל לישון על הבטן.

סתם לשתף: היה שעתיים עם סבתא לביבי סיטר - כמובן עם טיטול ונרדם איתו. חזרתי והמשיך לישון. אחרי כמה זמן התחיל לחרוק. בגלל הטיטול (לא ידעתי אם הוא כבר עשה פיפי או לא) פשוט הרמתי וחיבקתי. נרדם שוב. הורדתי את הטיטול ושמתי אותו לישון. התחיל שוב לחרוק. הרמתי לפשפוש. מיד השתחרר הזרם והוא חזר לישון בשלוה. איזה חמוד!!! (ובהמשך ללמעלה - בלי בכי...)

הייתי רוצה לשמוע מה דעתכן ונסיונכן מהיותר ותיקות:
הפעמים בהן קטני לא בוכה בזמן פשפוש הן ספורות ביותר. כשהוא לא נלקח לפשפוש ועושה בלי, הוא לרוב מקטר עד בוכה אבל לפעמים גם זה לא ורק זז ביתר אי נוחות. לויודעת כלכך מה לחשוב. אולי אני יוצרת אצלו אנטי חזק מדי, אולי זה ממש לא נעים לו ומעצבן אותו. אולי הבכי הוא מהאי נוחות של הפיפי שעוד לא גמר להתבשל ואני מבקשת ממנו לשחרר מוקדם מדי. מצד שני אין לי ממש אופציה כרגע. אני כבר לא יכולה להפסיק. אני משוכנעת מבפנים שזה נכון לקחת אותו לעשות פיפי במקום אחר ולא לתת לו לעשות על עצמו. אולי זה קשור לזה שהוא לא תמיד עלי כשאני לוקחת אותו. הוא יודע מיד שזה הולך לפשפוש ויודע להתעצבן מזה כ"כ!
גם אצלכן זה היה כך? האם זה עבר ומתי?
חוזרת על שאלה פרקטית - באיזה מנשא אתן משתמשות? אתן לא מוצאות את זה מסורבל להכניס ולהוציא? האם הוא לא נמעך בלי טיטול שמשמש ככרית?
(את מי אני אשאל אם לא אתכן, את אמא שלי? את חמותי? את החברות שלי? לא מכירה אף אחת שמגדלת כך את התינוק שלה חוץ מכן!)
ולגבי היחס של אבא: גם אצלינו קטני נארז בחיתול בשביל אבא וגם אצלינו לאבא יש רתיעה מההפרשות, למרות שזה נהיה פחות חזק (האם אני מקוה ומדמינת?). אבא אצלינו יודע לפשפש כמוני אם לא יותר מדויק אבל עושה זאת בהעדפה כשקטני בטיטול ולא תמיד מוצא את זה חשוב. אפילו עצרנו בהצלחה לשני פשפושים בנסיעה! הלילה זה הטריטוריה שלי. מה שכן - הוא מאד מאמין בזה וגאה בזה ומספר על זה אפילו יותר ממני.

חגית - לא הבנתי למה דאגת. בגלל שהיא לא עשתה מתוך שינה? או בגלל שהיא לא עשתה הרבה שעות?
שוב הלילה פחות פיפי. עד 2:00 בלילה כרגיל - פעם או פעמיים (לא ממש זוכרת) ואז עד 6 בבוקר יבש, קם לינוק ורק אז מבקש פיפי.
אתמול היינו במפגש - הרבה אנשים הרבה תינוקות - אין שקט ומקום לפיפי. הוא נהיה קוטר יותר ויותר. סיוטי ביותר בשבילי עד שחזרנו הביתה והורדנו חיתול וחזרנו לקצב ביחד.
מחשבות על בכי. איכשהו אני מרגישה שבמקום שכרגיל היינו מלמדים אותו לא לבכות - על כל פיפי/קקי אי נוחות וכד' בעזרת מוצץ או משהו אחר, היום אני מעודדת אותו לבכות כי כך אני מבינה אותו יותר. אז לא בדיוק. אני מעודדת אותו לתקשר גם אם זה דרך בכי. הבכי שלו משמעותו זה כבר לא רק - רע לך הינה חיבוק, עכשיו יותר טוב. זה יותר - אני צריך עזרה אז גם תוך כדי בכי אני מחזיקה אותו לפיפי וזה נכון לי הרבה יותר. יוצא שהוא בוכה יותר (נדמה לי) מתינוקות אחרים ואני ממש מרוצה מזה!
ככל שאני חושבת על הענין יותר זה מרגיש לי יותר נכון. וכן - זה מאד מעיף.
יצא קצת מבולבל, לא?