הדף הזה מקסים.
אני מסתקרנת לדעת מה קרה מאז עם התהליך. בקי, את עדיין כאן, נכון? בא לך לספר?

צפריר - תודהעל המילים התומכות. אכן, כוחות רבים חוברים למהלך הזה.

מייק - מי אם לא מכורת נקיון כמוני תשמח על ההשפעה שיש לדף שלי על הסדר והנקיון בעולם אבל..... חבל להוריד קורי עכביש. קורי עכביש משמשים לצורך הפסקת דימומים. יש להם תכונות עוצרות דימום בפצעים גדולים או בחתכים עמוקים. אם יש פצע מדמם אפשר להסיר חתיכת קור עכביש ולהניח אותו על הפתע והדימום נפסק מייד!
<אצל בקי יש קורי עכביש מצילי חיים בבית> (ועם אש"י הסליחה)



עודד - כל כך נכון. תודה על ההגדרות. אתה גורם לי להרגיש יותר יצירתית.

בקי, נפלא!

מישהו הגדיר את החופש כאפשרות לבחור יותר מתגובה אחת, לא רק התגובה האוטומאטית שלנו, לא רק דפוס התקשורת וההתנהגות הרגיל שלנו. מעין הרחבה של הרפרטואר של תגובות ודפוסי תקשורת העומד לרשותנו בכל רגע.
נראה לי שאת מתרגלת יותר מרחב של חופש.

בקי יקרה- ישר כח.
אח"כ תלמדי אותי את הסוד. טוב?

[u]אגב, כמה זמן לוקח לעכביש לחדש את הקורים? אני חושב שבערך שעתיים.[/u]
אני לא מכירה כל כך את חיי העכבישים, אבל נראה לי שאלו שמפריעים לי בעיניים הם הקורים שנזנחו, ולא הפעילים.

בקי - איזה חותם היה לפני?

איך-איך יש לדף שלך השפעה הפוכה עלי?
כשקראתי
[u]וקורי עכביש גלויים לעין[/u]
נזכרתי שכבר מזמן הבטחתי לה שאסלק את קורי העכביש, והפסקתי לקרוא את הדף המרתק (הפסקתי באמצע הקריאה!!!!) וקמתי וסילקתי את קורי העכביש. זה לקח בדיוק שלושת רבעי דקה.
אגב, כמה זמן לוקח לעכביש לחדש את הקורים? אני חושב שבערך שעתיים.

[u]אני חושב שתוכלי להכריז על פטור סופי מתפקיד המושלמת כאשר תרגישי מוכנה למסדר חותנת (אני בטוח שגם אצלכם יש מונח כזה), עם אבק בכניסה וקורי עכביש גלויים לעין.[/u]
והיום - יש לי עכבישים בני בית, המבלים את חייהם הארוכים והנעימים קרוב לתקרת ביתי, ניזונים מיתושים וחרקים אחרים, וכל מי ששואל מקבל תשובה ש"אמא אוהבת עכבישים ואסור להרוג אותם" [מה שנכון].
והמסדר? - אצל מישהו אחר...

_בימים אלו אני ממשיכה לספור את המשפטים שאינני אומרת. בכל מס' דקות אני נמנעת מלאמר דברים. אני נמנעת מלכעוס. אני נמנעת מלדרוש מעצמי.
זה לא כרוך במאמץ, זה כרוך במודעות. יש לזה השפעה עצומה על כל חיי.
אני מדמה זאת בעיני רוחי לקרעקע בעלת שכבות רבות ושונות. וכל משפט שלא נאמר או פשוט הזמן החולף נדמים בעיני מים זורמים על פני הקרקע ושכבות עבות של כעס ותיסכול נשטפות להן לאט לאט. נשחקות ונעלמות._

הגדרה מדהימה! "המנעות" יש לה הקשרים לא תמיד חיוביים, משהו שהוא על דרך השלילה. ופה, ביחד עם המודעות הבאה במקום המאמץ זה הופך להיות עשייה חיובית. וואו!!!
@}

וואו! כל הכבוד בקי. מרשים.

נורית.
ממש לפני תחילת השינוי החלפתי את החותמ שהיה לי לחותמ גלורי.
אני משערת שזה תורם מאד לתהליך.

וואו בקי, את עוברת תהליכים מאוד מאוד עמוקים.
עברתי דברים ברמה כזו בתקופה שהשתמתי בפרחי באך. ועכשיו שוב בהשפעת החותמים של צפריר.
זה מאוד מרגש לקרוא אותך כי זה מהדהד אצלי עם תהליכים שאני עדיין עוברת (לא עניין השליטה. אצלי יש דרכים אחרות "למסך" את העולם).

יום ההולדת עבר.
זה יהיה שקר גס לאמר ששמרתי על קור רוח לאורך כל האירוע. האמת היא שאיבדתי את שלוות רוחי פעם או פעמיים לאורך היום ואף מצאתי את עצמי פעם אחת צועקת באבדן שליטה על בני.
אם לסכם את כל האירוע, אפשר לאמר שביום ההולדת הזה אם משהו היה יכול להתפקשש...... הוא התפקשש! כלום לא פעל על פי התיכנונים. הכל השתנה וזז. נקשרו אל האירוע כעסים משפחתיים (לא שלי), יְריבויות ישנות ותיסכולים. האירגון היה לוקה בחסר בזה אין לי ספק.
אבל.... הילד היה מאושר. העוגה על קישוטיה גרמה לו לגאוה גדולה. כל אורח שהגיע הוּבל אחר כבוד לצפות בה ונדרש להביע את הִתפעלותו מהיצירה. האווירה היתה עליזה והילדון נישא על גלי האופוריה עוד מס' ימים אחרי המסיבה.
אני נשארתי עם טעם קל של תיסכול מהול בגאווה. אני יודעת שיש ביכולתי להפיק אירוע מוצלח מזה. יכולתי לארגן את האירוע כך שיהיה מוֹפתי. אבל לא עשיתי זאת. אירגון של אירוע מושלם היה גוזל ממני כוחות אדירים, מה גם שבמציאות כפי שכבר ציינתי חברו להם כוחות אחרים שאיימו להרוס הכל.
במינימום המאמץ שהשקעתי (לא כולל את עוגת המיומולדת שאפיתי פעמיים כי הראשונה לא הצליחה) אפשר לאמר שהאירוע היה מכובד ומוצלח. ואם אנחנו נעמיד אותו במבחן התוצאה הרי שהילדון הפיק ממנו ריגושים והנאה במידה הרצויה.

בימים אלו אני ממשיכה לספור את המשפטים שאינני אומרת. בכל מס' דקות אני נמנעת מלאמר דברים. אני נמנעת מלכעוס. אני נמנעת מלדרוש מעצמי.
זה לא כרוך במאמץ, זה כרוך במודעות. יש לזה השפעה עצומה על כל חיי.
אני מדמה זאת בעיני רוחי לקרעקע בעלת שכבות רבות ושונות. וכל משפט שלא נאמר או פשוט הזמן החולף נדמים בעיני למים זורמים על פני הקרקע ושכבות עבות של כעס ותיסכול נשטפות להן לאט לאט. נשחקות ונעלמות.
שנים ארוכות של בנית הקרקע הזו ופתאום..... שינוי כיוון. זה לא קל.

ההפתעה האמיתית היא במידת ההשפעה של הצורך בשליטה על חיי. המיסוך שהצורך הזה יוצר על כלל התפיסות והרגשות. אפילו על התחושות הפיזיות. אני מרגישה יותר, אני רכה יותר, סבלנית יותר, פחות ברורה, פחות חדה פחות מתנצלת על עצם היותי.
ההשפעה על קשרי עם אנשים אחרים בכלל ועם בני ביתי בפרט מדהימה אותי בכל רגע מחדש. ילדי באים להירגע אצלי. האיש שלי מתחבר אלי שוב למקומות שעד לפני כמה ימים היו נעולים בפניו. הורי נינוחים יותר בסביבתי.

אני תוהה כמה מתפיסות חיי ורְאִיַתִּי את הסובבים אותי הושפע מהכבלים בהם קשרתי את עצמי? אם כעת אני רואה את הדברים באור שונה הרי שאולי טעיתי והחומרה בה שפטתי עד היום את הסובבים אותי היתה אצלי ולא בהם.

[u]היום ישבתי והתבוננתי בכפות הידיים הפצועות החומרי הניקוי החריפים והבנתי שהענשתי את עצמי על עצם החוצפה שבנסיון להטיל ספק בכללים הנוקשים שאני חיה על פיהם[/u]
מי שהוא קרא את הספר האחרון בסידרה של "המשחק של אנדר"

תודה

בקי -תענוג לקרוא אותך.

בקי,
סיימתי את ספר הרכבת האחרון שלי, [b]אין לי מושג איך היא עושה את זה[/b] של [b]אליסון פירסון[/b]
והוא מרגיש לי מאד מתאים לדף הזה.
(הומלץ לפני יותר משנה ב [po]המלצות ספרים[/po] )
אם לא קראת עדיין - זה הזמן.

_הפעם הצעתי לגמדון הצעה שאי אפשר לסרב לה: אני אכין עוגת שוקולד עם קרם שוקולד והוא יקשט את העוגה עם סוכריות צבעוניות ודובדבנים כטוב ליבו בהם.
להפתעתי עוגת ה "נמו" המתוכננת בוטלה וההצעה שלי התקבלה בשמחה._
מקסים!@}

_ועדיין לא בישלתי כלום ולא סידרתי כלום...
יהיה בסדר.
אני בטוחה._

וגם אם לא יהיה בסדר - זה בסדר. את הרי פטורה מתפקיד המושלמת...

אני חושב שתוכלי להכריז על פטור סופי מתפקיד המושלמת כאשר תרגישי מוכנה למסדר חותנת (אני בטוח שגם אצלכם יש מונח כזה), עם אבק בכניסה וקורי עכביש גלויים לעין.

ואגב, השם של הדף נראה לי יותר "מעניקה לעצמי פטור מתפקיד המושלמת".
באוזני יש לזה נימה יותר חיובית.

בהצלחה בהמשך הפטור!

> לעודד יש פטור מלנמק את החלטותיו באופן הגיוני, מזה שנים <

[u]וגם לא הרגשתי רע עם זה.[/u]

גדולה את! כל הכבוד!

מעריצה !
ומזל טוב לילד היומולדת. אני בטוחה שהעוגה תהיה עודיותריפהאפילו...
מבלי לפגוע בכשוריך.
שימי תמונה בבקשה.

אני ממשיכה לעבוד על השינוי.
מחר אנחנו חוגגים יום הולדת לקטן קבל עם וסבתות ועדיין לא בישלתי כלום ולא סידרתי כלום...
יהיה בסדר.
אני בטוחה.

שלשום הילדים נסעו לסבא וסבתא לכל היום ובדרך כלשהי זה הפך לבילוי + לינה. משהו שהיה מלחיץ אותי נורא בימים כתיקונם.
הפעם זרמתי עם הענין. ביליתי כל היום לבדי ובערב אפילו ראינו סרט ביחד. ישנו כל כך טוב, בלי הפרעות ושאלות ב 6 בבוקר. ובלי שום בעיה בזבזתי את שעות הבוקר עד זמן ארוחת הצהרים שזה התבקשתי להגיע לקחת אותם.
לא הייתי יעילה!
לא ניקיתי!
לא סידרתי!
וגם לא הרגשתי רע עם זה.

נחתי.

בדרך כלל לימי הולדת אני מכינה עוגה מהסרטים. משהו שמצריך השקעה של שעות ארוכות וכולל קונסטרוקציות, יכולות פיסול והמון צבעי מאכל.
הפעם הצעתי לגמדון הצעה שאי אפשר לסרב לה: אני אכין עוגת שוקולד עם קרם שוקולד והוא יקשט את העוגה עם סוכריות צבעוניות ודובדבנים כטוב ליבו בהם.
להפתעתי עוגת ה "נמו" המתוכננת בוטלה וההצעה שלי התקבלה בשמחה.
לכיבוד האורחים המכובדים אפילו קניתי בורקסים. (אני? בורקסים??) אני [b]לא[/b] עומדת לבלות שעות במטבח, הכל בקלי קלות...

צ'מעו, זה מה זה קל להיות עצלנית.

אני מוקסמת מעצמי.

טוב, הייתי ממשיכה לספר לכם עוד אבל אני צריכה לצאת מהבית כי אנחנו הולכים לבלות ולהיפגש עם חברים במקום לבלות את כל הבוקר בסידורים ונקיונות....

שבת שלום.

סיפור לבקי.
פעם היתה אמא שהלכה לים עם כל ילדיה, חזרו, היא התרחצה התלבשה ונחה קצת, כשנשאלה, "איך ? מה עם הילדים?" ענתה : "אני דואגת להם לאמא בריאה".
ואם את לא תהיי בריאה וחזקה בכל מובן, אז מי ?

בקי! נפלא!!!!!

(אני מתייחסת לרשימות שלך כאל קורס: בדקתי בדיוק מה אני עושה ומה אני לא עושה (-; )

[u]כי להרים/לאסוף/לנקות/להכין/להחזיר למקום לוקח זמן אבל הרבה פחות זמן! (כי חוסכים את כל הזמן של ההתעצבנות שלפני)[/u]
ולחשוב שבעלי העביר ביקורת על זה שאני עושה את זה בעצמי ("את צריכה להכריח אותה לאסוף בעצמה!") ואני הייתי צריכה להסביר לו ש [b]לה[/b] לא מפריע חדר הפוך, [b]לי[/b] מפריע, אז [b]אני[/b] מסדרת (-: שכחתי להזכיר לו כמה עצבים זה להוריד פקודות על אחרים D-:

בקי - כלכבוד!
לשחרר, לשחרר, לשחרר זה המפתח...

<ומתי אני אלמד לעשות את זה :-P)

אני מעריצה אותך!!!!

רק ללמוד ממך!!

_ומה אמרתי במקום?
כלום!
הסרט היה ממש נחמד, נהנתי מהבילוי. יופי שחיכית לי.
הרבה יותר קל!_

@}@}@}

הדבר החשוב ביותר שאני חייבת להתחיל ממנו הוא שיחרור השליטה באחרים.
מדהים איך דברים קטנים כמו למשל לודא שילד התקלח או זכר/שכח משהו יכולים לכלוא אותי. בעצם כל התערבות מיותרת בחייהם של יקירי מוסיפה לבנה בחומה שסובבת אותי ומונעת ממני לראות את הנוף ולהתקדם לעברו.
הצורך הזה מכלה את כל זמני.

[list]
[*] אכלת?
[*] שתית?
[*] לקחת כדורים?
[*] קח את הצעצועים שלך לחדר השני.
[*] למה שלא תעשה משהו יותר נחמד ונעים מאשר לריב עם אחיך?
[*] ניקית את המטבח כמו שאני אוהבת, או שהשארת חצי מהדברים על השיש?
[*] מי זרק פה את הבגדים האלה?
[*] קראת היום?
[*] באיזו שעה הילדים הלכו לישון?
[*] מה אתה לא זוכר שאמרתי לך ש....?
[*] החולצה הזו? והמכנסיים האלה? ביחד???
[*] למה הריצפה בצד שלך תמיד צריכה להיות מכוסה בעיתונים?
[*] מתי תלמדו להרים מה שאתם זורקים? מה אני? משרתת?
[/list]

לא להאמין כמה שעות ביום אני עוסקת בהמצאתם ואמירתם של משפטים כאלה ובהמתנה לאחרים על מנת שיצייתו להם. והאמת היא ששום דבר לא משתנה.
כבר אמרתי לא לזרוק דברים על הרצפה 10,000 פעמים ועובדה היא שהם ממשיכים להיזרק. אין לי הוכחות בדוקות אבל נראה לי שגם בפעם ה 10,001 המסר לא יחלחל. וכנ"ל ל "לא לאכול בסלון", "תורידו את הכלים בסוף הארוחה", "תאספו את הצעצועים ששיחקתם בהם לפני שאתם מתחילים משחק חדש", וכו'...
להיות קלגס/נוגש עבדים/מפקח עליון ובעל המניות זו עבודה מאד קשה הכוללת שעות נוספות + שבתות וחגים.
כי להרים/לאסוף/לנקות/להכין/להחזיר למקום לוקח זמן אבל הרבה פחות זמן! (כי חוסכים את כל הזמן של ההתעצבנות שליפני)

אתמול בערב התחלתי ליישם את החוקים החדשים שלי. יצאתי עם חברות לסרט.
שנים שלא עשיתי את זה. הרגשתי פושעת.
הערב התנהל בעצלתיים, סדרה של עיכובים ואיחורים הביאה אותנו לארוחת ערב ב שמונה וחצי בערב. נטשתי את משפחתי בעודם יושבים מעכלים את מזונם, בוהים באולימפידה בלתי רחוצים או לבושים בפיג'מה בעליל. התארגנתי ויצאתי מהבית.
רשימת המשפטים ש [b]לא[/b] אמרתי אתמול בערב:
[list]
[*] עוד חמש דקות ואתם נכנסים למקחלת, נכון?
[*] כשתסיים עם הילדים תדאג בבקשה לסדר את המטבח כמו שצריך.
[*] אל תשאיר לי "הפתעות" על השולחן.
[*] תתנהגו יפה ותקשיבו לאבא.
[*] שלא ילכו לישון באמצא הלילה.
[*] אל תנעל את הדלת, אני לא לוקחת מפתח.
[*] תהיו טובים ואל תריבו.
[/list]
ואחרי שכבר יצאתי מהבית:
[list]
[*] קילחת אותם? איפה הם? איתמר עושה טיפולים?
[*] הילדים כבר הלכו לישון?
[*] למה הם עוד לא במיטה בשעה כזו?
[*] נו באמת, בחייך, תעזוב קצת את המחשב ותשכיב אותם לישון.
[*] סידרת את המטבח?
[*] יצאנו מהסרט. אנחנו הולכות לבית קפה. אתה צריך אותי או שאני יכולה להישאר קצת?
[*] איך שהבית נראה......
[/list]

ומה אמרתי במקום?

[b]כלום![/b]
[list]
[*] הסרט היה ממש נחמד, נהנתי מהבילוי. יופי שחיכית לי.
[/list]

הרבה יותר קל!

בקי, אני הכנסתי את עצמי לרשימת התפוצה של [po]פליי ליידי[/po] , והדואל שאני מקבלת באמת פועל עלי (אני קוראת את הנדון של המשימות, ואת העדויות האישיות שאני מאוד אוהבת, וכל פריט הולך לפח מייד אחרי קריאה/חוסר קריאה). אחרי מספיק Flywashing, כמו שהם קוראים לשטיפת המוח המתמדת (-; , אני באמת מוצאת את עצמי מפסיקה את הפרפקציוניזם באמצע.

בקי, (())

אני זוכר שפעם סיפרת לי איך את מצליחה, בסיטואציות חברתיות, להעביר באלגנטיות דברים שאנשים אחרים לא היו מצליחים: את פשוט באה עם הגישה ש"לי מותר".
אפשר לקחת את המשפט הזה, ועדיף את המשפט "[b]מותר לי[/b]", ולהפוך אותו לתשובה האולטימטיבית לאמא הקטנה שיושבת לך ליד האוזן ומזכירה לך את הנורמות בטון פולני. אפשר להתאים את המשפט הזה לכל מקום כמעט. בדוגמאות שכתבת למעלה, הדיאלוג הולך ככה:

[list]
[*] מה פתאום את אוכלת ממתקים?!
[*] מותר לי.
[/list]

[list]
[*] צריך לנקות עכשיו. אסור לדחות נקיון.
[*] מותר לי לדחות נקיון.
[/list]

[list]
[*] אוי ואבוי. הילד בוכה. איזה כשלון את.
[*] מותר לי לשחרר, ושלפעמים הילד שלי יבכה. נכון, זו טרגדיה, אבל רק לחמש דקות. אחר כך שוכחים.
[/list]

[list]
[*] מה זה שאין לילד ארוחת צהרים נורמאלית?! את מעיזה לתת לו כריכים?!
[*] מותר לי לתת לו כריכים. זה לא הופך אותי לאמא פחות טובה.
[/list]

[list]
[*] אולי תתנהגי כמו אמא?
[*] מותר לי להפסיק לפעמים להתנגד כמו שמצפים מאמא.
[/list]

[list]
[*] את חייבת להיות אחראית תמיד לילדים שלך.
[*] מותר לי להשאיר את האחריות לאנשים אחרים, ולנוח קצת.
[/list]

[list]
[*] אני לא מאמינה שכל כך מלוכלך אצלך. איזה כשלון את.
[*] מותר לי קצת ליכלוך. וזה שווה את המנוחה הנוספת.
[/list]

[list]
[*] יופי, יופי, תקחי זמן לעצמך. זה על חשבון הילדים!!
[*] מותר לי לקחת זמן לעצמי, וזה לא על חשבון אף אחד.
[/list]

_מותר לאכול ממתקים.
מותר לדחות נקיון לזמן אחר כשיהיה נח יותר.
ילד בוכה הוא לא כישלון אישי שלי.
ילדים יכולים לאכול סנדביץ לצהריים.
מותר לאמא להפסיק להיות אמא לפעמים.
גם אנשים אחרים יכולים להיות אחראיים על הילדים שלי.
ליכלוך לא שווה לכישלון.
זמן לעצמי הוא לא על חשבון הילדים._

ב [u]טיוטה ראשונית (ומצויינת) של מסמך עליו צריך להחתים כל אם[/u] אני מציעה לתקן כל "מותר" ב"רצוי, מידי פעם" (-:

[u]איך משחררים את הקול הזה של אמא שלי שצועק עלי בתוך הראש כשהשיש במטבח שלי מלא בכלים ושקיות?[/u]
באים לבקר אצלי.
[u]איך קובעים סטנדרט חדש לרמת הניקיון הנדרשת? מתי זה מספיק נקי?[/u]
אף פעם. אבל במקום להתאמץ לעמוד הסטנדרטים הגבוהים-מאד שלך (בנקיון ובשאר התחומים), נסיון שכמעט אי אפשר להצליח בו, עדיף למצוא סטנדרט כזה שאולי לא תהיי ממש מרוצה ממנו, אבל תוכלי לחיות איתו.

אופסססס... אם התגובה שלי לא במקומה-אנא מחקי אותה וסליחה.
<כאן בהרים לא ממש מבינים מה הקודים של התנהגות ראויה בדפי בלוגים>

אם זהו [po]דף בלוג[/po], היש בו מקום לתגובות?

לדעתי הן קצת מפריעות.

<זהו. אמר והלך>

מזדהה לחלוטין.
מאחר ונראה שאני לא היחידה, אולי זה גם לא כל כך אישי?

שמישהו יחשוב שאת מופרעת?
לדעתי זאת יותר טיוטה ראשונית (ומצויינת) של מסמך עליו צריך להחתים כל אם!
כל הכבוד!

[u]מותר לדחות נקיון לזמן אחר כשיהיה נח יותר.[/u]

[u]ליכלוך לא שווה לכישלון.[/u]

בהחלט!

בכעל מה שקשור לניקיון, או יותר מדויק- היעדרו תמצאי אמפטיה אצלי.

<טיפ-אם הבית מסודר, רוב האנשים חושבים שהוא נקי>

טוב ראשית כל תזכרי שזה אמצע אוגוסט. שיאו של הקיץ. זמן אינטנסיבי במשפחה(אוש מא אתם כל השנה יחד בבית?). אולי את גם לפני ווסת? זה בטח לא מוסיף...ושמתי לב לפחות על עצמי ועל חברות מסביב שלפני ווסת אנחנו באטרף של נקיונות והנקיונות גם יוצאים לנו הכי מוצלחים p -:
אני בטוחה שיש לך issues שקשורים לבית שגדלת בו, למסרים שהועברו אלייך, לתפקידים שלמדת קבל עצמך "בכוח" בתוך התא המשפחתי בו גדלת.
מנסיוני לעבור תהליך עם פרחי באך מאד יכול לעזור. את הרצון והמודעות וההקשבה לעצמך יש לך כבר. פרחי באך יוכלו לעזור. בידקי את התמצית vine (עם צפריר שפרון).
נסי גם את האמירות הללו, כל יום כמה פעמים;
"אני מקבלת את עצמי באהבה"
"אני עושה כמיטב יכולתי"
,אני סולחת לעצמי סליחה מלאה על כל רגש של ברוטליות שאני חשה כלפי עצמי"
( ( ) )

(())בקי, תתחדשי על הבלוג. יש הרבה אמירות שלך שאני מאחלת לעצמי להצליח לאמץ, כמו
[u]ילד בוכה הוא לא כישלון אישי שלי.[/u]

[u]ליכלוך לא שווה לכישלון.[/u]

[u]גם אנשים אחרים יכולים להיות אחראיים על הילדים שלי[/u]
אני מתרגלת זאת ממש כרגע, כשהסבתא אחראית...
תתחדשי@}

אני קוראת ומעודדת אותך להמשיך.
חלק ניכר מהדברים גורמים לי להזדהות (חוץ מזה שאני [b]ממש[/b] לא מושלמת)

תתחדשי, זהו [po]דף בלוג[/po]

טוב, זה לא שאני ממש חושקת בטיפול 10,000 לאישיות שלי. אבל זה מתחייב. המציאות מפגרת אחרי הציפיות שלי ממנה. היא מתקשה לעמוד בלוחות הזמנים שהצבתי לה.
יש כמה אפשרויות:
[list=1]
[*] שאני אאט את הקצב
[*] שאני אבנה מהלך ציפיות אחר
[*] שאני אשחרר קצת את הצורך הזה לתכנן הכל ולכולם.
[*] שאני אשחרר את עצמי מהתפקיד של המושלמת שחייבת לדאוג שכולם והכל יהיו מושלמים.
[/list]

מאיפה מתחילים בכלל?
איך משחררים משהו שהוא כל כך אני? איך משחררים את הקול הזה של אמא שלי שצועק עלי בתוך הראש כשהשיש במטבח שלי מלא בכלים ושקיות?
איך קובעים סטנדרט חדש לרמת הניקיון הנדרשת? מתי זה מספיק נקי?

אני מודה שביומיים האחרונים היה לי קשה מאד. הרגשתי שאין סיכוי שאני אצליח לעמוד אי פעם בציפיות של עצמי. הייתי כל כך לחוצה שעשיתי ניקיון יסודי בבית ברמת טירוף שאפילו בשבילי היא חריגה (כולל לשטוף את הריצפה עם מברשת קשה וחומצה מלחית כדי לנקות את החריצים בין הבלטות).
היום ישבתי והתבוננתי בכפות הידיים הפצועות החומרי הניקוי החריפים והבנתי שהענשתי את עצמי על עצם החוצפה שבנסיון להטיל ספק בכללים הנוקשים שאני חיה על פיהם.

אולי הצעד הראשון יהיה להפסיק להעניש את עצמי על "חטאים".
אולי אני צריכה לשנן לעצמי כמה משפטי מפתח...

[list]
[*] מותר לאכול ממתקים.
[*] מותר לדחות נקיון לזמן אחר כשיהיה נח יותר.
[*] ילד בוכה הוא לא כישלון אישי שלי.
[*] ילדים יכולים לאכול סנדביץ לצהריים.
[*] מותר לאמא להפסיק להיות אמא לפעמים.
[*] גם אנשים אחרים יכולים להיות אחראיים על הילדים שלי.
[*] ליכלוך לא שווה לכישלון.
[*] זמן לעצמי הוא לא על חשבון הילדים.
[/list]

יש עוד המון אבל אני אתחיל מזה.

זה בלוג.
נסיון שלי להבין את מה עובר לי בראש. יכול להיות שיהיה מישהו שיקרא את הכתוב פה ויחשוב שאני מופרעת. אבל אני חייבת להוציא את זה החוצה. זו הדרך היחידה שלי להיפטר מזה.
אני מקוה לא לזעזע אף אחד.