על ידי גילי_חן* » 24 דצמבר 2010, 20:15
לגבי הפרנסה: אינני רואה כל בעיה בקבלתך דמי אבטלה/הבטחת הכנסה או כל מימון אחר. זו גם אפשרות לגיטימית למחיה.
יחד עם זאת, חשוב לומר כי הביטוי "כל עבודה מכבדת את בעליה" מציין גם מצב שבו אדם בוחר לעבוד (לא חשוב במה) כדי להרגיש שהוא מכבד את עצמו ואת קיומו.
חשבי על כך שאת מגדלת ילד, לבדך, ללא כל עזרה. לכשיגדל בנך (חשבי עליו בגיל 10 או 20), הוא יזכה לראות ולחקות אחת משתי אפשרויות:
הראשונה: אדם נתמך סעד, שמתקיים בדוחק רב מהיד לפה, "יושב בבית" ו"לא עושה כלום".
השניה: ילדך יראה אמא חזקה, שלא נרתעת מלנסות, אמא שרואה ומוצאת בעצמה יכולות וכישורים - שגם שאר העולם מוצא בהם צורך ולפיכך יעסיק אותה בדברים שהיא טובה בהם, אדם שמכבד את עצמו ואת קיומו, אדם שלא נרתע מנסיונות ושינויים, ומעל הכל - הוא יקבל מודל לחיקוי חזק יותר מכל דבר אחר - הוא יראה שאת לוקחת אחריות על חייך גם אם הדרך קשה.
לגבי פתרונות מעשיים: חשבי מה את יכולה / אוהבת לעשות, יש הרבה עבודות שאפשר לעשות בלי לעזוב את הילדים. נכון שזה מורכב יותר אבל כבר אמרנו שאת "לוחמת" גמישה...
ישנם קשישים שמחפשים חברה לכמה שעות בשבוע, יש עריכת תוכן לאתרי אינטרנט מהבית, יש בישול, גיהוץ, תפירה, אפיה, הקלדות, הגהה, הנח"ש, צילום, הסעות וכו'.
צריך רק לרצות מאד לשנות את המצב שאת נמצאת בו והאור כבר יגיע.
אני מצטערת לומר שמכל התכתובת לעיל, קיבלתי את הרושם (האולי מוטעה) שאת מוצאת את הנקודה השחורה בכל דף לבן, כלומר משהו תמיד לא מתאים או לא בסדר בכל הצעה או רעיון. כסי את עצמך בחשיבה חיובית אינסופית
אנשים שרוצים להיות עם ילדיהם עושים ויתורים אבל הם אינם מוותרים על מחייה וקיום בסיסי!
גם בני נמצא בבית והוא בא איתי לכל מקום: בנקים, נגריות, מפעלים, בתי דפוס וכו'. כשאין ברירה אני מוצאת סידור אבל זה לא קורה יותר מפעם בשבוע. מאותה סיבה אני לומדת את התואר השני באוניברסיטה הפתוחה כי שם יש הכי פחות מפגשים ונסיעות ויותר למידה מהבית. אבל בשום אופן לא ויתרתי על החוויה האקדמית שלי. (אגב, גם את התואר הראשון עשיתי בפתוחה מאותה סיבה כי כבר אז הייתי אמא).
מאחלת לך בהצלחה
לגבי האוכל: אצלי אוכלים מוצקים מגיל 6 חודשים. מחקרים רבים מראים כי ילדים "לועסים" מפתחים שרירי לסת ופנים ולפיכך משתפרת יכולת הדיבור הראשונה של הפעלת שרירי פנים. לשיקולך. חוץ מזה, אני מאמינה גדולה בפיתוח סנסורי מוטורי ואלה הגילאים האידיאליים לחוש מרקמים וטעמים עם כל החושים (מישוש, טעם וריח בעיקר) והיתרונות גדולים מאד.
מקווה שסייעתי ולא רק סתם נשמעתי "מטיפה".
לגבי הפרנסה: אינני רואה כל בעיה בקבלתך דמי אבטלה/הבטחת הכנסה או כל מימון אחר. זו גם אפשרות לגיטימית למחיה.
יחד עם זאת, חשוב לומר כי הביטוי "כל עבודה מכבדת את בעליה" מציין גם מצב שבו אדם בוחר לעבוד (לא חשוב במה) כדי להרגיש ש[b]הוא[/b] מכבד את עצמו ואת קיומו.
חשבי על כך שאת מגדלת ילד, לבדך, ללא כל עזרה. לכשיגדל בנך (חשבי עליו בגיל 10 או 20), הוא יזכה לראות ולחקות אחת משתי אפשרויות:
הראשונה: אדם נתמך סעד, שמתקיים בדוחק רב מהיד לפה, "יושב בבית" ו"לא עושה כלום".
השניה: ילדך יראה אמא חזקה, שלא נרתעת מלנסות, אמא שרואה ומוצאת בעצמה יכולות וכישורים - שגם שאר העולם מוצא בהם צורך ולפיכך יעסיק אותה בדברים שהיא טובה בהם, אדם שמכבד את עצמו ואת קיומו, אדם שלא נרתע מנסיונות ושינויים, ומעל הכל - הוא יקבל מודל לחיקוי חזק יותר מכל דבר אחר - הוא יראה שאת לוקחת אחריות על חייך גם אם הדרך קשה.
לגבי פתרונות מעשיים: חשבי מה את יכולה / אוהבת לעשות, יש הרבה עבודות שאפשר לעשות בלי לעזוב את הילדים. נכון שזה מורכב יותר אבל כבר אמרנו שאת "לוחמת" גמישה...
ישנם קשישים שמחפשים חברה לכמה שעות בשבוע, יש עריכת תוכן לאתרי אינטרנט מהבית, יש בישול, גיהוץ, תפירה, אפיה, הקלדות, הגהה, הנח"ש, צילום, הסעות וכו'.
צריך רק [b]לרצות מאד[/b] לשנות את המצב שאת נמצאת בו והאור כבר יגיע.
אני מצטערת לומר שמכל התכתובת לעיל, קיבלתי את הרושם (האולי מוטעה) שאת מוצאת את הנקודה השחורה בכל דף לבן, כלומר משהו תמיד לא מתאים או לא בסדר בכל הצעה או רעיון. כסי את עצמך בחשיבה חיובית אינסופית
אנשים שרוצים להיות עם ילדיהם עושים ויתורים אבל הם אינם מוותרים על מחייה וקיום בסיסי!
גם בני נמצא בבית והוא בא איתי לכל מקום: בנקים, נגריות, מפעלים, בתי דפוס וכו'. כשאין ברירה אני מוצאת סידור אבל זה לא קורה יותר מפעם בשבוע. מאותה סיבה אני לומדת את התואר השני באוניברסיטה הפתוחה כי שם יש הכי פחות מפגשים ונסיעות ויותר למידה מהבית. אבל בשום אופן לא ויתרתי על החוויה האקדמית שלי. (אגב, גם את התואר הראשון עשיתי בפתוחה מאותה סיבה כי כבר אז הייתי אמא).
מאחלת לך בהצלחה
לגבי האוכל: אצלי אוכלים מוצקים מגיל 6 חודשים. מחקרים רבים מראים כי ילדים "לועסים" מפתחים שרירי לסת ופנים ולפיכך משתפרת יכולת הדיבור הראשונה של הפעלת שרירי פנים. לשיקולך. חוץ מזה, אני מאמינה גדולה בפיתוח סנסורי מוטורי ואלה הגילאים האידיאליים לחוש מרקמים וטעמים עם כל החושים (מישוש, טעם וריח בעיקר) והיתרונות גדולים מאד.
מקווה שסייעתי ולא רק סתם נשמעתי "מטיפה".