על ידי שלום* » 18 נובמבר 2009, 10:36
בצעורותי [גיל שש עשרה] הייתי מאושפזת וגם לקחתי תרופות במשך שנה, היום אני אמא לארבעה, וההסטוריה רחוקה, אמא שלי עברה גם היא סבל נוראי בעקבות האישפוז שלי, אפילו הגדירו אותי כמקרה קשה, היום אני מבינה שעברתי משבר והתמוטטתי עקב התעללות נפשית ופיסית שעברתי בילדותי על ידי אבי, בדיעבד התרופות רק הזיקו לי, יצאתי מהמשבר בכוחות עצמי ובכוחות האהבה של חברים שהכרתי עם השנים, זה היה תהליך ארוך, היום בני משפחתי מסתכלים עלי כעל נס בילתי נתפס, יכולת התפקוד שלי בכל הרמות פיסית , רגשית, נפשית כבת זוג ואמא לילדים, אבל זה רק בגלל שהם לא יכלו לראות את הכוחות הפנימיים שלי כשהתמוטטתי ותפסו אותי כחולת נפש ובאיזו שהיא רמה כמקרה אבוד, נכון שבאמת נאבדתי אז, ניסיתי להתאבד וסבלתי כאב נפשי נורא, הצלחתי לצאת משם למקום מואר ויש לי כוחות היום להתמודד עם קשיי החיים.
נפש יקרה, ספרי בת כמה הילדה, ומה עובר עליה כראות עיניך או מתיאורים שלה, כך נוכל לקבל תמונה רחבה יותר של המצב.
כדי לחזק את ידיך אומר שיש אפשרות לצאת אל האור ממקומות הכי אפלים ולמרות מה שנראה מבחוץ, את תעצומות הנפש המסתתרות שם לא רואים ושלזמן ולבגרות יש משמעות עמוקה במקרים כאלה, והכי חשוב בצעירים וילדים, זה לא לקבע בהם תפיסה של מחלת נפש אלא של קושי שילך ויעלם עם הזמן [ילדים מאוד מושפעים מהמבטים של המשפחה והחברה וזה עלול לקבע אותם, ראיתי כבר דברים כאלה, תחושת יאוש,או תחושה שמה שקורה הוא נורא, כלפי מצבם, עלול לתקוע] חוץ מזה חשוב מאוד: באישפוזי ראיתי ילדים מאוד מבוישים, לא יודעת למה אני לא חשתי טיפת בושה, ההפך הייתי גאה להחשב "משוגעת", אני בטוחה היום שאחד הדברים התוקעים ביותר במצב זאת תחושת הבושה.
ודבר אחרון נפש של אמא יקרה- אל תאמיני לרופאים, זה לא שיש להם כוונות רעות, הם פשוט לא יודעים הרבה על הנפש והתפיסה שלהם ממש עגומה, הם מתמקדים בבעיה, קוראים לה חולי ואין להם מושג קלוש בתחום הריפוי, השינוי, ההתחדשות, הניסים והכוח של האהבה והאמונה, אמא שלי נפלה לפחד הזה והאמינה לרופאים בלי שום יכולת לראות את הבת שלה באמת, למזלה ביתה האבודה היתה חזקה מזה, אבל ראיתי כבר ילדים שלא הצליחו להתגבר על התפיסה של ההורים והסביבה, תהיי חזקה ותאמיני שכל זה בא כהזדמנות לריפוי לכם, לכולכם כמשפחה.
בצעורותי [גיל שש עשרה] הייתי מאושפזת וגם לקחתי תרופות במשך שנה, היום אני אמא לארבעה, וההסטוריה רחוקה, אמא שלי עברה גם היא סבל נוראי בעקבות האישפוז שלי, אפילו הגדירו אותי כמקרה קשה, היום אני מבינה שעברתי משבר והתמוטטתי עקב התעללות נפשית ופיסית שעברתי בילדותי על ידי אבי, בדיעבד התרופות רק הזיקו לי, יצאתי מהמשבר בכוחות עצמי ובכוחות האהבה של חברים שהכרתי עם השנים, זה היה תהליך ארוך, היום בני משפחתי מסתכלים עלי כעל נס בילתי נתפס, יכולת התפקוד שלי בכל הרמות פיסית , רגשית, נפשית כבת זוג ואמא לילדים, אבל זה רק בגלל שהם לא יכלו לראות את הכוחות הפנימיים שלי כשהתמוטטתי ותפסו אותי כחולת נפש ובאיזו שהיא רמה כמקרה אבוד, נכון שבאמת נאבדתי אז, ניסיתי להתאבד וסבלתי כאב נפשי נורא, הצלחתי לצאת משם למקום מואר ויש לי כוחות היום להתמודד עם קשיי החיים.
נפש יקרה, ספרי בת כמה הילדה, ומה עובר עליה כראות עיניך או מתיאורים שלה, כך נוכל לקבל תמונה רחבה יותר של המצב.
כדי לחזק את ידיך אומר שיש אפשרות לצאת אל האור ממקומות הכי אפלים ולמרות מה שנראה מבחוץ, את תעצומות הנפש המסתתרות שם לא רואים ושלזמן ולבגרות יש משמעות עמוקה במקרים כאלה, והכי חשוב בצעירים וילדים, זה לא לקבע בהם תפיסה של מחלת נפש אלא של קושי שילך ויעלם עם הזמן [ילדים מאוד מושפעים מהמבטים של המשפחה והחברה וזה עלול לקבע אותם, ראיתי כבר דברים כאלה, תחושת יאוש,או תחושה שמה שקורה הוא נורא, כלפי מצבם, עלול לתקוע] חוץ מזה חשוב מאוד: באישפוזי ראיתי ילדים מאוד מבוישים, לא יודעת למה אני לא חשתי טיפת בושה, ההפך הייתי גאה להחשב "משוגעת", אני בטוחה היום שאחד הדברים התוקעים ביותר במצב זאת תחושת הבושה.
ודבר אחרון נפש של אמא יקרה- אל תאמיני לרופאים, זה לא שיש להם כוונות רעות, הם פשוט לא יודעים הרבה על הנפש והתפיסה שלהם ממש עגומה, הם מתמקדים בבעיה, קוראים לה חולי ואין להם מושג קלוש בתחום הריפוי, השינוי, ההתחדשות, הניסים והכוח של האהבה והאמונה, אמא שלי נפלה לפחד הזה והאמינה לרופאים בלי שום יכולת לראות את הבת שלה באמת, למזלה ביתה האבודה היתה חזקה מזה, אבל ראיתי כבר ילדים שלא הצליחו להתגבר על התפיסה של ההורים והסביבה, תהיי חזקה ותאמיני שכל זה בא כהזדמנות לריפוי לכם, לכולכם כמשפחה.