על ידי ג'ינ_ג'ית* » 02 אוקטובר 2007, 02:05
קומה (קרוטונית) סיכמת יפה את המחשבות שלי
לגבי היוממות - לא רק שזה מתאים לאנשי קריירה וכו', היום ישנ הנטייה להיכנס חזרה לבית לנוחות, לעבוד מהבית, לקחת את העבודה בלפ טופ הביתה לעבוד פחות ימים בחוץ וכו'.
יש הרבה אנשים (ואני ביניהם) שחוטפים אלרגיה מנסיעות. אלרגיה פיזית. העייפות שזה משרה, הבחילות (אצלי אישית) העצבים (להספיק מהר, לא לפספס, לעמוד חצי שעה באוטובוס, להיות תלויה בכמה גורמי תנועה) ומה לא.
אני יכולה להעיד שהגעתי לתל אביב בכלל לא מאהבת מורדכי אלא משנאת המן. שנאתי את העיר פעם (גדלתי בבת ים ככה שת"א לא נראתה לי שוס, כל הנעורים שלי עברו בה). אבל בגיל 20 ויומיים הגעתי לת"א כי הנסיעות לבת ים (כולה 3/4 שעה בפקקים וחצי מזה ללא פקקים) הטריפו אותי ואת הקיבה שלי. עבדתי במשמרות, עייפות מטורפת אחרי לילה או "כפולה" (17 שעות רצוף) ואז להמתין לאוטובוס, ולעמוד כל הדרך (ושלוב הבחילות והמחנק באוטובוס - להיט) ואם פיספסתי את האחרון אז מונית, והמחיר גבוה. בקיצור, מפח נפש רציני אחרי ולפני העבודה. העדפתי לשלם יותר על מחייה (שכירות גבוהה וכו') מאשר לסבול כל יום מחדש. אני לא מדברת על אנשים עם הגבלות ומגבלות כלשהן.
גם מבחינת שליטה- אני חושבת שמנטלית רובינו לא אוהבים להיות תלויים באחרים/ בגורמים. התחבורה בעיניי היא גורם מאוד שתלטני בחיינו (מה תעשה נגד הפקק, אתה תקוע!, והאוטובוס מאחר- תצעק לשמיים... והרכבת יצאה שלוש דקות קודם- תקפוץ במקום אולי זה יעזור?) אז כששאלו אותי על יוקר המחיה וכו' טענתי שאני מעדיפה להיות תלויה בעבודה שלי (לעבוד עוד קצת, לבלות פחות ולגור מול העבודה) ולא להיטרטר על בסיס יומי.
אני מניחה שיש אנשים שתחבורה זה לא שיקול אצלהם כי זה בסדר ואפילו נחמד, אבל יש כל כך הרבה שההיפך. אני סוג של משתהה עד לא מאמינה כשאנשים מגיעים לעבודה שלי מחדרה למשל. הייתי עוברת לגור גם באילת מול העבודה אם הייתי עובדת שם אז. זה חלק משמעותי בטענה שלי- עיר שלא מאפשרת למבקרים בה בקביעות (כמו העובדים) לגור ליד מקום העבודה שלהם, או לנולדים בה להמשיך וכו'...
אז באמת הכל התחיל אצלי מנוחות גרידא, ואפילו התכחשות למגורים בה ("זה רק בגלל העבודה") אחרי שנה התחלתי להתאהב בה, בעיר הלבנה. הבנתי מה יש בה שאין בשום מקום אחר. מגוון בכל תחום אפשרי, נוחות (סופר באמצע הלילה, סרט מתחת לבית, ים ממול, בי"ח מאחור, פארק מעבר לרחוב וכיכר ענקית אחת לשוטט בה בשקט
) ובעיקר חופש בחירה ברמות עמוקות, להיות מי שאתה ולהנות מהצמיחה במקום כזה שמאפשר להרבה גוונים אצלך לבוא לידי ביטוי. הרבה אנשים, בעיקר צעירים באים לגלות משהו, על אחרים ועל עצמם. זה הרבה יותר עמוק מסתם בילויים ופאבים שכמשמשים את המיתוס שלשמו כביכול צעירים מגיעים לעיר. צורמת המחשבה שבעתיד מעט מאוד צעירים יוכלו לאפשר את זה לעצמם.
ל
ממ
אני גם חושבת שלמשפחות המגורים בעיר מאוד מאוד נוחים. יש הכל (ומי שלא ראה את התור לסופרפארם בשאול המלך באמצע הלילה מלא בהורים שמחפשים לקנות עוד מוצץ או אקמולי, לא ראה תור "משפחתי" מימיו).
מצד שני יש גם רעש וצפיפות ומה לא.
שי רי הביקורת שלך שטחית. את מדברת על מיתוסים ולא על המציאות. מעבר לעובדה שכאמור פלונרטין יקרה היום בטרוף ולא ברור לי על מה את מדברת (בשלישית), זה שמישהו בוחר לגור באזור שקט ולא תעשייתי לא מעיד על התכחשות למקום. כשאדם בוחר לעבוד במחשבים הוא אינו מתכחש לכלכלה או לגידול ילדים. אני אוהבת לגור במקומות שקטים ובטוחים, קרוב ככל האפשר לעבודה (ברגל!) אז אני בוחרת היכן שאני בוחרת. בפלורנטין לרוב רועש, וטחוב, מפחיד רחוק תעשייתי מדי. עניין של העדפה ותו לאו.
לגבי ההערה ההזויה על כך שאני רוצה לגור במקומות אמידים, אז שוב כל היופי של ת"א של היום (עדיין) ושל פעם היא השלוב של הזול והיקר, ואמידות והעוני, הטוב והרע והיכ חשוב- כל קשת השלבים שביניהם. למשל, ממתי מי שגר במרכז ת"א (מעוז של אנשים ממעמד בינוני עד לא מזמן) לא נהנה גם משוק הכרמל/התקווה/בצלאל/פשפשים, מבילוי בנחלה ושיטוט ביפו, מישיבה גם בשווארמה באלנבי וגם בגורמה של צוק ביפו, מטיול בנווה צדק לצד המוזיאונים במרכז וצפון העיר?ז ו עיר שכיף בה ללכת להצגות, ללכת למופע בכיכר רבין, טיול בפארק הירקון, להקשיב להרצאות בסינמטק, ללמוד באונ' ברמת אביב, לאכול במסעדת דגים ביפו, זה שלא מתאים לי לגור בפלורנטין לא אומר שאני לא נהנית לבלות שם ולהצטייד במיטב הבדים והתכשיטים בנחלה. זה שרחוק לי לגור בתל כביר או מפחיד לי בסלמה, או רועש מדי באלנבי- לא אומר שאני לא נהנית לרכוש מיטה בסלמה, לעשות קניות באלנבי, לאכול פלאפל בכניסה לכרמל,ובקיצור- להנות מכל וכל. אני לא רוצה לגור בפלורנטין כמו שלא הייתי גרה באזור תעשייתי בכל עיר אחרת, תהיה ענייה או עשירה ככל שתהיה. אין לכך קשר ואני תוהה למה עשית אותו.
אגב, המגורים שלי במ ר כ ז העיר - הקלו עליי את הגישה גם לדרום וגם לצפון ובעיקר למה שביניהם לרוב בהליכה רגלית או הצצה מהחלון (היו ימים...). ת"א כעיר מרכזית בארץ מאפשרת שליחת זרועות בקלות גדולה יותר לדרום ולצפון הארץ. לא בכדי ערים במרכז הופכות לשוס- יש משהו במגורים שם שפותח אותך או סוחף לשם אנשים שפתוחים ורוצים לטעום ממגוון רחב של חוויות במגורים בבילוי ובעבודה. המרכזיות של המקום היא חלק מזה.
לגבי העוני. הייתי שמחה אם לא היה עוני בכלל בעולם, אבל לא הייתי רוצה לגור בעיר שבועטת בעניים או הופכת את המעמד הבינוני הנמוך לעני (רוב העניים של היום אינם נראים העניים מעלובי החיים, יש להם כבלים ומחשב אחד אבל גם חובות מצטברים , פיגור בתשלום שכר הדירה, עד כדי סרוב פינוי מבנה, ניתוקי חשבונות אחת לכמה חודשים, שום עתודת חסכון לבעיות רפואיות שכיחות, ולפעמים מקרר ריק. זה עוני מהסוג שלא התרגלנו לראותף אבל הוא העוני היותר שכיח היום והוא נמצא כמעט בכל מקום).
עוני ועושר ומה שביניהם הם החיים, מצמרר לגור במקום שאין בו לא את זה ולא את זה. וזה בדיוק מה שטענתי שחולדאי והאחרים עושים. כשמחירי הדירות עולים הראשונים להיפגע הם האחרונים בטבלת השכר. ומדובר בעניים. כמות הנשים החד הוריות (שמהוות בדר"כ גורם כלכלי חלש במערכת) שמתגוררות בדרום העיר ושנאלצו לעבור לעיר אחרת, ובגין זה לקחת יותר אוטובוסים לעבודה, לנתק ילדים ממסגרות, לעלות עוד קומה בדירה ומה לא - הפכה לתופעה. כשהמחירים עולים במרכז העיר הם עולים גם בדרום והיום מחיר של דירת 2 חדרים ביד אליהו, או ליד ת"מ מגיעה ל650-750 דולר, לנשים ששילמו עד לפני שנה שנתיים 450-500 דולר. מדובר בפער היסטרי בכלל ובפרט למעוטי יכולת. בת ים התייקרה כמו גם חולון וראשלצ, ר"ג גבעתיים, בני ברק ואפילו פרדס כץ. לאן המשפחות האלה תעבורנה מהדרום? הרבה יותר רחוק. ואז לחשוב על הנסיעות והניתוק של הילדים, או לחילופין להוסיף עוד עבודה ולקצץ בחוג, בכבלים, באוכל... וזה כבר לא עליית יוקר מחייה של עונה, מדובר בשנתיים והיד עוד נטויה. כמובן שלאחר המעמד הנמוך מגיעה הפגיעה בשאר המעמדות (בינוני נמוך, גבוה וכו).
אני כן רוצה לגור בעיר תוססת ומגוונת, שיש בה מכל המינים והצבעים, שיש בה פתיחות לשונה יותר מבכל מקום אחר. שזוג הומוגני יכול להתנשק בכיף ברחוב, שאני יכולה ללכת בכל בגד שהוא ולא ארגיש עוף מוזר (כי יש פה כל כך הרבה שהם כאלה:) ), אני רוצה לאכול ממטבחים עממיים לצד גורמה, ואני רוצה לקנות חולצת מעצבת לצד חולצה ב15 ש"ח בשוק. אני רוצה לגור לצד שכנים מעניינים, האחד קשיש פולני ויקה ששומר על כל בלטה בבניין והאחרת חד הורית עם 3 מופרעים שמאתגרים את היקה, והאחרים הם סטודנטים שותפים, ובדלת ליד רווק הולל... ועוד ועוד. אני לא רוצה לגור בעיר שתהפוך מנוכרת. כמו המגורים בבנייני היוקרה בת"א שצצים כמו פטריות (השומרים בכניסה יותר מפחידים מהכל..) כשאחרי 22:00 בערב דממת אלחוט, וכל אחד בחנייה שלו, המעלית מצוחצחת ככה שאני חוששת להתעטש, והשומר שואל את רשותי על כל אורח...ובכלל.. מדכא. שיהיו להם בנייני היוקרה בשלווה שלהם כמו הבניינים הפלורנטיניים - אבל שהמגוון הרחב ביניהם יהיה נגיש והטרוגני לכולנו.
החשש הוא שחוץ מהקשישים והותיקים המתגוררים בעיר, ברוב הבניינים במרכז העיר יחיו אנשים מבוססים מאוד בלבד, זה ישטח את העיר כמעט לחלוטין במרכז, בצפון ובדרום מרכז.
אם לסכם, אני רוצה להיות חלק ממקום שבסופו של יום הוא מעניין ומציע אפשרויות בחירה רבות ככל האפשר לאנשים בו. מקום כזה הוא טוב לאנשים בו והרבה אנשים ממעמדות, מקומות, גילאים, תרבויות והתנהלות שונה יכולים למצוא את המקום שלהם ולהרגיש בו טוב.אם נוסיף לזה את הנגישות של כל דבר, את חיי התרבות והלילה התוססים ואת האונ' - אז לי כצעירה זה כיף גדול. אני מניחה שלאנשים אחרים יש כיף אחר בעיר הזו- אבל המשותף לכולם הוא קיומן של אפשרויות הבחירה המגוונות.
כשהעירייה עושה את מה שהיא עושה היא בועטת בכל האפשרויות האלה וקוברת אותם עמוק. כך שנוצרת באמת הגירה מחוץ לעיר והתהוות של גטו.
קומה (קרוטונית) סיכמת יפה את המחשבות שלי :-)
לגבי היוממות - לא רק שזה מתאים לאנשי קריירה וכו', היום ישנ הנטייה להיכנס חזרה לבית לנוחות, לעבוד מהבית, לקחת את העבודה בלפ טופ הביתה לעבוד פחות ימים בחוץ וכו'.
יש הרבה אנשים (ואני ביניהם) שחוטפים אלרגיה מנסיעות. אלרגיה פיזית. העייפות שזה משרה, הבחילות (אצלי אישית) העצבים (להספיק מהר, לא לפספס, לעמוד חצי שעה באוטובוס, להיות תלויה בכמה גורמי תנועה) ומה לא.
אני יכולה להעיד שהגעתי לתל אביב בכלל לא מאהבת מורדכי אלא משנאת המן. שנאתי את העיר פעם (גדלתי בבת ים ככה שת"א לא נראתה לי שוס, כל הנעורים שלי עברו בה). אבל בגיל 20 ויומיים הגעתי לת"א כי הנסיעות לבת ים (כולה 3/4 שעה בפקקים וחצי מזה ללא פקקים) הטריפו אותי ואת הקיבה שלי. עבדתי במשמרות, עייפות מטורפת אחרי לילה או "כפולה" (17 שעות רצוף) ואז להמתין לאוטובוס, ולעמוד כל הדרך (ושלוב הבחילות והמחנק באוטובוס - להיט) ואם פיספסתי את האחרון אז מונית, והמחיר גבוה. בקיצור, מפח נפש רציני אחרי ולפני העבודה. העדפתי לשלם יותר על מחייה (שכירות גבוהה וכו') מאשר לסבול כל יום מחדש. אני לא מדברת על אנשים עם הגבלות ומגבלות כלשהן.
גם מבחינת שליטה- אני חושבת שמנטלית רובינו לא אוהבים להיות תלויים באחרים/ בגורמים. התחבורה בעיניי היא גורם מאוד שתלטני בחיינו (מה תעשה נגד הפקק, אתה תקוע!, והאוטובוס מאחר- תצעק לשמיים... והרכבת יצאה שלוש דקות קודם- תקפוץ במקום אולי זה יעזור?) אז כששאלו אותי על יוקר המחיה וכו' טענתי שאני מעדיפה להיות תלויה בעבודה שלי (לעבוד עוד קצת, לבלות פחות ולגור מול העבודה) ולא להיטרטר על בסיס יומי.
אני מניחה שיש אנשים שתחבורה זה לא שיקול אצלהם כי זה בסדר ואפילו נחמד, אבל יש כל כך הרבה שההיפך. אני סוג של משתהה עד לא מאמינה כשאנשים מגיעים לעבודה שלי מחדרה למשל. הייתי עוברת לגור גם באילת מול העבודה אם הייתי עובדת שם אז. זה חלק משמעותי בטענה שלי- עיר שלא מאפשרת למבקרים בה בקביעות (כמו העובדים) לגור ליד מקום העבודה שלהם, או לנולדים בה להמשיך וכו'...
אז באמת הכל התחיל אצלי מנוחות גרידא, ואפילו התכחשות למגורים בה ("זה רק בגלל העבודה") אחרי שנה התחלתי להתאהב בה, בעיר הלבנה. הבנתי מה יש בה שאין בשום מקום אחר. מגוון בכל תחום אפשרי, נוחות (סופר באמצע הלילה, סרט מתחת לבית, ים ממול, בי"ח מאחור, פארק מעבר לרחוב וכיכר ענקית אחת לשוטט בה בשקט :)) ובעיקר חופש בחירה ברמות עמוקות, להיות מי שאתה ולהנות מהצמיחה במקום כזה שמאפשר להרבה גוונים אצלך לבוא לידי ביטוי. הרבה אנשים, בעיקר צעירים באים לגלות משהו, על אחרים ועל עצמם. זה הרבה יותר עמוק מסתם בילויים ופאבים שכמשמשים את המיתוס שלשמו כביכול צעירים מגיעים לעיר. צורמת המחשבה שבעתיד מעט מאוד צעירים יוכלו לאפשר את זה לעצמם.
ל [b]ממ[/b]
אני גם חושבת שלמשפחות המגורים בעיר מאוד מאוד נוחים. יש הכל (ומי שלא ראה את התור לסופרפארם בשאול המלך באמצע הלילה מלא בהורים שמחפשים לקנות עוד מוצץ או אקמולי, לא ראה תור "משפחתי" מימיו).
מצד שני יש גם רעש וצפיפות ומה לא.
[po]שי רי[/po] הביקורת שלך שטחית. את מדברת על מיתוסים ולא על המציאות. מעבר לעובדה שכאמור פלונרטין יקרה היום בטרוף ולא ברור לי על מה את מדברת (בשלישית), זה שמישהו בוחר לגור באזור שקט ולא תעשייתי לא מעיד על התכחשות למקום. כשאדם בוחר לעבוד במחשבים הוא אינו מתכחש לכלכלה או לגידול ילדים. אני אוהבת לגור במקומות שקטים ובטוחים, קרוב ככל האפשר לעבודה (ברגל!) אז אני בוחרת היכן שאני בוחרת. בפלורנטין לרוב רועש, וטחוב, מפחיד רחוק תעשייתי מדי. עניין של העדפה ותו לאו.
לגבי ההערה ההזויה על כך שאני רוצה לגור במקומות אמידים, אז שוב כל היופי של ת"א של היום (עדיין) ושל פעם היא השלוב של הזול והיקר, ואמידות והעוני, הטוב והרע והיכ חשוב- כל קשת השלבים שביניהם. למשל, ממתי מי שגר במרכז ת"א (מעוז של אנשים ממעמד בינוני עד לא מזמן) לא נהנה גם משוק הכרמל/התקווה/בצלאל/פשפשים, מבילוי בנחלה ושיטוט ביפו, מישיבה גם בשווארמה באלנבי וגם בגורמה של צוק ביפו, מטיול בנווה צדק לצד המוזיאונים במרכז וצפון העיר?ז ו עיר שכיף בה ללכת להצגות, ללכת למופע בכיכר רבין, טיול בפארק הירקון, להקשיב להרצאות בסינמטק, ללמוד באונ' ברמת אביב, לאכול במסעדת דגים ביפו, זה שלא מתאים לי לגור בפלורנטין לא אומר שאני לא נהנית לבלות שם ולהצטייד במיטב הבדים והתכשיטים בנחלה. זה שרחוק לי לגור בתל כביר או מפחיד לי בסלמה, או רועש מדי באלנבי- לא אומר שאני לא נהנית לרכוש מיטה בסלמה, לעשות קניות באלנבי, לאכול פלאפל בכניסה לכרמל,ובקיצור- להנות מכל וכל. אני לא רוצה לגור בפלורנטין כמו שלא הייתי גרה באזור תעשייתי בכל עיר אחרת, תהיה ענייה או עשירה ככל שתהיה. אין לכך קשר ואני תוהה למה עשית אותו.
אגב, המגורים שלי במ ר כ ז העיר - הקלו עליי את הגישה גם לדרום וגם לצפון ובעיקר למה שביניהם לרוב בהליכה רגלית או הצצה מהחלון (היו ימים...). ת"א כעיר מרכזית בארץ מאפשרת שליחת זרועות בקלות גדולה יותר לדרום ולצפון הארץ. לא בכדי ערים במרכז הופכות לשוס- יש משהו במגורים שם שפותח אותך או סוחף לשם אנשים שפתוחים ורוצים לטעום ממגוון רחב של חוויות במגורים בבילוי ובעבודה. המרכזיות של המקום היא חלק מזה.
לגבי העוני. הייתי שמחה אם לא היה עוני בכלל בעולם, אבל לא הייתי רוצה לגור בעיר שבועטת בעניים או הופכת את המעמד הבינוני הנמוך לעני (רוב העניים של היום אינם נראים העניים מעלובי החיים, יש להם כבלים ומחשב אחד אבל גם חובות מצטברים , פיגור בתשלום שכר הדירה, עד כדי סרוב פינוי מבנה, ניתוקי חשבונות אחת לכמה חודשים, שום עתודת חסכון לבעיות רפואיות שכיחות, ולפעמים מקרר ריק. זה עוני מהסוג שלא התרגלנו לראותף אבל הוא העוני היותר שכיח היום והוא נמצא כמעט בכל מקום).
עוני ועושר ומה שביניהם הם החיים, מצמרר לגור במקום שאין בו לא את זה ולא את זה. וזה בדיוק מה שטענתי שחולדאי והאחרים עושים. כשמחירי הדירות עולים הראשונים להיפגע הם האחרונים בטבלת השכר. ומדובר בעניים. כמות הנשים החד הוריות (שמהוות בדר"כ גורם כלכלי חלש במערכת) שמתגוררות בדרום העיר ושנאלצו לעבור לעיר אחרת, ובגין זה לקחת יותר אוטובוסים לעבודה, לנתק ילדים ממסגרות, לעלות עוד קומה בדירה ומה לא - הפכה לתופעה. כשהמחירים עולים במרכז העיר הם עולים גם בדרום והיום מחיר של דירת 2 חדרים ביד אליהו, או ליד ת"מ מגיעה ל650-750 דולר, לנשים ששילמו עד לפני שנה שנתיים 450-500 דולר. מדובר בפער היסטרי בכלל ובפרט למעוטי יכולת. בת ים התייקרה כמו גם חולון וראשלצ, ר"ג גבעתיים, בני ברק ואפילו פרדס כץ. לאן המשפחות האלה תעבורנה מהדרום? הרבה יותר רחוק. ואז לחשוב על הנסיעות והניתוק של הילדים, או לחילופין להוסיף עוד עבודה ולקצץ בחוג, בכבלים, באוכל... וזה כבר לא עליית יוקר מחייה של עונה, מדובר בשנתיים והיד עוד נטויה. כמובן שלאחר המעמד הנמוך מגיעה הפגיעה בשאר המעמדות (בינוני נמוך, גבוה וכו).
אני כן רוצה לגור בעיר תוססת ומגוונת, שיש בה מכל המינים והצבעים, שיש בה פתיחות לשונה יותר מבכל מקום אחר. שזוג הומוגני יכול להתנשק בכיף ברחוב, שאני יכולה ללכת בכל בגד שהוא ולא ארגיש עוף מוזר (כי יש פה כל כך הרבה שהם כאלה:) ), אני רוצה לאכול ממטבחים עממיים לצד גורמה, ואני רוצה לקנות חולצת מעצבת לצד חולצה ב15 ש"ח בשוק. אני רוצה לגור לצד שכנים מעניינים, האחד קשיש פולני ויקה ששומר על כל בלטה בבניין והאחרת חד הורית עם 3 מופרעים שמאתגרים את היקה, והאחרים הם סטודנטים שותפים, ובדלת ליד רווק הולל... ועוד ועוד. אני לא רוצה לגור בעיר שתהפוך מנוכרת. כמו המגורים בבנייני היוקרה בת"א שצצים כמו פטריות (השומרים בכניסה יותר מפחידים מהכל..) כשאחרי 22:00 בערב דממת אלחוט, וכל אחד בחנייה שלו, המעלית מצוחצחת ככה שאני חוששת להתעטש, והשומר שואל את רשותי על כל אורח...ובכלל.. מדכא. שיהיו להם בנייני היוקרה בשלווה שלהם כמו הבניינים הפלורנטיניים - אבל שהמגוון הרחב ביניהם יהיה נגיש והטרוגני לכולנו.
החשש הוא שחוץ מהקשישים והותיקים המתגוררים בעיר, ברוב הבניינים במרכז העיר יחיו אנשים מבוססים מאוד בלבד, זה ישטח את העיר כמעט לחלוטין במרכז, בצפון ובדרום מרכז.
אם לסכם, אני רוצה להיות חלק ממקום שבסופו של יום הוא מעניין ומציע אפשרויות בחירה רבות ככל האפשר לאנשים בו. מקום כזה הוא טוב לאנשים בו והרבה אנשים ממעמדות, מקומות, גילאים, תרבויות והתנהלות שונה יכולים למצוא את המקום שלהם ולהרגיש בו טוב.אם נוסיף לזה את הנגישות של כל דבר, את חיי התרבות והלילה התוססים ואת האונ' - אז לי כצעירה זה כיף גדול. אני מניחה שלאנשים אחרים יש כיף אחר בעיר הזו- אבל המשותף לכולם הוא קיומן של אפשרויות הבחירה המגוונות.
כשהעירייה עושה את מה שהיא עושה היא בועטת בכל האפשרויות האלה וקוברת אותם עמוק. כך שנוצרת באמת הגירה מחוץ לעיר והתהוות של גטו.