[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אני מאוד מעוניינת אך לא יודעת כיצד לפעול.. אימה בחיים והיא מסכימה

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום
ביתו של בעלי בת 24 חייה אצלינו מספר שנים ועכשיו רוצה שאבצע אמוץ כחוק

היום קיבלתי מייל קורע לב בנוגע לילד בן 5 שנמצא במעון ילדים ועומד לצאת משם לפנימייה אלא אם כן יאומץ.
מיד כתבתי מייל חזרה למי ששלחה אותו.זו הייתה התגובה הראשונית שלי. עכשו שהתחלתי לקרוא את הדף פה ודפים אחרים ומתעוררים בי חששות רציניים בנושא.
במיוחד מכיוון שאנו משפחה עם ילד בן 6 וילדה בת 3 ובלי הרבה כסף... המכתב הזה כל כך נגע בי אבל האם כדאי להיכנס למערבולת כזו? והאם ילדינו יקבלו את זה או שמה העניין יפגע בהם גם?
אשמח לתגובות בנושא...

[u]תוכלי להשאיר כתובת מייל או מספר טלפון בדף הבית שלנו ואני אצור איתך קשר[/u]
אני אנסה לאסוף אומץ ליצור קשר, ולשמוע את מה שיש לך להגיד :)

[u]החשש שלי, הוא שהילד ירגיש דחוי מעצם הגעתו של אח ביולוגי נוסף,[/u]
אז אם יש באפשרותכם מבחינת הגיל וכו' - אז אולי כדאי קודם ללדת את התינוק ואחר כך לאמץ - הרי לוקח זמן לא מועט עד שהילד יגיע אליכם. גם באימוץ של ילד גדול זה לוקח לפעמים שנה-שנתיים ויותר.
או להיפך: קודם לאמץ ואחרי כמה שנים (אם זה אפשרי מבחינת הגיל וכו') ללדת תינוק נוסף.

מה שנראה לי חשוב הוא שלילד שתאמצו יהיה את הזמן שלו להסתגל למשפחה לפני שמגיע תינוק חדש אם הסדר הוא קודם אימוץ ואחר לידה. וזה נכון גם אם הסדר להיפך. כלומר לא נראה לי כדאי שהילד יגיע די בסמיכות ללידה: למשפחה יהיה פחות משאבים להקדיש לו, כגון זמן וכוח ואנרגיה ותשומת לב וכו'.

בפורומים העוסקים באימוץ יש הורים לילדים ביולוגיים ומאומצים בסדר הגעה מגוון למשפחה. אולי כדאי לכם להתייעץ איתם. אם אינך יודעת, אכתוב לך את הלינקים לפורומים לאימוץ.

שלום

[u]חשבנו על אימוץ של ילד בגיל עד 5, כדי שיהיה קרוב בגילו לאחים והאחיות שלו[/u]
אני גדלתי במשפחה שאימצה אח ואחות בגיל של חמש + כאשר היו כבר ארבע ילדים ביולוגיים. אני הכי קרוב בגילי לאחיי המאומצים. כיום אני בן 28.
יש לי הרבה מה להגיד בנושא. ואני חושב כי זו החלטה משמעותית ביותר שלא תשנה רק את חייכם אלא גם את חיי ילדיכם ועתידם.
קשה לי לכתוב על זה, אבל אשמח לדבר.
תוכלי להשאיר כתובת מייל או מספר טלפון בדף הבית שלנו ואני אצור איתך קשר.

צ'י

[u]ולזה התכוונתי במשאבים המשפחתיים[/u]
גם אני :-D
החשש שלי, הוא שהילד ירגיש דחוי מעצם הגעתו של אח ביולוגי נוסף, או שיחשוב שהתינוק אהוב יותר (אולי כמו שמרגיש אח לא מאומץ, אבל יותר גרוע, בשל העבר של ה"דחיות").

גם אני התייחסתי לתחושותיו (כלומר אני מנסה לנסות לתאר לעצמי איך הילד ירגיש). כפי שכתבתי, אם מדובר בילד גדול יותר שמגיע לבית חדש, למשפחה חדשה, ילד שיש לו היסטוריה שאת חלקה הוא זוכר וחלקה בוודאי מאוד לא נעים בלשון המעטה - נראה לי שילד כזה זקוק להמווווון המוווון יחס, תשומת לב, טיפול, זמן וכו' וכו' וכו' (ולזה התכוונתי במשאבים המשפחתיים). נראה לי שצריך לתת לו את הזמן שלו להשתלב במשפחה, להרגיש שהוא חלק מהמשפחה, שהוא אהוב ושהוא אוהב. בקיצור, נראה לי שכדי שהוא ירגיש טוב במשפחה ועם עצמו צריך להשקיע.

תודה! אשמח לשמוע את מחשבותייך, בהמשך. (חשבנו על אימוץ של ילד בגיל עד 5, כדי שיהיה קרוב בגילו לאחים והאחיות שלו.)
שאלתי יותר מבחינת תחושותיו, ופחות במובן של "השקעה". יש לי השקפת עולם פטאלית-משהו, בכל מה שנוגע למשאבים במשפחה :)

שאלה באמת לא פשוטה.

קודם כל, נראה לי שיש חשיבות לגיל הילד או ל"צרכים המיוחדים" הספציפיים שלו. הרי יש הבדל בין ילד שהצרכים המיוחדים שלו מתבטאים בכך שהוא צריך לעבור גיור לבין ילד בעל בעיה גנטית או מחלה וכו'. וכנ"ל יש הבדל בין ילד בן שנתיים לבין ילד בן 7. ובהתאם לכך, סביר להניח שככל שהילד גדול יותר - כך יש לו היסטוריה ארוכה יותר וקשה יותר (במשפחה שממנה הוא, ו/או יותר שנים במוסדות, ו/או מעבר רב יותר בין משפחות אומנות וכו'). ונראה לי שילד כזה, שעבר כל כך הרבה, זקוק להמווווון תשומת לב וטיפול ויחס וכו', כלומר הוא זקוק להרבה משאבים משפחתיים. וכנ"ל, ככל ש"הצרכים המיוחדים" יותר מאתגרים - כך יש להשקיע יותר משאבים משפחתיים (זמן, תשומת לב, כסף, וכו') בטיפול בילד. ולכן נראה לי שבמקרים כאלה (ילד גדול ו/או ילד שיש לו בעיות בריאות וכו') עדיף לתת לו את הזמן שלו להשתלב במשפחה ורק אח"כ להוסיף תינוק חדש למשפחה (שבאופן טבעי חלק ניכר מהמשאבים המשפחתיים יפנו אליו, כפי שאכן מגיע לכל תינוק חדש).

אבל גם אם תאמצו ילד לא גדול מאוד (מגיל שנתיים ומעלה זה נחשב "צרכים מיוחדים") או ללא בעיה מאתגרת במיוחד מבחינה רפואית ואחרת - גם לו מגיע הזמן שלו להשתלב במשפחה ולמצוא את מקומו.

אז אם הגיל ושאר התנאים מאפשרים זאת, אולי אפשר במקום במקביל לעשות זאת אחד אחרי השני, כפי שזה קורה בדרך כלל בדרך הטבע (חוץ מבלידת תאומים וכו'). כלומר, קודם לאמץ ואחר להוליד תינוק. או קודם להוליד תינוק ואחר לאמץ.

אני רוצה לחשוב עוד על שאלתכם. ואולי כדאי להתייעץ גם עם העובדות הסוציאליות מהשירות למען הילד.

ואתם מוזמנים להשתתף גם בדף [po]אימוץ באופן טבעי[/po] (שהוא דף כללי העוסק באימוץ)

אנחנו מעוניינים לאמץ ילד בוגר או בעל צרכים מיוחדים, אבל במקביל להמשיך ולהרחיב את המשפחה גם בדרך טבעית.
עלה בדעתי שלידת תינוק סביב האימוץ, עלולה להוסיף עוד קושי לילד המאומץ, בתהליך האימוץ (שמה בצד לרגע את הקשיים של שאר בני המשפחה).
מה דעתכם?

[po]אמא מאמצת[/po] , מתוך הכרות קרובה עם הנושא , מתוך מיקצועי , נפגשתי עם הרבה מדי מקרים של אימוצים כאלה שנכשלו והילדים שמגיעים לגיל ההתבגרות נפלטים מהמשפחה המאמצת לעבר עתיד לא נודע, אולי עדיף לומר מוקאים מהמשפחה אחרי שזרעו במשפחה המאמצת חורבן נורא (ולא מתוך רוע .)

מערכת השיקולים שתארת פה נראת רומנטית ופשטנית, מתוך רצון לחסוך בקשיים ולחיים קלים:

_איננו רוצים להתחיל את כל התהליך ממהתחלה. הריון, לידה, תינוק, עייפות, הנקה וכו'.
אנחנו רוצים ילד בלי כל ההתעסקות עם תינוקות._

קחי בחשבון שהשנים 0-4 הן השנים הקלות והמשמעותיות ביותר בחייו של אדם , ואדם שעבר אותן מתוך חסך ישאר תקוע באותו החסך כל חייו ללא קשר כמה יעניקו לו , הוא יהיה תובעני כמו ילוד .

עצתי לכם אל תעשו שום צעד מעשי לפני שתבינו טוב מאוד עם עצמכם מה הם הקשיים הכל כך גדולים בתנוק שאין באפשרותכם להכיל , כי מי שלא רוצה להתמודד עם קשיים אלה יתקשה מאוד מאוד להתמודד עם ילד מאומץ בוגר .

לנו בן בוגר בן 25.5 ושני צעירים בת 8 ובן 6
במהלך השנים דיברנו שמעבר לילדינו אנו רוצים לאמץ ילד/ה
בשניים האחרונות הרגשנו שיש לנו מקום רגשי/רצון/יכולת לתת לילד שגורלו לו שפר עליו.
(בפרט שאינניי כולה ללדת שוב)
והתחלנו בהליך
ההתחלה היתה דרך האינטרנט קראנו על הילדים ניסינו להתחבר לסיפורים
שוחחנו רבות עם ילדינו על כך ועל המשמעויות של האימוץ.
הילדים אומנם צעירים אך מאוד מאוד רצו
אנו פתחנו בהליך.
ובפרק זמן של כחצי שנה הכרתי את ( [po]קשיים של אם מאמצת[/po]) בחורה שאומצה ( סיפור מהצד של הילד)
ועוד כמה משפחות.
וכולם בלי יוצא מהכלל (גם קרובת משפחה שאימצה תאומות בנות שבועיים)
דיברו על הקשיים הנוראים,על החשש התמידי מנטישה והמצבים סביב הפחד הזה.
על פגיעה בתא המשפחתי הקיים.
כן, הם הצליחו להפחיד אותי
לא קל לומר זאת.
כנראה אנחנו עדין לא מספיק מוכנים להליך
עצוב לי
אך הליך כזה אנחנו חיבים לעשות מתוך מקום שלם ביותר
אולי שהילדים יגדלו
ואולי לא.

אנחנו גם משתעשעים במחשבה דומה, כי איננו מצליחים להיכנס להריון ולאחר שני ילדים נראה לנו לא לעניין להשקיע כסף רב, אנרגיה ובריאות בטיפולי פוריות. הבעיה היא איזו השפעה תהיה על הילדים האחרים שכבר יש במשפחה. זה הדבר העיקרי שמטריד אותי. כניסה של אח היא בדרך כלל אירוע משברי, אז על אחת כמה וכמה ילד שמביא עמו את המטען שלו . זה בוודאי מארגן את כל הבית מחדש. האם זה הוגן כלפי הילדים שכבר יש? כשתינוק נולד ההסתגלות אליו היא הדרגתית. ההיענות לצרכיו היא בעיקר פיזית והוא תופס את מקומו הפיזי והנפשי בדרגה. ילד גדול שנכנס הביתה ידרוש הכל מיד ואני לא יודעת איך ילדי יתמודדו עם זה. הם צעירים למדי ואני לא בטוחה שזה הוגן לגביהם. אני גם נורא מפחדת שארגיש שיש לפצות את הילד המאומץ על עברו הקשה ותמיד אהיה חצויה כדי שזה לא יהיה על חשבון הילדים שכבר יש לנו.

דוגמה נוספת לקשיים [po]קשיים של אם מאמצת[/po]

[u]לא הייתי מנסה את זה על אף ילד......הוא עשוי להעניק לכם שעור מאלף ב להתחיל את כל התהליך מההתחלה[/u]
כמה נכון...
בשנה שעברה היתה בטיפולי ילדה במשפחת אומנה (ההורים החליטו להיכנס לתהליך הזה אחרי שנים של טיפולי פוריות שלא צלחו). היא היתה מתוקה וחכמה ומקסימה, ועל אף זאת הסבה להוריה קשיים עצומים. נזכרתי עכשיו במשהו שאמרתי לאם באחת משיחותינו "אולי יעזור לך לחשוב שיש לך עכשיו תינוקת בבית. תינוקת בת חמש וחצי, תינוקת אינטליגנטית, עם שפה וידע עולם עשירים במיוחד -- אבל תינוקת."
ילד שנמסר לאימוץ -- מאד סביר שהוא סוחב חסכים ינקותיים. אם אתם הורים טובים -- מאד סביר שהוא ינסה למלא אותם באמצעותכם (חוץ מלינוק בפועל, הוא יכול לעשות כמעט הכל...), וכן, מאד סביר שזה במידה רבה יהיה [u]להתחיל את כל התהליך מההתחלה.[/u] וזה לא תמיד פשוט, להבין שיש בבית תינוק/ת גדול/ה, ולדעת מה עושים עם אדם שחושב בבגרות ובבהירות, אבל מתעורר בבכי בלילה, לא יכול לשאת פרידה מההורים גם אם הם רק בחדר השני, נתון להתקפי זעם ולא תמיד שולט בצרכיו (אני נותנת דוגמה ממה שהכרתי, זה כמובן לא חייב להיות בדיוק כך, אבל נראה לי הגיוני לפגוש וריאציות שונות על ההתנהגות הזו בילד בוגר מאומץ). יחד עם זאת -- האם הזו מאושרת מאד בבתה ולא היתה מחזירה אותה בעד כל הון שבעולם.

[po]אמא מאמצת[/po]

את ממש מדברת מהרהורי ליבי.
אני כבר כמה שנים חושבת על הנושא הזה.
כשיש אמצעים ושיש אפשרות להעניק למישהו פחות בר מזל ממני ומילדי - זה נראה לי חשוב ונכון לעשות. אמנם איננו עשירים, אך ממה שיש לנו בהחלט נוכל להעניק אהבה ומשפחתיות לעוד ילד או שניים.
אני לא בעד "קצורי-דרך", וחושבת שאימוץ אינו כזה בכלל, אלא מציב אותנו בפתחה של דרך שונה, אחרת. גם שנולדו ילדי שלי היה שם פרק זמן של התבוננות, ולמידה והסתכלות והכרות, והרי כל אחד מהם כל-כך שונה מהאחרים, ובוודאי ובוודאי שזה נכון לגבי ילד שבא עם מטען שצבר כבר בחיים האלו. ויש ללמוד גם אותו. זה לא נראה לי יותר קל. אולי יותר קשה, מה שבטוח - אחר.
בהצלחה. (()) לך ולמשפחתך ולילד כשיגיע.

לתת חיים חדשים לילד נשמע מרתק, אבל אני מכירה משפחה שהיו משפחה אומנת וזה היה קשה, הילד מגיע אליכם עם מטען קשה מנשוא שמשפיע על כל הבית (גם כשהילדים גדולים במקרה שהכרתי). זה לא קל אבל זה אתגר, צריך להיות חזקים ובעלי סבלנות של פיל, אני מציעה לשוחח הרבה עם הילדים בסופו של דבר זה עלול לפגוע בעיקר בהם, כי מדובר על תשומת לב והשקעה שבאה בדרך כלל על חשבונם.
אני גם מציעה לשוחח עם הורים שכבר עשו זאת.
אגב, בתור ילדה אני ואחי מאוד רצינו שהורי יאמצו ילד נוסף והורי אכן שקלו את העניין אבל בגלל שאחי היה ילד חריג הורי החליטו לרדת מזה ולהשקיע את הכוחות ותשומת הלב בנו.

ראו גם [po]על אימוץ וחינוך ביתי[/po] (הועלתה שם התלבטות דומה).

ילדה שאתם תבחרו (ביטוי צורם כשלעצמו...) מן הסתם, או אולי במובן העמוק של המילה גם 'תבחר בכם'. כמו כל ילד שבא לעולם היא תבוא עם ה'חבילה' שלה. עם שק אוצרות ושק אתגרים.
את המתנות יהיה נעים ונוח לפגוש. עם הקשיים תצטרכו להתמודד עד הסוף ועם כל האמצעים שברשותכם.
אני מכירה מקרוב כמה משפחות מאמצות וילדים שאומצו בגילאים שונים (גם כאלה שכבר בגרו והיו להורים בעצמם) ומבינה שזו בחירה (של שני הצדדים אגב) כבדת משקל עוד יותר מכפי שהיא נראית.
באופן ספציפי קשה לי קצת לתפוש את גישת [u]איננו רוצים להתחיל את כל התהליך ממהתחלה. הריון, לידה, תינוק, עייפות, הנקה וכו'. אנחנו רוצים ילד בלי כל ההתעסקות עם תינוקות._ זה נשמע לי כמו נטייה לא בריאה ל [b]קיצורי דרך[/b]. לא הייתי מנסה את זה על אף ילד......הוא עשוי להעניק לכם שעור מאלף ב _להתחיל את כל התהליך ממהתחלה[/u]

הדיון כאן אומור להיות דיון עקרוני בשאלה. אבל אשמח לראות אותו גולש גם לכוונים אחרים.
[hr]

אתחיל ואמר שיש לנו ילדים טבעיים משלנו. אבל אנחנו מרגישים צורך בילד נוסף.
איננו רוצים להתחיל את כל התהליך ממהתחלה. הריון, לידה, תינוק, עייפות, הנקה וכו'.
אנחנו רוצים ילד בלי כל ההתעסקות עם תינוקות.
חשבנו לנסות ולאמץ ילדה בת 3-4 . היתרונות הם שנוכל לבחור ילדה שאיתה נרגיש חיבור אמיתי. נחסוך לעצמנו את שלב התינוקות ונאפשר לילדה אחת קטנה חיים מאושרים ועתיד טוב יותר.
החסרונות הם בכך שלילדה שנבחר כבר יהיה עבר. כאוב ואולי מזעזע. נצטרך לעמול קשה על מנת לשנות את חווית החיים שלה. כמו כן גם תגובת הסביבה והמשפחות שלנו.

אנחנו נמצאים עדיין בשלב מאד ראשוני של ההתלבטות והייתי רוצה לשמוע דעות שונות על מנת להאיר יותר את הנושא.

[sub]ראו גם: [po]אימוץ באופן טבעי[/po] / [po]פתאום אני אמא[/po] / [po]אמא מאמצת[/po] / [po]על אימוץ וחינוך ביתי[/po] / [po]קשיים של אם מאמצת[/po] / [po]מש' חד הורית אימוץ גנטיקה ועוד[/po] / [po]הנקת תינוק מאומץ[/po] / [po]פרשת התינוק המאומץ[/po][/sub]