על ידי אור_אל* » 17 יוני 2005, 16:39
בקשר לדרך השימוש המקובלת "ילד מאומץ", "ילדה מאומצת" וכו'.
בעברית יש הבחנה ברורה בין פועל (המתאר פעולה שהתרחשה בזמן כלשהו) לבין שם (המתאר מהות של אדם או חפץ וכו')
דוגמאות לפעלים המתארים פעולות שהתרחשו בזמן כלשהו: היא לומדת, הוא הלך, הם אכלו דוגמאות לשמות המתארים תכונות (בדרך כלל קבועות או לפחות לזמן די ארוך): היא תלמידה, הוא ספורטאי, הם טבחים
כל אדם הוא עולם ומלואו, ישות מורכבת ועשירה, ולכן מאוד מתמיה אותי כשמנסים להגדיר אדם במילה אחת, בשם אחד מכליל. למשל, אני לא אוהבת כשאומרים על מישהו "נכה" - כאילו שבכך ממצים וכוללים את כל ישותו ומהותו, כאילו שבכך אומרים משהו מאוד מאוד מהותי עליו כאדם. הרי מדובר באדם שאחד מאיבריו נכה! אדם שיש לו נכות. ולא נכות שיש לה אדם...
אמנם זה הרבה יותר קל ותקשורתי לומר על אנשים שהם נכים, עיוורים, ג'ינג'ים, רוסים, אתיופיים, שמנים, וכו' ולא לומר: אנשים עם נכויות, אנשים שנולדו ברוסיה וכו' - אבל הקיצור הזה, ההשמטה הזו של המילה "אדם ש..." או "אנשים ש..." עלולה גם להשכיח שאכן מדובר באדם או באנשים... ואז מכאן הדרך קלה להגיע לדרך חשיבה ודיבור מזלזלים, מקניטים וסטיגמטיים. למשל, במקום לדבר על (או אל) קסניה לומר "הרוסיה" או "רוסיה", ובמקום לדבר על (או אל) יעקב לומר "השמן" וכו' וכו'.
וכנ"ל לגבי ילדים שאומצו. נהוג לומר על אנשים בוגרים שאומצו לפני עשרות שנים "היא ילדה מאומצת" (וזה אכן מוזר לומר על אנשים בוגרים שהם ילדים) או "הוא מאומץ". כאילו שעובדת האימוץ היא משהו שאומר במילה אחת משהו כולל על האדם הזה. כאילו שאין בו שום דבר אחר מלבד העובדה שהוא אומץ.
ולכן יש גישה שלפיה עדיף להשתמש בפועל ולא בשם. כלומר לומר: ילד שאומץ, ילדות שאומצו (ובכך לומר שזוהי עובדה ביוגרפית שהתרחשה בעבר) ולא לומר: ילד מאומץ, ילדות מאומצות (ובכך לומר שמי ומה שהם מתמצה בעובדה שהם אומצו).
בקשר לדרך השימוש המקובלת "ילד מאומץ", "ילדה מאומצת" וכו'.
בעברית יש הבחנה ברורה בין פועל (המתאר פעולה שהתרחשה בזמן כלשהו) לבין שם (המתאר מהות של אדם או חפץ וכו')
דוגמאות לפעלים המתארים פעולות שהתרחשו בזמן כלשהו: היא לומדת, הוא הלך, הם אכלו דוגמאות לשמות המתארים תכונות (בדרך כלל קבועות או לפחות לזמן די ארוך): היא תלמידה, הוא ספורטאי, הם טבחים
כל אדם הוא עולם ומלואו, ישות מורכבת ועשירה, ולכן מאוד מתמיה אותי כשמנסים להגדיר אדם במילה אחת, בשם אחד מכליל. למשל, אני לא אוהבת כשאומרים על מישהו "נכה" - כאילו שבכך ממצים וכוללים את כל ישותו ומהותו, כאילו שבכך אומרים משהו מאוד מאוד מהותי עליו כאדם. הרי מדובר באדם שאחד מאיבריו נכה! אדם שיש לו נכות. ולא נכות שיש לה אדם...
אמנם זה הרבה יותר קל ותקשורתי לומר על אנשים שהם נכים, עיוורים, ג'ינג'ים, רוסים, אתיופיים, שמנים, וכו' ולא לומר: אנשים עם נכויות, אנשים שנולדו ברוסיה וכו' - אבל הקיצור הזה, ההשמטה הזו של המילה "אדם ש..." או "אנשים ש..." עלולה גם להשכיח שאכן מדובר באדם או באנשים... ואז מכאן הדרך קלה להגיע לדרך חשיבה ודיבור מזלזלים, מקניטים וסטיגמטיים. למשל, במקום לדבר על (או אל) קסניה לומר "הרוסיה" או "רוסיה", ובמקום לדבר על (או אל) יעקב לומר "השמן" וכו' וכו'.
וכנ"ל לגבי ילדים שאומצו. נהוג לומר על אנשים בוגרים שאומצו לפני עשרות שנים "היא ילדה מאומצת" (וזה אכן מוזר לומר על אנשים בוגרים שהם ילדים) או "הוא מאומץ". כאילו שעובדת האימוץ היא משהו שאומר במילה אחת משהו כולל על האדם הזה. כאילו שאין בו שום דבר אחר מלבד העובדה שהוא אומץ.
ולכן יש גישה שלפיה עדיף להשתמש בפועל ולא בשם. כלומר לומר: [b]ילד שאומץ[/b], [b]ילדות שאומצו[/b] (ובכך לומר שזוהי עובדה ביוגרפית שהתרחשה בעבר) ולא לומר: ילד מאומץ, ילדות מאומצות (ובכך לומר שמי ומה שהם מתמצה בעובדה שהם אומצו).