אחרי שאנחנו נזכרות אנחנו הופכות למזכירות
וגם,
לאמא יודעת חשיבות עצומה בהורות מודעת.

כשאנו יודעות, מרגישות בטוחות, חזקות ונהדרות אז אנחנו "על הסוס" אבל כשלא... אז יש מקום וצורך להזכיר ולעזור להתחבר אל המקום שיודע. תמיכה והעצמה זה שם המשחק, בעיני.
תודה נועה ברוך
בעת כזו חשוב לא להיות לבד. למצוא מקור לתמיכה שבעזרתו ניזכר במה שהננו.
אני מאמינה שכל אחת מאיתנו יכולה להתחבר אל המקום הכואב שם היא פחות יודעת, ולתת לאחרת תמיכה במקומות שבהם היא מרגישה את החיבור עם היודעת.
אפשרות נוספת <אם הבנתי נכון את דברייך מוזמנת להבהיר>: כאשר אנו משתפות בקשיים ובתסכולים שלנו , אנו מאפשרות לאימהות אחרות להתחבר ליודעת שבהן.

רק האדם מנסה ל"דעת" בידיעה היודעת.
ל דעת י הכוונה פה היא במובן של הפרשנות-כמו שאני עושה עכשיו.
ב אימהות יודעות הידיעה הזו היא חלק מהמהות של כל אחת.
ההיזכרות בכך מחברת ומקרבת כל אחת למה שהיא.

בפילוסופיה הדאויסטית קיימת הידיעה שאיננה יודעת את עצמה.
"אילו ידעה העז שהיא עז, היו רגליה מסתבכות זו בזו.
אילו ידע הדג שהוא דג, היה שוקע למעמקי הנהר כגוש עופרת.
העז, הדג, ההר והנהר יודעים את עצמם בידיעה שאינה יודעת.
רק האדם מנסה ל"דעת" בידיעה היודעת. על כן אין האדם מצליח להיות אדם כשם שהעז היא עז
הדג הוא דג, ההר הוא הר והנהר נהר.

כניראה שעדין יש לי רצון להוכיח את עצמי
בדיוק.
זו הסיבה שבגללה אנחנו שנולדנו יודעות התרחקנו מעצמנו ומהידיעה שבנו. מאז ומתמיד היינו עם אינטואיציה חדה ורכה כאחת._ עם _תחושת בטן טובה_ ו _קול הפועל במקום השכל הישר_ ובגלל שהיה חשוב לנו _מה שאמרו לנו_ והיה לנו חשוב להראות ולהוכיח את עצמנו, פעלנו לפי ה _צריך ובכך התרחקנו ולפעמים אף שכחנו שאנחנו יודעות . באות התזכורות ומזכירות לנו את טבענו האמיתי. אצל אימהות רבות הלידה היא תזכורת והזדמנות להיולד מחדש ואצל אחרות קיימות תזכורות שיכולות לבוא בדמותו של משבר. אלא שאין זה משבר. זהו שינוי מהותי ביותר ששקול ללידה. כל אחת והתזכורת שלה.
התזכורות הללו קיימות כל הזמן. הן ממתינות בסבלנות לזמנה של כל אחת להקשיב להן ולהיזכר.

חני בונה תודה על סימני השאלה . כניראה שעדין יש לי רצון להוכיח את עצמי איך זה יעזור לך? זו שאלה חשובה שאנו צריכות לשאול את עצמנו יותר.

_הבורא הוא הנברא
כשילדתי נולדו עוד שני אנשים מלבד פיץ. נולדה ענת ונולדה אמא הרי דקה לפני לא הייתי אמא ובלידה ממש נולדה אמא.. ואלי בעצם אמא היא חלק מענת שנולדה._

עם הזמן פיצ גדל וכך גדל גם הזמן בלעדיו ונכנס מקום לעוד פנים בענת.

קשה לי לשים את האצבע מה הם בדיוק במה הם באים לידי ביטוי או איך אני יכולה להקרין את זה מבפנים החוצה
למה זה חשוב לך לדעת כיצד הם באים לידי ביטוי ואיך להקרין את זה מבפנים החוצה? איך זה יעזור לך?

עכשיו אני נזכרת בנושא הלידה העצמית בהתחלה הייתי עסוקה במן אבל. כן, ממש התאבלתי על ענת שהייתה. ענת הקודמת. שיחררתי אותה בשלב מסויים אבל היה שם תהליך פרידה לא פשוט. מידי פעם ניסיתי להיות מה שהייתי קודם אבל זה ממש לא היה אפשרי. אני רציתי לדבר על הילד שלי. על הלידה שלי, על הנקה ולא עניין אותי כל כך מי השתכר במסיבה האחרונה או כל דבר דומה. הרגשתי את זה חזק מאוד כי הייתי ועודני היחידה עם ילד בסביבה שלי כמובן לא בעולם כולו

הבורא הוא הנברא
כשילדתי נולדו עוד שני אנשים מלבד פיץ. נולדה ענת ונולדה אמא הרי דקה לפני לא הייתי אמא ובלידה ממש נולדה אמא.
. ואלי בעצם אמא היא חלק מענת שנולדה. בהתחלה התפקיד אמא הוא כל כך דומיננטי שרוב הזמן לא הייתי בטוחה אם זה כל מה שאני עכשיו או שיש בי עוד חלק אבל עם הזמן פיצ גדל וכך גדל גם הזמן בלעדיו ונכנס מקום לעוד פנים בענת.
עכשיו אני יודעת שאני יודעת לא רק על מה נכון לפיצ אלא גם מה נכון לענת. כלומר היודעת הוא גדול מתפקיד האם בלבד הוא הפך להיות חלק ישיר ממני. אני זוכרת שהייתי צמאה לכל מילה מחזקת אחרי הלידה. אם היו אומרים לי "את אמא טובה" לא שאני מבינה מה זה אומר אבל אני לקחתי את זה למקום שמחזק את האמא היודעת. הייתי חוזרת על זה שוב ושוב כדי להרגיש את התחושה המחזקת הזו. למעשה רק צריך להזכיר, במילה במשפט בדבר הכי קטן רק להזכיר שאני יודעת.

במצב חדש של אמהות הבטחון העצמי מראש מעורער, היכולות הפיזיות זה לא מה שהכרתי, החשיבה קצת מבולבלת אז איך בתוך כל זה אני אדע שאני יודעת? במיוחד שבמשוואה הזאת יש עוד יצור קטנטן וחסר אונים התלוי בי ואם אני טועה זה לא רק משהו שיפגע בי אלא גם בו- איזה אחריות.

זהו, רציתי להאיר את הפן הזה, שגם הוא קיים בחלק מהאימהות, או בתקופה מסויימת של האימהות.
כשאנו יודעות, מרגישות בטוחות, חזקות ונהדרות אז אנחנו "על הסוס" אבל כשלא... אז יש מקום וצורך להזכיר ולעזור להתחבר אל המקום שיודע. תמיכה והעצמה זה שם המשחק, בעיני.
אני מאמינה שכל אחת מאיתנו יכולה להתחבר אל המקום הכואב שם היא פחות יודעת, ולתת לאחרת תמיכה במקומות שבהם היא מרגישה את החיבור עם היודעת.

העיניין הוא שאני יודעת שבראתי משהו חדש בתוכי ושיש לי כוחות מחוזקים מאז הלידה אבל קשה לי לשים את האצבע מה הם בדיוק במה הם באים לידי ביטוי או איך אני יכולה להקרין את זה מבפנים החוצה. זו תחושה פנימית חזקה שאינה מקבלת אחיזה במציאות. וזה גורם לי תחושה של החמצה. אולי בגלל שאני רוב היום לבד עם תינוקי.

הלידה פתחה לי שער ליכולות העצומות שלי
מדהים.
ומה שעלה כעת הוא הבורא הוא הנברא

אח יחי האינטואיציה היא כל כך חדה ורכה כאחת. לכל אישה יש אותה. תחושת הבטן הטובה הקול הפועל במקום השכל הישר ומה שאמרו לנו כי ככה צריך. אני מאמינה באינטואיציה שלי ומנסה לפתח אותה. מנסה לתת לתחושה הפנימית שלי לעזור לי להחליט לגבי נושאים רבים בחיי. כשנוגה נולדה ממש לפני 6 שבועות הרגשתי חזקה מאי פעם.(במובנים מסויימים גם חלשה אבל מבחינה פיזית). הלידה פתחה לי שער ליכולות העצומות שלי. איזה גדולות אנחנו בלידה!! זה המופע של חיינו.

בהתחלה אחרי הלידה הרגשתי צורך להיות לבד. ניתקתי את הטלפונים. רציתי ללמוד. עכשיו אני חושבת שרציתי ללמוד להקשיב לעצמי.
בעצם ניסיתי להקשיב לסוגי בכי שונים מה הילד שלי אומר
הקשבת לשניכם. גם לך וגם לילד שלך.
האימהות מזכירה לנו את היותינו יודעות. היא מחברת בינינו לבין ילדינו ובמקביל בינינו לבין עצמנו.
תודה לך ענת קדם.

ובהמשך לנושא נזכרתי שבהתחלה אחרי הלידה הרגשתי צורך להיות לבד. ניתקתי את הטלפונים. רציתי ללמוד. עכשיו אני חושבת שרציתי ללמוד להקשיב לעצמי. בעצם ניסיתי להקשיב לסוגי בכי שונים מה הילד שלי אומר. כל היופי זה ללמוד להקשיב לילד בלי מילים ואז נפתח ערוץ חדש לגמרה המוכר. וככל שאנו מקשיבים לילד שלנו יותר ככה אנחנו מקשיבים לעצמינו יותר. הידיעה במקום להקל הקשת עלי כי פחדתי שאולי אני טועה או אולי רק הפעם אני טועה אבל טעות אחת משמע לא להקשיב לעצמי יותר או אולי היה זה איזה צורך להוכיח לסביבה שאני יודעת. הפחד גבר בעיקר בזמן מחלות של הילד. הבעל שאל למה אני לא לוקחת אותו לרופא ואני השבתי כי אני יודעת שזה ככה וככה. אבל אז התעורר הספק ואם אני טועה? אולי הילד שלי סובל מזה? אולי אני טועה ואז אני פוגעת בידיעה הזאת, בבטחון הזה, אולי שווה לשאול את הרופא.. קולות של מי אני שאדע היו עולים. תמיד בסוף הייתי צודקת אבל באיזה מחיר. חשבתי אם אני אוכיח שאני צודקת כמות פעמים מסויימת אז לא יעלו ספק בידיעה שלי ואז גם נאי לא יעלה ספק אבל תמיד הספק היה שם. בזמן מחלות הייתי זקוקה לשמוע חיזוק של מישהו נוסף שיגיד לי שאני צודקת.
במצב חדש של אמהות הבטחון העצמי מראש מעורער, היכולות הפיזיות זה לא מה שהכרתי, החשיבה קצת מבולבלת אז איך בתוך כל זה אני אדע שאני יודעת? במיוחד שבמשוואה הזאת יש עוד יצור קטנטן וחסר אונים התלוי בי ואם אני טועה זה לא רק משהו שיפגע בי אלא גם בו- איזה אחריות.
אני מעלה נקודות שעלו לי אז. היום כבר התשובות אצלי.
אני מבינה למה אחרי שבועיים התמוטטתי לגמרה. שכבתי מיובשת בוכה עם מגרנה ולא מתפקדת באפיסת כוחות. מזל שאמא שלי דקרה אותי כי אחרת הטראומה של בית חולים הייתה גדולה עלי. אגב נתקלתי בהרבה אמהות שמתמוטטות שבועיים שלושה אחרי הלידה ומגיעות לקבל נוזלים בבית חולים.

מעבירה את הדברים שנכתבו ע"י אימהות יודעות בעקבות הרעיון להקים קבוצת אימהות יודעות

"אימהות יודעות"
הכי מדוייק.
פתאום התחוור לי זה נראה לי רעיון מדהים!!

מה דעתכן שנמשיך את הדיון הזה בדף מיוחד?
בכייף @}

_"אימהות יודעות"

ענת קדם,
תודה על השיתוף שלך. זה מאיר עוד פן של היודעת שאני מנסה להביא כאן.
אני אוסיף אחר כך אשמח.
מה שמשותף למה שאת וענת ב פ אומרות הוא שלפעמים בגלל העצות וה"ידענות " מהסביבה שלנו הידע שלנו הולך לנו לאיבוד. כלומר הוא קיים רק שאנחנו לא רואות אותו.
ענת ב פ
תודה לך על ששיתפת. מאד מעניין ההבדל בין מה שהרגשת עם הילדה לעומת הבן. הידע שלנו כאימהות מומחש בכל מה שקשור לקשר אם- ילד אבל הוא ביטוי לידע שלנו על עצמנו ולכל דבר שקשור בנו. ובמיוחד הידיעה על הייחוד והמיוחדות שבנו.

מה דעתכן שנמשיך את הדיון הזה בדף מיוחד?
השם שאני מציעה הוא "אימהות יודעות"
מה אתן אומרות?

אותה פיה היתה שם בשבילך כל הזמן , גם לפני האימהות
לא מדויק. השתמשתי בדימוי של הפיה בעיקר להמחיש את המעבר מתחושה של חוסר בטחון מאוד גדול לתחושה של ידיעה עמוקה.
למעשה, אני מאמינה שהידע היה בפנים והוא פשט קפץ החוצה ברגע שאחזתי בסלקל את הילדה ולקחתי אותה לאוטו בדרך הביתה מביה"ח. היא היתה פגית ובמשך 3 וחצי שבועות היתה באחריות רופאים ואחיות, כך שכנראה האינסטינקטים שלי קצת נאלמו דום אל מול כל אנשי הסמכות. כל אותו הזמן חששתי מאוד מהרגע שבו היא תשוחרר הביתה ותהיה באחריותנו. למרבה הפלא, ברגע שזה קרה התמלאתי ברגע אחד בבטחון.
הלו, אמא הפתעה, תרגיעי, מה את חושבת שהבטחון הזה כל הזמן נשאר?? ברור שלא בטוח שלא לגבי כל התחומים. אבל היו דברים שכן- שהרגשתי אותה נורא בבירור מההתחלה, שזיהיתי כל בכי, ששמעתי אותה מתוך שינה ותוך מאית שנייה הייתי לידה וכד'.
מעניין שעם הבן שלי היה בטחון מלא באמהות למן השנייה הראשונה, הוא נולד למצב שבו כבר אני "אמא", אבל קצת פחות טוב 'קראתי' אותו.

אני לא זוכרת את היציאה מהבית חולים ככה. שום פיה לא לוותה אותי. אני זוכרת את העול שנפל עלי הרגשתי שאני יודעת אבל במקביל הרגשתי שכל זה גדול עלי ב 20 מידות בערך. פחדתי מהיודעת הזה. כי אולי אני לא באמת יודעת אם היו מחזקים אות היודעת הזה אכן זה היה משנה הכל. ככה יצא שלא הצלחתי לגמרה להקשיב ליודעת שבי. זה תסכל אותי מאוד כי לפעמים כל העצות המציפות שלוו אותי ומלוות אני חושבת כל יולדת כי לכל אחד יש מה להגיד. הצליחו לערער את היודעת הזה.
לא חשבתי שאפשר להגיד :אני יודעת כי אני יודעת או כי אני האמא.
ידע תמיד נתפס אצלי כי ככה לימדו אותי מתוך נסיון חיים או מתוך למידה אבל פשוט לדעת זה היה חדש לי.
אני אוסיף אחר כך הצ'ולנט קורא לי יאאמממ!

וכאילו פיה עם מטה קסמים נוגעת בי,
יופי של דימוי. הוא עוזר לי להסביר את הרעיון. בואי נמשיך איתו.
אותה פיה היתה שם בשבילך כל הזמן , גם לפני האימהות, <ואולי היא היתה אפילו מוחשית בילדות שלךבדרך זו או אחרת > והתינוקת שלך הזכירה לך עם לידתה שהפיה הזו נמצאת שם.

_תהליך הלידה והאימהות חולל בהן איזה שהוא שינוי פנימי מהותי. <לא זוכרת את זה אצלי>
והן פשוט יודעות._
אהה!! עכשיו ברור כשמש באמצע חודש תשיעי!!
אני זוכרת את ההפתעה שלי מעצמי כאמא טרייה שמוציאה תינוקת מביה"ח, וכאילו פיה עם מטה קסמים נוגעת בי, ובן רגע היה לי הבטחון שאני יודעת מה לעשות. זה היה נורא כיף. בחודש הראשון הייתי כמו ילדה שקיבלה בובה וביחד הן משחקות בעולם משלהן.
ואז התחלתי להתעייף. גיח גיח
ולכן באמת צריך תמיכה!!

נועה ברוך , ענת קדם ו ענת ב פ תודה לכן.
למרות שלא ברורה לי לגמרי הכוונה
אני מתפעלת מהאימהות ומהחיבור שלהן לילדן ולעצמן.
תהליך הלידה והאימהות חולל בהן איזה שהוא שינוי פנימי מהותי. <לא זוכרת את זה אצלי>
והן פשוט יודעות. רק שלפעמים הן צריכות תזכורת לידע הזה שלהן.
וקבוצה כזו של אימהות היא מקור מצויין לתזכורת ותמיכה.

רעיון מקסים.
למרות שלא ברורה לי לגמרי הכוונה
אני פשוט תומכת בכל מפגש בין אמהות. ואני יודעת שלך יש מה לתת, אז בהצלחה

הקריסטליות שזוהרת ממך מגיע לאותן אמהות. תדר פוגש תדר. רעיון מקסים.

חני יקרה,
הרעיון שלך נפלא! אני מתלהבת קודם כל מהשם שבחרת - יש בו המון עוצמה והעצמה לאמהות, ואני מאוד בעד @}
חוץ מזה לוקחת לי עוד זמן ונותנת לרעיון לשקוע...
(())
הפוטנציאל של זה אדיר. אין כמוך.

בהתהוות- אימהות יודעות
בודקת רעיון להקים קבוצה של אימהות שהן "יודעות " ו"רואות" או כך הרגישו בעבר. <אולי אימהות שהיו ילדות אינדיגו וקריסטל <או שלא, > והיו שמחות לפגוש עוד אימהות שחשות כמוהן.
מדגישה: העניין הוא לא בהגדרות אבל זו הדרך היחידה שלי להעביר את הרעיון.
.
רעיונות?? הערות?? הארות?? שאלות???