יש דבר כזה רגישות לרעש, ויש דברים שעוזרים לטפל בה ולווסת אותה.
ריפוי בעיסוק - התמחות בוויסות חושי וויסות רעש.
[po]עוצמת הרכות[/po].
עבודה מכיוון הפחתת הלחץ: מדיטציה, יוגה, שינויים רלוונטיים באורח החיים.
פתרונות טכניים: לעבור לגור ברחוב שקט, שימוש באזניות מטווחים (יעילות יותר מאטמי אזניים), הפחתת מקורות רעש ביתיים (למשל: הגבלת זמן טלוויזיה, חינוך הילדים לדיבור שקט ורגוע)

הי [po]פלוני אלמונית[/po], לי יש בעיה דומה: כשאני לחוצה הרגישות שלי למגע מאוד עולה וכל מגע מעצבן אותי פיזית (גם רעש וחום, אבל פחות).
ממה שקראתי זה אולי נובע מפעילות יתר של המערכת הסימפתטית, שאחראית על מנגנון הfight or flight. מצב הלחץ מפעיל אותה והגוף נעשה דרוך ומוכן לפעולה וכתוצאה מזה גם הרגישות המוגברת.
אני אנסה להרחיב אחר כך אבל אולי הפתרון הוא לא לטפל רק בסימפטום- במקרה הזה, הרגישות לרעש (אגב, אוזניות עם רעש לבן?), אלא להפחית את הלחץ/מתח. לא רק הלחץ הישיר מהעבודה אלא אולי גם בתחומים אחרים (אוכל בריא, לישון, פחות מסכים, תחביבים מרגיעים...) כדי להפחית עומס על המערכת.

לפעמים עניינים פרקטיים עשויים לעזור כמו אטמים מיןחדים לרעש.

יש לי שאלה.כשאני בלחץ קשה לי עם הרעש בחוץ.יש לי רעש בראש.לא מוצאת שום מקום שקט.כל רעש אני ממש משתגעת.ללכת לעבודה במצב הזה זה ממש עינוי.העניין שאין לי שקט בשום מקום..הקליטה שלי והריכוז ממש על הפנים.האם יש עוד אנשים שחוו חוויות כאלה.ואיך התמודדו.אי אפשר להשתיק את העולם הילדים.רוצה להרגיש טוב תעזרו בטיפים בבקשה.

ברגע שאנימרגישה שבמחשבו,השליליותמגיעות אני תכף ומיד שו עת מוסיקה ורוקד, עד יעבור הזעם

להגיד לו עצור

אני נמצאת במקום אחר:
אני נחשפת לשיטות/ מעבירה אותן דרך הפילטר שלי/ ונעזרת בתובנות שלי כדי לדייק עם האמת שלי
כך השיטות הן רק אמצעי ולא האמת עצמה

[u]ומרוב התרכזות ושינונים ובדיקות עצמיות אנחנו מאבדים את הדרך ואת האמת.[/u]
כמה חמקמק הוא שביל האמצע...
כן לבדוק
לא לברוח לבדיקה במקום לחיות
פשוט לחיות את הרגע
וביחד עם זה התבוננות בגלובלי והתמקדות בלוקלי
באישי...הנכון לנו
כל פרט וחיו הוא.
בלי לאבד את עצמי
ולא לברוח מ: [po]א ח ר י ו ת[/po] !!!

[u]הדרך לאמת היא בלי שיטה ובלי מורה...[/u]
כמה נכון , אהבתי מאד

אנחנו מוצפים חדשות לבקרים בטכניקות שונות ושיטות שונות כדי להגיע ל X המיוחל , ומרוב התרכזות ושינונים ובדיקות עצמיות אנחנו מאבדים את הדרך ואת האמת.

[u]אני כותבת לך ברוח האנתרופוסופיה, ומאירה את גישתה לילדים עד גיל שבע - תקופה בה הפן השכלי עוד רדום והילד חווה את העולם בעשייה. ובאופן כללי אולי באמת כדאי שתחבקי את עצמך כילדה:[/u]
אני בהחלט מכיר בסגולות החיוביות של אותה שיטה
רק רציתי להזכיר שוב את קרישנמורטי שאוהבים גם שם לצטט
הדרך לאמת היא בלי שיטה ובלי מורה...
שבירת הדוגמות היא אחת הפיתרונות אם היא נעשית בצורה בונה וטובה כמובן...

אני כותבת לך ברוח האנתרופוסופיה, ומאירה את גישתה לילדים עד גיל שבע - תקופה בה הפן השכלי עוד רדום והילד חווה את העולם בעשייה. ובאופן כללי אולי באמת כדאי שתחבקי את עצמך כילדה:
להחשיך את הבית
לא לראות טלויזיה
לעסוק בעבודות פיזיות כמו אפיית לחם, נקיון, סידור
לעסוק בעבודות יד יצירתיות כמו סריגה, תפירה ועוד, זה ממש מרגיע..
לגעת בטבע. למשל לשתול, לצאת לשדה, לחוות את עונת השנה
להקפיד על תזונה שמחממת את הגוף: תבלינים כמו כורכום, קינמון....
ממליצה על ד"ר מוטי לוי הוא רופא, הומואופאט, אנתרופוסוף ואיש מקסים

_איך משקיטים את המוח?
הוא כל הזמן עובד.
חושב, מעבד, שופט, מתכנן, מבהיל ולעיתים רחוקות מרגיע.
אני כבר באמת במצוקה. שמישהו יציל אותי ממנו....יציל מעצמי_
נשמע מעולה
רק שאם משקיטים בכוח זו יכולה כבר להיות בעיה גדולה יותר
ולמי שהתיחס ישירות לזן ולתרבות המזרח היה מה לאמר על זה
למשל לז'ידו קרישנמורטי
הוא אהב מדיטציה ללא משמעת פשוט התבוננות תמידית על מה שיש, עושים, קורה
או כמו שהוא אמר(ללא התיחסות לצחוק הגורל לגורל האמירות שלו ולחוסר הצלחתו בתחום...)
הדרך לאמת היא לא בשיטה וללא מורים...
כה אמר אחד המורים שהעריצו ומעריצים אותו רבים ומנסים לשים גם את מה שאמר בתוך שיטה(ראה חברי ספרא וכו)

אולי קשור לתזונה גם. אולי משהו שאת אוכלת משפיע עלייך לא טוב. אולי. זה רעיון שאני בודקת על עצמי.

בספר הנחמד "לאכול להתפלל לאהוב"
יש תאורים מקסימים להשקטת המוח...
ממולץ.

בתור אחת שזה קורה לה לעיתים :-)
תמצית [po]פרחי באך[/po] מספר 35 עושה את העבודה מצויין
אני קוראת לתופעה "מכונת כביסה"

לדעתי ומנסיוני, אי אפשר [b]לעצור[/b] את המוח. מכאן, שהמחשבות [b]באות מעצמן[/b]. משתמע, שהן באות, גם בלי התערבותך, גם בלי מאמץ מצידך. אם כך תני להן לבוא; אם זו מחשבה מיותרת, למה היא מפריעה לך? סה"כ קול, מיותר וחסר משמעות, שלא מצריך ממך שום מאמץ או התערבות; אם זו מחשבה הכרחית, אין לך ברירה, אלא לפתח אותה, אך אם את חיה חיים פשוטים, לדעתי, גם המחשבות נשארות מינימליסטיות ופשוטות.
תחשבי על זה :-)

עיצה להשקטת המוח:
דמייני שאת על ענף עבות של עץ המשקיף בנוף פנורמי לים.
באוזנייך מתנגנת מוזיקה שאת אוהבת, רגועה ונעימה...את נשענת על העץ,
הגוף שלך שליו. את צופה מלמעלה על העולם , על הים, על השמיים, ומתמזגת אל תוכם כחלק מהבריאה.
(ניסיון אישי באחד מהאיים באירופה....חוויה מדהימה בעוצמתה)@}
אפילו שלא קל ליישם את זה בגשמי, לנסוע לאי בכול פעם שאנו רוצים לחוש את זה, ניתן לנסוע בדמיון לכול מחוז, ניתן לשחזר / לדמיין את התחושה באופן תחושתי,ויזואלי...כשמרוכזים -עוצמת התחושה חזקה ביותר.
אני משחזרת את זה והאפקט- אותו אפקט כבפעם הראשונה והאמיתית ולעיתים אף יותר.
...מומלץ באהבה@}

אני מצטרף לשאלה המקורית,
רוצה לשמוע כמה שיותר טיפים.

וטיפ קטן שלי, תרגיל מדיטציה קטן ופשוט שאני עושה:
לשכב במיטה בתנוחה נוחה, לנשום עמוק מאוד, ולספור את הנשימות.
במקביל, לשים לעצמך במודעות שכל פעם שאת שמה לב שהמחשבות נדדו למקום אחר, לחדול מהמחשבה ולחזור לספור את הנשימות.
הקצב לפי דעתי הוא בערך 10 נשימות בדקה, כך ש100 נשימות זה 10 דקות, 200 זה 20 דקות וכו' (לי אישית תחושת הזמן עוזרת כדי לדעת כמה זמן אני כבר בתוך זה).

[u]תאהבי את עצמך גם עכשיו, כשהמחשבות רודפות ולא מניחות. כל מה שקורה זו את[/u]
תודה על התזכורת, חשוב חשוב

תודה לכל העונות והעונים.
הרעש ממשיך ואני חושבת בימים האחרונים על כוחה של המילה
(מרגיעון- מילים טובות מסלקות עננים שחורים...)
אשמח לשמוע אם מישהו נתקל בטיפול אלטרנטיבי שעזר למצוא שקט ואיזון.
ברור לי שלכל אחד זה אחרת אך אני בינתים עוד לא מצאתי מקום מתאים בשבילי.

אין מתכון אחד ומה שאת מבקשת הוא תהליך.
קודם כל טוב שהגעת לקצה ואת חשה שהמצב בו המוח שלך עובד בלי הפסקה דורש שינוי.
אז את בדרך לשינוי וזה מה שצריך לקרות.

אני כותבת כאן מתוך הזדהות.

רוצה להוסיף על מה שכתבו:
תאהבי את עצמך גם עכשיו, כשהמחשבות רודפות ולא מניחות. כל מה שקורה זו את .ואת יפה, ראויה ומקסימה כמו שאת.
השינוי מתחולל, אבל בלי לחץ.
אם תתעצבני על עצמך שאת "כזאת ", אם תכעסי על המחשבות, הן יועצמו.

יש לי עוד הרבה אבל אולי בהמשך. @}

מדיטציה טרנסנדנטלית כמובן.

[list]
[*] קריאה בבאופן
[*] בהייה בטלוויזיה (אבל אם הראש שלך רועש כמו שלי, זה מסוכן דווקא בגלל היעילות שלו. לנו אין טלוויזיה בגלל שזה מנתק אותי באופן מוחלט מידי, ולא גורם לי להרגשה טובה אח"כ).
[*] טאי-צ'י/ יוגה/ כל סוג אחר של פעילות גופנית ממקדת
[*] התעמלות איטנסיבית: ריצה, אופניים, ריקוד
[*] מקלחת (אבל לא תמיד עובד לי, לא בטוחה למה)
[*] למקד את ההתעסקות האובססיבית למשהו פרודוקטיבי: תיקונים קטנים, בישול של משהו מורכב עם הרבה שלבים, ניקוי יסודי של משהו שכבר שנים לא נוקה.
[*] מוזיקה קצבית (גם, לפעמים עובד נהדר ולפעמים מעצבן)
[*] לעשות מחקר מתמשך ומעמיק על נושא מסויים שמעניין אותך מאד. זה גורם לזה שהאובססיה מופנה לשם.
[*] להתחבק חזק
[*] לבנות לך בראש קול אחר, חיובי. זה תהליך איטי אבל זה עובד וזה די פשוט - תנסי להזכיר לעצמך שאת רוצה לבנות לך כזה קול כל פעם שאת שמה לב שהמחשבות שלך נסחפות לכיוון השלילי, ותנסי לחשוב מה הקול הזה היה אומר (זה עוזר לדמיין מה היית אומרת לעצמך אם היית החברה הכי טובה שלך). בהתחלה זה יהיה מעושה, אבל באיזשהו שלב זה מתחיל להיטמע. לא עוזר נגד הרעש בראש, אבל הופך את המחשבות לחיוביות יותר.
[/list]

את מוזמנת לקרא על הלחץ שלי, ואיך הרגשתי שאני חייבת עזרה ראשונה בדף: [po]או טו טו יולדת[/po]
הפחד מפגיעה מלווה אותי שנים. יש תמציות באך שאפשר לקחת באופן קבוע והן עוזרות.
לקחתי באופן סדיר בעבר במשך כמה חודשים טובים -עם ייעוץ התאמה-. אך הייתי צריכה עוד טיפול עמוק במקביל ואת זה פיספסתי.

התחלתי היום לקרא, בעיקבות המלצה, את הספר "לאהוב את מה שיש" של ביירון קייטי: [po]העבודה של ביירון קייטי[/po]
מה שאני מבינה מההקדמה הוא שהרעיון להשתחרר מהמחשבה.- מוזר לכתוב את זה אך נרדמתי היום בצוהוריים עם רעש מטורף מהשיפוצים של השכנים. זה היה אחרי שקראתי את ההקדמה לספר וניסיתי להשתחרר מהמחשבה ש"אין סיכוי בחיים שאצליח להרדם ברעש כזה, רעש שמביא אותי להיות עצבנית מאוד."
כך שאני מקווה שהוא יעזור לי בעיניין הפחדים שמלווים אותי כל כך הרבה זמן. לעיתים באופן צמוד מאוד ולעיתים פחות.


ואני גם מצטרפת להמלצה לכתוב. כשתתחילי תראי שזה גם משחרר. ועוד כדאי ומומלץ ביותר, לבכות, פשוט לבכות. שחרור אפקטיבי ביותר. - זו כמובן תזכורת לעצמי.
@}

ממליצה לך לקרוא את כוחו של הרגע הזה של אקהרט טול.@}

לפי דעתי זוהי בדיוק הדרך.
לכתוב כל מה שאת חושבת. אפשר לכתוב בלי הפסקה עד שנגמרים המילים.
אפשר גם להכניס לרוטינה ולכתוב כל בוקר במשך רבע שעה או כמה שתחליטי ולאט לאט השקט מגיע.

[b]איך משקיטים את המוח?[/b]
הוא כל הזמן עובד.
חושב, מעבד, שופט, מתכנן, מבהיל ולעיתים רחוקות מרגיע.
אני כבר באמת במצוקה. שמישהו יציל אותי ממנו....יציל מעצמי
למה נראה שהמוח שלי שולט בי ומוביל באגרסיביות ולא להיפך?
אני מחפשת עצות, רעיונות, כל דבר שיכול לעבוד.
כמובן שזה בתקופות וכמובן שלאחרונה- בתקופה קשה במיוחד- אני לא מצליחה להגיע לשקט.
כל הזמן מטרטר כמו גנרטור שמסרב להכבות. מחשבה רודפת מחשבה רודפת מחשבה...
לרוב אלו מחשבות מחלישות ומזיקות.
זה ממשיך ללא הפוגה גם בלילה- קמה ומיד המח תוקף. מתעוררת בבוקר במצוקה.
אני חושבת שזה תמיד אפיין אותי הההיפר אקטיביות של המח ולכן גם אינני מוצאת נחמה ברעיון התקופתי.
שמתי לב שכמעט ואין סיטואציה בה אני כל כולי ברגע, תמיד המוח רץ קדימה ומזהיר
מצפה לפגיעה ולכן- היא כנראה תגיע.
מה עושים?

[sup]ראו גם: [po]קורסי ויפאסנה[/po][/sup]