הגעתי לדף הזה היום...
הסיפור הזה נוגע ללב ומראה כמה קשרים זוגיים הם כיסוי להרבה דברים אחרים.
בעיני זה בכלל לא סיפור על זוגיות, ולא על מה הדבר הנכון לעשות, להישאר איתה או להיפרד.
זה סיפור על שני אנשים שרע להם והם משתמשים אחד בשני כפלסטר לפצע שלהם, ולי ברור כשמש שזו לא מערכת יחסים בריאה, ברור לי כשמש למה נכון שנפרדתם - עבור שניכם, ולמה אין סיכוי שבמקום שבו הייתם אז (לא יודעת על היום...) לא משנה עם מי היית זה לא היה מרגיש טוב.
מלמדים אותנו שרק נמצא את האדם הנכון והכל יפתר, נרגיש אהובים ואוהבים, החיים יחייכו אלינו, נרצה להתחייב ולהתמסר ולהקים משפחה.
עצוב שזו עדיין הנורמה, עצוב לי שהשיחות פה בדף הן על הקשר הזה כן או לא, כשהפוקוס צריך להיות על משהו אחר לגמרי.
הקושי החברתי והדיכאון בולטים פה בתיאורים, גם שלך וגם שלה. וברור שאתם נאחזים זה בזה כדי לא לטבוע, ולא להסתכל בעיניים על הבעיות שלכם כשאתם נשארים לבד.
אבל הבעיות האלה לא נעלמות בזוגיות.
אפילו שיש נחמה שלפחות אתם לא לבד איתן... בעצם הדיכאון והתלות והקושי החברתי שלה משקפים את שלך ולהיפך.
אתם דומים ואתה לא יכול להתאהב בה כי היא משקפת לך את מה שאתה לא אוהב בעצמך.
והיא מנסה לתת לך ולהכיל אותך כי היא לא מסוגלת לתת לעצמה ולהכיל את עצמה... לא מסוגלת לתת אישור לעצמה וזקוקה כל כך לאישור הזה ממך, דווקא כי אתה לא מסוגל לתת אותו.
מעגל של דחייה.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום קירח,
כבר חודשים שאני מחפש באינטרנט מישהו עם סיפור דומה לשלי,מישהו שיזדהה איתי ומבין את ההרגשה הנוראית שמפרקת אותי מבפנים, אתה מבין , גם לי אין עם מי לחלוק וחסר לי שמישהו אהוב ומוכר עם ניסיון ושבאמת אכפת לו ממני ינסה להסביר לי את התחושות האלה ואיך להתמודד איתן.
במקרה שלי אנחנו נשואים בלי ילדים ומתכננים להתרחב. אולי זה מה שמפחיד אותי שעשיתי בחירה לא נכונה? זה מוזר כי לרוב בחיי אני עושה בחירות לא נכונות אבל במקרה של אישתי הייתי בטוח שזאת הבחירה הטובה ביותר עבורי . אני לא יכול שלא לחשוב אולי מיהרנו?
כתבת פה שאתה התחרטת על ההחלטה שלך לעזוב.
אתה חושב אולי שגם אתה כמותי,שום דבר אינו מספיק טוב לנו?ותמיד נרצה להאמין שיש משהו יותר טוב שם בחוץ גם אם לא?

[u]זה או שאני מנתקת ממנו קשר וממשיכה בחיים שלי בתקווה שיבין מה הוא יפסיד ויחזור אליי "על ארבע" או שאני נישארת איצו בקשר יום יומי ואפילו מגיעה לישון איתו בסופשים פעם בשלושנ שבועות כזה . אני ממש מבולבלת[/u]

בשום אופן לא להישאר איתו עכשיו. הוא משחק לך בלב ובתודעה. נתקי קשר לחלוטין. ודאי שאל תספקי לו את המינונים הזוגיים שהוא רוצה. זה ניצול שלך.

חזרי אליו אך ורק אם הוא אומר שהוא רוצה אותך כבת זוג בכל המובנים ואוהב אותך. שום דבר פחות מזה לא מקובל.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

וואו הסיפור שלך קצת דומה לסיפור שלי, אני בזוגיות של כמעט שנה , הבן זוג שלי תמיד היה בן אדם מתוסבך מאוד וכשניכנסתי איתו לקשר אמר לי בפירוש שהוא בחיים שלו לא התאהב ואמר לי שלא יודע בכלל האם יוכל לאהוב אותי מתישהו. אחרי פחות מחודשיים אני בעצם נהייתי הכל בשבילי כל העולם שלו בעצם הוא מאוד התאהב בי היה לו תמיד דחף לראות אותי , התגעגע כמו מטורף וכשהייתי איתו הרגשתי כאילו זה זה , ושהוא הכי אוהב אותי בעולם. בחודש האחרון לפי מה שהוא אומר לי הוא התחיל להרגיש רע עם עצמו כי הוא דיי התחיל להבין שהרגש שלו אליי יורד והוא פחות מתגעגע ופחות רוצה להיות איתי . לפני כמה ימים הוא ניפרד ממני ואמר לי שהוא כבר לא אוהב אותי כבת זוג ולא רואה אותנו כרגע ביחד. אמר שהוא איבד את עצמו והוא שם המון מסכות שהוא נורא רוצה להיות לבד ולעשות עבודה עם עצמו . שאלתי אותו אם יש סיכוי שנחזור הוא אמר לי שהוא לא יודע . כרגע אני אצלו לסופש לשלושה ימים . הוא רצה ממש שאני אבוא . בכיתי לו אתמול המון וממש נשברתי והוא פשוט לא הפסיק לחבק אותי ולנשק אותי ואמר לי שהוא אוהב אותי מאוד . חשוב לי לציין שהוא אומר לי שהוא אוהב אותי כבן אדם ולא כבת זוג שגם את זה אני לא כל כך מבינה כי הוא מראה לי ואני מרגישה אהבה משוגעת ממנו כרגע. הוא כל הזמן נשק אותי ומחבק אותי ובלילה הוא לא זז ממני והחזיק לי את היד . אני לא יודעת מה לעשות משהו בי אומר לי לא לוותר עליו ולהישאר לצידו גם אם אנחנו לא ביחד ולהילחם עליו . אני חושבת שהוא פשוט אכל איזשהו תסביך והוא צריך פשוט קצת זמן להתאפס על עצמו . אני לא יודעת מה לעשות אני אבודה . זה או שאני מנתקת ממנו קשר וממשיכה בחיים שלי בתקווה שיבין מה הוא יפסיד ויחזור אליי "על ארבע" או שאני נישארת איצו בקשר יום יומי ואפילו מגיעה לישון איתו בסופשים פעם בשלושנ שבועות כזה . אני ממש מבולבלת

תודה! :)

דבר נוסף, קירח יקר, אתה כותב היטב, וחשבון הנפש שלך מאוד מרשים וגם הכנות מרשימה.

ואו. מעניין!! תודה על העדכון.
לדעתי, כל עוד היית נשאר איתה, היית מרגיש שאתה לא במקום הנכון. רק אחרי שיצאת משם יכולת לדעת שאולי טעית.

נשארת קירח מכאן ומכאן...

אולי אתה לא יודע את זה ולא תדע אבל אל תצטער מידי - כמו שהרגשת אז זה לעולם לא היה הולך, אתה היית מתוסכל וגורם לה רק צער.

לא יכולת לאהוב אותה כמו שמגיע לה.

הכי חשוב שתלמד מזה, ולהבא תפתח את הלב לאהוב את זו שאיתך עד הסוף

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

ולגבי עצה?
(למרות שהיא באה שנה באיחור..:)
היום, ככלל, אם יש קושי שנובע מקיומן של"אופציות אחרות ", ולא מבעיה עמוקה ביחסים (חוסר כבוד או אבדן מוחלט של רגש) ממקומו היום הייתי מציע לנסות עוד, כמה שאפשר. מה שיורד יכול לעלות שוב אחר כך.

אלא אם כן זה מצב ממש קיצוני שמגיע לאיזושהי "התעללות רגשית", כשנותנים לבן/בת הזוג שלך להרגיש שהוא לא חשוב.

מקווה שעזרתי.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

היי.
חזרתי לכאן אחרי הפסקה ארוכה, ורק עכשיו ראיתי את ההודעה.
עברתי הרבה מאז.. התחילו לי כמה קשרים, אבל אף אחד מהם לא התפתח לקשר ממושך, מעבר לחודשים ספורים.
היתה תקופה שניסיתי לחזור אליה, אבל גיליתי שיש לה חבר רציני. הם גרים ביחד, וכמו שאומר השיר,"אני חושב שבשבילי היא אבודה".
הרבה בגלל אופי שלי/ הצורה שבה גדלתי- אני עובד המון בשנתיים האחרונות , ולא מנהל המון אינטראקציות חברתיות.
מדי פעם (לא הרבה מדי, פעמיים שלוש ביום..) מסתכל אחורה ואוכל את הלב. קשה לזכור באופן ממשי תחושות (כמו ירידה במשיכה , שתיארתי אז ברשימות הקודמות) . במבט לאחור- כל הסיבות לפרידה נראות כמו שטויות. הייתי חוזר אליה "על ארבע" היום.

זאת תקופה מלמדת, ויש בה את הטוב שבה, כמו כל דבר בחיים, אבל לא אכחיש שהיא קשה. מאוד. ואני חושב שהרף שלי ל"קושי" אינו נמוך.

אני מנסה להיות פחות קשה עם עצמי, לזכור שהיו לי כמה "נסיבות מקילות" שהביאו אותי אז להחלטה שהיום נראית לי לא נכונה . אחת מהן- אני דתי לשעבר, ולכן חסרו לי חברי נפש, נורמות, ומקורות להשראה ולהשוואה בחיים..
ומתנחם גם בזה שהעתיד יכול אולי להביא איתו דברים טובים יותר.

היי "קירח" מעניין אותי לשמוע לשלומך היום שנה מאז שהחלטת להיפרד מבת זוגתך המוזכרת כאן? מה יצא בסוף? איך חייך עכשיו? אני עוברת פרידה דומה לשלך ומעניין אותי לדעת איפה אתה היום ואולי לקבל עצה 😊

הלכתי אתמול בצהריים.
לפני כן הלכנו לשתי פגישות של טיפול זוגי, אבל הרגשתי (ואמרתי את זה) שאני רק עובד על כולנו במהלך הטיפול. על הרבה דברים אפשר לעבוד ולשפר, אבל אם, בנוסף, אני גם מרגיש שאני לא נמשך אליה מספיק או לא מעריך אותה/מתלהב ממנה מספיק-העסק אבוד.

אמרתי לה עד כמה אני קשור אליה ומעריך אותה. ושאני לא מרגיש שאני אהיה מוכן לחתונה בעתיד הנראה לעין, ולכן כדאי שאלך.
היא כבר לא בכתה יותר, רק פנתה להיגיון שלי, ואמרה לי ששום קשר איננו מושלם, וששנינו נתחרט כל החיים על מה שאני עושה.
זה כל כך מערער.
עכשיו אני יושב בבית של ההורים. מנסה להדחיק כל רגש. את הצחוק שלה, את הבכי שלה. את הלב הטוב כל כך שלה. רק כשאני רואה את האחיינים שלי אני כבר לא יכול יותר ובוכה.
אני באמת לא יודע אם אני פועל כ"גבר טיפוסי" או לא. אני רק יודע שאחרי שנתיים של לבטים כאלו אני לא אוכל להתחתן אתה. והיא כבר בת 30, וגם אני עוד מעט.
זה הדבר הכי קשה בחיי.
אני כל כך מקווה שזה הדבר הנכון לעשות.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

עולות לי מלא קלישאות לראש - אבל יש בהן תובנות לחיים:
חיים רק פעם אחת - וצריך לחיות אותם כמו שצריך - עם מי שבאמת רוצים? ואיך יודעים? פשוט יודעים!
נכון שכל אחד עושה את החשבון שלו של הרווח וההפסד והפלוסים והמינוסים אבל בסוף צריך לשאול - האם טוב לי עם מי שאני נמצא איתו? האם אני רוצה להזדקן איתו? - ואם התשובה שלילית - וזה לא רק בגללי - אז המסקנה ברורה.
נכון שזה סיכון - אבל מי שלא מנסה - לא נכשל וגם לא מרוויח.
ומשל לסיום - איש אחד בוכה לאלוהים שהוא אף פעם לא זוכה בלוטו - אף פעם! אלוהים משיב לו - שהוא מאוד רוצה שהוא ייזכה ואפילו היה עוזר לו - הבעיה היא שהוא אף פעם לא ממלא כרטיס!

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

תודה! אני מנסה לעבוד על זה

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

מוזר מאוד...כתבתי הודעה והיא לא עלתה. מנסה שוב ואולי הפעם....
במהלך שיטוטי באינטרנט מצאתי אתר שנקרא Conscious Transitions
שמציע קורסים אונליין שברובם מתעסקים עם השאלה "האם הספקות שאני חש/ה נובעים מחרדה או האם הם אזהרה שאני עם הבנאדם הלא נכון?"
בעיני זה היה נראה טיפה לא אישי, מעט יקר וגם הרעיון לעשות עבודה פסיכולוגית כלשהי בשפה זרה גם הרתיע אז לא עשיתי עם זה כלום. למרות זאת, מידי פעם חוככת בדעתי כן להירשם ולנסות בבחינת לא יוסיף לא יגרע.

אולי תמצא את זה רלוונטי

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

כתבתי לפני כמה ימים אבל נכנסו למשרד שלי באמצע ומהלחץ שהינה תופסים אותי לא עובדת סגרתי מבלי לשלוח :)

[u]אני די בטוח שאנחנו צריכים להיפרד. אני לא נמשך אליה מספיק, לא מעריך אותה מספיק, לא מרגיש שהיא ה"פרס" שלי בחיים, ושאני רוצה להיות איתה כל החיים[/u]
לכאורה הכול מתחיל ונגמר כאן.
אבל כן מעלה את האפשרות שספקות זה לא בהכרח דבר רע. המסרים שאנחנו מקבלים מסרטים, טלוויזיה וכו הם שכשזה "זה" אז אנחנו "יודעים". אני מתחילה להבין שזה כנראה לא ממש כך.
אם אתה יודע שאתה לא באמת אוהב אותה ולא באמת רוצה לחלוק איתה את חייך, אז אולי כדאי שתעצור ותסתכל על הסיבות שמשאירות אותך בקשר למרות הידיעה הברורה שהיא לא מה שאתה רוצה.
יש המון סיבות אפשריות. במקרה שלי, אני פוחדת מהלבד, פוחדת שלא אמצא מישהו טוב יותר, מאוד פוחדת לפגוע בו, ועוד
גם כתבת משהו על אחת הסיבות [u]ראיתי שיציאה מקשר מאמלל יכולה להיות אפילו יותר כואבת, בגלל שקשר כזה הוא הרבה פעמים הרבה יותר "חי" ומתעסקים בו כל הזמן.[/u]
אני חושבת שהרבה מהקושי הוא בול המשפט הזה.
יכולה מאוד להזדהות - יש אצלנו המון (המון!) ריבים ואמוציות ואחר כך פיוסים מלאי הצהרות אהבה וגעגועים, הכול מרגיש כמו רכבת הרים לא צפויה. מעלה גם לכאן את הקטע המאוד רלוונטי מתוך טור של נרי ליבנה [po]שמי אני[/po] העלתה בדף אחר:
[u]פעם קראתי מחקר על כך שאלמנות ואלמנים שחיי הנישואים שלהם היו מוצלחים, מתגברים בקלות רבה יותר על תחושת האובדן מאלו שנישואיהם היו גיהנום. כנראה משום שאלו שהתמידו בחיי שיתוף עם אנשים שעשו להם רע, התאהבו בהשקעה הגרועה שעשו למן הרגע שבחרו בה. כלומר, לא באמת התאהבו בבן הזוג או בבת הזוג, אלא במאמצים שהשקיעו כדי לנסות להפוך את הזוגיות שלהם עם אותו פרטנר למשהו מתקבל על הדעת[/u]

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

כרגע המצב הוא ששנינו נזהרים, כמו תמיד,לא להעליב או לפגוע אחד בשני, ואני מראה לה אהבה למרות שמבפנים אני אף פעם לא מתמסר לגמרי ולא חושב שזו האישה של חיי. יש הרבה מתח, קשיים בשינה, כאבים בחזה. (לא כמו בזמן הפרידה אבל עדיין מעיק). ופחד לעזוב. פחד שאולי הכל נובע מפנטזיות שלי על משהו טוב יותר שאינו קיים בחיים.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

פלונה
אנחנו עדיין ביחד. חזרנו לפני כחודשיים וחצי.
בחודש שלא היינו ביחד גרתי לבד בדירה במקום בלי הרבה חברים. (איכשהו הבאתי את עצמי לבידוד חברתי בשנתיים האחרונות) .
נכנסתי לדיכאון מטורף. אף פעם לא היה לי דבר כזה. בכיתי ימים שלמים בלי שליטה, הפסקתי לישון והיו לי כאבים בחזה. למדתי, מהפסיכולוג שלי ומהאינטרנט, שזה נקרא "תעוקת חזה". בסוף החודש של ההפסקה דיברנו, ואמרתי לה שאנחנו צריכים להיפרד, אבל בסוף ממש לא יכולתי.
התחלתי לקרוא הרבה באינטרנט ולשמוע הרצאות ביוטיוב על תופעות כאלו , זה בא לי די בהפתעה, וראיתי שיציאה מקשר מאמלל יכולה להיות אפילו יותר כואבת, בגלל שקשר כזה הוא הרבה פעמים הרבה יותר "חי" ומתעסקים בו כל הזמן.
זה נשמע די הזוי, אבל למרות ה"קריז" שהייתי בו כשלא היינו ביחד, אני די בטוח שאנחנו צריכים להיפרד. אני לא נמשך אליה מספיק, לא מעריך אותה מספיק, לא מרגיש שהיא ה"פרס" שלי בחיים, ושאני רוצה להיות איתה כל החיים.

הרבה אנשים קרובים לוחצים עלי ואומרים לי שאני מפנטז, שהתאהבות היא דבר נדיר וחולף, ושאני צריך לשמוח שמצאתי מישהי שכל כך אוהבת ומכילה אותי, אבל אין לי דרך לדעת אם אני מפנטז או לא. אף פעם לא הייתי בקשר עם מישהי שאני ממש מאוהב בה, והעובדה היא שכרגע לא טוב לי בחיים המשותפים איתה ואני לא מרגיש דחף להקים איתה משפחה. (זו השורה התחתונה, למרות שיש לנו הרבה מאוד "שפה משותפת" ורגעים יפים). קראתי גם על "תלות הדדית" ו"התמכרות הדדית" ואני מרגיש שאני במצב הזה. היא הפכה להיות, לאט לאט, כל מה שיש לי בחיים, ואני מרגיש כאילו אין לי לאן ללכת ושכדי לעזוב אני צריך לבנות חיים מחדש. זה מפחיד.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

ומה עכשיו? עזבת או עדיין ביחד?

אני במצב די שונה אבל בסופו של דבר נמצאת גם במערכת יחסים ארוכה מאוד שנמשכת כנראה מסיבות לא בהכרח נכונות.
במבט מפוכח וכמובן מבלי לרדת לפרטים ובלי לשמוע את כל ה"כן אבל" נראה לי שאם אתה לא באמת איתה אז עדיף שלא תהיה איתה.
<אומרת לך וגם לעצמי, בפועל לא עושה דבר. מבינה מאוד את הקושי בלחתוך ולהמשיך הלאה>

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

חזרתי בסוף. ואכן חזרתי מהר מאוד לאותו מצב

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

האמת. כואב לי קודם כל עליה. וגם קצת עליך :)
מערכת יחסים שהיא לא שוויונית פוגעת קודם כל בצד החלש ובסופו של דבר גם בצד החזק.
אף אחד לא אוהב שמיתפשרים עליו, להיות בעמדת המתנה שהשני יחליט והשני ירצה והשני ייעשה טובה.
וגם אתה - מעבר להלם של הפרידה - שלא ברור על מה בדיוק מעיד - לא אמור להיות בקשר שאתה לא מסופק ממנו
בסופו של דבר שני הצדדים לא מסופקים במצב דברים כזה
אני חושבת שרעיון הפרידה טוב בנסיבות אלה
ואל תחזור אליה - אלא אם כן - אתה בטוח שאותה אתה רוצה ותישאר איתה לתמיד או לפחות תהיה מסוגל והתחייב ומכל הלב.

שיהיה בהצלחה

הכינוי "קירח" הוא בגלל שבחודשים האחרונים אכן התחלתי לגלח את הראש בתער. משום מה זה נתפש אצלי כביטוי של ריכוז מאמץ, ו"לקחת את עצמי בידיים". אם ניפרד סופית זה יהיה גם מצב פנימי. אין לי הרבה חברים, ואני כבר לא כל כך צעיר. החברה שלי הכילה אותי ,הקשיבה לי והבינה אותי יותר ממה שמישהו השקיע בי אי פעם. אני מפחד מאוד למצוא את עצמי לבד, אחרי שכל הפנטזיות שלי יתפוגגו.

פגשתי אותה שוב אתמול בערב. הגעתי לדירה לאסוף כמה חפצים ולנסוע למקום אחר לתקופה מוגדרת של חודש, שאחריה אני אמור להודיע לה אם אני נפרד או חוזר אליה עם התחייבות יותר אמיתית.
היא התחננה שאשאר לישון איתה לילה אחד לפני שאני הולך. אני הייתי מאוד קר כי הגעתי לשם "מכוון מטרה"-לדבר איתה בכנות, לקחת את הדברים וללכת. אבל בסוף היא חיבקה אותי והתפרקתי לה שם. יצא לי בכי נורא מוזר מהגוף, שלא ראיתי אותו מגיע קודם. זה כאילו הגוף שלי התחיל לבכות לפני. הרגשתי שאני רועד והיו כמה שניות שלא הבנתי מה קורה לי.
היא התעודדה מלראות שגם אני כל כך מפורק, ונתנה לי ללכת. אמרתי לה שאני אחזור והיא אמרה שהיא מחכה לי, וככה הלכתי משם, שבר כלי. ביקשתי ממנה שלא תתקשר אלי בכלל בתקופה הזו כי בכל פעם שהיא מתקשרת או שולחת הודעה אני מרגיש שהיא "בכיס שלי" וכל התנהגות רעה שלי מתקבלת-ואז אני לא מתמודד עם ההשלכות של הפרידה. (גם אם היא כרגע מוגדרת כזמנית). ברוב היום אני מרגיש בהלם. לפעמים קל ולפעמים כבד. אני מנסה לראות הלאה..אם זה יימשך כל החודש-אולי זאת סיבה לחזור, והפעם להשקיע ולהתחייב יותר? לבוא מחדש, מכוון לחתונה? אני מקווה שתקופה של חודש תיתן לי את הוודאות בקשר לזה.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

קירח
תוהה אם הכינוי שבחרת לך משקף מצב חיצוני או פנימי?
בכל מיקרה אם כבר בשלב זה לפני חתונה וילדים ובגיל מיתקדם יחסית אתה מרגיש כפי שאתה מתאר אכן ניראה שאין לכם מה לעשות יחד ועדיף בשבילה לטווח הארוך שתשחרר אותה לאפשרות של מישהו שיאהב אותה באמת ויימשך אךיה ולא יירצה לבגוד בה אחרי זמן לא ארוך יחסית יחד.
והפסקות מסוג זה ברוב המיקרים משמען סוף הקשר.
קשה אבל צריך לעבור את זה
תחזיק מעמד

אתה יותר רגיל אליה ומעריך אותה מאשר אוהב אותה. עשית נכון

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

תודה! זה מאוד עוזר.
זה נכון לקחת את זה באמת כ"הפסקה" ולנסות לבחון את העניינים חודש? זה הגיוני שאני אמשיך להתגעגע אליה חודש למרות שרק לפני שבוע הייתי עסוק בלחפש דרך החוצה ובלנסות לבגוד בה?

עשית נכון. עדיף ככה משיימשך עוד כמה שנים... וכל שנה יותר קשה להיפרד אחרי שכמו "בזבזת לה זמן.."

תתגבר ותתחזק.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

לא הייתי "מאוהב". כבר מתחילת הקשר. המשיכה הגופנית שלי להרבה אחרות גבוהה בהרבה מהמשיכה אליה. היה לי טוב ונוח לחיות עם מישהי שמקבלת ואוהבת אותי ללא תנאי כמעט. היה לנו גם הרבה על מה לדבר, ואני חושב שהיינו "מקלט מוגן" אחד לשניה. נוצרה מציאות שבה היא נתנה בלי סוף ואני לא עשיתי לטובתה שום מאמץ יוצא דופן. גם לא הייתי מוכן להתחייב לעתיד. (אני בן 29 והיא בת 30). בכל שנה היה קשה לי להחליט אפילו על חידוש חוזה השכירות לעוד שנה בדירה המשותפת שלנו. היא קיבלה גם את זה בלי לשאול אותי שאלות. אני לא יודע אם היא הייתה דיכאונית לפני הקשר שלנו, אבל בזמן הקשר היא היתה חוזרת לעיתים קרובות מהעבודה ורוצה רק לאכול ולישון. לאט לאט נהיינו מנותקים יותר ויותר מחברים ושקועים רק בעולם שלנו. רואים סרט בערב, שותים יין והולכים לישון (שנינו די מופנמים, וזה נבע גם מהפחד שלי לייצר חברים משותפים ובכך להדק עוד יותר את הקשר). ככה היינו שנים, במין "מצב ביניים" שהיה כנראה נוח לשנינו. אהבתי אותה, ואני עדיין אוהב אותה, אבל אני מרגיש שהשנים שלנו ביחד הביאו לי גם המון רע. בתקופה האחרונה הרגשתי יותר ויותר איך זה משפיע לרעה גם על החיים שלה.
בגלל שהתנתקנו לאט לאט מהסביבה, היא הפכה לכמעט כל ה"חברה" שלי, ואני לשלה.
לכן זה כל כך קשה. אתמול ביקשתי ממנה "חודשיים הפסקה" והיא הגיבה מאוד קשה. בכינו ביחד שעות. אני מרגיש מאתמול ממש באבל, ואני רק יכול לתאר לעצמי מה היא עוברת. כרגע אני נאבק בדחף להתקשר אליה, להתנצל על הכל בדמעות, ולהבטיח שזה לא יקרה שוב. הבעיה היא שאני חושש שאחזור מהר מאוד לאותו יחס הרסני שלי כלפיה.

למה נפרדת?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

לאחר שנתיים וחצי של חברות. (מתוכן שנתיים של מגורים ביחד) הודעתי לחברה שלי שאני רוצה "לקחת פסק זמן של חודשיים". והיא, האישה היחידה שאי פעם אהבה אותי באמת, נשברה לרסיסים. היא התייפחה וביקשה ממני שלא ללכת, כי היא יודעת שלא אחזור... גם אני בכיתי כל היום אתמול, והכאב לא פוחת. המון "סצינות" מימים ומלילות טובים שלנו ביחד עוברים לי מול העיניים, ואני כרגע די בטוח שעם אף אחת לא אגיע לרמה כזו של פתיחות, ושאף אחת לא תקבל אותי כמוה. הבכי שלה לא מפסיק לעמוד מול העיניים שלי ולפרק אותי.מעולם לא כאבתי ככה, למרות שאני יזמתי את הפרידה.

שיתוף:[po]נפרדתי כרגע[/po]