שלום חבר נפגעתי ושבור לב כשקרה בעיה גדולה מאוד ביני לבין בעלי לפני שבעה חודשים בנישואיי. כל כך נורא שהוא לקח את התיק לבית המשפט לגירושין. הוא אמר שהוא לעולם לא רוצה להישאר איתי שוב ושהוא כבר לא אוהב אותי. אז הוא ארז מהבית וגרם לי ולילדיי לעבור כאבים עזים. ניסיתי בכל האמצעים האפשריים להחזיר אותו, אחרי הרבה תחנונים, אך ללא הועיל. והוא אישר שקיבל החלטה ולא רצה לראות אותי שוב. אז ערב אחד, בדרכי חזרה מהעבודה, פגשתי את חברתי הוותיקה שחיפשה את בעלי. אז הסברתי לו הכל, אז הוא אמר לי שהדרך היחידה שבה אוכל להחזיר את בעלי היא לבקר אצל זורק כישוף, כי הוא באמת עשה את זה גם. אז אף פעם לא האמנתי בקסם, אבל לא הייתה לי ברירה אלא למלא אחר עצתו. לאחר מכן הוא נתן לי את כתובת האימייל של זורק הכישוף שהוא ביקר. DR apata. למחרת בבוקר שלחתי מייל לכתובת שהוא נתן לי, ומטיל הכישוף הבטיח לי שאחזיר את בעלי ליומיים הקרובים. איזו אמירה מדהימה!! אף פעם לא האמנתי, אז הוא דיבר איתי ואמר לי כל מה שאני צריך לעשות. ואז אני עושה אותם בלי עלייה, אז ביומיים הבאים, באופן מפתיע, בעלי שלא התקשר אליי ב-7 החודשים האחרונים התקשר אליי להודיע לי שהוא חוזר. כל כך מדהים !! אז הוא חזר באותו היום, עם הרבה אהבה ושמחה, והתנצל על טעותו ועל הכאב שהוא גרם לי ולילדיי. ואז מאותו יום הקשר בינינו היה חזק יותר מבעבר, בעזרתו של זורק קסמים נהדר. אז, אני אמליץ לך אם יש לך בעיות כלשהן, צור קשר עם dr apata בדוא"ל: [email protected] או צור איתו קשר ב-whatsapp ו-viber עם המספר הזה: (+66 81 302 8552).......

שלום לפורום המקסים הזה
קראתי פה בעבר לא מעט ואשמח לקבל פה קצת מחכמת האנשים.
אני גרושה פלוס 2 נמצאת בזוגיות פרק ב כחצי שנה עם אדם ממש טוב, אולד סקול כמוני, גם בססטוס כמוני. שנינו דומים בסטטוס ובאורח חיינו. יש רק משהו שמפריע לי שדיברנו עליו ממש בהתחלה מעין תיאום ציפיות, אבל לצערי לא ממש עזר, ניתן לומר שיש לו בעיה תיקשורתית. שמתי לב שלא רק איתי אלא עם כל אחד וגם עם ילדיו. כאילו ממש לקות בהבנה של אדם שמדבר איתו וקליטת המידע וחוסר יכולת להבין ולהסביר את עצמו.
אני בדיוק ההפך ממנו, אני אדם מאוד תיקשורתי, ורבלי עם יחסים בין אישיים טובים. ולמעשה נוצר פה פער בינינו שבא לידי ביטוי בחוסר תיקשורת לקוי איתי אשר גורם למעין סוג של ריחוק וחוסר אינטימיות. וגם שנפגשים הוא אותו הדבר. הוא גם לא יודע לייצר תיקשורת ולא מביע מילים חמות. אני לא אדם שאוהב לומר מעבר לפעם אחת דברים שמפריעים לי. מבינה ויודעת שהוא לא גדל בבית חם אבל הוא טוען שהוא אדם חם. וכן הוא מביע במעשים (בעיקר במתנות) את אהבתו אליי. אבל אני יותר אדם של מילים ולא של מתנות..וגם את זה הוא יודע. בסך הכל הוא אדם טוב, אדם שאני בוטחת בו, אדם משפחתי, שאני באמת אוהבת ומעריכה ואני מרגישה בטוחה איתו. וכן, אני רואה בו את הדברים הטובים בו. אבל לא קל לי עם בעיית התקשורת שיש בו.
מה דעתכם?
תודה רבה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תוהה מה מצבך ??

בת 40, עם הרבה קשרים בעברי הרבה לא טובים, והרבה שנים רווקה. סבלתי מזה מאד מגיל 23 רציתי מאד קשר לחיים, להקים משפחה וכו' ולא מצאתי. כל פעם התבחשבשתי עם גבר אחר כמה שנים, שלא היה בשל/מתאים לי.
אחרי כמה שנים של יובש מצאתי את בנזוגי הנוכחי, הוא התחיל איתי אני בהתחלה לא הייתי בעניין שלו, הוא לא הטיפוס שלי ועם הזמן התרככתי והתעניינתי בו גם. מאז אנחנו ביחד... כמה שנים.
יש בו איכויות שאני רואה ומכירה בהן. הוא נאמן, נאה, שאפתן, עמיד.
יש בו דברים שאני פחות אוהבת, דברים שממש קשה לי לחיות איתם, כמו למשל אינטילגנציה רגשית נמוכה. לדוגמא כשפעם הייתי עצובה הוא נתן לי עצה "פשוט אל תחשבי על זה". זו הרמה... והוא לא איש שיחה. לפחות לא בנושאים שמעניינים אותי. הוא משעמם אותי..
ומעבר להכל, אני לא מרגישה חיבור מדהים איתו.. כמו שחלמתי שיהיה לי עם בנזוגי.
ואני תוהה באופן כללי... הרי יש הרבה קשרים כאלה. איך מקבלים את זה? קשה לי לקבל את זה שהקשר הוא רק בסדר. שהוא לא מישהי שפיללתי אליו. שאני יודעת שאיתו לא יכול להיות לי הקשר שכל כך רציתי אותו. הקשר שאני מאמינה שיעשה אותי מאושרת.
ובכל זאת אני נשארת, כי הקשר טוב ונעים, וכי אני בת 40 ורוצה ילדים (אנחנו בתהליכים).
יש לי קנאה עזה לזוגות שכן יש להם את זה, את האהבה שהם חלמו עליהם.
אשמח לשמוע דעות.. איך מתמודדים עם זה שלא מקבלים את מה שרוצים, שהמזל לא האיר פנים ושהחיים אפורים בגלל זה.

מטפלת זוגית בחסד עליון , חובה לכל זוג 054-8405117 היא פשוט מצילה בתים מהתפרקות!!!

אני חייבת עזרה חברות למי פונים, אני בדיכאון רציני מהזוגיות ומהחיים שלי.

היי לבחורה שנשואה פעם שניה.
קראי חומר על התעללות נפשית.
יש גם דפים על זה באתר באופן טבעי.

שתלטנות, מילה אחרונה, קללות מול הילדים, אריזה של תיקים, בריחה ... הכל מאד מאפיין מתעללים ...
קראי על זה חומר ותדעי מול מה את מתמודדת.

היי בנות יקרות גם אני אוסיף את הסיפור שלי.
אני נשואה פעם שנייה עם רווק.יש לי 2 ילדים מנישואין ראשונים ועכשיו מהבעל השני עוד שניים,בעלי אדם טוב מהבסיס שלו אוהב את כל הילדים לא מחסיר כלום לארג' אבל מאוד גאוותן שתלטן כל דבר צריך להיות מילה אחרונה שלו הוא לא יודע מה זאת אומרת זוגיות הכל הוא עושה לבד מחליט לבד קובע לבד.כשאנחנו רבים הוא מקלל אותי לפני הילדים פוגע מעליב משפיל מקלל את הילדים שלי.יש לי בית מנישואים ראשונים והבית מושכר כל כך הייתי רוצה לחזור לחיים השקטים שהיו לי אין לי אומץ אין לי כוחות שוב טעיתי בבחירות שלי.אני אישה מאוד חמה אוהבת מפנקת והוא מאוד קר קשה להתקרב אליו על כל ריב הוא מאיים שילך לאמא שלו אורז תיק ובורח מה אני עושה?

הסיפורים פה קשים. גברים זה עם קשה ולא יודעת למה הם הורסים חיים של האדם שהם אמורים הכי לשמוח בו . בעלי בגד בי לפני שהתחתנו הייתי בהיריון והחלטתי לסלוח ולהתחתן אחרי שלקחתי אותו למגשר וחתם על מסמך הסכם שלום . אנחנו נשואים כ3 חודשים ורבנו ועלו בפינו מספר פעמים את עניין הגירושים הוא לא נמשך אליי ככה נראה ולא יוזם סקס כמעט אולי פעם בשבוע . ואני מחבקת מנשקת ואומרת אולי זה ירכך אותו ויגרום לו לאהוב אבל אמר שאני תלותית ויותר מידי חונקת אפילו הציע שאסע לאחותי כמה ימים .. נפגעת ממנו בלי די בוכה מלא . הוא חתיך ואני נמשכת אליו וגם אני נראית טוב אבל ההיריון הזה גורם לי לחוסר ביטחון ואני בלי עבודה בעיר חדשה, הוא רוצה שאצא ואמצא חברות וניסיתי לא עוזר המנטליות שונה פה של האנשים. סקס פעם בשבוע וזה רק שאני יזמתי ואני יורדת לו ועושה לו מס׳ג והכל כמעט חוץ מאחורי כי זה כואב לי. אבל לובשת מתאפרת סקסי ולא מזיז לו . לא מבינה כל הטקסים שלו רצו המון סקס והוא יבש והרי שכב על מלא נשים לפני שהתחתנו אין יצר המין שלו כבר לא עובד ?? אני מפחדת להיות לבד ולפגוע בכל המשפחה ששמחה שהתחתנתי בגיל יחסית
מאוחר . ואני גם בהיריון . אם לא הייתי מתגרשת ממנו אבל זה נהיה קשה ולא יודעת מה לעשות , מתפללת לאלוקים שיגרום לו להראות לי אהבה ותשוקה כי אחרת אני גוססת בזוגיות הזו .

נפש בודדה נגעת לליבי.
נשארתם נשואים?
השתנה משהו אצלו?

להיפרד. אלא אם את מוכנה לחיות ללא סקס, מגע ואהבה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי לכולם ליבי יוצא אליכן בנות יקרות ...אומנם לא נשואה אבל חייבת עזרתכן ..יש לי חבר מעל שנתיים וחצי ...ובהתחלה היינו מואהבים בצורה בלתי רגילה ...ואם הזמן נכנסנו כמו בכל קשר להרגל ...חבר שלי לומד כך ששנתים מהזמן הוא לא עבד ואני הייתי משלמת רוב הזמן היציאות וחבר שלי היינו פעם עושים מלא סקס ועכשין כמעט ולא ... ואני לא רוצה לבגוד אבל הוא לא נוגע בי ךא מחבק לא מנשק גם שבא אלי לא נותן נשיקה חיבוק הוא לא מראה אהבה לא קונה לי מתנות מיוזמתו רק אם אבקש ומתנות יקרות מתקמצן ורוצה לחסוך ...ופעם באמת שהיה לי פרפרים בבטן שרואה אותו ואם אנחנו רבים ולא מדברים כמה ימים אני ממש מתגעגעת ואוהבת אותו מה לעשות ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי לכולן כמה סיפורים עצובים אוסיף גם את שלי ..
האמת שאני לא מרגישה טוב . עייפה כל הזמן חרדות , לחצים בחזה בוכה כל הזדמנות.
נשואה 4 שנים עם 2 בנים מקסימים ובעל שעוד לא הבנתי.
חשבתי שזוגיות שבאה משורש נשמה אמורים להרגיש חברים לדעת מה עובר לו בראש שהוא ידע מה קורה לך בכל רגע נתון אבל ההפך הוא הנכון.
אני 10 שנים איתו ואני עדיין לא בטוחה שהוא אוהב אותי למרות שהוא כל הזמן אומר שאני חושבת שטויות והמחשבות שלי שליליות עד שכבר התחלתי להאמין לזה.
אני ממש נמצאת בין לא יודעת אם ללכת עם הלב שלי לבין להאמין לזה שאני לא יודעת לקרוא אותו.
כל הזמן יש בי את הפחד נוכח כל הפיתויים שיש בחוץ שאני לא מספיקה לו שאני לא טובה מספיק בשבילו .הוא בקושי מפרגן בקושי מעריך ואפשר להגיד שאני סוג של האישה המושלמת מבחינת סקס בישולים ניקיון ילדים אהבה .
כל הזמן חושבת שאולי אני עושה טעות ומבזבזת את הזמן שלי למה לסבול ולבכות כל היום כבר כואב לי כל הגוף .
אתמול למשל היו לי ממש לחצים בחזה ורציתי שנעלה למיון הוא כמובן אפילו לא נבהל רק התעצבן עליי למה עכשיו שזה קורה לי מהמחשבות השליליות שלי וגם כל הזמן עוקץ בכוונה.
בקיצור מתה לברוח מפה לא יודעת איך לעשות את זה חושבת שאני צריכה לעשות לו זעזוע כי נמאס לי להיות מובן מאליו שיעריך
מה אתן אומרות?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נשואה 5 חודשים ובעלך לא מגלה כלפייך חיבה? תברחי מהר לפני שיבואו הילדים והפרידה תהיה קשה הרבה יותר.

שלום לכן, דף זה הועבר לאתר שיתוף ותמיכה המוקדש לדפי שיתוף ותמיכה שאינם קשורים ישירות לנושאים המרכזיים של אתר באופן טבעי .

נשמע לא קל... את יכולה לפרט? למה בעלך לא מגלה אלייך חיבה? הרי התחתנתם... לא מזמן... אז למה התחתנתם??

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני גרה בעיר חדשה רחוק מהורי. אין לי עבודה שהייתה לי. אני כבר 5 חודשים מחפשת ולא מוצאת. ויש לי חמות שאני ממש ממש מתבאסת ממנה היא מגעילה במראה שלה . והזוגיות לא הרגישה לי כמו זר פרחים.
בעלי לא הראה סימני חיבה בימים של ה7 ברכות. אין לך מושג כמהזה קשה. שום סימן של אהבה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

העיקר לא להיות נשואה ומתסוכלת שנים . זה בדיוק מה שאני מרגישה .. כמה מפחיד זה.
נכון זה מפחיד לחיות בזוגיות כזו??? שבעלך חי לעצמו.
לכל כלה יש התמודדויות משלה: עיר חדשה, עבודה חדשה וכ"ו אבל אם הבן זוג לא מתייחס אלייך בכלל או מתייחס לא יפה זה כבר ממש קשה
ואת יודעת מה יש לי גם סיוטים מחמותי , היא אחת הנשים הכי מכוערות שראיתי בחיי. ולא רק זה. גם קמצנית מאוד .

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נשואה טרייה שלום, איזה קטע אני עוברת את אותו הקושי בדיוק. כמה זה קשה כשיש לך סוף סוף בעל , אבל את לא מרגישה שיש לך בעל בכלל.
את מרגישה כמעט כמו רווקה, כל השמחה שהנישואין אמורים לתת לך, הם לא נותנים לך . איזו הרגשה של ריקנות.
אנחנו גם התחלנו את הניושאין ככה. לבעלי פשוט לא היה אכפת ממני, לא התייחס אליי בכלל, לא החמיא לי בכלל, הייתי רואה את סרט החתונה והייתי מרגישה שהחתונה הזו היא גוף בלי נשמה. והזוגיות הזו בלי נשמה. רק גוף.
אני קוראת את התגובה שלך ופתאום אני מבינה שאני לא היחידה.

איך התמודדת מה עשית עם זה ? האם המצב היום השתפר ? ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מאוד מאוד מבינה מה שאת אומרת
גם אני נושאה בערך אותו מספר שנים כמוך, עם אותו מספר ילדים, רק פחות שנים של חברות.
ויכולה להבין את העייפות ואת חוסר הרצון בסקס ואת הרצון במגע אחר שהוא לא מיני, ובקרבה אחרת שהיא לא מינית. והתחושה שאת רק גוף והוא לא רואה אותך.
אני מבינה כל כך.
וגם את התשובה שלו אני מבינה, וכמה שזה מעצבן, זה במידה מסויימת נכון. גם אני עייפה ואין לי כוח לסקס ומרגישה שאני מאוד מתאמצת בשביל זה, וממש לא רוצה באותה תדירות כמו בעלי. אבל מרגישה שבתקופות שיש יותר סקס הוא פתאום נפתח ומתרכך ואוהב יותר ועדין יותר אליי. מתחשב.

אני לא יודעת אם ניסיתם אבל טיפול כלשהו ממש יכול לעזור במצב שאת מתארת. אם זה לב העניין הסקס ותחושת חוסר הקרבה מהצד השני. זה לדעתי מצב מאוד נפוץ והוא אפשרי לקום ממנו. זה צריך לבוא מצד מישהו שירצה להרים את זה. בעשייה או בהליכה לטיפול.
האם ניסית את מה שהוא אומר? לאפשר יותר יחסי מין, להשתדל לגרות את עצמך לזה יותר ולרצות יותר ולחשוק יותר. לפנות לזה זמן, למרות הילדים והעומס הבלתי אפשרי (כמה שאני מכירה את זה). גם לבקש ממנו את זה:אני ממש חייבת זמן לעצמי ולנוח, אולי תקח אותם קצת ואני אתארגן ואנוח ויהיה לי כוח לסקס יותר מאוחר. (בעלי קופץ על הצעות כאלה. הוא מוכן לעשות המון דברים כדי שאתפנה לזה ואהנה מהסקס).
האם את יודעת מה גורם לך לרצות יותר סקס? מה מגרה אותך? אצלי למשל עובד טוב כמה ימים (אפילו רק יום או יומיים לפעמים) של חיבוקים וגיפופים ללא סקס, אבל המון תשומת לב, ואז אני הרבה יותר רוצה סקס והרבה יותר נמשכת. אולי אפשר לומר ולהציע דבר כזה?

הוא יסכים ללכת לטיפול? אם יבין שזה יעזור גם לעניין הסקס (סקס זה מאוד חשוב, לא לזלזל למרות שנראה לנו שזה רק גוף) . ואפשר גם שרק את תלכי לקצת תמיכה לעצמך.
להתגרש עולה המון כסף ולדעתי זה צעד אחרון, אם אין משהו שדורש את זה (כמו אלימות או בגידה או חיים קרים לאורך כל השנים) . עדיף להשקיע את הכסף עכשו בטיפול, בלקחת בייבי סיטר כדי להקל עלייך, בלצאת יותר לבלות יחד (כן,את צריכה ליזום, למרות שאת עייפה. מישהו צריך ליזום כאן אם רוצים שינוי, זה לא יקרה מעצמו)

ואולי אני כותבת באויר וניסית כבר הרבה דברים. תפרטי קצת יותר מה העניין.


מאמא עייפה לאמא עייפה
זה כל כך קשה לעשות הכל-גם להיות אמא, גם לעבוד, גם לנהל בית ועוד אחר כך לעשות סקס בלילה ושיהיה חשק. אני מבינה אותך, אבל זה משהו שצריך לבדוק איך פותרים, אולי זה כן אפשרי.

ולא מפסיק להתלונן על חיי סקס בזוגיות שלנו (לא תמיד לי חשק לסקס), ניסיתי להסביר לו כי אני מחשה בודדה, לא נאהבת התשובה לו הייתה כי קיום הסקס ישפר את במצב.
מבינה את הקושי שלך והריחוק והכעסים, לא פשוט לחיות בזוגיות ארוכה.
אולךי יש משהו במה שהוא אומר?
אולי אם תקדישו זמן להתקרב פיזית תהיה גם התקרבות נפשית וחברות טובה יותר?
מה לגבי טיפול זוגי/סקסולוגי?

וואו, אני כל כך נרגשת שמצאתי את האתר הזה, כל כך מזוהה עם הדברים שנאמרים כאן.
אני נשואה מזה כ 9 שנים, לאחר 7 שנות חברות, בעלי מבוגר ממני ב8 שנים, יש לנו שלושה ילדים קטנים ומקסימים. הבעיות בזוגיות החלו לאחר הלידה של בננו הבכור. התחילו ויכוחים אין סופיים סביב נושאים רבים, כגון, שליחת כסף למשפחה שנשארה בחוץ לארץ, רכישת דירה שבעלי כלל לא רצה להתחייב למשכנתא, למרות ששננו עובדים בעבודות יציבות ומרווחים די יפה, אלא שעם הזמן קשר בננו הלך והתרחק, הפסקנו לשתף אחד את השני בחוויות, על רומנטיקה ואהבה אין על מה לדבר בכלל, למרות שלפני הנשואין בעלי ידע לפנק, לרגש, כל יום שישי היה קונה לי פרחים, בהריון של שהילד השני והשלישי כלל לא היה מעורב, לא התעניין מה עובר עלי, אלא עסוק רק בעצמו ולא מפסיק להתלונן על חיי סקס בזוגיות שלנו (לא תמיד לי חשק לסקס), ניסיתי להסביר לו כי אני מחשה בודדה, לא נאהבת התשובה לו הייתה כי קיום הסקס ישפר את במצב.
בקיצור מזה כחודש ימים אנחנו לא מדברים, ישנים בחדרים נפרדים, חשה עלבון עמוק שכלל לא איכפת לו ממי, איני מרגישה שום פירגון ותמיכה על אף שאני די מצליחה במקום העבודה ואף מנהלת צוות, גם שהיו לי תקופות בהם יצטיינתי בעבודה על ישגיי, הוא לא ממש פירגן, להפך הוא כל הזמן מתלונן שאני מזניחה את המשפחה והבית לטובת העבודה,
אני מתה לסיים את הקשר המאוד מתסכל וגורם לי לדכאון ולחוסר חשק לחיות, אך חוששת להיות לבד עם ילדים קטנטנים, במיוחד כאשר מדובר בקשר התחיל שהייתי מאוד צעירה, חבר ראשון, אין לי מושג איך זה להיות לבד

וואו, אני כל כך נרגשת שמצאתי את האתר הזה, כל כך מזוהה עם הדברים שנאמרים כאן.
אני נשואה מזה כ 9 שנים, לאחר 7 שנות חברות, בעלי מבוגר ממני ב8 שנים, יש לנו שלושה ילדים קטנים ומקסימים. הבעיות בזוגיות החלו לאחר הלידה של בננו הבכור. התחילו ויכוחים אין סופיים סביב נושאים רבים, כגון, שליחת כסף למשפחה שנשארה בחוץ לארץ, רכישת דירה שבעלי כלל לא רצה להתחייב למשכנתא, למרות ששננו עובדים בעבודות יציבות ומרווחים די יפה, אלא שעם הזמן קשר בננו הלך והתרחק, הפסקנו לשתף אחד את השני בחוויות, על רומנטיקה ואהבה אין על מה לדבר בכלל, למרות שלפני הנשואין בעלי ידע לפנק, לרגש, כל יום שישי היה קונה לי פרחים, בהריון של שהילד השני והשלישי כלל לא היה מעורב, לא התעניין מה עובר עלי, אלא עסוק רק בעצמו ולא מפסיק להתלונן על חיי סקס בזוגיות שלנו (לא תמיד לי חשק לסקס), ניסיתי להסביר לו כי אני מחשה בודדה, לא נאהבת התשובה לו הייתה כי קיום הסקס ישפר את במצב.
בקיצור מזה כחודש ימים אנחנו לא מדברים, ישנים בחדרים נפרדים, חשה עלבון עמוק שכלל לא איכפת לא ממי, איני מרגישה שום פירגון ותמיכה על אף שאני די מצליחה במקום העבודה ואף מנהלת צוות, גם שהיו לי תקופות בהם יצטיינתי בעבודה על ישגיי, הוא לא ממש פירגן, להפך הוא כך הזמן מתלונן שאני מזניחה את המשפחה והבית לטובת העבודה,
אני מתה לסיים את הקשר המאוד מתסכל וגורם לי לדכאון ולחוסר חשק לחיות, אך חוששת להיות לבד עם ילדים קטנטנים, במיוחד כאשר מדובר בקשר התחיל שהייתי מאוד צעירה, חבר ראשון, אין לי מושג איך זה להיות לבד

מציעה לצפות בזה:
https://www.youtube.com/watch?v=Z3r-qlFGSyM

מה מניע אותך להישאר בקשר הזה?
גם אני שואלת ביחד עם בשמת.
מילא זה שאין מילים שמעידות על מה שנחוץ (אהבה, חברות, הערכה, שמחה) גם המוסיקה חסרה את כל אלו.
אם במקרה כתבת ברגעים או בתקופה של תסכול מאוד גדול, אבל משהו מזה קיים בכל זאת, אז אולי שווה להביא את זה לכאן ולבדוק מחדש מה עושים.
אבל אם מה שכתבת הוא כל מה שיש, בצורה עקבית ומתמשכת, אז יקרה - קומי ולכי ממנו. מגיע לך יותר טוב מזה.
לפני שהכסף מתערבב מאוד. לפני ילדים. לפני שהייאוש גורם לך להרגיש שאי אפשר לפרק.

קשה נורא לשחרר חלומות, וכיום אולי נראה לך נורא מביך לפרק קשר אחרי חתונה.
אבל כל מה שקשה לך עכשיו רק ילך וייעשה יותר קשה. לא להפך.
כדאי לקחת את זה בחשבון כשאת חושבת במושגים כמו הלב של ההורים שלך. הוא יישבר הרבה יותר חזק אם הם ידעו שאת חיה בקשר של מכבד אותך. או אם הם ידעו שפירקת את החבילה מאוחר מאוד ובמחיר כבד.
או מתנות החתונה למשל... למי את חייבת דין וחשבון? נכון, יהיה לא נעים. סביר שיצקצקו עליך בלשון מאחורי הגב.
זה עדיין עדיף על פני הישארות בקשר שאת מתקשה לקבל בו אהבה.

ושוב חוזרת, אם כתבת בתקופה גרועה אבל בתוך התסכול את רואה אורות מנצנצים אמיתיים - שווה לכתוב גם את זה.
כי לפעמים יש תקופות כאלה חשוכות בזוגיות ואפשר לצאת מהן.
אבל לפעמים זה פשוט מה שיש. ולאף אחד לא מגיע לחיות ככה. וכל זמן הוא זמן טוב לפרק דברים כאלה.
אם זה המצב - נסי למצוא בעצמך את השמחה על זה שתפסת מוקדם מה קורה לך ובתוך מה את נמצאת. זה באמת משמח.

איזה כיף לך שאת מבינה את כל זה לפני שיש ילדים. זכית!!!

לא רוצה להתרגל, לא מרגישה שמגיע לי יחס כזה. לא רוצה להיות נשואה ומתוסכלת שנים
פירטת פה באופן ברור את כל הסיבות להיפרד. אין אהבה, אין כבוד, אין יחס, יש עוינות כלפייך, אין תקשורת.

מה מניע אותך להישאר בקשר הזה?
בסעיף הזה לא ציינת שום סיבה פנימית לקשר: לא אהבה, לא שהוא אדם טוב, לא שיש ביניכם חברות. רק פחדים לאכזב ופחדים מהשינוי.

ומה עם החתונה שעשינו, וכל המתנות שקיבלנו?
הרבה הרבה יותר קשה ומורכב להיפרד אחרי שיש ילדים. גם כלכלית. אם את שוקלת פירוק של הנישואין, אולי כדאי שתחכי עם הריון כרגע.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום, אני נשואה טרייה 3 חודשים. וכבר חושבת על לצאת מזה... לפני האירוסין, היה נראה שבן זוגי מאוהב בי. אבל היום אני מרגישה שבודדה. מרגישה שאין לי חבר. חיכיתי הרבה שנים להתחתן, ועכשיו מרגישה שלא לזה חיכיתי. הוא לא ממש אוהב אותי, או נותן לי להרגיש חשובה בחיים שלו. לא תמיד יודעת למה התחתן איתי, או אני איתו. פעמים רבות - ויכוחים, ריבים מכוערים. הוא אומר לי שאני טיפשה פעמים רבות ומתייחס אליי ככזאת. זו תחושה נוראית עבורי, מה גם שעבור רוב העולם וביחס לעולם אני נחשבת חכמה, ואנשים נהנים מהאינטלקט שלי ומהעצות שלי. לא מרגישה שמוציאה את הכוחות הטובים שלי לידו. הוא כנראה מתוסכל מעצמו, ומוציא את זה עליי. אבל - כל הזמן תחושה שזה לא קשר טוב, ומה אני עושה כאן בכלל...
רק מה, זו חתונה, זה לא זוג חברים שפשוט יכולים להיפרד, זה קצת מורכב. ומה, כל כך מהר להתייאש? ומה עם החתונה שעשינו, וכל המתנות שקיבלנו? ומה עם לשבור את הלב להורים שלי, והאם שוב לחזור לזירת הפנויים/פנויות? ומה אם אני בהריון ? לא טוב לי. מתפללת המון לשלום בית, מתפללת לבעל שיכבד אותי, שיאהב אותי. עושה בשבילו המון ונמאס לי לנסות לרצות אותו כל הזמן, ללא הצלחה. כל הזמן ביקורת, הערות מעליבות. אין לי מושג על מה ולמה. מעליב וטוען שאין לי חוש הומור. שאני כבדה. איזה מן חשיבה מעוותת זו, הא?
מתפרץ בכעס ולא מתנצל, לא מנסה לפייס. אומר "ככה אני" תתרגלי.
לא רוצה להתרגל, לא מרגישה שמגיע לי יחס כזה. לא רוצה להיות נשואה ומתוסכלת שנים. סיפרתי לחברה שלי שכשאני קצת בנפרד ממנו טוב לי המרחב. והיא אמרה - השאלה היא האם טוב לך גם כשאתם ביחד. ולאחרונה התשובה לשאלה הזאת היא - לא. לא טוב לי. הפעמים היחידות שהוא נחמד ורך זה כשהוא מעשן ג'וינט, רק כשהוא קצת מסטול הוא נחמד ועדין ורגיש כזה, ומתחיל לדבר על דברים עמוקים יותר.
למה הקב"ה הוביל אותי למציאות הזאת, אין לי מושג. הרגשתי ממש מובלת, יותר מאשר בוחרת.
השאלה היא מה הבחירה שלי עכשיו? מיותר לציין שהמצב הזה גם מאד מחליש אותי רוחנית ודתית. והחלק הרוחני מאד חשוב לי בחיי, אחת מנקודות הכוח שלי. פתאום זה הולך ונעלם בגללו, בגלל הקשר איתו, אולי בגלל האכזבה שלי מהקשר, אולי בגלל התסכול מהמאמצים הלא פוסקים שאינם מצליחים. אני כל כך מאמינה בזוגיות ,בתקשורת טובה, אני מאמינה בכוח האדיר שיש לזוגיות טובה על חיינו. ומה שיש לי כרגע - זה פשוט לא זה. לא חברות ולא תשוקה [ אם כי כשיש סקס טוב אז נוצרת בינינו קרבה לכמה שעות] , ולא זוגיות תומכת. רק קשר שואב אנרגיות.
מה עושים?

הרבה אנשים לא מתקשרים מהעבודה, זה טבעי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את יכולה פשוט לסכם איתו שאת צריכה שיסמס לך במהלך היום איזו מילה טובה, ואם קורה והוא שוכח לשלוח לו הודעה עם מילה טובה ואהבה.

ממש לא לעניין לעשות מזה עניין

לבי איתך.
ואני רציתי להתלונן על זה שבעלי מחוץ לבית בזמן עבודה כמעט ולא עונה לפלא שלי הרי הוא קבלן שיפוצים. אבל בבית הוא לגמרי אחר מפנק וזה והכל בסדר גמור
הבעיה שלי זה שכל הזמן בעבודה שלו אם אני לא מתקשרת ולא שולחת לו הודעה הוא לא ישאל במשך היום.
כך שתמיד חושבת שהוא לא אוהב אותי.
אפילו אם אתקשר וי מה בשיחה עם בעלי הבית או פגישה עם אדריכלית הוא לא יחזור אליי וימשיך עם העבודה שלו.עד סוף היום .יזכור לשלוח לי יצאתי.
ואם אני אתלונן הוא יגיד שזה שיפוץ ואחריות ולפעמים אין לו זמן לנשום.ושצריך שאני אעכל ושזה לא אומר שהוא מזניח.
האם הוא לא אוהב אותי.
ורק בבית מראה לי אהבה יעני משקר לי באהבה.
דרך אגב בבית הוא אחלה.מפנק והכל.ואף פעם לא היה רחוק ממני מבחינת מין גם חיבוקים ויחס בהית או ביציאות.
רק בזמן העבודה.
האם אני צריכה לעשות מזה ענין. ולעמוד על שלי.
או שזה רק יעשה בעיה.
האם באמת גבר במשך 8 עד 9 שעו. יהיה עסוק בעבודה.
הוא קבלן שיפוצים

תודה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

• תיקון בשגיאה בכיתוב

גם אני בתוך הצלחת בתוך הבלאגן אבל אני יודעת ששורש הבעיה זה המצב הכלכלי שמלחיץ את הגבר. (הוא מרגיש שיש עליו מחויבות של פרנסה בית וכו') בואי נעזור לו לפחות נהיה אנחנו שנתן לו את המילה טובה את האמונה והביטחון שיש מנהיג לעולם ונשא עינינו רק אליו למעלה. ונחבק ונרעיף רק אנרגיות טובות זה יחולל פלאים. האמינו לי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יואוו אני קוראת את כל הנאמר של כל אחת והדמעות לא מפסיקות .כואב כואב קשה קשה מאוד גם אני בטותה צלחת ואני יודעת ששורש הבעיה זה כבר לחוץ ומתוסכל כלכלית .גם בעלי מקסים והיום זה משו אחר ....עובר עליו לחץ מתח שביל של דיכאון בעיקבות המצב חוסר סבלנות וסובלנות אבל שמתי לב שאישה מאושרת ומחייכת ושמחה מול בעלה עם כל הקשיים בסוף הוא יסחף לתוך האנרגיות הטובות שלה .הכח אצלנו נשים יקרות קל להגיד האמינו לי שאני יודעת מה שאני אומרת. הכח אצלנו אנחנו עשיות מהצלע והגבר מעפר תקשיבו וכל הכבוד לכל אחת שמדברת ומוציאה מהלב .....הלב לא מחסן . רק טיפ ממני אליכם תמיד תמיד דברי עם ה" תבקשי מאת ה" שיעזור לך וירפא אותו ושיהיה לכם כיף ביחד כמו שהיה בהתחלה זה אפשרי ותמיד תבקשי מהקב"ה רק אל תעניש אותו תמיד תשמור עליו בכל זאת הוא אבא לילדים שלך. ותאמיני לי שתהיי מופתעת.
ככה שערי דמעה לא ננעלו תמיד תתפללתי יש לך אבא בשמים שמקשיב ויודע ורואה הכל ולא סתם התחתנת איתו זה סוג של תיקון. גם אני נשואה +5 ולא מלקקת דבש אבל יש ימים כאלו ויש ימים כאלו בואי לא נשכח את הטוב .
כל זה כל מה שקורה בזוגיות זה סימני ביאת המשיח. הייצר הרע מנסה להרוס עוד בית בישראל . כי הוא יודע שעוד מעט אין לא לייצר הרע תפקיד כאן הוא רוצה להספיק כמה שאפשר תהיינה חכמות ותסתכלו למעלה ורק ה" ייתן לכם כוחות ותמיד תמיד תעמדו ותודו על הבית על הבעל ועל הילדים זה לא מובן מאליו.
מקווה שהצלחתי קצת להרגיע ולהשפיע טוב.בשורות טובות אמן לכל בית ישראל.

הוא בסופו של דבר לא ידיד מקסים אלא אוייב מר, ונלחם לקחת את הילדים. אז גם כאן הוא בגד בי.

מתוסכלת יקרה, אני חושבת שאת בהליך נכון. אין טעם להמשיך לחיות חיי נישואין עם אדם שמתנכר אליך ולא מתייחס אליך כאל חברה לחיים וכאל אהובה. הוא כנראה רצה לחקות את הוריו וזה היה הדגם שהוא רצה לחדש. הוא היה ידיד מדהים לפני הנשואין ולא נשאר כזה לאחר הנישואין. הוא היה לך לאדם זר, מנוכר, מתחרה, מנמיך ולא מפרגן. דווקא עכשיו תוכלי לפרוח. מגיע לך.

לא להאמין קראתי שוב בדף הזה.. הבעיות נשארו.. ואפילו החמירו. ניסינו ללכת ליעוץ. ניסיתי לדבר איתו מכל הלב.. לא עזר כלום. לא מזיז לו. אין לי כמעט חיי מין איתו.. ואין לו חשק מיני מעבר לדקה .. כל השנים האלו של רעב מיני בלתי פוסק בסוף נפלתי ובגדתי עם אחר ללא ידיעתו. או אז טעמתי סקס אמיתי.. אני כל כך עצובה שהתדרדרתי עד כדי כך.. כמה שאני רעה שלא הצלחתי להחזיק מעמד בהתנזרות הזאת! אני חושדת שיש לבעלי הפרעת קשב וריכוז. בנוסף לכל מה שהיה.. בעלי תמיד היה לוקח את כל הכסף ולא מאפשר לי להשתמש בו. במקום לקנות בגדים חדשים לילדים היה משתמש בכסף הזה לקנות מכשירי עבודה יקרים ששוכבים במחסן ללא שימוש. הוא גם קנה 'בלי כוונה' רכב עם הילוכים שאני לא יודעת לנהוג כך שהמצב נשאר: אני לא יכולה לנהוג ולנקוט בשותפות פעילה לעשות קניות, לקחת את הילדים לבית הספר וכו'.. שהכל רחוק להליכה.. בעלי מזניח.. שוכח להביא את הילדים מבית הספר בזמן. לאחרונה היה לי ויכוח איתו שצריך לעשות מסיבת יום הולדת לילדים והוא דוחה בלי סוף. אילו היה לי רכב וגישה לכסף הייתי יוצאת כבר בעצמי וקונה את כל מה שצריך למסיבה. אז סוף כל סוף יש מסיבה אבל במחיר של דמעות שלי ונידנודים בלי סוף במשך שבועות.
זה הסוף .. אני בתהליך גירושים. אני כל כך עצובה שאחרי שניסיתי כל כך הרבה לא הולך.. אני חייבת להיות עצמאית. אצטרך לקחת שליטה על חצי מהכסף והמשאבים כדי שאוכל בתור התחלה להתפרנס ולספק את צרכי הילדים. אני גם עכשיו בלימודי מקצוע בשביל העתיד.
אני נחושה בדעתי לקחת איתי את הילדים. יש לי כבר 3 ילדים.. לא יודעת למה עשיתי ילדים בנישואים האלו. הם ילדים מקסימים, מקסימים. אבל מוזנחים.. האבא מתעלם מהם.. כמו שסיפרתי למשל על המסיבות יום הולדת שהוא לא עושה בשבילם. זה הילדים שלו ולא מזיז לו.. נכון שהוא לפעמים משחק איתם בדיגדוגים ומשכיב אותם לישון מדי פעם יפה.. אבל לעומת זאת משאיר אותם לבד ברכב או בבית ללא ידיעתי. הילד הגדול סיפר לי שהוא נסע איתם לקניות.. נכנס לחנות 'רק לרגע' ושלושתם חיכו לבד ברכב המון זמן עד שיצא מהחנות.
עוברים עלי לילות בכי מדי פעם.. משתדלת להיות חזקה. בעלי היה ידיד מקסים.. וגם עכשיו הוא ימשיך להיות - ידיד מקסים... כי החלק של התיפקוד הנורמלי בנישואים חסר.. אז מה שנשאר בינינו זה הידידות בלבד.

שיר יקרה, את נשמעת מקסימה ורגישה , עצוב שאת לא מקבלת את האהבה שאת מציעה בחזרה. לא יודעת מה לאמר, רק מחבקת אותך.
שימי לב מה קורה להרבה גברים אפילו הצעירים שבמלוא אונם, הם כבים מבחינה אינטימית אחרי שהאשה שלהם עברה לידות ויש ילדים בבית.
תופעה בולטת .. לא יודעת להסביר. אולי אנחנו בתור אימהות מקשר אותם לאימהות שלהם.. ואז אנחנו ניראות להם לא מיניות? לא יודעת ממה זה נובע, אבל העובדה היא עובדה..

מצטרפת לתסכולים. אני רוצה לספר על תסכולי. אני ובעלי כמעט לא מקיימים יחסי מין, יוצא אחת לחודשיים-שלושה. לפני כשנה התחלתי ללכת למקוה, ואז הוא החליט שהוא הולך לעשות לי דוקא ולא להתקרב אלי. לפני כשבוע, בשבת (במוצ"ש הייתי צריכה ללכת למקוה), אחרי ארוחת צהריים הלכנו לנוח ואז הוא התחיל לגעת בי, ורצה שנשכב. אני ביקשתי ממנו שיחכה עוד כמה שעות שאלך למקוה ואז אפשר יהיה אך הוא דחה את הבקשה על הסף, והתחיל להפשיט אותי. לבסוף הפסיק כי הילדים התחילו לריב והיה צריך להפריד בינהם. במוצ"ש הלכתי למקווה, והתקשרתי אליו להגיד לו שזה יקח זמן כי המקוה רק נפתח והיו הרבה נשים, הוא מצידו אמר לי עזבי אל תלכי תחזרי הביתה בשביל מה לך ללכת, ואני אמרתי לו שאני רוצה להרגיש אותו בערב ושנמשיך מה שהתחלנו בצהרים. כשחזרתי הביתה התקלחתי, התבשמתי, והשתדלתי להראות טוב ומושכת, הגשתי לו משהו לאכול, וכשנהיה מאוחר אמרתי לו שאני הולכת לישון. מיותר לציין שהבחור פשוט לא התייחס אלי. למחרת בבוקר הוא כנראה הרגיש שנפגעתי ואמר לבן שלנו, ילד (הילד עוד קטן ולא מבין) אתה יודע למה אמא כועסת, כי אתמול אמא הסתרקה והתלבשה וניסתה למצוא חן בעיני אבא, אבל זה לא הלך. ממש נצבט לי הלב, שהוא התעלם ממני ביודעין ערב קודם, ועוד מדבר על כך. הוא אומר לי שזה לא הולך ככה שכשיבוא לי הוא ירצה אותי וכו'. (אני רוצה לציין שאני באמת נראית טוב ואני די מושכת מבטים), דרך אגב גיליתי אצלו לאחרונה אוסף של סרטים פורנוגרפים שהוא החביא, ואני יודעת גם שהוא גולש לאתרי סקס. כיום אני מרגישה מאוד פגועה ומושפלת ואין לי כוחות להתגרש ממנו. אני יודעת שאין טעם להמשיך לחיות עם אדם שמדכא אותי מינית, ובלי קשר גם כל הזמן מעיר לי הערות בלי סוף על דברים קטנים.

מה איתך?

נפש בודדה,
אני לגמריי גם איתך.

את צודקת לחלוטין, מגיע לך רוך וסיפוק מינימליים שהוא לא נותן.

אבל לפני פתרונות קיצוניים, אולי תשקלו (כמו שכתבתי למעלה) ייעוץ זוגי?
אולי אצל רב או מישהו במגזר הדתי?

מה שהכי הקפיץ אותי:
הוא בא אלייך בטענות על איך שאת מכינה את הבית לשבת?
אמא שלו מעבירה ביקורת והוא מקשיב לה?

אוקיי, אני הייתי אומרת משהו כמו:
"אתה נשוי לי, לא לאמא שלך.
אם היא כזו פרפקט - אולי שהיא תגיע ותעזור לשבת גם בבית שלנו? אולי בכלל תלך אליה בשבת? בלעדיי??"


ואולי, רק אולי, אם זה מתאים לך.....
אל תעשי כלום בבית למשך שבוע. כלום. גורנישט.נעלמת. לקחת שבוע חופש.
ותציעי לו במתק שפתיים: "בוא חמודי, תראה לי איך אתה מכין את הבית לשבת?"

מתוסכלת בזוגיות,

דבר ראשון שחשבתי שקראתי אותך זה : "איזה זוגיות"?
זאת אומרת, מה בקשר בינך לבין בעלך הוא "זוג"?

איך אפשר בכלל לקנות אוטו יקר כשבת הזוג איננה מסכימה עימך?
איך אפשר לצאת מהחדר כשאשתך מדברת אליך, ויותר מזה, לא ללבן את זה אחר כך?
(בעלה של אורורה דווקא עשה את זה באופן די קבוע, עד
שהבהרתי לו שבפעם הבאה שהוא מפנה לי את הגב ובא אחר כך להתנצל ולדבר על הכל - אני לא אהיה שם....)

אני מצטערת, יקירה, אני חושבת שאתם צריכים טיפול או ייעוץ זוגי דחוף מאוד.
משהו כזה של כמה פגישות שיזכיר לו (כי את יודעת) שאתם זוג. לא שותפים לדירה. זוג.
וכשמאחרים לבוא - מודיעים, כי הזמן שלה לא פחות חשוב משלך. למשל.
ובזוגיות יש לבן/בת זוג צרכים שאמורים להתמלא.
לא במלואם אולי, לא כל הזמן, אולי, אבל מדי פעם בפעם, כן.


אם את רוצה אשמח להציע לך פרטים של מטפלים בדף הבית שלי.

נפש בודדה
מקשיבה לך

ואוו מתוקה ליבי יוצא אלייך... מכירה את המצב... לפני בערך שנה הייתי במצב דומה (לא משווה כי לא התחתנתי וללא ילדים... כך שלא יודעת אם אני מספיק במקום של לתת לך עצות) אבל אספר לך שכשנפרדנו נפתח בפני עולם שלם שהוסתר מימני כשהייתי בתוך הזוגיות. אז העצה שלי אלייך היא להקדיש לעצמך זמן (לימודי ימימה לדוגמא עוזרת מאוד להתחזק )או כל דבר שיעשה לך טוב בלי קשר לזוגיות . תחשבי אך ורק על האושר שלך ומה יעשה לך טוב לפעמים צריך המון אומץ כדי לגלות את זה .. מה שנשמע מדבריך שאיזשהו שינוי מוכרח להתרחש בחייך בקרוב כי משפטים כמו
מעדיפה לצאת מהנישואים מאשר להתאבד.
_לא רוצה לפרק את המשפחה אבל אני גם לא רוצה לחיות בנישואים בלי אהבה. ומי ירצה להתחתן איתי אשה עם כמה ילדים? אולי אשאיר את הילדים אצלו ודי ואלך לי לחיים חדשים? אבל אז הילדים ירגישו שאני נוטשת אותם. זה לא הוגן בשבילם. אבל נמאס לי....
ואני נדלקת ממנו בטירוף. הוא כל כך רומנטי ומראה אהבה וכל דבר שאין בבעלי. אני לא רוצה לבגוד בבעלי. וגם אם אתגרש הוא אסור עלי כי הוא לא יהודי...
(סליחה התחשק לי לצטט כמעט כל מה שכתבת...) זה מראה שאת סובלת וצריכה עזרה כי הרי קודם כל מצווה גדולה להיות בשמחה.. ואין יאוש בעולם.. אמר רבנו... תתחזקי יקרה.. אשמח לקרוא התפתחיות לטובה אמן.(:

מצאתי את הדף הזה שנראה לי הכי מתאים להעלות את הבעיות האלו.
זהירות זה ארוך, אז למי שאין סבלנות שלא יקרא ודי.

אני מקווה שזה המקום הנכון להתייעץ. לא טוב לי, רע לי. אני לא יודעת אם בעלי באמת אוהב אותי. אני לא יודעת אם הוא התחתן איתי מאהבה או בגלל שלא מצא מישהי יותר טובה ממני. יש לנו כבר כמה ילדים. ובמשך השנים זה רק נעשה יותר גרוע. לפני הנישואים לא שמרנו נגיעה אז היינו הולכים בהחזקת ידיים כמו זוג מאוהב והוא אמר לי שהוא אוהב אותי. הייתי מאושרת. אבל אחרי שהתחתנו הוא הפסיק להחזיק איתי ידיים. פתאום הוא אומר שזה מדגדג לו ושלא נעים לו להחזיק ידיים ושהידיים שלי מדי חמות. כאשר הייתי בהריון הראשון המצב החמיר. הוא כבר לא אהב לשבת איתי קרוב מדי.
הרקע שלו חרדי וההורים שלו אף פעם לא מראים אהבה פיזית. במשך השנים סבלנו מקשיים כלכליים. והוא כל הזמן מודאג לגבי בעיות כלכליות וזה מה שמעסיק אותו כל הזמן.
אנו כמעט אף פעם לא יוצאים אלא אם אני מזכירה לו ומנדנדת לו. פעם הוא היה צריך לצאת לתערוכה של ממתקים ומוצרי שוקולד למכירה והוא היה צריך ללכת לשם כדי לקנות בשביל העסק שלו ולא עלה על דעתו להציע שאצא איתו. כאשר שאלתי אותו אם אני יכולה לצאת איתו הוא אמר שהוא מעדיף לצאת לבד, אבל כאשר ראה שנפגעתי הוא הסכים מחוסר ברירה.

אין לו צורך מיני גבוה. מצידו רק ליל המקווה יספיק ואם אני רוצה עוד אני צריכה לנדנד. וגם בעת היחסים האינטימים ברגע שמגיעים ל´עיקר´ הוא מייד גומר ואז מתנתק רגשית. (מה שלא מאפשר לי הזדמנות להגיע לסיפוק) הוא מחבק אותי רק כדי לרצות אותי אבל מצידו הוא יסתלק וילך לישון.

הוא הרבה פעמים מגיע הביתה מאוחר. אם אני מנסה לטלפן אליו הוא לא מרים את הטלפון ואני מבקשת שיגיד מתי הוא בא הביתה. לפעמים הוא לא מתקשר בחזרה, וגם אם הוא אומר מתי הוא בא הביתה הוא מאחר בשעה או שעתיים ואומר שהוא לא ציפה שזה יקח לו כל כך הרבה זמן.

כאשר הוא מגיע הביתה הוא רק רוצה לאכול ארוחת ערב, לקרוא אימילים במחשב, לקרוא חדשות ואז ללכת לישון. אני מחכה בסבלנות שיתפנה מכל העיסוקים האלו כדי שנוכל לשוחח קצת כדי ליצור קשר אבל זה לא קורה אם אני לא מנדנדת! נמאס לי!

כאשר הוא מגיע הביתה אני לא מקבלת את פניו בכעס (אלא אם איחר וזה קורה הרבה, אוף!)
אלא אומרת אני שמחה מאד שהגעת הביתה התגעגעתי אליך. אם אפשרי אני נותנת לו נשיקה.ואז מחכה בסבלנות עד שיתפנה אבל זה לא קורה. ואם הוא מדבר איתי בסוף כבר הוא עייף מאד וכולו משדר חוסר עניין קיצוני. הוא יושב ונשען אחורנית ועיניו נעצמות מרוב עייפות והוא נרדם לי באמצע המשפט. אבל כאשר הוא קורא במחשב או בעיתון עינייו פקוחות בעניין עירני.

ויש לנו המון ויכוחים. הוא כועס עלי שאני לא עושה כלום בבית, אלא יושבת על המחשב וערה עד מאוחר ושאני לא עובדת. (אבל אני כן מתפקדת בבית במה שצריך, כביסות, נקיונות בישולים וכו') אז אמרתי לו שאם אעבוד אם אמצא עבודה, המיסים יקצצו מהמשכורת, ואז אצטרך גם לשלם למטפלת לכל הילדים ולכל הנסיעות ולא ישאר לי כמעט משהו. ואז אחזור הביתה מאוחר ואראה את הילדים שלי רק בערב לזמן קצר ואצטרך מהר להשכיב אותם לישון. זה לא היה החלום שלי בנישואים שאלד ילדים כדי שאתן למישהי אחרת לגדל אותם!
אני לא יודעת למה כאשר אשה עובדת כמטפלת של ילדים אחרים, מנקה את הבית, עושה כביסות, משחקת עם הילדים וכו´ זה נחשב למקצוע שמשלמים עליו טוב אבל ברגע שהאשה עושה את זה בבית שלה, זה נחשב שהיא לא עושה כלום ושהיא חיה על חשבון בעלה.

והבעל אומר: למה שלא תצאי לעבודה, תרגישי טוב תדברי עם אנשים. תצאי לרחוב תדברי עם אנשים כדי שהם יכירו אותך ואולי תמצאי עבודה בצורה כזאת.
אבל אני מרגישה שבאזור שלי אף אחד לא מתיידד איתי. אני בודדה. ניסיתי ללכת לגינה השכונתית. אף אחת לא מדברת איתי מעבר לכמה מילות נימוסין. מעולם לא הצלחתי למצוא עבודה. אני שוקלת ללמוד מקצוע מכניס אבל אני לא יכולה כרגע להכנס לבית הספר כי אנו שוקלים לעבור דירה ואני לא יכולה ללכת לבית הספר רק כדי לעזוב כי אנו עוברים דירה. אצטרך לחכות עד שהדברים יתבררו. אבל בעלי לא מבין את זה ומאשים אותי שוב ושוב ושוב שאני עצלנית ולא עושה כלום.

יש לנו גם ויכוח על הצורה שאני מכינה לשבת. הוא מתפאר באמא שלו שהיא כזאת עקרת בית מסודרת ושהיא מבשלת ביום חמישי ומנקה ביום שישי ושהיא גומרת בשעה 12 בצהריים ועד שבת הכל מוכן. אני אומרת לו שאני מעדיפה שהאוכל יהיה טרי באותו היום ושהנקיונות יהיו ביום חמישי אבל הוא ממשיך להתלונן ולא מוכן לקבל את הדרך שלי. גם אמא שלו אומרת לו שהייתי צריכה לנהל את הבית יותר טוב ואז הביקורת שלה גורמת לו לבקר אותי על זה.

הוא בחור טוב אבל אין בינינו כרגע שום אהבה רומנטית. הוא אומר לי אני אוהב אותך כמו שקפאו שד. לא מתוך הלב. הוא אף פעם לא אומר לי שהוא גאה בי, אף פעם לא נותן לי חיבוק מנחם אם אני בוכה. הוא אף פעם לא עושה בשבילי הפתעה כמו לצאת לאיזה מקום כייפי. לא צריכה שומדבר גדול באמת! מספיק שהוא יקח אותי לטייל על חוף הים או לשבת בייחד בגינה ולדבר שיחת נפש.

בעלי גם אומר שהוא רוצה שאעשה מצווה ואשמח את אמא שלו ואת האחיות שלו ושאדבר איתן בטלפון. אבל אין לנו שום נושאים משותפים לדבר עליהם. והוא אומר: הה זה בגלל שאת מזלזלת באמא שלי את מזלזלת במשפחה שלי. אבל זה לא קשור. אני פשוט רוצה לדבר עם חברות עם אותם נושאי עניין.

ואז אנו מתווכחים הרבה על אותם הנושאים שוב ושוב.
ניסיתי ללכת ליעוץ נישואים. והיועצת נישואים מתמקדת על זה כמה שאני מדברת אליו בעצבים ושאני נודניקית ואומרת אותם הדברים שוב ושוב. אבל הם לא שמים לב שכל זה בגלל שאני כל כך מתוסכלת ומאוכזבת מהנישואים.

אני רואה זוגות שהולכים מחזיקים ידיים ואני מתפוצצת מקינאה ואכזבה צורבת. בהתאספויות משפחתיות מהצד שלי אני רואה את הבנות הדודות שלי נשואות באושר ומחזיקות ידיים חופשי, מחבקות חופשי ואפילו יושבות ליד הבעלים שלהן ולפעמים היא שמה רגל על הרגליים שלו. בעלי לא מוכן לקירבה כזאת ואומר שהרגל שלי מדגדגת לו את הרגל . אבל הוא מרשה לילדים לשבת עליו בלי בעיה. וזה כואב לי!

ואז אני שמה לב שאני מסתכלת מסביב ונדלקת מגברים אחרים. יש לי ידיד גבר שאני משוחחת איתו לפעמים. גם הוא בקשר אומלל עם החברה שלו מסיבות דומות. ואני נדלקת ממנו בטירוף. הוא כל כך רומנטי ומראה אהבה וכל דבר שאין בבעלי. אני לא רוצה לבגוד בבעלי. וגם אם אתגרש הוא אסור עלי כי הוא לא יהודי.

לא ציפיתי שאשקול גירושים. אני כל כך מפחדת. האם אפשר להציל את הנישואים? אם בעלי לא ישתנה ולא ילמד לספק את הצרכים שלי אני לא יודעת מה אעשה. בעלי מצידו הכל יכול להמשיך כרגיל. בבחינתו חיי המין בסדר גמור הוא לא צריך יותר מזה. הוא רק מתעצבן שאני כל כך נרגנת ולא עובדת כמו שהוא רוצה.

אוף אני בוכה. לא יודעת מה לעשות. יש לי ילדים. לא הוגן בשבילם לפרק את המשפחה. לא רוצה לפרק את המשפחה אבל אני גם לא רוצה לחיות בנישואים בלי אהבה. ומי ירצה להתחתן איתי אשה עם כמה ילדים? אולי אשאיר את הילדים אצלו ודי ואלך לי לחיים חדשים? אבל אז הילדים ירגישו שאני נוטשת אותם. זה לא הוגן בשבילם. אבל נמאס לי. אני מעדיפה לצאת מהנישואים מאשר להתאבד. אבל אני רוצה להציל את הנישואים!!!!! אוף!!

תודה שקראתם אפילו שהיה ארוך.

עורך/ת? חשבתי על זה, אשמח שתעבירו את הודעתי הנ"ל לדף בית אישי שלי...
תודה
דנה

האמנם אני בדף הנכון? אם יש משבצת נכונה יותר, אין לי בעיה שיעבירו לי את ההודעה...
העניין הוא כזה: ואנסה לתמצת:
אנחנו נשואים כבר 7 שנים, 2 ילדים, כל אחד סוחב את משאו הדי כבד ביחס לממוצע (נטישה בילדות+גירושין, התעללות)מבחינתי ההפיכה להורות הצילה אותי, מבחינת בעלי - הייתי אומרת "יכל לוותר על זה". מאז ההורות, החלו קשיים, ועד היום במינונים שונים לבעלי יש התפרצויות כעס, עקב קושי לשאת בכי, עקב הקשיים שלו שמעולם לא ממש הצליח לעמוד מולם, הוא אבא נפלא עד שמתחילים לבכות, או להתנהג "לא יפה". ברור לי שעקב אי טיפול בענייניו אנחנו מגיעים למצבים מיותרים, ובטח שקשה לי לבנות איתו את עוצמנו כי כל הזמן יש נסיגות, אני מבחינתי כן מטפלת בעצמי, ואכן חל שיפור רב במצבי, מה שמאפשר לי לא "לקחת" אישית את המשברים שלו, הכוללים גם סינוני השמצות נגדי. כמה פעמים חשבתי כבר שזהו, אני פורשת, הולכת עם הילדים ועם האומץ שלי, אבל עונות הרגיעה, הידיעה שיש אבא אמנם קריזיונר אבל הוא פה ונוכח ועליי לציין שהמצב גם השתפר אצלו יחסית לפעם, אבל עדיין אנחנו סופגים מצבים לא נעימים. ברור לי שכל אדם עצבני, מתפרץ, עובר תקופות כאלו ואחרות אבל פה זה שד קבוע, שיוצא מעת לעת בלי שליטה, בלי הכנה, בא והולך, פעם היה פוצע אותי מאד, והיום אני מתעלמת (?) או שורדת את זה, אני שואלת את עצמי, מה גרוע יותר- רחוק מאבא,עם כל הקשיים הכלכליים, עם לגדל לבד לגמרי, עם הבטחה שהם לא מואשמים במשהו שהם לא אשימים בו, עם הבטחה שמישהו לא ישפיל אותי כי הוא ממורמר או אבא קרוב שמנסה ומשתדל אבל הרבה פעמים פשוט לא מסוגל להכיל, ואף יוצר סביבה שדורשת הגנה (בעיניי). תמונת משפחתי הגרעינית היא שאמי חיה עם אבי, ולרוב סבלה מזה, ושרדה את זה, אבל אני מרחמת עליה ועל מה שהיא עברה ועוברת עכשיו...זה כמו גלגל הסיפור שלי, שנובע ממצבו של האיש איתו הגורל בחר שאחיה (וכן, במקרה שלי בתקופה ההיא זה היה הגורל, ואני לא מזלזלת בכוחו ויכולתו להתאים נשמות בעולם)....אשמח לשמוע תגובות... בדיוק המשפט שכתוב לי פה למעלה "אם יצאת מכליך אל תשכח לשוב...." כ"כ מאפיין את בן זוגי, יוצא ולא במהירה חוזר...

אולי יש לו קשר מחוץ למסגרת?
סליחה...

אינדקסתי ב מדור_ זוגיות ומיניות , אבל אז עלה על דעתי לשאול מה הכותבת רוצה שייעשה בדף הזה
אולי לאחד עם דף קיים?

תודה על העיצות.
האם הוא לוקח על עצמו משימות מנטליות מורכבות, בבית או בעבודה (כמו להתווכח עם רשויות, בירוקרטיה, השוואות מחירים וכדומה)? זה הכשרון שלו . מכל מה שאני משתפנת, הוא בא ולוקח פיקוד.

אני לא חושבת שהוא מדוכא קלינית. אני חושבת שהוא קצת מדוכא מהמצב הכספי.

אנו סובלים מאד מבעיות כספיות. קנינו בית, ובדיוק אז בעלי אבד את העבודה שלו. אחרי זה הוא הקים עסק עצמאי ובפזיזות קנה רכב חדש יקר, אף על המחאות שלי. בסוף הוא נאלץ להפטר מהרכב ולא יכל, כי כל מי שרצה לקנות את הרכב רצה לשלם מחיר נמוך. בסוף כאשר לא עמדנו בתשלומים, חברת הרכב לקחה את הרכב. עכשיו הנושים מציקים לנו, ומטלפנים אלינו כל הזמן ומאיימים עלינו שיתבעו אותנו, ויקחו מאיתנו ריבית גבוהה על כל הכסף שאנו חייבים. מצד שני הוא מצליח לאט לאט להתקדם בעסק הפרטי שלו.

הוא למד להזהר בענייני כסף. עכשיו הוא רוצה רכב משומש זול לעבודה שלו. כדי שאוכל להשתמש ברכב המשפחתי לקחת את הילדים, במקום להיות לכודה בבית, בלי אפשרות לזוז. העבודה שלו מאד מלכלכלת ודורשת הרבה כלי עבודה גדולים, שקי מלט, שקי צבע, וגם צריך להוביל בלוקים. המכונית המשפחתית הקטנה שלנו לא מתאימה לדרישות האלו. כך הוא מבזבז זמן יקר כאשר הוא צריך למצוא מישהו שיסכים להלוות רכב גדול כדי להוביל את הדברים האלו ללקוחות שצריכים בלוקים גדולים או בלטות לרצפה.

כל המצב הזה מאד מתסכל את בעלי. הוא נראה בציפיה מתוחה שכל הבעיות הכספיות יעברו ואז יוכל לנשום לרווחה. מה שכואב לי שבנתיים הוא מתנהג כמו חבית אבק שריפה. אז שיהיה גם בעיות כספיות וגם בעיות בזוגיות? למה הוא לא חושב שאפשר מצד שני לקבל ממני תמיכה, ובמקום זה הוא מתנהג אלי בצורה מעצבנת? לא שאני מושלמת. לפעמים אני מעירה לו יותר מדי, ולפעמים אני מתרגזת יותר מדי.

בעלי מדי פעם באמת מנסה להשתפר, לצאת איתי למקומות כמו לבקר אנשים, ללכת למסעדה או לצאת לקניונים. לקנות דברים טעימים, לתת לי מסג' בגב, לדבר איתי, לתקן תיקונים קטנים בבית, אבל עדיין לא מסוגל לשבת איתי לאורך זמן, והרבה פעמים מתרגז ומדבר בעצבים כמו הבעיות שכתבתי כנ"ל.

כבר ניסינו יעוץ, אבל הרגשנו שהיועצת לא ממש יודעת מה להגיד. לכאורה היא נותנת עיצות טובות, אבל לא התייחסה לבעיות שבמין, או זה שהוא דוחה אותי מהצד הימני. אנו ממשיכים לחפש מישהו שנוכל ממש להתדיין ולמצוא מה אפשר לעשות בנתיים.

אכן, גם לי עלה בראש דיכאון. יש כאן איזה דף, חכי, אני הולכת לחפש.
תראי מה מצאתי:
הראשון הוא הדף הרלבנטי -
איך להתמודד עם דיכאון של בן הזוג

אבל אולי גם אלה יתנו לך רעיונות:
מחפשת מסגרת אלטרנטיבית למישהי בדיכאון עמוק
תרגיל נגד דיכאון
תרופה נגד דיכאון

באמת נשמע שרע לך.
אין לי עצות, חוץ מתהייה שעלתה בראשי בזמן שקראתי.
יכול להיות שהוא בדיכאון?

נשמע שהוא הפך לפאסיבי מאוד מאוד, כל מגע מציק לו, מלבד הפורקן המיני, והוא די אוטם את עצמו כלפי המחוייבויות המשפחתיות.
האם הוא משקע בתחומי ההתעניינות שלו? האם הוא נהנה לבלות בחוץ? האם הוא לוקח על עצמו משימות מנטליות מורכבות, בבית או בעבודה (כמו להתווכח עם רשויות, בירוקרטיה, השוואות מחירים וכדומה)? האם הוא שמן באופן דראסטי לאחרונה או רזה? האם ההזדקקות הפיזית שלו אלייך כגדלה מאוד לאחרונה או פחתה?
לאחרונה זה יכול להיות גם בשנים האחרונות. השאלה היא מה את מרגישה אינטואטיבית, שהוא השתנה לרעה כבן זוג וכאבא, אך כאדם הוא עדיין נהנה יחסית מדברים כבעבר? או שהוא הפך לאדם שבכל המובנים הפך להיות קשה עם עצמו ועם הסביבה?

שווה לבדוק בינך לבין עצמך אם הוא סובל מדיכאון, זו תופעה הרבה יותר שכיחה משחושבים. הוא לא חייב להיות תקוע במיטה בשביל להחשב מדוכא, מספיק שהוא חי בווליום מאוד נמוך, עושה את המינמום הנדרש, מתחמק מכל מה שאפשר, רב ומתנהג כמו ילד, ולא נהנה מפעילויות שבעבר עניינו אותו.
בכל מקרה, אם נדמה שכן, אז כדאי ללכת לייעוץ.
זה מה שעלה לי לראש, בכל מקרה, יש הרבה אפשרויות נוספות להתנהגות שלו, וודאי שעוד יכתבו על זה, וגם יש מקרים מאוד דומים לשלך פה בפורום, שמהם עוד ניתן לחשוב על כיוונים אפשריים לבעיה ולפתרון.

אני מרגישה את התיסכול שלך עולה מן הכתוב וזה מאוד כואב. את נשמעת בודדה מאוד ועצובה וכמעט חסרת אונים ללא יכולת להבין מה מניע את בעלך לנהוג כפי שהוא נוהג. אני הייתי מנסה לחשוב מה מניע אותו? מה גורם לו להתנהג כך, במיוחד לאור העובדה שאת אומרת שהוא לא היה כך בעבר (לפני החתונה). אני לא אשת מקצוע, אך אינטואיטיבית נראה לי שהוא מתנהג באופן שתואם הגדרה של פאסיב-אגרסיב - כלומר הוא מרגיש כנראה, רגשות קשים של כעס ותסכול בעצמו, אך בוחר להוציאם בצורה פאסיבית - על ידי אי-עשייה. זו התנהגות שיכולה להוציא מהדעת, אבל היא מנסה לומר משהו, יש מאחוריה כעסים או פחדים - ויש לנסות להבינם.
האם בעלך יודע מה את מרגישה? האם שיתפת אותו שלא במצב של ריב וויכוח, אלא תוך שיחה כנה ואמיתית על הרגשות שלך - שיחה שבה את מבהירה שאת אוהבת אותו ומעוניינת בהמשך החיים המשותפים? שיחה כזו צריכה להיות לא-מאיימת עד כמה שאפשר, אך מבהירה מצד שני את העובדה כי הדברים כפי שהם אינם מספקים. יתכן שתופתעי ותגלי שגם הוא אינו חש בטוב. יחד עם זאת, יתכן שבעלך מדחיק דברים בצורה כה עמוקה שרק סיוע מקצועי יכול לעזור. במקרה זה אולי כדאי שאת עצמך תפני לטיפול. גם אם מצבכם הכלכלי בכי רע, ניתן לפנות לטיפול ויעוץ במסגרת קופות החולים או התחנות לבריאות המשפחה השונות. בהצלחה.

שכחתי עוד דוגמא:
כאשר אנו ממהרים לצאת אף פעם זה לא יהיה ששנינו נמהר בייחד. הוא יעמוד לי על הראש וינדנד שאזדרז. אני צריכה להלביש את כל הילדים ואת התינוק, ולארוז. זה יכול לקחת אפילו שעות. גם אם אני מוכנה הוא יושב וקורא או יושב על המחשב. ואז החנויות נסגרות ואז אין מה לצאת. ואז בעלי מאשים אותי שהוא חיכה לי, ואני מאשימה שזה ההפך שאני חיכיתי. למה כאשר הלכתי לשירותים, הוא לא יכל באותו הרגע להלביש את הילדים? למה הוא צריך לעמוד ולהגיד נו נו במקום לעשות מה שצריך. רואים את הילד מסתובב יחף. הוא לא מבין לבד שצריכים לשים לו נעליים? מה הוא מטומטם?
ואז אני שוב במעמד של אמא שמזרזת את הילדים, כולל הבעל.

התלבטתי אם לפתוח דף חדש. כאשר חיפשתי באתר, לא מצאתי תשובות לבעיה הספציפית שלי. לא מוצאת מקום לבטא את כל התסכול שלי, לכתוב חופשי ולמצוא פיתרון מעשי.

אני נשואה 5 שנים, ואמא ל2 ילדים. כל יום שעובר, התיסכול שלי גובר. אני מוצאת את עצמי מתעצבנת על בעלי יותר ויותר. היחסים שלנו פתאום יותר יחסי בן ואם ולא מספיק יחסי בעל ואשה. במילה אחת: נמאס, נמאס, נמאס!!

אז זה דף תמיכה

כאשר פגשתי את בעלי, הכל היה נראה מתאים. היינו מרקע דומה. בחור עם לב זהב, עדין, שמח עם חוש הומור שאהב לצאת ולבלות. בנינו את האהבה בינינו כמה שנים. היינו ידידים הרבה שנים, ואז בסוף זה התפתח לאהבה. לא התאהבות מטורפת שמטריפה את כל החושים אבל תחושת ביטחון ונוחיות בייחד. אהבנו לדבר שעות לתוך הלילה. לפעמים אנו כן מדברים גם עכשיו. הוא אוהב לפנק אותי, קונה לי שוקולד פה ושם, ומשהו טעים.
היינו הולכים בייחד ומחזיקים ידיים כמו זוג מאוהב. היינו מתחבקים. אהבתי להתרפק עליו ולהרגיש את החזה שלו עולה ויורד כאשר הוא נושם. כאשר נסענו באוטו בנסיעות ארוכות החזקנו ידיים. היינו מספרים סודות אחד לשני.

בניגוד להורים שלי, בנישואים קרים. אבא שלי אף פעם לא מראה אהבה פיזית לאמא שלי. אף פעם הוא לא יתן חיבוק לאמא שלי. היא רעבה לאהבה. הורי היו מתווכחים בכעס הרבה, ומטיחים עלבונות אחד בשני. אבא שלי היה מגיע הביתה מאוחר, ואמא שלי היתה בוכה שהיא כל כך בודדה. גם כן משהו דומה עם ההורים של הבחור. אלא שהם הסתדרו וכיבדו אחד את השני מאד. האמא של הבחור לא דרשה אהבה פיזית, לא היה לה צורך כזה. אז אצל ההורים שלו זה יחסים רשמיים קרים כי הם כאלו, ואצל ההורים שלי זה יחסים רשמיים קרים, כי אבא שלי קר ולא איכפתי לאמא שלי. שלו מאושרים. שלי לא מאושרים.

הבחור שלי כמובן לא היה כזה. גם הוא לא אהב יחסים קרים כאלו. כאשר אמרתי שאני מפחדת שאחרי הנישואים הוא לא ירצה להחזיק איתי ידיים הוא אמר שזה לא יקרה.
אחרי שהתחתנו בחתונה מאד שמחה, מייד אחרי החתונה הרגשתי שמשהו לא היה בסדר. כאשר נסענו הביתה מהאולם, זאת היתה פעם הראשונה שהוא התמקד בנהיגה. כאשר החזקתי את היד שלו מתוך הרגל, הוא נע באי נוחיות ומשך את ידו. חשבתי שזה היה בגלל שהוא עייף והיה כבר 3 לפנות בוקר.

בשנה הראשונה לנישואים, היינו מאושרים. אבל משהו הציק לי. הוא כבר לא החזיק ידיים איתי. הוא אהב מאד סקס, אבל מדי מהיר לטעמי. אני אף פעם לא הרגשתי מסופקת. אף פעם לא הגעתי לאורגזמה איתו. אפילו שהוא ניסה. לא הרגשתי כלום וזהו. הפעם היחידה שהרגשתי משהו שאוננתי לבד ולא בנוכחותו. יחסי מין איתו בדרך כלל אורכים כדקה במקרה הטוב. אמנם אנו מעסים אחד לשני את הגב ואוהבים להתחבק, אבל ברגע שמגיע המין, תוך דקה הוא כבר אחרי, ואז הוא מסתובב לצד השני ונרדם. אני מרגישה לבד ופגועה.

כאשר אני הולכת ברחוב ורואה זוגות שהולכים מחזיקים ידיים, אני מרגישה שבא לי לבכות. אני לא יודעת למה הוא מתחמק בעיקביות מלהחזיק ידיים.
אחרי שילדתי את ילדי הראשון, כבר לא יכלתי להמשיך לעבוד כי זה לא היה כדאי בבחינה כלכלית. אם אצא לעבוד אצטרך לממן את המעון, ואת הנסיעות, כך שאני לפעמים עובדת מהבית.

עברנו די הרבה. בעלי איבד את העבודה שלו, היו לנו בעיות בפרנסה. זמן מה חיינו במחסור. בעלי התחיל להתלונן שאני לא עובדת. הייתי אומרת לו על התועלת המעשית של לצאת לעבודה. הוא היה משתתק עד לפעם הבאה.
במשך הזמן זה החמיר. היינו מתווכחים בכעס. כאשר אני מדברת הוא מתעלם, ויוצא מהחדר.
כאשר אנו אוכלים ארוחת ערב, הוא לוקח עיתון וקורא במקום לשוחח איתי. ואם אין עיתון, הוא כל רגע יסתכל במחשב.

בעלי גם נעשה שכחן כרוני. כל דבר אני צריכה להזכיר לו. אם לא אזכיר לו משהו, הוא יכול לשכוח לתמיד, ואז לבוא אלי בטענות שאני לא מזכירה לו. למשל, השירותים היו סתומים, והכיורים היו סתומים. המים כבר עלו. לא יכלתי לקרוא לשרברב כי לא היה לנו כסף. הייתי צריכה ממש להתחנן ולבכות שיזמין שרברב. בבית יש חלון שבור, יכולים לעבור חודשים עד שיתפנה לתקן את החלון. יש סידורים שצריכים לעשות בשביל הילדים. אין לי דרך לעשות את הסידורים כי יש לנו רכב יחיד, שבעלי משתמש ברכב כדי לצאת לעבודה.
בעלי גם יוצא בבגדים מלוכלכים עם כתמים, וריח גוף. הוא יחליף בגדים או יתרחץ רק אם אני אזכיר לו. כאשר הוא אוכל עוף, הוא אוכל את העוף בידיים ומנגב את ידייו המלוכלכות בחולצה שלו. ואז אני צריכה לעמוד על הראש שלו כמו אמא ולהגיד, תנגב במפית, לא לאכול עם הידיים..
הוא גם שוכח לגזור את הציפורניים שלו, של הידיים ושל הרגליים. הן גודלות ארוך מאד. זה מאד מעצבן לישון בלילה ואז להיתקל ולהיסרט ברגליו עם הציפורניים הדוקרות האלו!

לפני שהתחתנו הוא היה אדם מאד נקי ומסודר, שהתרחץ כל יום, ולבש בגדים נקיים.

כאשר אנו צריכים לצאת לקניות זה נהפך לסיוט. הוא דוחף את העגלה עם התינוק, הולך בצעדים מהירים קדימה, ואני צריכה כל הזמן לרוץ אחריו. לפעמים אנו עוברים על פני חנות שיש משהו שהייתי רוצה להראות לו ולשתף אותו, הוא כבר רץ הלאה קדימה. אם אמרתי לו שיחכה רגע, הוא עומד בפתח החנות והגב אלי ואז אני לא יכולה להראות לו כלום. למשל היינו צריכים לקנות בגד לילדים. עברנו על פני חנות ילדים. מצאתי שם בגד שמצא חן בעיני. הוא כבר המשיך ללכת קדימה. ונעלם. לא ידעתי איפה הוא. התייאשתי והלכתי הביתה.

הוא ממשיך ללחוץ עלי שאצא לעבודה. כאשר אני שואלת אותו ומה יהיה עם התינוק, איפה התינוק יהיה ? הוא מיתמם, מה הבעיה, קחי את התינוק איתך לעבודה! כאשר אני אומרת לו בפעם המליון שבמקומות עבודה לא מסכימים שיביאו תינוקות הוא אומר, זאת באמת בעיה, עד לפעם הבאה שהוא שוב מנדנד. חמותי כבר אמרה לבעלי שיפסיק להלחיץ אותי.

היתה תקופה שהוא היה מגיע הביתה מאוחר. הייתי מטלפנת אליו בפלאפון לשאול מה קרה. הוא אף פעם לא הרים. ואז כאשר היה מגיע הביתה היה מתנצל ואומר שהיה מקרה חירום בעבודה. הוא כל פעם מחדש שוכח להודיע לי. הכנתי ארוחת ערב, והיא כבר קרה, והאשה גם. היו מקרים שהוא הגיע הביתה מהעבודה כולו מאובק בשעה 3:00 לפנות בוקר. זה כבר לא קורה עכשיו אחרי שנדנדתי לו הרבה שלא יעשה את זה. אבל לפעמים כאשר הוא קצת מאחר, הוא תמיד שוכח להודיע לי. אם הייתי יודעת שיאחר לא הייתי נשארת בבית עם ארוחת ערב, הייתי מנצלת את הזמן לצאת עם הילדים.

כל יום קורה משהו שמעצבן אותי מאד. דוגמא קטנה פה: לפני כמה ימים, קנינו חליפה לילד. כאשר הגענו הביתה שמנו לב שבחנות הם שכחו להוריד את הפלסטיק שהיה צמוד בחוזקה לצווארון, שיגרום לאזעקה אם ינסו לקחת את המוצר הביתה, מה שמונע גניבות מהחנות. מה שבשיטה שאם מנסים להוריד את זה, זה ישפריץ דיו. בעלי רצה לקחת את זה ולנסות להוריד את זה בכוח עם סכין. אמרתי שלא כדאי, שזה יעשה חור בבגד ובמקרה הגרוע ישפריץ דיו ויהרוס הכל. שנלך בחזרה לחנות ושהם יורידו את זה.
בעלי הניח לחליפה. אבל כאשר הלכתי לשירותים, וחזרתי, ראיתי שבעלי מתעסק עם הבגד ומנסה בכל הכוח להוריד את זה. רתחתי מכעס. אמרתי לו: אמרתי לך כבר אז למה אתה מתעקש? הוא מחייך חיוך תמים של ילד מרדן ואומר למה לא? אני סקרן לראות אם אצליח להוריד את זה. שוב פעם אני מוצאת את עצמי אמא של ילד מרדן. כמובן שהוא מתנצל ואומר שלא יעשה את זה יותר.

עד לפעם הבאה.

כאשר אנו יושבים בייחד, הוא זע באי נוחיות ומנסה לשמור מרחק ממני.
יש לו נוהג שהוא לא מוכן לתת לי לשבת על ידו בצד הימני שלו. הוא מתלונן שזה מדגדג אותו. כאשר יושבים על הספה הוא תמיד ישב בצד הימני של הספה כדי שלא אשב בצד הזה. לפני שהתחתנו זה לא היה ככה. הוא הרגיש בנוח איתי בשני הצדדים, הימני או השמאלי.
אני מרגישה שהוא נשוי איתי רק למחצה במשמעות הזאת: ימין לא, שמאל קצת לפעמים.

רק אספר שהוא היה בעבר נשוי למישהי אחרת. האשה האחרת סבלה מסכיזופרניה והתקפות זעם. הוא לא אהב מין איתה בכלל. כאשר הם לא הסתדרו בכלל, הוא לא רצה שום אהבה פיזית איתה. כאשר שאלתי את בעלי אם זה בגלל שיש לו הרגל מהעבר לדחות אשה מעליו, שבגלל זה הוא דוחה אותי מעליו למחצה, הוא אומר שזה לא נכון.

אם אנסה לחבק אותו, הוא יתן חיבוק קצר, אבל מהר מאד יזוז באי נוחיות וינסה ללכת. כאשר אנו ישנים, הוא זז לצד ההכי רחוק של המיטה שחס וחלילה לא ישן ביחד איתי. כאשר הוא מתקרב אלי, וכן מחבק, אני יודעת שזה בעצם פעילות מקדימה למין. ואז אני מתחמקת, כי אני אוהבת להיות קרובה אליו, וכל זמן שהצלחתי להתחמק מיחסי מין, אני נהנת מקריבה מחודשת אליו, אמנם מוגבלת אבל בכל זאת משהו יותר טוב מכלום. אני מנסה לדחות את המין ככל האפשר כי אני יודעת שברגע שנגמור עם המין, הוא יתרחק שוב לשבועות נוספים.

בעלי טוען שיש לו סקס לוהט איתי. הוא מאד מרוצה מהמין איתי, אבל כמובן מפריע לו שזה קורה לעיתים כל כך רחוקות. הוא רוצה לפחות פעם פעמיים בשבוע. אבל אני דוחה את זה עוד ועוד כמה שאפשר מהסיבות האלו.
בשבילי הסקס הוא ממש כלום ומתסכל.
אחרי הסקס שהיה דקה במקרה הטוב, אם אנו עדיין מחובקים, הוא מתחיל לזוע באי נוחיות. הרגל שלי נוגעת לו ברגל ומדגדג לו פה ומדגדג לו שם. הוא מסלק את היד שלי שנוגעת בגב שלו, ומסלק את הרגל שלי שבמקרה נגעה ברגל שלו ואז הוא מחזיק את עצמו באוויר כי המגע של גופי בגופו לא נעים לו ומדגדג לו ואני מרגישה רצון לצרוח בתסכול.

שלא תחשבו שאני מתכוונת להיות דבק וכל הזמן להחזיק ידיים וכל הזמן להיות מחובקת, אבל אני מרגישה צורך לקירבה נורמלית, כמו נשיקה על הלחי כאשר הוא הולך לעבודה או חוזר הביתה.. איזה חיבוק קצר.. קצת החזקת ידיים כמו שעשינו לפני שהתחתנו. לעמוד על ידו בנוחיות בלי שהוא יתחיל לזוז באי נוחיות ויתרחק.

בעלי שואל אותי למה אני כל כך לא מעריכה את מה שהוא עושה בשבילי. הוא קונה שוקולד ומביא הביתה דברים טובים. אמרתי לו שהדבר שאני הכי רוצה זה אותו, ואהבה! יותר חשוב משוקולד ודברים. אם הוא יהיה סבלני ומקשיב ורגוע זה ישמח אותי יותר משוקולד. הוא אומר בהתנצלות שאני צודקת.

אני לא מתכוונת להיות ביקורתית וכל הזמן לבוא אליו בטענות. אם היתה לנו שיחה טובה או חיבוק טוב או שהוא עשה משהו נחמד בשיבלי, אני יודעת להודות ולהעריך את זה וחשוב לי מאד להגיד לו שהוא שימח אותי. ושאני אוהבת אותו.
בסך הכול יש לו לב זהב לבחור. אבל הוא יודע כל כך לעצבן.

כל הדברים האלו מאד מאד מכאיבים לי. אולי זה דברים טפשיים וקטנים שלא שווה להרוס זוגיות בשביל זה, אבל בכל זאת זה כל כך מפריע לי. אני מרגישה חוסר אונים. אני מרגישה במלכוד. כתבתי את כל זה כאשר אני מתאפקת לא לבכות. אני לא יודעת מה לעשות. כאשר אני קוראת ייסורי בגידה, אני מפחדת שיום אחד יקרה לי שאיזה מישהו זמין יותר פתאום יופיע ואז אהיה בסיכון לבגוד בבעלי. אני לא רוצה שזה יקרה. אני רוצה לחזור לאהבה המקורית שהתחלנו איתה. אני מרגישה שאם זה לא ישתפר, יום אחד אתייאש ואז אקום ואלך. הילדים מרגישים את המתח שבינינו. כאשר אנו מתווכחים הילדים מתחילים לנדנד והתינוק מתחיל לבכות.

מצטערת שזה היה כל כך ארוך. אני כל כך רוצה לשפר! בעלי אומר שהוא רוצה לשפר, אבל בשטח המעשי הדברים האלו חוזרים על עצמם שוב ושוב ושוב.

שיתוף:מתוסכלת בזוגיות