שלום קהילה יקרה
אני זקוקה לעצה - תמיכה - דברי חכמה....
בני בן הכמעט 4 עבר אתמול חוויה מאד קשה. במהלך טיול עם הגן לחורשה קרובה שבה הם מבקרים לפחות פעם בשבוע, הוא נקלע איך שהוא לקן צרעות, שתקף את כל ילדי הגן, אך בעיקר אותו.
היו איתו הגננת האהובה שהוא מכיר טוב, גננת חדשה שהתחילה לעבוד רק יום לפני, ואמא של אחת הבנות.
לפי הגננת, הוא היה ממש מצופה בצרעות, מאות. היא סיפרה שהוא צרח וצרח ובאיזה שהוא שלב פשוט נכנע וקרס.
משם הוא הועבר יחד עם עוד 5 ילדים, והגננת שהוא לא כל כך מכיר, על ידי שכן למרפאה, ולשם הגיע אמבולנס שלקח אותם למיון.
אבא שלו פגש אותו באמבולנס לפני שהם יצאו מהמרפאה, אבל היתה לו לפחות רבע שעה (עניין הזמנים לא לגמרי ברור...) שבהם הוא היה בלי אף מבוגר שהוא מכיר טוב. הגננת שהוא מכיר נשארה עם יתר הילדים שנעקצו פחות קשה.
ברמה הפיזית אני לא מודאגת - נראה שהוא מחלים יפה. ברמה הרגשית, הוא עבר חוויה מזעזעת. גם אם אנחנו (אמא או אבא) הינו איתו, זה היה מזעזע אבל בנוסף לזה הוא חווה את זה בלעדינו.
התגובה הראשונה שלו היתה פשוט להרדם. הגננת סיפרה שהוא נרדם (או התעלף) כבר בדרך למרפאה. בבית החולים הוא היה ישנוני מאד, נצמד אלינו ונרדם. אח"כ ישן רוב היום וגם היום (למחרת) ישן הרבה.
בין לבין הוא סיפר לי מעט, אבל יחסית הרבה בשבילו (הוא מהסוג שבדרך כלל עונה לשאלות כמו איך היה היום בגן ב-"כיף"... מה אכלת? "אוכל טעים..." למרות שיש לו יכולת מילולית מאד מפותחת, פשוט לא מרבה לספר חוויות
).
מה שאני מבקשת פה בעצם זה רעיונות איך לעזור לו לעבד את החוויה הזאת. אני לא בטוחה שמתאים לשדל אותו לדבר על זה עוד מעבר למה שכבר סיפר (היום הוא אמר לי שזה סיפור ארוך מדי בשבילו... ) אבל בכל זאת לא נראה לי נכון גם לתת לזה לדעוך לתוך העבר בלי לגעת בזה.