ואני מתארת לעצמי שאם הילדים היו ממשיכים בסירובם ללמוד לשחות - היית מאפשרת זאת להם.

תודה
בבקשה.
נזכרתי בעוד שני דברים:

1. הציקו לה בערך 5-6 שנים... שכל הזמן לחצו ונדנדו.
2. לקח בערך שנה, שנה וחצי מרגע שהיא אמרה שהיא רוצה "ללמוד שחייה לבד בחינוך הביתי" ועד שאמרה שעכשיו היא גמרה להתקדם כמה שהיא יכולה לבד, ולכן מוכנה ללמוד ממורה.

אה, עוד משהו:

1. בחרתי לה מדריכת שחייה ולא מדריך. בתי עדינה מאוד, ובגיל 8-9 לא התאים לשלוח אותה ללמוד אצל מדריך גבר. עם מדריכה (מקסימה ומקצועית, רגישה, קשובה, מבינה ומעוררת ביטחון) היה לה נוח.

גם עם בני עברנו אותו דבר (לחץ לחץ לחץ במשך שנים, סירוב מוחלט שלו, הוא התקדם לבד ובזכות החברים עד שבעצם "שחה" בעצמו), ובקיץ האחרון, בגיל 10, הסכים ללמוד קורס שחייה ואז שלחתי אותו לאותם 5 שיעורים, עם מדריך מקסים באותה בריכה. השיעורים היו לו כיף אדיר, הוא נהנה מכל רגע, למד מהר ובקלות והתקדם מצויין.

תודה

המממ. מה שאני זוכרת:

1. סירבתי לשלוח אותה לקורס שחייה והגנתי עליה באופן מוחלט.
2. לקחתי את הילדה לים ולבריכה ואיפשרתי לה להתרגל למים בקצב שלה. מנעתי כל אפשרות לדחוף אותה או להציק לה.
3. הילדה ביקשה "ללמוד לשחות בחינוך ביתי" והתכוונה לזה, שהיא תלמד את עצמה לבד בקצב שלה, עד שהיא תחליט אחרת. וכך היה. אני רק תמכתי.
4. כשהרגישה מוכנה, ביקשה "עכשיו ללמוד" ואז לא שלחתי אותה לאיזה קורס עם המון ילדים. בבריכה שלידנו יש אפשרות לקורס פרטי: 5 שיעורים עם מדריך שחיה (זה קורס מובנה, תמיד 5 שיעורים, אבל אישי ולא קבוצתי). היה לה נפלא והיא למדה לשחות מצויין ואפילו לצלול.

בשמת, קראתי עכשיו את הדף דיון על עבודתו של איגור צ'רקובסקי, וזאת רשמת שם:
_אבל האמת שיש הרבה הבדלים בין הורים.
אם מדברים על המים, אז צפיתי בקורסי שחייה לילדים שבהם זרקו ילדים למים (לא למטרה טיפולית, אלא סתם כשיטה ללמד שחייה). וצפיתי בהורים שעושים כאלה דברים. גוונים שונים של "מכריחים ילד סרבן מים להיכנס לבריכה".
יכול להיות שצפייה בדברים האלה לאורך כמה שנים טובות הביאה לכך, שכאשר הילדה שלי סרבה ללמוד שחייה למרות לחץ כבד מבני משפחה, אני נהגתי אחרת (מי שרוצה פירוט, יבקש בדף הבית שלי)._

אני מבקשת, באיחור מה, פירוט. מה את עשית כשביתך סרבה ללמוד שחייה?

איזה כיף
העיקר הכייף
תהנו

טוב, אז ככה. דניאלה כמעט צדקה. למה כמעט? כי עדיין לא עבר הקיץ ולא היינו הרבה במים (קושי שלי לארגן תינוק ובריכה...) אבל היא יודעת לשחות!
מעשה שהיה כך היה, היינו בברכה של הקיבוץ, אבא נכנס למים לעשות בריכה, כשסיים קרא לבת שתבוא אליו למים, אני הינקתי את הפיצי כך שלא הייתי פנויה למצופים ואבא לא רצה לצאת מהמים אז הוא הזמין אותה להיות על הגב שלו בעודו שוחה. העלמה נכנסה למים וסרבה להזמנה שלו להיות על הגב שלו ואמרה לו "אתה תעמוד שם ואני אשחה אליך" וכך היה.
כמה ימים מאוחר יותר, אנחנו יוצאים מהבריכה, היא רוצה לשחות לסולם שוב ושוב ובסוף מגיעה לסולם וצוללת "אמא, אבא, צללתי מהרצון שלי!" וזהו הילדה גם צוללת.
אח שלה ראה אותה וקיבל אומץ ועכשיו כשנכנסים למים הוא כבר לא חונק אותי אלא מוכן לשחרר, לשחות לבדו עם המצוף (ספגטי כזה מספוג) או לחזיק בקיר.

מסקנה שלי מכל הסיפור הוא שאם לא מפחידים אותם וכן שוחים לידם הם פשוט עושים את זה לבד.

אגב, טכניקה, היא ממש עובדת יפה, אנחנו מלמדים אותה איך לעשות ברמת ה"טריק" והיא נהנת מהגילויים לפעמים מאמצת ולפעמים ממש לא וגם זה טוב, אנחנו לא הולכים לאולימפיאדה בקרוב, העיקר הכייף.

נשמע לי שלבלות את כל הקיץ במים עשוי להביא אותה לשם גם בלי הרבה ניסיונות ומאמץ

טוב, תודה יונת, שלב אחד ושתיים מאחורינו, ננסה את השאר, איכשהו יש לי תחושה שהיא לא ממש תשתף פעולה, היא כזו מצחיקה, עושה את עצמה כאילו היא צוללת ונשארת עומדת... שלא תביני לא נכון, היא מבלה את מרבית יומה במים, יש לנו בריכה של 80 ס"מ בחצר האחורית והיא מתאמנת ללא הפסקה וממש נתקעת בתחום האומץ. אני רואה שזה מציק לה אבל הפחד חזק ממנה.
נו, ננסה, גם אני לא ממש הסכמתי להכניס את הראש למים במשך תקופה ארוכה מאוד... אבל לי היה מורה לשחיה בדיוק כמו שזאת מראש הדף מתארת, כזה שאחרי שבועיים אימונים זרק אותנו לעמוקים ומי שלא טבע שחה או שלא הסכים להכנס למים יותר בחיים... (חייבת לציין שלא זכורים לי מקרי טביעה אבל כאלה שלא שוחים בגלל זה דווקא מכירה...).

אחד הילדים שלי גם היה צריך עזרה בזה. מה שעשיתי היה לתת לו להתקדם לאט-לאט לפי השלבים הבאים:

1. לנשוף על המים
2. לנשוף עם הפה במים (לעשות בועות ובלגנים - זה כיף)
3. לנשוף עם הפה והאף במים (כדאי עם משקפי צלילה כדי שלא ישפריצו מים על העיניים)
4. להכניס לרגע את כל הפנים למים ולנשוף
5. לשלות אבנים/חפצים מקרקעית הבריכה הקטנה, בעומק כזה שמחייב הכנסת הפנים למים לרגע

הכל כמובן במשחק, קודם אני עושה ואז הוא, ורק אם הוא רוצה.

איך מלמדים לצלול? הבת שלי בת שש ומאוד רוצה ללמוד לשחות, היא עושה תנועות שיחת חזה עם הידיים והרגליים ממש יופי, בבריכה של 80 ס"מ גם שוחה מעט אבל מפחדת מהבריכה הגדולה שהיא 120 ס"מ ברדודים ולכן שם מתעקשת להצמד לנודל (מצוף ארוך) כי היא חוששת שהיא תאלץ לצלול לפעמים. היא ממש מפחדת להכניס את הפנים למים. משקפת לא מועילה. עם הנודל היא שוחה למרחקים גדולים וגם לעומק של ה3 מ' בקצה הבריכה ללא פחד.
נראה לי שהחוליה החסרה היא הצלילה.
חשבנו שאם היא תראה את חבריה צוללים (וכל חבריה כבר שוחים ללא מצופים וצוללים חופשי) זה יועיל אבל זאת, לשמחתי, לא נתונה ללחץ חברתי ונשארת בשלה.

מישהו/י יכולים להמליץ על מקום/מורה שיתנו לבת 3 - שמפחדת ממים "עמוקים" - הדרכה שתקנה לה בטחון במים? (זה לא ממש שחייה, אבל בטח ככה קוראים לזה). באיזור כפר סבא בבקשה.

בתור שחיינית לשעבר, ומורה לשחיה לשעבר, ואמא שלימדה את ילדיה לשחות בחינוך ביתי.
הדבר הראשון שמומלץ לעשות זה לקנות משקפת (כדי להתידד עם מי הכלור, או מי המחל) ולעשות בלונים במים.
לא להתחרות מי עושה יותר בלונים, אבל בהחלט אפשר להראות לפעוט שגם אמא עושה בלונים...ושאפילו רואים אותם.

היי - לכבוד הקיץ המתקרב מחיה את הדף הזה!!!

הבן הבכור שלי בקיץ יהיה בן שש ורק בקיץ האחרון סוף סוף החליט שהוא סומך על המצופים שיחזיקו אותו מעל המים והתחיל קצת להנות מהעניין, אבל...... רק בבריכה של התינוקות..... בבריכה של הגדולים הוא לא מעז (למרות שברור לו שהמצופים מחזיקים אותו ולמרות שאני סנטימטר לידו מוכנה אפילו להחזיק בו - הוא פשוט מפחד.....). אני לא לחצתי עליו אבל אני כן חושבת שהקיץ הזה הייתי רוצה לסייע לו לרכוש קצת יותר ביטחון במים ולעזור לולהתגבר על הפחד הזה ממים. (ד"א - מדובר על ילד שכשנכנסת לו טיפה של מים כשחופפים לו את הראש באמבטיה הוא מאוד מאוד נלחץ.....).

אשמח לתובנות עיצות והמלצות על מורה טוב ורגיש באזור בקעת אונו.

_אצלנו למדו לישחות מעצם כך ששהינו הרבה בבריכה, פגשנו חברים בבריכה, שחינו עם הילדים שלנו בבריכה, ונהנינו כולנו יחד מהבריכה.
ואז ראינו שלמדנו לישחות._
למיטב ידיעתי, אני לא מכירה אף ילד שממש למד שחיה אצל מורה לשחיה.
התחושה שלי ממה שראיתי אצלנו היא שעד שילד לא ממש מרגיש טוב במים, צף פחות או יותר, מגיע ממקום למקום, צולל די טוב וכדומה, אין מה ללמד.
רק אחר כך, אם הם רוצים, אפשר ללמד "סגנון"...
איך שהוא לא מסתדר לי איך אפשר "ללמד" ילד להרגיש חופשי ובטוח במים.
<אנחנו בינתיים לא מסוגננים>

_אצלנו למדו לישחות מעצם כך ששהינו הרבה בבריכה, פגשנו חברים בבריכה, שחינו עם הילדים שלנו בבריכה, ונהנינו כולנו יחד מהבריכה.
ואז ראינו שלמדנו לישחות._

כל שניסיתי להגיד זה "ויפה שעה אחת קודם"

איך ללמד קריאה- כתיבה?
איך ללמד אפיה?
איך ללמד יחסי אנוש?
איך ללמד אנגלית\ שפות?

איך ללמד?...

מוזר לי הדף הזה...

אצלנו למדו לישחות מעצם כך ששהינו הרבה בבריכה, פגשנו חברים בבריכה, שחינו עם הילדים שלנו בבריכה, ונהנינו כולנו יחד מהבריכה.
ואז ראינו שלמדנו לישחות.

פשוט ליהנות.

דפנה, מאחלת הצלחה.
רק רציתי להעיר הערה לעניין לימוד השחייה -
מומלץ לא להתחיל ללמד סגנון לפני גיל חמש, כי המוח עוד לא בנוי לתיאום קורדינטיבי ויכול להתעורר תסכול.
ללמוד לשחות אפשר להתחיל בכל גיל, ויותר ממומלץ להתחיל מגיל אפס, כדי לשמר את השחייה האינסטינקטיבית/אינטואיטיבית ולשמר ולבסס הרגלי מים טובים.
לימוד שמתחיל מגיל חמש והלאה לא יכול אלא להיות לימוד קוגניטיבי בלבד (שמתבסס על שפה ועל הדגמות ולא על תנועות שבאות באופן טבעי) ובכך יש הפסד גדול.

שלום, שמי דפנה כספי.
אני מורה לשחייה, תנועה, יוגה ופילטיס, נשואה באושר עם-3 ילדים ומתעניינת בחינוך הביתי.
אני עובדת מהבית, ובחצר ביתי; סטודיו ליוגה ופילטיס ובריכה ללימוד שחייה שפועלת בתקופת הקיץ (אינה מחוממת/מקורה)
שיטת עבודתי עם ילדים במים נשענת בעיקר על דרך המשחק והחוויה הטובה מין המים!
בדר"כ אני ממליצה להתחיל את לימודי השחייה החל מגיל-6 ומעלה, ולפני כן להשתדל לתת חוויות מים מהנות שנותנות ביטחון לילד ביכולתו להסתדר לבד במים (הכוונה היא שמתחת לגיל-6 אני מאמינה שאין צורך לללמד את הילד סגנון שחייה, אלא לתת לו ביטחון בסיסי במים).
אני חושבת שאת מתן הביטחון הבסיסי במים לילד הורה יכול לעשות באופן עצמאי לחלוטין (יתכן שעם מעט עזרה מרחוק של אדם מקצועי).
אשמח לענות על שאלות בנושא בכתובת המייל הבאה: [email protected]

גם אני מחפשת המלצות למורה ללימוד שחיה בצפון תל אביב לילדי 8 ו-6
מפתח סול ממחשב אחר

מחפשת המלצות למורה טוב/ה ללימוד שחייה לילדים באזור גבעתיים-רמת גן.

מעוניינת לדעת על חוגי לימוד שחייה לגילאי 5 בעמק יזרעאל (איזור נהלל/קרית טבעון)-משהו יודע? ממליץ?

לגבי מים עמוקים - תיתן לילדה להתקדם בהדרגה מרדודים לעמוקים כשאתה כל הזמן לידה והיא מרגישה את הריצפה בקפיצות בתוך המים. לתת לה את חופש הבחירה מתי היא רוצה לשחות לעמוקים. לא ללחוץ עליה. לשחק איתה במים בלי להגיע להישג מסוים, רק כדי שתרגיש חופשיה וכל הזמן לחזק את הביטחון שלה ובהדרגה לפתח תנועה חופשית ועצמאית במים.
ללימוד שחיה בכלל, ובפרט ילדים שמפחדים יש לצייד במשקפת שנותנת להם הגנה לעיניים ומעניקה ביטחון בסיסי. גם אם בהתחלה הילד לא רוצה כי לא נוח לו והוא לא רגיל, להעמיד את הצורך במשקפת כציוד בסיסי כמו בגד ים שבלעדיו לא נכנסים למים. להסביר בטובות שהמשקפת תעזור לו להתגבר על הפחדים במים, תגן על העיניים ותתן לו תחושה חופשית ונעימה.

לפרטים נוספים להתגברות על חרדות במים אפשר להתקשר לדיקלה - 052-3474307

שלום,
אני מתכוון ללמד את ביתי בת 9 שחייה. היא בעיקר פוחדת ממים עמוקים. אבקש המלצות לדרך היעילה ואילו אביזרים צריך (איפה קונים?)

תודה

באיזור רחובות יש בריכה נהדרת לתינוקות במושב גאליה שנמצא על כביש רחובות יבנה. 052-3256053 www.al-hamayim.co.il

אני מדריכת שחייה. לכל הגילאים. יש ילדים שממש מפחדים ממים לפעמים ללא סיבה. אך אם מלמדים אותם את ההסתגלות למים זה פוטר את כל הבעיה. גם אנשים מבוגרים שיכולים לפחוד ממש ממים, גם הם צריכים לעבור הסתגלות. אני מאמינה שכל אחד יכול לשחות אך כל אחד לומד בדרך שונה ובקצב אחר. ממש כמו כל מיומנות

תיקחי אותה קרוב איך אם הפנים לכיוון שלך, תשאפי בקול רם ותנשפי כשהפה שלך נמצא מתחת לפני המים. תמשיחי לעשות זאת שוב ושוב ותנסי לעודד את בתך לחקות אותך. זה שלב ראשון תספרי לי איך הולך ונמשיך הלאה

יש לי תינוקת בת שנה. אני מאוד רוצה ללמד אותה לצלול, אך לא יודעת איך. היא לא פוחדת ממים. כשאנחנו בבריכה היא מרגישה בטוחה איתי. אם במקרה משפריצים לה מים בפנים היא נבהלת. מה עלי לעשות?

תגידו, זה לא מבאס שהילדים משכשכים בכלור ומים כאלה?

כמו כל הדברים האחרים יש לחשוף את הילד למים באופן עקבי בכדי ללמוד לשחות
דוגמה אישית של אחד ההורים בהחלט תורמת
אם אחד האחים יודע לשחות, הילד מקשיב לו היטב ולומד
כמו בכל נושא אחר שום דבר לא ימנע מהילד (אם הוא רוצה ) לדעת אותו.
חוגים לפעוטות זה מאד נחמד אבל שלי לפחות חטפו דלקות (עיניים ושתן) עד שנמנעתי מלהכניס אותם עד שגדלו
הילדים שלי למדו
ראשית כל הישרדות במים - הכנסת הראש ועשיית בועות עם הפה והאף (אפשר לדבר במים ואז לומדים זאת הכי מהר)
אחר כך "חץ" - ידיים ישרות - כף יד לכף יד וכל הגוף זז קדימה בהמשך לידיים בלי לזוז אבל עם דחיפה מהקיר או ממבוגר
והכי חשוב להיות קשובים לילד.
הבכורה שלי לקחה כמה שיעורים ונמאס לה. ומאותו רגע היא פשוט לימדה את עצמה ועוד בשנה שעברה היא שחתה היטב (חזה( גיל 5:5)

אני מצילה ולאחרונה סיימתי קורס מדריכי שחייה.
דבר ראשון, כל חיבור של ילדים ומים הוא מבורך בעיני בין אם הם שוחים ובין אם לא. עצם השהייה במים תורמת כלכך הרבה לילדים מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית.
בעניין הלימוד לדעתי היא שההורים הם המורים הטובים ביותר לילדים בתנאי שהם יודעים בעצמם לשחות והילדים צריכים להתחיל כמה שיותר מוקדם ממש בגיל הינקות, כמובן שלא צריך לצפות מהם ממש לשחות בכוחות עצמם בהתחלה אבל להקנות להם הרגלי מים נכונים בגיל כמה שיותר צעיר, למשל ללמוד להרפות שרירים ולצוף (כשההורים מחזיקים) ובהדרגה ללמוד להכניס את הראש למים.
מומלץ מאוד שהילדים הקטנים יהיו מסוגלים לשחות בצלילה קודם ורק אחרכך ללמוד להוציא את הראש מהמים.
כשהילדים מגיעים לגיל של כתה א' (אני לא יודעת מה בקשר לחינוך ביתי) אז אפשר ללמוד שחיה אצל מדריך ואז לומדים את סגנונות השחיה הנכונים יותר או לילדים שלא למדו עם ההורים.
בקיצור זה תענוג אדיר להיות במים עם ילדים ותינוקות, מומלץ בחום

ודבר נוסף.יש הורים אצלנו ששואלים אם נפתח קורס שחיה למבוגרים. חלקם יודעים לשחות חזה ורוצים ללמוד חתירה וחלקם אינם יודעים לשחות כלל.

והנה מודעה שראיתי בשכונה יוקרתית-עלק במרכז הארץ: "למה לכם לרוץ אחרי האופניים של הילד? מדריך מנסה ילמד את ילדכם לרכב על אופניים ללא גלגלי עזר!" נשבעת לכם. במו אוזני ראיתי. אם היתה לי דיגיטלית הייתי מצלמת ומראה לכם.

שום דבר לא יכול להחליף את הזיכרון של המבט הגאה של אבא שלי, כשבתו חסרת הקואורדינציה הצליחה סוף סוף להתאזן על אופניים בלי גלגלי עזר... ואבא של הבנות שלי מחכה לזמן שהן יהיו בשלות לכך שהוא ילמד אותן.

(אגב, אבא שלי ניסה ללמד אותי גם טריגונומטריה, בחוסר הצלחה משווע...)

אני "למדתי" לשחות בחוג, בגיל בית הספר היסודי, אבל לא שחיתי באמת עד גיל 16, כשלקחתי שעורים לשחיה במשך שבועיים בלבד ממורה מוסמך שהוא גם מציל ומאז אני שוחה נכון, עם הראש במים.
בנוסף, לימדתי את אימי לשחות בים, בגיל 55...

בגן שאני עובדת, ישנם הורים שלקחו את ילדיהם ללמוד לשחות כבר בגיל שבועיים... ילדה אחת כזו שוחה היום (בת 5) בבטחון מלא, לעומת אחיה שלא למד בגיל צעיר כל כך, אשר חושש מאוד בבריכה הגדולה.

לא, לא. בכלל לא. האסוציציה הראשונית שלי היא חינוך ביתי.
הרי בחינוך הביתי ההורים מחליפים מורים. אנשים שהוכשרו למקצוע. שלמדו אותו. ההורים בטוחים שהם יכולים לעשות זאת טוב לפחות כמו המורה וגם אם קצת פחות טוב- ללא ההשפעות השליליות מסביב.
וגם אם יש הסתייגויות- הרי שאת כל החומר עד סוף היסודי אנחנו יכולים ללמד.
(שימו לב אנשי החינוך הביתי: איני צינית. אני מתכוונת לכל מילה. אם אתם (בטעות) פותחים דיון ארוך בעקבות ההודעה אל תרדו עלי. תודה).
אם אני רוצה ללמד משהו- אני חייבת לדעת אותו. נכון? כלומר, אם איני יודעת דיפרנציאלים ואינטגרלים הרי שלא אוכל ללמד זאת את ילדי ועלי למצוא מישהו אחר שיעשה זאת.
האם כל דבר שאני יודעת אוכל ללמד מישהו אחר:
נוכל לחלק (באופן גס ביותר) את החומר הנלמד לתאורטי ופיסי.
היסטוריה, כמו גם מתמטיקה הם עניינים תאורטים. כלומר, אפשר אפילו למידה עצמית.
חומר פיסי הוא יותר קשה. לא מספיק שאדע איך לשחות כדי שאוכל ללמד מישהו אחר שחיה. קיימת אפשרות שאני "לא שוחה טוב". חבל שאלמד את ילדי לשחות בצורה לא נכונה כאשר הוא יכול לשחות טוב יותר (להוציא פחות אנרגיה בשחיה וכך לשחות יותר זמן, למשל)?
ולא רק.
לגבי הכנסת ראש למים- עניין של בשלות. רב הילדים עושים את זה בגיל שבע. יש כאלו שעושים את זה גם בגיל ארבע.

א.ילת:
וילד שלא מסתדר עם לימוד מפי הוריו ו/או הוריו לא יודעים ללמד, צריך ללכת ללמוד שחיה בחוג, ואז אם הוא לא מכניס את הראש למים עד אמצע השליש - הוא לא ישחה לעולם?
וחוץ מזה, הבת שלי לא בחינוך ביתי, והיא כן לומדת ממני לקרא ולכתוב. אבל לא שחיה.

כל הענין הזה של השחיה וחינוך ביתי, אני לא מבינה אותו כל כך. אני אשמח אם מישהו יוכל לחדד את הנקודה (אם יש איזו משנה סדורה בענין הזה... מה אמרו חז"ל של החינוך הביתי על הענין?). אם לימוד בא באופן טבעי, אז גם לשחות צריך ללמוד ככה. לא?

בדיוק על זה דיברתי. וכשהמדריכה לידו זה לא קורה!

הזכרתי לי שעשועים מהשיעור האחרון (שלשום): הקטנצ'יק שם ידיים בחץ, מכניס את הראש ביניהן, מתכופף קדימה ברצינות גדולה ו... קופץ עם הרגליים. שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב. בחיי שהוא משתדל. (-:

אני לא בטוחה שזו סתירה. אם למשל הוא קופץ משפת הבריכה למים ואני מנסה לשכנע אותו לעשות חץ עם הידיים מעל הראש ולקפוץ קפיצת ראש, רב הסיכויים שההצעה שלי תתקבל בזלזול. לעומת זאת הנחיה כזו מהמדריכה תתקבל בהבנה וכך גם התרגול איתי.

אני לוקחת את יונתן לחוג בריכה כבר שנתיים ולמרות שיש בטח עוד שנתיים עד שהוא ידע לשחות (הוא רק בן שנתיים וחצי) אני רואה איך מתהוות תנועות של שחיית חזה באופן טבעי.
משהו מעניין - בבית איזי שפירא יש פעילות מים לתינוקות, שמתוך זה שהיו הורים שהמשיכו עם התינוקות עוד ועוד, הפכה גם ללימוד שחייה. הם גילו, שחלק מן הילדים מתחילים מעצמם לעשות תנועות של שחיית חזה, וחלק - של חתירה. כל אחד מהילדים שלי בחר בסגנון שונה.
עירית, יונתן בן שנתיים וחצי בערך? הוא עוד יפתיע אותך... בגיל שלוש בערך שרירי הצוואר מתחזקים מספיק כדי להחזיק ראש מעל למים, ואז ה"צלילה" שזה בעצם מה שהוא עושה כבר עכשיו, הופכת ל"שחייה". בהתחלה מרחקים קצרים, אבל צ'יק צ'ק הם גדלים. כיף ללוות אותם בתהליך הזה...
אגב, בחוגי פעילות מים לתינוקות, עקרונית המדריך מראה מה עושים בתרגיל מסוים, מדגים על ילד, ואת שאר העבודה - תרגול והנחייה - התינוק עושה בזרועות הוריו. כך שבעצם במידה מסוימת אני סותרת את מה שאמרתי רק אתמול (ולא בפעם הראשונה (-;).

יש טכניקות לימוד. זה לא בדיוק "כמו שאני שוחה).
יש שיטה, יש דרך, יש רצף. זה לא נניח, קרוא וכתוב. או חשבון בסיסי. שחיה צריך לדעת ללמד. יש ילדים שלא מוכנים שהוריהם ילמדו אותם. אלו ילדים שלא בחינוך הביתי. ילד שמסתדר עם לימוד מפי הוריו, והוריו יודעים ללמוד שחיה- יכול ללמוד מהם.
רב הילדים אצלנו מאוד נהנים. לעיתים יש תסכול- הייתי גרועה מאוד היום. או גרוע מכך: הייתי מאוד גרועה בשעור הקודם ולכן אני לא מוכנה להכנס למים היום. אבל יש לזהות ת המצבים הלול ולטפל בהם. אגב: יש כשלונות: אני מלמדת שחייה עם ראש במים. לא אחרת. ילד שעד אמצע הקורס לא מוכן להכנס את הראש למים- אין סיכוי.

גם אותי אבי לימד לשחות, אחיותי ואני יודעות לשחות מגיל ממש צעיר, כיאה לילדות אילתיות, אבי עד היום שוחה כמעט כל יום בברכה.
הוא השתמש בשיטת "לזרוק למים העמוקים", אני זוכרת שסמכתי עליו, סמכתי על עצמי, את העליה מכמעט קרקעית הבריכה לפניה ואת השחיה לדפנותיה, לא כמשהו טראומתי.
אז הוא הציע "ללמד" את הגדולה שלי שחיה, בתוך הגלגל היא עושה תנועות שמזכירות שחיה, ונראה לי שהיא תשמח ללמוד ממנו, ולהפטר מהגלגל.

אני לוקחת את יונתן לחוג בריכה כבר שנתיים ולמרות שיש בטח עוד שנתיים עד שהוא ידע לשחות (הוא רק בן שנתיים וחצי) אני רואה איך מתהוות תנועות של שחיית חזה באופן טבעי. בינתיים הוא רק צולל ועוד לא מצליח להחזיק את הראש מעל למים, אבל הרגליים כבר עושות תנועות של שחיית חזה והידיים של שחיית כלב.

אותי אבא שלי לימד, ואני שוחה היטב. כשאני מנסה ללמד את הבת שלי, היא ממש מתבאסת שאנחנו כבר לא בהנאה טהורה מהמים. טוב, לא תמיד. יש רגעים, כמובן אם אני עוזבת ולא מנסה ללמד, שהיא כן מביעה נכונות.
השאלה היא באמת, איך? אני פשוט מראה את התנועות ואז תומכת בה ונותנת לה להתאמן? בינתיים זה נראה כמו שחיית כלב מתקדמת.

אולי פשוט למוצא מורה נחמד?
לנסות להבהיר לו מראש באיזה דרך את רוצה שהילד שלך ילמד?

שיעורי השחיה שהשתתפתי בהם בתור ילדה זכורים לי בתור משהו זוועתי. לדעתי המדריך היה סאדיסט. הוא נהנה להטביע אותנו וצחק כשעלינו משתעלים מהמים. יש לי זיכרון שלילי מהשיעורים אבל אני אוהבת לשחות. מצד שני - גם אני לא הסכמתי שאבא שלי ילמד אותי לשחות.
יש דרך ללמד לשחות בצורה נחמדה יותר ממה שאני למדתי? אני תוהה.

זה כנראה לא האתר לכתוב בו דברים כאלה... אבל לפעמים צריך להפריד בין התפקידים: הורה איננו מורה. מה דעתך על חוג שחייה?

~ראו גם: שיעורי שחייה לתינוקות / איך ללמוד לשחות בגיל מבוגר / על שחיה
וגם: תינוקות ומים / שחייה בבריכה ופוליו~

---

איך ללמד שחייה, והאם בכלל צריך? ואם כן - איך? ואם לא - מה אם אני עושה כשאני רואה שהטכניקה לא ממש מושלמת, וכשאני מנסה להראות שבדרך אחרת יהיה יותר קל, זה לא מתקבל כל כך טוב?