^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

או.קיי, תודה רבה לך.

הי אמוש

הכי טוב שתכתבי ל נעמה אמא בדף הבית שלה... את פשוט לוחצת על הקישור נעמה אמא וכותבת בדף שנפתח.
מה שכן- נראה שהיא כבר זמן מה לא באתר כי מה שראיתי שבדף שלה היא מופיעה פעם אחרונה 2009....

בהצלחה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רציתי לשאול את נעמה _ אמא פרטים על החוקר.
בימים האחרונים אני חושדת שבפעוטון של בני יש התעללות נפשית.
ורציתי לשלוח חוקר לגן. אשמח לקבל פרטים על משרד החקירות כי משרדים אחרים שפניתי לא מעוניינים לקבל עבודה זו.
תודה

אני מקווה לא להישמע קיצונית מידי או מתקיפנית...
הכי טוב זה פשוט להתאפק עוד שנה שנתיים ולא לשלוח לשום מקום. כמובן שאם אין ברירה אז לדעתי לבצע כל פעולת ריגול אפשרית כולל כל דבר (מצלמה נסתרת, הקלטה קולית, ריגול וכל דבר אחר אפשרי).
בשנותיי המאוד צעירות, לפני לימודיי, עבדתי בגן תל אביבי צפוני כזה, מלא בהורים עובדים ומתפרנסים טוב. לגן היה שם טוב, הגננת הייתה בת של גננת. היא הייתה צעירה ומאוד מאוד חסרת סבלנות.
ליד ההורים היא הייתה מקסימה, אי אפשר היה לזהות דבר!!! אבל בחדרי חדרים ראיתי דברים מאוד לא נעימים כגון: בשנת הצהריים היינו עוברות לדירה הסמוכה שלה , כאשר הייתה ילדה עם חרדות נוראיות שהייתה צורחת בטירוף כשהיינו עוזבות את החדר. היא הייתה אומרת לי : בואי, תעזבי אותה שתאונן פה עד שתירדם.
(היום, אם זה היה קורה.... כבר לא היה לה גן).
ועד המון דברים שקשה לראות אותם , כגון רחיצת ידיים של זאטוטים בחוסר סבלנות נורא, עבודה בחוסר אהבה וכו'.
תינוקות קטנים לא יודעים לתאר את שהם עוברים ואין מי שיעיד.

אני כאן, כותבת בפתיחות, משתפת, שופכת את אשר על ליבי.והתגובה שלך בשבילי היא שהכינוי הזה נמצא כבר בשימוש. זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בתגובות לא חבריות בין הכותבות
ובכן:

ממש לא נעים. נכון. לא הגיבו לך, והתגובה היחידה היתה בקשה שתחליפי ניק כי השתמשת בניק של מישהי אחרת.

אבל התגובה שקיבלת דווקא כן היתה חברית:
היא היתה חברית כלפי אמא בבית האמיתית, שהיא משתתפת מוכרת כאן.

אם את רוצה תגובות למה שכתבת, יש לי שתי הצעות:

1. לא לכתוב תגובת גוש. כתבת פיסקה צפופה בגוש אחד, עם שגיאות הקלדה שלא בדקת ולא ערכת. קשה מאוד לקרוא את הטקסט שלך, ואני בטוחה שהרבה מאוד קוראים פשוט ויתרו ולכן לא קיבלת תגובות.

1. אם את רוצה כינוי, תעשי קודם חיפוש באתר אם הוא קיים. לא לבדוק, זה לא מנומס וזה לא מעיד על רצינות. זו עוד סיבה שיש קוראים שלא רוצים להגיב על מה שכתבת גם אם הם קראו, כי הם לא בטוחים אם את אותנטית או לא.

מאפיינים של טרול מרתיעים אנשים מלהגיב לתוכן הדברים שלך.
אם תכתבי בצורה חברית, תקבלי תגובות חבריות.

אמא בבית,תחושתך על חוסר הפרגון והאמפטיה מוצדקת בעיני.
עם זאת הקביעה היא כל הכנסה למשפחתון היא מעשה מתעלל ממש חא.
בתור אמא בעלת משפחתון קטן בבית אני יכולה להעיד שאכן החיבוקים הם לא כמו של אמא,אבל הם מלאים אהבה,וכן,הילדים מסתגלים לגבולות מסוימיים ולעיתים שונים ממה שהם מכירים,אבל כייף להם.הם אוכלים טוב.ישנים טוב.מתייחסים אחד לשני ממש כמו בדינימיקה בין אחים.הם צוהלים למראה בנותיי המגיעות בצהריים מהגן,לעתים בוכים בבוקר,לא רוצים שאמא תלך.לעתים לא רוצים ללכת הבייתה בסוף היום.החיים הם לא שחור ולבן....

משום

אני כאן, כותבת בפתיחות, משתפת, שופכת את אשר על ליבי.והתגובה שלך בשבילי היא שהכינוי הזה נמצא כבר בשימוש. זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בתגובות לא חבריות בין הכותבות . האתר מעניין וחשוב והתכנים חבל על הזמן. למה ככה להכנס אחת בשניה? מה עם קצת אהבת חינם? אני הבנתי שאם אני נכנסת לאתר הזה מוטב לי לקרוא בלבד . אני ממעטת להיכנס מדום שמתבעסת בכל פעם מחדש

_רוצה לומר, זה שאין הכוונה, עדיין לא אומר שהעולמות המופלאים לא יתגלו.
יותר מכך, לדעתי חוסר ההכוונה עשוי להתגלות כנכס ממש, כשיתגלו עולמות רבים ונוספים, מופלאים מאין כמותם._
סיגל ב - אני מצטרפת לרגע לסטייתך מהנושא.
אנחנו לא בחינוך הביתי, אבל הילדים של אחותי כן. אני חייבת לציין שזה לא לגמרי מדוייק שאין הכוונה בחינוך הביתי. יש כזו - אבל היא לא גורפת - לכל הילדים אותה הכוונה, או גם לא בהכרח תמיד הכוונה מודעת. אני אסביר למה מתכוונת: כשאמא ואבא קוראים ספרים, זה סוג של הכוונה לילדים לקרוא. כשסבתא סורגת - והילדים נמצאים ויודעים שהם יכולים להצטרף אם בא להם - זה סוג של הכוונה לסרוג. כל דבר שנתקלים בו - הוא סוג של הכוונה והזמנה - לעשייה, להתנסות. כשמבשלים - זו הזמנה להתנסות בבישול וכן הלאה וכן הלאה...
גם ילדים שלא בחינוך הביתי, כשנעמדים לידך בבישול - אם את שואלת "רוצה לעזור?" זו הכוונה ללמוד לבשל ואם את אומרת "אל תסתובב לי בין הרגליים" זו הזמנה לא ללמוד לבשל. ההכוונה קיימת. ההבדל הוא שהיא לא מותנית בחומרים של משרד החינוך או במידע מסויים שצריכים להספיק עד מועד מסויים - ולא גורפת עבור כולם באותו האופן.
<סליחה על הסטייה החדה. הנושא עצמו של הדף גם הוא מעניין וחשוב מעין כמוהו>

אמא בבית, הניק הזה תפוס כבר..

גורים אוהבים לשחק ולהשתולל. לחקור ולצאת להרפתקאות אבל זה תמיד כשאמא במרחק ביטחון . לשים גור במשפחתון זה מעשה מתעלל . אני שמתי, הרגשתי מאוד מאוד לא שלמה עם זה ומהר מאוד הוצאתי . לי יש ברירה. מה עושים הורים שאין להם ברירה? ובאמת , איך זה שהילדים אכן הולכים בשמחה למשפחתון ? הקטנה שלי היתה מאושרת שם או כך נראה לפחות . יום אחד חזרה עם סימני ציפורניים שמעידים על מאבק קשה בזמן החלפת הטיטול !!! יום אחר חזרה עם נשיכה שלקח לה שבוע להחלים!!! נשיכה שגיליתי בבית , נשיכה שהמטפלת לא הייתה מודעת לה!!! זה משפחתון שהמליצה לי אישה שאני מעריכה מאוד מאוד , שהבן שלה שם. גם בלי הנשיכה והציפורניים הרגשתי מאוד מאוד לא טוב עם זה שהבת שלי שם. ניסיתי למצוא תירוצים לבעלי על כך שיש צורך להוציא אותה והוא התעקש שהיא זקוקה לזה גורה חברותית ופעלתנית. עד שהגיע סיבה כלכלית ובעלי הסכים להוציא. כל שבוע שעובר שאנחנו ביחד בבית אני מרגישה יותר אשמה על התקופה ששהתה שם. 3 חודשים .

לדעתי אין מקום לחרדה על זכות לפרטיות של המטפלת.
את לא מצלמת אותה בשירותים או במקלחת
זה כמו לומר שהמטפלת פוגעת בצינעת הילד כשהיא מחליפה לו.
קשקוש!
התפקיד שלנו זה לדאוג קודם כל לילד!
אפשר גם לשים מכשיר הקלטה קטן אמפי3 שיכול להקליט במשך שעות. את אמנם לא תאזיני שעות כל יום אבל אפשר לשמוע מדגם מייצג.
יש חשיבות למשך זמן הבכי, לטון הדיבור לילד ולתוכן הנאמר לו
גם 4 שעות שקטות הן סימן רע (אם שמת סוללות...)

מנסיוני הכי חשוב, להיות מצד אחד נעימה עם המטפלות ולחלוב מהן מידע, שירגישו בנוח לדבר איתך מצד שני, להיות לפעמים כלב השמירה ולהרים שולחן כשצריך.
זה מתחבר לי עם הדף של הלך רוח שפוף או משהו כזה על חוסר האסרטיביות שלנו מול "אנשי המקצוע".
תריבו כשצריך.

שלום לכולם. אני אמא לשלושה וכיום כולם נמצאים במסגרות מהממות.אבל לא תמיד זה היה ככה. שזהרה היתה בת 8 חודשים היא היתה הולכת למטפלת עד 1600. שזה כבר טירוף לטעמי .... אילנה היתה אשה טובה מסוג האנשים שאין היום. אך היה לה דרך ספיצבית לגדל ילדים.... מאוד קל להגיד ילדים הולכים בשמחה. איזה ברירה יש להם? זה החיים שלהם וברוך השם ילדים שמחים מטבעם. לאט לאט הבנתי שזהרה מבלה הרבה בלול ויותר מזה הבנתי שכדי להרדים אותה היא היתה קושרת אותה בעגלה סוגרת את דלת החדר ונותנת לה לבכות.... אסון גדול בשבילי. הוצאתי אותה והכי גרוע אפילו לא התעמתתי איתה.אני עדיין כועסת על הדרך החינוך הזו מאז עברתי עוד 2 מסגרות לא משהו ולאט לאט מצאתי את הדרך שלי ושל ילדיי שאפילו עברה חינוך ביתי והיה כיפ לא נורמלי. היום זהרה בבית ספר אקלוגי מדהים והיא בכלל מדהימה ומה שמדהים שהיא הילדה "הכי קונביצינלית" שלנו והיא נוחה מתוקה טובה יותר מאחיה ואחותה שכאילו קיבלו יותר ממנה. תודה לכם

אמנם אנחנו היחידים שהבאנו אותו לעולם, אך בהחלט אין איסור להעזר באחרים.

אין סתירה בין חינוך ביתי להיעזרות באחרים: סבים, חברים, מטפלת...

אני אמנם לא בחינוך ביתי, אבל כלל לא צורם לי החינוך הביתי. אני עדיין מוצאת פה הרבה תחומי עניין בגידול ילדים ודברים אחרים. למה זה צורם לך? בחרת את הבחירה שלך. אם את שלמה איתה, ועוד אומרת שהגננת בהרבה מקרים נוהגת יותר נכון ממך, למה זה מפריע לך שיש אתר שרובו מוקדש לנושא החינוך הביתי.


ונכון שבחברה שלנו בלי שבט מסביב זה מאוד מאוד קשה, זו בדיוק הסיבה שהילד שלי הולך כל יום 4 שעות לפעוטון. אבל עדיין אין בי ספק שבתנאים הנכונים אין כמו חינוך ביתי , בתנאי שזה לא בידוד ביתי.

באתר הזה יש לא מעט אנשים החושבים שתינוקות ופעוטות צריכים לגדול בבית בשנותיהם הראשונות.

יש כאן כלל ברזל על-פיו "חינוך ביתי עדיף תמיד על פני מסגרת" - האמנם?!
לא לכל אמא כוחות הנפש והגוף לשהות עם ילד אחד או שניים או שלושה (ואפילו יותר) ימים שלמים ברציפות (שלא נדבר על דיכאון שאחרי לידה - מצב שכיח ולא תמיד מאובחן)
אני באופן אישי נוכחתחי לדעת כי היו התנהגויות מסוימות בהן המטפלת במעון נהגה יותר נכון וטוב ממני.
מטפלת במעון רשמי נמצאת בדרך כלל עם פיקוח והשתלמויות (דבר שהייתי מאחלת לעצמי בתור אמא) אמנם לאמא ישנן יותר אפשרויות לחבק אך האם זה הפרמטר היחיד?

יש לי חברה המגדלת 3 ילדים בשמחה ובנחת (בת 3 שנים, בן 1.5 ותנוקת) ומרוצה מכך.
ולעומתה, ישנן אמהות אחרות שצריכות את הזמן השקט והמרחב שלהן כדי לאגור כוחות לקראת המפגש עם הילד אחר הצהריים.
צורם לי עד מאד ה"חינוך הביתי" שמועתק כביכול מהשבט (שם ישנן הרבה דמויות נוספות של קרובי משפחה ושכנים והעול לא מוטל כולו על כתפי האמא) ו"הלבשתו" על אמא אחת, הנמצאת כל היום לבד (יחסית או באמת ולדמיין שזה אותו דבר.
אמנם אנחנו היחידים שהבאנו אותו לעולם, אך בהחלט אין איסור להעזר באחרים.
גם בחינוך ביתי יכולים להיות מקרי התעללות וטוב לדעת סמני אזהרה.
אדרבה אשמח לדעת על עוד סמני אזהרה!!!!!!!!!

<ולא כולם קוראים גם בפורומים אחרים כך שיגיעו "ממילא" למידע נוסף)

אני חושב שטוב עשתה נעמה אמא שהביאה לכאן את הסיפור הזה. יש כאן כ"כ הרבה הורים ששולחים
את הילדים למסגרות כאלו ואחרות וחשוב להביא מידע כזה.
יחד עם זאת אני חושב שהביקורת שהובעה כאן בקשר לרעיון הכללי של לשלוח תינוק לטיפול ע"י אחרים היתה נכונה
(גם אם הובעה בצורה לא נעימה ולא מועילה)

הבעיה העיקרית לדעתי בלשלוח ילד כ"כ קטן לטיפול של מישהוא אחר זה שהילד עדיין לא מדבר ולא יכול לספר אם לא טוב לו שם. אני יודע שגם בגילאים שילדים יכולים לדבר הם לעיתים לא יספרו, אבל לפחות יש סיכוי שהם יספרו.

אני מרגיש שהקושי העיקרי שלי לשלוח את הבת שלי למסגרת היה שאני יודע שאני לעיתים טועה בקריאת אנשים. אני מודע לכך. בהחלט יכול להיות שהייתי מקבל רושם מצוין ממטפלת או צוות בפעוטון וזה היה רושם מוטעה. אני מכיר במגבלה הזו שלי ולא הייתי מוכן לסכן את הילדה שלי שתשלם היא את מחיר הטעות. ז"א שאני בהחלט חושב שיש מטפלות נפלאות וגננות נהדרות, אבל אני יודע שאני יכול לטעות.

רציתי גם לומר שאנחנו ארגנו גן הורים, שזה מצד אחד מסגרת שמאפשרת לנו לעבוד בהיקף כמעט מלא
ומצד שני מסגרת שהסיכוי בה לדברים מהסוג המתואר כאן הוא נמוך שבנמוכים. הרעיון העיקרי הוא שאנחנו כן שולחים את הבת שלנו לטיפול ע"י אחרים, אבל רק אצל אחרים שביום אחר בשבוע שולחים את הילד/ה שלהם לטיפול שלנו. סוג של ערבות הדדית. אפשר לקרוא על זה ב גן הורים בית זית ועל גן הורים אחר ב גן ההורים שלנו . אני חושב שזה יכול להיות פתרון טוב גם לאחרים.

הערה אחרונה לדיון שהיה פה בנושא להציע להורה לקחת הלוואה. הצעה ש שרון ג ממש לא אהבה. אני דווקא חושב שזו הצעה לגיטימית ובהחלט מכבדת. מאוד מקובל לקחת הלוואה לקנית דירה, לימודים וכ"ו. אז למה לא לקחת הלוואה ע"מ להעניק טיפול יותר טוב לילדים ?
אני לא טוען שזה תמיד צעד נכון, אבל מוחה נגד זה שאף אחד לא היה מתקומם נגד הצעה לקחת הלוואה כדי לקנות דירה, בעוד שלקחת הלוואה כדי לטפל טוב יותר בילדים נראה צעד מוזר.

סיגל ב,
יש לך דעה טובה מאוד על בית ספר אם זה מה שאת זוכרת משם. בתי ספר ידועים במומחיותם להרוג כל יצר סקרנות ויצר למידה טבעי.
יש לי זכרונות מעורבים מבית הספר ודעות מעורבות. אישית עדיין לא החלטתי כיצד יתנהל החינוך של בתי. בעלי היה בחינוך ביתי והוא מקסים וחכם (וגם למד בחינוך גבוה), אך מקנא בהשכלה הרחבה והעמוקה של אנשים שהתחנכו במוסדות טובים.
יש מוסדות שמדכאים כל יצר סקרנות ולמידה, ויש הורים בחינוך ביתי (מהיכרות אישית) שמדכאים את הסקרנות במומחיות רבה ולא מפתחים אצל הילדים כל יצר למידה. מכירה הורים בחינוך ביתי שכל כך ממרכזים עצמם, בסוג של יהירות משולבת בבורות תוך שהם סבורים שהם מייצגי החופש והטבעיות, שהתוצאה של ה"חינוך" הביתי שלהם הוא בעיקר חסימת הילדים בפני מקורות למידה.

אם יש דבר שההורה לא יודע, והילד רוצה ללמוד, יש דרכים לסייע לו
אמרת, אור-לי, שאפשר להביא מורים פרטיים. נכון, חשוב מאוד. אין לזלזל במקצועיות וניסיון בהוראה. צריך לדעת איך ללמד חשבון אינפיניצימלי ודקדוק ואמנות וקריאה וכתיבה ושירה ומוזיקה. לשם כך יש צורך בהכשרה שנובעת מניסיון של מורים ולהיעזר בשיטות הוראה שפותחו על ידי מבינים בדבר. שיטת הוראה טובה מקפיצה את ההבנה של הילד ופותחת לו צוהר לנושא מסוים. אי הבנה של זה על ידי הורים, אם יורשה לי לומר, היא אי הבנה של מה זה תרבות. אין תחליף ללמידת נושא מסוים או דיסציפלינה מסוימת ממומחה או מומחית לדבר, שגם יודע או יודעת ללמד. ספיגה של נושא מאנשים שנושאים עימם את מטען התרבות היא בסיס לכל חינוך, לדעתי. מנסיוני, רק מלצפות באופן שבו מורים שונים שלי קראו טקסטים או פירשו אותם למדתי המון.
ובנוסף, בבית ספר לפעמים חייבים לקחת כיתה כלשהי בנושא שאין נטייה טבעית אליו, ומההכרח צומחת הטובה. אח שלי נטה למקצועות הומניים, אך אבא שלי הפעיל עליו לחץ מסוים ללמוד מתימטיקה מורחבת, ועד היום הוא מודה לו על זה. ביסודות הללו, שנספגו בגיל צעיר ועוזרים לחידוד המחשבה הלוגית, הוא משתמש במחקר שלו עד היום.

עניין מורכב ביותר.

היא ישבה כל צהריים ליד כל ילד וליטפה אותו עד שהוא נרדם
ככה בדיוק הסייעת שלי ואני היינו משכיבות שלושה עשר ילדים כל יום!
יש את אלה שצריך להגיע אליהם מהר כי הם מאוד עייפים, יש את אלה שיכולים לחכות קצת ויש את אלה שאוהבים לפטפט לעצמם במיטה ולהסתכל בספר עד שמגיעים אליהם לליטופים. ולכל אחת יש כמובן שני צדדים ככה שבסך הכול ישבנו שלוש או ארבע פעמים כל פעם בין שני מזרונים. זה לוקח בערך ארבעים דקות אבל מאוד כיף ומרדים (גם אותנו).

האם זה אפשרי בפעוטון.
וואלה, כשהייתי בשנת שירות, בת גרעין שלי עבדה בפעוטון, ושככה יהיה לי טוב, היא ישבה כל צהריים ליד כל ילד וליטפה אותו עד שהוא נרדם. אין לי מושג איך היא עשתה את זה יום יום כפול מספר הילדים!

האם זה אפשרי בפעוטון
בודאי שזה אפשרי. אני מכירה כאלה.

איזו תמימות לחשוב שבמשפחתון ינענעו את התינוק חצי שעה עד שיירדם...נו באמת. אני במו עיני ראיתי תינוקות קטנטנים בוכים עד שגרונם ניחר מכך שלא ניגשים אליהם
זו בדיוק השאלה. זה מה שמדאיג אותו--האם זה אפשרי בפעוטון. אין ספק שיש פעוטונים שבהם לא עושים זאת וממשטרים את הפצפונים לסדר היום של הפעוטון. האם יש כאלה שכן עושים זאת? שרון ג, את אומרת שבפעוטון שבו ביקרה ביתך עשו זאת, האם אני צודקת?
מעניין, תמיד כשאני חושבת על מה שמדאיג אותי בפצפונים במסגרת המחשבות והתמונות מתמקדות בעזרה או אי עזרה לתינוק להירדם.

אבל אל תגידו על אף אחת שהיא לא אמא טובה. זה קשקוש בלבוש, וממילא אין לכם מושג.
אני לא חושבת שאת מתכוונת לדף אמא שאוהבת יותר , כי זה דיון אחר.
אבל אני כן יכולה להגיד על שתי אמהות שהן לא "אמא טובה". עליהן יש לי מושג.
אחת מהן היא אני.

יותר מכך, לדעתי חוסר ההכוונה עשוי להתגלות כנכס ממש, כשיתגלו עולמות רבים ונוספים, מופלאים מאין כמותם.
יתכן שכן ויתכן שלא. יתכן שהוא נכס להורים, שעדין מצויים בעיצומו של משבר (פסיכולוגי או לא) מימי שהייתם בבית הספר. עולמות מופלאים קיימים אצל כל מי שמאמין ברוח האדם, לעולם לא מאוחר מדי.

מציעה לפתוח דף שבו יתדיינו על התמודדות הורים עם המסגרות שאליהן הם שולחים את ילדיהם,לכל אלא ששולחים את ילדיהם למסגרות,ולאלה שלא ויש להם רעיונות מועילים.לכל אלה שרוצים להיות עם היד על הדופק בזמן אמת.
לטיפול העורכים המומחים.
נ.ב. -נעים לקרוא אתכם מהגולה הרחוקה,כאן זה נראה -"עם ישראל חי"... מי אמר שהקהילה צריכה להיות מושלמת ?

איזו תמימות לחשוב שבמשפחתון ינענעו את התינוק חצי שעה עד שיירדם...נו באמת. אני במו עיני ראיתי תינוקות קטנטנים בוכים עד שגרונם ניחר מכך שלא ניגשים אליהם.
ותינוק זה ייצור סתגלתן ופשרן. בסופו של דבר הוא יבין שהבכי לא עוזר ויירדם בדיוק כפי שמצפים ממנו.
הכל טוב ויפה.
אבל חשוב לדעת דבר אחד.
סביר מאוד להניח שצרכיו הבסיסיים של תינוק רך לא מסופקים במשפחתון. נקודה.
זה יותר קל
פחות יקר
יש משפחות שאין להן ברירה,
אני לא חולקת על זה. אבל זו עצימת עיניים לחשוב שתינוק מקבל את כל מה שהוא צריך לקבל במשפחתון.

ממ,
או למשל, להיות מורה טוב זה לא דבר פשוט–דרושים הכשרה וניסיון לשם כך, לא כל הורה יכול לעשות את זה.
אין שום צורך שההורה יהיה מורה עם הכשרה וניסיון. אם יש דבר שההורה לא יודע, והילד רוצה ללמוד, יש דרכים לסייע לו. ההורה יכול ללמוד יחד עם ילדו - אם זה מעניין אותו - או לחילופן להיעזר במישהו חיצוני (נגיד מורה פרטי למתמטיקה או לנגינה). זה, בטח לא סיבה מספיק טובה לא לעשות חינוך ביתי.

הורה יכול להיות בעל מחסומים פסיכולוגיים נגד מדעים מדויקים ועל ידי כך, בגלל שהילד תמיד איתו ולא חווה מחנכים אחרים, או איזה מורה מדהימה לפיזיקה, או מסתם לעשות שיעורי בית עם חברה, לעולם לא ייחשף לכך
יש לך דעה טובה מאוד על בית ספר אם זה מה שאת זוכרת משם. בתי ספר ידועים במומחיותם להרוג כל יצר סקרנות ויצר למידה טבעי. אם יש פה ושם מורים מבורכים, זה מעיד רק על היוצא מן הכלל. אבל חשוב לומר: הבעיה היא בכלל לא במורים, אלא בעיה מערכתית. ברגע שהלמידה מובנית שלא לומר נכפית, אין מחסום פסיכולוגי גדול מזה. ואותו מחסום פסיכולוגי שדיברת עליו שיש אצל ההורה - הוא בדיוק תוצאה של לימודים בבית הספר. אז מדוע לשחזר את הטעות הזו? (בהנחה שזו סיבה בעינייך לא לעשות חינוך ביתי).

אני גם לא מאמינה שחינוך חופשי מתאים לכל ילד. אני הייתי ילדה למדנית מטבעי, ועדיין לפעמים הכוונה די ברורה של ההורים שלי או של המורה לספרות לקרוא סוג מסוים של ספרות, שדווקא לא בא לי עליה בהתחלה, פתחה לי חלונות לעולמות מופלאים.
למי שגדל בבתי ספר (כולנו) קשה להעריך את השפעתו של לימוד חופשי ואת הדרך שבה הוא מתנהל. אני מזמינה אותך לדבר עם בוגרי חינוך ביתי חופשי (בני נוער או בוגרים היום) ולשמוע מהם על העולמות המופלאים שהם גילו - מרצונם, ללא שום הכוונה.
רוצה לומר, זה שאין הכוונה, עדיין לא אומר שהעולמות המופלאים לא יתגלו.
יותר מכך, לדעתי חוסר ההכוונה עשוי להתגלות כנכס ממש, כשיתגלו עולמות רבים ונוספים, מופלאים מאין כמותם.

@}

<סוטה מהנושא>

מחריד!מפחיד נורא!ו-זהירות!!!
אז בתור גננת שחושבת לפתוח גנון -משפחתון (בנחלאות,שבבירה),הורים יקרים תפתחו את העיניים טוב טוב,ובעיקר תקשיבו ללב ,לאיך מרגיש מהבטן,כי זה נורא -מאוד חשוב,ולא להתרשם מהקנקן(כי החכמנו ןאנחנו כבר יודעים שלא כל הנוצץ..)ככה-דף קשר,ברור ומפורט מחולק לכל משפחה ובנוסף תלוי ליד הטלפון בגן,ביקורים לא מתוכננים,ולשים אוזן
מאחורי הדלת,...הכל לגיטימי(טוב כמעט הכל),רציתי להוסיף גם מצלמה/אינטרטט אם ההורים רוצים להתקין-תפדלו
(אני קצת מסתייגת במחשבה שניה,ואתייעץ-פשוט נראה לי שיהיה לי קצת קושי להתנהל בטבעיות,ואני לא יכולה שלא,אולי מתרגלים ?נבדוק !),אין הנחות ואין לא נעים אתם מפקידים את האוצר הכי הכי יקר שלכם בידי מי?
כתבתי קצת בהתרגשות אז סליחה אבל בבקשה שימו לב

לכן תמיד התנגדתי לדיבורים על "אמא טובה יותר" שהיו בכל מיני דפים
אמא שאוהבת יותר (האם זה אותו הדבר כמו "אמא טובה יותר"? לא חושבת).

ובאמת שלא בא לי להכנס לדיון על זה. כבר ציינתי את זה קודם
זרקת אמירה טעונה כזו, שקשה לא להגיב עליה.

מודה שלא קראתי את כל הדף אבל נעמה, מאד מאד מבינה את המקום שאת נמצאת בו. מאד.
עברתי התנסות דומה (אם כי לא קיצונית כמו שלך) ואני מסכימה מאד עם המסקנות שלך ועם העובדה ש"טעויות שיפוט" קריטיות כל-כך קורות לנו כהורים טריים. יש באמת בד"כ הרבה נורות אדומים בדרך, שרק בדיעבד מצטברים לתמונה השחורה והכוללת. לפני כן אנחנו בד"כ נוטים להשתמש במנגנון המופלא של הדיסוננס הקוגניטיבי (כי הרי איזה הורה יודה בפני עצמו שהוא שם את ילדו במקום לא בטוח?) ולהאמין שהכל בסדר. ראיתי את זה גם אח"כ כשניסיתי להזהיר הורים אחרים. בד"כ הם לא נמצאים במקום של קשב.
תודה לך שהעלית את הנקודה הזו. היא מאד מאד מהותית וכאובה.

[מתעלמת משאר הנתיבים שהדיון - שכאומר קראתי רק את חלקו- גלש אליו]

אבל מצד שני - לרוצחים, אנסים, סוחרי סמים ושאר אנשים רעים מותר להביא ילדים לעולם. אז דווקא על אנשי קריירה יצא הקצף?
זה בעיני לא טיעון מבוסס. העובדה שאונס וסחר בסמים הוא לעין ערוך גרוע מלא לראות את הילד כמעט כי נמצאים במשרד, לא מצדיק את זה אלה ששוכחים שהם צריכים לנהוג באחריות הורית. זה ש-X גרוע מ-Y לא מצדיק את Y. (את יודעת, להרוס את החופים זה לא מוצדק רק כי זה פחות גרוע מלזהם את מי התהום).

בעניין היכולת לשפוט
מי אני שאשפוט?
כן, לומר על מישהו שלא ראוי שיביא ילדים לעולם זה בעייתי. אבל אני סבורה שהעובדה שהורות היא דבר מורכב ביותר, ושיש בלגן סיבתי (לא ברור איזו סיבה מביאה לאיזו תוצאה, לא ניתן לנבא), ושבאופן כללי לא כדאי להיות דוגמטיים, עדיין לא אומרת שאסור לנו מוסרית תמיד לחרוץ דעה על מעשה או אפילו על ההורה עצמו (כמובן שאני לא חושבת שהמדינה צריכה להתערב להורים יותר מדי, אני לא לוקחת את זה לשם. אבל יש מקרי הזנחה ברורים, יש מקרים ברורים שבהם הורים דופקים לילדים שלהם את החיים. (שוב, ממש לא מתכוונת למי מהדנות פה). הנקודה היא: אי שיפוטיות מוחלטת גם היא לא טובה.
(לא נראה לי שזה המקרה שלך, שרון ג, לפי דברייך באתר בהחלט נראה שיש לך דעות על הורות)

וכשאני רואה אנשי קריירה שלא רואים כמעט את הילדים שלהם, אני תוהה אם זה היה הכרחי שיביאו ילדים לעולם.
כן, אני יכולה להבין למה את מתכוונת.
אבל מצד שני - לרוצחים, אנסים, סוחרי סמים ושאר אנשים רעים מותר להביא ילדים לעולם. אז דווקא על אנשי קריירה יצא הקצף?
יש כאן כמה אנשים בבאופן, שאני באופן אישי לא הייתי נותנת להם אפילו לגעת במקל בילדים שלי, ואני מרחמת קשות על הילדים שלהם.
האם זה היה הכרחי שיביאו ילדים לעולם?
מי אני שאשפוט?

אני יכולה לומר לך, שבתור "אשת קריירה", כשהייתי מגיעה הביתה לא הייתי עושה כלום - לא כלים ולא כביסה, לא אוכל (מעבר לארוחת ערב, שזה לא נחשב אצלי כ"להכין אוכל") ולא שומדבר. זה היה הזמן שלי עם הבת שלי, ובהמשך - עם שתי הבנות שלי.
דווקא היום, כשהן נמצאות לא יותר מחמש שעות במסגרת, הן מגיעות הביתה ואני עסוקה בלהכין ארוחת צהריים, ולנקות כלים.
תתפלאו כמה פחות כלים יש כשכולם אוכלים צהריים לא בבית
אני לא חושבת שנטו אני מקדישה להן יותר זמן כיום. נראה לי אפילו שאולי פחות...דווקא כשהייתי 8 שעות מחוץ לבית, רגשי האשם שלי דחפו אותי מעבר לקצה היכולת שלי, לעוד סיפור ועוד משחק ועוד שיר, ולצאת החוצה לנסוע באופניים גם אם מה שבא לי זה להתפרק בשקט בצד.
נכון, יש יתרונות אחרים. הן אוכלות בבית, ונחות בבית, ויש להן אותי אם הן צריכות.
ובכל זאת, אם נוציא מחשבון את התורנויות הנוראיות, ונתייחס רק לימים בהם עבדתי רגיל - אני לא בטוחה שהיה להן כל כך רע.
אתן לא יכולות לתאר לעצמכן כמה פעמים השנה התחננה הקטנה שלי שארשום אותה לצהרון...לא שאלתי אותה למה, אבל אני מניחה שהרבה יותר מעניין לה להיות עוד כמה שעות בחברת ילדים. (ואולי זה בגלל שבצהרון אוכלים אוכל לא אורגני ועם קמח לבן ואורז לבן? )
לכן גם אחה"צ היא תמיד מחפשת חברים, או ללכת לגן המשחקים.
ילדים הם יצורים חברתיים. לעיתים הרבה יותר מאיתנו.
ואני מודעת לזה שאנחנו משוחחים על ילדים הרבה יותר קטנים. ובכל זאת. לא הכל שחור ולבן.

רק לצורך הבהרת הגילאים המדוברים: הגדולה היתה בת שנה כשהתחלתי התמחות. לפני כן הייתי בבית איתה. בגיל שנתיים שלה בערך נסענו לארה"ב לתשעה חודשים אך גם שם עבדתי, אם כי פחות שעות. בגיל 4 שלה יצאתי לחופשת לידה שנמשכה 7-8 חודשים. סיימתי התמחות שנתיים אח"כ.
הגדולה לא בצהרון מאז כתה א'. הקטנה לא בצהרון החל מהשנה (מלאו לה 5 לאחרונה)

והאם לי מותר להגיע למימוש עצמי רק בגלל שאנחנו צריכים רופאים טובים ומסורים לעבודה ?
לא לכך התכוונתי. כלל לא. אני מאוד מאוד (מאוד!) מאמינה בזכות ובחובה למימוש עצמי--למען עצמי וכשימוש מודל לילדים.
באופן כללי, אני מתנגדת לקבלת צרור דעות ונוהגים כצרור מוגמר, קבלת צרור מוגמר ללא בדיקה של כל דעה לגופה נראית לי דוגמטית, לעתים מסוכנת, ומבזבזת את יכולת הרגש, החשיבה ושיקול הדעת האנושיים (סייג: ישנם דברים שהם מוחלטים). (למה, למשל, בהכרח חינוך ביתי והנקה עד גיל מאוחר חייבים ללכת ביחד?)
בהחלט חושבת שחוויית בית ספר יכולה להיות גם חיובית, יש בתי ספר דמוקרטיים עם מעורבות הורים שהם נפלאים. חושבת שחינוך ברמה גבוהה ממש לא תמיד יכול להינתן מהבית, חושבת גם שלא כל ההורים מתאימים להיות מחנכים מהבית, גם אם הם אנשים מקסימים וחמים. סתם דוגמה, לפעמים ההורים נוירוטים והסביבה שהם יוצרים לא מאפשרת חופש אמיתי. או למשל, להיות מורה טוב זה לא דבר פשוט--דרושים הכשרה וניסיון לשם כך, לא כל הורה יכול לעשות את זה. הורה יכול להיות בעל מחסומים פסיכולוגיים נגד מדעים מדויקים ועל ידי כך, בגלל שהילד תמיד איתו ולא חווה מחנכים אחרים, או איזה מורה מדהימה לפיזיקה, או מסתם לעשות שיעורי בית עם חברה, לעולם לא ייחשף לכך. אני גם לא מאמינה שחינוך חופשי מתאים לכל ילד. אני הייתי ילדה למדנית מטבעי, ועדיין לפעמים הכוונה די ברורה של ההורים שלי או של המורה לספרות לקרוא סוג מסוים של ספרות, שדווקא לא בא לי עליה בהתחלה, פתחה לי חלונות לעולמות מופלאים. מצד שני כשאני רואה את אח שלי מלמד את הילדה שלו לקרוא, היא נראית לי כל כך לחוצה שממש כואב הלב. מה לעשות? הוא לא מורה טוב, ותאמינו לי שהוא אוהב אותה בכל לבו. האח השני שלי כועס על ההורים שלי שלא הכריחו אותו לנגן בפסנתר כל יום.
אני עצמי לא מתכוונת לוותר על הקריירה שלי, וחושבת שזו תהא טעות לעשות זאת. להיפך, תוך ניסיון להיות זמינה ככל האפשר לבת שלי, וכמו שאמרתי למזלי, ואני לא לוקחת זאת כמובן מאליו, העבודה שלי ושל בעלי מאפשרת שעות יותר גמישות, חלוקה של ימים בבית עם הבעל, לפעמים עבודה מהבית. לא תמיד זה אפשרי.
אני חושבת שבעבור הילד לראות שההורה יכול להיות גם איש או אשת קריירה וגם הורה טוב זה פותח לו את מגוון האפשרויות שיוכל לבחור מהן בעתיד. הסיורים עם ההורים שלי במקומות העבודה שלהם היו מאלפים בשבילי כשהייתי קטנה. למדתי מאבא שלי למשל על "מהו מוסר עבודה", "מהי אחריות של מעסיק כלפי העובדים", ראיתי במו עיני איך צומחים בניינים וקיבלתי הסברים.
אבל ושוב זה אבל גדול, אני עוד יותר מאמינה באחריות הורית. ההורים צריכים להיות בשביל הילדים שלהם. וכשאני רואה אנשי קריירה שלא רואים כמעט את הילדים שלהם, אני תוהה אם זה היה הכרחי שיביאו ילדים לעולם (לא מתכוונת בטענתי זו לאף אחת מהמשתתפות בדיון).

רק לידיעת המשתתפים פה, יצא לי לשמוע על "גננת" מפעילת משפחתון באזור ירושלים, שהיתה נוהגת לפתוח את הגז בשביל להרדים את הילדים!
זה כנראה לא כל כך נדיר. אני שמעתי על מיקרה כזה באשדוד.

בטח לא לבד! לא רצוי, משום שמעבר למרכוז הילד זה יוצר מרכוז הורה
לכי תראי מה כתבה בדף המקביל, על זה שהיא היתה לבד והיה לה קשה.
לא לכל אחד יש את המערכת התומכת של משפחה קרובה, חברים טובים וכו'.
אנשים מנסים ליישם את עקרון הרצף, בלי נוכחות השבט הכל כך חשובה לקיום עקרון זה.
ואני לאו דווקא בטוחה שזה הדבר הכי טוב לילד.

אין לי ספק שזה לא אפשרי לך כרופאה, שרון ג
ואם הייתי במקום נעמה אמא, ולא היית מכירה אותי, ולא היית יודעת?
והאם לי מותר להגיע למימוש עצמי רק בגלל שאנחנו צריכים רופאים טובים ומסורים לעבודה ?
אני לא מנסה לתקוף. רק להראות לך שלכל אמא יש מערכת שיקולים משלה, ומערכת ה"שיפוט המהיר" שפועלת כאן, לעיתים קרובות חוטאת ופוגעת.

בעניין המצלמות,
אני גם סבורה שצילום הוא בעייתי מוסרית. כשחברים שלנו סיפרו שעשו את זה די התחלחלתי( הם אמנם עשו זאת בארצות הברית, אולי שם זה יותר מסובך לסמוך על מישהו מאשר בישראל--שהיא בכל זאת מדינה פצפונת). הרי המטפלת היא אדם עם זכות לפרטיות. מצד שני, אנו מפקידים בידיה (בידיהן) יצור חסר ישע שלעתים אפילו לא יודע שהיחס שהוא חווה הוא יחס מתעלל (הרי גם מבוגרים לעתים לא מודעים לקבלת יחס מתעלל).
וגם כמה אפשר לעקוב אחרי מטפלת אחת. כל הזמן לשים מכשירי הקלטה ומצלמות בבית?
אני הרגשתי עם מטפלות, שאני לא זקוקה למצלמות, שאני יודעת במי מדובר. לשם כך, כמובן, צריך מטפלת שמכירים כבר, וגם מאוד להתיידד איתה--עד לרמת היכרות אישית. זה כמובן דורש זמן ואפשרות מבחינת העבודה. למזלי, יש לי לפעמים ימים יותר גמישים, שבהם אני יכולה לפטפט שעה בבוקר, ולחזור יותר מוקדם. אין לי ספק שזה לא אפשרי לך כרופאה, שרון ג, ואין לי ספק שאנחנו צריכים רופאים טובים ומסורים לעבודה! בעיקר בשביל לקחת אליהם את הפצפונים שלנו... מצב בהחלט מורכב ולא פשוט
המטפלת האחרונה עבדה איתנו זמן רב והפכה ממש לאחות גדולה של הפצפונת עם היום אנחנו בקשר קבוע איתה. אני משקיעה בזה המון, למשל, להכיר את המשפחה שלה, או החבר. להתקשר בערב לספר לה שהפיצית בסוף כן אכלה משהו היום, ולתת לה תחושה שהיא חלק מהצוות, להתייעץ איתה, לצחוק ביחד, כן הלאה. מודה שזה די מתיש לפעמים. לפעמים אין לי כוח לזה.
בעניין השהות עם תינוק או ילד יום שלם
בטח לא לבד! לא רצוי, משום שמעבר למרכוז הילד זה יוצר מרכוז הורה. לפי דעתי למען איזון של המערכת ורגיעה כללית, צריכים לטפל בילד כמה אנשים. גם מי שמחנך מהבית צריך לדעתי לערב אנשים קבועים בטיפול בילד. לפי דעתי, מתוך הבסיס הקבוע, המוכר והאוהב של ההורה, יש להעניק לילד את הידיעה שיצליח להירדם, לאכול, ליהנות, לעשות אמבטיה גם עם הסבתא, המטפלת וכיו"ב, שיש עוד אנשים שאוהבים אותו. זה חשוב לביטחון העצמי ושלווה העצמית של הפצפון (מודה ומתוודה שלעתים אני חושדת באמהות שמקטרות אבל שהעובדה שהילד נרדם רק איתן, או אוכל רק מידיהן, מספקת להן איזשהו צורך להרגיש נזקקות. זה מאוד נעים להרגיש נזקק). אבל, וזה אבל גדול, לא בטוחה ש-8 שעות ביום מחוץ לבית בגיל צעיר מאפשרות את הבסיס הבטוח לתינוק או לפעוט שממנו אפשר ליצור את האיזון במערכת.

להיות יום שלם עם הילד זה דורש החלטה, רצון ואמונה שכך זה טוב ונכון עבורי ללא ספק. אני לא מרגישה מסוגלת להחלטה כזו (יום שלם!).
מה שכן, אני חושבת ברצינות איך לעזאזל אוכל להקטין את היקף המשרה שלי.
אני לא אשת קריירה אבל בכ"ז עובדת משרה מלאה ואוספת את הילדה רק בארבע.
שיקולים כלכליים עדיין מהווים מחסום רציני בשבילי (גם אם תקראי לזה מחסום מחשבתי, מבחינתי הוא מוחשי מאוד ואנחנו לא מפונקים)

טליה אלמתן

• הדוגמא שהבאת לגבי הילד שלך ואוכל בדיוק ממחישה את מה שניסיתי להגיד כשאמרתי התנהגות של הילד במסגרת שאינה תואמת את ההתנהגות שלו בבית היא נורת אזהרה נורת אזהרה לא במובן שבטוח יש שם התעללות אלא במובן שכנראה שקורה שם משהו שאינו כפי שההורה מדמיין ו/או מסכים אליו.

לי נראה טריוויאלי שבזמן ארוחה יושבים ואוכלים ולא מפזרים את האכילה על פני כל היום ומאכילים ילדים תוך היסח הדעת שלהם, ועובדה שלמטפלת זה לא היה ברור. לא מתוך רוע (להפך, נשמע שהיא רצתה לעשות טוב) אבל יש כאן התנגשות בין ציפיות ההורה למה שקורה בפועל
(כאשר גילית זאת, יתכן והחלטת שזה לא נורא בעינייך אבל הנקודה היא שהרבה פעמים זה סימן לכך שמשהו קורה במסגרת לא כפי שאנו מדמיינים אותו).

• לגבי מצלמות, אנחנו בוחרים מטפלת שנראית לנו אמינה ומתוך אמון בסיסי זה אני לא בעד לשים מצלמה בכל מצב. עם זאת, כאשר עולים חשדות מכל סוג שהוא יש חשיבות עצומה בעיניי למצלמות מכיוון שהן יעזרו להורה לדעת מה באמת קורה וכן יספקו תשתית ראיתית במידה וחלילה קרה משהו.

באסיפת ההורים שעשינו לפני שסגרנו את המשפחתון הועלתה הצעה להמשיך לשלוח את הילדים למספר ימים נוספים תוך כדי התקנת מצלמות נסתרות, אם היינו עושים זאת אולי היה סיכוי שהן יענשו ואלי היינו מקבלים תשובה לאיך הילדים שהו בשקט כ"כ הרבה זמן.
אבל אף אחד כמובן לא היה מוכן לשלוח את ילדיו לשם לאחר שהאמת התפוצצה לנו בפרצוף.

זו הסיבה לכך שהרבה מאוד יוצאות לעבוד בהסברים של שיקולים כלכליים
לא רק הבדידות - דווקא אחותי (הרווקה) אמרה לי לפני כמה ימים שהיא בעבודה, בניגוד אלי, יכולה לפחות לצאת להפסקת קפה מדי פעם, להתרענן בטלפון קצר עם החבר או חברה, ויש לה גם הפסקת צהריים של שעה (ואין סיכוי שאחד הבוסים שלה יקרא לה פתאום לנגב לו ).

נראה לי שהדרך היחידה לצאת מזה היא לנסות לצמצם עד כמה שניתן את הימצאות הילד תחת השגחה של אדם אחר
זה מה שמקובל לחשוב כאן באתר

בעיני אין נוסחת קסמים. לכל הורה ולכל ילד יש מסגרת שהם מתאימים. לא מזמן ביקרתי לקוחה שיש לה משפחתון. כשנכנסתי שני תינוקות יבבו בגינה, תינוק אחד ישן בקומה אחרת במיטה כשגרם המדרגות נעול וילדה בת שנתיים צפתה בוידאו. באופן מסתורי באותו היום זיהיתי לפי הילדה את האמא בגינה.
שאלתי אותה לגבי התנהלות המשפחתון , והיא אמרה לי שזה לא מפריע לה ההתנהלויות הללו. אישית לי זה היה מפריע. אני מאמינה שאם זו היתה אמא עם 4 ילדים אז בטח אחד או שניים היו עליה, תינוק אחד היה ישן בטח באיזור, גם אם זה אומר ששנתו היתה קלה יותר;-)
ובעצם זו דעתי, וזה זעתה, אולי יש הורים רבים אחרים שאצלם היום מתנהל ככה.
אני מאמינה שגם בבית (בבתים אחרים, לא שלי כמובן;-) ) קורה שיותר מילד אחד מיבב או צורח באותו הזמן , אני הייתי מתנהגת בדרך מסויימת ואם הייתי בוחרת מסגרת היה טווח שהיה נראה בעיני סביר.
גם סבתא לא תמיד מטפלת בילד איך שמוצא חן בעיני, אבל יש טווח התנהגויות שנראה לי או לא נראה לי והכי חשוב בעיני זו המוטיבציה של האדם. נעזרתי בשורה של ביביסיטריות שנפרדנו לשלום כיוון שלא אהבתי את המוטיבציה שלהם :ששוחחו בטלפון כל הזמן , שהיה להם שלל עיסוקים שהכניסו לתוך הזמן שאמורות היו להקדיש לילדי. לא שמטפלת צריכה להידבק לילד, ממש לא........ אבל הביביסיטר הנוכחית היא אשה שהפעולות שהיא עושה בזמן שהיא שומרת על הילדים מאתגרות אותו, מפרות אותן ולא נתפסות בעיני שליליות.
לצורך הדוגמא אין לי בעיה שמטפלת מבשלת או מנקה בזמן שהיא עם הילדים, זה חלק מהחיים, לא? ואולי יותר ממעשים זה עניין פיזיקלי לגמרי: אנרגיה האם זו אנרגיה סוחפת או מייבשת. אנרגיה שנותנת השראה או אנרגיה של "עופו ממני".

אני אמרתי שלא הייתי לקוחת בכל מקרה מטפלת בלעדית. נעה בר אמרה גם אנחנו לא מושלמים! אין מה לצפות שמי שנשאר עם הילד יהיה כזה_ וזו נקודת המפתח מבחינתי. ראיתי אצלי ואצל אימהות אחרות שחיקה גדולה בהמצאות עם התינוק יום אחר יום לארוך תקופה. אני זוכרת היטב ימים בהם לא מצאתי לעצמי זמן לאכול, הסתובבתי עם הילדה כל היום על הידיים, כעסתי על בעלי שלא הגיע הביתה יותר מוקדם וכשהוא בא כל מה שרציתי היה לזרוק עליו את הילדה ושיהיה לי קצת זמן לעצמי. אח"כ כשהיא גדלה מעט והגרויים להם נדרשה היו יותר גדולים מצאתי זמנים של שעמום, הדבר היחיד שהרגיע אותה היו טיולים בחוץ ואני מתתי מחום באמצע אוגוסט עם המנשא עליי. לא כל הזמן היה כזה ואני מקצינה אבל הנקודה היא ששהייה עם התינוק לאורך שעות ארוכות (כאשר האם עובדת נניח במשרה מלאה) היא קשה! ואם קשה להורים על אחת כמה וכמה קשה למטפלת שזה לא הילד שלה. הקושי הזה עלול לדחוף למצבים בהם "סותמים לילד את הפה" בכל מיני שיטות ( לשכנים שלי היתה מטפלת. כשהייתי בגן שעשועים ופגשתי אותה היא תמיד עשתה עלי רושם טוב.
הם שמו מצלמה וגילו שכל היום הילד נמצא בחדר אחר,לבד. וכל פעם שהוא קצת משמיע קול היא באה דוחפת לו במבה שישתוק ומשאירה אותו במיטה או בלול בחדר אחר. לבד!!! כל הזמן._ ).
לעומת זאת בימים בהם התאפשר לי להיות עם ביתי בחברת ילדים אחרים, הדינימיקה הייתה אחרת. ילדים אחרים (מעט גדולים יותר) הם מקור עניין עבור הקטנטנים. וזה עוד יתרון במשפחתון רב גילאי או במטפלת המטפלת במספר מצומצם של ילדים (2-3) כאשר לא כולם באותו הגיל.
קשה להגיע לנוסחה המושלמת ויש גם הבדל גדול בין ילד בן 3 חודשים, חצי שנה ושנה ומכיוון שלא נחליף לילד מסגרת כל תקופה קצרה, הקושי רב אף יותר.
שרון ג מנתה בפירוט את היתרונות שהיא רואה במשפחתונים ואני מסכימה אבל במשפחתונים יש בעיה נוספת והיא מספר הילדים, גם אם היחס בין ילדים/מטפלות הוא טוב, הרי שבמשפחתונים המפוקחים (נעמ"ת ויצ"ו) הקבוצות מאוד גדולות ויש את עניין המחלות. במשפחתונים פרטיים יש בד"כ פחות ילדים אבל אין פיקוח (מצד שני ככל הזכור לי מקרים של התעללויות במשפחתונים התגלו תמיד בעקבות "הלשנה" של אחת העובדות או גילוי מצד ההורים, לא זכור לי מקרה שהמפקחת לבדה חשפה משהו, אך מצד שלישי עצם הפיקוח מונע מצבים "מינוריים" יותר של השארת ילדים במיטות או ללא השגחה)

קראתי שוב את הכל ונשארתי מבולבלת. נראה לי שהדרך היחידה לצאת מזה היא לנסות לצמצם עד כמה שניתן את הימצאות הילד תחת השגחה של אדם אחר.

אז היו בפעוטון 3 מטפלות על 3-4 תינוקות?
3 מטפלות על 3-4 תינוקות (מתחת לגיל שנה) ועוד כמה יותר גדולים (שנה וחצי ויותר), שהם עדיין קטנים אבל קצת יותר עצמאיים.
ושוב, פעמים רבות ראיתי את המנהלת או המבשלת נכנסות כשהיה צורך בעוד זוג ידיים.


עדיין לא לגמרי מבינה מה עושים עם תינוקת שזקוקה למשל לנענוע של חצי שעה?
מחזיקים אותה בידיים עד שהיא נרדמת, כשבמקביל אפשר לספר סיפור לגדולים יותר
מה את עושה כשאת בבית לבד וצריך להרדים אותה והילד הגדול דורש תשומת לב? אותו הדבר לטעמי.
מה גם שלדעתי, שלא בנוכחות האם, הם אוכלים יותר טוב ונרדמים יותר טוב. חלק נכבד מבעיות האכילה/שינה שלהם נובע מנוכחות חונקת שלנו.

ומה עושים עם סדרי יום שונים של תינוקות באותו גיל?
גמישות היא שם המשחק במעון טוב. וראיתי בביקורי (המועטים) במהלך היום שהיו ילדים שישנו, כי זה מה שהתאים להם למרות שלא היה בזמן עם כל השאר.
הגדולים בד"כ כבר לא ישנו בבוקר, כי היה מעניין והיו גירויים חברתיים. אבל הקטנים - ישנו היטב ולא היה אכפת להם מהרעש כלל וכלל
המטפלות תמיד ביקשו לדעת מה קורה עם הילד, מה הוא אוהב, מה עובר עליו. תמיד התעניינו איך בבית.
למרות שבד"כ הילד מאמץ לעצמו סדר יום קצת שונה כי הסביבה שונה.
בגיל קצת יותר גדול, כשאני הייתי מגיעה אחה"צ, היינו יושבות לפעמים שעה ביחד. היא לא היתה רוצה לבוא הביתה. רצתה להראות לי את הסיפור ההוא, והמשחק הזה, והציור שעשתה היום. ולשחק איתי בתיאטרון בובות.
לעיתים הייתי רואה אותה, או ילדים אחרים, שדווקא היו עייפים אחה"צ ונשכבו לישון עד שאמא תגיע.
בקיצור - העניינים זרמו.


לדעתי יש כאן אלמנט מקל שהגן הוא לא בבעלות פרטית והגננת או כל אחת מהסייעות יכולות לעוף ולהפסיד את עבודתן אם הן לא בסדר, בד"כ יש עליהן פיקוח מלמעלה מה שלא קורה בגן פרטי.
כן, וזה מה שגרם לי בסופו של דבר ללכת לשם ולא לאיזה משפחתון אינטימי של מטפלת עם ארבעה - חמישה ילדים.
בכלל, נוכחות מבוגר אחד בלבד עם תינוקות רכים הוא בעייתי בעיניי. גם משום שאם חס וחלילה קורה משהו - ילד נופל, צריך טיפול - מה קורה עם הילדים האחרים? עזבו את זה. מה קורה אם היא דווקא צריכה ללכת לשירותים? איך היא תשים עין על 5 ילדים?
ומה קורה כשהיא מכינה להם אוכל? ואיך היא תאכיל 5 ילדים.
וגם משום שאין פיקוח, והבנאדם הכי נחמד בעולם יכול לבסוף להתברר כאדם מתעלל. כנ"ל לגבי משפחתונים של "אמא ובת", "בעל ואישה". אלה כמו בנאדם אחד לצורך עניין חרדות ההתעללות שלי.

אחד הדברים שתמיד הפריעו לי כאן היה העמדת מעונות ויצ"ו/ נעמת כאן באור של מקומות מפלצתיים, שלב אחד לפני לנטוש את הילד ברחוב הקר לרעוב לבדו.
הרי זה כל כך תלוי במקום ובאנשים. וכמו שיכולה להיות מטפלת מפלצת, יכול להיות מעון נהדר, ולהיפך.


שרואה במעקב לא אנושי (מצלמות) אחרי המטפלות מעשה לא ראוי?
גם לי קשה עם הרעיון.
אבל אני מבינה כל כך את מי שמשתמש בזה.
אתה מפקיד את האוצר שלך בידיים של אדם שאתה לא מכיר, ורוצה להפיג את החרדות.
והרי ראינו בטלויזיה כמה מקרים בהם התקנת המצלמה היתה מוצדקת, ומי שלא היה ראוי היה המטפלת.
אז מה עדיף?
זה מזכיר לי את בירור החום שעושים לילודים עד גיל חודש וחצי-חודשיים. דוקרים אותם מכל חור ונותנים אנטיביוטיקה עד שמגיעות התרביות. הרי לרובם יש וירוס. אבל לגבי הבודדים שלא - התגובה המהירה תציל את חייהם. האם אנחנו מוכנים לגרום לאי נוחות לתינוקות בריאים בשביל להציל את החולים?
בראיה פרטנית של הורה לילד הבריא - אני מניחה שלא. אבל בראיה הכוללנית, של רופאי ילדים שהמחשבה לאבד ילד מחרידה אותם - הבירור הזה מאד מוצדק.
כנ"ל מצלמות אחרי מטפלות. אם המטפלת בסדר גמור - אז זה בבחינת "לא נעים לא נורא"
אבל אם היא לא?

וסליחה על האורך

האם אני היחידה כאן שרואה במעקב לא אנושי (מצלמות) אחרי המטפלות מעשה לא ראוי?
(שואלת בכנות)

שרון ג, תודה על התשובות! המבנה של המעון הזה, דווקא בגלל שהוא גדול, עם צוות גדול, נשמע באמת כמאפשר יותר גמישות וזרימה עם הפצפונים.

ובסה"כ לא היו יותר מ- 3-4 תינוקות, כאשר בחדר של הקטנים בכל זמן נתון היו לפחות 3 מטפלות.
אז היו בפעוטון 3 מטפלות על 3-4 תינוקות? הבנתי נכון? אם כן, זה נשמע לי די מאפשר יחס אישי.

עדיין לא לגמרי מבינה מה עושים עם תינוקת שזקוקה למשל לנענוע של חצי שעה? לפיצית שלי, כשהיתה בת 8 חודשים עד שנה, לקח המון זמן ונענועים עד שנרדמה לשנת הבוקר. ומה עושים עם סדרי יום שונים של תינוקות באותו גיל? למשל אחד ישן שנת בוקר, אחר לא, השלישי אוכל בתדירות גדולה. האם המטפלות יודעות מהו סדר היום וההעדפות של כל תינוק? הן שמחות לשמוע על כך מההורים? או שהן מנסות לכוון מראש לסדר יום כללי?

כשאני חיפשתי פתרון לקטנה שלי, שהיתה בת 7 חודשים בערך, פשוט לא מצאתי מטפלת מתאימה.
אף מטפלת לא הסכימה לשעות שנזקקתי להן (ולא היה מצב לקצר בשעות. פשוט לא. וגם לא אפשרו לי להמשיך את חופשת הלידה למרות שמאד רציתי). ורוב המטפלות רצו לטפל אצלן בבית - שזה היה דבר שנראה היה לי עוד יותר רע ממעון, כי בביתן אין לי בכלל שליטה על מה שקורה, ומי ערב לי שלא יעסקו כל היום בעניני משק הבית ויזניחו את ילדתי?
לא כל מטפלת תטפל בילד כמו שאני אוהבת. לא יעילה ולא אינטליגנטית זה לא דבר שמפריע לי. בגיל הזה אני רוצה שהיא תהיה חמה ונעימה ואוהבת ומלטפת.
וגם כמה אפשר לעקוב אחרי מטפלת אחת. כל הזמן לשים מכשירי הקלטה ומצלמות בבית? ואם אחרי 4 חודשים היא תחליט שהיא מספיק בטוחה בעצמה בשביל להתעלל בילד שלי בלי שאחשוד? אז שבמשך כל זמן ההעסקה שלה אצלי בבית אני אשים מצלמות מעקב?
אפשרות לרכך את המעבר בבוקר - ומה אם אני יוצאת מאד מוקדם? להעיר אותו/אותה מוקדם רק לצורך העניין? לתת לילד לישון וללכת בלי לומר שלום?

אפשרות להתקשר במשך היום (או לקפוץ הביתה...)
להתקשר במשך היום תמיד יכולתי גם למעון. תמיד ענו לי בשמחה ובפירוט.
לבוא גם יכולתי, אם כי אני לא בטוחה שזה הדבר הנכון לעשותו. הרי כשאני באה, מיד היא מצפה שאקח אותה איתי הביתה, ואם אבוא ושוב אלך - האכזבה תהיה גדולה לטעמי.


עצם הצורך בטיפול בכמה תינוקות לא מאפשר להרדים תינוק אחד, תוך האכלת השני, וליטוף השלישי
טווח הגילאים במעון היה כזה, שהיו ילדים גדולים יותר, שאיתם היו יחסית פחות מטפלות בזמן ההאכלה וההרדמה (כי כבר הלכו לישון לבד, יודעים לאכול לבד)ותמיד התינוקות קיבלו יחס יותר פרטני. במעון בו הבת שלי ביקרה, ראיתי הרבה פעמים את המנהלת בחדר של הפעוטות - מאכילה, מלטפת, מרדימה. ובמידת הצורך, בזמן שהילדים הגדולים (היו שם שלוש כיתות) היו כבר ישנים, מטפלות מהחדרים ההם היו באות לעזור. ובסה"כ לא היו יותר מ- 3-4 תינוקות, כאשר בחדר של הקטנים בכל זמן נתון היו לפחות 3 מטפלות.
אני חושבת שלא כדאי לפסול מעון/משפחתון על הסף . יש כאלה ממש נהדרים. לבת שלי יש זכרונות נהדרים ממנו, ועד היום כשאנחנו עוברים לידו היא מראה לי "אמא, הנה המעון של הקטנים", ומבקשת לבוא לבקר.
שלוש שנים היא בילתה שם. לא חושבת שאף מטפלת היתה מחזיקה מעמד אצלי שלוש שנים. לא חושבת שהייתי עומדת בתשלום של 50,000 שקל לשנה במשך כל כך הרבה זמן. לא חושבת שהיא היתה רוכשת כל כך הרבה חברים בזמן הזה. כל כך הרבה שירים וסיפורים. היו משחקים ופעילויות שהכרתי שם לראשונה. היה להם חדר ג'ימבורי שכמעט תמיד הבת שלי היתה זורמת אליו, ושם הייתי מוצאת אתה פעמים רבות בסוף היום - "טובעת" בבריכת הכדורים, או מקפצת על אחד המתקנים האחרים.
היה לה טוב, אין ספק.
ואני הייתי שקטה שהיא בידיים טובות.
והילד הבא שלי, כשאצטרך להשאיר אותו בידי מישהו אחר, המעון ההוא יהיה אחת מהאופציות הראשונות.

אין כאן בינאריות - יש טווח עצום בהשארה של הילד עם זרים
מסכימה עם קומה ג על עמודים. התמיכה שלי ברעיון המטפלת בבית הילד (בין אם ההורים עובדים בבית ובין אם לאו, ובעצם עוד יותר אם ההורים עובדים מחוץ לבית) הוא שזה נראה לי, בתוך הטווח, כפתרון הכי קרוב להורים, פתרון רך שמאפשר:

1. זרימה עם התינוק עד שנוצר לו סדר היום הטבעי שלו (זמני שינה, אכילה וכיו"ב)
2. טיפול אישי: אפשרות לשאת את התינוק, להרדים אותו בצורה שהוא אוהב, לאפשר לו לאכול בקצב שלו ולחשוף אותו למוצקים, להיות סבלני בימים קשים. מטפלת אחת של הפצפונת שלי לא היתה לא יעילה וגם לא מאוד אינטיליגנטית, התייסרתי בלבטים בקשר אליה, אבל בכל זאת נשארתי איתה (עד שעברנו דירה) בגיל 3 חודשים עד 8 חודשים (ואז עברנו למטפלת שהיכרנו מזמן) משום שהיא פשוט היתה מחזיקה את הפצפונת כל הזמן על הידיים, מנשקת אותה ומלטפת.
3. אי ניתוק הילד מהבית, סביבתו המוכרת. המטפלת הופכת ל"אחת מהאנשים בבית".
4. היכרות מעמיקה יחסית של המטפלת, תוך יצירה של מעין עבודת צוות משותפת בטיפול בתינוק. שוב, מנסיוני, עצם הפטפוט היומי עם המטפלת, ההיכרות ההדדית, האפשרות לחלוק חוויות, ההתייעצות ההדדית, תורם ליצירת תחושת אחריות אצל המטפלת כלפי התינוק.
5. אפשרות לרכך את המעבר בבוקר, כך שנמצאים ביחד כולם ובאופן הדרגתי התינוק עובר לידי המטפלת. זה כמובן התאפשר לי רק בימים שבהם לא הייתי צריכה לרוץ מיד על הבוקר.
6. אפשרות להתקשר במשך היום (או לקפוץ הביתה אם זה אפשרי מבחינת העבודה)

בנוגע לפעוטון, גם אם המטפלות מאוד חמות, נראה לי שהדברים הללו לא ממש אפשריים. זאת משום שמעבר לכך שזו לא הבית של התינוק, עצם הצורך בטיפול בכמה תינוקות לא מאפשר להרדים תינוק אחד, תוך האכלת השני, וליטוף השלישי.

צריך להבין שהרבה הורים,וזה קורה גם לי עדיין לצערי,נכנסים לעמדה של ילדים כשהם נכנסים לגן\בית ספר.רק המבט הזה של הגננות\מורות ,או כשהן פותחות את הפה אז בכלל ,ה"ידיעה" הזאת שיש להרבה מהן על -איך הדברים צריכים להיות\להעשות...כי הן יודעות איך לטפל בילדים + זה המקצוע שלהן...
זה כל כך נכון.

_מטפלת או פעוטון
איך מתרחשת עצימת עיניים ואיך אפשר למנוע עצימת עיניים_
אכן, הנושאים האלה הם בעצם מה שחשוב לדעת כשמשאירים את הילד עם זרים .
אין כאן בינאריות - יש טווח עצום בהשארה של הילד עם זרים, והוא נע בין לקחת מטפלת שנמצאת עם האמא בבית ו/או הולכת עם למפגשי חינוך ביתי, לבין שליחת תינוק למעון ויצ"ו בגיל כמה חודשים.

טיפ אחד משלי: כשמדובר בשעות ספורות בלבד של שהות עם המטפלת, נאמר 4 שעות, כדאי לבקש מהמטפלת שתשהה עם הילד בחוץ, בגינה השכונתית. שם הרבה יותר קשה להסוות התעללות, ויש שכנים שיראו וידווחו.

לגבי ילד שפוגש את המטפלת שלו במקרה אחר הצהריים ברחוב, ולא מחייך או רץ אליה אלא מתחבא אצל אמא ולא רוצה שהמטפלת תתקרב אליו
זה תקף גם לגבי ילד שאדיש לגמרי למטפלת. אצלנו זה קרה תקופה מסוימת עם נערה שעזרה לי, והיה לי ברור שזה מפני שהיא מבלה את זמנה איתו בצפייה בטלוויזיה כשהוא משחק לידה, ולא משקיעה בו רגשית. לא מזיקה, לא מועילה, סתם שוהה שם (דווקא כשהיה תינוק רך מאוד היא היתה נהדרת איתו - אבל כשגדל והחל לתקשר יותר, היא "לא ידעה מה לעשות איתו"). דרכינו נפרדו מעט אחר כך (לא אני והתינוקי, אני והמטפלת ).

ההצעה של ממ לשכור מטפלת במקום פעוטון לא ניתנה כלאחר יד
אני לא ראיתי התנשאות בהצעה קחי הלוואה כשהיא לעצמה. ראיתי בזה העלאה לסדר היום של אופציה מעניינת, שהיום יש לה פחות מדי יחסי ציבור ו/או לגיטימציה. הרבה הורים פשוט לא חושבים בכיוון הזה. ואני לא מדברת על מי שנאבק לגמור את החודש, אלא על מי שיש לו בצד תוכניות חיסכון שזמינות לו למקרה שירצה לעשות תואר שני, לממן נסיעה לחו"ל או לרכוש אופנוע כבד. כל היעדים הללו ראויים, אבל הרבה פחות מקובל "לאכול חסכונות" לצורך, נקרא לזה בלשון נקייה, "טיוב פרסונל הטיפול בילד"

אז כמובן, תלוי באיזה הקשר נותנים לאמא עצה כזו, ואני מסכימה שהיא יכולה להינתן בצורה מאוד שיפוטית או מרגיזה (כפי שתיארה שרון ג ). אבל לדיון באופציה עצמה יש גם יש מקום, ובהכנסתה לארסנל העצות להורים המתלבטים. ובכלל, לא רק פה אלא בפורומי הורות בכלל, מדברים פחות מדי על האופציות השונות של הטיפול בילד ועל איך מתמרנים איתן כלכלית. היי, זה חשוב הרבה יותר מחישוב ההוצאות על "חבילת לידה" או אפילו ההוצאות על לידת בית, יסלחו לי כולם. על אלה אפשר להתדיין ולחסוך פרוטה לפרוטה ולחשב ממי אפשר לקבל דברים יד שנייה - ועל הוצאות חודשיות לטיפול בילד אי אפשר להתדיין ולהציג אופציות חדשות ולעשות סיעור מוחות? למשל, לחשב כמה יעלה יום עבודה של האם מול יום עבודה של מטפלת, ואולי לא צריך בהכרח 40 שעות שבועיות אלא אפשר פחות. ואולי אפשר לעבוד יום אחד פחות, ולהיעזר בסבתא יום אחר, ואז לשלם למטפלת על 3 ימים, וזה ייצא כמו הגן שתכננו אבל יותר מקובל עלינו. וכן הלאה וכן הלאה. שבת שלום לכולם @}

מה שאני קיבלתי מדף זה הוא תזכורת לגבי האסרטיביות שלי כאמא שרוצה לדעת מה קורה במקומות אליהם אני שולחת את ילדי.אחרי הכל גם אני בן אדם.גם אני מסתגלת .הרי עצם ההוצאה של הילדים מהבית מודיעה שאני מוכנה שאחרים יהיו איתם.אז בעיני זה כל הזמן להבחין ב - תשדורות מהילד ,תשדורות מהאחרים שנמצאים איתו -ואני מדברת על כל סוג של תשדורת,אפילו כאלה שרק מעוררות אצלי רגשות בלי מילים ,כל הזמן לאמר לעצמי - אני אמא שלהם ,האחרים הם לא הגגנות\ים שלי,מותר לי לשאול הכל,מותר לי לערער על גבולות שמוצגים לי על ידיהם...
צריך להבין שהרבה הורים,וזה קורה גם לי עדיין לצערי,נכנסים לעמדה של ילדים כשהם נכנסים לגן\בית ספר.רק המבט הזה של הגננות\מורות ,או כשהן פותחות את הפה אז בכלל ,ה"ידיעה" הזאת שיש להרבה מהן על -איך הדברים צריכים להיות\להעשות...כי הן יודעות איך לטפל בילדים + זה המקצוע שלהן...
גננת\מורה כזאת ,שסוגרת דיאלוג ולא מבינה את חשיבותו צריך להעמיד במקומה ואם לא הולך להוציא משם את הילד.

בואו באמת נחזור ונתמקד בשני הנושאים העיקריים
בהחלט! עניין הניסוחים מוצה, ואפשר להעבירו לדף שצוויליך פתח.

נושאי הדיון עכשיו, ובואו נדון בהם באופן שנעים לשומעו ושיועיל לנו ולאחרים:

1. מטפלת או פעוטון
2. איך מתרחשת עצימת עיניים ואיך אפשר למנוע עצימת עיניים

בכל מקרה לא הייתי מעדיפה מטפלת בלעדית.אוקיי, אז מבחינתי בזה (יחד עם הדברים שאמרה שרון ג) מתמקד הדיון. נעמה אמא, את מוכנה לפרט?
מצטרפת ל עוברת אורח. בבקשה מנעמה ומשרון ג להסביר את ההעדפה (שרון, אמרת שהעדפת פעוטון על מטפלת). מסכימות?

שהיתה נוהגת לפתוח את הגז בשביל להרדים את הילדים!
ואני ראיתי ילד שהתחיל לפרכס בגלל שבלע בטעות כדור אקסטזי שהתגלגל בבית.
פושעים יש בכל מקום. גם בין ההורים.

עד היום אנחנו לא יודעים איך גרמו לילדים לשהות זמן ממושך בשקט כזה
רק לידיעת המשתתפים פה, יצא לי לשמוע על "גננת" מפעילת משפחתון באזור ירושלים, שהיתה נוהגת לפתוח את הגז בשביל להרדים את הילדים!

-בכל מקרה לא הייתי מעדיפה מטפלת בלעדית.
אוקיי, אז מבחינתי בזה (יחד עם הדברים שאמרה שרון ג) מתמקד הדיון.
נעמה אמא, את מוכנה לפרט?

אני לא מהרעים, פשוט תינוקות שוברים לי את הלב כן, לכולנו. חלק מהתגובות בהחלט הציגו את הסיטואציה כך שלמי ששולח את ילדיו מחוץ לבית פשוט לא אכפת מהם. אבל בואו באמת נחזור ונתמקד בשני הנושאים העיקריים.
אין לי כרגע זמן לכתוב, אבל בקצרה רק כדי לפתוח את הדיון אומר את דעתי האישית (נימוקים מורחבים רק לאחר שהילדה תישן):

• מאוד מאוד התאמצתי להישאר עם ביתי עד גיל חצי שנה וזה נראה לי גיל המינימום שאפשר להעביר ילד לטיפולו של אדם אחר.
• בכל מקרה לא הייתי מעדיפה מטפלת בלעדית.
• עדיף מסגרות עם כמה שפחות ילדים.
• לפעמים עדיפה מטפלת על פני בני משפחה (סבתא לדוגמא)

האם אפשר לפתוח כאן דיון על משפחתון מול מטפלת בגיל צעיר?
מה את אומרת, נעמה?
עוברת אורח, זהו רעיון טוב, שעשוי למקד את הדיון בעניינים חשובים ומועילים ללא תוספות ניסוחיות ופסיכולוגיות לא מועילות....
לפי דעתי שני נושאי דיון מועילים עלו בדף הזה:

1. איך נוצרת עצימת עצימת עיניים, איך למנוע אותה
2. פעוטון או מטפלת

אישית מאוד אשמח לדון בשני נושאים אלה, ובעיקר בשני--

מה שמביא אותי ל: שרון ג , אנא האמיני לי שהצעתי בנוגע להלוואה לא היתה צינית, אטומה או זחוחה. היא נובעת מתוך ניסיון אישי של קשיי הורות וכלכלת משפחה, דיונים רבים רבים עם בעלי, שההלוואה היתה רעיון שלו לאור מצבנו הכלכלי הרעוע, וזאת בהחלט תוך מודעות לכך שהלוואה יש להחזיר וזה לא יהיה פשוט. אני לא מהרעים, פשוט תינוקות שוברים לי את הלב, דמיינתי את התינוקות בפעוטון הזה באופן מאוד פיגורטיבי והתמונות ליוו אותי ללא הרפה...

דורית ברנע , תודה על העזרה ועל שהדגשת את התנצלותי וניסוחי, מעריכה את זה

כדי להרחיק את עצמי מראש מן התוקפים והמתלהמים, שאלה ל נעמה אמא (שזה הדף שלה, אחרי הכל):
האם אפשר מבחינתך לפתוח כאן דיון על משפחתון מול מטפלת בגיל צעיר?
אני שואלת, מפני שיתכן שהרגשת שאין לך ברירה אלא לשלוח את בתך למשפחתון (למשל משיקולים כלכליים) ובמקרה כזה אין לי שום עניין בלהלקות אותך בטיעונים נגד משפחתון.
אם, לעומת זאת, עשית זאת מפני שזה נראה לך כמו הדבר הטבעי וההגיוני ביותר, או אולי אפילו חשבת שזה עדיף לה (מבחינת גרויים, חברה וכד') אז דווקא בא לי להתווכח אתך (ועם שרון ג באותה הזדמנות).

תזמורת הים האם העיטוף מקובל גם בילדים בגיל שנה ומעלה?
אני באמת לא יודעת אבל לא נראה לי. הבנתי שמדובר בגיל חצי שנה. אם מדובר בילדים יותר גדולים זה בהחלט נשמע יותר גרוע.

אבל שמעתי על פעוטות שבבית לא הסכימו לאכול כלום חוץ מתמ"ל ובמסגרת אכלו נפלא
הגדול שלי היה תקופה אצל מטפלת יום בשבוע, והיה גומר את כל האוכל אצלה. זה ילד שלא אוכל כלום! חי על עוף ושוקולד.
עד שיום אחד הגעתי והם עדיין "היו באוכל". מה זה "היו באוכל"? הילדים הסתובבו בכל הבית, מול הטלוויזיה ובמשחקים, ומדי פעם היא היתה מצליחה לדחוס גם ליונתן איזו חתיכת אוכל בפה! אני בחיים לא הייתי "משקיעה" ככה באוכל שלו. אצלנו יושבים ליד השולחן, ומי שסיים יורד וזהו! למי יש כח לרדוף אחריו שעתיים?! אמרתי לה שהיא ממש לא צריכה לעשות את זה, אבל נראה לי שהיא פשוט הטיפוס הזה שלא מסוגל לראות ילד שאוכל כל כך מעט (בינינו, גם אני מתרסקת לרסיסים מדאגה בגללו בערך פעמיים בשבוע...) והיא המשיכה בכך.

אוקיי אולי אוכל הוא לא דוגמה טובה, לבת שלי אף פעם לא היו בעיות אוכל.
אבל שמעתי על פעוטות שבבית לא הסכימו לאכול כלום חוץ מתמ"ל ובמסגרת אכלו נפלא
לי זה היה נשמע מוזר, עד כמה מניפולציות של פעוט יכולות להגיע? הבת שלי למשל אוהבת לאכול
ולא נראה לי שמשהו ימנע בעדה מלאכול אוכל שהיא אוהבת.
מקרים בהם המטפלות לא אומרות את האמת (אפילו בדברים שוליים) מסכימה מאוד מאוד.

זה במיוחד בולט בנושא אוכל.
אוכל הוא עניין מאוד חברתי. תרבות המנגל, לדוגמא - הרי אלא אם אהרוני הוא במקרה בחברה' שלכם, האוכל יוצא די לא משהו, ברוב המקרים. ובכל זאת כולם בולסים את האוכל הבינוני הזה כאילו אין מחר. ויש גם את העניין של יציאה למסעדה כבילוי חברתי.

_מהנסיון שלי כגננת במשך עשר שנים, רוב הילדים מתנהגים בגן אחרת לגמרי מאשר בבית.
היו לי הרבה מקרים של הורים שלא האמינו שהילד אוכל בגן מאכלים שבבית לא היה נוגע בהם_
גם מהנסיון שלי בעבודה עם ילדים.
זה במיוחד בולט בנושא אוכל. ואני חושבת שלפחות בגן בו עבדתי, הסיבה שהילדים אוכלים יותר או יותר מגוון וכו' מאשר בבית - היא שבגלל שיש כמה ילדים, אף אחד לא יושב לכל אחד מהם אישית על הוריד ומתערב באכילה שלהם. עצם האכילה בקבוצה מצמצם את ה- התרכזות בילד , שבהרבה מקרים מאד פוגעת בקשב שלנו אל מנגנוני הרעב והשובע.

_וכל התנהגות של הילד במסגרת שאינה תואמת את ההתנהגות שלו בבית היא נורת אזהרה:

הילד שלך לא ישן בבית ואילו במסגרת מדווחים שהוא ישן נפלא?
הילד שלך בעייתי באוכל ושם הוא אוכל נפלא?_

כאן אני חייבת להתנגד.
מהנסיון שלי כגננת במשך עשר שנים, רוב הילדים מתנהגים בגן אחרת לגמרי מאשר בבית.
היו לי הרבה מקרים של הורים שלא האמינו שהילד אוכל בגן מאכלים שבבית לא היה נוגע בהם,
שהילד ישן מרצונו והרבה יותר זמן מאשר בבית (זה כמובן אף פעם לא הגיע לארבע שעות...)
שהילד לא צריך את המוצץ רוב היום, ועוד ועוד.
בגן, הילדים ואפילו התינוקות, רוצים להשתייך לחברת הילדים האחרים.
כאשר כולם יושבים לאכול, אין את המניפולציות שילדים הרבה פעמים עושים עם אוכל להורים שלהם.
מצד שני, הם רוצים לאכול עם כולם ואז הם אוכלים קטניות, ירקות וכל מיני דברים שהרבה מהם לא אוכלים בבית.
בעניין השינה, הילדים פשוט מאוד מתעייפים מהפעילות בגן ורובם ממש מבקשים לישון בצהריים.
נורות אזהרה שכן צריך לשים לב אליהן:
ילד שמגיע באופן קבוע רעב
ילד שפוגש את המטפלת שלו במקרה אחר הצהריים ברחוב, ולא מחייך או רץ אליה אלא מתחבא אצל אמא ולא רוצה שהמטפלת תתקרב אליו
תינוק שאיזור החיתול, אדום ומגורה
כאשר מסלקים מהגן את ההורים כמה שיותר מהר
מקרים בהם המטפלות לא מספרות בכלל על קשיים אלא תמיד הכול נפלא
מקרים בהם המטפלות לא אומרות את האמת (אפילו בדברים שוליים)
כדאי מאוד להתיידד עם עוד הורים מהגן ולשמוע מה הם מרגישים לגבי הגן
וכמובן - לבוא מדי פעם בהפתעה
בשבוע הראשון לפחות שלוש פעמים ואחר כך לפחות פעם בשבוע כל פעם בשעה אחרת.
אם ההורים עובדים, אז לעשות תורנות עם סבתא או מישהו שיצא לכל אחד לבוא פעם בחודש אבל לא לוותר על כך ולא לסמוך!
במיוחד אם הילד עדיין לא מדבר.

תזמורת הים האם העיטוף מקובל גם בילדים בגיל שנה ומעלה?
הרי בגיל זה הם לחלוטין שולטים בגופם והעיטוף מונע מהם תזוזה, לא? (נניח שהילד מתעורר ורוצה לקחת לעצמו מוצץ/לגרד את האף?)

לאחר שנפלה ההחלטה לשלוח את הילד למסגרת (בלי להיכנס כרגע לדיון על הנורמות החברתיות וכו)
אי אפשר מצד אחד לשלוח את ילדך למסגרת מחוץ לבית ומצד שני להיות איתו שם בו זמנית כל הזמן
לכן אתה מחוייב לתת מידה רבה של אמון במטפלת- פשוט כדי לא להשתגע.
כל הורה רוצה את הטוב בשביל ילדו, אנחנו בוחרים את המסגרת, האחריות היא לחלוטין עלינו וקשה להתמודד עם המחשבה שהבחירה שעשינו לא טובה.
(יש כאן פרדוקס, אני לחלוטין מודעת אליו).
אני באופן אישי נכנעתי לחוסר הניסיון שלי ולא הגבתי מיידית לתחושות הבטן שניקרו בי.
נתתי למטפלות להוליך אותי שולל עם הסברים שבאותו הרגע נראו לי הגיוניים כי רציתי להאמין שהם הגיוניים.
לכן אחד הלקחים החשובים שלי מהסיפור הוא לזכור ולהזכיר לעצמי שוב ושוב שאני מכירה את הילדה שלי הכי טוב ואני מכירה את ההרגלים שלה
וכל התנהגות של הילד במסגרת שאינה תואמת את ההתנהגות שלו בבית היא נורת אזהרה:

• הילד שלך לא ישן בבית ואילו במסגרת מדווחים שהוא ישן נפלא?
• הילד שלך בעייתי באוכל ושם הוא אוכל נפלא?
• הילד שלך (כמו במקרה שלי) כבר לא צריך תוספת תמ"ל בצהריים בבית אבל שם כן?

וכו וכו

אני חייבת כמה מלים על ענין הקשירה של התינוקות. קשירה- או יותר נכון עיטוף (swaddling) היא טכניקה להרגעת תינוקות שאף מומלצת פה באתר (חמשת ה Sים להרגעת תינוקות) וגם ע"י ד"ר סירס. אני משתמשת בה הרבה עם התינוק שלי (3 חודשים). עיטוף של כל הגוף בשמיכה נעימה מרגיע ועוזר להרדם. עיטוף כשלעצמו אינו התעללות.
אבל כמובן שאני עוטפת אותו כשהוא זקוק להרגע או להרדם, ולא כשאני מחליטה שעליו להיות בשקט במיטה. כך שהבעיה באותו משפחתון אינה העיטוף. אם כבר, אולי בזכות העיטוף התינוקות סבלו מעט פחות מההשארות הכפויה במיטה במשך שעות (לא אומרת את זה לזכות המשפחתון; אין לי כל ספק שהיתה שם התעללות מחרידה ביותר, וחבל מאד שאי אפשר לכלוא את המטפלות).
אגב- 10 תינוקות שנרדמים כולם כל יום באותה שעה ושוכבים במיטה בשקט- לי זה מריח מסמי הרגעה .
נעמה, אני מאחלת לך שאת התינוק הבא תוכלי להשאיר בבית עד גיל מבוגר יותר.

איך נוצרת עצימת עיניים (כי זה בטוח יכול לקרות גם לי, עם או בלי גן)?
בקלות.
אני משערת שבהרבה נושאים אנחנו בונים לנו תמונות-עולם שנוח לנו לראות.
ספציפית לנושא מסגרות טיפול בילדים, זה משהו מאוד מאוד נורמלי - נתקלתי בפיסת מידע שאומרת שכל ההורים (שנעזרים בשירותים של גן/מטפלת) עוצמים עיניים במידה זו או אחרת, פשוט כי אי אפשר אחרת.

במיקרה יצא לי לקרוא את כל התגובות לפני שקראתי את מה שכתבה אמא נעמה.
עכשו סיימתי לקרוא את זה .
השם ישמור. פחד אלוהים....אני מזדהה מאוד עם התגובות "הקיצוניות" וה"חריפות" מה לעשות. המיקרה נשמע מאוד קיצוני וחמור ואנשים צריכים להבין שהנזקים האלו לילדים הם נזקים לכל החיים.
נזקים בתקופה שאמורה לבנות את אמונם בעולם.
אני מבינה שאמא נעמה לא מעוניינת בחינוך ביתי אבל אני אגיד לך מה אני הייתי עושה במידה והייתי חייבת לשלוח את בתי למשפחתון (רק המחשבה על זה גורמת ללב שלי לדפוק יותר חזק...).
פשוט מאוד - שמה מצלמה ניסתרת למשך שבוע.
פשוט ככה.
גם למטפלת ,גם לגן בכל מקום (יש אנשים מאוד מקצועניים שיכולים לעשותאת זה בשבילך) שאליו הייתי שולחת את בתי.
לא סומכת על המלצות
לא סומכת על מראה עיניים
לא סומכת על "ילדים מאושרים" (ילד הוא יצור סתגלתן ותתפלאי לדעת כמה הם יכולים להתפשר...)
רק מצלמה ניסתרת.
לשכנים שלי היתה מטפלת. כשהייתי בגן שעשועים ופגשתי אותה היא תמיד עשתה עלי רושם טוב.
הם שמו מצלמה וגילו שכל היום הילד נמצא בחדר אחר,לבד. וכל פעם שהוא קצת משמיע קול היא באה דוחפת לו במבה שישתוק ומשאירה אותו במיטה או בלול בחדר אחר. לבד!!! כל הזמן.

נעמה, תודה על התשובות, חוזרת ואומרת שפרסום המקרה על ידך ראוי להערכה בהחלט. דרוש לכך אומץ ומוכנות לשמוע ביקורת. וכן, לדעתי, בהחלט עזרת לאחרים.
לא התכוונתי להלקות אותך, אני מצטערת שהדברים, שאני עומדת מאחורי התוכן שלהם, קיבלו גם טון אישי. הוא נובע מכך שהסיפור כיווץ לי את הלב, והתמונות רדפו אותי כל היום. אנא קבלי התנצלותי

.חלק מהתגובות השאירו אותי בלי שום דרך מעשית לשפר את חיי. איך אני ממקום חיי הנוכחי יכולה לעשות משהו כמו תגובה של ודומותיה?
שאלת מה לעשות עכשיו, את לא מעוניינת בחינוך ביתי
אני מקבלת את הביקורת על הביקורת, ומנסה לעבור לדברים בונים, במסגרת זה שאמרת שאת לא מעוניינת בחינוך ביתי. האפשרויות הן לא חינוך ביתי או הפעוטון שהזכרת. העיקר לדעתי הוא מה שכתבו פה "להיות בשביל הילד".

1. כשהפצפונת עוד קטנה, לפחות עד גיל שנתיים, לשכור מטפלת בבית שלך, שאת מכירה היטב, שטיפלה בילדים שאת מכירה (אכן דורש השקעה וגם קצת חובות, אבל...). מטפלת טובה וחמה תחזיק את הילדה על הידיים רוב היום, תזרום עם הסדר יום של הקטנה ולא תכפה עליה סדר יום, תאכיל, תחליף, תעזור להירדם לפי צורכי הקטנה ולא לפי סדר יום של פעוטון. כשהמטפלת בבית שלך, הפצפונת נמצאת בסביבה המוכרת שלה ואז הכל הרבה יותר "רך". את יכולה לקפוץ באמצע היום, להתקשר, לדבר כל יום עם המטפלת על מה השתנה בסדר היום, מה הפיצית אכלה, מה מצחיק אותה, איזה דובי היא הכי אוהבת עכשיו, מה עוזר לה להירדם, איזה שיר היא שמחה לשמוע אתמול, איזה גינה היא הכי כיפית לפצפונים, להזמין את המטפלת חצי-שעה שעה לפני שאת יוצאת לעבוד, וכך היא רואה איך את מטפלת בקטנה ויכולה לעשות כמוך. כך את גם יכולה להתיידד בעצמך עם המטפלת, ולהכיר אותה, ונוצרת אווירה טובה שכולה מכוונת לקטנה, מעין שיתוף בטיפול בילדה והתייעצות הדדית. ההבדל בין מטפלת בבית שלך לפעוטון הוא עצום ועקרוני. (ולמי שיאמר שהיו עניינים גם עם מטפלות--זוהי טענה לא טובה. מטפלת מוכרת שמתיידדים איתה ומטפלת בתינוקת בבית של התינוקת, זה דבר הרבה הרבה הרבה יותר בטוח ומכוון אל צרכי הילד מפעוטון שקשה לדעת מה קורה בו)
2. אחרי גיל שנתיים-שנתיים וחצי לפחות לבחור מסגרת קטנטונת ככל האפשר, עם הכי הרבה גננות על מעט ילדים--זה מאוד חשוב. לא יותר מגננת על ארבעה ילדים. לבקש מהגננת את רשימת ההורים של הילדים שכבר שם עם טלפונים ולהתקשר אל כולם. גננת טובה תציע לך את זה בעצמה. חובה לבחור מקום שמותר לבקר בו מתי שאת רוצה. כמו שאמרת, להיות בקשר קבוע עם ההורים. לבחור מקום שבו המטפלות שואלות אותך על הילדה ומעוניינות שתספרי להן עליה ושתביאי את הדברים שהיא אוהבת.

אלה אפשרויות יותר יקרות מפעוטון, אבל שווה לקחת בשביל זה הלוואה, לדעתי (אומרת את זה מתוך חוויה עצמית של מצוקות כלכליות)

נעמה, מה עם לפרסם את שמות המטפלות? אין פה סיכון להוצאת דיבה.

מה באמת עם המטפלות? האם התחלתם בהליכים משפטיים נגדן? לדעתי חשוב לפרסם את הסיפור הזה בעיתונות. כל ההורים הגישו תלונה במשטרה אולם לצערי סביר להניח שלא יקרה עם זה כלום (כנראה שאפילו לא תעמודנה לדין). כפי שהוסבר לי ע"י החוקר, הדבר היחיד שאולי יש בו שמץ של עבירה פלילית הוא אירוע הקשירה וגם הוא על סמך עדות ראייה של החוקר הפרטי (שאמנם מגובה בהקלטה אך לא בתמונות) החוק במדינת ישראל אינו קובע קריטריונים להפעלת מסגרות עד גיל 3, כל אחד יכול לעשות כמעט מה שהוא רוצה והמצב כפי שהיה אצלנו הוא בתחום האפור של "השקפה חינוכית ופער בין תרבויות". בתגובה דומה נתקלתי גם מצד רוב האנשים המבוגרים יותר (ההורים שלנו וכד') שנטו יותר לקבל את המקרה כחוסר הבנה או חוסר התאמה תרבותית וסברו שהגשת התלונה הייתה צעד נמהר שעלול לגזול מהמסכנות את פרנסתן. לפחות גיליתי כי בקרב בני דורנו הסיפור זיעזע את כולם ללא יוצא מן הכלל כך שיש שינוי מסוים בנורמות. הסיפור פורסם באחד המקומונים ואני גם ניסיתי לפרסם ברשת כמיטב יכולתי (תוך זהירות מפני תביעת דיבה).

סיפור קשה. מקווה שאתן עכשיו בטוב, ושזה לא יצר יותר מדיי נזקים אצל בתך.
מה באמת עם המטפלות? האם התחלתם בהליכים משפטיים נגדן? לדעתי חשוב לפרסם את הסיפור הזה בעיתונות.

אני גם כן באה ממקום של מניקה ובבית עם בני בן השנה וחודש וחצי, אבל לנו יש מחשבות לשלוח אותו לגן קטן ואנטרופוסופי כשיהיה בן שנתיים-שלוש, והסיפור שלך בהחלט עוזר לי להבין איזה בדיקות עלינו לעשות לפני בחירת הגן, ואחריה.

איך נוצרת עצימת עיניים
יש נורמות של הורות בישראל שגורמות לכך ש הלב מתקהה ...

באתי להגיב במגבלות הזמן הפנוי הקצר שלי

• ממ העלת המון שאלות וקשה לי להעביר באופן מדוקדק את המהלך הרגשי שגרם לי להשאיר אותה שם לאורך התקופה למרות שהיו סימני אזהרה. אבל זו בדיוק הסיבה שהביאה אותי לכתוב את הדף הזה כאשר קוראים את הסיפור ככה ובדיעבד הסימנים קופצים מול העיניים, יתכן ולך הם היו קופצים מיידית תוך השתלשלות העניינים אבל לי לא. ואמרתי שוב ושוב שעשיתי טעות ושלא הייתה לי מודעות אבל אין לי צורך שתלקי אותי על חטאי, אני עושה את זה יופי בעצמי.

כדי לעורר אנשים לקיומה של דרך אחרת, כדאי לידע לשתף ולספר. ביקורת אישית כזו על מי שקיים אורח חיים נורמטיבי לחלוטין (הזוי ככל שיהיה בעינינו), יכולה להיתפס כמנוכרת נכון, האמת שחטפתי שוק מחלק מהדברים שקראתי אני מגדלת את ילדתי הכי טוב שאני יכולה בכל זמן נתון. נכון שאני עושה טעויות אבל באתי לכאן גם כדי ללמוד. אין שום מצב ברגע הנתון הזה של חיי שיגרום לי לעבור לחינוך ביתי (מעבר לסיבות הכלכליות, דרושה לכך מוכנות נפשית ואני עוד לא שם). למרות הניסיון המר שעברתי אני עדיין שולחת ואשלח את ביתי מחוץ לבית, אולי אני אשתנה, אולי לא, אבל מכאן ועד להגיד שלא מגיע לי ללדת זה קצת מוגזם לטעמי.(אולי תפתחי דף קריטריונים להורות)

• דורית ברנע אמרה דווקא מהשאלות של ממ, שהן אמיצות וברורות ועוקבות אחר פרטי המקרה, אפשר ללמוד רבות: כיצד להיות יותר מודעים, כיצד להימנע מעצימת עיניים, איך נוצרת עצימת עיניים. נכון ולא נכון. אני הרי באתי לספר את הסיפור בדיוק כדי לתרום ולו במעט לכיצד להיות יותר מודעים, כיצד להימנע מעצימת עיניים, איך נוצרת עצימת עיניים. אבל קהל היעד שלי לא יכול להיות אלו שלא שולחים את ילדיהם מחוץ לבית מכיוון שכל מה שאעשה הוא מראש פגום (כי עצם השליחה היא החטא).
• סיגל ב תודה על דברייך גם אם הם קשים וחריפים אני לפחות יכולה לקחת מהם משהו.

סליחה אבל "ההורה המבוקר" רוצה להגיד כמה דברים

• הורה אחראי מוסרית, שאכפת לו מילדיו, לא יתעסק בכמה הוא עצוב שהעבירו עליו ביקורת, בתור ההורה .אין לי בעיה לשמוע את הדברים בצורה חדה ובהירה. כמו שאמרתי קודם לא הגעתי לכתיבה הזו על מנת לחפש תמיכה אלא חשבתי לתומי שאוכל להועיל במשהו לאחרים.
• אני מקנאה באילו מכן שמחזיקות באמת אבסולוטית שכזו: להכניס פעוט בן 6 חודשים למשפחתון שלא מתוך אילוץ קיומי זאת הזנחה. אני לא יודעת מהו אילוץ קיומי, אני יודעת שאני צריכה לעבוד, נכון שהייתי מעדיפה לעבוד פחות ולהיות יותר בבית אבל זו המציאות של חיי ושל עוד הרבה אמהות אחרות. לשיטתכן לרוב המכריע של האוכלוסיה אין זכות מוסרית להביא כלל ילדים לעולם (ואם כבר פותחים את הדיון ניתן לטעון שלאף אחד אין זכות מוסרית להביא ילדים לעולם במצבו הנוכחי, גם לא לכן). גם הדבר היומיומי ביותר כמו הסעת הילד ברכב היא סוג של הזנחה (גם אם בדקת שוב ושוב שהוא חגור) לאור שכיחות תאונות הדרכים.
• ובאים לבדוק אותו פעם-פעמיים ביום, כל יום, גם אם הוא נראה מצוין בדקתי את המקום ובדקתי ובדקתי ובכל זאת נפלתי בפח, חלק מזה בעקבות חוסר הניסיון שלי אבל ההורות היא תהליך של למידה מתמשכת, גם אם לצערי זה בא על חשבון ילדינו (עוד לא פגשתי את האמא המושלמת, גם אם היא נשארת עם ילדיה בבית עד גיל בי"ס ואחריו.. אין דרך מעשית לבדוק את המקום יום אחר יום או מספר פעמים ביום מהסיבה הפשוטה שלבוא וללכת מספר פעמים ביום גורם לתינוק לחוות שוב ושוב את הפרידה ומבלבל אותו.
• בלעה בשקיקה את ההצגה האוהבת של המטפלות את לא מכירה אותי אבל לפחות תני לי קצת קרדיט שלמדתי משהו ושעכשיו אני לא אבלע כלום בקלות ובטח לא בשקיקה. ודרך אגב ביתי לא אומללה, היא מלאת חיים ומאושרת.
• קהל היעד של הדף הזה הוא החלק הגדול של ההורים שכן משאיר את ילדיו עם מטפלת (והיו גם לא מעט מטפלות מתעללות) או במסגרת אחרת. כמובן שאין לדף הזה מקום באתר של חינוך ביתי אבל לאור חלק מהתגובות כאן יש הורים שאכן שייכים לקהל יעד זה.

בספטמבר הייתי צריכה לחזור לעבודה. ביתי (בת יחידה) היתה בת חצי שנה ורציתי בשבילה מסגרת קטנה, חיפשתי די הרבה זמן אבל אף אחת מהמטפלות שראיתי לא מצאה חן בעיניי מכל מיני סיבות. בסוף הגעתי למשפחתון הזה שהוא בעל שם טוב באזור, עוד בטלפון הרגשתי כימיה עם המטפלת ולמרות שמדובר במסגרת של 10 ילדים (עם 2 מטפלות) החלטתי ללכת לראות. ביקרתי במקום מספר פעמים והתרשמתי לטובה משתי המטפלות וגם מהעובדה שיש במקום ילדים שזו שנתם השניה במקום ושיש שם בני דודים (מה שבעיניי העיד על הורים מרוצים). הבעתי חשש מפני מספר הילדים אך הצליחו לשכנע אותי תוך כדי הבטחה שלא יהיו יותר מעשרה ילדים, חתמתי על חוזה והתחלנו. רק להבהרה, סימני ההתרעה מובנים אצלי ככאלה בעיקר בדיעבד.
התרעה ראשונה: כבר ביום הראשון "גורשתי" משם בנחישות ובאדיבות תוך הסבר שזה יקל על הילדים להסתגל אם לא יהיו שם כל ההורים. תוך כשלושה ימים היא כבר נשארה ליום שלם. מכיוון שהן נתפסו בעיניי כבעלות ניסיון וזו ההתנסות הראשונה שלי עם מסגרת כלשהי זה היה נשמע לי הגיוני.
ההתרעה הבאה הגיעה לאחר כחודשיים כאשר יום בהיר אחד גיליתי שני ילדים חדשים במקום (ללא כל הודעה מוקדמת). למחרת בבוקר פניתי לאחת המטפלות ושאלתי כמה ילדים יש במשפחתון, מיד התנפלה עלי המטפלת השנייה בצעקות (ממש צעקות, מול הבת שלי והתינוקות האחרים) של: "את יודעת כמה עולה לטפל בתינוק קטן? אתם קיבלתם הנחה..אנחנו צריכים להתקיים וכו" מרוב הלם פשוט התחלתי לבכות, לא ידעתי איך להגיב להתקפה הזו והיא המשיכה והמשיכה. המטפלת האחרת ניסתה להרגיע את הרוחות ועזבתי את המקום (אני לא מאמינה היום שהשארתי שם את הבת שלי עם מטורפת כזו). בצהריים כשבאתי היא כמובן התנצלה מאוד בתואנה שהיא במתח וכו. אני רוצה להדגיש במקביל שלאורך כל התקופה נראה היה שהבת שלי הסתגלה למקום והולכת לשם בשמחה, נראה הי שהיא מקבלת הרבה חום מהמטפלת הקבועה שלה והן הציגו בפנינו הרבה פעילויות מוזיקליות שריתקו את הילדים, כלומר היו גם דברים טובים.
סדר היום שהוצג בפנינו הוא שהילדים הולכים לישון בסביבות 11:30 רבע ל-12 עד 13:30-14:00.
ההתרעה הבאה: יום אחד הייתי צריכה להוציא את ביתי באמצע היום באופן פתאומי, התקשרתי לקראת 11 וביקשתי שלא ישכיבו אותה כי אני באה. כאשר הגעתי ב-11:15 כל הילדים כבר ישנו, נאמר לי כי השכיבו אותם קצת יותר מוקדם כי היו עייפים.
ההתרעה הבאה: כל יום נאמר לי כי היא אכלה יפה את ארוחת הבוקר והצהריים, כמו כן היא הייתה מקבלת גם בקבוק מטרנה בצהריים ולאחר השינה עוד ארוחה קלה. בכ"ז היו ימים (מעטים אמנם) שהיא הגיעה הביתה מאוד רעבה. שמתי לב גם שבסופי שבוע כשהיא אוכלת בבית צהריים כמו שצריך היא מוותרת על המטרנה ואילו שם היא עדיין גומעת מטרנה בקצב.
ההתרעה הבאה: ביתי עדיין לא זחלה ומצאתי אותה כמה פעמים יושבת על הספה ללא מטפלת קרובה אליה. הערתי על כך ואמרתי שלא מקובל עלי שישאירו אותה בגובה ללא השגחה. אמרו כן כן אבל המשיכו בכך.
בשלב הזה כבר הגעתי למסקנה שבשנה הבאה אני לא משאירה אותה שם אבל מכיוון שנראה שהיה לה טוב חשבתי שאפשר להמשיך שם עד סוף השנה.
עוד טעות שלנו היתה שלא היה קשר בין ההורים, המשפחתון לא נמצא בשכונה שלי ולא הכרתי את ההורים מראש, נפגשנו מדי פעם בהבאת או לקחית הילדים אבל לא מעבר לכך.
במרץ התארגנה אסיפה ספונטנית של כמה מהאימהות בעקבות תחושות לא טובות. זו בעצם הפעם הראשונה שבה כל אחד הביע את ההסתייגויות שלו מהמקום. הועלו טענות בעיקר על זה שהילדים מגיעים רעבים מאוד הביתה, עם זאת הגענו שוב למסקנה שאין סכנה ברורה ומידית לילדים והחלטנו להביא באופן עצמאי תוספת של פירות לארוחת מנחה ובכך לפתור את הבעיה.
אחת האמהות עדיין לא נרגעה והחליטה על דעת עצמה ובלי לשתף את ההורים האחרים להזמין כעבור כשבועיים חוקר פרטי שיבדוק את המקום.
החוקר הגיע בוקר אחד באמתלה שהוא מחפש מקום לבנו לשנה הבאה. הוא היה במקום בשעה 11:00 ומצא את כל הילדים ישנים במיטותיהם (ישנים עמוק כלומר הושכבו לפני זמן מה). הוא בחן את המקום וביקש להיכנס גם לחדר הסגור בו ישנים התינוקות (הגדולים יותר ישנים על מיזרונים בסלון), כאשר הוא נכנס לשם הוא ראה לפי עדותו תינוקת ישנה עטופה כמו מומיה עם קשירה שלא מאפשרת לה להשתחרר, הוא לא אמר כלום באותו הרגע אולם אח"כ כשישבו לדבר הוא שאל את המטפלת "מה זה התינוקת הקשורה בחדר" (השיחה מוקלטת) המטפלת אמרה שזה כלום, זה כמו חיבוק, זה מרגיע אותה וככה היא תמיד ישנה. הוא שאל האם ההורים שלה יודעים שככה היא ישנה ואמרו לו כן, כן. (רק לציין כי כל הילדים שם היו מעל גיל שנה) לאחר מכן האמא שהזמינה אותו התקשרה אלי בדחיפות כי היא חשבה שמדובר בביתי, דיברתי עם החוקר והבנתי שלא מדובר בביתי אבל מכיוון שהייתי מאוד נסערת החלטתי שאני מוציאה אותה משם מיד. הגעתי לשם ב- 13:15 וגיליתי כי כל הילדים עדיין במיטות. בחדר התינוקות שכבו התינוקות ערים בשקט מופתי במיטות (מחזה מבהיל, כמו בית יתומים), לקחתי את ביתי בנימוק שהחלטנו לנסוע מוקדם לאיזו חופשה. למחרת נפגשנו שוב כל ההורים עם החוקר שהשמיע לנו את ההקלטה ושם גם התבררה מסיפורים של כלל ההורים תמונת המצב הבאה: הילדים ככל הנראה מוכנסים למיטות בסביבות 10:30 בבוקר ומוצאים ב- 14:00-14:20 וכאשר הם לא ישנים הם שוכבים בשקט (אלוהים יודע איך), בזמן הזה אין לצידם השגחה צמודה, המטפלות נמצאות בקומה השנייה ואחת מהן לפחות נוהגת לישון בזמן זה. למותר לציין כי אף הורה לא ידע על הרגלי הקשירה או נתן את הסכמתו לכך.
עד היום אנחנו לא יודעים איך גרמו לילדים לשהות זמן ממושך בשקט כזה (אילוף?/סמי הרגעה?...). המוזר בסיפור הוא השמחה של הילדים להגיע לשם, עם זאת כמו שכתבתי בבירור אפשר לראות סימני אזהרה בדיעבד. אני למדתי מכך הרבה ואחד הלקחים החשובים בסיפור הוא לתקשר גם בין ההורים כי אז עולים דברים נוספים (כמו שזה לא מקרה חד פעמי של השכבה מוקדמת, כמו שהיו התפרצויות שלה גם על הורים אחרים וכו.) כל הורה רואה דברים מבודדים ונוטה להאמין להסברים שנותנים לו, רק כאשר מדברים באופן רציף אפשר לבדוק במה מדובר.
היום היא במסגרת אחרת, עם מטפלות כ"כ מקסימות, מתקשרות ואוהבות. אני לא יכולה להעלות בראשי מצב שבו אני אחשוש להגיד להן משהו מחשש שהן יתנכלו לילדה כי האהבה שלהן לילדים היא אמיתית. בחודש הבודד שהיא נמצאת במסגרת החדשה היא גילתה התפתחות והתקדמות מדהימה בהמון תחומים.
אני מניחה שחלק גדול מכך שלקח הרבה זמן לעלות על מה שהיה קשור גם לחוסר הניסיון שלי (ושל שאר ההורים במשפחתון ההוא) בתור אמא צעירה. התייסרתי עמוקות אחרי הסיפור הזה, אני רק שמחה שלא היה מדובר בהתעללות קשה הרבה יותר ומקווה שתוכלו להפיק משהו מהסיפור שלנו.

בחודש מרץ האחרון סגרנו את המשפחתון של ביתי.
כל ההורים החליטו לא לשלוח את הילדים יותר בגלל שגילינו הזנחה ומעשים לא תקינים. הגשנו גם תלונה במשטרה.
מכיוון שלא היה מדובר בהתעללות פיזית קשה לקח לנו הרבה זמן לעלות על זה אבל בדיעבד ניתן להגיד שהיו סימני אזהרה.
רציתי לספר לכם את כל השתלשלות העניינים מהיום שהכנסתי אותה למשפחתון.