תודה רבה

שלום פלוני
את הנשימה לא צריך לעצור למשך זמן רב, אלה לקימה מחזורית וכל הזמן. במידה ואתה מעוניין ללמוד איך לעצור את הנשימה, מומלץ לתרגל את זה עם שעון עצר, ולהוסיף כל הזמן שניות.
לידיעתך, עצירת הנשימה אינה תורמת הרבה, אך רצף נשימתי גורם לבריאות רבה.

איך אני עוצר את נשמתי להרבה זמן?

תודה משה

[b]מיקימי[/b] במידה ואחת מהסיבות בגללן היא הגיע לטיפול הינה קושי בנשימה ובהרגשת הרגשות שלה, הרי שעיסוי חזה בטן צריך להינתן מהפגישות הראשונות כבסיס מרכזי ועיקרי לטיפול, בשילוב לתרגול תרגילי כוח הדרגתי. כך צריך להיראות הטיפול בשיטה מהפגישות הראשונות (לא יאוחר מהשלישית ועד לשיחרור הקושי). ברור שאם קשה להרגיש את הרגש, צריך להפעיל כלים המאפשרים לפתוח את הרגש דרך הגוף. זאת על מנת שהיא תוכל להרשות לעצמה לבחור האם היא מעוניינת לפגוש את מה שועלה, או לא.
איני מציע לעבוד במקרה הזה ללא מאבחן מנוסה, שיקבע מה מותר ומה אסור. יותר מדי פרמטרים לא ידועים ולא ברורים לך. האירוע שגרם לטראומה אינו הקושי העיקרי שלה. הקושי להביע רגשות אינו נובע מהטראומה (לרוב) אלה מדרך החינוך בבית ובסביבה.
האם מותר בכלל לנסות להכניסה לתהליכים רגשיים דרך הגוף??????

מכיוון שמה שנראה מבחוף הוא הפחד להרגיש את הרגש והקושי בנשימה, הרי שזה מה נראה מבפנים גם. זוהיא הווייתה, ללא קשר לגורמי היסוד לכך.

משה תודה רבה על תגובתך המהירה.אני סטודנטית שנה ד',ואכן הסכמתי לכל מה שאתה הצעת כאן.
זהו טיפול 22 ואכן יש קושי לשחרר רגשות,בכי ואכן יש פחד לאבד שליטה.ידועה לי הסיבה ולאחר זמן מה גם סופר לי ממתי זה קרה.(ארוע)
ללא ספק ישנו פחד להרגיש ואכן אני עובדת איתה על חיזוק הגוף,והוצאת רגש איתה באמת היו במנות קטנטנות.אבל זה ללא ספק הישג,בשבילה זה היה גדול ועמוס,ונורא חששה ליפול לתוך ההתעסקות הפנימית ולשקוע בעצבות.
מצד אחר רוצה להרגיש.יש המון החזקה של בכי מול אנשים ולהראות חולשה בתוך הבית משום שיש לה תפקיד כבכורה במשפחה.
"מה היא מסתירה מתחת לקושי הנשימה" ,שאלת, אני עדיין לא בטוחה.
אני מבינה מדבריך שעלי לעשות עיסוי חזה,נכון זה חלק מהמטרות שהצבתי ומה עוד?,ניסתי עם צינור קטן שדרכו תוכל לנשום,כל מיני תרגילים.
ללא ספק כל עוד משהו אצלה במודעות יפתח אולי אז יזוזו דברים.
אשמח לשמוע עוד,על נושא הנשימה.
ושוב תודה על דבריך

מוצג ככותרת:"מה שרואה מבפנים הוא מה שנראה מבחוץ"
לדעתי לפעמים,לפעמים לא רואים מיד מה שבפנים וזה לוקח קצת זמן,החוץ מתעתע.
יום נעים לכולם

שלום לך [b]מיקימי[/b] , האם את מטפלת או עדיין סטודנטית?
מטופל שאינו יכול לנשום, מתקשה להרגיש ולהביע את רגשותיו. חסימת הנשימה נעשית על מנת להוריד את רמת התהליך הביוכימי של הרגשות. כשאין חמצן הפעילות הביוכימית יורדת וניתן לשלוט ברגש (פחות או יותר) ובעיקר ניתן לשמור אותו מודחק או ברמה נמוכה.
לכן ומסיבה זו צריך לדעת מה היא מסתירה מתחת לקושי הנשימה (אבחון מדוקדק).
בכל מקרה, האם את זוכרת את הפרק בספר העיסוי על עיסויי החזה? מומלץ מאוד לעבור על הטכניקות, אך יותר חשוב לעבור על ההסברים.

ישנן טכניקות רבת מאוד לעזור לשחרר את הנשימה, אך הטכניקות אינן הנושא, אלה ההבנה של מה מסתתר מאחורי הקושי.
האם ידוע לך מה מערך הכוחות של המטופלת? האם היא בעלת כוח רצון ואמרגיה שתספיק על מנת להתמודד עם מה שיצא? האם היא יודעת כבר לשחרר את הרגש במנות קטנות ? האם היא מבינה בכלל מה עומד מולה?

במידה ואת סטודנטית, חובה עליך להיוועץ עם המורה. במידה והנך מטפלת, נראה כחשוב ומומלץ במצבך, לקחת מדריך שיודע איך להתמודד עם תהליכים רגשיים עמוקים, ולעבוד איתו עד שתדעי איך להתמודד עם תהליכים רגשיים עמוקים בעצמך.
אני מקווה שדי ברור לך כבר, שהתפרצות הרגש העמוק שלה לידך ואובדן הפחד שלה מהפחד שלך , יכול להיות המעצור העיקרי.
מקווה שעזרתי במקצת. בהצלחה רבה.

שלום לכולם,יש לי מטופלת בת 25 שלא יודעת לנשום!
הנשימה שלה מגיעה עד לחזה,ניסיתי בכל מיני דרכים אך גם מצידה לא המשיכה לתרגל בבית את מה שאנו מיישמות בחדר (כמובן שיש קושי גדול).
מה עושים?,באיזה דרכים עוד אפשר ללמד / לעזור לחזור לנשום אל הבטן,במחזוריות?

הכוונה בכתובים הנ"ל היא לתכונה הנקראת "הפחד לאבד שליטה" המופיעה בזרת. יכול להיווצר מצב של פחדים לאבד שליטה מנושאים שונים (כגון כפיתיות), אך לא להם הכוונה.

כשפוחדים לאבד שליטה, נובע הקושי מרגישות ומעמקים גדולים במיוחד. לרוב אלו חשים שברגע שיכנסו למעמקים של עצמם, יאבדו שליטה ויוכלו להשתגע. עבורם אבדן השליטה שווה ערך לשיגעון או מוות.
יחד עם זאת אנשים אלו לרוב הפכו עצמם למומחי מילים והסברים. כל דבר עבורם מהווה מקור לסיפור פנימי.
מסיבה זו הדרך לעבוד איתם היא באמצעות גירוי הרגש מבלי לצפות בדרך כלשהיא שיבטאו אותו באופן פעיל, כי הם לא יוכלו לבטאו כך. אסור לדרוש מהם לנסות לבכות או לאבד שליטה בדרך כלשהי.
עם אנשים אלו, הכוונה היא לביטוי הרגש באמצעות כתיבה. עליהם להביא כל שבוע את מה שעבר עליהם בטיפול הקודם ולאורך השבוע בכתובים. כך הם יכולים לנקז את הרגשות ולהיכנס לתוך עצמם בדרך די בטוחה. בכתב הם יכולים לבטא הכול ולהישאר בשליטה.
כשמטופל הוא בעל צורך בשליטה, חייבים לברר לעומק עד כמה הוא מאמין בכלל בטיפול ובמטפל. לרוב אנשים אלו אינם מאמינים שישנו מישהו שיכול לדעת טוב מהם מה נכון עבורם. מסיבה זו טיפול יכול להיות בזבוז זמן וחסר משמעות. במידה והמטופל מבין את זה ומוכן לקבל על עצמו טיפול ללא מניפולציות של שליטה, שווה לנסות ולעבוד איתו. לרוב קשה ביותר לגרום להם לשנות דבר כלשהו ממה שהם חושבים, כי הם הסגן של אלוהים או יותר נכון אלוהים הוא הסגן שלהם. (כמובן שלא כולם כך, אבל חלק גדול מהם כן)
בהצלחה.

תודה משה על תגובתך.באבחון אכן כתוב "פוחדת לאבד שליטה".ומבחינה רגשית מאוד עוצרת מעצמה להרגיש ,מפחדת לגעת במקום הזה.מפחדת לכאוס על הוריה
מרגישה אשמה על כך.
מאוד קשה לה להתחבר לשורשים,נגעלת מהמחשבה ששורש יוצא מכף רגלה,ולשמוע שזה עובר בתוך איבריה .מתחברת למקום אחר בראשה.
ומכיוון שיש לה קושי כל מה שכתבת יהווה קושי איתה ,האם צריך להתנהג איתה אחרת מכיוון שכתוב"פוחדת לאבד שליטה".
אני רוצה להעיר על כך שלא ממש דיברו איתנו בהדרכה על חשיבות האבחון ואיך להעזר בו.אשמח לשמוע עכשיו מה לעשות מתוך הגילוי החדש .
תודה משה על זמנך,לומדת וממשיכה לעקוב.
יום נעים

[po]הכל דבש[/po] האם יצא לך לברר מדוע זה שהיא אינה נושמת? לרוב הצורך להפסיק נשימה נובע מהצורך להפסיק להרגיש או לעצור תהליך רגשי כזה או אחר.
על מנת לעזור מומלץ לדעת מה עומד לצאת, אחרת זה יכול להפחיד מדי את המטופל. לרוב אבחון יכול לגלות את המקורות לקושי. חשוב לדעת האם המטופל הוא בעל צורך בשליטה, ופחד לאבד שליטה. במידה וכן, התהליכים אחרים לחלוטין ממה שמתואר בהמשך.
מבחינה טכנית, עיסוי חזה סטנדרטי בתוספת לעיסוי גב עליון ותחתון, ובמידת הצורך גם עורף כתפיים, בנוי עבור אנשים כאלו. החלק של ריקון האוויר עד הסוף בעיסוי חזה, עוזר מאוד (מוסבר ומודגם בספר בפרוט רב).
בעיסוי, צריך להקפיד על שחרור השרירים הקטנים, עד לשחרור מוחלט. כמו כן חשוב ביותר לשחרר את שרירי הגב האמצעי (45 מעלות עליון). התהליך של ההתחברות לכאבים הנמצאים בשרירים והפיכת הכאב לזיכרון ורגש, מהווה את הטכניקה המהירה ביותר שאני מודע אליה, על מנת לשחרר את תהליך הנשימה.
ניתן גם לנסות לעצור את האוויר עד כמה שניתן, לאחר מכן נכנס הרבה אוויר.

מאוד מומלץ לחבר את המטופלת למדיטציית שורשים, וללמדה לשהות כולה בתוך המים, תוך כדי שהמים מפרקים את המתחים.
במידת הצורך הכניסי אותה לתוך השורשים שלך כמדחף לתהליך.

מבקשת את עזרתכם,יש לי מטופלת מבוגדרת בת 24 שיש לו קושי עם הנשימה.בשביל לנשום עליה לפהק ורק כך נכנס לתוכה החמצן. איך עוד אפשר לתרגל איתה נשימה והאם לייחס לזה כל הזמן חשיבות למרות שאנחנו בשלבים מתקדמים בטיפול.
רשום בחלונית"מותר לכעוס",מאוד מתחבר לי לטיפול שעליה לעבור תהליך ריגשי ואולי בעזרתו תוכל להתחיל לנשום?.
אודה לכל מי שיהיה לו דבר מה להגיד בנושא "נשימה" ולתת דוגמאות מתוך חדר הטיפולים.
שיהיה ערב קסום

ל [b]מיכל[/b] האם באבחון כתוב פוחדת לאבד שליטה, עם תוספת שאסור להכניסה לתהליכים רגשיים, או שהכתוב אינו מציין דבר לגבי הכנסתה לתהליכים? מאוד חשוב להבדיל ביניהם. אלו שני מצבים, שבאחד אסור בתכלית האיסור להוביל לתהליך אלה ביוזמתו של המטופל בלבד, ובשני קיים פחד שניתן ללמוד לשנותו באמצאות תרגולים שונים. תנועה אל הרגש, עיסוי אל הרגש, מדיטציות בעיקר מדיטציית רחם (אישה) תרגילי כוח ממוקדי רגש (להבדיל מתרגילי כוח ממוקדי כוח רצון, למרות הדמיון הרב) ועוד.
בנושא המחלות, נשמע הדבר כאילו והיא גם עם "צורך לתקשר דרך חולשות ומחלות (חזק כשחלש)". אנשים אלו מחפשים כל הזמן למצוא את עצמם במרכז הבמה ע"י קשיים, מחלות, חולשות, ודפוסים המושכים תשומת לב שלילית [b]קודם כל[/b] ולאחר מכן יכולים לתפקד. כמובן שהבדיקה הרפואית חייבת להיות תקינה לפני כל בדיקה ו/או התייחסות אחרת.
לדוגמא: במעשה כלשהו מייד תתחיל ב: איי, איי, כואב לי. וכשתבקשי ממנה להפסיק, מייד תגיד לא נורא, אני יכולה להמשיך, ומאותו הרגע ממשיכה מצוין. את הרושם השלילי על ידי ה אי,אי עשו. לאחר שברור להם שהאחר מודע לכך שהם סובלים, יוכלו להמשיך מצוין ללא הסבל.
בנושא דלקות הגרון החוזרות, שווה לבדוק האם, ומה היא מתקשה להגיד, ממתי ולמי. כנראה שתצטרך ללמוד לצעוק (תרתי משמע), להוציא את הכעס, ולהגיד בזמן אמת את מה שעל ליבה.
לאחר מכן או תוך כדי כך ללמוד לסלוח (תהליך סליחה יסודי כהלכתו) לגורמים השונים.

במידה והמטופלת מטופלת במסגרת ההתנסות הקלינית, הרי שרוב מה שנכתב אינו שייך. בהתנסות הקלינית אמורים לתרגל תנועה בסיסית (שנה א') עיסוי בסיסי לשחרור השרירים (שנה א') ומדיטציות. במידה והמורה נותן הדרכה צמודה לטיפול ניתן גם לבצע קורדינציה בסיסית, מוטוריקה גסה ומוטוריקה עדינה.
כל שאר הטכניקות מחוץ לתחום ללא אבחון ותוכנית עבודה.
גם לאורך ההתנסות הקלינית המורה אמור להדריך (לפחות כך היה).

רציתי להוסיף ולהגיד על אותה מטופלת,אנחנו כבר במפגש 7 ,מספרת שחולה המון,עצירות,כאבי גרון המלוות בחום,חוסר בברזל,התחילה לקחת כדורים.
קשה לה עם החבר,עם הלימודים,עם העבודה.
.מה עושים כשהמטופל חולה לעיתים קרובות?(יכול להיות שזה בהחלט פסיכוסומטי).

משה,בוקר טוב ותודה על תשובותיך.אכן יש למטופלת שלי קושי בלקבל מהאחר,לסמוך על האחר(כך אומרת).
באבחון שלה כתוב "פוחדת לאבד שליטה",נשאלת השאלה האם לא להיכנס איתה לנושא הזה.יש לה צורך גדול ,בבוקר למשל לעשות מתיחות וגם אמרה שמתיחות ברגליים עד שמרגישה כאב.ללא ספק יש לה צורך במגע חזק.
רציתי לספר גם על עצמי ,אני בעלת רגישויות יתר,מגע,רעש,ריחות - לא מריחה הכל ,אלא אם כן זה ממש מסריח.
גם לא בלימודים וגם לא בהתנסות הקלינית שלי עם המטפלת שלי ,לא נפגשתי עם המדיטציה האפורה.משום מה המדיטציה הזו התפוגגה מהשיטה.
האם יהיה אפשר איכשהו לקבל ולראות מה זה?,ושאני אוכל להתנסות בו?
תודה גם לפלוני אלמונית ,הבאת לי רעיון.תודה.

[b]מיכל[/b], בקשר למטופלת שנושמת רק עד בית החזה.
בנוסף לדבריו של משה ניתן גם ע"י ביצוע דחיסות בעיסוי של החזה ושל גב עליון (גב עליון בשכיבה על הבטן) , לאחר מספר דחיסות, בשאיפה, להניח יד על אזור הבטן ולהנחות לנשום לשם או לכל אזור אחר שאת מרגישה שהוא חסום.

בקשר למטופלת השנייה, הדרך הטובה והמהירה היא לבקש שינשפו את כל האוויר, עד שלא נשארת טיפת אוויר בגוף. לנסות ולא לאפשר את חדירת האוויר עד כמה שניתן. ברגע שהגוף יכריח אותה לנשום, הסרעפת תשתחרר והאוויר יכנס לבטן התחתונה. במידה וצריך, לתרגל את זה מספר רב של פעמים.
בתרגיל הזה צריך להיזהר, כי ישנם אנשים שאצלם הרפלקס של הנשימה אינו קיים בצורה תקינה, והם יכולים לעצור את השאיפה לפרק זמן שהם יכולים להינזק ממנו. אצל הרוב המוחלט אין קושי כזה.
פשוט לשים לב.

איך לגרום לאדם להכניס את נשימתו אל הבטן ולהגדיל את מסת החמצן בגוף?,המודעות של המטופלת שלי שהיא יכולה מאז ומתמיד להכניס את נשימתה רק עד החזה.
תודה לכל מי שיוכל לעזור