_באחת הפינות בגן , זרע הגנן גומא.עבר חודש , חלפה שנה והגומא לא צמח.כעס הקיסר על הגנן ." מדוע אינך מצליח לגרום לגומא לגדול במהירות"?*

תיקון הסיפור. מדובר בבמבוק ולא בגומא
.לבמבוק לוקח 5 שנים לצמוח לגובה רב. כל השנים אין מבחינים בו למרות שנדרש להשקותו במים מידי יום.בשנה החמישית הוא מזנק לגובה רב.יכול להגיע לגובה של 50 מ'
במשך כל ה-5 שנים מתרחשת צמיחת שורשים ענפה כדי שישתרשו שורשיו היטב באדמה ויסתעפו.
על מנת שיוכלו לתמוך בצמח גבוה שכזה..

[b]רחלי[/b] אין בדבריך שיפוטיות ולא לקחתי אותם ככאלה. בכל מקרה תודה.

את אכן צודקת שחייבים לקחת כל מטופל כלוח חלק. זה הצד של המטפל/מאבחן. לאחר האבחון ולאחר התחלת הטיפול, צריך תמיד לשקול מחדש לאן הולכים והאים הולכים ביחד. מכיוון שאיני פסיכולוג וגם איני מתיימר להיות, הרי שאני יכול להרשות לעצמי לא להיות סבלני בכלל לנושאים שונים, לא לשמוע דברים מסויימים, לא להיתקל בנושאים אחרים.

עם מי והאם לעבוד זוהי זכות ולא חובה.

[b]טליה[/b] אני לא רק מסכים איתך אני חושב כך ומאמין שכך. אך ההחלטה שלי אין לה ולא כלום עם היכולות שלי לטפל בנער הזה.

אני יודע היטב מה עלי לעשות ואיך אני יכול לקדם אותו ועד לאן. אני רק לא מעוניין לעשות זאת. איני מסוגל לעמוד מול אנשים הפוגעים ביודעין במוחם וטוענים שכלום לא קורה. איני רוצה לעבור דרך חתחתים מחודשת עם אף לא אחד כזה. אחד הספיק לי ויותר מדיי גם.

מהניסיון שלי ברגע שהאדם באמת מאמין שהסמים הם הסיבה היחידה שלהם לאושר, אין כבר מה לעשות איתם, גם אם יודעים היטב מה נדרש.

מה גם שכיום אין לי את כוחות הנפש לעמוד מול משתמשי סמים ולהישאר עדיש או מתעלם מהנושא. איני רוצה, איני מעוניין ואיני מוכן.

במקרה הזה ואחרים כמוהו ידע בצד אחד, רצון בצד האחר.

בכתובית הצהובה כתוב "כולנו זקוקים לחסד", במקרה הזה זה אני.

משה, לא התכוונתי להשמע שיפוטית חלילה, דוקא אני שמחה שאתה כותב דברים כנים כמו אלה, מה שהופך אותנו המטפלים להיות לפני הכל - קודם כל בני אדם.

טליה, אהבתי את האלגוריה הסינית.

[u][b]מצד אחד יש לי קול פנימי שאומר שאני צריך לעזור לו להיות שמח ולהפסיק עם הסמים, מצד שיני אני לא מוכן וכנראה שלא מסוגל להתמודד עם אנשים שלוקחים סמים. מבחנתי בפגישה הבאה אליה זימנתי את אימו, אפסיק את הטיפול. זאת למרות שהבחור מאוד חכם, פיקח ואני אוהב לעבוד איתו[/u][/b]

בהחלט מובן מדוע אינך מעוניין לעבוד עם הנער. אדם ראוי להערכה על בחירתו במי לטפל ובמי לא לטפל.לכל אחד יש את הזכות להחליט אם יש לו את היכולות , האפשרויות והידע המתאים לטיפול.
בעיני.עדיף לוותר על טיפול מסיבות שונות מאשר לטפל ולדעת מראש שאין ביכולתנו לעזור.לצערי, השוק פרוץ בנושא זה והשרלטנות חוגגת.
יחד עם זאת, לפעמים מזדמן לנו סוג של טיפול שנראה בעיננו כלא מתאים מסיבות שונות.כשלמעשה ניתנת לנו הזדמנות לפתח את עצמינו, לסמוך , ללמוד ולעלות ולשפר את רמת היידע והתפתחותנו. עלינו לדעת מהו הגבול שמפריד בין:,אני לא רוצה...","אני לא יכול....". "אני לא יודע..."אני חושש..."
לפעמים נכון לקחת טיפול ולהתנסות בו גם ללא יידע וניסיון מספקים . במקרה שכזה נדרש להעמיק את היידע , ללמוד , לשתף ולהתייעץ עם אחרים, לפעמים יש להפנות את המטופל למי שמנוסה ממנו.
למדתי מתוך ניסיון . שהגבולות בטיפול לעיתים משתנים . היכולת להתגמש חשובה מאוד.
כולנו ללא יוצא מהכלל מועדים , כושלים ונופלים . ברגעים שכאלה היינו רוצים שמישהו חזק ועמיד יוכל לעמוד לצידינו ללא שיפוט וביקורת.
יש מקרים שאיננו חווים הצלחות ושיפורים מהותיים תוך זמן סביר וההשקעה נראית סזיפית.
רק לאחר זמן ממושך יותר מהזמן המשוער מתחילים לראות ניצני אור.
זה מזכיר לי סיפור שמספר "חכם סיני" ....
גנן מוכשר נבחר ע"י הקיסר לתכנן לו גן נוי מיוחד ונדיר במינו עם עצים ופרחים נדירים מסוגים שונים. התנאי היה שתוך חודש יפרח הגן .העצים יניבו פירות ועצי הנוי יפרחו וייצלו הגנן עבד במרץ רב יום וליל .טיפל בהם באהבה ובמסירות רבה. דיבר עם הצמחים והשתמש בחומרי דשן מיוחדים .תוך חודש ימים כהבטחתו הגן היה מרהיב מאין כמוהו ביופיו.
העצים הניבו פירות ופרחים. הפרחים והצמחים הפיצו ניחוחות קסומים וכל מי שניכנס לגן הוקסם.
באחת הפינות בגן , זרע הגנן גומא.עבר חודש , חלפה שנה והגומא לא צמח.כעס הקיסר על הגנן ." מדוע אינך מצליח לגרום לגומא לגדול במהירות"?
השיב לו הגנן:" ישנם צמחים שדורשים זמן רב על מנת להתפתח ולא משנה עד כמה תזין, תשקיע ותטפח אותם.
כשיגיע הזמן לאחר 4 שנים יצמח במהירות וגובהו יעלה על העצים שנשתלו לפניו . בגמישותו הרבה יוכל להיות חזק ואמיד כנגד סערות ורוחות חזקות
שעצי הנוי ועצי הפרי לא יוכלו להם....
טוב. זה רק סיפור......אך ישנם גם בני האדם שכאלה..

[b]רחלי[/b] אמנם לוח חלק נכון ומומלץ, אך מטפל הוא רק בן אדם ולא יותר. נכון שאני כיום חלש מאוד מבחינות רבות ואיני יכול עוד להתמודד עם נושאים כפי שהתמודדתי איתם בעבר, (עד שאתחזק מחדש) אבל הילד מאמין שזהו הנושא היחידי שעושה לו טוב. עם זה אני לא מוכן ולא רוצה להתמודד. במידה והוא לא יוכל לשנות את עמדתו, לא ארצה להמשיך לעבוד איתו.

ילד, נער שמקבל תרופות פסיכיאטריות, צריך לעבוד עם ההורים בעיקר מעבר לעבודה עם המטופל עצמו. נער שלוקח סמים, הוא הנושא ורצונו הוא הקובע. כיום אין לי חשק להשקיע בלהציל את מי שמחליט ללכת בכיוון הזה, למרות שישנם רבים מאוד. אני בוחר להשקיע את האנרגיה שלי באנשים בעלי מוטיבציה אחרת.
כשאנרגיה רבה, ניתן להתמודד עם כל דבר, כהאנרגיה נמצאת במשורה, אני מחוייב לשקול אחרת. בעבר, כולם היו לפני הצרכים שלי, כיום אין לי ברירה אלה לבחון את צרכי ויכולותיי קודם.

משה
הסיפור עם הנער הנוטל סמים מזכיר לי שטיפלת בילדים/נוער שנטלו תרופות פסיכוטיות וגמלת אותם, או הפחתת מינון בהצלחה, כלומר, יש אלטרנטיבה עם סיכוי טוב להצלחה.

הייתי הופכת את הקושי שלך וההתקוממות שלך ליתרון בטיפול, ספר לו על המקום שאתה נמצא בו והווה דוגמא אישית עבורו.

לימדת אותנו לנטרל את עצמינו אל מול המטופל ולא להביא את משקעינו, חוויות העבר , אלא, להיות מולו לוח חלק, אני מבינה עכשיו שזה לא פשוט בכל מצב.

אני הייתי שואלת אותו אם הוא רוצה לקבל עזרה ממך, כך הוא ייקח אחריות משותפת על הצלחה או אי הצלחת הטיפול, במידה ויגיד שאינו רוצה לקבל עזרה ממך, לפחות לא יהיו לך נקיפות מצפון שאתה הוא זה שהחליט להפסיק הטיפול.
אני חושבת שהוא חייב לשמוע את דעתך האישית בעניין השימוש בסמים ולהקשיב להסבר רציונאלי בנושא התקשורת בין המיספרות, רגישויות היתר (הוא ילד נבון) יחד עם ההבנה העמוקה והאמפטית למצבו הרגשי.

בהצלחה רבה..

היום גיליתי שמטופל שלי בן 16 משתמש בסמים (מריחואנה). המקום שזה לקח אותי אליו הוא לא טוב. בתחילת הטיפול הוא התקדם בצורה יפה מאוד בעיקר ברגישויות הייתר שלו, הן כמעת ונעלמו. עם הסמים הן חזרו וממשיכות להפריע למהלך חייו (הסמים החלישו את התחזקות המוח שהושגה עם העבודה).
הנער עם נטיות אובססיביות וכל הזמן טוען שרע לו אינו אוהב את הוריו או אחותו ורק כשהוא מעשן הוא שמח. (את הסיפור הזה אני מכיר היטב).

מצד אחד יש לי קול פנימי שאומר שאני צריך לעזור לו להיות שמח ולהפסיק עם הסמים, מצד שיני אני לא מוכן וכנראה שלא מסוגל להתמודד עם אנשים שלוקחים סמים. מבחנתי בפגישה הבאה אליה זימנתי את אימו, אפסיק את הטיפול. זאת למרות שהבחור מאוד חכם, פיקח ואני אוהב לעבוד איתו.

הידיעה שהוא החל להשתמש בסמים, סגרה את הדלת שלי בפניו. איני רוצה ואיני מוכן להמשיך לעבוד איתו. זה כואב, מעצבן, מרחיק, מקומם ומזכיר נישכחות. הכל ביחד בעירבוביה גדולה אחת. הבעיה העיקרית שלי איתו היא שהוא וויתר על עצמו. את זה איני יכול ואיני רוצה לקבל.

אני יודע שישנם מסנגרים רבים לשימוש במריחואנה וסמים אחרים. מבחינתי כל אחד מהסמים מוריד את המחיצות בין ההמיספירות והורס את תאי מוח. השליטה הולכת וקטנה ככל שמשתמשים יותר ואני לא יכול להיות ליד זה. הסוג הזה של הבריחה אינו מקובל עלי.

ראו גם - [po]מדור אוכלוסיות מיוחדות ומקרים חריגים[/po]| [po]מה עושים הסמים למכורים[/po]
[hr]