על ידי משה_אלבאום* » 28 אפריל 2006, 12:07
ל
ת מ ר ול
מ אוריאל
אני מאוד שמח על הדיון שהתפתח למה טכני ואיך. עבורי כל מה שעושים בשיטה הוא טכניקה. גם הדברים המורכבים ביותר כגון פיתוח מערכי כוחות, עבודה על פתיחת זיכרונות מודחקים, שילוב בין האינטליגנציות ברמות הגבוהות ביותר, העלאת רמת האנרגיה של הגוף, פיתוח המוטיבציה.
כל אלו הם נושאים שהדרך לטיפוח שלהם היא טכנית. נכון שבקורס המטפלים מלמדים את כל האינטליגנציות ואת השילובים ביניהן, כך למשל איך הקשרים בין גמישות, יציבה, זיכרון רגשי גופני ויכולת תפקוד יכולות החשיבה. מה הקשר בין קשיים קורדינטיביים מוטוריים להפרעות רגשיות והפרעות התנהגות. מה הקשר בין רגישות אנרגטית גבוהה לקשיי תפקוד חברתיים וקוגניטיביים, ועוד נושאים רבים שגם הם רק גישות טכניות לפיתרון של מצבים, ושכלול של מערכי כוחות.
מצד שני, בחדר הטיפולים בעבודה עם ילדים ונוער, הרי שאת רוב הנושאים הנלמדים בקורס המטפלים לא צריך ולא יצטרכו ברוב הטיפולים. רוב הטיפולים אמורים להיות טכניים פשוטים, והמטפל אמור לדעת איך לא להיכנס למקומות שלא התבקש להיכנס אליהם.
למראת זאת רמת הידע של המטפל בכל הקשור לתהליך רגשי או אנרגטי (או אחר) ואינטגרציה בין האינטליגנציות חייב לעמוד לרשותו במידה והמטופל או משפחתו צריכים את היכולות הללו של המטפל.
הסיבה בגללם קבעתי שהנושאים השונים הנלמדים בקורס ילמדו בדרך ובדירוג הקיים, מורכבת משתי סיבות:
- על מנת לגרום לסטודנט למצב בו יידחף לפתח את הרמה המתאימה לתקשורת עם הגישה, ועם עצמו.
- על מנת שבמידה ויצטרך בטיפול טכניקה כלשהי מארגז הכלים של השיטה, היא תעמוד לרשותו.
ברוב הטיפולים, לא נדרש המטפל להשתמש גם לא בחלק קטן מהטכניקות שלמד. למראת זאת, גישת השיטה הינה גישה ייחודית, המקשרת בין ארבע האינטליגנציות כבסיס תפקודי תקין ולכן המטפל חייב להכיר את כל הנושא לעומק.
מסיבה זו שניכם צודקים. הרמה הטכנית חייבת להיות מתורגלת וביסודיות ורק מכוח זה תהיינה תוצאות טובות.
האינטגרציה בין הנושאים השונים והרמה של המטפל חייבת להיות ללא דופי (או עד כמה שניתן גבוהה, והגישה ללא דופי).
ל [po]ת מ ר[/po] ול [po]מ אוריאל[/po]
אני מאוד שמח על הדיון שהתפתח למה טכני ואיך. עבורי כל מה שעושים בשיטה הוא טכניקה. גם הדברים המורכבים ביותר כגון פיתוח מערכי כוחות, עבודה על פתיחת זיכרונות מודחקים, שילוב בין האינטליגנציות ברמות הגבוהות ביותר, העלאת רמת האנרגיה של הגוף, פיתוח המוטיבציה.
כל אלו הם נושאים שהדרך לטיפוח שלהם היא טכנית. נכון שבקורס המטפלים מלמדים את כל האינטליגנציות ואת השילובים ביניהן, כך למשל איך הקשרים בין גמישות, יציבה, זיכרון רגשי גופני ויכולת תפקוד יכולות החשיבה. מה הקשר בין קשיים קורדינטיביים מוטוריים להפרעות רגשיות והפרעות התנהגות. מה הקשר בין רגישות אנרגטית גבוהה לקשיי תפקוד חברתיים וקוגניטיביים, ועוד נושאים רבים שגם הם רק גישות טכניות לפיתרון של מצבים, ושכלול של מערכי כוחות.
מצד שני, בחדר הטיפולים בעבודה עם ילדים ונוער, הרי שאת רוב הנושאים הנלמדים בקורס המטפלים לא צריך ולא יצטרכו ברוב הטיפולים. רוב הטיפולים אמורים להיות טכניים פשוטים, והמטפל אמור לדעת איך לא להיכנס למקומות שלא התבקש להיכנס אליהם.
למראת זאת רמת הידע של המטפל בכל הקשור לתהליך רגשי או אנרגטי (או אחר) ואינטגרציה בין האינטליגנציות חייב לעמוד לרשותו במידה והמטופל או משפחתו צריכים את היכולות הללו של המטפל.
הסיבה בגללם קבעתי שהנושאים השונים הנלמדים בקורס ילמדו בדרך ובדירוג הקיים, מורכבת משתי סיבות:
[list=1]
[*] על מנת לגרום לסטודנט למצב בו יידחף לפתח את הרמה המתאימה לתקשורת עם הגישה, ועם עצמו.
[*] על מנת שבמידה ויצטרך בטיפול טכניקה כלשהי מארגז הכלים של השיטה, היא תעמוד לרשותו.
[/list]
ברוב הטיפולים, לא נדרש המטפל להשתמש גם לא בחלק קטן מהטכניקות שלמד. למראת זאת, גישת השיטה הינה גישה ייחודית, המקשרת בין ארבע האינטליגנציות כבסיס תפקודי תקין ולכן המטפל חייב להכיר את כל הנושא לעומק.
מסיבה זו שניכם צודקים. הרמה הטכנית חייבת להיות מתורגלת וביסודיות ורק מכוח זה תהיינה תוצאות טובות.
האינטגרציה בין הנושאים השונים והרמה של המטפל חייבת להיות ללא דופי (או עד כמה שניתן גבוהה, והגישה ללא דופי).