על ידי אנונימי » 01 ינואר 2009, 23:41
בקשר לתוצאות טיפוליות נהדרות גם אם לא מתחברים אל המטופל, היתה לי חוויה כזאת.
במסגרת התנסות קלינית עבדתי עם ילד בן 6, מתנהג כמו בן 4 מלא התנגדויות, משתולל, עושה נודים וגרפסים, מדבר מלוכלך, עושה הכול בשביל לעצבן/לדחות
אותך. והוא אכן הצליח לפעמים, אך ניסיתי לא להכנע לכך.
משום מה לא התחברתי אליו בכלל, אבל היה לי ברור שהוא יכול להשתפר, כול פגישה הגעתי כדף חלק, בהרבה מהן יצאתי עם תחושה של חוסר התקדמות, כשלון, אין סיכוי לעשות משהו, אך כול פעם הייתי אופטימי ונתתי לו הזדמנות מחדש.
לאט לאט היה יותר שיתוף פעולה, ההורים היו כול הזמן בחדר, במפגשים האחרונים הצלחנו ליצור מצב שבו ההורים שיחקו עם הילד בפגישה ואני הסתכלתי או שיחקתי איתם, אך לא ראיתי שינויים קיצוניים.
אך בסיום היתה הפתעה, ההורים סיפרו שהם מרגישים בשינוי גדול, אמרו שראו את ההשלכות של מה שעשינו במפגשים ושזה עזר לו מאוד.
אבל במיוחד מהילד קיבלתי מתנה מיוחדת, את השרשרת של בן-טן, הפריט הכי חשוב לו, הוא אמר שזה בשביל הילדים הבאים שיבואו אלי ואני יכול להשתנות לפי מה שהם יביאו איתם. (בן-טן זה ילד שמשתנה ולובש צורות אחרות כול פעם)
זאת היתה הפעם הראשונה שהרגשתי ממש חיבור אליו.
זה מראה בדיוק שבעזרת אמונה, כבוד, והתמדה, ניתן להשיג תוצאות טובות, גם אם קשה להתחבר אל המטופל.
אך עם זאת תמיד עדיף חיבור טוב עם הילד, זה יותר כיף ויותר נוח. (כמו הנער שאני עובד איתו עכשיו)
בקשר לתוצאות טיפוליות נהדרות גם אם לא מתחברים אל המטופל, היתה לי חוויה כזאת.
במסגרת התנסות קלינית עבדתי עם ילד בן 6, מתנהג כמו בן 4 מלא התנגדויות, משתולל, עושה נודים וגרפסים, מדבר מלוכלך, עושה הכול בשביל לעצבן/לדחות
אותך. והוא אכן הצליח לפעמים, אך ניסיתי לא להכנע לכך.
משום מה לא התחברתי אליו בכלל, אבל היה לי ברור שהוא יכול להשתפר, כול פגישה הגעתי כדף חלק, בהרבה מהן יצאתי עם תחושה של חוסר התקדמות, כשלון, אין סיכוי לעשות משהו, אך כול פעם הייתי אופטימי ונתתי לו הזדמנות מחדש.
לאט לאט היה יותר שיתוף פעולה, ההורים היו כול הזמן בחדר, במפגשים האחרונים הצלחנו ליצור מצב שבו ההורים שיחקו עם הילד בפגישה ואני הסתכלתי או שיחקתי איתם, אך לא ראיתי שינויים קיצוניים.
אך בסיום היתה הפתעה, ההורים סיפרו שהם מרגישים בשינוי גדול, אמרו שראו את ההשלכות של מה שעשינו במפגשים ושזה עזר לו מאוד.
אבל במיוחד מהילד קיבלתי מתנה מיוחדת, את השרשרת של בן-טן, הפריט הכי חשוב לו, הוא אמר שזה בשביל הילדים הבאים שיבואו אלי ואני יכול להשתנות לפי מה שהם יביאו איתם. (בן-טן זה ילד שמשתנה ולובש צורות אחרות כול פעם)
זאת היתה הפעם הראשונה שהרגשתי ממש חיבור אליו.
זה מראה בדיוק שבעזרת אמונה, כבוד, והתמדה, ניתן להשיג תוצאות טובות, גם אם קשה להתחבר אל המטופל.
אך עם זאת תמיד עדיף חיבור טוב עם הילד, זה יותר כיף ויותר נוח. (כמו הנער שאני עובד איתו עכשיו)