[po]אורנה פרידמן[/po] אכן את צודקת, כפי שכתבתי בנושא:

[u]כמובן שבמידה ולעבד ישנו חופש ותנאים מספיקים למנוחה והתפתחות במשך היום המאפשר לו לחלום את חלומותיו כרצונו, כל מה שנכתב כאן אינו נכון[/u]

כמו כן שרנסקי ניכנס לעבדותו לאחר שרוחו התפתחה, החל לרצות את מאסרו בבגרותו. זהו הבדל עצום.

אני עדיין בדיעה שילד הגדל בעבדות שאינה מאפשרת מנוחה וגיוי מלבד עבודתו הישרדותו, לא יפתח רוחניות כלשהי. מוחו יהייה כהה חושים ולא יחשוב מלבד על הצרכיכם הבסיסיים של הישרדותו על דבר. בשביל לפתח רוחניות וגישה אליה, צריך תנאים המאפשרים זאת. רוחניות קשורה לרישות הנוירולוגי במוח האמור להתפתח עקב תהליך התפתחותי הנובע מגירוי מתאים. ללא הרישות הנוירולוגי, לא יתקיימו תנאים להתפתחות מודעות לרוחניותו של האדם.

יכול להיות גם שאני טועה.

את מה שכתבתי, כתבתי בגלל הכאב בעקבות הידיעות הקיימות על מצב העבדות של ילדים ברחבי העולם.

[b]בהתייחס לדיון שנפתח למעלה בנושא העבדות[/b]
אפתח את דברי בהגדרת הערך "עבדות":

לפי, האנציקלופדיה העברית:"עבדות היא מצב חברתי שבו משועבדים אדם או קבוצות בני אדם כקניין אישי לאדם אחר…העבד הוא אדם הנמצא בבעלותו הקניינית של אדם אחר…אפייני לעבדות בכל הדורות היה צמצום הזכויות החוקיות של העבד או ביטולן המוחלט, שכן חוקים מעין אלו היו עשויים להגביל את השימוש בעבד כאובייקט לניצול."
הוויקיפדיה: "אדם שהוא רכושו של אדם אחר למטרות ניצול כוח עבודתו".
הרב קוק: "אפשר למצוא עבד שרוחו הוא מלא חירות ובן חורין שרוחו הוא רוח של עבד"

הרב קוק מרחיב ומעמיק את משמעות המושגים 'עבדות' ו'חירות' מעבר למובן הקנייני והמעמדי.
עבד, אינו רק מי משועבד לאחר אלא מי שאין לו זהות עצמית משלו, מי שפועל על-פי אמות מידה חיצוניות ומוחצנות; צו האופנה, "מה יגידו" או מפני ש"כך מקובל לעשות" ,עבד לחומריות –לעבודה ,לממון וכד'.
חירות, פירושה להיות אתה עצמך, לחיות חיים אותנטיים, לפעול על-פי האמונות והערכים הפנימיים ולא להיות מובל על ידי לחצים ודחפים חברתיים המנוגדים לתודעה העצמית של האדם.
לאחר שסקרתי בקצרה את מושג העבד.
אני מגדירה: עבד, הוא אדם שניטלה ממנו חירותו האישית, אדם שאינו יכול לעשות ככל העולה על דעתו.
ובשבילי, עבד יכול להיות:
[list]
[*] הילד הקטן בן ה-5 מהודו שמוחזק קשור בתוך מכרה או כל ילד במזרח שנמכר לעבדות,
[*] אסיר הנמצא בבית האסורים (בית-כלא),
[*] אדם חולה אשר נפשו כלואה בגוף דואב,
[*] ואדם שברוך השם יש לו הכל אך הוא משועבד לחומריות דוהר קדימה אחרי הזמן, הכסף ,האוכל, הביגוד, טכנולוגיה ועוד...
[/list]

אינני בטוחה שכאשר הצרכים הפיזיים,הבסיסיים, של האדם אינם ממומשים.
הוא אינו יכול להתעלות על הקושי הגופני ולהגיע לדרגת רוחניות,אמונה,תקווה ברמה גבוהה.
כי אם כך זה בא במנותק מהיכולת של האדם לחשוב, להרגיש,לחלום, לרצות ולשאוף קדימה.
מה עם היחס שלנו אל הנפש,כוח-הרצון האידאות ,החלומות הפרטיים הלאומיים וכ"ו?
הרי, אנו דוגלים ויוצאים מתוך נקודת הנחה שהגוף והנפש הם קשורים אחד בשני.
ולא עוד כפי שנתפס בעבר נפש וגוף לחוד והאחד לא קשור בשני - הקשר בין הגוף לנפש אינו ברור.

אני משוכנעת ללא ספק שכאשר ניתנים לאדם התנאים האופטמליים להתפתחות בכל 4 האינטלגנציות לשיטתינו
התפתחותו תהינה תקינה ושלווה יותר.
אך, עדיין האנושות הוכיחה אחרת שגם כאשר לא הכל מתפתח כשורה ואין נותנים לגוף את התנאים הבסיסיים יש משהו שמצמיח את האדם קדימה.
וכל אחד יכול הגדיר את זה כפי אמונתו אם זה בקב"ה,גורל,כוח עליון, הטבע ועוד....

ואציג כאן דוגמא אחת אשר תמחיש את כוונתי:
הרי, ההסטוריה אפילו הלא כל-כך רחוקה מאיתנו {לשמחתי} מראה לנו שישנם לא מעט עדויות על אנשים שחירותם נשללה מהם.
שלמרות שלילת החירות הם הצליחו להתעלות מעל הקשיים הפיזיים ולהגיע לדרגות גבוהות.

תקופת מסך הברזל- רוסיה ,סיביר.

מדברי אנטולי שרנסקי – "אסיר ציון" בתום משפטו שבו נגזר עליו להישלח לסיביר:
[u]"אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך, כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך, שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי! אמנם, גופי יהיה משועבד, [b]אבל רוחי, היא תישאר חופשית[/b], כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה!"[/u]

ואם עוד נמשיך להוסיף, איך אנו יכולים להסביר את חזרת העם היהודי לארצו אם לא הייתה האמונה בציון למרות השעבוד הפיזי הגזרות השונות כגון-הפורגומים, ההתנכלויות והאנטישמיות?

מי יתן, ונזכה שכל אחד מאיתנו
יחוש את חירותו האישית והאמיתית.
בברכה, [po]אורנה פרידמן[/po]

בחלונית כתוב לי:
"אפשר למצא עבד שרוחו הוא בן חורין ובן חורין שרוחו הוא רוח של עבד"

לא בטוח שניתן להסביר את זה לעבד בן 5 בהודו המוחזק קשור בתוך מכרה, מתעורר בחמש בבוקר לעבודה ומסיים את עבודתו בעשר בלילה, ללא מים להתרחץ, עם ארוחה דלה אחת במשך היום, ללא הורים שינחמו, ללא אף אחד שיהייה חשוב לו אם הוא חיי או מת, עם צורר מעליו המכה אותו ללא רחמים בכל פעם שקצת קשה לו.

איני בטוח שרוחו של הרב קוק שאמר את הדברים הללו היתה מסוגלת לאחר מספר שנים בעבדוק מעין זו, להתפתח להיות רוחו של הרב קוק הגדול או לחיות עם תחושה כלשהי של בן חורין. אני גם לא בטוח שהרוח שלו או של כל אחד אחר שהיה גדל בתנאים כאלו, בעיקר כשהוריו מכרו אותו לעבדות, היה מסוגל לפתח רוחניות כלשהי.

כמובן שניתן להתווכח על הנושא ולהגיד שאין האדם יכול לדעת מה תפקידה של הרוח בגילגול הזה, שזה מה שהוא צריך על מנת ללמוד את השיעור הנכון לו, שכך אלוהים כלשהו רוצה, ועוד כל מיניי דברים חכמים.
השאלה הנשאלת כאן היא האם מי שאומר את הדברים האלו, היה מסוגל להגיע להבנה כלשהי ובעיקר רוחנית בתנאים הללו ולדבר על רוחו של האדם או להבין בכלל שלאדם ישנה רוח כלשהי. לדעתי רוב בני האדם החיים בעבדות ובעיקר בעבדות מעין זו, לא כל כך מודעים לרוחניותו של האדם, ובעיקר לא לחופשיות של הרוח.

המוח האנושי מתאים עצמו לתנאי מחייתו של האדם, וההישרדות אינה מאפשרת מותרות מעין אלו. העייפות והרעב, הפחד והחרדה הם אלו המובילים לדעתי את המצב הרוחני במקרים כאלו למצב בו הרוחניות שואפת לאפס מוחלט. לרוב אנשים אלו גדלים לתחושות ומחשבות די בסיסיות. קיום הישרדותי גופני בסיסי בלבד.

כמובן שבמידה ולעבד ישנו חופש ותנאים מספיקים למנוחה והתפתחות במשך היום המאפשר לו לחלום את חלומותיו כרצונו, כל מה שנכתב כאן אינו נכון (האם הוא יחשב לעבד).
ממה שידוע כיום על העבדות בעיקר במכרות ובבתי חרושת ברחבי העולם, המצב של התפתחות רוחניות כלשהי כמעת שלא אפשרי, ועדין ישנם יוצאים מין הכלל.

הדיון הזה החל כ{{}}[po]דיון על מרגיעונים בצ'יק צ'ק[/po]