על ידי משה_אלבאום* » 26 אוגוסט 2006, 13:45
דוגמא לטיפול המדגים גישה שיכולה לקצר תהליכי טיפול.
נער כבן 14, הגיע עקב קושי לשבת ולו לרגע בשקט, וקושי לקרא. הקריאה מעייפת ומעצבנת אותו, לכן למרות שהוא מאוד משתדל ורוצה, הוא מתקשה ביותר לעמוד במטלות לימודיות.
בגיל 12 אובחן כדיסלקטי הסובל מ ADHD . קיבל ריטלין שלא הצליח לשנות את מצבו בכלל, למרות שלא הורגשו תופעות לוואי שליליות. קיבל הוראה מתקנת ועזרה בלימודים, אימו מורה בבית הספר בו הוא לומד.
הבחור קיבל הקלות בכל תחום אפשרי, אך מכיון שהינו הישגי בטבעו, לא אהב את חוסר יכולתו.
באבחון נמצא שהנער אינו יכול להניע את עיניו בקו האופקי ברמה מספקת. בקו האנכי לא יכול היה להניען בקו ישר בכלל, העיניים נכנסו לפזילה מיידית. מה שמשונה היה שהוא שחקן כדורסל טוב, ולכן לא חשדו בכלל שעיניו אינן ממוקדות.
בבדיקת היציבה והגמישות נמצא, הנער לא יכול היה להתכופף לפנים כשרגליו ישרות, תוך כדי יסיון לגעת ברצפה בידיו, גם לא עשרה ס"מ. כל שרירי חלק גופו האחורי היו מכווצים מאוד.
להבנה של הקשר בין חוסר הגמישות לקושי לשבת רגוע, הגעתי בעקבות תשאול ממוקד על הגורמים שמפריעים לו לשבת. הושבתי אותו על כיסא, הוא התיישב, ומייד גלש לעמדת שכיבה כשראשו נח על מסעד הכיסא ורגליו פרוסות רחוק לפנים. עברנו על כל חלק של גופו, עד שהוא ואני הבנו בדיוק איזה אזורים בגופו גורמים לו לתחושה של המתח והקושי לשבת.
בבדיקת המוטוריקה העדינה התגלה שהוא סובל ממתח שרירי רב באצבעות, בניסיון לשלב את הנשימה. כתב ידו גרוע מאוד ומעצבן אותו, למרות שלא העלה את הנושא מיוזמתו בכלל, (הוא כותב במחשב גם בבית הספר ועל כן לא עניין אותו כתב ידו).
כמו כן מצאתי שהנער אינו יכול להישיר מבט מעבר למספר שניות. היה מוריד את עיניו וטוען שקשה לו להתבונן לבני אדם בעיניים. רק עם הכלב שלו קל לו.
בטיפול עבדנו פעמיים בשבוע 50 דקות, ובפגישות תרגלנו בסדר הבא.
כל פגישה החלה בעשר דקות התבוננות בעיניים. בזמן ההתבוננות הוא למד לפתוח את האינטליגנציה האנרגטית הנהדרת שבה נכון. החל לראות אותי בהשתנותי האנרגטית וליהנות ביותר מהכלי החדש לחיים שגילה, (הוא ניזכר שהיה מתבונן כך עד גיל שנתיים שלש ועוסק בזה כל הזמן, עד שהכריחו אותו להפסיק בגלל חולמנותו הרבה). מעניין האם קיים קשר בין הפסקת השימוש בעיניו ברמה האנרגטית לקשיי התנועה שלהן לאחר מכן?
לאחר תרגלי המבט, תרגלנו עשרים דקות תרגילי גמישות לגב ולחלק האחורי של רגליו. רוב הזמן התרגול היה להישאר בעמידה כשהרגליים ישרות, ולאפשר לגוף ליפול לפנים כשכפות הידיים מנסות להגיע כמה שיותר קרוב לרצפה. התהליך לווה בנשימה עמוקה ואיטית, כשהדגש היה על שחרור מודע של כל שריר קצר שכואב. בזמן תרגול התנועה שלו, הייתי מעסה את החלקים בגבו שהיה עובד עליהם.
מדי פעם עבדנו בתנועה על תרגילי כל החלק העליון של הגוף.
לאורך כל הטיפול קיבל שני עיסויים לכל הגב (בשכיבה, להבדיל מהעיסוים בזמן התנועה) , בהם שיחרר המון מתח ותסכול.
בבית התבקש להישאר בתנוחה העמידה תוך כדי ניסיון להגיע עם ידיו לרצפה, מספר דקות בבוקר ומספר דקות בערב. לאחר חודש וחצי הוא היה מסוגל להגיע לרצפה עם כל כף היד. כבמטה קסם היכולת לשבת רגוע על הכיסא הגיע גם כן. לאחר שחרור שרירי חלקו האחורי של הגוף, לא נוצר עוד מתח בישיבה והוא יכול לשבת לאורך כל יום הלימודים ללא קושי.
לאחר תרגול שריריו האחוריים, תרגלנו בפגישות עשר דקות שרירי עיניים. בשבועיים הראשונים תרגלנו פירוק של התנועה לרבעי עיגול. לאחר מכן תרגלנו כשבועיים חצאי עיגול, בכל פעם חצי עיגול אחר. עליון ותחתון, חצי עיגול אנכי מצד אחד ולאחר מכן מהצד השני.
לאחר חודש תרגלנו את כל התרגילים, אופקי, אנכי, עיגולים, התכנסות.
לאחר חודש וחצי, הנער שלט בכל תרגילי העניים ועל כן יכולתו לקרא ללא מאמץ או עייפות הייתה ללא דופי. (הרי לקרא ידע, רק לשחרר את היכולת היה צריך)
עשר הדקות האחרונות הוקדשו לתרגול אצבעותיו ויכולת גראפית.
הנער קיבל דף של כל צורות התרגול הבסיסיות (חצאי עיגולים אנכי ואופקי-משולשים מחוברים בצורות שונות-מרובעים מחוברים בצורות שונות-עיגולים בגדלים שונים-ספיראלות-שמיניות ועוד) כל יום היה צריך למלא דף אחד ולהביא את כל הדפים לפגישה הבאה.
את יכולת הכתיבה לא שחרר לחלוטין, אבל לאחר חודש וחצי היה כתב ידו ברור גם כשכתב מהר. לא עייף ולא עיצבן.
לאחר שבועיים מתחילת הטיפול, הנער החליט לבדוק את רצינותי, והתחיל עם "לא רוצה, לא בא לי, לא אוהב את התרגול". זה קרה לאחר ההתבוננות בעיניים.
קמתי, יצאתי מהחדר ואמרתי לו בנינוחות שלא יחזור יותר, כשחיוך על פני . מייד הוספתי בעדינות אך בנחישות רבה, שאין לי זמן לבזבז עם מי שאינו מעוניין להתפתח. ברור היה שהוא ימשיך, כי רמת הקשר שנוצרה בינינו במבט העיניים הייתה כל כך חזקה, שידעתי בתוכי שהוא לא יוותר על הטיפול. דמעות מילאו את עיניו. לאחר מספר שניות כשהבין כנראה שאני רציני, החל להתחנן והבטיח שהדבר לא יקרה בשנית.
המשכנו את הטיפול ובאמת לא היו כל קשיים עד סופו.
בביתי שק אגרוף גדול תלוי במרכז הבית. בכל פעם שהמתח עלה מעבר לרמה מסוימת, היה ניגש לשק ומשחרר את המתחים עליו. הנער שהינו בעל אינטליגנציה רגשית מפותחת, היה יכול לבכות תוך כדי תרגול, אבל התעקש שלא להפסיקו.
לאחר חודש וחצי בהם נפגשנו פעמיים בשבוע, הסתיים הטיפול בהצלחה מלאה. הנער, ההורים ואני היינו שמחים.
ברור שלא כל טיפול יכול להצליח בצורה וברמה כזו, אבל ככל שהמטפל יהיה ממוקד מטרה, כך הטיפול יסתיים מהר ובהצלחה.
דוגמא לטיפול המדגים גישה שיכולה לקצר תהליכי טיפול.
נער כבן 14, הגיע עקב קושי לשבת ולו לרגע בשקט, וקושי לקרא. הקריאה מעייפת ומעצבנת אותו, לכן למרות שהוא מאוד משתדל ורוצה, הוא מתקשה ביותר לעמוד במטלות לימודיות.
בגיל 12 אובחן כדיסלקטי הסובל מ ADHD . קיבל ריטלין שלא הצליח לשנות את מצבו בכלל, למרות שלא הורגשו תופעות לוואי שליליות. קיבל הוראה מתקנת ועזרה בלימודים, אימו מורה בבית הספר בו הוא לומד.
הבחור קיבל הקלות בכל תחום אפשרי, אך מכיון שהינו הישגי בטבעו, לא אהב את חוסר יכולתו.
באבחון נמצא שהנער אינו יכול להניע את עיניו בקו האופקי ברמה מספקת. בקו האנכי לא יכול היה להניען בקו ישר בכלל, העיניים נכנסו לפזילה מיידית. מה שמשונה היה שהוא שחקן כדורסל טוב, ולכן לא חשדו בכלל שעיניו אינן ממוקדות.
בבדיקת היציבה והגמישות נמצא, הנער לא יכול היה להתכופף לפנים כשרגליו ישרות, תוך כדי יסיון לגעת ברצפה בידיו, גם לא עשרה ס"מ. כל שרירי חלק גופו האחורי היו מכווצים מאוד.
להבנה של הקשר בין חוסר הגמישות לקושי לשבת רגוע, הגעתי בעקבות תשאול ממוקד על הגורמים שמפריעים לו לשבת. הושבתי אותו על כיסא, הוא התיישב, ומייד גלש לעמדת שכיבה כשראשו נח על מסעד הכיסא ורגליו פרוסות רחוק לפנים. עברנו על כל חלק של גופו, עד שהוא ואני הבנו בדיוק איזה אזורים בגופו גורמים לו לתחושה של המתח והקושי לשבת.
בבדיקת המוטוריקה העדינה התגלה שהוא סובל ממתח שרירי רב באצבעות, בניסיון לשלב את הנשימה. כתב ידו גרוע מאוד ומעצבן אותו, למרות שלא העלה את הנושא מיוזמתו בכלל, (הוא כותב במחשב גם בבית הספר ועל כן לא עניין אותו כתב ידו).
כמו כן מצאתי שהנער אינו יכול להישיר מבט מעבר למספר שניות. היה מוריד את עיניו וטוען שקשה לו להתבונן לבני אדם בעיניים. רק עם הכלב שלו קל לו.
בטיפול עבדנו פעמיים בשבוע 50 דקות, ובפגישות תרגלנו בסדר הבא.
כל פגישה החלה בעשר דקות התבוננות בעיניים. בזמן ההתבוננות הוא למד לפתוח את האינטליגנציה האנרגטית הנהדרת שבה נכון. החל לראות אותי בהשתנותי האנרגטית וליהנות ביותר מהכלי החדש לחיים שגילה, (הוא ניזכר שהיה מתבונן כך עד גיל שנתיים שלש ועוסק בזה כל הזמן, עד שהכריחו אותו להפסיק בגלל חולמנותו הרבה). מעניין האם קיים קשר בין הפסקת השימוש בעיניו ברמה האנרגטית לקשיי התנועה שלהן לאחר מכן?
לאחר תרגלי המבט, תרגלנו עשרים דקות תרגילי גמישות לגב ולחלק האחורי של רגליו. רוב הזמן התרגול היה להישאר בעמידה כשהרגליים ישרות, ולאפשר לגוף ליפול לפנים כשכפות הידיים מנסות להגיע כמה שיותר קרוב לרצפה. התהליך לווה בנשימה עמוקה ואיטית, כשהדגש היה על שחרור מודע של כל שריר קצר שכואב. בזמן תרגול התנועה שלו, הייתי מעסה את החלקים בגבו שהיה עובד עליהם.
מדי פעם עבדנו בתנועה על תרגילי כל החלק העליון של הגוף.
לאורך כל הטיפול קיבל שני עיסויים לכל הגב (בשכיבה, להבדיל מהעיסוים בזמן התנועה) , בהם שיחרר המון מתח ותסכול.
בבית התבקש להישאר בתנוחה העמידה תוך כדי ניסיון להגיע עם ידיו לרצפה, מספר דקות בבוקר ומספר דקות בערב. לאחר חודש וחצי הוא היה מסוגל להגיע לרצפה עם כל כף היד. כבמטה קסם היכולת לשבת רגוע על הכיסא הגיע גם כן. לאחר שחרור שרירי חלקו האחורי של הגוף, לא נוצר עוד מתח בישיבה והוא יכול לשבת לאורך כל יום הלימודים ללא קושי.
לאחר תרגול שריריו האחוריים, תרגלנו בפגישות עשר דקות שרירי עיניים. בשבועיים הראשונים תרגלנו פירוק של התנועה לרבעי עיגול. לאחר מכן תרגלנו כשבועיים חצאי עיגול, בכל פעם חצי עיגול אחר. עליון ותחתון, חצי עיגול אנכי מצד אחד ולאחר מכן מהצד השני.
לאחר חודש תרגלנו את כל התרגילים, אופקי, אנכי, עיגולים, התכנסות.
לאחר חודש וחצי, הנער שלט בכל תרגילי העניים ועל כן יכולתו לקרא ללא מאמץ או עייפות הייתה ללא דופי. (הרי לקרא ידע, רק לשחרר את היכולת היה צריך)
עשר הדקות האחרונות הוקדשו לתרגול אצבעותיו ויכולת גראפית.
הנער קיבל דף של כל צורות התרגול הבסיסיות (חצאי עיגולים אנכי ואופקי-משולשים מחוברים בצורות שונות-מרובעים מחוברים בצורות שונות-עיגולים בגדלים שונים-ספיראלות-שמיניות ועוד) כל יום היה צריך למלא דף אחד ולהביא את כל הדפים לפגישה הבאה.
את יכולת הכתיבה לא שחרר לחלוטין, אבל לאחר חודש וחצי היה כתב ידו ברור גם כשכתב מהר. לא עייף ולא עיצבן.
לאחר שבועיים מתחילת הטיפול, הנער החליט לבדוק את רצינותי, והתחיל עם "לא רוצה, לא בא לי, לא אוהב את התרגול". זה קרה לאחר ההתבוננות בעיניים.
קמתי, יצאתי מהחדר ואמרתי לו בנינוחות שלא יחזור יותר, כשחיוך על פני . מייד הוספתי בעדינות אך בנחישות רבה, שאין לי זמן לבזבז עם מי שאינו מעוניין להתפתח. ברור היה שהוא ימשיך, כי רמת הקשר שנוצרה בינינו במבט העיניים הייתה כל כך חזקה, שידעתי בתוכי שהוא לא יוותר על הטיפול. דמעות מילאו את עיניו. לאחר מספר שניות כשהבין כנראה שאני רציני, החל להתחנן והבטיח שהדבר לא יקרה בשנית.
המשכנו את הטיפול ובאמת לא היו כל קשיים עד סופו.
בביתי שק אגרוף גדול תלוי במרכז הבית. בכל פעם שהמתח עלה מעבר לרמה מסוימת, היה ניגש לשק ומשחרר את המתחים עליו. הנער שהינו בעל אינטליגנציה רגשית מפותחת, היה יכול לבכות תוך כדי תרגול, אבל התעקש שלא להפסיקו.
לאחר חודש וחצי בהם נפגשנו פעמיים בשבוע, הסתיים הטיפול בהצלחה מלאה. הנער, ההורים ואני היינו שמחים.
ברור שלא כל טיפול יכול להצליח בצורה וברמה כזו, אבל ככל שהמטפל יהיה ממוקד מטרה, כך הטיפול יסתיים מהר ובהצלחה.