ראשית ברצוני לומר לכל מי שהשתתף עד כה בדיון על בר: כמה מרחיב את הלב, מחזק ומפרה להעלות כאן טיפול ולקבל פידבקים, כיווני טיפול נוספים. עד כה קראתי ומאוד נהנתי מתאורי הטיפולים שהועלו כאן. עכשיו מהצד שמעלה את המקרה, אני רואה עד כמה הבמה שנותן הדף מדהימה , עוזרת וגם מבקרת (וטוב שכך). ת ו ד ה !!
משה: ההסבר הכירולוגי שנתת אכן מתחבר מאוד לילד ולמה שקורה בטיפול. לגבי עבודת גראפו - התחלתי דרך לוח מחיק שהוא מאוד אוהב. שם ראיתי שאין לו היכוןלת לחציית קו אמצע (מסובב את הגוף או מעביר הטוש מיד ליד במעבר) אם כי באבחון זה לא בא לידי ביטוי= מעניין. חשבתי להתחיל במפגש הקודם את הסברת נושא הגראפו, משמעותה והקשר ליום יום (פניה לקוגניציה) , אבל קרה מה שקרה - ההתפרצות והאנטי סחפו גם לכיוון הזה.
מתוך מה שפלונית אלמונית וטליה כתבו, אני מקובלת את התחושה שאני צריכה ללכת במעגלים רחבים לפני שאגיע למטרה ולא בקו ישר שעובד על הקושי המוטורי ששוקף באבחון.גם אם הטיפול הקווי היה הדרגתי, הוא נגע בקושי וכנראה הציב את בר תחת איום.
ללכת במעגלים- ללכת על תנועה בהנאה. משחקי תנועה, תנועה מתוך חוויה של דמות שהוא מתחבר אליה וכו'...ודרך זה לחבר אותו למקום של עבודה בתנועה, הנאה מתנועה לפני שאתחיל לעבוד על הצלבות, קואורדינציה, גראפו, עיניים...?? ואם כן אולי כדאי לידע גם את ההורים על העבודה היותר הדרגתית שאולי תאפשר לו לפתוח פתח לעבודה יותר ממוקדת בהמשך.
טליה כמו משה, אני מתפעלת מהיצירתיות שלך
, גם פה וגם במקרה של הבחורה הדתית. לקחתי את הרעיונות שנתת ואשמח מאוד אם תוכלי לחלוק ברעיונות כאלה שמאפשרים עבודה מעניינת, תקשורתית ומהנה ביותר עם ילדים. עד כה לא ראיתי אצל בר קשיים בכיוונים. אבל אולי בתוך משחק מעניין, כשהוא פחות מרוכז זה עלול לצוץ. באותו אופן שחציית קו אמצע לא הוותה בעיה באבחון ולאחר מכן, בתוך פעילות הסתבר שיש שם קושי.
פלוני אלמונית אני מודעת לעייפות=שיעמום=קושי של בר מכל הדרישות וההסברים. אני מנסה למצוא דרך לפרוץ את המצב. עד כה ניסיתי לפנות לקוגניציה בהסבר ולגוף בעבודה ממוקדת על הקשיים. כשהרגש נכנס נתתי לו להתבטא, לפרוק והכלתי. פה ושם הכנסתי משחקים כדי להפחית את העומס. זה לא הספיק.לא מספיק נגע בו.
כשניסיתי לעבוד על נשימות הוא משתף פעולה לזמן קצר ומאבד מהר סבלנות. משתעמם ורוצה לעבור הלאה.
לגבי נושא המגע - זה לא כ"כ פשוט. ברור שצריך לעבוד אתו במגע. הוא לא מעוניין. מתנגד. ניסיתי מגע ישיר ולא ישיר. הצעתי לעבוד דרך נקניקיה מיוחדת, בה הוא עטוף במזרון ומקבל "תוספות" : ציפס, חמוצים וכו'... בצורת מגע. הורדתי את האיום של הצורך לפרוץ החוצה והשארתי את התחושה של העטיפה והמגע המגונן. אפשרתי לו לתת כזה מגע לאביו ובפעם אחרת לי כדי להוריד את ההתנגדות. הוא אפשר מגע כזה פעם אחת וזהו.
אולי אחרי שאנסה להוריד את ההתנגדויות, וללכת ב "מעגלים רחבים" כמה מפגשים, אנסה שוב מגע ואולי מדיטצית אפור.
_הדסה - כמעט תמיד הכל מתחבר ליחסי אובייקט. משם באנו, שם התקיעויות ושם התיקון צריך להעשות. טיפול שורש. רק שצריך לתרגם את זה לתוך הטיפול בילד. בנושא החשיבה והרגש - האם התכוונת שהחשיבה משתלטת אצלו על הרגש?במקרה של בר, החשיבה והרגש מחוברים בתוך התגובה. הוא לא לוקח כל קושי רגשי ופיזי לקוגניציה. להפך - הרגש והחשיבה מחוברים אצלו ומושפעים האחד מהשני. כשהרגש חזק, והוא חזק אצלו מאוד, הוא משתלט על החשיבה. לא מאפשר לה להיות. כל התגובות באות רק מהרגש. כמובן שזה עומד בסתירה גדולה לזרת הארוכה ולקוגניציה החזקה כל כך, שכנראה שמה מחסום חזק על כל מה שיכול לעורר את התסכול והכעס-אך ללא הועיל, כיון שהוא נפגש עם המקומות האלה ביום יום.
בר כרגע לא מאפשר להיות במקום העדין והאוטיסטי. לא מאפשר להיות במגע מכוון. אם המגע מגיע באקראי, בתוך משחק ממנו הוא נהנה - יופי. אין רתיעה. אם המגע\תקשורת\הסבר\תנועה נוגעים ישירות ובמודע בעומרי - הוא מתנגד וכועס.
ואולי מגע בתוך משחק הוא הפיתרון? משחקי מגע מעניינים ורק אח"כ מגע ישיר יותר. אולי??? _
טליה יש לך רעיונות מעניינים לגבי משחקים בהם מעורב מגע?
ראשית ברצוני לומר לכל מי שהשתתף עד כה בדיון על בר: כמה מרחיב את הלב, מחזק ומפרה להעלות כאן טיפול ולקבל פידבקים, כיווני טיפול נוספים. עד כה קראתי ומאוד נהנתי מתאורי הטיפולים שהועלו כאן. עכשיו מהצד שמעלה את המקרה, אני רואה עד כמה הבמה שנותן הדף מדהימה , עוזרת וגם מבקרת (וטוב שכך). ת ו ד ה !!
משה: ההסבר הכירולוגי שנתת אכן מתחבר מאוד לילד ולמה שקורה בטיפול. לגבי עבודת גראפו - התחלתי דרך לוח מחיק שהוא מאוד אוהב. שם ראיתי שאין לו היכוןלת לחציית קו אמצע (מסובב את הגוף או מעביר הטוש מיד ליד במעבר) אם כי באבחון זה לא בא לידי ביטוי= מעניין. חשבתי להתחיל במפגש הקודם את הסברת נושא הגראפו, משמעותה והקשר ליום יום (פניה לקוגניציה) , אבל קרה מה שקרה - ההתפרצות והאנטי סחפו גם לכיוון הזה.
מתוך מה שפלונית אלמונית וטליה כתבו, אני מקובלת את התחושה שאני צריכה ללכת במעגלים רחבים לפני שאגיע למטרה ולא בקו ישר שעובד על הקושי המוטורי ששוקף באבחון.גם אם הטיפול הקווי היה הדרגתי, הוא נגע בקושי וכנראה הציב את בר תחת איום.
ללכת במעגלים- ללכת על תנועה בהנאה. משחקי תנועה, תנועה מתוך חוויה של דמות שהוא מתחבר אליה וכו'...ודרך זה לחבר אותו למקום של עבודה בתנועה, הנאה מתנועה לפני שאתחיל לעבוד על הצלבות, קואורדינציה, גראפו, עיניים...?? ואם כן אולי כדאי לידע גם את ההורים על העבודה היותר הדרגתית שאולי תאפשר לו לפתוח פתח לעבודה יותר ממוקדת בהמשך.
[u]טליה[/u] כמו משה, אני מתפעלת מהיצירתיות שלך :) , גם פה וגם במקרה של הבחורה הדתית. לקחתי את הרעיונות שנתת ואשמח מאוד אם תוכלי לחלוק ברעיונות כאלה שמאפשרים עבודה מעניינת, תקשורתית ומהנה ביותר עם ילדים. עד כה לא ראיתי אצל בר קשיים בכיוונים. אבל אולי בתוך משחק מעניין, כשהוא פחות מרוכז זה עלול לצוץ. באותו אופן שחציית קו אמצע לא הוותה בעיה באבחון ולאחר מכן, בתוך פעילות הסתבר שיש שם קושי.
[u][po]פלוני אלמונית[/po][/u] אני מודעת לעייפות=שיעמום=קושי של בר מכל הדרישות וההסברים. אני מנסה למצוא דרך לפרוץ את המצב. עד כה ניסיתי לפנות לקוגניציה בהסבר ולגוף בעבודה ממוקדת על הקשיים. כשהרגש נכנס נתתי לו להתבטא, לפרוק והכלתי. פה ושם הכנסתי משחקים כדי להפחית את העומס. זה לא הספיק.לא מספיק נגע בו.
כשניסיתי לעבוד על נשימות הוא משתף פעולה לזמן קצר ומאבד מהר סבלנות. משתעמם ורוצה לעבור הלאה.
לגבי נושא המגע - זה לא כ"כ פשוט. ברור שצריך לעבוד אתו במגע. הוא לא מעוניין. מתנגד. ניסיתי מגע ישיר ולא ישיר. הצעתי לעבוד דרך נקניקיה מיוחדת, בה הוא עטוף במזרון ומקבל "תוספות" : ציפס, חמוצים וכו'... בצורת מגע. הורדתי את האיום של הצורך לפרוץ החוצה והשארתי את התחושה של העטיפה והמגע המגונן. אפשרתי לו לתת כזה מגע לאביו ובפעם אחרת לי כדי להוריד את ההתנגדות. הוא אפשר מגע כזה פעם אחת וזהו.
אולי אחרי שאנסה להוריד את ההתנגדויות, וללכת ב "מעגלים רחבים" כמה מפגשים, אנסה שוב מגע ואולי מדיטצית אפור.
_הדסה - כמעט תמיד הכל מתחבר ליחסי אובייקט. משם באנו, שם התקיעויות ושם התיקון צריך להעשות. טיפול שורש. רק שצריך לתרגם את זה לתוך הטיפול בילד. בנושא החשיבה והרגש - האם התכוונת שהחשיבה משתלטת אצלו על הרגש?במקרה של בר, החשיבה והרגש מחוברים בתוך התגובה. הוא לא לוקח כל קושי רגשי ופיזי לקוגניציה. להפך - הרגש והחשיבה מחוברים אצלו ומושפעים האחד מהשני. כשהרגש חזק, והוא חזק אצלו מאוד, הוא משתלט על החשיבה. לא מאפשר לה להיות. כל התגובות באות רק מהרגש. כמובן שזה עומד בסתירה גדולה לזרת הארוכה ולקוגניציה החזקה כל כך, שכנראה שמה מחסום חזק על כל מה שיכול לעורר את התסכול והכעס-אך ללא הועיל, כיון שהוא נפגש עם המקומות האלה ביום יום.
בר כרגע לא מאפשר להיות במקום העדין והאוטיסטי. לא מאפשר להיות במגע מכוון. אם המגע מגיע באקראי, בתוך משחק ממנו הוא נהנה - יופי. אין רתיעה. אם המגע\תקשורת\הסבר\תנועה נוגעים ישירות ובמודע בעומרי - הוא מתנגד וכועס.
ואולי מגע בתוך משחק הוא הפיתרון? משחקי מגע מעניינים ורק אח"כ מגע ישיר יותר. אולי??? _[po]טליה יש[/po] לך רעיונות מעניינים לגבי משחקים בהם מעורב מגע?