שלום לכולם
עכשיו אני סופ סופ מבינה מה זאת החלונית חחח...גדול !!!
המון זמן לא ביקרתי כאן והחלונית שלי מראה לי = בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה...
כל כך מדהים וכל כך פשוט ויחד עם זאת מוביל אותי לגמרי לדברים אותם רציתי לומר על אינט' אנרגטית עם גלישה לרגשית.
ההגדרה שלי לאינט' אנרגטית - היא סך כל התקשורת הבלתי אמצעית המגיעה מכל אחד מן החושים וקשורה לטעמי בין
היתר לרגישויות יתר באשר הן.
ראשית אני משוכנעת שאנחנו נולדים עם אינט' אנרגטית מפותחת ביותר בעלת יכולת קליטה ושידור אנרגטיים היות ותינוקות
בני יומם אינם יודעים לתקשר עם הסביבה בשום צורה אחרת (בתגובה לדבריה של
דסי ). ולטעמי משתי סיבות אנחנו מאבדים
את היכולות המולדות האלו שלנו. האחת באמת ממקום של חסימה על מנת לא לחוות כאב של חוסר סיפוק כלשהו ברמות השונות.
והשנייה נראית כאילו אנחנו לומדים ומתחנכים לדרך תקשורת אחת והיא מילולית, כדרך המבוגרים שאינם ערים לתקשורת אנרגטית
על פי רוב. מעין ביצה ותרנגולת - מבוגרים חסומים מחנכים ילדים חסומים - גם אנרגנטית וגם רגשית לצערי... (אל תבכה, אל תכעס,
זה לא יפה להתנהג ככה, אתה ילד רע וכו' אבל זה כבר דיון אחר...)
אם תשאלו אותי מה ניתן לעשות בנידון, פשוט להקשיב לילדים שלנו וללמוד מהם כיצד ניתן להיות נקיים ואמיתיים בלי יותר
מידי חוויות טראומטיות כאלו או אחרות (למעט הלידה בפני עצמה), לילדים יש את היכולת הפשוטה ביותר לראות ולהציג את
הדברים ותפקידנו לעזור להם לפתח את היכולות האלה ולא ללמד אותם להתנהג עם דגש על המקום ההתנהגותי (איד-סופראגו).
כולנו עברנו את אותה סידרת חינוך, מה מותר ומה אסור מה נכון ומה לא, הכל תמיד שחור ולבן והגיע הזמן של כולנו להבין שמותר
ואפילו רצוי לראות ולחוות את כל הצבעים, הריחות, המרקמים, התחושות והכל בסדר והכל כחוויה הוא לגיטימי ומותר ובכך לתת מקום
לבחור מתוך מקום של חוויה.
בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה - כל כך יפה, גדול כבר אמרתי?
אצלי למשל האינט' האנרגטית מאד מושפעת מהסביבה, מעין חיישן אחד גדול לדברים שלא עובדים כמו שצריך... אני יכולה לראות
את מה שלא עובד, ואם נתייחס לעובדה ששום דבר אינו מושלם בעולם אני מאמינה שאתם יכולים להבין שהחיישן שלי עושה שעות נוספות...
אני עדין לומדת להפריד מה שלי ומה לא והאמת זה די קשה היות ושנים חוויתי את הקושי של הסביבה שלי כמשהו שאני אחראית עליו
ל
תמר קשה לי בכל זאת עם המילה שליטה... הייתי רוצה לחשוב שאנחנו מתגמשים ומתייעלים עם השנים ולומדים דרכים משוחררות יותר
וקרובות יותר לאמת הראשונית שלנו, לצרכים הבסיסיים שלנו. הרבה יותר מאשר ממקום של לשלוט ולווסת עוצמות כאלו או אחרות של כל חוויה שהיא.
שליטה,ניתוב,וויסות - פעולות מאד אקטיביות ומעייפות הדורשות המון אנרגיה...
אל מנת לאבד את הפחד מהפחד צריך לאבד שליטה, לשחרר אותה לא?