משה אני מרגיש שאולי פגעתי בך או גרמתי לך אי נעימות בדברי, אך אני מאוד מצטער כי זו לא היתה הכוונה.
כאשר כתבתי את כול מה שכתבתי, לא התכוונתי להשליך או לקשר את זה לקשר עם בנך, ולא לכיוון של האם עזרת לו או לא עזרתה לו.
אני מצטער אם כך זה היה נשמע, אך למרות שאני במודע לסיפור על פרתיו, לא התכוונתי לגעת בו, כול מה שכתבתי על בריחה, ותשתוש, פלסטרים וכו...
כוונתי היתה לנושאים כלליים, מכיוון שאני מעריך אותך מאוד, ובנוסף לכך בעל חשיבה פתוחה מאוד ומתעיננן בתחומים פילוסופיים.
מה שאתה כותב מעלה בי הרבה מחשבות, רובן אפילו מופנות כשאלות שלי את עצמי, אך בחרתי לשתף בהן כי זה נראה לי מעניין ואני אוהב לדון בזה.
אני מצטער אם גרמתי אי נעימות או פגעתי. סליחה.
בקשר לכמה שנים אני עוזר, ברור לי שאני אפילו לא מגיע לקרסוליים שלך ולא יכול להבין את מה שאתה מבין.
אני הרגשתי, כבר מגיל גן שאני רוצה לעזור לאחרים, לא ידעתי לקרוא לזה יעוד או בשם אחר, אך כיום אני מרגיש שזה היעוד שלי בחיים, נולדתי לעזור לאחרים, בלי לחשוב על עצמי,
אך אולי בעצם אני עוזר לעצמי בכך שאני עוזר לאחרים.
זה התחיל מהדברים הקטנים של להיות לצד החלש בבית ספר ובגן, גם אם זה על חשבון מרד ומכות.
זה התקדם לעזרה לחבר מסומם בכיתה ז' וכך דברים קטנים.
את הקפיצה הגדולה יותר עשיתי כאשר עברתי קורס הדרכה של תנועות נוער, מאז אני מדריך כבר כ7 שנים ילדים מגיל 3-18 במסגרות שונות.
בחוג אומנויות לחימה, במתנ"ס עבדתי עם אוטיסטים, עם קשישים הייתי בא לבקר אותם מדי פעם לפעם, מביא להם מתנות לחגים ובמיוחד מקשיב.
את החלק המשמעותי ביותר עשיתי בפרויקט חונכות בבית ספר, הרגיל הוא לחנוך ילד אחד, אני ביקשתי שניים. לאט לאט התחלתי לשים לב שיש לי "אנטנה לזיהוי ילדים שזקוקים לעזרה" התחלתי לבקש לעבוד עם עוד אחד ועוד אחד, כך עד שקיבלתי יד חופשית להיות כול השבוע בבית ספר ולעבוד עם ילדים, בין אם ההורים ביקשו, בהפסקות, בשיעורים ובטיולים.
וכול זאת עד גיל 18. לצד האופי הנותן, העוזר והמכיל, היה לי עוד צד אחר, הצד שהורג.
כול השנים ידעתי שאני מתאמן כדי להיות לוחם בכיר בצבא, ולמות שם, כי אין למה לחיות.
עשיתי אימונים ורכשתי מיומנויות, בכול נושאי ההשרדות והלחימה, נשק, חבלה, מחייה בשטח, אומנויות לחימה, ריגול הסוואה ועוד...
בשלב מסויים לא ידעתי מה אני רוצח או מציל חיים, אך בשיחה אחת החיים השתנו, מישהי אמרה לי דבר פשוט אך משמעותי "תעשה מה שטוב לך ולא מה שטוב לאחרים"
זה אומנם גרר הרבה בלבול ושינויים ודרך מאוד קשה, שבה הרבה פעמים כמעט נשברתי, אך בסוף החלתתי שהיעוד שלי הוא לעזור, ושאני נכנס לזה ברצינות ומצד שקול, חיובי וחכם יותר, כי הבנתי שזה עוזר גם לי.
שנים חיפשתי מקומות להתנדב בהם (גם כול מה שעשיתי עד עכשיו בהתנדבות) אך לא מצאתי, עד ששמעתי על השיטה ובאתי ללמוד.
אומנם יש לי עדיין את הצד השני למרות שהוא פחות בולט, אך הוא הפך גם לתחביב, אני מלמד מדריכים ואנשים חלק מהידע שלי, ומשתמש בו לדברים חיוביים יותר.
ןעדיין ממשיך לעבוד הרבה עם ילדים ולעזור לכול מי שאני יכול, למרות שגיליתי שלא תמיד רוצים עזרה, אך זה נושא כואב וגדול אחר.
אז אומנם אני רק בן 22.5 ויש שיגידו "צעיר" או ללא ניסיון חיים, אך אני יודע שאני יודע ויכול , מתנשא להגיד לעשות "הכול" אבל הרבה.
אני ממשיך את העבודה שלי אל עצמי במקביל, (ויש הרבה על מה לעבוד) ויחד עם זה כול היום 7 ימים בשבוע עסוק, בהדרכה, למידה, עבודה ועוד דברים רבים, אולי כדי לברוח, ואולי כדי לקבל סיפוק, אולי כדי להספיק לפני ש... ואולי סתם כי זה כיף.
אז שוב סליחה אם פגעתי. אני ממש לא מאלה שיגידו לאחרים איך לחיות ולמי לעזור ולמי לא, או מה הם עשו נכון או לא נכון.
אז מקווה שנמשיך לדבר ולהעמיק בנושאים מעניינים, גם אם לפעמים הם קשים.
בהערכה ענקית וידידות y.p
[b]משה[/b] אני מרגיש שאולי פגעתי בך או גרמתי לך אי נעימות בדברי, אך אני מאוד מצטער כי זו לא היתה הכוונה.
כאשר כתבתי את כול מה שכתבתי, לא התכוונתי להשליך או לקשר את זה לקשר עם בנך, ולא לכיוון של האם עזרת לו או לא עזרתה לו.
אני מצטער אם כך זה היה נשמע, אך למרות שאני במודע לסיפור על פרתיו, לא התכוונתי לגעת בו, כול מה שכתבתי על בריחה, ותשתוש, פלסטרים וכו...
כוונתי היתה לנושאים כלליים, מכיוון שאני מעריך אותך מאוד, ובנוסף לכך בעל חשיבה פתוחה מאוד ומתעיננן בתחומים פילוסופיים.
מה שאתה כותב מעלה בי הרבה מחשבות, רובן אפילו מופנות כשאלות שלי את עצמי, אך בחרתי לשתף בהן כי זה נראה לי מעניין ואני אוהב לדון בזה.
אני מצטער אם גרמתי אי נעימות או פגעתי. סליחה.
בקשר לכמה שנים אני עוזר, ברור לי שאני אפילו לא מגיע לקרסוליים שלך ולא יכול להבין את מה שאתה מבין.
אני הרגשתי, כבר מגיל גן שאני רוצה לעזור לאחרים, לא ידעתי לקרוא לזה יעוד או בשם אחר, אך כיום אני מרגיש שזה היעוד שלי בחיים, נולדתי לעזור לאחרים, בלי לחשוב על עצמי,
אך אולי בעצם אני עוזר לעצמי בכך שאני עוזר לאחרים.
זה התחיל מהדברים הקטנים של להיות לצד החלש בבית ספר ובגן, גם אם זה על חשבון מרד ומכות.
זה התקדם לעזרה לחבר מסומם בכיתה ז' וכך דברים קטנים.
את הקפיצה הגדולה יותר עשיתי כאשר עברתי קורס הדרכה של תנועות נוער, מאז אני מדריך כבר כ7 שנים ילדים מגיל 3-18 במסגרות שונות.
בחוג אומנויות לחימה, במתנ"ס עבדתי עם אוטיסטים, עם קשישים הייתי בא לבקר אותם מדי פעם לפעם, מביא להם מתנות לחגים ובמיוחד מקשיב.
את החלק המשמעותי ביותר עשיתי בפרויקט חונכות בבית ספר, הרגיל הוא לחנוך ילד אחד, אני ביקשתי שניים. לאט לאט התחלתי לשים לב שיש לי "אנטנה לזיהוי ילדים שזקוקים לעזרה" התחלתי לבקש לעבוד עם עוד אחד ועוד אחד, כך עד שקיבלתי יד חופשית להיות כול השבוע בבית ספר ולעבוד עם ילדים, בין אם ההורים ביקשו, בהפסקות, בשיעורים ובטיולים.
וכול זאת עד גיל 18. לצד האופי הנותן, העוזר והמכיל, היה לי עוד צד אחר, הצד שהורג.
כול השנים ידעתי שאני מתאמן כדי להיות לוחם בכיר בצבא, ולמות שם, כי אין למה לחיות.
עשיתי אימונים ורכשתי מיומנויות, בכול נושאי ההשרדות והלחימה, נשק, חבלה, מחייה בשטח, אומנויות לחימה, ריגול הסוואה ועוד...
בשלב מסויים לא ידעתי מה אני רוצח או מציל חיים, אך בשיחה אחת החיים השתנו, מישהי אמרה לי דבר פשוט אך משמעותי "תעשה מה שטוב לך ולא מה שטוב לאחרים"
זה אומנם גרר הרבה בלבול ושינויים ודרך מאוד קשה, שבה הרבה פעמים כמעט נשברתי, אך בסוף החלתתי שהיעוד שלי הוא לעזור, ושאני נכנס לזה ברצינות ומצד שקול, חיובי וחכם יותר, כי הבנתי שזה עוזר גם לי.
שנים חיפשתי מקומות להתנדב בהם (גם כול מה שעשיתי עד עכשיו בהתנדבות) אך לא מצאתי, עד ששמעתי על השיטה ובאתי ללמוד.
אומנם יש לי עדיין את הצד השני למרות שהוא פחות בולט, אך הוא הפך גם לתחביב, אני מלמד מדריכים ואנשים חלק מהידע שלי, ומשתמש בו לדברים חיוביים יותר.
ןעדיין ממשיך לעבוד הרבה עם ילדים ולעזור לכול מי שאני יכול, למרות שגיליתי שלא תמיד רוצים עזרה, אך זה נושא כואב וגדול אחר.
אז אומנם אני רק בן 22.5 ויש שיגידו "צעיר" או ללא ניסיון חיים, אך אני יודע שאני יודע ויכול , מתנשא להגיד לעשות "הכול" אבל הרבה.
אני ממשיך את העבודה שלי אל עצמי במקביל, (ויש הרבה על מה לעבוד) ויחד עם זה כול היום 7 ימים בשבוע עסוק, בהדרכה, למידה, עבודה ועוד דברים רבים, אולי כדי לברוח, ואולי כדי לקבל סיפוק, אולי כדי להספיק לפני ש... ואולי סתם כי זה כיף.
אז שוב סליחה אם פגעתי. אני ממש לא מאלה שיגידו לאחרים איך לחיות ולמי לעזור ולמי לא, או מה הם עשו נכון או לא נכון.
אז מקווה שנמשיך לדבר ולהעמיק בנושאים מעניינים, גם אם לפעמים הם קשים.
בהערכה ענקית וידידות y.p :-)