- _בחופשת הקיץ , עברה המשפחה דירה באופן פתאומי ללא הודעה ושיתוף. הייתי מאוד סקרנית לדעת מה עלה בגורלה. איך הסתגלה לביה"ס.?
חשבתי עליה רבות . היא היתה בליבי במשך שנים.
חלפו כ- 15 שנים ואז יום אחד......*
באחד מימי חמישי רקדתי באוניברסיטה בת"א רקודי עם. החוג מכיל מאות אנשים בגילאים שונים .
בין רקודי המעגל ישבתי לנוח מעט מתבוננת ברוקדים. לפתע , נגשה אלי בחורה יפיפיה וחייכה לעברי . "שלום טליה , את זוכרת אותי" , שאלה?
תארתי לעצמי שזו אחת מתלמידות הגן אך לא הצלחתי לזהות ולקשר בינה לבין הילדה שלמדה בגן..
אני
"שני" מהגן שלך .זוכרת אותי ? ההתרגשות היתה כל כך גדולה . חיבקתי אותה בחום .שמחה רבה מילאה את ליבי .
שני , התישבה לידי . שאלתי לשלומה ולשלום משפחתה, עיסוקה ומה עבר עליה מהיום שעזבה את הגן.?
בקול בוטח ונעים כשמידי פעם נאלצה להגביר את טון הדיבור בשל המוסיקה הגבוהה שנשמעה באולם סיפרה לי :
"עזבנו את פ"ת . הורי התגרשו לאחר תקופה ארוכה של מריבות וצעקות בבית. התחלתי ללמוד בכתה א' .
המעבר וההסתגלות היו קשים לי מאוד ...כל כך התגעגתי אליך ואל הגן.
הייתי תלמידה ממוצעת סגורה , ביישנית ומאוד ומופנמת . למדתי בחוגי ריקוד וציור . המשכתי את לימודי בחטיבה . שם , הרגשתי יותר משוחררת . היו לי מספר חברות שעם חלקן המשכתי ללמוד בתיכון . הציונים שלי השתפרו . הרגשתי תמיד משיכה ללמודי האומנות .במקצועות הריאליים הייתי חלשה.
סיימתי את הצבא והמשכתי ללמוד ב"בצלאל " ציור , פיסול ואומנות .
כיום אני יוצרת סרטי אנימציה ועובדת ב...אוהבת מאוד את העבודה ורוקדת להנאתי פעמיים בשבוע רקודי עם .
ישבתי מרותקת . בעיני הבזיקו תמונות וזכרונות מן בעבר .השינוי בין "שני" הילדה לבחורה היו כל כך גדולים .
הוספתי לשאול מתוך סקרנות רבה ." האם את זוכרת שלא רצית לדבר בגן "?
שני השיבה בחיוך רחב. "בטח שאני זוכרת . הפסקתי לדבר מגיל 3 . הורי רבו ביניהם בצעקות , קללות . שתיקות ועלבונות. היתה גם אלימות פיסית.
הרגשתי שאני נחנקת בבית. נהגתי לברוח לפינה ולהניח כרית על הראש כדי לא לשמוע את הצעקות בבית.
זו היתה תקופה נוראית בחיי.
אני זוכרת את כל מה שעשית בשבילי .הגן היה המקום הכי בטוח והכי מהנה . הציור היה כל עולמי ואת איפשרת לי לבטא את עצמי בדבר שכל כך אהבתי "
שני הזכירה פרטים רבים מהחוויות שחוותה בגן שאת רובם שכחתי .
המרקיד נתן תזכורת קצרה להתחלת רקודי זוגות .
בשלב זה נפרדנו לשלום .
המפגש עם שני הותיר בי תחושה נפלאה של התרגשות . אנרגיה עצומה שמילאה את ליבי. סיפוק רב ואושר.
אין לי ספק ששני גרמה לי לחשוב , ליצור ולהקשיב לצרכים המיוחדים שלה ושל אחרים בהמשך עבודתי.
למדתי , שהאמונה היא דבר הכרחי לכל שינוי וחלום שרוצים להגשים.
למדתי לאהוב ולהנות מכל ילד שהגיע אלי עם קשיים ובעיות . ידעתי שע"י אהבה , התמדה, הקשבה וידע אצליח לשפר את מצבו.
המקרים שבהם לא הצלחתי לעזור ולשפר כפי שרציתי וקוויתי, גרמו לי להמשיך ללמוד, לבדוק ולנסות . עד עצם היום הזה.