היגיע הזמן להתעורר
האם הריפוי מסתכם בהעלמות הפריחה, כאב הראש, הדלקת בגרון, באוזן או בדרכי השתן?
האם המחלה באמת עברה ריפוי?
מה קורה לאדם 5, 10, 15 שנה אחרי שלקח ריטלין, הורמונים או סטרואידים?
הגישה הטיפולית הנפוצה היום היא לראות בסימפטומים את המקור של המחלה ולטפל בהם. הפריחה בעור, האלרגיה, כאב הראש, הצרבת והדיכאון נתפסים כמחלה עצמה, לפיכך טיפול ש"יעביר" את הסימפטומים ייחשב טיפול מוצלח, בפרט אם יוכל לעשות זאת במהירות.
הדבר דומה לאדם הנוהג במכונית, במהלך הנסיעה המנוע מתחמם ונורת אזהרה נדלקת. הוא יכול להבין שהנורית איננה מקור הבעיה, אלא שמתריעה על תקלה. הנהג יעצור בצד, יבדוק, יתקן וימשיך בנסיעתו. והנורית - תכבה לבד.
אפשרות אחרת- היא שהנהג יראה בנורית את מקור הבעיה, ישלוף אותה ולוח המחוגים יחזור להראות תקין. בהמשך התסריט הצפוי- המנוע יתחמם ויגרם נזק.
בתפיסת הרפואה ההוליסטית- הסימפטומים הם למעשה ניסיון ריפוי של הגוף, הגוף מנסה "להוציא החוצה" את המחלה. הפרעה או חסימה של ביטוי זה, תאלץ את הגוף לשוב לנסות להוציא את המחלה (לעיתים כעבור מספר שנים), אלא שמאחר ונחסם ברמה אחת, הוא יאלץ לבטא את המחלה ברמה גבוהה יותר.
דוגמא:
ילד המגיע עם פריחה אל רופא העור- יטופל לרוב באמצעות משחה ש"תעלים" את הפריחה. שנה שנתיים אחרי (לפעמים אחרי שבוע)- מתפתחת תמונה של אסטמה, (או "ברונכיט ספסטית")- רופא מערכת הנשימה (פולמונולוג) אליו יגיעו ההורים המודאגים ירשום אינהלציות מסוגים שונים, מרחיבי סמפונות ולעיתים טיפול תרופתי דרך הפה.
שוב יעברו שנה שנתיים והפעם תופענה הפרעות קשב וריכוז, הפרעות התנהגות או חוסר שקט- ההורים המודאגים יגיעו הפעם בהמלצת הגננת או המורה לנוירולוג (הרופא המטפל במחלות מערכת העצבים), ובחלק לא מבוטל של המקרים הם יצאו עם תרופה בשם ריטלין ודומיה.
התסריט יכול להמשיך הלאה, לשלב הבא- לדיכאון, חרדות, ריקנות, תחושת תסכול לא מובנת.
הם יופנו לרופא פסיכיאטר, שיטפל בהם בשיחות או שירשום תרופות כדוגמת פרוזק, סרוקסט ודומיהם.
והסיפור לא נגמר...
- התסריט לא חייב להופיע בשלמותו, אך האם הסיפור הזה מוכר לכם? באופן אישי, או אצל חברים, קרובי משפחה?
הראיה יכולה להיות לטווח קצר מאוד-
הפריחה שנעלמה, הדלקת שחלפה- האם המחלה באמת עברה ריפוי? הייתכן שהפריחה בעור עברה לריאות בצורת אסטמה? או למעשה נדדה מהתחום הפיזי לבעיה נפשית?
מה קורה אחרי הפסקת הטיפול? האם הילד יותר בריא?
אנחנו רואים שדלקות אוזניים בילדים, דלקות גרון, נזלת כרונית- ממשיכות לחזור למרות הטיפול האנטיביוטי, שאלרגיות בחלקן וכן דיכאון וחרדות מחייבות טיפול סימפטומטי קבוע על מנת שלא יתפרצו.
יהיו אנשים שירימו גבה ואף יתרעמו- מה הקשר בין העור לריאות? מה הקשר בין הריאות למערכת העצבים, לקשיי ריכוז או התנהגות? הקשר הוא- שזה אותו הילד/ האדם.
ובראיה למרחק יותר ארוך- מה קורה לאדם 5, 10, 15 שנה אחרי נטילת ריטלין, הורמונים, סטרואידים ודומיהם? מי בדק שינויים ברמה הנפשית, ברמת מערכות היחסים (עם עצמו, עם הסביבה וכו'), ברמת ההתפתחות האישית, במערכת החיסון, ברמת שלוות הנפש- או שאולי אלו לא מוגדרים כלל כמדדים לבריאות האדם?
האם יש קשר למחלות כמו סכרת, סרטן, או ביטויי חרדה, מתח, בעיות שינה ודיכאון כרוני מהם סובלים אנשים כה רבים?
האם ההפרדה בין חלק של הגוף למכלול האדם- היא נכונה? האם ניתן לטפל בעור כאילו אין לו קשר לריאות, לראש, למצב הרוח, להתנהגות- למכלול של האדם?
בטיפול הוליסטי- אם חלה הטבה במצב העור, אך לא חלה הטבה במצב הרגשי, בתקשורת עם הסביבה, בהתפתחות האישית, בביטחון, בחיבור לשפע- צריכים לבדוק את הטיפול.
הטיפול ההוליסטי בא להחזיר את מכלול האדם לבריאות To restore health"" (הוליסטי בא מהמילה שלם). במצב בריא הסימפטומים הולכים ונעלמים, בהירות החשיבה מתחזקת ואיתה משתפרת היכולת לעשות בחירות טובות יותר ולממש מטרות, והשמחה הפנימית יוצאת.
חשוב לציין- אין במאמר זה להוות ייעוץ רפואי מכל סוג, אין בו כדי לחוות דעה על טיפול, או לכוון בכל צורה על הפסקת או שינוי מינון של טיפול רפואי מכל סוג ובפרט כרוני. שינוי או הפסקת טיפול רפואי חייבת להתבצע אך ורק בהנחיה אישית של רופא. באם יעשה באופן עצמאי יכול להזיק ואף לסכן חיים.
כמו כן- אין במאמר זה כדי לזלזל או לפסול את הרפואה הקונבנציונלית שיש בה חשיבות רבה, עזרה והצלה בתחומים רבים. אלא להאיר גישת חשיבה נוספת.
הערה- הטיפול בסימפטומים נפוץ גם בחלק מתחומי הרפואה המשלימה שמתיימרים להיות הוליסטיים, הם יתאימו לסימפטומים "תרופה טבעית" שתביא במקרה הטוב הקלה זמנית ובהמשך יכולה לגרום לנזקים. שחלקם תהייה תחושת האכזבה מהתחום כולו.
ד"ר בועז רון
רופא M.D והומאופת קלאסי RCHom