על ידי ג'ינ_ג'ית* » 10 נובמבר 2008, 19:25
(יש סיבה מיוחדת לבחירת הגיל הזה? רק שאני אדע להתכונן)
תשמעי, כששתינו נהיה בנות חמישים נסתכל אחת על השנייה כמעט עין בעין. כשאת היום בת 30 ומתמודדת עם בני 50 פלוס קיים פער של דור ביניכם, לרוב במקרה שלנו, דור שגדל במדינות אחרות, צלח ברובו מבנה משפחתי שונה כמעט לחלוטין משל רובינו, ועוד ועוד- וזה סיפור אחר. כמו שנטען במאה דפים אחרים, גם אם נדמה שדור ההורים שלנו פתוח יותר לשינויים, נאמר מודע יותר לבעייתיות למשל של מתן ממתקים לילדים, מודע לחינוך המשתנה ולהתנהלות המוד שונה שלנו כלפי ילדינו, עדיין אין קשר בין המודעות וההבנה שלהם ליישום. אגב, ברור לנו שכשנהיה בנות חמישים נהיה פתוחות ואל מקובעות ובלה בלה, סביר להניח שאולי מעט יורת מהורינו כלפי ילדינו, כי אנחנו גדלנו באותו עולם ערכים של ילדינו (מה ששונה מהורינו) ובכל זאת יהיהו הרבה נושאים "חמים" לויכוחים בינינו לבין ילדינו וברור לי שיהיה יותר קשה לשכנע אותי ממרומי גיל 50 אחרי שעברתי חת'כת דרך בהורות מאשר היום.
כיום, אני למרות כוחות הנפש הבלתי מוגבלים שלי לצורך עימותים (או יה)
לא מתיימרת לשנות סדרי עולם של בני חמישים פלוס בטוח ובטח אם הם לא מעוניינים בכך. גם כי אני לא מאמינה שזה יכול לשנות משהו, ובפרט בנושא שציינה הכלה, כי זה עניין של טאבו במנטליות שממנה אני באה, ואני לא הייתי הולכת לחנך את חמתי, להגעה לעיתים רחוקות יותר או תוך הודעה מראש, אם זה היה נתקע לי בנשמה, הייתי עוברת דירה לעיר אחרת או שולחת את הבן שלה שיבהיר בצורה עדינה ובאופן שהוא מכיר את השפה של אמו מתי עדיף לנו לארח. לא יותר מזה. כבר שמעתי על מקרים שעברו דירה ופתרו את הכל.
אני מאמינה שאהיה חמה מאוד מסודרת, מודיעה מראש וכאלה, אבל לצפות מהם? למה? הם לא גדלו כך ולא גידלו אותי כך והם לא רואים שום דבר רע בכך, למען האמת אני מקנאה בדור של פעם שרובו מסוגל לתת אהבה בלתי אמצעית, קצת כמו בילדות שלנו ובשכונות של פעם שאנשים היו קופצים אחד לשני בלי להודיע, שהסבתא היתה כמעט מגדלת את הנכדים בלי תשלום וסידורים ואבא שמביא אותו ומחזיר ברכב, הרבה התגוררו בקירבת הליכה, אירועים משפחתיים היו צפופים יותר וכן הלאה. היום זה כמעט לא קיים. נהיינו עסוקים, מתוקתקים, חובבי "ספייס" ושקט נפשי, שלא לומר גם מפונקים יותר. לא נראה לי לגדוע לדור המתקדם את חדוות הביקורים בספונטניות (כל עוד זה לא חונק את הנשמה), ואת הקירבה לנכדים.
_מעבר לכך, נראה לי ממש סביר ונורמלי שכלה ובעלה רוצים לגוון את סופי השבוע שלהם.
שבוע אחד עם ההורים שלה, שני עם הורים שלו, שלישי עם חברים, ורביעי באינטימיות שלהם - נראה לי סבבה <אובייקטיבית! >._
ברור.
ראשית, החיים הם לא צבא
מי אמר שצריך לבקר רק בסופש?
שנית, השאלה אם התביעות שלה חמים לא באות לעורר סימני שאלה שכדאי לחשוב עליהם (האם התדירות הלא מאוד קרובה הזו באמת באמת הכרחית), שנית, גם אם כן, אז אני הייתי סובלת את "ההצקות" הטלפוניות, שמנג'סות להגיע לעיתים תכופות כי זה קצת כמו לקחת לילד משהו ועוד לכעוס עליו שהוא בוכה. החמים הם לא ילדים, אבל אין ספק שההתנהלות שלהם מונעת נטו מרגש, וכל התנהלות שיוצאת מתוך עולם הרגש ובעוצמות כאלה, מזכירה מאוד תגובות של ילדים, מה שכינו כאן "מניפולציות" ולכן לדעתי איך דרך להתמודד עם זה מלבד להכיל את זה, כי זה נובע ממצוקה ולא מרצון להרע.
אגב, אני אישית מקבלת שני טלפונים כאלה ביום, משני הוריי! לפעמים התדירות פוחתת, אבל אז אני מקבלת ריבית דריבית ביום שאחרי
ואני מקבלת את זה ברוח טובה למרות שלפעמים זה מרגיז, אבל הלו, הם הורים שלי, כמה אהבה יש בשיחות האלה
[u](יש סיבה מיוחדת לבחירת הגיל הזה? רק שאני אדע להתכונן)[/u]
תשמעי, כששתינו נהיה בנות חמישים נסתכל אחת על השנייה כמעט עין בעין. כשאת היום בת 30 ומתמודדת עם בני 50 פלוס קיים פער של דור ביניכם, לרוב במקרה שלנו, דור שגדל במדינות אחרות, צלח ברובו מבנה משפחתי שונה כמעט לחלוטין משל רובינו, ועוד ועוד- וזה סיפור אחר. כמו שנטען במאה דפים אחרים, גם אם נדמה שדור ההורים שלנו פתוח יותר לשינויים, נאמר מודע יותר לבעייתיות למשל של מתן ממתקים לילדים, מודע לחינוך המשתנה ולהתנהלות המוד שונה שלנו כלפי ילדינו, עדיין אין קשר בין המודעות וההבנה שלהם ליישום. אגב, ברור לנו שכשנהיה בנות חמישים נהיה פתוחות ואל מקובעות ובלה בלה, סביר להניח שאולי מעט יורת מהורינו כלפי ילדינו, כי אנחנו גדלנו באותו עולם ערכים של ילדינו (מה ששונה מהורינו) ובכל זאת יהיהו הרבה נושאים "חמים" לויכוחים בינינו לבין ילדינו וברור לי שיהיה יותר קשה לשכנע אותי ממרומי גיל 50 אחרי שעברתי חת'כת דרך בהורות מאשר היום.
כיום, אני למרות כוחות הנפש הבלתי מוגבלים שלי לצורך עימותים (או יה) [b]לא[/b] מתיימרת לשנות סדרי עולם של בני חמישים פלוס בטוח ובטח אם הם לא מעוניינים בכך. גם כי אני לא מאמינה שזה יכול לשנות משהו, ובפרט בנושא שציינה הכלה, כי זה עניין של טאבו במנטליות שממנה אני באה, ואני לא הייתי הולכת לחנך את חמתי, להגעה לעיתים רחוקות יותר או תוך הודעה מראש, אם זה היה נתקע לי בנשמה, הייתי עוברת דירה לעיר אחרת או שולחת את הבן שלה שיבהיר בצורה עדינה ובאופן שהוא מכיר את השפה של אמו מתי עדיף לנו לארח. לא יותר מזה. כבר שמעתי על מקרים שעברו דירה ופתרו את הכל.
אני מאמינה שאהיה חמה מאוד מסודרת, מודיעה מראש וכאלה, אבל לצפות מהם? למה? הם לא גדלו כך ולא גידלו אותי כך והם לא רואים שום דבר רע בכך, למען האמת אני מקנאה בדור של פעם שרובו מסוגל לתת אהבה בלתי אמצעית, קצת כמו בילדות שלנו ובשכונות של פעם שאנשים היו קופצים אחד לשני בלי להודיע, שהסבתא היתה כמעט מגדלת את הנכדים בלי תשלום וסידורים ואבא שמביא אותו ומחזיר ברכב, הרבה התגוררו בקירבת הליכה, אירועים משפחתיים היו צפופים יותר וכן הלאה. היום זה כמעט לא קיים. נהיינו עסוקים, מתוקתקים, חובבי "ספייס" ושקט נפשי, שלא לומר גם מפונקים יותר. לא נראה לי לגדוע לדור המתקדם את חדוות הביקורים בספונטניות (כל עוד זה לא חונק את הנשמה), ואת הקירבה לנכדים.
_מעבר לכך, נראה לי ממש סביר ונורמלי שכלה ובעלה רוצים לגוון את סופי השבוע שלהם.
שבוע אחד עם ההורים שלה, שני עם הורים שלו, שלישי עם חברים, ורביעי באינטימיות שלהם - נראה לי סבבה <אובייקטיבית! >._
ברור.
ראשית, החיים הם לא צבא :-) מי אמר שצריך לבקר רק בסופש?
שנית, השאלה אם התביעות שלה חמים לא באות לעורר סימני שאלה שכדאי לחשוב עליהם (האם התדירות הלא מאוד קרובה הזו באמת באמת הכרחית), שנית, גם אם כן, אז אני הייתי סובלת את "ההצקות" הטלפוניות, שמנג'סות להגיע לעיתים תכופות כי זה קצת כמו לקחת לילד משהו ועוד לכעוס עליו שהוא בוכה. החמים הם לא ילדים, אבל אין ספק שההתנהלות שלהם מונעת נטו מרגש, וכל התנהלות שיוצאת מתוך עולם הרגש ובעוצמות כאלה, מזכירה מאוד תגובות של ילדים, מה שכינו כאן "מניפולציות" ולכן לדעתי איך דרך להתמודד עם זה מלבד להכיל את זה, כי זה נובע ממצוקה ולא מרצון להרע.
אגב, אני אישית מקבלת שני טלפונים כאלה ביום, משני הוריי! לפעמים התדירות פוחתת, אבל אז אני מקבלת ריבית דריבית ביום שאחרי :-D
ואני מקבלת את זה ברוח טובה למרות שלפעמים זה מרגיז, אבל הלו, הם הורים שלי, כמה אהבה יש בשיחות האלה :-)