http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3998947,00.html
ס'תכלו ובעיקר על התגובות
יש כמה ממש לא שפויות
(קרי, הילד צריך להתמודד עם החיים וכו'. מדובר על ילד בן שנה ושלוש)

(())

תודה... אני שמחה שזה יכול לעזור, ובשביל זה הוא נשאר פה.

פלונית בגן, תודה לך על הדף הזה, למדתי ממנו הרבה על התנהלות מול מוסדות באומץ .

מצאתי בעיתון כל מיני אגודות ועמותו שעוזרות במצבים כאלו, ואני חושבת שחשוב שיהיו פה, למקרה שמישהו צריך, ושלא נדע.
בהתחלה מרגישים כל כך לבד, וזה יכול לעזור.

אל"י - האגודה להגנת הילד - מענה ראשוני והסבר מקצועי
ער"ן - עזרה ראשונה נפשית
מרכז הגנה לילדים ולנוער - קיים בתל השומר (אולי יש בעוד בתי חולים?)
המועצה לשלום הילד - מעניקה לווי משפטי וחוסכת בירוקרטיה.קו מספר 118 (לא יודעת מה זה ואיך מחייגים, ככה היה כתוב)
המרכז לנפגעות תקיפה מינית - טלפון 1202 - לא מתמחים בפגיעות בילדים אבל יכולים לתמוך בהורים

[u]אלימות מינית זו אלימות[/u]
לדעתי יש הבדל גדול בין ילד שמרביץ (שאל זה מתייחסים כנורמטיבי, במיוחד בגיל הזה), לבין ילד שעושה מעשה מיני.
גם ההשפעה על מי שהאלימות מופנית נגדו בוודאי שונה.

לכן כן חשוב לדעתי שזה יובן משם הדף.
כמו כן, נראה לי גם שיש הבדל אם האלימות המינית מגיעה מצד הגננת או מצד אחד הילדים בגן. זה סוג מקרה שונה, ודרכי התמודדות שונות. לכן לדעתי כן היה כדאי שזה יהיה ברור משם הדף. את לא חושבת?

[u]בכל מקרה אני התייחסתי לזה בתור [po]דף תמיכה[/po] עבורי[/u]
אני מבינה, וזה ברור.
אבל אני מקווה שזה בסדר לך שלאחר מעשה אנו מתייחסים אל הדף הזה גם כאל דף שמישהו אחר יכול ללמוד ממנו, ולהיעזר בו. אני מתארת לעצמי שזה חשוב לאנשים אחרים.
במיוחד לאור הדרך האמיצה שאת עברת עם הנושא, שעשויה להוות השראה.

{@

יופי של עדכון |Y|

ואוו... נבהלתי לראות שנכתב משהו בדף, שמא קרה עוד מקרה כזה למישהו....
אני שמחה לעדכן שהגננת המדוברת לא המשיכה לשנה הזו בגן. כנראה הרעש היה גדול מדי. בכלל, כל הצוות התחלף שם. זה התחיל במטפלת אחת שפרשה על רקע המקרה כי לא יכלה להשאר ו"לראות את מה שקורה שם" מבחינת הגישה של הגננת, והמשיך בזה ששאר המטפלות לא המשיכו בשנההבאה. אנחנו כבר בכתה א אז זה פחות רלוונטי לנו אבל זה גם סוג של נחמה שלא היה לשווא.
טחנות הצדק טוחנות לאט אבל בסוף יש שינוי.
לגבי שינוי שם הדף, אלימות מינית זו אלימות. אם את חושבת שזה מפריע להבנה, אולי פשוט להוסיף את המילה 'מינית'. [po]איך להתמודד עם אלימות מינית בגן[/po].
בכל מקרה אני התייחסתי לזה בתור [po]דף תמיכה[/po] עבורי (וגם [po]דף מוצנע[/po] בהזדמנות זו...).

ככל שאני חושבת על זה, נראה לי ששם הדף לא ברור.
בקריאה מבחוץ זה נשמע כאילו מדובר על אלימות רגילה בין ילדים.
או במקרה יותר גרוע - על אלימות של גננת (צעקות או מכות).

אני חוששת שמי שמחפש עזרה או מידע בנושא של הדף לא יידע למצוא אותו כאן.

לכן אני מציעה לשנות את שם הדף למשהו כמו:
[po]אלימות מינית בין ילדים בגן[/po]
[po]אלימות מינית מצד ילד בגן[/po] (או 'ילדים')
או אישי יותר: [po]בתי נפגעה מאלימות מינית של ילד בגן[/po]

(כל זה רק כדי להבהיר את נושא הדף.
שמדובר באלימות מינית דווקא, מצד ילדים דווקא, מצד ילדים של מישהו אחר דווקא. איך מתמודדים עם דבר כזה.)

האם אחת מההצעות נראית לך [po]פלונית בגן[/po], או לכם העורכים?

וגם הענייין הזה של [b]חייבים[/b], של הלהכריח. שמי שזקוק למנוחה ינוח ומי שלא - לא. הכפייה הזו היא לא טובה.

[u]הבעיה היא בהתנהלות[/u]

[u]הצורה שבה מתנהל המקום ואופי אנשי הצוות[/u]

אתן צודקות. ברור שהבעיה היא ההתנהלות. הרבה יותר מפריע לי שלא מאמינים לה, שלא הקשיבו לתלונתה, שלא רצו לטפל בעניין מאשר עצם המעשה של תחיבת האצבע לטוסיק.
אני פשוט הנחתי (טעת הייחוס הבסיסית אם אני לא טועה קוראים לזה...) שכל שנת צהריים עלולה להתנהל בצורה כזו בכל מקום ולכן הזהרתי מפניה, אבל בעצם צריך להזהיר מההתנהלות - שלצערי קשה לצפות אותה מראש (אולי רק כמו [po]שאביטל צ[/po] עשתה, לראות את התנאים בהם הם ישנים כאינדיקטור)
אני לא תארתי לי שכך יגיבו (או ליתר דיוק לא יגיבו).

אם מדברים על גנים בקיבוץ, חשבתי על אחיין שלי. גם גן חובה וגם יש שם שנ"צ. למיטב ידיעתי הוא ישן ועוד איך. ביום שהוא לא ישן, לפגוש אותו בערב זה לא מחזה מרנין במיוחד, בגלל ההרגל הזה.
שנת צהריים בעיני זה דבר נהדר, אני בעד מנוחת צהריים ואצלנו בבית זה התחרבש בגלל בתים שאין בהם (כמה פעמים הילדה הלכה בצהרים, כסידור אחרי הגן, לילדים שאין אצלם בבית שנ"צ וזה התחסל) רק השאלה איך זה נעשה והאם כשיש הרבה ילדים יש השגחה, או הקשבה, כי כאן היתה ילדה שניסתה להתלונן ולא הקשיבו לה שזה חלק מהבעיה. אני ממש לא חושבת שהבעיה היא השינה בצהרים אלא ההתנהלות שלה. מחר יבוא מישהו ויגיד שלאכול רק ליד השולחן זה בעייתי כי הילדים בועטים ותוקעים מזלגות אחד בעינים של השני ולכן צריך לבטל ישיבה ליד השולחן ובכלל צריך לאכול עם ידיים. הבעיה היא לא בכן שינה לא שינה, הבעיה היא בהתנהלות.

[u]זה לא באיזור שאת רוצה לעבור אליו[/u]
תודה @}

[u]אבל אני חייבת להגיד לך שהרעה החולה הזו של מנוחת צהריים כפויה מצוייה עדיין ברוב הגנים הקיבוציים, והיא פתח לדברים לא טובים ולאלימות מסוגים שונים ומשונים, ככה שמה שאני יכולה להמליץ לך שתוודאי שזה גן שאין בו את זה.[/u]
הבת שלי כרגע גם בגן קיבוצי, ומבחינתי עזיבת הגן הזה היא אחד החסרונות של מעבר הדירה שאני מתכננת.
שתינו אוהבות את הגן ואת אנשי הצוות שלו.
הבת שלי פרחה מבחינה חברתית, וצברה הרבה ביטחון בגן הזה.
בגן יש 34 ילדים ובכל רגע 4 נשות צוות, לפעמים יש גם מישהו נוסף מצעירי הקיבוץ.

בגן שלה יש את המנוחה שכולם חייבים לנוח, אני לא אוהבת את הקטע של ה [b]חייבים[/b]
אחרי שקראתי את הדף הזה שאלתי בגן האם הילדים נמצאים בחדר מנוחה לבד,
וקיבלתי מבט מאוד מתפלא (לא עולה על דעתם להשאיר את הילדים לבדם בצורה הזו) ולרוב יש לפחות 2 נשות צוות בחדר, אם לא 3.

בזמן המנוחה משמיעים דיסק עם סיפורים או שירים, יחסית שקטים, כך שמי שלא נרדם, יכול להקשיב בשקט.
הבת שלי נרדמת לעיתים רחוקות בגן, אבל היא שוכבת ונחה ומקשיבה, ולדעתי עבורה זה במקום.

ילדים פגועים, שמעבירים את הפגיעות שלהם הלאה, יש בכל מקום.
יש ילד כזה גם בגן של הבת שלי (לא בצורה שתוארה בדף הזה).
אני חושבת שההבדל הוא הצורה שבה מתנהל המקום ואופי אנשי הצוות.

תודה לכל המחזקות והתומכות.
צר לי שהדף גורם לדמעות ולצער. האמת שהוא גורם לי אי נוחות מסויימת, איך שהכל שפוך ככה על השולחן, בעיקר שמבחינתי הסיפור הסתיים, יש לי דרך פעולה, ואת העצות הטובות שקיבלתי כאן לקחתי איתי הלאה. ככה שלא כל כך רציתי אותו , אבל נשמה טובה אחת הסבירה לי שזה כנראה חשוב שיהיה כאן והשתכנעתי.

[po]אביטל צ[/po] - כבר כתבתי למעלה -
[u]לא רוצה להגיד איזור כי קוראים כאן הרבה אנשים ואני לא רוצה להחשף.[/u]
זה לא באיזור שאת רוצה לעבור אליו, אבל אני חייבת להגיד לך שהרעה החולה הזו של מנוחת צהריים כפויה מצוייה עדיין ברוב הגנים הקיבוציים, והיא פתח לדברים לא טובים ולאלימות מסוגים שונים ומשונים, ככה שמה שאני יכולה להמליץ לך שתוודאי שזה גן שאין בו את זה.
מאחלת לעצמי ובכלל שלא נדע עוד סיפורים כאלו.

רק רציתי להגיד לך, שאחרי שלושה או ארבעה ניסיונות לקרוא את הדף הזה, שבכל פעם נגמרו בדמעות שליש, כשניסיתי לדמיין מה הייתי עושה במצבך (יש לי בת, בת 10 חודשים, והמחשבה פשוט הפכה לי את הבטן).
אני חושבת שההתמודדות שלך עם המערכת, עם החוויה, עם הגננות ועם ההורים של הילד הייתה פשוט מדהימה, אמיצה ומעוררת הערצה.
אשריי הבת שלך שהרויחה כזאת אמא מדהימה וחזקה.

כל הכבוד! התנהלות למופת. שמחה לשמוע שיש תוצאות, ביטול השינה רק הוא לבד הישג. חג שמח.

[u]אבל אני שתקתי והם עשו את העבודה בעצמם וחשפו את עצמם כמשפחה לא שפוייה בפני כל הורים.[/u]

מדהים, מסירה את הכובע @}

לפותחת הדף - אני אשמח לדעת באיזה קיבוץ מדובר
( אני בדיוק מחפשת גן לבת שלי לשנה הבאה ולא רוצה ליפול במקרה למקום הלא נכון )
אם תרצי תכתבי לי בבקשה בדף הבית או "במייל" [email protected] @}

גם אני חשבתי שזה דף על איך להתמודד עם חטיפות צעצועים... מרוב הלם וזעזוע קראתי את כל הדף ב-11 בלילה אתמול.
כל כבוד לך! לא הפסקתי לחשוב על ההתנהלות המדהימה שלך, כמה את עושה את הכל נכון ומדוייק...
ממש שיעור באיך לא להיכנע לאלימות ולמערכת התקועה!
מאחלת רק טוב ושלווה לך, לילדה ולכל משפחתך... את באמת נמרה @}

חג שמח לכם (-:

פלונית בגן שלום רב לך!

היום נכנסתי לדף הזה, והזדעזתי עמוקות, ולא יכולתי להפסיק לחשוב עליך ועל ילדתך ועל כל מה שקורה, באמצע, הלכתי למסיבת פסח בגן של בני, במסגרת ברוח וולדורף, איזה הבדל, כל הרגשות שמקננים בי בפנים למקרא הדף שלך, והכייף שנהננו בחוץ.
אז, יש גם גנים אחרים, אולי באמת הגנים האנטרופוסופים מושכים אנשי חינוך והורים קצת יותר מודעים.
אם היתה צריכה להמשיך עוד שנה או כמה שנים בגן, הייתי אומרת ממליצה לך על מסגרת כזאת.

בכל אופן, זה ממקום של לשלוח לך מסר של חיזוק,
אני גם בקיבוץ, והאומץ שגילית הוא לא מובן מאליו. אמא נמרה!
אני מחזקת אתכם בהכל.

לפני מספר שנים במסגרת גן רגיל בקיבוץ, נכנסתי כמטפלת בשעות אחה"צ כשהגננת הולכת.
היינו אני והעוזרת הקבועה.
מיד ראיתי שמשהו לא בסדר עם הסייעת, מקללת את הילדים, משפילה והתנהגות אללה יוסטור.
מיד פניתי לרכזת חינוך, וזה פתח תגובת שרשרת דומה בחלקה למה שתיארת.
כמובן שהסייעת הטילה וטו היא או אני אז הלכתי באנחת רווחה אחרי כ - 3 שבועות כי הייתי רק אחה"צ והיא כל היום.

יחד עם זאת, העניין טופל מיד,בכל חומרת הדין, היה ברור שהגננת יודעת עם מי היא עובדת אך כנראה שגם היא לא טמנה ידה בצלחת.
בסופו של דבר ההורים העיפו את הסייעת, ובסוף של אותה שנה גם הגננת הועברה.

יש בעיה גדולה עם משרד החינוך בלפטר גננת או להעביר אותה, אך למה הם בתוך המערכת בכלל?
למה אין אף ביקורת חוץ מהמפקחות שזה ממש לא משהו כפי שאני מכירה?

אני מצדיעה לך, שוב אני חושבת ששבעתיים כי לפעול ככה בקיבוץ זה לא פשוט!

שיהיה זה חג חירות במובן הכי עמוק של המילה, ושיהיו ימים טובים!

[u]כל הכבוד[/u]
כבר יש תוצאות לפעילות שלך...

_ההתנהלות שלך ממש מעוררת הערכה. איזה פוקוס יש בהתנהלות שלך!
הבת שלך, גם אם לא יודעת מה קורה מאחורי הקלעים (וטוב שכך), זכתה באמא מופלאה!_

רציתי רק לכתוב לך - כל הכבוד @}
ההתנהלות שלך ממש מעוררת הערכה. איזה פוקוס יש בהתנהלות שלך!
הבת שלך, גם אם לא יודעת מה קורה מאחורי הקלעים (וטוב שכך), זכתה באמא מופלאה!
יש מה ללמוד ממך.

יש תוצאות.
היתה שיחה עםההורים ובאו איזה 10 אנשי טיפול. בחיי, אני לא מגזימה. זה יצר אווירה מאוד רצינית כלפי ההורים, שכל כך הרבה יועצים וחשובים באו לאסיפת הורים עד 23 בלילה. היתה אווירה מאוד קשה, ושיחה לא פשוטה בכלל. ההורים של הילד התוקפן השליטו טרור וחטפו מההורים האחרים (אני שתקתי כמו דג כל הערב כי הבנתי שהם פשוט רוצים לגרור אותי לעימות), הגננת חטפה מכל הכוונים של הגורמים המטפלים שאמרו לה על השולחן שהיא לא בסדר (גם היא שתקה כל הערב כמו דג, וגם על זה היא חטפה), בסוף הערב אבא אחד ליווה אותי לאוטו כי האווירה מצד הורי הילד התוקפן היתה כל כך אלימה, שחששתי. האמת שאני לא מהפחדניות, אבל האמהות מסביבי אמרו לי לצאת משם עם שומר ראש, וזה בהחלט היה לא נעים. הם באו לטהר את שמו. פשוט ככה. והם זוג מטורפים. לא סתם הילד כזה. אבל אני שתקתי והם עשו את העבודה בעצמם וחשפו את עצמם כמשפחה לא שפוייה בפני כל הורים.
לא משנה, זה מאחורינו. כשאני כותבת את זה זה נשמע לי הזוי, אבל עובדה שעברנו גם את זה.
אני לוקחת אותה מוקדם כמעט כל יום. עובדת יותר מהבית היחד איתה. הודעתי לקיבוץ שביולי אוגוסט היא לא תהיה בגן, והספירה לאחור מרגיעה אותי. רק עוד חודשיים וחצי מינוס חגים וכו'.
חוץ מזה היום היה מכתב להורים, שמבטלים את השינה. (!!!!). אני ממש גאה. אומנם הקטנה כבר לא ישנה ב"הכרחה" מאז המקרה, אבל המערכת זזה. יש תוצאות. לא יכריחו אותם להיות במיטות. רק מי שירצה ישן ומי שלא - "ירגע" עם ספר או קלטת.
אני מרגישה ששמים עליה עין באופן מיוחד ובעיקר לזה שאני שמה לב ומיודעת ומסתכלת. והיא בפרוש ילדה שמורה שם. במסגרת היכולות שלהם כמובן שהם לא משהו. בגלל זה היא תצא מהגן ביולי.
אז במובן מסויים העניינים נרגעו. עכשיו חופש פסח והיא לא תהיה בגן, ובכלל, תכף זה נגמר.
ומה שלמדתי מהערב הזה שהיה - זה שאחרי כל המלחמה והמכתבים,השיחות ופעולות המחאה, במקרים מסויימים שתיקה זה גם כוח. ושתקתי בגבורה בערב ההוא וזו בפרוש היתה חוויה חדשה עבורי.
חג שמח!

נקודות - תודה. תכתבי לי מייל שלך ואכתוב לך

כתבתי בדף שלי משהו שקשור גם לדף הזה, אם אתן רוצות - מוזמנות.@}

אני שואלת , כי אנחנו בבית ואולי נוכל למצוא איזה סידור שביתך תהיה איתנו. הילדים שלי מאוד מאוד חברותיים ויודעים לשחק נפלא עם ילדים אחרים (באמת, גם אם אני לא אובייקטיבית) - אם תרצי לתקשר במייל תגידי ואשאיר לך את המייל שלי לתכתובת. וזה בסדר גמור אם ההצעה הזו לא תקפה לך. אל תרגישי לא נוח.(-:

אני גם נלחמת וקצרה כאן היריעה מלפרט. וזה נכון, הרבה פעמים כשהיא מספרת , אני כאילו מאמתת עם הגננות - לגבי אירועים, לא דברים שעשו לה, וכך הן מבינות שהיא מספרת הכל ונראה לי שנזהרות. גם מבחינתנו - כמה שפחות -יותר טוב. בשבוע הבא מתחילה חופשת פסח - למורדים שכמונו שמסרבים ליום ארוך וכולם שולחים לעברנו הערות של השתתפות בצער על הזמן הרב שנאלץ לבלות איתה.. אני כבר לא מגיבה, רק אומרת שזה נפלא, אני מחכה לזה ושנעשה כיף. אגב, ההתנכלות והיחס בגן עוררו גלים כי פניתי גם למועצה וגם להנהלת היישוב (אגב הגיון כאן על יישוב קהילתי) ומאוד לא אוהבים את זה . פשוט זה לא, אבל הילדה היא החשובה כאן

[u]זה בהחלט הזמן להיות יצירתיים - חופש מהעבודה, אירוח אצל הסבים/ הדודים, להביא אותה איתך לעבודה[/u]
[u]אני מבינה שאם את עובדת עכשיו זה קשה להוציא לגמרי, אבל באמת אפשר לשלוח אותה רק קצת, רק לפעמים ולא להסכים שיצעקו עליה[/u]
זה בדיוק ההסכם שעשיתי עם עצמי. להיות יצירתית. כל יום שאפשר לא ללכת, לא ללכת. יותר זמן אצל אבא. (איך שהגלגל מסתובב לו). לקחת מוקדם ולעבודה.לבדוק שהיחס אליה תקין. בקיצור - מה שאמרתן.

[u]בכל מקרה באמת תיכף פסח, אולי אח"כ ירגעו קצת הרוחות[/u] אני מאוד מקווה. בכלל, כנראה שהזמן הוא פקטור משמעותי פה. אני שוב אומר שלא רואה את עצמי מעבירה אותה גן, ולכן צריך להעביר את 3 החודשים האלו איכשהו. גם מבחינתי - התעודדתי קצת מאתמול. דיברתי עם ההורים האחרים (זה כבר מקל כשההרגשה היא שאני לא לבד). ואני צריכה ללמוד יותר לשים פס. כי הרי זה העניין פה- היחס השלילי אלי שגורם לי להרגיש כל כך לא רגועה ולכן לבטן שלי לכאוב כשהילדה נשארת בגן. כל כך בודקים ומסתכלים עליהם עכשיו, קשה לי להאמין שהם יעשו לה משהו רע, ועם הזמן זה ירגע. הן גם יודעות שהיא מספרת,שזה טוב. אשה חכמה אחת אמרה לי שילד שיודעים שהוא מספר - נזהרים איתו יותר. הם גם יודעים שאני בקשר עם כל הגורמים המטפלים

אגב - נקבעה פגישה השבוע עם כוללללללללללם. כלומר, המכתב עבד. האמת שלא היה צריך מכתב. המערכת מאוד לא מרוצה מהתפקוד של הגננת. הבעיה היא שהם לא בגן כל יום, ה"מערכת", אבל עדיין מצב טוב.

[u]נשמע שהכל שם בלי פיקוח, איזה מין גן זה?_ זה גן שהגננת בגישה של 'כבר ראיתי הכל ומי יכול ללמד אותי משהו'. גם אצלה - הפסיכולוגית של הגן נתפסת כ- _"מי היא בכלל"...[/u] היא עושה מה שבא לה.

[u]ילד אלים ובעייתי ימצא את עצמו משחרר את הבעייתיות שלו יותר בקלות במקום שמאפשר את זה[/u] זה בדיוק זה. הגננת הזו לא תופסת את זה כמשהו חמור. בטח לא כפגיעה מינית. היא בכלל לא מאמינה לדווח של הילדה, וזה מה שהכי מכעיס אותי ומקשה עלי לתת אמון בצוות להשאיר אותה בגן.

_היה איזה סיפור על מטפלת אחת שכל הזמן צועקת עליה גם על דברים שלא עשתה
ואם היא כן עשתה אז מגיע לה צעקות? איזה מין גן זה?_
קודם כל, נכון. זה גן עם 34 ילדים, מתוכם 5 עם בעיות יוצאות דופן, וגננת אדישה שלא מתקשרת עם הצוות. זה הסבר חלקי כנראה.

נקודות - לא רוצה להגיד איזור כי קוראים כאן הרבה אנשים ואני לא רוצה להחשף. למה את שואלת?

פלונית - תודה על הקישור. [po]אוד ליה[/po] - תודה. גם לי יש חשק כזה (-:

ו [po]פלונית נוספת בגן[/po] - צר לי לשמוע. אני חושבת שאת עושה נכון. מצד אחד בא לי להגיד לך שלא תתיאשי ותלחמי בכל מה שיש לך, מצד שני כמו שאת רואה, יש לזה מחיר, גם אם בעיקר אני משלמת אותו וצריך לקחת את זה בחשבון. אני באמת מרגישה שלא יכולתי לנהוג אחרת, אבל עכשיו, העגלה כבר עברה את ההר לצד השני והיא נוסעת בירידה, במהירות משביעת רצון. זה הזמן לשים פס, לשים כמה שפחות בגן ולחכות לתוצאות. הגן הזה יהיה בפיקוח צמוד עד סוף השנה ואני אבלע את צפרדעת היחס שגם ישתפר עם הזמן אני מניחה.

אוף, זה מתסכל כ"כ. אחרי תגובות כאלו זה לא מפליא איך נפגעי התעללות ותקיפה מינית שותקים.
את חזקה, כל הכבוד לך שאת לא מוותרת.
זה מבורך עבורך ועבור בתך, משפחתך.
הגננת היא אישה מסכנה וחלשה. לא שיש כרגע מקום לרחם עליה.
ממש אוטוטו פסח, אולי באמת אפשר להסתדר בלי גן עד סוף השנה?

אוף, עושה לי חשק להוציא את הילדים מהגן לאלתר :-(
(למרות שבמקרה שלנו, אני נמצאת איתם שעות ארוכות בגן, ויודעת שהם מרוצים שם. אבל עכשיו יש לי בת בבטן ו...)

<נגמרו לי המילים>

כמה כואב. אצלנו סיפור דומה. אנחנו קהילתיים בהרחבה של קיבוץ (שומר נפשו יירחק). הילדה חצי יום, גם בגלל שיקול כלכלי וגם בגלל שאני לא ממש מתלהבת מהמערכת. זוהי שנה אחרונה בגן לפני בי"ס. בתחילת השנה שכבו על הילדה שני בנים. שבאתי לשוחח עם הגננת - היא החלה לצעוק על הילדה "למה את לא צועקת די?", "כשאת רוצה לצעוק- את יודעת". ואז בשיא החוצפה היא אומרת שהילדה הזמינה את זה ואף נהנית...ממש מופת חינוכית. יש אלימות קשה בגן, כשאני שואלת מה בדעתה לעשות? היא "נדברת". נכון, זה חשוב, אבל אלו ילדים שסוחבים בעיות כבר כמה שנים, בעיות קשות של התנהגות. והמערכת הקיבוצית המופלאה חושבת רק על הרווח הכספי ולכן לא מתנה את שהותם בטיפול. בנוסף יש עוינות קשה בגלל שכביכול מפסידים כסף רב משום שאיננו מעונינים בצהרון. עד כדי שינוי תאריך הלידה שלה לסוף דצמבר (במקום תחילתו) על מנת לנסות ולהשאירה שנה נוספת בגן...
בתחילה חשבנו להעביר ליישוב אחר, אבל השנה נגמרת עוד מעט, שנה הבאה כיתה א' - וחשוב לי שהיא תעבור עם ילדים שהיא מכירה. אני משתדלת לצמצם את השההות למינימום - כל נסיעה, מאורע - היא לא הולכת לגן, אני מוציאה אותה מוקדם וכמובן - עם אצבע על הדופק. היא מספרת, אבל מתוסכלת, היא תמיד אומרת - מה הגננת תעשה? היא רק מדברת...בשבוע שעבר היא חזרה עם שריטה עמוקה לתפארת על הלחי -מזכרת מילד בגן. כששאלתי אם אמרה לגננת, היא אמרה שהגננת ראתה ולא עשתה דבר. פשוט פרווה ומערכת אטומה. מחזקת את ידייך ואשמח גם אני לעצות. אגב, בתקרית הקשה עירבתי את הפסיכולוגית מהמועצה שאחראית על הגן, הגננת כעסה עוד יותר ואמרה "מי היא בכלל"...

לפי מחקר שנעשה בגנים,את לא לבד, אולי תוכלי להעזר בעמותת קול הילד?

http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3631571,00.html

באיזה איזור את?

אוף נשמע קשה!
(())
לא יודעת מה לומר לך. נשמע שהכל שם בלי פיקוח, איזה מין גן זה?
אני מתכוונת- אני שולחת לגן שהוא עצמאי בלי פיקוח וגננת עצמאית שהגן שלה, אז אני לוקחת את זה בחשבון, אבל אצלך שאמורה להיות מערכת שתומכת מסביב, נראה שהכל פרוץ!!!
האמת? מה אני אגיד לך- אני עובדת כבר שנים בבתי ספר, לא בגנים. פעם עבדתי בבית ספר יסודי מסויים שכל שבוע תלמיד הרים בו כיסא בכיתה, ואלימות היתה שם עניין יומיומי. לא הסכמתי לעבוד שם יותר כי הבנתי שאין לי גב מול ילדים כאלה ושאין לי מה לעשות. כבר הרבה שנים עברו מאז ואני עובדת בתיכון. פעם אחת, לפני איזה 4 או 5 שנים, תלמיד זרק כיסא בכיתה שלי, שכוון לתלמידה אחרת. הוא לא רק הושעה מבית הספר, הוא גם לא חזר ללמוד אצלי בכיתה יותר, הוא המשיך בבית ספר אבל לא אצלנו במגמה.

המקרה הזה היה מקרה חריג ומדובר היה בתלמיד חריג (ולא בהכרח "ילד שלילי", אגב, אבל הוא היה במצוקה באותו זמן), אני עובדת במקום שמקרים כאלה או מסוג דומה קורים בו אולי פעמיים בשנה ומטופלים בשיא החומרה והם כמעט לא קורים.

למה אני מספרת לך את זה? נכון שילדים בגן זה לא ילדים ביסודי או בתיכון אבל ילד אלים ובעייתי ימצא את עצמו משחרר את הבעייתיות שלו יותר בקלות במקום שמאפשר את זה.

לגבי הילדה:
כמה שיותר ימים בבית.

המשפט שתפס אותי היה:
[u]היה איזה סיפור על מטפלת אחת שכל הזמן צועקת עליה גם על דברים שלא עשתה[/u]
ואם היא כן עשתה אז מגיע לה צעקות? איזה מין גן זה?

אני מבינה שאם את עובדת עכשיו זה קשה להוציא לגמרי, אבל באמת אפשר לשלוח אותה רק קצת, רק לפעמים ולא להסכים שיצעקו עליה. זה נשמע שעכשיו מאשימים את הקורבן, בערך.

קודם כל ((-))

לדעתי - עד עכשיו הייתי איתך בעניין השארותה בגן: לא שווה לעזוב גן לפני סוף שנה, לפני כתה א' ושזה יותר קושי שלך משלה. התיאור שלך מהיום כבר מדאיג בעיני. לא נשמע לי שצוות שכזה מסוגל לעשות את ההפרדה הראויה. מאיזו שהיא סיבה (אנושית, אני מניחה) הגננת ואחריה הצוות החליטו לקחת את כל המאבק שלך להיות נגדם. לצערי לא נראה לי שיש סיכוי שלא השתנה היחס לילדה.
אין לי עצות טובות אבל זה בהחלט הזמן להיות יצירתיים - חופש מהעבודה, אירוח אצל הסבים/ הדודים, להביא אותה איתך לעבודה, אולי אפילו לתקופה קצרה - שבוע שבועיים, עד שיגמרו הבירורים. קשה לי (כמוך) לחשוב על מעבר לגן חדש לתקופה כל כך קצרה, ועוד לפני מעבר לבית-ספר.
בכל מקרה באמת תיכף פסח, אולי אח"כ ירגעו קצת הרוחות, אולי באיזה שהוא שלב תוכלי לעשות שיחת פיוס עם הגננת (נכון, זה אולי [po]הלך רוח כנוע[/po] - אבל - ) זה יכול להועיל לתחושת הילדה בגן ולשקט שלך.

אז לקח לנו חודש, אבל בסוף התגייסנו כמה הורים והוצאנו את המכתב הזה שדיברנו עליו לפני חודש -

[u]מכתב לגורמים הבכירים: המפקחת,, מנהלת השרות הפסיכולוגי במועצה, מנהלת מח' החינוך במועצה. כמובן שגם ה"ביניים" יכותבו. משהו בסגנון של "מכת האלימות בגן, אי הטיפול בה, דרישה לפתרון". במכתב נדרוש פגישה עם הגורמים האלו.[/u]


כתבנו את המכתב, החתמנו בערך חצי מההורים בגן ואז שלחנו למפקחת, ולשרות הפסיכולוגי. יכולנו להחתים עוד, אבל כל החתמה כזו דרשה לספר את כל הסיפר ולי זה היה קשה מדי.
בכל מקרה הגורמים הללו בעצמם רוצים פגישה עם ההורים לאור המצב ככה שזה לא ממש שינה מספר החותמים.
היינו בסדר, נתנו עותק גם לגננת ולחינוך של הקיבוץ.
הגננת יצאה במתקפה. היא תפסה כל הורה שחתם ונזפה בו/נכנסה בו/עשתה לו פרצופים. אני מדברת על תגובות כאלו מצידה שכל הורה שהילד שלו לא נפגע אישית מאיזה מעשה אלימות בגן, ולא מאוד מאוד אכפת לו מהסביבה, נבהל שמא הוא הסתבך עם הגננת. לא שיש הרבה כאלו. מספיק אחת שעושה הרבה רעש.
כמניפולציה, הגננת מפיצה שכל הצוות התפטר. זה גם עוזר לה להבהיל את ההורים אם כי זו שטות מוחלטת. חתיכת שרדנית הגננת הזו. היא באמת ראתה כנראה הכל. פתאום כל החרא צף ושומעים סיפורים שכבר ניסו לפטר אותה כמה פעמים. שהיא נתנה סטירה לילד. (וזה לא הצליח!) אני לא יודעת אם זה נכון, אבל היום כבר כלום לא מפתיע אותי.
אז הסיפור שהגננת עכשיו מספרת לעצמה זה על אפקט העדר, ואיך [po]פלונית בגן[/po] סחפה את כל ההורים והם בכלל לא ידעו על מה הם חותמים. בולשיט כמובן, אבל זה מציק לי.
אני אומרת לעצמי לנשום עמוק. שביולי אני כבר אוציא אותה מהגן. נסתדר איכשהו בחופש. זה עוד 3 חודשים. מינוס קצת חגים.
ואני באה לקחת אותה מוקדם בכל יום שמתאפשר, אבל כואבת לי הבטן. כואבת לי הבטן כל דקה שהיא שם.
בבוקר חוץ ממטפלת אחת אף אחד מהצוות לא מתייחס אלינו. לא אומרים בוקר טוב, כלום. ממש התעלמות. היום ראינו את אחת המטפלות בקניון, וזכינו לחצי חיוך מזוייף.
אני דואגת. מה אם הן מתייחסות אליה ככה, לא יפה, בגלל הכעס שלהן. מה אם זה מחלחל. לא צריך הרבה הרי. זה בדברים הקטנים.
אני מדובבת אותה והיא נשמעת לי בסדר. היה איזה סיפור על מטפלת אחת שכל הזמן צועקת עליה גם על דברים שלא עשתה. ביקשתי שתספר לי כשזה קורה, לא בכללי. וגם אני יודעת שזה יכול לקרות בלי קשר לעניין כזה.
שמתי את זה על השולחן היום בבוקר. אמרתי שאני מקווה שהן מסוגלות לתעלות ולנטרל את הכעסים ביחס לילדה. הגננת אמרה שכן, שאני לא אדאג, אבל לא באופן מעורר אמון. במן לעג כזה.
אני שוקלת לבדוק גן אחר, אבל ל- 3 חודשים??? לא רוצה לעשות לה נזק של "להיות החדשה" פתאום. עוד רגע כבר כתה א.
בא לי להיות כל הזמן בבית ולא לצאת ממנו. הכל מרגיש לי לא מוגן.
גן השעשועים נהיה פתאום מקום מאיים מלא התלחשויות מאיימות, התנפלויות של הורים ומבטים לא נעימים. אני נמנעת מזה ככל האפשר.
דעתכן החכמה בבקשה.
ותמיכתכן החמה גם.
.

גם אני שולחת לך חיזוקים ונראה לי שאת פועלת נכון והרגישות שאת מפעילה כלפי הילדה שלך והדאגה לבריאות נפשה מאוד מאוד מצודקת!
יישר כוח@}

[u]גם הפסיכולוגית וגם מנהלת השירות הפסיכולוגי לא היו שולחות את הבת שלהן לגן הזה בשוויון נפש, במיוחד לא אחרי שזה מה שיש לגננת להגיד[/u]

את צודקת. שלחתי עותק מהמכתב לפסיכולוגית, עם פרוט מה אני חושבת על זה.

[u]יקירתי, את צריכה תמיכה לעצמך... בלי קשר לפעולות המעשיות[/u]
התמיכה והמחשובת כאן בדף הזה עוזרות, ואני בהחלט מנסה לעשות למען עצמי. גומרת לעבוד מוקדם יותר מהרגיל, לוקחת אותה מהגן מוקדם, זמן בית זה תמיד עושה לי טוב.

(())

[u]כל הכבוד לך[/u]

עכשיו קראתי את הדף. מזעזע. אין לי מלים (רק מחזקת את ההחלטה שלנו להשאיר כמה שיותר בבית - בין השאר פחד מילדים פגועים שפוגעים הלאה).

אמא-פלונית אמיצה ונלחמת [b]כל הכבוד לך[/b] , מחזקת אותך וכל טוב לבתך {@

[u]היא לא שותפה (תודה לאל) לכל הפגישות, השיחות, הטלפונים, המיילים.[/u]
זה חשוב. וגם שולחת לך הרבה כוחות, גם למלחמה וגם להתמודדות.
[po]רוני ושו[/po]"ת (ממחשב אחר)

_אולי את בעצם קצת פוחדת שהילדה לא לגמרי בסדר?
אולי אם היית משוכנעת לחלוטין שלא נגרם כל נזק לילדה גם את היית בסדר?_
אני רואה את הילדה שלי וככל שאני מיטיבה לראות היא נראית לי בסדר. ברור שאני פוחדת. אולי אני לא רואה הכל, אולי יש משהו תת קרקעי, בהחלט אני חוששת מצלקות בנפש התמימה שלה. ראי את העמוד [po]סיפור האונס שלי[/po] שנתקלתי בו אתמול באופן כנראה לא מקרי, ויש שם זכרונות של נשים שהן זוכרות מגילאים מוקדמים מאוד.
חוץ מזה אני חוששת שמקרה כזה או דומה יקרה שוב.
וחוץ מכל זה, אל תשכחי שהילדה לא חשופה לכל התהליך שאני עוברת עם הגן והמערכת. אני ממש נלחמת! היא לא שותפה (תודה לאל) לכל הפגישות, השיחות, הטלפונים, המיילים.

[u]הילדה בסדר. אני לא[/u]

סתם מחשבה. אולי את בעצם קצת פוחדת שהילדה לא לגמרי בסדר?
אולי אם היית משוכנעת לחלוטין שלא נגרם כל נזק לילדה גם את היית בסדר?

[u]הילדה בסדר. אני לא.[/u]

יקירתי, את צריכה תמיכה לעצמך... בלי קשר לפעולות המעשיות.
מסכימה איתך שלא כדאי להוציא אותה מהגן. אבל את צריכה מישהו שיעזור לך לעבד את החויה הקשה שאת עברת.

בלי כל קשר - כל מה שעשית נראה לי מדהים!

הפסיכולוגית ומנהלת השירות הפסיכולוגי יודעות ש [u]אמא אחרת באה אלי בדמעות וסיפרה לי שלבת שלה קרה אותו הדבר לפני שנה בערך עם אותו הילד. היא היתה מזועזעת שזה קורה שוב_? וש _הגננת הוציאה מכתב לתיבות דואר בגן שהשורות התחתונות שלו זה התנערות מאחריות.שחינוך זה בא מהבית והגן לא אחראי[/u]?
כי גם אם נניח שאין אפשרות חוקית להוציא את הילד הזה מהגן בגלל חוק חינוך חובה, צריך להיות ברור לכולם שמה שקורה בגן הוא באחריות הגננת/המערכת, וזה שהוא ילד מרקע בעייתי עם משפחה בעייתית לא אמור ליפול על גב הילדים שנמצאים באחריות הגננת.
גם הפסיכולוגית וגם מנהלת השירות הפסיכולוגי לא היו שולחות את הבת שלהן לגן הזה בשוויון נפש, במיוחד לא אחרי שזה מה שיש לגננת להגיד. אולי הן צריכות תזכורת לכך.

אני לא חושבת שזה פתרון. כל מעבר עכשיו (אנחנו עולים לכתתה א בספטמבר), רק יעשה יותר נזק. הילדה בסדר. אני לא.

[u]חוץ מזה הגננת הוציאה מכתב לתיבות דואר בגן. אין לי כבר כוח לפרט אבל בקצרה אגיד שהשורות התחתונות שלו זה התנערות מאחריות.שחינוך זה בא מהבית והגן לא אחראי.[/u]
מטומטמת. בחיי.

<בפעם העשירית בדף בטח... אין גן אחר? אין? כלום? :-( ((-)) משהו שיעזור לכן להתנתק ולהתנקות? חופש? מעבר עיר? :-(>

((-))
ליבי איתך.

תודה על החיזוקים.

[u]לפעמים נראה שהכל בסדר, ופתאום אחרי כמה זמן יש איזו פוסט- טראומה שלא מבינים ממה היא נובעת...[/u]
אני חושבת שלי יש מהו כזה. ועכשיו ברצינות.
אני כל כך רוצה שקט, ואת השגרה שלנו. עבר חודש וזה לא חוזר. כל יום משהו אחר מתרחש. היום אמא אחת התקשרה אלי, שסיפרו לה על זה בגן שעשועים והיא מזועזעת כי הבן שלה עבר פגיעה מינית לפני שנה.לא מאותו ילד. העניין הוא שזה מפריע לי. זה מפריע לי שזה שיחת אחר הצהרים בגן השעשועים וזה מפריע לי שהאמא הזו היא כזו קשקשנית ואחר כך תלך ותספר את זה לכל העולם. אני ביקשתי ממנה, הסברתי שאני רוצה שקט שמבחינתי המערכת הניעה והילד מטופל, והילדה שלי בסדר ואני רוצה שקט. שבבקשה לא תדבר על זה עם עוד אנשים. לא כי זה סוד, כי אני רוצה שקט.
אני לא בטוחה שזה יעבוד. היא פטפטנית ורכלנית כזו בדם. והיא מלאת כוונות טובות וכולה נסערת כי זה מעלה לה את זכרון העניין עם הילד שלה, וזה בנפשה. אבל אני רק רוצה שקט. בחיים לא הייתי יכולה להיות סלבריטי. בחיים. אני לא סובלת שמדברים עלי.
אני לא רוצה שזה יהפוך לשיחת היום. אז? לחכות בסבלנות? הזמן יעשה את שלו ויביא את השקט?

חוץ מזה הגננת הוציאה מכתב לתיבות דואר בגן. אין לי כבר כוח לפרט אבל בקצרה אגיד שהשורות התחתונות שלו זה התנערות מאחריות.שחינוך זה בא מהבית והגן לא אחראי. אולי נגייס אותה לשווק חינוך ביתי.
בא לי לבכות.

כל הכבוד לך על ההתמודדות.
הילד הזה נשמע לגמרי פגוע. ברור שמשפחה שלא רוצה לטפל- מאד קשה. העניין הוא שאם ילד כזה חווה אלימות מינית כפי שכנראה קורה, ברמה כזו או אחרת (מספיק שהוא ראה חוברות פורנו או סרטים בבית או נחשף לדברים שהוא לא אמור להיחשף אליהם מסוג זה ומספיק שהאוירה בבית שלו אלימה) יש שלב שאפשר לבדוק משפחה כזו יותר מקרוב וקצת לאלץ אותם לתוך טיפל גם אם הם לא רוצים. הבעיה שהרווחה בארץ, אתן יודעות, עד שהוא לא יהיה בני סלע לא יעצרו אותו.
טוב מאד שאת נותנת לבת שלך גב כזה ופועלת ככה, זה הדבר הכי חשוב בעניין הזה, שהיא תבין שהיא לא הפקר ושאת דואגת לה ושלא תתני שיפגעו בה.

אימאל'ה S-:
אני מזועזעת. ((-))
מצד שני אם כבר, ההתנהלות שלך היא ממש לדוגמה, לא יודעת אם יש דרך יותר טובה לפעול. כל הכבוד לך! @}

ודבר אחרון- אני חושבת שלא כדאי לפתור את הרגיעה של הילדה כ"לא חוותה טראומה". לפעמים נראה שהכל בסדר, ופתאום אחרי כמה זמן יש איזו פוסט- טראומה שלא מבינים ממה היא נובעת... כדאי אולי להתייעץ עם איש מקצוע בנושא.


(היה פה דף של נשים שמרגישות שעברו התעללות מינית, אבל לא זוכרות אותה אז לא בטוחות, רק מרגישות. וזה רודף אותן. יכול להיות שזה מין סיפור כזה שמודחק)

אני מבינה אותך לגמרי , אבל אני פה מהמחשב (אולי זו לא חוכמה), כן חשה אל הילד ואל אמו חמלה.
אפשר לראות את הכאוס שהם מצויים בו..

[u]כאילו שאם היא תצעק עלייך שאת טפשה בנוכחות הילדים זה יהפוך אותה ולו לרגע ל"חכמה". אוי איזה מנגנון עלוב ועצוב ופגוע.[/u]
דרך אגב, לא נראה לי שזה מה שהניע אותה - הילדים מסביב. לא רנאה לי שהיא 'ראתה' אותם בכלל.
היה לה צורך פשוט להתקיף. היא התקיפה אותי (כמו שהבן שלה מתקיף).

[u]ברור לי שהוא ילד פגוע. עם זאת, אני לא רוצה שהוא יפגע בבת שלי, וזה מה שעומד לנגד עיני קודם כל.[/u]
איזו שאלה. ברור לגמרי. זה לא מתפקידך לחוש חמלה כלפיו. ודאי שלא כרגע.

[u]תשמעי, נעים זה לא היה. בלב כל הזמן הבנתי כמה אכן המשפחה הזאת פסיכית. מי צועק ככה בגן משחקים? ועוד תוכן כזה ועוד ליד הילדים. הרגשתי פשוט שיש לי עסק עם משפחה מטורפת, ושאני צריכה להרחיק את הבת שלי מהם ככל האפשר.[/u]
גם ((-)) וגם מסכימה איתך במאה אחוז. אין מצב להחליף גן בשום אופן?


[u]כי את בעצמך קלטת איך זה נתפס: רמוס. אני אוסיף גם, מטורף,לא מותאם.[/u]
לגמרי.

שמעי, את מתמודדת עם סיטואציה לא פשוטה בכלל. אבל עושה את זה באלגנטיות ומתוך כבוד עצמי וכבוד לבת שלך. אילו, חו"ח, מי מאתנו היה במצבה היינו עושות בדק בית, לא משתלחות. ההתמודדות שלה מחורסנת ולא מאפשרת שום מקום להחלמה. לא לה ולא לבן האומלל שלה. היא בבירור במצוקה קשה וכמו הבן שלה, מתפרקת על קרבנות תמימים. אכן [u]מטורף, לא מותאם.[/u] אני חושבת שצריך להתרחק מהם לגמרי ויפ שעה אחת קודם.

[u]אני חוששת שהוא ילד פגוע מאד. ילדים רומסים בדרך כלל נרמסו קודם. זו התנהגות נרכשת לגמרי[/u]
ברור לי שהוא ילד פגוע. עם זאת, אני לא רוצה שהוא יפגע בבת שלי, וזה מה שעומד לנגד עיני קודם כל.
הרי על זה נלחמתי. שהמערכת כולה, והגן באופן ספציפי יתייחסו למקרה, יטפלו בילד הזה, ולא יתעלמו.

האמא אכן רמוסה. כנראה שהאבא רומס אותה וגם הילדים. עוד לפני המקרה ראיתי כל מיני סיטואציות שלהם - והן שידרו רמיסה. למשל, היא מדברת בטלפון, הילדים דופקים לה על הפנים באלימות ממש והיא לא אומרת להם כלום. ראיתי את הבת הגדולה שלה (סביב כתה ב-ג), נותנת לה הוראות. משהו שם לא מותאם. ועם זאת - מוכחש לגמרי. הרי אם אני הכנסתי לה את זה לראש אז אין בעיה לפתור.
האמת שזה בטח לא היה 5 דקות, זה רק היה נדמה לי ארוך.
בהתחלה עניתי לה, כתבתי:
[u]בהתחלה אמרתי לה שוב - כמו שאמרתי לה בטלפון כשהתקשרה - שאין לי מה לדבר איתה. אחר כך אמרתי לה - הפוסל במומו פוסל. (אני לא בטוחה שהיא הבינה מה זה).[/u]
אחרי זה הבנתי שכל תגובה נוספת ממני תסלים עוד יותר את הארוע הזה. עשיתי הערכת מצב, והבנתי שכרגע רק הילדים שלה ועוד כמה בנים מהגן רואים, שומעים וחשופים. עוד כמ החילופי דברים כאלו וגםהקטנה היתה מציצה ממרומי המגלשה בהתעניינות, על מה צועקים פה. הבנתי שזה כמו טרול - כל תגובה היא אוכל. כדי להעלים אותו צריך להתעלם ממנו. אז התעלמתי. הסתכלתי לה בעיניים, ועשיתי את עצמי כאילו זה לא קשור אלי מה שהיא אומרת. אני חייבת לציין שזה עבד - היא הבינה שאין לה קהל והפסיקה, והלכה משם. והקטנה לא נחשפה לכל זה. אין ספק שאם היא היתה שומעת, התגובה שלי היתה אחרת לגמרי. טוב שהיא לא שמעה (הקטנה).
עד כאן הניתוח הרציונלי.
תשמעי, נעים זה לא היה. בלב כל הזמן הבנתי כמה אכן המשפחה הזאת פסיכית. מי צועק ככה בגן משחקים? ועוד תוכן כזה ועוד ליד הילדים. הרגשתי פשוט שיש לי עסק עם משפחה מטורפת, ושאני צריכה להרחיק את הבת שלי מהם ככל האפשר.
יום אחרי זה היתה מסיבת פורים עם ההורים, וחששתי ששוב היא תתנפל. האמהות עשו לי מעגל אמהות - שמירה כנגד התקפה אפשרית... אבל האמת שלא היה בזה צורך, אין לה אומץ ליד מבוגרים, כי את בעצמך קלטת איך זה נתפס: רמוס. אני אוסיף גם, מטורף,לא מותאם. גם בסצנה הזו היא שמרה מרחק בטחון משמיעת המבוגרים.

[u]ומה עם לטפל בילד הזה? אף אחד לא בודק מאיפה בא לו הרעיון לדחוף אצבעות למקומות כאלה?[/u]
בדיוק מה שחשבתי וכתבתי למעלה. אני חוששת שהוא ילד פגוע מאד. ילדים רומסים בדרך כלל נרמסו קודם. זו התנהגות נרכשת לגמרי.
האמא שלו נשמעת רמוסה פי מיליון. היא עושה את מה שהוא עושה, רק בגרסה עלק יותר מעודנת - רומסת כדי להשיב לעצמה לשניה אחת תחושה שהיא שווה משהו. זה פשוט כל כך עצוב ועלוב שקשה לתאר... כאילו שאם היא תצעק עלייך שאת טפשה בנוכחות הילדים זה יהפוך אותה ולו לרגע ל"חכמה". אוי איזה מנגנון עלוב ועצוב ופגוע. כמה חסר כבוד עצמי צריך להיות כדי לעשות את זה, ועוד לפני ילדים. פלא שזה מה שהילד שלה לומד באמת. :-\

איך הרגשת כשזה קרה? מדוע נתת לה לצעוק למשך חמש דקות? האם ענית לה? האם היית מתנהלת אחרת לו היית מוכנה לזה? מה אמרת לבת שלך אח"כ? <לא חייבת לענות, אני מאד סקרנית :-)>

[u]ומה עם לטפל בילד הזה? אף אחד לא בודק מאיפה בא לו הרעיון לדחוף אצבעות למקומות כאלה?[/u]
זה מה שהמערכת אמורה לדאוג שיקררה. שיטפלו בילד. הבעיה היא שאת יודעת, קשה מאוש לכפות טיפול, ואם ההורים בהדחקה, זה כנראה לא יקרה,, וגם אם יקרה לא ברור לי כמה אפקטיבי.

[u]לא חבל שלא דיברת אז עם האמא בטלפון? למה סרבת לדבר איתה?[/u]
כי לא היה יוצא מזה כלום. רק רע יכול היה לצאת מזה.
תראי מה כתבתי על זה אז:

_אחרי שעה היא התקשרה הביתה, ככה שלא יכולתי אפילו לבחור לא לענות (אין כאן מזוהה). עד אז כבר גיבשתי לעצמי עמדה ברורה - אין לי מה לדבר איתה. זה לא רשומון. אין כאן עניין שיש לו כמה צדדים וצריך ללבן. אין מה לפתור בין 2 מבוגרים, וכל מה שאני אגיד לא יצא טוב. מכל השיחה לא יצא משהו טוב, כי היא באה להגן על הבן שלה ואני שומרת על הבת שלי וזהו. אין כאן 2 צדדים שאם תהיה תקשורת זה יעזור. הוא צריך טיפול. כל המשפחה שם צריכה טיפול, אבל אני לא זו שצריכה להגיד לה את זה.
הגננת צריכה, הפסיכולוגית צריכה, הפק"ס צריכה, המערכת צריכה. בשביל זה אני נלחמת. לא נלחמת בה או בבן שלה._

[u]פה הם מוכרחים לשכב גם אם לא ישנים, גם בגן חובה (!!) ואז הם מנהלים כל מיני קונצים בזמן "האונס" הזה להיות במיטות[/u]

גם אצלנו זה גן חובה!
וזה בדיוק זה - הם מוכרחים לשכב, אף אחד כבר לא ישן.

תדאגי שביתך לא תהיה איתו באותה כיתה (פשוט צריך לדרוש את זה)
ומה עם לטפל בילד הזה? אף אחד לא בודק מאיפה בא לו הרעיון לדחוף אצבעות למקומות כאלה?
לא חבל שלא דיברת אז עם האמא בטלפון? למה סרבת לדבר איתה?

טוב, אם כבר הדף הזה שוב בעניינים, אני אעדכן קצת:
אמא אחרת באה אלי בדמעות וסיפרה לי שלבת שלה קרה אותו הדבר לפני שנה בערך עם אותו הילד. היא היתה מזועזעת שזה קורה שוב.
היא בזמנו דיווחה למועצה - לגורמי הטיפול שם, ולא ערבה עוד הורים. זה רק אומר שהם כבר יודעים שהוא בעייתי וקשה מאוד לטפל בו ובמשפחה.

יום אחרי היה לי עוד מפגש מלבב עם האמא של הילד, מה שהסביר לי למה כל כך קשה לטפל. זה היה אחר הצהריים, שלא במסגרת הגן כבר.
הילד שלה תלש חתיכת ניילון וחסם את היציאה מהמגלשה בגן המשחקים שליד הגן. הקטנה ועוד כמה בנות באו אלי שאעזור להן כי מפריעים להן לגלוש. באתי, עמדתי, ולא אמרתי כלום כי ראיתי שהאמא שלו עומדת 2 מטר משם. אחרי שילדה אחת (לא הקטנה וחבורתה) התגלשה ונתקעה בניילון החוסם שבוא החזיק בדיוק בצוואר, אמרתי בשיא האגביות: י', אתה יכול בבקשה לזוז כי הילדים מתגלשים.
הקפדתי על ה'בבקשה', על הטון. היה לי זמן לחשוב על זה ולתכנן בראש מה ואיך להגיד. זה היה מאוד מנומס ומבקש.
היא ישר קפצה עלי (האמא) - את לא תפני לי' יותר. אמרתי לה - את לא תגידי לי למי לפנות ולמי לא. ואז זה התחיל. היא עמדה שם וקיללה אותי במשך 5 דקות. טיפשה, את חולת נפש. מה את מכניסה לבת שלך לראש, את צריכה טיפול, טפשה. ככה זה נמשך דקות ארוכות.
בהתחלה אמרתי לה שוב - כמו שאמרתי לה בטלפון כשהתקשרה - שאין לי מה לדבר איתה. אחר כך אמרתי לה - הפוסל במומו פוסל. (אני לא בטוחה שהיא הבינה מה זה) ואחר כך פשוט התעלמתי, עד שהיא הפסיקה.
העניין הוא שאמנם היא הקפידה שאף מבוגר לא ישמע, אבל הילדים היו שם. הקטנה למזלי היתה במרומי המגלשה עם חברותה, ואני לא חושבת שהיא שמעה, אבל הילדים שלה ועוד כמה בנים מהגן עמדו שם ושמעו הכל. אחלה מודל, אה?
זה הראה לי את מודל האלימות שיש לילד הזה, וזו עוד היתה האמא. המשפחה הזו ידועה כמשפחה שיש בה אלימות של האבא כנגד האמא. זה גם הראה לי שזה הסיפור שהיא מספרת לעצמה- אני הכנסתי לילדה שלי לראש, הילד שלה לא עשה את זה. זה הכי נורא בעיני, כי עם כל העוס"ים והפסיכולוגים והמערכת וכו', אם המשפחה לא מודה שיש בעיה ולא מוכנה לטפל, שום דבר לא ישתנה.
חוץ מזה הם הגיעו למפגש בבי"הס לקראת כתה א, מה שביאס אותי מאוד.

[u]כלומר, הילד הזה כנראה פגוע בעצמו. לא מאמינה שהוא "המציא" את זה )[/u]
!!!
המנוחת צהריים הזו- לטעמי מחדל.
פה הם מוכרחים לשכב גם אם לא ישנים, גם בגן חובה (!!) ואז הם מנהלים כל מיני קונצים בזמן "האונס" הזה להיות במיטות.

כל הכבוד לך על קור הרוח וההתנהלות מול הסיפור והגן..
נכנסתי לפה דרך הכותרת במחשבה על "הגגננת הוא חטף לי את הדובי" ונדהמתי ממה שכתבת..מחזקת את ידיך ..
בריאות ושמחה לכולכם ושלא נדע מכאלה דברים יותר אף פעם.

כל הכבוד לך!

תוכן הדף להלן הועתק מתוך דף אחר באתר.

[sub]ראו גם: [po]בורחים מהגן או מגינים על הילדה[/po][/sub]

[u]הידד[/u]
|יש|

הידד @} ו (())

|Y|

היום נפגשתי עם מנהלת השרות הפסיכולוגי.
היא הסכימה עם כל מילה שאמרתי, והיתה מעודכנת בכל הניואנסים הכי קטנים. סיפרה לי שהיום מתקיימת גם פגישה עם הגננת, והמפקחת, שמטרתה איפוס הגננת. העוסית של הקיבוץ גם התקשרה, הפקידת סעד שלחה אותה, כי התקבל הדווח של הגננת. בקיצור, המערכת הניעה. יש טיפול, יש התייחסות והגננת תטופל ותנוער.
אפשר לעבור למעקב שקט.

היה לנו סופש נהדר מהבית. לא יצאנו מארבע הקירות ונהנינו מכל רגע.
הגננת התקשרה בערב לעדכן. היום היתה פגישה משולשת - גננת - פסיכולוגית- אמא של י'. מחר יש עוד פגישה מרובעת: גננת - פסיכולוגית - מנהלת שירות פסיכולוגי - פקידת סעד.
מחר גם לי יש פגישה עם מנהלת השרות. אני צריכה לשבת בלילה לעשות רשימה של כל מה שהיה חשוב לי להגיד, שלא יישכח.
סוף סוף המערכת הזו משרתת אותי ולא מאיימת עלי......
חוץ מזה הילד כנראה לא יירשם לאותו בית ספר, שאלו החדשות הכי טובות ששמעתי בימים האחרונים.
העמדה התקיפה שלי מצדיקה את עצמה - הילדה לא נחה בכפייה בימים האחרונים. אני עדיין לא מרגישה שהגן זה מקום בטוח, אבל אני כן מרגישה שמסתכלים עליה ספציפית יותר בגלל מה שהיה ואיך שהגבתי.
אני חייבת לציין שיש לי תמיכה מדהימה מאמא שלי וזה עוזר לי המון.
יאללה שיהיה כבר מאחורינו

[u]חוץ מזה הפשרתי בשר לחמין, השריתי את הקטניות החביבות עליי, ואני מחכה בעונג לסופש החורפי הביתי והמפנק שצפוי לנו[/u]
סוף שבוע נעים וחמים!
כל הכבוד לך על ההתנהלות. טוב שיש הורים כאלו בגן. אין ספק שהגננת הזו צריכה להתעורר מהר!

היום נפגשנו כמה הורים מהגן. אחד מהם עו"ד. עשינו מיפוי של כל הגורמים הרלוונטיים (כלומר, אני שרטטתי את כל מה שאני יודעת), גיבשנו תוכנית שכוללת מכתב לגורמים הבכירים: המפקחת, המפקחת הארצית, מנהלת השרות הפסיכולוגי במועצה, מנהלת מח' החינוך במועצה, ראש המועצה. כמובן שגם ה"ביניים" יכותבו. משהו בסגנון של "מכת האלימות בגן, אי הטיפול בה, דרישה לפתרון". במכתב נדרוש פגישה עם הגורמים האלו. רצוי משותפת. רצוי עם הגננת. איום בתקשורת ובפניה לערכאות אינקלודד.
זה ייצור:
א. תעוד. בעיקר במשרד החינוך - כשמגיע מכתב, מתוייק ונרשם קשה יותר לטאטא דברים
ב. פגישה שבה ידרשו פתרונות מהמערכת (להחליף גננת, לפצל גן, לבטל מנוחת צהריים)
ג. הגברת פיקוח בקרה והדרכה של הגננת. היא תדע שיושבים עליה ואולי זה מה שיעיר אותה.

היום היא (הגננת) תפסה אותי בסוף היום. נו, מה קורה? תגידי לי את, אמרתי.
היא התחילה לספר לי שיש לה ביום ראשון פגישה משותפת עם האמא של י' ועם הפסיכולוגית, ביום שני פגישה עם מנהלת השרות (גם לי יש באותו היום).ו... כל כך הרבה פגישות היא כבר לא זוכרת מה זה מה.
התאפקתי לא לסנן משהו ארסי על הזכרון שלה, ובינתיים גם הגיעו הילדים וראיתי את האמא של י' 2 מטר מאחוריה, וזה היה נראה לי לא לעניין לדבר על זה ככה. אז אמרתי לה שאני מאודדדדדדדד אשמח להתעדכן ולשמוע אבל לא ככה, ליד הילדים. תתקשרי אלי.
היום היא עם הנכדים
אז את יכולה להתקשר אלי מחר.
סיכמנו.
חוץ מזה הפשרתי בשר לחמין, השריתי את הקטניות החביבות עליי, ואני מחכה בעונג לסופש החורפי הביתי והמפנק שצפוי לנו

אני מצטרפת למזועזעות, למחזקות את ידייך ולמתפעלות ממך ומבתך.
מציעה גם לתעד דברים בכתב ולא רק בשיחות בעל פה.

"לא מוכנה [b]לא[/b] להיות סתומה, כמובן.

[u]גם ככה הטוסיק שלה חצי בחוץ כל הזמן[/u] :-0 :-0 :-0 :-0

[u]היא סתומה לגמרי או שהיא עושה את עצמה[/u] היא סתומה לגמרי והיא בהכחשה נוראית כי היא לא מוכנה להיות סתומה כי אז היא תבין מה היא עושה. ואני אגיד לך עוד משהו, אני מאמינה שהיא לא מספרת לנטפלות המתחלפות כי היא חושבת שהיא מפיצה סיפור על המשפחה של י' בקיבוץ ולא נעים לה מהם. ואת צודקת שאת כן מספרת את זה. אסור שזה יהיה סוד שרק אתם והגננת יודעים - לכאורה, כי למעשה גם הילדים יודעים ופוחדים לספר! לכם אין מה להתבייש, שהם יתביישו. ובעיקר שהגננת תתבייש.

[u]היא נלחמה נגד זה[/u] מדהימה, הקטנה שלך. נהדרת!

רק רוצה להמשיך ולחזק את ידייך. כל מה שאת עושה ממש מדוייק. המעשים שלך מול הגן והגננת עוזרים להמשיך ולשמור עליה, ולשמור גם על ילדים אחרים.

אני מנחשת שהגננת כבר ראתה הכל וטאטאה הרבה דברים מתחת לשטיח במשך השנים... אני חושבת שזה טוב שאת מפריעה לה לעשות את זה. אני מנחשת גם שזה אף פעם לא פשוט ואחד לאחד טוב ורע (כלומר, הילד הזה כנראה פגוע בעצמו. לא מאמינה שהוא "המציא" את זה :-() אבל לשמור על הטוב ולהגן עליו זה גם לא להנציח את הרעות החולות שיש בתרבות שלנו. אני מקווה שהילד הזה יזכה לטיפול הולם (לא בהכרח מערכתי :-S) בעקבות מעשייך וילדתך תזכה להחלמה מלאה.
@} @} @}

אלוהים אדירים!
התחלתי לקרוא ונשאבתי לסיפור ההזוי שעובר עליכם! האם שאר ההורים יודעים? אולי זה קרה לעוד ילדים? (יכול להיות שכתבת ולא שמתי לב?)
אם זו התנהלות הגן וצוותו, האם יש אפשרות לגן אחר? בטח לא - קיבוץ לפי מה שהבנתי.
בכולופן העיקר שאת שומרת על הילדה רגועה ולא מעורבת בכל הבלגן. תחזיקי מעמד!

גייסתי עוד כמה אמהות. אנחנו מתארגנים על פגישה של ההורים עם הפסיכולוגית והגננת או אפילו עדיף (אם יאפשרו) עם מנהלת השרות הפסיכולוגי. זה יבוא מהם, שזה טוב.
חוץ מזה יש לי פגישה אישית איתה. גם זה טוב.

תודה לכולן.
אני מותשת מהמלחמה הזו.
אני ממש מרגישה במלחמה. אתמול הבנתי שהגננת לא עדכנה את כל הצוות כמו שהנחו אותה לעשות. מטפלת אחת, שהיא דווקא בסדר בעיני, עובדת שם יומיים בשבוע. בבוקר עדכנתי אותה שהקטנה לא נחה ושהגננת כבר תעדכן אותה למה. אחרי שיום לפני דיברתי עם הגננת והיא ביקשה שאדבר איתה ולא עם המטפלות, והיא תעדכן אותן כבר, אמרתי בסדר, ננסה. (בגבולות הסביר כמובן). בסוף היום שאלתי את אותה מטפלת אם הוא עודכנה ותנחשו מה. כמובן שלא. חטפתי קריזה. היום דיברתי ישר עם הרכזת חינוך. היא אמרה שתטפל בזה. אבל שאעבור גם אצל הגננת.
נשמתי עמוק. אמרתי לגננת בשיא העדינות התקיפה שיכולתי לגייס שאני מבקשת שתעדכן גם את המטפלות כי מ' לא ידעה אתמול, והיא בכל זאת איתם כל היום. אגב, גם המטפלת שהשתיקה את הקטנה היא מטפלת מחליפה-קבועה שכזו.
אני חייבת לשתף בדו שיח ההזוי (לא לבעלי לב חלש)
אני: אני מבקשת לעדכן את כל המטפלות, כי מ' שעבדה אתמול לא ידעה מכלום, וזה לא טוב כי היא נמצאת עם הילדים בצהריים
גננת: אבל קטנה לא נחה בצהריים יותר
אני: מצויין, רק שזה יכול לקרות בכל מיני שעות של היום ובכל מיני מקומות, לא רק במנוחה!
גננת - אבל מ' נמצאת רק יומיים בשבוע
אני: כן, וביומיים האלו היא עם הילדים במשך היום וגם במנוחה, וכדאי שהיא תדע על זה, לא? גם מה שקרה - קרה עם מטפלת שהיא מחליפה - קבועה.
גננת: אבל אני הייתי אתמול עד רבע לשלוש בגן
אני (בייאוש רב, יש לציין) - מצויין, אבל את לא תהיי כל יום עד שעה כזו, מה יהיה ביום שלא תהיי עד שעה כזו? המטפלות צריכות לדעת מה קרה, שצריך לשים לב לתופעה הזו, לילד הזה, ולהיות יותר זהירות.

נו? אין לי מילים.
יש לה יציאות שמתאימות ל... אני לא יודעת אפילו למה. למשל היא אמרה לי על הקטנה - "גם ככה הטוסיק שלה חצי בחוץ כל הזמן". יעני - שלומפר, אז מגיע לה??? אשכרה להאשים את הקורבן. זה מצטרף ליציאות של "נתקע לי האוטו", "החיפזון מן השטן" ו"תקחי אותה ב- 13:30", "היא חייבת לישון אחרת יהיה כדור שלג, ואני אצטרך לוותר לעוד ילדים" וכנראה שהיד עוד נטוייה.
אני אוספת את היציאות, ובשבוע הבא יש לי פגישה עם מנהלת השרות הפסיכולוגי כאן. גם כתבתי מכתב מפורט.

כאילו, מה לא ברור בצורך לעדכן את הצוות????? זה כל כך בסיסי. היא סתומה לגמרי או שהיא עושה את עצמה? בחיי שאני כבר לא יודעת.
הפסיכולוגית התקשרה אלי היום אז עדכנתי אותה גם בזה. כמובן שהיא אמרה לי שהנחתה אותה באופן ברור לעדכן את כל הצוות. סגרנו על טיפול שלה לגבי למה זה לא קרה.
עדכנתי אותה גם בעוד משהו-
אתמול אחת האמהות בגן שאני בקשר טוב איתה סיפרה לי ששאלה את הבת שלה שהיא באותו חדר מנוחה עם קטנה וי' (הילד שתקף) אם הוא עושה שטויות בצהריים. הילדה שלה ישר סיפרה לה את כל מה שקטנה סיפרה לי. מילה במילה. כלומר - היא ראתה הכל. היא גם סיפרה שקטנה הרביצה לו עם הכרית שלה כהתגוננות. מצד אחד הסיטואציה העלתה לי דמעות (לדמיין את הבת שלי מותקפת ככה, מנסה להתגונן בכוח עם כרית, תוך כדי שהוא מוריד לה את המכנסיים והתחתונים. מזעזע). ומצד שני לפחות ידעתי שהיא באמת התגוננה, זה היה בכוח. היא נלחמה נגד זה.
וגם האמא הזו קבעה פגישה עם הרכזת חינוך, והיא בועדת חינוך של הקיבוץ ואולי זה יעזור להזיז משהו, ובכל מקרה אני כבר לא לבד. הילדה שלה, אגב, לא דווחה למטפלות כי פחדה שי' ירביץ לה. טרור בגן הילדים.

האמא של הילד התוקפן התקשרה אלי אתמול. למה שיהיה ערב רגוע. זה היה אחרי שראיתי אותה אחרי החוג של הקטנה. הקטנה התעקשה ללכת להגיד לי' שלום. החזקתי את עצמי ולא אמרתי לה כלום, כי זו ההוכחה בשבילי שהיא בסדר. הלכה להגיד לו שלום!! בקיצור, בערב היה טלפון, אנחנו בדיוק אחרי מקלחת.
אמא: זאת אמא של י', אני רוצה לדבר איתך
אני: אנחנו בדיוק אחרי המקלחת, זה לא מתאים ואני גם לא חושבת שיש לנו על מה לדבר
אמא: את לא רוצה לשמוע את מה שי' חושב על הסיפור?
אני: שמעתי כבר מהגננת.
אמא: אני אתקשר עוד חצי שעה

אחרי שעה היא התקשרה הביתה, ככה שלא יכולתי אפילו לבחור לא לענות (אין כאן מזוהה). עד אז כבר גיבשתי לעצמי עמדה ברורה - אין לי מה לדבר איתה. זה לא רשומון. אין כאן עניין שיש לו כמה צדדים וצריך ללבן. אין מה לפתור בין 2 מבוגרים, וכל מה שאני אגיד לא יצא טוב. מכל השיחה לא יצא משהו טוב, כי היא באה להגן על הבן שלה ואני שומרת על הבת שלי וזהו. אין כאן 2 צדדים שאם תהיה תקשורת זה יעזור. הוא צריך טיפול. כל המשפחה שם צריכה טיפול, אבל אני לא זו שצריכה להגיד לה את זה.
הגננת צריכה, הפסיכולוגית צריכה, הפק"ס צריכה, המערכת צריכה. בשביל זה אני נלחמת. לא נלחמת בה או בבן שלה.


[u]שאני מעריצה אותך שאת בכלל משתפת[/u]
זה חלק מהעניין של
[u]ומצליחה להאבק ולשמור ולהגן עליה[/u]
אני כותבת כי ככה אני זוכרת הכל, יש לי תעוד לעצמי, וזה חוזר לי על הסיטואציות ומבהיר אותן עוד יותר, מסדר לי את המחשבות, ואוהו, כמה מחשבות יש. היום התעוררתי ב- 4 ולא הצלחתי להרדם המון זמן כי חשבתי וחשבתי וחשבתי. ואחרי שנרדמתי גם חלמתי כמובן.
וחוץ מזה כשאני כותבת יש תגובות, ועצות, ומחשבות, וזה עוזר לי. (שוב תודה)
וזה בסדר. אני אלחם והיא תהיה מוגנת. אומנם אני [po]פלונית בגן[/po], אבל גם קצת [po]אמא נמרה[/po].

אאהההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
((-))((-))((-))((-))((-))((-))((-))((-))((-))((-))((-))((-))((-))((-))((-))((-))((-))((-))((-))
<סליחה, לא הייתי באינטרנט כמה ימים, והכל ביחד פשוט כל כך קשה [b]לי[/b] לעיכול, שאני מעריצה אותך שאת בכלל משתפת ומצליחה להאבק ולשמור ולהגן עליה. מחזקת אותך. את עושה כל כך בריא ונכון. @} @} @}>

(())

[po]יעל צ[/po]

((-))
[u]כל הכבוד גם ממני, זה מדהים שהבת שלך סיפרה לך ומדהים התמודדותך עם הגננת האטומה[/u]

תודה על התמיכה והעצות. זה מאוד עוזר.

היום התחיל לא טוב. כשהגענו לגן הזכרתי למטפלות שהיא לא ישנה היום. התגובה היתה עוינת - יש לנו סיכום אחר עם הגננת. אני עושה רק מה שהגננת תגיד לי. אמרתי שזה לא מקובל עלי ושאני האמא שלה ומבחינתי היא לא נחה היום. היא אמרה שוב משהו באותו הסגנון, וגם אני ויצאתי בטריקת דלת. התקשרתי מיד לרכזת חינוך. אמרתי ה-כ-ל. שאני לא מרגישה בטוחה להשאיר אותה בגן, שלא יתכן המצב הזה. שאני נכשלתי לשמור עליה בתור אמא, ושלחתי אותה לגן הזה שבו לא שומרים עליה וכשקורה משהו לא מטפלים.
ככה התנהל לו היום. 3 שיחות ארוכות עם הרכזת חינוך, כשכל פעם היא "בודקת" עם הגן וחוזרת אליי. הראש שלי ממש לא היה בעבודה, אבל הרגשתי שאני לא מוותרת וחייבות להיות לזה תוצאות.
אחר הצהרים זה הגיע . הגננת התקשרה.
[list]
[*] אולי לא נשכיב אותה שבועיים שלושה ואז נעשה חושבים. נתן לעניין להרגע, לילדה להרגע.
[*] הילדה מאוד רגועה, אמרתי. אני זו שלא רגועה. הילדה בסדר גמור. היא הסכימה איתי שהילדה רגועה.
[/list]
אמרתי בסדר, אבל העמדה שלי לא תשתנה. הילדה יכולה לקחת את ה"פסק זמן" בציור שקט בצד. היא לא מפריעה ולא עושה בלגן ובטח לא צריכה את המנוחה הזו הכפוייה.

וחוץ מזה כלאחר יד היא סיפרה לי שדיברה עם הפסיכולוגית, עם פקידת הסעד, והמפקחת, והפסיכולוגית שאחראית על המרכז הטיפולי הקרוב.
סיכמתי בזה שאם הילד יקבל טיפול, כל הגורמים יתגייסו לתת טיפול מערכתי והילדה לא תהיה במנוחה הכפוייה הזו, אני ארגיש טוב יותר. אמרתי לה שאני מרגישה לא נוח בגן, כל הגוף שלי צועק כשאני שם, זה הפך להיות מקום לא בטוח בעיניים שלי. שהסיבה היחידה שאני מביאה אותה לגן היא למען השגרה שלה, שלא תרגיש שקרה משהו איום. היא אוהבת ללכת לגן הזה, את החברות, את הגננת, את מה שהם עושים. אחרת כבר מזמן הייתי לוקחת חופש ומשאירה אותה איתי בבית - שזה מה שהבטן שלי רוצה. סיכמנו שהיא תנחה את המטפלות לגבי ה-אי שינה שלה , וככה יחסכו עימותים איתן כמו שהיה היום בבוקר.
למטפלת שהקטנה ניסתה להגיד לה משהו והיא השתיקה אותה ב"שקט" אני לא מסוגלת להתייחס בכלל. היא גם לא מסתכלת לי בעיניים.
בערב קבעתי שיחת טלפון עם הפסיכולוגית.
אני כבר יותר מעודדת.

כל הכבוד גם ממני, זה מדהים שהבת שלך סיפרה לך ומדהים התמודדותך עם הגננת האטומה. אני הייתי ממשיכה להתלונן בכל הגורמים הפורמלים וגם, לו הייתי אמא אחרת בגן מ א ו ד היה לי חשוב לשמוע על זה. לא הייתי מסכימה שביתי תישן בחדר אחד (וגם לא בני) עם הילד הזה. זה בעייתי אבל חובה לדווח על זה להורי הגן האחרים. חישבי אילו טראומות תוכלי למנוע כך מילדים אחרים. מקווה שזה לא מעצבן נה שכתבתי כאן. אני ממש מחזיקה מטיפולך בנושא.

[u]כל הכבוד. את פועלת נכון.[/u]
ורק לחזק שלתחושתי, באמת בכלל לא בטוח שהבת שלך תרגיש רע או בטראומה ממה שקרה.
בעיקר בגלל אופן הטיפול שלך (לשבח שדיברה, לטפל בילד הפוגע, לא להכנס להיסטריה)

ברור שזו עוד צורה של האלימות שלו. צורה מינית. |אוף|
ועוד חשבתי, על זה שהבת שלך באה וסיפרה לך מה קרה. זו בחירה כל כך חכמה וכל כך בריאה!

[u]כל הכבוד. את פועלת נכון[/u]

|Y| כל הכבוד. את פועלת נכון.

[u]מחר אני כבר אקום עם תחושה יותר טובה[/u]
אמן.
התמודדות רצינית נפלה בחיקך. שולחת לך כוחות.