על ידי גוונים* » 19 דצמבר 2017, 21:35
טוב, כותבת לך פה, כי הבנתי פתאום ששם זה לא הדף בית (אם זה בכלל משנה בימינו ההגדרות האלו).
הקטנטונת בת אוטוטו שנה ועשרה חודשים התחילה לגמגם. אבל ממש.
רקע: מתוקנות שמדברת מעולה, מרכיבה משפטים של שלוש-ארבע-חמש מילים. אמנם הדיבור די משובש ולא ברור אבל מבנה המשפט נכון לגמרי. כולל הטיות (אני, את, אתם) זמנים (עבר, הווה, לא זוכרת לגבי עתיד)ואוצר מילים גדול.
שרה בתים שלמים משירים וזוכרת המוני שירים. לא בשטף מושלם אבל הי היא פצפונת...
ופתאום לפני כשבועיים שלושה, התחיל גמגום עדין, מן חזרה על הברה פעם או פעמיים. מאז זה רק הולך ומחמיר. כרגע יש משפטים שבהן תחזור על כל הברה כמה וכמה פעמים מה שיגרום לה לפעמים להתייאש ולהפסיק להגיד את המשפט, אולי שוכחת מה היא רצתה או שפשוט מתייאשת. ומה שיקשה מאוד על הבנת המשפט.
אז קראתי הרבה והבנתי שזה שכיח יחסית וברוב המקרים עובר לבד ושצריך פשוט לא להתייחס ולהמשיך לדבר איתה רגיל לגמרי, להתייחס לתוכן ולא לאופן בו הדברים הנאמרים ובכלל להתייחס לכל הדבר הזה באדישות מוחלטת.
אנחנו מיישמים לגמרי.
אבל כמה דברים:
בכל זאת יש רגעים שדאגה מתגנבת לליבי... בעיקר כשיש רצפים ממש 'כבדים'... גם אצלנו, כמו שקראתי שלרוב קורה, זה לא אחיד, כן יש מקרים שאומרת משפטים שלמים ללא גמגום, זה מושפע גם מעייפות ואולי מעוד פרמטרים שלא עליתי עליהם. יש אולי מאפיינים מסוימים שעוזרים להגדיר אם זאת התופעה השכיחה המוכרת אצל פעוטות שחולפת מעצמה או שזה משהו אחר שמצריך יחס אחר, בדיקה, טיפול וכד'?
עוד משהו, אחותה הגדולה (בת שלוש ושבעה חודשים) ורבלית בטירוף, מדברת כמו בת שבע בערך, יש הרבה מלל בבית.. כל הזמן התחושה שלי היא שהקטנטונת שמנסה לחקות את אחותה בהכל מנסה להיות כמוה גם בדיבור, שיש לה יכולות קוגניטיביות אבל המערכת עוד לא בשלה והניסיון לדבר ברמה גבוהה יותר מהיכולת שלה גרם לגמגום ואז זה כבר נתקע... (הסבר הגיוני?) והשאלה אם יש מה לעשות מבחינה סביבתית, אולי איכשהו לדבר פחות בסביבתה יעזור? לדבר פחות אליה? כל הזמן אני מדברת אליה כמו שאני מדברת אל אחותה כי בגדול אני די מאמינה בלדבר לתינוקות וילדים קטנים רגיל יחסית (לא לפשט מדי, כמובן שלא בטון תינוקי וכד') אולי זה מכביד עליה?
ודבר אחרון, אנחנו אמנם לא מתייחסים לגמגום אבל הגדולה לפעמים כן. חוזרת אחריה או משלימה לה את המילה, הבנתי שזה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות, אבל לא יודעת כל כך איך להסביר לגדולה שתימנע מלעשות את זה כי לא רוצה לייצר אצלה בראש שיש בעיה. בינתיים היא מתייחסת לכל העניין בטבעיות וגם כשהיא מתייחסת לגמגום זה נעשה בטבעיות מוחלטת לא כמו שמבוגר יתייחס לזה.
טוב בעצם עוד משהו, באמת אחרון (אמא'לה איזה אורך...) מה שהכי מדאיג אותי בעצם... יש לי מן הרגשה שמאז שהתופעה התחילה היא מדברת פחות. יותר משתמשת ב'זה' כדי לתאר מה היא רוצה (נגיד היום רצתה שאתן לה עוד דף ציור ובפירוש זכור לי שבעבר היתה אומרת עוד דף אמא והיום רק אמרה זה או את זה). יותר בוכה כשלא מקבלת מה שהיא רוצה במקום להגיד וכד'. היא עדיין מדברת לא מעט וכאמור מרכיבה משפטים יפים מאוד אבל יש לי הרגשה שעכשיו זה פחות.
אז... מה את אומרת?
טוב, כותבת לך פה, כי הבנתי פתאום ששם זה לא הדף בית (אם זה בכלל משנה בימינו ההגדרות האלו).
הקטנטונת בת אוטוטו שנה ועשרה חודשים התחילה לגמגם. אבל ממש.
רקע: מתוקנות שמדברת מעולה, מרכיבה משפטים של שלוש-ארבע-חמש מילים. אמנם הדיבור די משובש ולא ברור אבל מבנה המשפט נכון לגמרי. כולל הטיות (אני, את, אתם) זמנים (עבר, הווה, לא זוכרת לגבי עתיד)ואוצר מילים גדול.
שרה בתים שלמים משירים וזוכרת המוני שירים. לא בשטף מושלם אבל הי היא פצפונת...
ופתאום לפני כשבועיים שלושה, התחיל גמגום עדין, מן חזרה על הברה פעם או פעמיים. מאז זה רק הולך ומחמיר. כרגע יש משפטים שבהן תחזור על כל הברה כמה וכמה פעמים מה שיגרום לה לפעמים להתייאש ולהפסיק להגיד את המשפט, אולי שוכחת מה היא רצתה או שפשוט מתייאשת. ומה שיקשה מאוד על הבנת המשפט.
אז קראתי הרבה והבנתי שזה שכיח יחסית וברוב המקרים עובר לבד ושצריך פשוט לא להתייחס ולהמשיך לדבר איתה רגיל לגמרי, להתייחס לתוכן ולא לאופן בו הדברים הנאמרים ובכלל להתייחס לכל הדבר הזה באדישות מוחלטת.
אנחנו מיישמים לגמרי.
אבל כמה דברים:
בכל זאת יש רגעים שדאגה מתגנבת לליבי... בעיקר כשיש רצפים ממש 'כבדים'... גם אצלנו, כמו שקראתי שלרוב קורה, זה לא אחיד, כן יש מקרים שאומרת משפטים שלמים ללא גמגום, זה מושפע גם מעייפות ואולי מעוד פרמטרים שלא עליתי עליהם. יש אולי מאפיינים מסוימים שעוזרים להגדיר אם זאת התופעה השכיחה המוכרת אצל פעוטות שחולפת מעצמה או שזה משהו אחר שמצריך יחס אחר, בדיקה, טיפול וכד'?
עוד משהו, אחותה הגדולה (בת שלוש ושבעה חודשים) ורבלית בטירוף, מדברת כמו בת שבע בערך, יש הרבה מלל בבית.. כל הזמן התחושה שלי היא שהקטנטונת שמנסה לחקות את אחותה בהכל מנסה להיות כמוה גם בדיבור, שיש לה יכולות קוגניטיביות אבל המערכת עוד לא בשלה והניסיון לדבר ברמה גבוהה יותר מהיכולת שלה גרם לגמגום ואז זה כבר נתקע... (הסבר הגיוני?) והשאלה אם יש מה לעשות מבחינה סביבתית, אולי איכשהו לדבר פחות בסביבתה יעזור? לדבר פחות אליה? כל הזמן אני מדברת אליה כמו שאני מדברת אל אחותה כי בגדול אני די מאמינה בלדבר לתינוקות וילדים קטנים רגיל יחסית (לא לפשט מדי, כמובן שלא בטון תינוקי וכד') אולי זה מכביד עליה?
ודבר אחרון, אנחנו אמנם לא מתייחסים לגמגום אבל הגדולה לפעמים כן. חוזרת אחריה או משלימה לה את המילה, הבנתי שזה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות, אבל לא יודעת כל כך איך להסביר לגדולה שתימנע מלעשות את זה כי לא רוצה לייצר אצלה בראש שיש בעיה. בינתיים היא מתייחסת לכל העניין בטבעיות וגם כשהיא מתייחסת לגמגום זה נעשה בטבעיות מוחלטת לא כמו שמבוגר יתייחס לזה.
טוב בעצם עוד משהו, באמת אחרון (אמא'לה איזה אורך...) מה שהכי מדאיג אותי בעצם... יש לי מן הרגשה שמאז שהתופעה התחילה היא מדברת פחות. יותר משתמשת ב'זה' כדי לתאר מה היא רוצה (נגיד היום רצתה שאתן לה עוד דף ציור ובפירוש זכור לי שבעבר היתה אומרת עוד דף אמא והיום רק אמרה זה או את זה). יותר בוכה כשלא מקבלת מה שהיא רוצה במקום להגיד וכד'. היא עדיין מדברת לא מעט וכאמור מרכיבה משפטים יפים מאוד אבל יש לי הרגשה שעכשיו זה פחות.
אז... מה את אומרת?