אתמול בלילה נכנסתי לדף הזה וראיתי ש
עירית לוי הזכירה אותי, מה שבהחלט מחייב אותי להגיב
.
ראיתי שקשה לי להתייחס לנושא בצורה תיאורטית, ושאני זקוקה לסיפור מקרה שיעורר בי הדים.
והנה הבוקר הזדמן לי מין מקרה שכזה, שדרכו התחדדה לי ההבנה האישית לגבי מה זה אומר "להתחבר לרגשות".
הביטוי הזה נשמע מאוד זורם, מין איזה משהו שבוודאי כולם היו רוצים לעשות... אבל זה לא מדויק.
למעשה, היכולת להתחבר לרגשות יכולה גם להחוות כדבר מאוד לא נעים, או אפילו מסוכן, ומי שרגיל להתנתק מהם ולהרגיש מוגן לא יוותר על זה בקלות.
הבחירה להיות אדם שמחובר לרגשות שלו היא בחירה שצריכה להעשות מתוך מודעות, מתוך קבלה של חוסר המושלמות וחוסר הנוחות שבכך.
לכל אדם קיימת האפשרות להתחבר לרגש בסיטואציה נתונה, הרגש נמצא שם וקיים בכולנו באופן טבעי.
אבל צריך להסכים לוותר על ההגנות, וזה לא מובן מאליו.
להסכים לוותר על השליטה שנדמה לי שיש לי באיך אני נראית, במה אני מבטאת, במה יחשבו עלי, במה יקרה לי כתוצאה מזה.
החופש מפתה, אבל גם מפחיד. אי אפשר להתעלם מזה...
מנסיוני, אם מוכנים להסתכל על הפחד הזה מקרוב, יכול להווצר שינוי במשקל שנותנים לו בניהול חיינו.
תמיד טוב לזכור שרגש הוא דבר משתנה במהותו. אין בו התחבטות בשאלות של נכונות וצדק, הוא פשוט עולה בנו וזהו, ואחר כך יורד לנו וזהו.
אדם שרוצה להתחבר לרגשות צריך לוותר על השאיפה לעשות תמיד את הדבר הנכון, להיות מוכן לטעות לפעמים, וכמובן לתקן טעויות אם יש צורך.
אחרי כל זה אני חייבת להוסיף, אפשר בהחלט להגיע למצב שבו אני מחוברת לרגש מאוד עוצמתי אך לא בהכרח מבטאת אותו החוצה אם לא מתאים לי.
אבל זה דורש איזה שהוא אימון, איזה שהוא מעבר דרך כל מה שכתבתי קודם, וגם לדעת ולהסכים לכך שאין תעודת ביטוח שתמיד תהיה לי שליטה בביטוי הרגש שלי.
זה אומר שיתכנו מצבים שבהם ההחלטה שלי להשאר פתוחה ולהיות מוכנה להתרגש, תחשוף אותי באופן מאוד פיזי שלא נתון לשליטתי
כמו הסמקה, הזעה, שינויים בנשימה, שינויים בקול, צורך ללכת לשירותים, שינוי טמפרטורה בגוף, דמעות, נזלת, התעטשות, שיעול ושאר סימנים בולטים לעין...
ואם זה נשמע עכשיו כמו עסקה לא טובה, תנסו לזכור שמרוויחים גם המון תחושות נפלאות בדרך, וחוסכים המון אנרגיה
אתמול בלילה נכנסתי לדף הזה וראיתי ש [po]עירית לוי[/po] הזכירה אותי, מה שבהחלט מחייב אותי להגיב :-).
ראיתי שקשה לי להתייחס לנושא בצורה תיאורטית, ושאני זקוקה לסיפור מקרה שיעורר בי הדים.
והנה הבוקר הזדמן לי מין מקרה שכזה, שדרכו התחדדה לי ההבנה האישית לגבי מה זה אומר "להתחבר לרגשות".
הביטוי הזה נשמע מאוד זורם, מין איזה משהו שבוודאי כולם היו רוצים לעשות... אבל זה לא מדויק.
למעשה, היכולת להתחבר לרגשות יכולה גם להחוות כדבר מאוד לא נעים, או אפילו מסוכן, ומי שרגיל להתנתק מהם ולהרגיש מוגן לא יוותר על זה בקלות.
הבחירה להיות אדם שמחובר לרגשות שלו היא בחירה שצריכה להעשות מתוך מודעות, מתוך קבלה של חוסר המושלמות וחוסר הנוחות שבכך.
לכל אדם קיימת האפשרות להתחבר לרגש בסיטואציה נתונה, הרגש נמצא שם וקיים בכולנו באופן טבעי.
אבל צריך להסכים לוותר על ההגנות, וזה לא מובן מאליו.
להסכים לוותר על השליטה שנדמה לי שיש לי באיך אני נראית, במה אני מבטאת, במה יחשבו עלי, במה יקרה לי כתוצאה מזה.
החופש מפתה, אבל גם מפחיד. אי אפשר להתעלם מזה...
מנסיוני, אם מוכנים להסתכל על הפחד הזה מקרוב, יכול להווצר שינוי במשקל שנותנים לו בניהול חיינו.
תמיד טוב לזכור שרגש הוא דבר משתנה במהותו. אין בו התחבטות בשאלות של נכונות וצדק, הוא פשוט עולה בנו וזהו, ואחר כך יורד לנו וזהו.
אדם שרוצה להתחבר לרגשות צריך לוותר על השאיפה לעשות תמיד את הדבר הנכון, להיות מוכן לטעות לפעמים, וכמובן לתקן טעויות אם יש צורך.
אחרי כל זה אני חייבת להוסיף, אפשר בהחלט להגיע למצב שבו אני מחוברת לרגש מאוד עוצמתי אך לא בהכרח מבטאת אותו החוצה אם לא מתאים לי.
אבל זה דורש איזה שהוא אימון, איזה שהוא מעבר דרך כל מה שכתבתי קודם, וגם לדעת ולהסכים לכך שאין תעודת ביטוח שתמיד תהיה לי שליטה בביטוי הרגש שלי.
זה אומר שיתכנו מצבים שבהם ההחלטה שלי להשאר פתוחה ולהיות מוכנה להתרגש, תחשוף אותי באופן מאוד פיזי שלא נתון לשליטתי
כמו הסמקה, הזעה, שינויים בנשימה, שינויים בקול, צורך ללכת לשירותים, שינוי טמפרטורה בגוף, דמעות, נזלת, התעטשות, שיעול ושאר סימנים בולטים לעין...
ואם זה נשמע עכשיו כמו עסקה לא טובה, תנסו לזכור שמרוויחים גם המון תחושות נפלאות בדרך, וחוסכים המון אנרגיה :-)