שלומות לך אהובה,

כולי אושר ושמחה על האישור המשמח שלך )
אני בטוחה שנכנסתי לכאן לפני שבוע וכתבתי תודה... (לא יודעת לאן זה נעלם)

אז קרדיט כמובן בשמך וקישור לדף הזה.
והנה שני הלינקים לחלק א' + ב' - של הסיפור על מלך מחשבה:

חלק א': http://cafe.themarker.com/view.php?t=133132
חלק ב': http://cafe.themarker.com/view.php?t=133182

מחר אני אעלה את ההמשך )
תודה והמון אהבה.
אילנית.

מותר גם מותר...
רק איך תתני קרדיט מלא למחברת המוכשרת )) ???
ואנא כתבי כאן קישור לבלוג שלך שם...
תודה @}

מבקשת רשות לפרסם את הסיפור שלך בבלוג שלי באתר דה מרקר קפה כמובן תוך כדי מתן קרדיט מלא למחברת המוכשרת ))
פשוט אהבתי אותו כל כך מאז ומעולם - ועכשיו אני רוצה לחלק אותו עם העולם...

מותר???

(בחלונית כתוב: הכול נכון-גם פרשנות לקוייה)
אז מה את אומרת?

נוווווווווווו.

עוד הולכים ובאים, מספרים ומשתפים, עוד ועוד ועוד אמירות, טענות, סיפורי אומץ וגבורה, סיפורי דלות ואכזבה...ורציו האומלל - רושם ורושם וכותב בלי להחסיר אף לא פסיק, המלך מחשבה - מעט סחרחר מהעוצמות, אוחז בחוזקה את ידה של מקלעתה...והיא - דמעות זהבהבות זולגות ממנה והלאה בשטף, בלי הפסק.
כבר אינה רואה מי או מה עומד מולה, רק מאזינה לקולות, למילים, לתחושות, לכאב, לחוסר האונים...

מקסים !!!!!!!!!

...גברת ניתוק...גיברת מגונדרת, כן, עם אפה הסולד ושערותיה העשויות נטיפי קרח, אחת מבנותיה המועדפות של השרדות.
ומרת מסיכה (גדול!) שמכסה - תופרת ס(ש)מיכות לפי הזמנה, היא וגברת ניתוק שותפות בעסקי הכיסוי והמיסוך, מחזיקות במונופול על הורדת המסכים בממלכה בכל עת של צונאמי רגשי/חושי.

וואלה, ענת קדם , אמירותייך - בכבוד נרשמות. תודה.

מחשבות.
אני חושבת מהתהליך שלי שלא כל כך פשוט לקום בוקר אחד ולראות ה-כ-ו-ל בעצם חסר לי המסכים שלאט לאט יורדים כל פעם הבחירה מחדש ברצון לראות. כי אם הכל פתאום שקוף וברור אני הייתי מתעלפת מגודל העניין.
אז אולי לצרף מנקה זגוגיות או מוריד מסכים ואם בהסרה אז מה לגבי גברת או אדון ניתוק שמנתקת אותנו מהרגשות שלנו זה קשור למה שכתבת אבל אולי גם בזמן של הצפת רגשות גברת ניתוק מעט מגינה עלינו מרעש גדול מדי.
ובל נישכח את מרת מסיכה שצורתה חיוך תמידי כשבפנים העולם מכווץ וסגרירי...או שמראה חוזק כבעצם יש חולשה. בעצם מראה את כל מה שאין.

וואו, דמעות בעיניים שלי וצמרמורות בגוף. את פשוט מדהימה, ציורית, מרגשת וטוב נגמרו לי המילים אבל יש עוד עוד הרבה להגיד.
אני רק קראתי חלק ואני אוסיף לקרוא בהמשך.
תודה.

כולי התפעלות, הנאה ושמחה מהסיפור הנהדר הזה. לא ראיתי מעולם חיזיון פנימי כל כך ברור למערך הכוחות האנושי. עם הציורים זה בוודי יהיה מרהיב. מקווה שבקרוב נוכל לראות ספר לילדים למבוגרים ולאנשי מקצוע הטיפול באשר הם. בהצלחה רבה.

לאאא, הוא קרא ללישכתו המלכותית את גיברת הישרדות, חברתו משכבר הימים - היא בחוכמתה כבר ידעה כמובן במה מדובר ומייד שלפה תוכנית שהכינה מראש...פרשׂה לפני המלך מחשבה גיליונות ארוכים מלאי חישובים והכריזה בקול בוטח: "זוהי, אדוני, מערכת ההדחקה, לתפארת הממלכה ולחיים ארוכים - הנה כאן תתעלם, שם תעקוף והכל יבוא על מקומו בשלום".

המלך מחשבה מגרד את פדחתו הקרחת...."את רוצה לאמר שתוכנית ההדחקה היא בעצם מזימה אפלה שקשרו יחד גיברת השרדות ושרת התקשורת??...מדהים...מדהים...מיס מם את אומרת?? תרשום רציו, תרשום...מיס מם נקודה הדחקה....מאד מוכר לי השם הזה, המשיכי יקירה....האם ידועים לך ארועים ספציפיים בהם היא היתה מעורבת?"

אני אני אני אני... איזה כייף שמותר לנו והכי כייף שאני ראשונה...נה...נה...

קודם כל שולחת חיבוק כי כתוב שכולנו זקוקים לחיבוק. תודה.

שנית, היות ומלך מחשבה מקשיב ומקלעתה גם היא, רציתי לשאול האם מי מהם פגש אי פעם את שרת התקשורת והמידע ?
מיס מם נקודה הדחקה... זאת שמחליטה למה מקשיבים ולמה לא? זאת שקובעת מה טוב לממלכה ומה שלא היא מדחיקה.
תפקיד די מוזר לה לשרת התקשורת, מיס מם. לפעמים נראה כי בלעדיה הממלכה לא הייתה מחזיקה מעמד לרגע והייתה
בשניות מוצפת מכל עבר במידע פנימי וחיצוני. לעיתים נראה כאילו התפקיד שלה הוא כל כך קשה ומורכב מנגנונים מנגנונים...
למיין, לסנן, להדחיק, להשתיק, לווסת, לשמור, והזרועה נטויה...

ונגיד שהם כן מכירים... אז מה לא היה בלאגן? מלך מחשבה ככה מקבל מכל הלב את מיס מם נקודה הדחקה? או שיש בעיות?
וגברת מיקלעתה לא עבדה קשה כשמיס מם נותנת לה בראש?

חומר למחשבה... ושתהיה שבת של שלום

ובכן, כל מי שקורא כאן מוזמן להיות ראשון, ושני, ושלישי, ו...
לשפוך תובנות כטוב ליבכם, זיכרו, המלך מחשבה ומקלעתה מקשיבים רוב קשב...
אני מתפנה כעת לצייר מה שכתבתי, פשוט בוערים בי הרעיונות והכוכבים של הסיפור קיבלו צורה וצבע...חייבת לצייר !
אחזור בקרוב, כעת תורכם. @}

"הממלכה שלנו, פותחת עידן חדש." הוא פנה לעוזרו הנאמן רציו-לוגי, "רציו יקר, נא רשום פרוטוקול, מילה במילה," - רציו מייד שלף מכיס נסתר, פנקס והחל לרשום...עידן חדש.
"אני מתחייב," הכריז המלך, "להקשיב לכל אחד ואחת, הממלכה תמשיך להיות בצו-מנוחה, עד הודעה חדשה, בתום ההתכנסות הזאת, אשב בכסאי ולא אקום ממנו עד שאשמע את כולם. אבקש את סבלנותכם, הסתדרו-נא בתור, ובעודכם מחכים, הכינו דבריכם בתמצית ובקצרה. מקלעתה יקרה," - הוא פנה אליה נרגש, "אני ממנה אותך ליועצת ראשית, את תשבי לימיני ותקשיבי איתי לכולם."
"מלך יקר," מקלעתה לחשה, "ומה יעלה בגורל מועצת "בית החזה" שבראשותי? מחכה לי שם עבודה רבה בשיקום היערות שבריאות הירוקות, וצריך לבדוק את מצב סורגי הצלעות..."
"מקלעתה שמש היקרה" - הפסיק אותה המלך ברכות, "הממלכה כעת במנוחה, את נדרשת להיות כעת לצידי, המועצה המקומית תחכה ואני מבטיח שהיערנים החרוצים יהיו די ערניים.
וכעת, בואי שבי לידי - ואתם," - הוא הניף את ידו במלכותיות נדיבה, "הו, כבר הסתדרתם...קדימה לעבודה, רציו, עוזרי הנאמן, אתה רושם הכל כן?...ובכן, מי ראשון?"

ומתןך המעגל המסודר להפליא (שסבב את המלך מחשבה בעוד הוא אחוז בידה של מקלעתה..) - עלו קולות לחש רמים, מתרגשים, מתחברים, נפרדים, כמו רחש גלים, כמו נשימה - בגדול זה נשמע אחיד וכשמקשיבים שמים לב שהאחידות מורכבת מהמון יחידים.
מקלעתה הבחינה שהמלך עומד להתעלף שוב (מעונג הפעם...כנראה) ומייד הצהיבה את מלוא קומתה...בשקט עמדה שם, מקרינה את גליה החמימים אל הסובבים, משקיטה אותם ומערסלת אותם. לאט לאט נרגעו הרוחות. שקטו הקולות, וככל שדעכו - התאושש המלך והביט מסביב בהתפעלות.
האוויר באולם העין המזרחית, היה עתה אפלולי-מעט-אדמדם-מעושן-רגוע, מאד רגוע.
וכל כך שקט.
הלמות התוף הענק שבלב הממלכה נשמעו מרחוק, ברורים וקצובים.
כולם שמעו. כולם הקשיבו. במשך זמן רב, כל מה שנשמע ברחבי הממלכה הדוממת - היה התוף הענק.

אחרי זמן, המלך מחשבה היה בטוח ונינוח.
"הממלכה שלנו" הוא פתח ואמר,

מר כוח הרצון, מעומק מקומו שבשיפולי הפופיק, חש נינוח ובטוח בעצמו. בשלווה אירגן את עצמו...שולח זרועותיו החזקות לאלף כיוונים בו זמנית, כדי לייצב את איזורי הממלכה הנחלשים. מכיוון שהממלכה הייתה במנוחה, מלאכתו הייתה קלה וזרועותיו השריריות החליקו בקלות, ברכות, כמו נחשים בחול.
זרוע אחת ארוכה במיוחד מצאה דרכה אל התוף ההולם שבלב הממלכה. מר כוח הרצון הפעיל את מלוא עוצמתו ובבקרה מדוייקת שלח כוחות טורבו שעטפו ועירסלו את התוף ההולם.
הדי כוח הטורבו התמזגו עם הדי הלמות התוף - ולאט לאט... נוצר קצב סדיר, ברור, רצוף.

<בחלונית כתוב באורח פלא: "הכל בתואם מושלם">

בחדר הפרטי של המלך מחשבה, נותרו הארונות פתוחים לרווחה.
מתוך האנדרלמוסיה שהמלך השאיר בחיפושיו הקדחתניים, זחלו כעת החוצה...בשקט בשקט,
כל תבניות החשיבה של המלך מחשבה.
הן זרמו החוצה מתוך המגירות, מעל המדפים...מתמתחות, מתיישרות, מתאוששות.

ובינתיים, בסבך העמוק של איזור הריאות הירוקות, מר כוח הרצון גייס את מלוא עוצמתו.
קצב הלמות התוף הנחלשות היה רחוק מלהיות סדיר.
פעימה...ועוד אחת...ואחריה לפתע שתיים חזקות....ואז שקט לזמן מה...ושוב אחת שבקושי נשמעה. מר כוח הרצון היה מאד מודאג, כבר כמה זמן עבר מאז ששלח הודעה דחופה למלך ועדיין הוא מחכה להוראות.
פה ושם ראה בזווית עינו רוחות רפאים אחרונות נסות על נפשן...ולא הבין איך מצאו דרכן החוצה מתוך סורגי הצלעות החזקים.
עוד הוא עומד ומתחבט עם עצמו, כל כולו בתוך עוצמתו - והנה מולו, רפרוף כנפיים זוהר.
האור הלבן שהציף את מקום עומדו מילא אותו בעוד ועוד כוח, עוד רגע והוא מתפוצץ....ובאותו רגע, פשוט ידע מה עליו לעשות, הוא צריך לחזור למקומו. מייד שם פעמיו החזקים לשביל המוביל אל שיפוּלי הפוּפיק, עמוק...עמוק פנימה, בדיוק במרכז הממלכה.

הכנפיים המרפרפות ליוו את מר כוח הרצון בדרכו, כשומרות עליו שלא יסטה, שלא יתחרט.
הכנפיים המרפרפות מחוברות כמובן לפייה היפיפיה, שהייתה יחידה במינה בכל הממלכה, פיית הקסם - א ה ב ה.
נכון, גם היא נפלה בשבי עם המשלחת המכובדה, אבל היא פיית קסם, ברוב קוסמותה ריחפה לה ברחבי הממלכה מנסה להאיר פינות אפלות, קשה היה לבד לשאת בנטל, מידי פעם חזרה אל בין סורגי הצלעות כדי להפיח אומץ וכוחות בשבויים, היא זאת ששיחררה את רוחות הרפאים.
היא זאת ששיכנעה את מיקלעתה שמש להגניב בתרמיל את הדוכסית תחו-שה.

ובכן הממלכה כעת נחה.
מר כוח הרצון, חזר למקומו הטבעי.
המלך מחשבה, מקלעתה והאחים רציו ומוציה-לוגי באולם העין המזרחית.
בחדרו הפרטי של המלך, מתעוררות המחשבות.
פיית הקסם א ה ב ה מרפרפת ברחבי הממלכה.
רוחות הרפאים התפזרו לכל עבר.
הכל שקט.
התוף שנמצא בלב הממלכה, עדיין מפיק הלמות חלשות בקצב משתנה.
פה ושם רעידות אדמה קטנות.
הממלכה נחה.

...הם עמדו שם, באולם העין המזרחית.
מיקלעתה היתה שלווה מאד, ממש אפשר היה לראות זאת, היא קרנה בצהוב חם, כמעט כתום, ידה נתונה בתוך ידו של המלך מחשבה, שהיה רציני ודרוך.
האחים רציו ומוציה-לוגי, השתובבו להם בפינת האולם, מוציה מדביקה נשיקות מצלצלות לאחיה והוא הודף אותה בחביבות. הם היו מרוצים.
המלך היה מודאג, מעולם...אף פעם... לא הופרע קצב הלמות התוף שבלב הממלכה, המלך אמנם סמך לחלוטין על מר כוח הרצון ועדיין משהו הטריד את מנוחתו.
מיקלעתה, שכאמור היתה רגועה, הזרימה למלך שלווה בכל מאודה.
לפתע,
נשתתקו קולות השחוק של האחים רציו ומוציה-לוגי.
רחש בחש נשמע מחוץ לאולם...והנה...
נכנסות פנימה, אחת, אחת ועוד אחת...ועוד...ועוד רוחות רפאים. מסתדרות להן במעגל סביב המלך ומיקלעתה, והנה באות מפתח האולם, כל המחשבות שהתעוררו שם בחדר הפרטי של המלך...אחת אחת, נכנסות ומתערבבות בתוך המעגל. כמו כוריאוגראפיה שתוכננה מראש. כאילו החללים הקטנים שהיו בין רוחות הרפאים חיכו למחשבות, וכל אחת תפסה מקומה.
המלך מחשבה עצם את עיניו, הוא היה מסוחרר, הוא היה מסוּנוָור, הוא חשב שהוא מת ונמצא בגן-עדן.
בבת-אחת הוא הוצף.
בכל המחשבות, בכל הרגשות, בכל הזיכרונות.

..."ובכן אדוני....." קולו של רציו רעד, "צר לי להפריע, אבל הודעה דחופה הגיעה מאת מר כוח הרצון, הוא יצא בהוראתך לאיזור הריאות הירוקות, כדי לשחרר את כל השבויים...ובכן...אדוני....מר כוח הרצון מוסר ש....שאין שבויים, היערות שוממים, הכל שקט, אדוני, כולם נחים כמיצוותך, אבל התוף...התוף...קולו נחלש מאד והקצב...אדוני...אין קצב!!!"
רציו המסכן היה על גבול ההיסטריה.
המלך מחשבה ומיקלעתה נעצו מבט זה בזו. ללא מילים, זקף המלך את כתפיו הושיט את ידו אל מקלעתה, וביחד עם האחים רציו ומוציה-לוגי רצו חזרה אל אולם העין המזרחית.

המלך מחשבה מחפש ואינו בטוח מה בדיוק הוא רוצה למצוא...
והנה מקלעתה שמש עומדת בפתח חדרו ומביטה בו כשחיוך נסוך על שפתיה הצהובות...
"קראת לי", היא לחשה "לעזור לך למצוא?"
אבל המלך מחשבה - ברגע שראה את מקלעתה, נזכר פתאום...ובלי לענות לה, צלל למעמקי מגירותיו של ארון ישן ומתקלף שעמד בפינת החדר.
מקלעתה חיכתה בסבלנות, בשקט, וכשסוף סוף צץ ועלה המלך מתוך הארון, אמרה לו, "בראבו מלכי, הרגשתי שתדע היכן לחפש...".
המלך מחשבה מצא את החשיבה הרגשית מוציה-לוגי...אחותו של רציו-לוגי המשרת הנאמן.
מוציה-לוגי היתה מקומטת...אפורה...רועדת...ברגע שיצאה לאור, נידבקה לחיקה של מקלעתה
ומאנה לשחרר כמו תינוקת רעבה הנצמדת לשד אימה.
המלך מחשבה הביט נבוך, התחשק לו גם להיצמד למקלעתה, כבר כמעט נכנע לחשק, אך לפתח החדר הגיע מתנשף משרתו רציו-לוגי ובפיו הודעה דחופה.

ברשותכם,
אני פותחת את הדף הזה כדי להמשיך את הסיפור שלי. ברצף.
אני ממש אוהבת את ההערות/הארות שלכם, אבל בבקשה, בבקשה,
אם לא קשה לכם, אשמח לתגובות/תובנות וכו' בדף בית שלי ולא כאן.

<המשפט שמופיע לי כעת: "קירבה ללא קרב".....מדהים>
@} @} @}

_המלך מחשבה הוא בודד מאד, אמנם הוא שולט וממלכתו מתקתקת אך חסר לו מימד, הוא מביט ממלמעלה על ממלכתו ומאד מסתקרן מה קורה שם למטה, הוא רואה ברוממותו את נתיניו מפעילים את הממלכה, כמו ברגים במכונה...אך אבוי...כל בורג שנשחק - אין לו תחליף.
המלך מחשבה מטבעו מאד מניפולטיבי, ברוב יצירתיות חשב וחשב כיצד ניתן למנוע שחיקת הברגים...והגיע למסקנה שצריך למצוא דרך יעילה לתחזק את המכונה. המלך מחשבה החליט להתייעץ.
אז כבר הזכרנו שהמלך מחשבה, בודד הוא...מרוב חשיבות עצמית טרם הכתיר את מלכתו, שהרי רק להתייעץ עלה לו בריאוּת (כמה וכמה ברגים שחוקים...)...לאאא, הוא קרא ללישכתו המלכותית את גיברת הישרדות, חברתו משכבר הימים - היא בחוכמתה כבר ידעה כמובן במה מדובר ומייד שלפה תוכנית שהכינה מראש...פרשׂה לפני המלך מחשבה גיליונות ארוכים מלאי חישובים והכריזה בקול בוטח: "זוהי, אדוני, מערכת ההדחקה, לתפארת הממלכה ולחיים ארוכים - הנה כאן תתעלם, שם תעקוף והכל יבוא על מקומו בשלום".
חשב המלך וחשב, "כל-כך הגיוני, כל-כך פשוט, איך לא חשבתי על זה בעצמי?". מייד פנה לחישובים, הוסיף כאן...חיסר שם, ימים רבים עבד ובלילות לא ישן.
והממלכה ממשיכה לתקתק...נדמה היה למלך מחשבה שממלכתו כעת פועלת אף ביתר יעילות, נתיניו ממש מתאמצים לעשות עבודתם נאמנה - כך חשב המלך בסיפוק רב ופנה לעינייניו הגבוהים שעסקו בפיתוח הממלכה לעוד ועוד ידע בתחומים שונים ומשונים...
יום בהיר אחד, אי שם בדרום הרחוק, באיזור נידח שנקרא הברך השמאלית...החליטו הברגים העייפים שהיגיעו מים עד נפש, מפאת חוסר מזון וחמצן, נחלשו והחלו להרפות מאחיזתם את הרצועות המקשרות בין הגבולות המערביים והמזרחיים עד שניתק הקשר לחלוטין.
מייד שלחו רצים עם מסר דחוף לצפון הרחוק - להכריז מצב חירום.
באיזור המרכז פגשו השליחים את מר כוח הרצון מזרה האימה הנודע שנזף בהם על חולשתם והורה להם לחזור מייד לעבודה, עוד לא הספיקו להפנות גבם והנה לפניהם פייה יפיפיה....
השליחים האומללים, כה מותשים היו, מושפלים וחסרי אונים מול מר כוח הרצון - התקשו עד מאד להרים מבטם אל מול יופייה הזוהר של הפייה...והיא, ברפרוף עדין של כנפיים רכות ובקול מתוק וחם - יישרה גוום השפוף ונשפה בהם חדווה. "מי את?" שאלו אותה, מהופנטים... הפייה רק הביטה עמוק בעיניהם וללא אומר כיוונה אותם להמשיך בדרכם אל הצפון, ברפרוף זוהר נעלמה הפייה והשליחים פנו הלאה לכיוון הריאות הירוקות שבאיזור החזה העליון. קשובים היו ומעט מעורפלים...האוויר הפך צפוף והלמות תוף קצובות נשמעו מרחוק. צעדי השליחים הפכו כבדים ואיטיים והם החליטו לנוח.
במעבה הסבך הירוק, פגשו השליחים רוחות רפאים שסיפרו להם כי הן כלואות בתוך סורגי הצלעות כבר זמן אינסוף. הם פגשו את שלווה ואת ביטחון, את רוך ואת חמלה, את אמונה ואת שמחה, את צחוק ואת בכי, את צער ואת נדיבות וגם את תקווה ואת כעס...כולם, כולם סובבים, מעורבבים זה בזה, עייפים מהסיחרור האינסופי בתוך הסורגים של הצלעות, נחנקים לקצב הלמות התוף הקצובות ששומרות אותם ערניים ומפוחדים.
השליחים...הם כמעט נישאבים לתוך הסיחרור, כמעט מתאחדים עם רוחות הרפאים, כמעט נכנעים לקצב המשכר - מפלסים דרכם בקושי במעלה הדרך המפרכת המובילה לצוק הגבוה של הכתף הימנית...
משב רוח צונן קידם את פניהם כשהתיישבו והביטו על נוף מולדתם.
הממלכה נפרשה תחתיהם, צפופה ומכווצת ומעבר להלמות התוף האינסופיות שעלו מכיוון הריאות הירוקות, אוזניהם קלטו רעשים נוספים...חלשים אך צורמים...
השליחים שיפשפו אוזניהם, עצמו עיניהם והקשיבו רוב קשב לקולות העולים מהממלכה המפוארת.
אלה היו זעקות שבר, סירנות של מישלחות חירום מכל עבר, כולם בדרכם מעלה, יוצרים צוואר בקבוק באיזור השכמות ועוד הלאה בעורף ובגרון פנימה... שם, מתחת ללוע שבסוף הלשון, נתקעו כולם באיזור ערפילי וחשוך אין יוצא ואין בא, הכל עומדים שם ומצפים לאיזה נס...
שליחינו החכמים החליטו על דרך קיצור - ישבו וציירו לעצמם מפה וציוני דרך, אירגנו לעצמם גרזני טיפוס וחבלים ויצאו לדרך המסוכנת והתלולה מצוק הכתף לכיוון מערות האוזן.
ובינתיים, במרום מגדלי השן של הממלכה. ישב המלך מחשבה על כסאו המרופד ולא מצא מנוח. סביבו התכנסו לישיבת מטה בהולה - הגברת הישרדות (שאחזה במניפה רקומה והשיבה רוח בפניו העייפים...), מר כוח הרצון במלוא קשיחותו המהודרת ושריריו הנהדרים, שר הבריאות בכבודו ובעצמו (מר סטרפטוקוקוס הפטיטיס..) ומנהיגת המועצה המקומית "בית החזה" - הגברת מיקלעתה שמש, שפניה האפורות והקמוטות הסגירו את מצוקתה הגדולה.
"אדוני"...יבבה בקול חרישי הגברת מיקלעתה, "המועצה בראשותי נחלשת מאד, התושבים מתלוננים על זיהום אוויר והיערנים מתמוטטים אחד אחד, פקחי התחזוקה מדווחים על צינורות חמצן סתומים, ומשאבות המים האדומים קורסות תחת העומס..."
שר הבריאות הביט בחומרה בפניה הקמוטים של מיקלעתה האומללה, "איך את מעזה להתלונן?" שאל, "הרי חיילי צבא הגנת הווירוס מתרגלים יום וליל ארטילריה כבדה סביב המועצה שלך, זהו האיזור המוגן ביותר בממלכה"...כך צלף בה בגיברת מיקלעתה והסית מבטו למלך מחשבה, "אדוני" הוא רגן בקול מאנפף, "איזה שטויות, מצב הממלכה מעולם לא היה טוב יותר - הגברת הישרדות ואנוכי עושים עבודתינו נאמנה, הכל תחת שליטה, אולי הגיע זמנה של הגיברת מיקלעתה שמש הניכבדה לפנות מקומה למישהו קשוח יותר?!".
הגיברת מיקלעתה לא האמינה למשמע אוזניה, זקפה אפה הצהוב ורשפה אש לכיוונו של המלך מחשבה, "הוד מלכותו" היא נשפה, "הבאתי בתרמילי עדות חיה" ובעודה נוחרת להבות אש, ניגשה לתרמילה שהיה מונח בפינת האולם (ישיבת המטה התקיימה כרגיל, באולם העין המיזרחית).
גיברת מיקלעתה הרימה בעדינות את התרמיל והנה הוא מתנועע בידיה כתינוק מפוחד...עיני כל הנוכחים כמעט יצאו מחוריהן...
מר כוח הרצון צעד נחרצות קדימה והגן בגופו החסון על המלך מחשבה, הגברת הישרדות נותרה במקומה כמי שכפאה שד, שר הבריאות סטרפטוקוקוס הפטיטיס גילגל עיניו מעלה ואיבד הכרתו...
המלך מחשבה היה חסר אונים - ה"לא ידוע" שבתרמיל הוציא אותו משיווי משקלו, הוא הציץ מעבר לכתפו הענקית של כוח הרצון, אך עינו המציצה היתה עצומה, סגורה וממאנת להיפקח מרוב...פחד.
מיקלעתה שמש פרמה את קשרי הסוגר של התרמיל, אצבעותיה - שלפני רגע היו אפורות ונוקשות, נמלאו בחום ורוך בצבע וורוד אדמדם...שהלך והתפשט ברחבי האולם.
במעלה צוק הכתף, הפשילו שרוולים השליחים, צמודים לנקודות הציון שסימנו במפה, העפילו בעזרת הגרזנים המחודדים אל מערות האוזן.
בכל פעם שתקעו גרזן בקרקע הקשה, הצמיגית של שריר הטרפז העליון, התרחשה לה רעידת אדמה קטנה...והשליחים מצאו עצמם מתגלגלים מטה, כך התקדמו להם לאט וכשהגיעו לפתח המערות - נוכחו לתדהמתם שאלה חסומות, סתומות, בלומות.
מיואשים התיישבו השליחים וחשבו מה לעשות...עוד הם מטכסים עצה והנה באים לפניהם נציגים מבוהלים של מישמרות הפחד, "כדאי לכם להתקפל" צווחו לעברם, "רעידות אדמה גרמו להתפרצות הר הגעש הפנימי, עוד מעט יתמלא המקום בלבה צהובה מתובלת בחיידקים עויינים.." נציגי משמרות הפחד לא נשארו להסביר, פנו לדרכם ההיסטרית לזרוע בהלה באיזורים אחרים והותירו את השליחים פעורי פה ועייפים...עייפים.
ובכן, הרוזן פחחחחד, אויבם המושבע של מר כוח הרצון ושל הגברת הישרדות, שהיה ידוע בתעלוליו הניבזיים ובווירטואוזיות שלו לצוץ משום מקום ולכשף את יריביו - הוא, הוא זה שקסם בכל הנוכחים שם באולם העין המזרחית. מבעוד מועד שלח את נציגיו ההיסטריים לזרוע בהלה ברחבי הממלכה כולה, הוא בכבודו, כיאה לרוזן משושלת פאניקה-קטסטרופאלית, הטריח את עצמו (ללא שום הזמנה) לאולם העין המזרחית הממלכתי.
אחרי שכישף את כל המכובדים והסיח את תשומת ליבו של הגברתן היחיד (מר כוח רצון שחירף נפשו בהגנה על המלך מחשבה...), פנה הרוזן פחחחחד לגברת מיקלעתה שמש כדי להטיל גם בה את אימתו... אך מה זה? מיקלעתה האמיצה נושפת להבות אש לעברו, מביטה לתוך עיניו מזרות האימה ו...אינה נחלשת?!
האוויר באולם העין המזרחית מתלהט, חם לו לרוזן פחחחחד והוא מתחיל להתאייד.
הגברת מיקלעתה אוחזת בידה את התרמיל הפתוח ולא מרפה. הרוזן פחחחחד מסיט מבטו אל התרמיל ולא מאמין...בשארית כוחותיו הוא מבין שהוא מפסיד במערכה מול....רוח רפאים....
רוח רפאים ורודה אדמדמה שמפיצה כזה חום ורוך... הרוזן פחחחחד לא עומד בזה ומחליט להעזר בתעלול ההעלמות המוכר - הוא כבר יחזור בכוחות מחודשים...כך הבטיח לעצמו ונמוג לתוך מערבולת צבעונית שכמעט שואבת לתוכה את כל האוויר החם שבאולם.
המלך מחשבה התעשת ראשון, הדף את מר כוח הרצון וניער את גיברת הישרדות מקיפאונה,
"אדוני..." התנשפה הישרדות, "מה איתך? אתה מכאיב לי.."
המלך מחשבה הבין שלהישרדות אין מושג מה ארע, לרגע כמעט השתכנע בעצמו שמדובר בתעתועי הדמיון (שלעיתים תוקפים את הממלכה מתהומות המוות...), אך כשראה את שר הבריאות שרוע מעולף כסמרטוט ממורטט - ואת מר כוח הרצון בוחן את שריריו ומרוצה מעצמו, ידע כי לא תעתועי דמיון ולא דימיונֱי תעתוע - הרוזן פחחחחד היה גם היה כאן וצריך לברר מייד ומהר כיצד זה קרה ומה גרם לו להעלם.
המלך מחשבה פנה אל זגוגיות החלון העצום של אולם העין המזרחית ובהה למרחקים.
עוד הוא בוהה והנה הצטמצמה ראייתו אל השתקפות דמותו הניבטת מתוך הזגוגית המלכותית.
המלך מחשבה - כאילו קפא על מקומו - מוקסם מהגילוי...מעולם לא הביט בעצמו, בו במקום החליט לחקור את הקסם.
מאחוריו, כל המכובדים מביטים בגבו...שותקים את שתיקתו...מצפים בדריכות להוראותיו, עדיין משיבים נפשם מתקרית הפחחחחד ההזוייה - כל אחד בדרכו הוא, אך כולם כאחד שותקים. וממתינים.
המראה שניגלה לעיני המלך מחשבה היה עגום...עיניו סרקו באיטיות את הדמות הנישקפת מזגוגית החלון - התעכבו ארוכות בכל נקודה ובכל חלק...
ובינתיים, ברחבי הממלכה העייפה, מתפשטת השמועה כאש בשדה קוצים, הכל רוגש בשקט, בייאוש, בתקווה, בכאב, בציפייה.
הלבה הרותחת שגלשה ממערות האוזן, חיממה את גיזרת הצפון כולו, השליחים האמיצים מצאו מחסה ברכס הגבוה של עצמות הלחי - כה קרובים לאולם העין המזרחית...וכה רחוקים, מצפים גם הם לנקודת זמן בלתי ידועה.
המלך מחשבה ראה הכל. רק את רוח הרפאים הסובבת באולם מסביבו - לא ראה.
הוא לא ראה את האודם המציף את האולם אך חש בחוֹם, וגם ברוֹך חש.
והתחושה העירה את תודעתו האחרת...
רוח הרפאים, שמצאה דרכה אל מחוץ לתרמיל (של מיקלעתה שמש האמיצה) בזמן שהרוזן פחחחחד הטיל כשפיו בכולם, עדיין מרחפת באולם היתה. מפזרת את חומה בעדינות, סובבת את כל הנוכחים, עוברת דרכם-בתוכם.
נכון, רוח הרפאים היא הדוכסית תחוּ-שה הראשונה, משושלת החושים הארכיטיפית רצפטוניה-טרנסמיטוריה שבממלכת סנסוריה.
הדוכסית המיוחסת ניקלעה לאיזור הריאות הירוקות מלווה במישלחת מכובדת - ושם, נפלה במלכודת הספיראלית של הלמות התוף-הצלעות ומשמרות הפחד, כל-כך הרבה זמן היתה כלואה...עד ששכחה ונישכחה, אבדה לעולמים והפכה לרוח רפאים...
הדוכסית המיוחסת תחו-שה, היתה בדרכה לכנס רב משתתפים, שהיה אמור להתקיים באולם העין המערבית שבצפון הממלכה. מלווה היתה במשלחת רמת מעלה שהיו בה נציגים נפוחי חשיבות:
פיית הקסם - אהבה, עם בנותיה הקסומות שימחה ופירגוניה.
המכשף כעס, עם עוזריו הנאמנים - מר קמט המכווץ ואדון יובש המתקלף.
הנסיכה שורש האדומה ומשרתיה הכתומים החרמנים.
איל התקשורת המפורסם מר גרון עמוק עם בנו השתקן - אף.אם. ג'וניור.
אכילס וגלוטאוס הגיבורים עם חבורת שרירנים.
האדונית סקפולה שהקיפה עצמה בארבע חוליות חוט-שדרה גרמיות.
כאמור, הוזמנו חברי המשלחת הנ"ל לכנס ראשון מסוגו בהסטוריה של הממלכה - כל המי ומי שהוזמנו אמרו לקשור קשר נגד המלך מחשבה ולהשיב את השילטון לנתינים.
מסתבר, שמצב החירום בממלכה הזניק משלחות כאלה לרוב, רובן נילכדו בדרך..._

_הדוכסית תחו-שה מממלכת סנסוריה הפעילה את מלוא כוחה הסנסורי, כדי לצאת מהתרמיל המעופש...וברגע שהצליחה, פרצה החוצה, משפריצה את עוצמותיה האדמדמות לכל עבר.
כעיוורת היתה בתחילה, וכשנרגעה מעט סרקה את מקום הימצאה וכמעט השחירה מגודל המעמד.
המלך מחשבה ופמלייתו המגוחכת ניצבו שם המומים. הדוכסית החושנית מייד לכדה את המלך מחשבה בקורי הסנסורים הכי עדינים שלה, והוא - מייד נישבה בקיסמה.
הוא נראה כמאזין לקולות בלתי נשמעים, רואה מראות בלתי נראים וחש...הוא חש.
המלך מחשבה חש את ליטופיה, מתמסר לפלירטוטה כל כולו.
והיא - מדברת אליו בשפתה...והוא מבין.
לפתע,
המלך מחשבה חש כאב, הוא חש אוהב, הוא נבהל, הוא לא מוותר, הוא חש שימחה, הוא גם קצת כועס, קצת עצוב, מתחשק לו...
לפתע מתחשק לו.
בכבדות הוא מסתובב אל הנוכחים.
ובלחש בלחש מתחיל לדבר אליהם:
..."מתחשק לי לפטר את כולכם," הוא לחש, "מתחשק לי להאשים אתכם בבגידה ולגרש אתכם מהממלכה, כל אחד מכם סיכן את הממלכה וכולכם ביחד גרמתם לירידה משמעותית באיכות החיים ובתפוקת התל"ג, הולכתם אותי שולל אחר מודיעין שיקרי ומיקסמי שווא והכי גרוע," - קולו של המלך התייצב ברוך מתון, "הכי גרוע - הנחתם לרוזן פחחחחד לחדור הנה, וברגע היה מדיח אותי...אותי מכס המלכות ומתיישב בו בקור רוחו."
המלך מחשבה שתק לזמן מה, ואז המשיך:
"אני המלך מחשבה" הוא הכריז, "ואני אינני פועל לפי חשק...אףףף-פעם. אבל, אני לומד ללמוד ממנו, מן החשק. והיום, היום למדתי שיעור חשוב," המלך מחשבה פנה אל מיקלעתה שמש שעמדה שם מוארת באור צהבהב שהאדים בזמן שכולם היפנו אליה מבטם.
"מיקלעתה יקרה" המלך אמר, "אני לא ממש יודע מה הבאת בתרמילך, אבל הגעתי למסקנה שאת ו...הדבר הזה שהיה שם בתרמיל, הכנעתם את הרוזן פחחחחד והעלמתם אותו...ולא רק זה, גם איכשהו השפעתם על כל הסובבים כאן את האור הזה האדום, וכעת...כעת אמרי דברייך, לפני שייעלם הקסם, כל עוד אני מבין את שפתך...מהרי מיקלעתה יקרה..." - קולו היה רווי תחינה
ומיקלעתה הזרימה אליו חום עוטף..."אדוני," היא לחשה, "אל תחשוש, הקסם הזה הוא אמת לאמיתה, ברגע שחשת...ברגע שהבנת...פתחת עצמך לתודעה האחרת...זו הדוכסית תחו-שה, אדוני, שהזכירה לך את חושי הממלכה שמעבירים מידע בזמן אמת ומתאמים בין משרד החוץ למשרד הפנים המדווחים ישירות אל השרים הבכירים בממלכה, המידע הזה אדוני, כבר זמן רב שאינו מגיע ליעדו, שחיקת האנטנטות אינה מדוּוָחת והדוכסית האומללה הייתה כלואה בין סורגי הצלעות זמן כה רב, וכמוה עוד רבים וטובים, מלח הארץ, פטריוטים נאמנים שנפלו קורבן לאימת משמרות הפחד ולמניפולציות האפלות של...גיברת הישרדות...אדוני, אני חוששת שהגיברת הישרדות עשתה יד אחת עם הרוזן פחחחחד, שניהם גייסו את שר הבריאות המושחת וביחד הביאו את הממלכה לאבדון." מיקלעתה דיברה מהר, כפי שציווה עליה המלך, דבריה חתכו את האוויר האדמדם שבאולם העין המזרחית._

_המלך מחשבה התיישב אט אט בכס מלכותו, הוא נראה כהוזה...ואכן הוא היה מאד מאד מרוכז, הוא כיוונן את כל כולו למאמץ הזיכרון, הוא הפעיל את מלוא כוחו המחשבתי לסריקה מדוקדקת בניסיון להיזכר.
המלך מחשבה האומלל, לא הצליח להיזכר בשום דבר מעבר למה שקרה רק לאחרונה, לכן, קם בנחישות מכיסאו והכריז:
אני מצווה על הוצאת צו מיידי ובהול - הממלכה מעתה בחופשת מנוחה, כל מי שעייף ינוח - עד הודעה חדשה.
צריך להרוויח זמן, ואין לנו זמן.
שיקום הממלכה דורש זמן כדי ללמוד את הנזקים שנגרמו ביסודיות, ועכשיו - השאירו אותי לבד וצאו לנוח, ניפגש כאן בעוד זמן וכל אחד ממכם נדרש להגיש דו"ח מפורט.
כך קבע ופרש לחדרו, שם, בחדר, ציווה על משרתו האישי רציו-לוגי, לקרוא אליו את מיקלעתה שמש, לשלוח את מר כוח הרצון אל איזור הריאות הירוקות כדי לשחרר את כל השבויים ולהסית את ווילונות העפעפיים כדי שיוכל לנוח._

_המלך מחשבה נשאר לבד. החדר הפרטי שלו עמוס בארונות כבדים ובתוכם מדפים ומגירות ניראות ונסתרות.
ברגע שמשרתו אץ למלא ההוראות, המלך מחשבה פנה בבהילות ופתח כל ארון וכל מגירה, המלך חיפש וחיפש, בלי לדעת מה בדיוק. בעודו עובר מדף-מדף, פותח מגירה ועוד אחת - מצא עצמו זוכר ונזכר... כל מדף וכל מגירה חשפו בפניו עוד צורת חשיבה...
היו שם, חשיבה אירגונית וחשיבה מעשית, חשיבה יצירתית כזו ואחרת, חשיבה לוּפית וחשיבה כפייתית ועוד ועוד...
כמו ב"אמוק" היה המלך, מחטט ומחפש, נזכר וממשיך הלאה, נובר בעימקי מגרותיו ולא מוצא מנוחה..._