[u]למה להוסיף רכז פירות טבעי?[/u]
וגם, רכז הפירות הוא לא טבעי. הוא מפוסטר. מה טבעי מלבשל פרי ולחמם אותו למאה מעלות (או קצת פחות)? לא רואה הבדל עקרוני בין זה לבין סוכר.

ולדעתי שייק זה פשרה. אין שום דבר טבעי בשייק. זו פשרה טובה, אבל ארוחה אמיתית עדיפה על זה. לאכול בסלט או ככה סתם את הפירות והירקות (או בכלל משהו אחר, למשל חביתה).

למה להוסיף רכז פירות טבעי?
לטעמנו תפוחים ואגסים טחונים בשייק זה מעולה, ובמיוחד עם קצת מיץ לימון טרי.

ועוד שניים קטנים:
מבחינת הקצב- באמת לנסות ולאמץ מתכון בריא אחד חדש לשבוע. אולי לקראת שבת...
ולא לוותר על שייק בריא בבוקר- שיכול להיות ממש פשוט ומבוסס על הרבה חסה, נבטי חמניה, תפוח ואגס- עם רכז תפוחים טבעי. אפשר להוסיף מיצי הדר, רימונים, פירות יער ועוד. וכבר "מתחילים את היום ברגל ימין..." לממהרות בבוקר- לשטוף את הירק יום קודם כמובן- ואז זה חמש דקות בבלנדר לטחון ולמזוג- ולצאת לדרך עם הכוס... בהצלחה!

בעניי יש כמה דגשים חשובים שחלקם כבר נאמרו:
עניין ההדרגתיות
עניין השמחה שקשור למציאת חלופות משמחות קצת פחות הודגש פה:
בעצם יש המון מתכונים של 2-10 דקות, שיכולים לספק חלופה לדברים לא בריאים.
וכשזה טעים וזמין- אוכלים את זה ולא את מה שמזיק שמראש כמובן לא נכנס הביתה... נאמר בחסידות שמוטב להוסיף אור מאשר להילחם בחושך....
יש עוגות בחושות של חמש דקות עבודה עם קמח כוסמין וקמח מלא שיוצאות חמימות ומפנקות מהתנור ושורדות נפלא הקפאה.
יש שוקולד קל להכנה על בסיס שמן קוקוס, קקאו ורכז תפוחים מאה אחוז טבעי שקונים בפחית.
יש מלא ממתיקים טבעיים כמו סטיוויה, סילאן מאה אחוז טבעי, סירופ מייפל ועוד- שגם איתם צריך לעבוד במינון מסויים.
יש גבינות עיזים וקרקרים בריאים וטעימים אפילו לקנות- ואפילו בכשרות מהודרת למי שזה מעניין אותה...:)
אפשר להכין ממרחי פסטו, זיתים, טחינה משגעים עם בלנדר טוב, וכל דבר שהיצירתיות השמחה שלנו יכולה לדמיין ולעשות.
זה בעצם סוג של משחק עם תוצאות כיפיות וטובות לחיך ולבריאות- אם ככה בוחרים להתייחס לזה...
אבל בגדול כשמוצאים את האיזון- וכן נותנים ל"נפש הבהמית" שקיימת בכל אחד מאיתנו על פי החסידות (לצד הנפש האלוקית כמובן)- את הצרכים שלה, אפשר למצוא דרך מאוזנת לחיות.
כמובן שיש תקופות של משמעת עצמית שבדרך כלל צריך מוטיבציה ספציפית לפחות אצלי כדי להצליח בהם- של ימים שלמים בלי חיטה וחלבון מן החי ורק על בסיס ירקות, קטניות וכו'- שנותנים לגוף מנוחה ואפשרויות מדהימות לריפוי עצמי - שאני באופן אישי עוד לא הצלחתי ליישם הרבה, אבל שומרת על אופטימיות.
השמחה גם מגיעה מהידיעה שאת חיה נכון, שאת מיטיבה עם עצמך ועם משפחתך וסביבתך, ושמתי לב שזה הולך מעולה גם עם הלך רוח נפשי רגוע, בוטח ושלוו יותר...

אז המון הצלחה לכולן!!!!
ומחכה לתגובות מהעתיד של 2017 תשע"ז, ערב הגאולה האמיתית והשלמה- כדברי הרבי מילובביץ' ונתחיל כבר עכשיו בגאולה פרטית של כל אחת ואחד....

יישר כוח על הרעיון. באמת צריך תמיכה אם כי אני רואה שהדף הזה ישן מאוד.... מקווה שכל הכותבות כאן כבר מזמן חיות על גרגירים וזרעונים והפכו להיות מלאכיות שזופות בריאות וחסונות...:)
ועכשיו ברצינות...

היי יול ו- [po]ה קטנטנה[/po], בהצלחה גם לכן.
בשמת, תודה רבה, כתבת יפה ומרגיש לי שגם נכון. ברור לי שאם אעבור לתזונה של
[u]המון ירקות (ירקות כוללים מה שקראת "עשבי תיבול", נבטים ועוד), פירות, חלבונים, אגוזים, קטניות, זרעונים (שומשום ומוצריו, גרעיני דלעת וחמניה, קינואה ועוד).[/u] ארגיש הרבה יותר טוב אך ההרגלים ההרגלים...
בינתיים אני מנסה להמשיך להקשיב לעצמי ולהוריד לאט לאט את הדברים המזיקים. הייתה תקופה שאכלתי רק פירות בבוקר וזה היה נעים, נראה לי שאחזור לזה ממחר ואבדוק איך זה.
@}

אוף, נתקע לי המחשב.
אני מנסה להעתיק:


[u]בבוקר אכלתי קערת ברנפלקס עם חלב (אני אוכלת את זה כל בוקר וזה עושה לי טוב)[/u]
אם זה עושה לך טוב, אז יופי.
בעיקרון, מדובר במזון מאוד מעובד ועם סוכר, בצירוף חלב ניגר. לא הכי בריא.

[u]לאחר כשעתיים וחצי אכלתי חצי מלון- טעים ומרווה[/u]
מעולה. אם כי, בעיקרון, הכי בריא להתחיל את הבוקר עם פירות, שאותם הכי טוב לאכול על קיבה ריקה. כשהם נאכלים אחרי משהו, הרבה פעמים הם יוצרים תסיסה מסוימת בקיבה, שלא תמיד יוצרת הרגשה נעימה.


[u]ובצהריים- איזה 4 כוסות קוסקוס מלא עם עדשים ועגבניות. זה היה אמור להספיק לי אבל התינוק ישן והרגשתי שמגיע לי לפנק את עצמי, אז במקום לקרוא ספר טוב, לרקוד, לגלוש באינטרנט, לישוון...אכלתי 2 פרוסות לחם מלא עם ריבה ופרוסת גבינה צהובה ו- 3 עוגיות קוואקר (עם דבש וסוכר חום).[/u]
ד"ר מרקולה טוען, שאם אחרי שאכלת משהו, דווקא מתעורר בך החשק למשהו פחמימתי ומתוק, סימן שמה שאכלת לא מתאים למבנה שלך.

לכל אחד צרכים תזונתיים קצת אחרים. יש טיפוס שצריך יותר חלבונים, ויש שיכול לאכול יותר דגנים, וכן הלאה. אני לא ממש מומחית בטיפוסים, ובטח שלא יודעת לזהות למי מתאים לאכול מה...
קוסקוס = חיטה.
החיטה חשודה. בעיקרון, לאנשים רבים לא מתאימים שום דגנים, והחיטה גרועה מכל הדגנים, כי היא הכי רחוקה בימינו מהחיטה המקורית הטבעית.
עדשים = יש אנשים שעדשים הם לא הקטנייה שמתאימה להם, אבל ממה שאכלת, זה הכי פחות חשוד. גם מפני שאת יהודייה (אני מניחה (-: ) ואנחנו אמורים להיות מותאמים לעדשים (אך לא לסויה, למשל, ולא כולנו סובלים פול).
עגבניות = מהירקות הסולניים (עגבניה, פלפל, חציל, תפ"א). לא מומלצים לכולם.
לפי תיאורך, משהו באוכל הזה גרם לך לחשק ללחם וריבה ועוגיות, יעני - פחמימות מתוקות...
כך החמרת את הרגישות לדגן. הוספת עוד חיטה ועוד סוכר ועוד מעובד, ואם הגבינה הצהובה היא משהו של תנובה ולא למשל גבינת עיזים אורגנית צהובה, אז זה אחד ממוצרי החלב המעובדים ביותר (כימיקלים וצבעים, בעיקר). בלגן בבטן.
לא מפליא שהרגשת רע.

הצירוף קוסקוס-עדשים-עגבניות לא טוב לך. זו המסקנה.
דחף אותך לאכול עוד דברים, שעוד יותר לא עשו לך טוב.

החשד הראשון שלי הוא בקוסקוס.
החשד השני שלי הוא שאת זקוקה ליותר חלבונים. נגיד, עדשים ועגבניות עם יותר ירקות ויותר חלבון (בשר, ביצה, משהו).
החשד השלישי - יכול להיות שכדאי לך לבדוק איך את מרגישה בימים שאת אוכלת דגנים בכלל וחיטה בפרט, לעומת ימים שאת לא נוגעת בשום דבר עם דגן. נגיד, המון ירקות (ירקות כוללים מה שקראת "עשבי תיבול", נבטים ועוד), פירות, חלבונים, אגוזים, קטניות, זרעונים (שומשום ומוצריו, גרעיני דלעת וחמניה, קינואה ועוד).
החשד הרביעי - מוצרי חלב. האם הם טובים לך? האם דווקא חלב ניגר וגבינה צהובה טובים לך? (שני המוצרים הכי פחות בריאים, אלא אם כן מדובר בגבינה צהובה אמיתית) מבין מוצרי החלב, אם את מאלה שמוצרי חלב לא מזיקים להם (מיעוט באוכלוסיה), אז הטובים יותר הם יוגורט, חמאה, שמנת, ואולי גבינה לבנה, בתנאי שהם טבעיים וללא סוכר, חומרים משמרים וכדומה.

אני יכולה להבטיח לך שלבד את לא...
פעם הייתי אוכלת בריא, ואז עברתי לעבודה שמחלקת ארוחות צהריים חינם, ופתאום התרגלתי כל כך לאכול את כל הזבל הזה שמגישים כאן, שהאוכל הטבעי והבריא כבר לא טעים לי.
עכשיו אני עוזבת את העבודה, ומנסה לחזור לאכול בריא, אבל כל פעם מחדש אני נכנעת בנקודות קטנות- שבסוף מצטברות וממש מכבידות על כל ההתנהלות של הגוף.
וחוץ ממה אוכלים, אני מנסה גם לשפר את האיך, ולהיגמל מהצורך הכפייתי שלי לעשות משהו תוך כדי האכילה, אבל אולי זה כבר ממש הרבה יותר מדי בבת אחת...

מזדהה.
גם אני מנסה להתמיד עם התזונה הבריאה והמאוזנת (והאמת, בין היתר גם למטרות דיאטה..) גם לי קורה הרבה פעמים שהיום מתחיל ממש טוב ובאיזשהו שלב חלה תפנית (נאלצת לאכול בחוץ, מוצאת את עצמי מנשנשת פתאום איזה שטות וכו') ואז כבר היום ממשיך עם הרבה פחות מוטיבציה ועם מחשבה - טוב ממחר... ובעיקר תחושה של באסה מעצמי.. איפה כוח הרצון שלי? למה הוא מתמוסס בכזאת קלות?

נשמע לי רעיון טוב לשתף ולעבור את התהליך יחד.
אשמח לשמוע עוד.. זה מעורר השראה.
(אם כי לגבי עצמי אני קצת ספקנית, אני מרגישה שאני צריכה טריגרים חזקים יותר בשביל להצליח ולהתמיד, אבל אולי אתבדה בהמשך..)

מאחלת לך יום קל, של בריאות ומודעות..(-:

טוב, אז בינתיים אני אמשיך עם עצמי, אני אשב לי כאן לבד בחושך (-;
אז אתמול ההחלטה להמשיך בריא עבדה דיי יפה- אחר הצהריים שתיתי תה ואכלתי עוגיה קטנטונת ובערב סלט ירקות גדול עם גבינה בולגרית.
מעניין איך יהיה היום.
מאחלת בריאות והקשבה לכולכם

הועבר מדף [po]מחפשת שותפים וירטואלים לאכילה בריאה[/po]

נמאס לי לאכול ככה, ללא הקשבה לעצמי, באופן שלא עושה לי טוב, נמאס!
אני קמה בבוקר רעננה וקלה אך בשלב כלשהו של היום (לדאבוני שלב מוקדם..) אני אוכלת הרבה ולא טוב, מרגישה כבדה ועייפה.
דווקא יש לי בסיס של אכילה דיי בריאה- פירות וירקות, קמח מלא, ביצים, חלב, קיטניות, הרבה עשבי תיבול, אגוזים.. אבל זה לא מספיק- אני אוכלת יותר מדי ותמיד מתגנב לו משהו לא בריא בלי ששמתי לב.. (-;
נשמע לכם מוכר?
אני מכריזה בזאת על תחילת פרויקט התמיכה הוירטואלי לאכילה נכונה. מחפשת שותפים אשר רוצים כמוני לאכול נכון (ועזבו אתכם מדיאטה לירידה במשקל- כבר השלמתי עם העובדה שאחרי לידות וכאחת שאוהבת לאכול אני אשה מלאה וזה בסדר לי. בעלי אוהב אותי וגם אני כבר מקבלת את עצמי אחרי שנים של חוסר קבלה, אך רוצה אנרגיה ובריאות.),
יחד (מרחוק אך עם כל הלב) ננסה לאכול נכון ונכתוב על זה כאן- איך מרגישים, מה אכלנו, תמיכה לאחרים, פעילות גופנית, קבלה של הגוף ועוד.
מה דעתכם?
|גזר|

מתחילה (בתקווה שיצטרפו..). אך חייבת להוסיף קודם שחשוב לדעתי שהדף יהיה ללא ביקורתיות- כזאת שהורסת (ורובן כאלו לטעמי..)
גם מי שלא אוכל או לא מתיימר לאכול "טבעי"- הייתי רוצה שכאן זה יהיה בסדר. כמובן שגם לאכול בריא זה יחסי אז תמיד אפשר יותר אבל גם מי שרק רוצה לשפר במעט אכילה מכל סוג שהיא מוזמן להצטרף (תמיד גם אפשר לאכול פחות טוב...)
בבוקר אכלתי קערת ברנפלקס עם חלב (אני אוכלת את זה כל בוקר וזה עושה לי טוב)
לאחר כשעתיים וחצי אכלתי חצי מלון- טעים ומרווה
ובצהריים- איזה 4 כוסות קוסקוס מלא עם עדשים ועגבניות. זה היה אמור להספיק לי אבל התינוק ישן והרגשתי שמגיע לי לפנק את עצמי, אז במקום לקרוא ספר טוב, לרקוד, לגלוש באינטרנט, לישוון...אכלתי 2 פרוסות לחם מלא עם ריבה ופרוסת גבינה צהובה ו- 3 עוגיות קוואקר (עם דבש וסוכר חום).
כבדות, מלאות יתר, המצב רוח יורד..
והגעתי לכתוב כאן בתקווה להקשיב לעצמי עם הרעב הבא.

אולי תסכימי לחלוק כמה מתכונים לסלטים מבושלים? נשמע מסקרן.

@}

עברו 3שבועות, הקילוגרמים יורדים, הורדתי עכשיו את מה שהעליתי ב-15 החודשים האחרונים, עכשיו למעשה מתחיל המבחן האמיתי, יש נפילות קטנות, אתמול שתיתי רק ליטר וחצי מים, אבל אין מה להגיד, אני מרגישה את החוסר של הליטר וחצי שלא שתיתי, דגים- אני לא מצליחה להגיע לדגי ים , אז בינתיים מתפשרת על דגי ברכה, לא נוגעת בחיטה לסוגיה,אבל עדיין חסר לי הגיוון בסלטים המבושלים. מגוונת בבוקר, ירקות חיים, אבוקדו, בצוהריים אורז או קוסקוס עם סלט מבושל, ובערב, שוב פריכיות עם סלט מבושל , (פעמיים דג בצהריים) בשבת חוטאת עם ביצה, בסך הכל די מרוצה מעצמי, אבל עדיין לא התחלתי ללכת, ולא בולעת שמן זית חוץ מאשר בסלט.
אולי בעדכון הבא.

טוב, להלן הדיווח משדה המערכה: ביום ראשון התחלתי תפריט אנרגטי מלא, לא ידעתי שאחרי כל 1\2 ליטר מים אצטרך לשירותים, אז כמות הכניסה לשירותים עלתה מ-2-3 ל8-9 את הסלטים שהכנתי ביום שישי לשבוע, גמרו יחד איתי הילדים בשבת, (זה לעניין הכנסת המשפחה לתזונה בריאה) הם אף פעם לא נגעו בירקות מבושלים, אז למה עכשיו זה נעשה תמיד כשאני צריכה את הסלטים??? ): חלילה , אני שמחה שהם מצטרפים , אבל הם אוכלים גם מזה... וגם מזה אני אוכלת רק מזה... (: , חברות לצוות בעבודה פקחו אומנם עיניים גדולות ולא האמינו שבמו ידי הכנתי סלטים ועוד כאלה טעימים.... עד כאן הפאן עכשיו לקושי: א- לתכנן ולהכין כל ערב מה אני אוכלת מחר, ב- הצורך לבשל כל דבר בלי יכולת הנהדרת פשוט לקטוף את המוצר מהמדף בסופר בלי צורך לבשל, ג- לקנות בסופר בלי להינות משקית שוקו של פינוק או בורקס חם מהמעדניה, ד- הגמילה מהקופאין , לרדת מ-8 נס קפה ל-2 לא היה אנושי בעיני , אבל בינתיים אני לא חוטאת (3 ימים), על מה צריך עוד לעבוד : להתחיל ללכת 20 דקות ביום ולעלות ב ה ד ר ג ה ל40 דקות, לשתות 2 כפות שמן זית על הבוקר, לא לדאוג מה יהיה ואם אני אחזיק מעמד, להכניס לעצמי לראש שזו לא דיאטה אלה דרך חיים לדעת לסרב בנימוס לתקרובת בלי לספר לחצי עולם את קורותיך...,
אני חושבת שזה מספיק להערב, אני לוקחת אחריות על חיי ועל בריאותי- אז שיהי לכם ערב מלא אור.

גם אצלנו היה קשה מאוד לשנות הרגלים ועדיין שואפת להחכים ולשפר וללמד גם את בעלי ולגרום לו יותר למודעות ורצון לאכול מזין יותר. אצלי המודעות החלה ב2001 כשלקחתי קורס תזונה בסיסי ברידמן. המורה היתה תזונאית ונטורפטית ובעלת השפעה רבה וגם נראתה קורנת ובריאה שהושפעתי יותר מקסמיה מעבר לרצון הטוב. חתכתי מיידית מקולה, נס קפה וציפס שהיו הגרועים מכל בעיני. בהמשך בהדרגה הפסקתי לטגן כמעט לחלוטין ובאתי מבית שאוהב לטגן. הייתי גם צריכה להשפיע על אמא שלי לשנות כדי שאוכל אצלה יותר בריא כשבאה לשבת. בעלי שבזמנו היה חבר שלי ניזון לרוב מסלטים ומעובדים קנויים, מיצים ממותקים, שווארמות ופסטרמות קנויות ועוד מבחוץ, מקדונלד וכמעט ולא ניזון ממזון ביתי כי לא רגיל מהבית לאמא מבשלת וגם מאוד בררן באוכל. היה לי קשה מאוד לראות את זה במיוחד שהתחלתי בצעדים גדולים לשינוי ובקפיצות מהירות. בהתחלה הגבתי בצורה לא נעימה והרגשתי שמאלצת אותו והתווכחנו הרבה. אני טענתי שרוצה לעזור לו ודואגת לו, הוא רצה לחיות ושלא הציק לו ואהיה פאנטית. עם הזמן וההרצאות שדפקתי לו חלו שינויים רבים גם אצלו. קולה לא נכנסת הביתה ואלון שותה במקום כשקונה שניצל במקדונלד במקום בורגר ענבים. בבית לרוב שותים מים וכבר התרגל ואפילו שכח שלא אהב. פסטרמה כבר שנה לא ראיתי במקרר וזה כבר אחרי שאני הרמתי ידיים מלהעיר על כמה זה נורא בסוף זה בא לבד. התחלתי בבישול דברים פשוטים לעצמי ולו אך היה כל כך בררן שהמשכתי להכין רק לעצמי, וגיליתי שיש לו ידיים טובות לבשל בעצמו כשרוצה ועכשיו אנחנו מכינים פה ושם דברים לשנינו. עם הזמן וכמובן גם בעקבות חפירות נוספות שלי על חומרים משמרים ותוספות ועל בדיקת המרכיבים, מלא וגם אורגני. גם בעלי שמתוך אילוץ בתחילה היום מודע יותר ורוצה וגם שיפר הרבה מהצרכים וגם מודה לי על כך. עדיין יש דברים שקשה לוותר או לשפר אך עדיף להפחית מאשר לא בכלל.

סליחה על האורך פשוט מבינה את מה שאת עוברת עכשיו. זה תהליך ארוך מאוד במיוחד כשיש מעורבים איתך.

[u]אני יוצאת למלחמה עם הרבה ירקות, והרבה הרבה מים, ועוד קצת[/u]
צאי לקרב ובהצלחה! ואם אפשר, ספרי תוך כדי, שנדע אם להתחיל גם כן, ואיך...

משהו שעלה מתוך מה שכתבת ואולי יושב בבסיס הקושי להתמיד - כתבת "אני יוצאת למלחמה",
מלחמה זה משהו אינטנסיבי,אלים,אגרסיבי, קצר טווח וממוקד מטרה/השגה,עם קורבנות וסכנות וקשיים , נסי למצוא מילה תהליכית יותר, מלוות חיים, נעימה, זורמת...
אולי זה ישפיע על הגישה שעומדת בבסיס האמירה שלך "לצאת למלחמה"

זהו? מחודש 10 אף אחד לא התחיל לשמור על בריאות המזון שהוא מכניס לפה?
טוב, אני אתחיל בתקווה שמשיכו אחרי, 38+ שנה שאני אוכלת אוכל לא בריא ,עם הפסקה קטנה של 3 חודשים..... נשארה קצת מודעות, אבל לא יותר מזה. אז זהו אני יוצאת לדרך. תפריט אנרגטי קוראים לזה... אני יוצאת למלחמה עם הרבה ירקות, והרבה הרבה מים, ועוד קצת, אני שרק כדי לא לבשל הייתי מסתפקת בלחם, מרגרינה וזיתים, והייתי מאושרת, אבל מסתבר שהגוף שלי לא כל-כך מרוצה, ויש לי תמיד את כל התירוצים שבעולם למה לא לשמור...אבל נראה שהגיעו מים עד נפש , הצרה שהפזמון הזה נשמר מוכר האם הפעם יהיה לי את הכוח להתמיד???

היי , יש למישהי רעינות לתפריטים שבועיים בריאים ומזינים ?

מסכימה עם הגבירה בחום, גם בקשר לאורז הבסמתי וגם בכלל
גם אני נכוויתי מאורז מלא גרוע, או שהוכן בצורה גרועה, וכרגע לא בא לי לטעום את זה בכלל, אני נותנת לעצמי כמה שנים להרגע.. :-)
ובנתיים מבשלת לבני ביתי אורז לבן שלא מעורר התנגדות אצל אף אחד, ולכן אפשר לעבור לחזיתות אחרות למשל כמעט כל מצרכי היסוד אורגניים, בלי מוצרים מוכנים וכולי, הרוטב והסלט שבאים עם האורז- הם הענין... קינואה אגב מעולה בטאבולה (יש מתכונים באתר)
לאחרונה הפסקנו כמעט כולנו לשתות מתוק, אפילו האיש שקרוע על כל-מה-שלא-בריא-בעיקר-בשר-ונשנושים-בלילה
הלכתי על תסריט ריאלי- הוא הרי לא יפסיק לאכול בלילה (עסוק ביום) ולא יפסיק לאהוב זבל, אז התחלנו בלהוריד שתיה מתוקה, לא כולל סוכר בקפה, מה לעשות. (וזה אחרי יותר משנתיים יחד שבהן אני מופת התאפקות ואי-כפיה-של-דעתי-קולה-זה-זבל-על-הסביבה...) וזה עובד טפו טפו, ולהפתעתי זה סחף עוד כמה אנשים סביב השולחן... (שימו לב להסכם הבא- אם אתה חיב להתאוורר מהמשרד וללכת לקיוסק לקנות משהו לשתות קנה סודה! או מים מינרלים. קסם!)

דווקא לבשל לצמחונים זה בעייתי לי, כי אין לי אפשרות להשיג תחליפי בשר אורגניים או זולים, אז דגים ונקניקיות צמחוניות? טעים אך מלא בזבל. יש גבול לכמות הקטניות שאפשר להגיש כשהאחרים סביב מקבלים סטייק. (בשר אורגני זול ואיכותי משיגה בשפע).
עוד בעיה- לא סובלת כוסמת. ניסיתי. לא יכולה להריח את זה

[u]יותר קל לי להוסיף דברים מאשר לגרוע[/u] אני כל כך מסכימה! ואז גם כל הגישה הופכת מגישה של מניעה והתנזרות, לגישה של נתינה לגוף. לומדים לאהוב את זה, אני מוצאת את עצמי מחכה בקוצר רוח לארוחה הבריאה שלי עם האורז המלא והירקות.
הערה בקשר לאורז מלא: לדעתי זה דבר נפלא. אילו אני אייל שני הייתי אומרת שיש לו טעמים אגוזיים וחמאתיים.
יש דברים שאפשר להחליף בלי שירגישו בכלל (לא במובן של "לעבוד עליהם", אלא שהם לא ירגישו שמונעים מהם משהו). למשל, לעבור לשמן זית, לערבב קמח מלא עם רגיל, סוכר חום במקום לבן, אורגני איפה שאפשר.
אני עברתי תהליך בעצמי, ורציתי שהילדים יעברו אותו בקצב שלהם, בלי ללחוץ ולהכריח. אבל לפעמים אני מרגישה שאני פשוט לא יכולה. למשל, כשהם אוכלים "כריות" או "שוגי", רק הריח של זה עושה לי רע. חיכיתי בסבלנות שהם ירדו מזה בעצמם, אבל בסופו של דבר גיליתי שאני נותנת להם לאכול את זה ואז מתעצבנת ורוטנת. ואז החלטתי, ולו בשביל שלוות הנפש, שאני לא קונה את זה יותר, ושהם מוזמנים לבחור דגני בוקר אורגניים על-פי רצונם. זה פחות מתוק להם, אז הם מוסיפים סוכר, ועם זה אני חיה בסדר בינתיים. מקוה שעם הזמן הם יחליפו את הסוכר (החום כמובן) בפרי, ואחר-כך את הגורילה-מאנץ' ודומיו במשהו אחר. אבל בינתיים אני רגועה.

גם אני מסכימה שהמפתח להצלחה הוא ה [b]קצב - לאט-לאט![/b]
למשל, תתחילי לקנות פחות חטיפים ודברים "רעים" ממש לאט. בלי שזה מורגש.
אחד החוקים העוזרים מאד: [b]מה שאת לא רוצה שיאכלו, אל תכניסי הביתה[/b] . אז אם את קונה עוגיות מחנויות הטבע, שהם הרע במיעוטו, אלה העוגיות שיאכלו.
אצלי כשמתחשק משהו מתוק יש פירות יבשים או טחינה מתוקה שאני עושה (טחינה-מים-דבש/סילאן) ולפעמים עוגיות מחנות טבע או כאלה שאני אופה לבד. זהו. אין משהו אחר.
אלה האופציות. לפעמים אני בעצמי מקללת את עצמי כי נורא מתחשק לי איזה משהו שוקולדי אבל אין וזהו.
אפרופו שוקולד - עדיף את המריר ולא את הרגיל (של ורד הגליל מעולה).

וגם - זה לא הכל או כלום. זה לא או שאוכלים הכל בריא ומלא ולא מעובד או שאוכלים רק תעשייתי, ריק וחטיפי. יש המון באמצע. לאט לאט לעבור מצד אחד לצד השני.
תשאירי את בית המשפט מחוץ לבית. עדיף מעט מאשר בכלל לא.

אגב, גם אני לא מכינה אורז מלא....
אבל - אורז בסמטי לבן, הוא דרגה אחת לפני המלא (לדברי הנטורופתית שלי) ועכשיו אני עומדת לנסות אורז בסמטי מלא שהבנתי שהוא ממש טעים בשונה מהרגיל (שגם הוא די טעים ולמדתי להכין אותו טוב, רק שהוא לא מזכיר לי אורז...(-:)
מה שרציתי לומר, שבמעבר לאוכל בריא לא חייבים לעבור ישר להארד קור, ולתת לאדם שנרתע מבריאות קינואה, שהטעם שלה מאוד מעודן ואנשים שרגילים לאוכל מתובל לא מתרשמים ממנה בכלל. גם פה, יש דרכים להערים על האוייב. למשל אצלי הבסתי אותו עם בצל ירוק וגזר מטוגנים, רוטב טריאקי וסויה. הסיר חוסל, מייד אחרי המשפט: אוףף, קינואה, אני לא אוהב...
ושוב, לא חייבים ללכת עד לשם, כי דגנים מלאים הם קשים לחיך שאוהבת ג'אנק פוד. אבל כן אפשר לחסל את אבקות המרק והמרגרינות, והתרכיזים האיומים. ביסלי, ושאר מוצרים תעשייתיים, שהם האיומים באמת....
בקיצור יש שיטות ודרכים בטוחות להתחיל מבלי ליצור מרד (-:

עוד משהו: אני עכשיו קוראת הרבה בדפים של [po]with passion[/po] השאלה היא איך משלבים את זה..

שלום [po]כוכב נגה[/po] אני עם [po]הגבירה בחום[/po] כך גם מנסיוני שלי עם בני הבית השונים, אורחים וכו' פשוט לא לדבר על זה.
את לא צריכה לדווח שהבראוניז הוא מקמח מלא זהפשוט ככה וזהו- אנחנו עדיין נחשבים לאלופי המשפחהבנושא והעוגיות שלנו תמיד מתחסלות!
אז נכון, בעלי עדיין טוען שלקינואה אין טעם ואורז מלא לא יוצא לי טעים אם אני עושה אותו רק עם מים כמו אורז לבן של חולים. אבל השינוי שעברנו דרסטי!
אגב הסוכר הלבן בבית משמש אצלנו רק לקפה שלו וכמה פעמים כשהכנתי לשנינו התבלתבלתי ושמתי חום, לא נשמעו תלונות..
שיהיה ברור אני לא אומרת לך לעבוד עליו אלא פשוט לבשל ככה וזהו. אצלנו עכשיו זו גאווה שככה אוכלים ,אפילו אחי הבררן עד מאוד אכל אצלנו ארוחת שבת ולא נשמעו הערות זה האורז שהוגש וזהו, בלי הסברים והתנצלויות.
בהצלחה!

אילה, תני [b]לי[/b] את המתכון ואני אנסה אותו עליו לשבת,
מצד שני, עוגות זה העונג שבת שלי יותר מאשר שלו.
אבל בכל אופן, מה המתכון? |עוגה|

אורז מלא עם קטשופ עדיף על אורז ריק עם קטשופ:-)
לגבי השינויים שצריך לעשות אני מצאתי לעצמי שיותר קל לי להוסיף דברים מאשר לגרוע אין אסור אבל יש יותר עדיף או יותר משתלם
לדוגמא אני הוספתי ירקות הוספתי המון עישבי תיבול הוספתי תבשילים עם דברים בריאים (קינואה אורז חום) הכנתי לבד גרנולה(שלפני כן לא היייתה)
קשה להוריד את הממתקים והממלחים והחטיפים אבל ככל שמוסיפים דברים בריאים נהיה פחות מקום עבור הרעים . אבל אכן תהליך ארוך לעבור וצריך לצעוד בו בצעדי תינוק .
חוץ מזה אני אתן לבעלך חתיכת עוגת דלעת והוא ירצה את המתכון להכין בעצמו :-)

\-:

טוב, יש דברים שאפילו אני כבר מזמן לא -
אבקת מרק (היום אם במקרה טועמת מרק עם אבקה זה ממש מגעיל),
וגם מרגרינה לא נכנסת למקרר או לשום מקום אחר (למרות שנשנושים קנויים זה עדיין חזק)
תודה על כל העצות, אני אתחיל לאט לאט.
קודם כל יותר דגנים מלאים - מסכן בעלי אוהב רק אורז לבן פרסי...
ולא, באמת הוא לא טועם אוכל בריא שאני עושה (כמו קינואה או אורז מלא) ורק מלראות את זה יודע שהוא לא אוהב את זה.
אם הוא ממש רעב הוא לוקח ביס , עושה פרצוף, ובסוף עושה לעצמו פיתה לבנה עם גבינה מלוחה או משהו כזה.
אבל באמת , מה אכפת לי מה הוא אוכל, זה כנראה כמו שהילה כתבה גם הרבה בעיה של אגו שלי, ועצלנות- אם הוא היה רוצה כמוני, אז העבודה שלי היתה קצת יותר קלה, לא?
בכל אופן היום בישלתי אורז מלא, הילדים אכלו אחרי שהרשיתי להם לשים קטשופ. \ - :

ואם מוסיפים חוואיג' -בכלל שוכחים שפעם השתמשנו באבקת מרק :-)

[po]דנ דוש[/po], מונסודיום גלוטמט (-:
אני לא יודעת, לי השינוי בכלל לא היה קשה, וכמובן גם לא בא בבת אחת, אלא התעורר לאט לאט מתוך סקרנות וחקירה. ניסוי ותהיה. והאמת שאצלי, ברגע שאני מגלה שבמזון מסויים יש מרכיבים מזיקים הוא באופן פתאומי הופך ללא טעים בעיניי... כך שבכל זאת הרבה מאוד הוא בראש, לטוב ולרע. אבל השאר קורה בפועל בגוף ובתחושת החיוניות שמתחילה לתפוס מקום מרכזי בחיים...
להרבה דברים יש היום חלופות בריאות, למשל יש אבקות מרק אורגניות ומאז שיש לי אותן אני מוצאת עצמי בכלל לא משתמשת בהן - פשוט ממליחה במקום עם מלח ים... ונותנת לטעמים של הירקות לצאת החוצה במקום לסתום את הכל עם טעם של אבקת מרק...
בכל אופן [po]דנ דוש[/po], כל הכבוד על המודעות והרצון לשפר ולשנות. ולאט לאט, עם השינוי שמתחיל להתעורר בהרגשה הכללית בא גם החשק לדעת יותר ולנסות דברים חדשים
בהצלחה (-:

אצלנו זה להפך, הבעל נוטה לבריא ואני מקלקלת, המצחיק שדווקא טעים לי לחם מלא, וסוגים ספצפיים מועטים של ירקות, אבל השינוי,גם שהוא מתחיל בצעד הראשון, כל-כך קשה ואל תגידו לי שהכל בראש, רק דבר "פעוט" כמו לשתות מים במקום מתוק או נס-קפה(טעם החיים!!!) , משתדלת לקנות בלי סודיום גלוטומט,(ככה כותבים?) אבקת מרק,וביצים אורגניות מהישוב איתמר, בלי צבעי מאכל..., בלי חומרים משמרים ,אבל הכל נורא לאט, ואני אוהבת לאכול, ושונאת לבשל!!!!!,

שאלה- למה טיגון כל-כך גרוע? אי אפשר לטגן בשמן קנולה, תירס שמן זית? כמובן שאני לא מתכוונת לציפס ודומיהם,

ואם את רוצה מתכונים, כנסי לאתר http://www.natshare.co.il שזה אתר חדש שאני וחבריי ללימודים פתחנו ויש שם מתכונים למזון טבעי (ועוד דברים מעניינים) או שתשלחי לי מייל ואשלח לך. [email protected]

נגה-
בעלי אמנם לא בררן גדול באוכל, אבל לפני כשבועיים הוא ביקש ממני להכין לו 'תפריט'. (אני לומדת נטורופתיה). לפני כמה ימים הוא בא אלי ובפליאה אמר שהוא מרגיש ממש מצויין, קליל והמצב רוח שלו הרבה יותר טוב... אז אל תכיני לו תפריט, פשוט תבשלי לו אוכל מלא וטעים, בלי טיגונים (לדעתי בהתחלה כן מתובל, ואל תפחיתי במלח על ההתחלה, כי זה ירגיש לכם קצת תפל, אז לאט לאט תורידי בכמויות) ועם המון ירקות. והילדים- יתרגלו, גם אם יתלוננו ויסרבו לאכול בהתחלה...
בהצלחה וכל הכבוד על ההחלטה!!

מה לא ידעת: [po]גברים לא אוהבים אוכל בריא[/po] !!

הי כוכב נוגה
גם אצלנו היו בהתחלה ויכוחים בסוגיה הזו, כל דבר שמראש הוגדר כבריא מייד סומן והוגדר כלא טעים. אם רק הייתי רומזת את השורש ב.ר.א כבר היתה מסתמנת איזושהי עווית בקצה הפה של בנזוגי. וככל שחקרתי בעניין עם זוגות חברים שלנו, גיליתי שגם שם יש לגברים איזו מן בעיה (פסיכולוגית) ובה כל מה שמסווג בריא הוא בהכרח לא טעים, שייך לאיזה זן נדיר של קבוצת אנשים "מטורפת" שמונעת מעצמה את תענוגות החיים (סוכר וקמח לבנים, אוכל לא מטוגן, חטיפים, ממתקים - כל אלה היום לא נכנסים אלינו הביתה (-:)
וכך, כמו שכבר יעצו לך כאן למעלה, החלטתי שאני לוקחת את המושכות והתחלתי לקנות ולהכין דברים בריאים. לא שאלתי, לא התייעצתי. מכיוון שאני זו שמבשלת ואוהבת לבשל בבית, זה האוכל שהיה. כמובן שזה גם היה לו מאוד טעים. פשוט את ההקדמה של השאלה או ההכרזה שאני הולכת להכין אוכל בריא, חסכתי.
מה שקרה עם הזמן, הוא שפשוט הדבקתי אותו ב"מחלה" שלי. התחלתי לאפות לבד לחמים בבית מקמח מלא וכמובן שאין כמו לחם ביתי, עשיתי גלידה מפירות קפואים והוא ליקק את האצבעות. הפסטות הפכו מלאות, ובתוך רוטב טעים, צבען הכהה לא הפריע לו ומה לעשות - כשהגוף מקבל דרך קבע אוכל מזין ובריא הוא מתרגל לטוב ואפילו אנשי הג'אנק הפוד המושבעים מרגישים כשההתנהלות שלהם קלה, היציאות סדירות, אין גזים, בחילות, צרבות... השינה טובה יותר, עור הפנים חלק, והחיים באופן כללי הופכים נעימים יותר - כך שהיום אם במקרה הוא נקלע לאיזה מקום שמגיש לו אוכל מטוגן או איזה עוגיה תעשייתית הוא מעוות את פניו ומסרב לאכול אותם....
מעבר לזה גם היתרון הכלכלי מאוד קסם לו. המון דברים יורדים מרשימת הקניות כשאפשר לעשות אותם בבית לבד: גרנולה, לחם, עוגיות, גלידה, בורקס - הכל דברים שברגע שמכינים אותם לבד הם פשוט טעימים הרבה יותר ולא בא לחזור יותר אחורה (אפילו לאדם שפעם מקדונלדס היה כל עולמו הקולינרי..(-:)
זה לא אומר שאנחנו לא הולכים לפעמים וקונים גלידה משובחת ומושחתת, אבל הרבה פחות, וכשאנחנו קונים בחוץ דברים בגלל שלא הספקתי להכין אותם ביום מסויים בבית, נשמעות תגובות כמו: "מתי תכיני לנו שוב...?"
וכמו שכבר אמרו לך, נסי להחליט מה את עושה עבור עצמך. רוב הסיכויים שהוא יאכל את מה שתבשלי, כי רוב הסיכויים שזה פשוט יהיה טעים.
נסי באמת לחשוב בצעדים קטנים, ותראי שעצם עשיית הצעד הקטן ביותר נותן הרגשה מאוד טובה של עשיית דבר טוב בשביל עצמך
ואם תרצי טיפים או רעיונות להתחיל בהם אשמח לתת.
צ'או בינתיים
@}

אני גם חושבת, ככל שזה מתסכל לעתים, שצריך להתחיל לאט לאט. במיוחד אם בן-זוגך לא משתף פעולה. בהנחה שאת, כמו רוב אנשים, אחראית פחות-או-יותר על התזונה בבית, את יכולה להקנות הרגלים לאט לאט. למשל, בשלב ראשון, להחליף אורז לבן באורז מלא. פסטה מקמח לבנה בפסטה מקמח מלא. להוסיף קטניות לתפריט.
אני יכולה להעיד שאצלנו, המחשבה "אני רוצה שנאכל בריא" עלתה לראשונה כשבכורי התחיל לאכול מוצקים,לפני 4 שנים. גם אני חשבתי שבן-לילה נתחיל לאכול בריא, וזה ממש לא היה ככה, ועדיין יש לנו כברת דרך לעבור, ואני די בטוחה שבעוד 5 שנים נאכל בריא יותר מהיום.

את יכולה לתת דוגמא מהתפריט?

מה יקרה אם לא תדוני עם בעלך על זה אלה פשוט תקני ותכיני אוכל מזין בריא וטעים אולי אם תוציאו את הויכוח מזה (ובעקבות זה גם את האגו) תגלו שגם יותר טעים...
בנוסף אני מסכימה שזה לא צריך להיעשות בבת אחת אלה בהדרגתיות.
אני גיליתי שאם אני לא קונה ממתקים אז... אני לא אוכלת אותם!!! שזה נשמע ברור מאליו אבל ממש לא!
אם לא מוציאים כסף על ממתקים ועל אוכל מעובד אפשר להשקיע אותו במזון בריא יותר.
כשהיינו אוכלים זבל היינו מוציאים בחודש 1500 ש"ח במכולת והיינו זוג וזה היה לפני שנים עכשיו אנחנו מוציאים אותו דבר ויש גם ילד והמחירים עלו בכמה אחוזים אז זה גם שיקול.
יש ספר שקניתי לא מזמן עם תפריט ל10 ימים מלא!!! מעולה כולל הסברים על תזונה הוא נקרא: ילדים עמידים הדרך לגדל ילדים בריאים וחסינים בפני מחלות של ד"ר ג'ואל פורמן, ממליצה עליו בחום אבל אל תביאי לבעלך לקרוא בו תקראי בו את ותתחילי לאט לשנות הרגלי אכילה בעלך יבוא בעקבותיך תאמיני לי זה יכול לקחת גם שנה ואף יותר אבל יקרה את צריכה להתמיד.
למה את צריכה מתוק? איפה המתיקות של חייך? תעבדי על זה ותוכלי לאט להיגמל ממתוקים וגם במתוקים יש מעולים ולא מזיקים כמו סוכר לבן... תמרים חלבה עוגיות תוצרת בית מקמח מלא סוכר חום וגם קצת שוקולד צ'יפס(לא חייבים להתנזר לחלוטין).
את יכולה לגרום לבעלך "להתמכר" לאוכל טרי ומבושל על ידך הוא עוד עלול להפתיע אותך!!!
טוב יצא קצת ארוך ...סליחה!

לגבי הקושי מול הבעל - לדעתי יש לשחרר אותו לחיות את חייו כפי שהוא מבין, ומתוך כך הוא יפרגן גם לך את השינוי שאת מבקשת לעבור בעצמך. אפשר לחיות בבית אחד ולא לאכול את אותו האוכל. אם חשוב לכם בארוחה מסוימת לאכול את אותו האוכל, סכמו על תפריט שיהיה מקובל על שניכם. לגבי הילדים, שווה לשבת ולהחליט, מתוך דיאלוג. ואת בואי לדיאלוג מתוך הבנה שהוא אבא שלהם, וגם לו יש מילה באופן גידולם. חישבי מה את בשום אופן לא מוכנה שייכנס הביתה, ומה את מוכנה להתפשר, ותתחילו משם.
את הגעת לצורך בשינוי הזה אחרי דרך ארוכה (מן הסתם) שעברת. אחרת לא היית מבקשת את השינוי.
לכל אחד יש את הדרך שלו, ואת לא יכולה לאלץ אדם אחר להצטרף לשינוי שלך מבלי שזה מתאים לו.
שיעור בסובלנות.

ועוד עצה, בסיטואציה הזאת, טוב לא לראות את המזונות ה'ריקים' או המזיקים כאויבי האנושות. אם הילדים אוכלים פתיתים עם קטשופ ונקניקיות, נניח, עדיף לשמוח בשמחת אכילתם, ולא לקלקל לכולם את התיאבון במבטים מרירים ובחוסר נחת. חפשי ביצירתיות איפה תוכלי לשלב, לאט לאט, סוגי אוכל מזינים יותר, בלי לעלות על בריקדות.

תראי
נשארו לך <לפחות> כמה עשרות טובות של שנים לחיות. אין סיבה לעשות את השינוי במכה. זאת כל התורה מבחינתי.
ובאופן קצת יותר פראקטי:
נקבי ברשימה של צעדים קטנים וחשובים, מייני אותם לפי הסדר שבו את רוצה להתחיל להתמיע אותם, ותתחילי להתמיע אותם לאט לאט, בקצב של צעד אחד בחודש (אפשר יותר מהר אם את מרגישה חזקה מספיק, אבל לא חייבים).
צעדים לדוגמא:
רק דגנים מלאים
בלי טיגון
להפחית שימוש במלח
להפחית מזון מעובד קנוי (כמו שניצלים מוכנים), וספציפית מוצרים שמכילים שומנים מוקשים
להוסיף הרבה ירוק לתזונה
בלי חימום של שומן או שמן בשום צורה שהיא (הרחבה של "בלי טיגון")
להפסיק לחלוטין עם מוצרי חלב (דעתי האישית, לא חייבת להסכים איתי)

אפשר להמציא רשימה קצת יותר מוצלחת ממה שהעליתי פה על קצה המזלג.
העניין הוא כזה - אם יש לך רשימה של 6 צעדים, הרי יש לך יעד לחצי שנה. אם יש לך רשימה של 12 צעדים, יש לך יעד לשנה.
קלי קלות, לא?

טוב, אז אחרי זמן לא מועט שאני משוטטת פה באתר המחמם-לב הזה, החלטתי לפתוח נושא אישי ומעיק. ואני מקווה שאוכל לקבל תמיכה ואולי כמה עצות מחכימות ומועילות.
כבר הרבה זמן שאני מאד רוצה לעבור לתזונה בריאה, וממש ממש קשה לי. אני מרגישה את הצורך הזה כבר גם ממש פיזית, כלומר בעיה בריאותית ,אמנם לא חמורה אך ממש לא זניחה. אבל הקושי האישי שלי הוא התאווה הגדולה שלי לאוכל "טעים" (מתובל מאד, וגם פשוט לא בריא, ממתקים וכו'), ועוד הרגלים לא בריאים שלא ממש נראה לי לפרט כאן, אבל גם כן מפריעים לתזונה מאוזנת ובריאה. עכשיו, בנוסף לקושי האישי שלי יש לי קושי עם הבנזוג, שאיתו התחתנתי לפני שהשכלתי לעשות את השינוי הדרסטי הזה. הוא פשוט לא רוצה לשמוע על אוכל בריא, ואוהב כמעט בדווקא כל מה שלא בריא: סוכר לבן (והרבה) פחמימות ריקות, אוכל מטוגן, חטיפים וממתקים. אצלו זה כמעט תיאוריה ("ממילא כולם הולכים לאותו מקום"...).כמובן שהוא לא מונע ממני לאכול מה שאני רוצה, ובאדיבותו גם לא דורש ממני לבשל במיוחד בשבילו מה שהוא אוהב, אבל מבחינתי הכוח של זוג בענין הזה הוא לאין ערוך ערובה להצלחה, מאשר יחיד שנמצא ב"זוגיות" שכזו.
כל זה גם גורם לי להתלקח ולהתווכח (בלשון המעטה) בכל פעם שאני מנסה (בעדינות) להעלות את הנושא, בין השאר כי זה משפיע גם על ההעדפות הקולינריות של ילדינו המתוקים (שלושה, מהם אחד רק עכשיו מתחיל לטעום). אז אני יודעת שזה אפשרי לעשות את המעבר לבד ובהדרגה גם להשפיע לטובה על שאר בני המשפחה, אבל זה ממש קשה לי, אולי הכוח רצון שלי לא מספיק חזק, וגם הזלזול שלו בכל מה שבריא ואורגני (הוא טוען שאין כזה דבר בארץ ושכולם פה רמאים...) ממש מתסכל. אה, אנחנו גם נמצאים ברמה מאד נמוכה של הכנסות, כך שגם הוא לא רואה ממש בעין יפה את הרעיון של קניות בבתי טבע וכאלו. חוצמזה , כמה פעמים ניסיתי אמנם לשנות מאז הנישואין, ופשוט נכשלתי.
אשמח לשמוע רעיונות מועילים ומחזקים )-: