על ידי אמא_של_אורין* » 18 אוקטובר 2004, 23:03
מצחיק שאני הבאה בתור לכתוב...בתאריך הזה האחרון,שאוריה כתבה בו נולדה בתי אורין ב10.08.04 בבוקר.
ת'אמת? ידעתי שזה יהיה קשה, אותי בינתיים משתדלים להכין לכך שהקושי הראשוני רק נראה קושי, שאחר כך הרבה יותר קשה- והקושי רק בונה את עצמו, הייתי מוכנה אליו, אל הקושי ההתחלתי, כי בתכל'ס ההריון שלי לא היה מתוכנן וכל ההריון היה לי זמן לחשוב על כמה קשה זה עומד להיות, בחרתי להביא את הילדה שלי ( בחרתי כמעט ללא אבא שלה, שבסופו של דבר קיבל את הגזירה- והיום הוא מברך עליה, גם אני) מתוך מקום שפשוט ידעתי שהיא צריכה לבוא לפה, תחושת בטן עמוקה , שזה הזמן של הנשמה הזאת להגיע ושאין לי זכות להתערב, רק לעזור לה לבוא, אבל רוב ההריון קיטרתי בלי סוף ובכיתי על כל מה שאבא שלה ואני לא הספקנו לעשות, על כך שלא הספקתי לטייל בעולם והוא כן, ועל זה שאני בכלל (כך חשבתי) לא אוהבת ילדים, כי לא משנה מה תעשה בשבילם הם עדיין ירצו עוד ועוד וכל הדרישות שלהם והבכי, המניפולציות ,הצעקות...ומי צריך את זה בכלל?.... אבל בשניה שהיא נולדה, כל הסלט המטורף הזה שהיה לי בראש קיבל את הטעם הכי מתוק שיש....@}@} }{@}@} אני באופן אישי התאהבתי בתינוקת המופלאה הזאת מהשנייה הראשונה, אני לא אומרת שקל, לא קל, אבל אולי בגלל שהייתי בטוחה שיהיה נוווורררררראאאא קשה, זה לא נורא כל-כך, אני אפילו מגלה כל פעם מחדש עד כמה אורינה מדהימה ביכולת שלה לשעשע את עצמה שעות לדבר ולצחוק עם עצמה אפילו אם אני לא בחדר בכלל והיא "כולה" בת חדשיים ושבוע, ( בלי עין הרע חמסה חמסה...
) בכל מקרה היה לי נורא קשה עם הנקות השחר בעיקר, אפילו שהיא ישנה מההתחלה 7-6 שעות רצוף (- אגב לא קשור - עשינו לה אתמול את המחומשת, ואחרי זה היא ישנה שנת לילה של-9 שעות רצוף, זה נורמאלי?) הייתי נרדמת בישיבה כולי מכופפת עליה, אפילו להשען על הקיר לא היה לי כח, אפופת שינה וגמורה, לשבת ככה שעה כל לפנות בוקר לא קל, בעיקר אם את קצת מוטרדת ואת הולכת לישון קצת מאוחר כתוצאה מזה, מה שקרה זה, שאפילו שהינקתי, קיבלתי מחזור חודש אחרי הלידה, וזה גמר עליי, והמחזור בא בתוספת של הצטננות קשה של חילופי העונות ולא היה לי כח לזוז והחלב שלי התמעט והילדה התמכרה למוצץ, אז עברתי לסימילאק, ועכשיו שקט, אני שואבת לה קצת וכבר הרבה יותר קל. הכל יותר פשוט וגם הקוליק כבר עובר לה, טוב....נראה איך יהיה עם השיניים.....
מצחיק שאני הבאה בתור לכתוב...בתאריך הזה האחרון,שאוריה כתבה בו נולדה בתי אורין ב10.08.04 בבוקר.
ת'אמת? ידעתי שזה יהיה קשה, אותי בינתיים משתדלים להכין לכך שהקושי הראשוני רק נראה קושי, שאחר כך הרבה יותר קשה- והקושי רק בונה את עצמו, הייתי מוכנה אליו, אל הקושי ההתחלתי, כי בתכל'ס ההריון שלי לא היה מתוכנן וכל ההריון היה לי זמן לחשוב על כמה קשה זה עומד להיות, בחרתי להביא את הילדה שלי ( בחרתי כמעט ללא אבא שלה, שבסופו של דבר קיבל את הגזירה- והיום הוא מברך עליה, גם אני) מתוך מקום שפשוט ידעתי שהיא צריכה לבוא לפה, תחושת בטן עמוקה , שזה הזמן של הנשמה הזאת להגיע ושאין לי זכות להתערב, רק לעזור לה לבוא, אבל רוב ההריון קיטרתי בלי סוף ובכיתי על כל מה שאבא שלה ואני לא הספקנו לעשות, על כך שלא הספקתי לטייל בעולם והוא כן, ועל זה שאני בכלל (כך חשבתי) לא אוהבת ילדים, כי לא משנה מה תעשה בשבילם הם עדיין ירצו עוד ועוד וכל הדרישות שלהם והבכי, המניפולציות ,הצעקות...ומי צריך את זה בכלל?.... אבל בשניה שהיא נולדה, כל הסלט המטורף הזה שהיה לי בראש קיבל את הטעם הכי מתוק שיש....@}@} }{@}@} אני באופן אישי התאהבתי בתינוקת המופלאה הזאת מהשנייה הראשונה, אני לא אומרת שקל, לא קל, אבל אולי בגלל שהייתי בטוחה שיהיה נוווורררררראאאא קשה, זה לא נורא כל-כך, אני אפילו מגלה כל פעם מחדש עד כמה אורינה מדהימה ביכולת שלה לשעשע את עצמה שעות לדבר ולצחוק עם עצמה אפילו אם אני לא בחדר בכלל והיא "כולה" בת חדשיים ושבוע, ( בלי עין הרע חמסה חמסה...:-)) בכל מקרה היה לי נורא קשה עם הנקות השחר בעיקר, אפילו שהיא ישנה מההתחלה 7-6 שעות רצוף (- אגב לא קשור - עשינו לה אתמול את המחומשת, ואחרי זה היא ישנה שנת לילה של-9 שעות רצוף, זה נורמאלי?) הייתי נרדמת בישיבה כולי מכופפת עליה, אפילו להשען על הקיר לא היה לי כח, אפופת שינה וגמורה, לשבת ככה שעה כל לפנות בוקר לא קל, בעיקר אם את קצת מוטרדת ואת הולכת לישון קצת מאוחר כתוצאה מזה, מה שקרה זה, שאפילו שהינקתי, קיבלתי מחזור חודש אחרי הלידה, וזה גמר עליי, והמחזור בא בתוספת של הצטננות קשה של חילופי העונות ולא היה לי כח לזוז והחלב שלי התמעט והילדה התמכרה למוצץ, אז עברתי לסימילאק, ועכשיו שקט, אני שואבת לה קצת וכבר הרבה יותר קל. הכל יותר פשוט וגם הקוליק כבר עובר לה, טוב....נראה איך יהיה עם השיניים.....:-S ;-)