על ידי בת_מזל* » 21 יוני 2010, 15:38
יש איזה טיפ?
אני חושבת על זה הרבה. אני הגעתי לזוגיות הזאת לאחר מערכות יחסים קודמות לא מוצלחות, כולל נישואין בגיל צעיר עם בן זוג שאהבתי נורא אבל ממש התעלל בי נפשית, והצלחתי לצאת מזה אחרי כשנתיים.
ואז הכרתי את בן זוגי הנוכחי. אין לי הסבר מלבד מזל, כשם שבחרתי לי בניק. אנחנו פשוט בני מזל. ככל שהשנים עוברות הכיף יחד גדל. שנינו התקדמנו מאד מקצועית, מגדלים יחד ילדים לתפארת, מצבנו הכלכלי טוב. כמובן שהיו שנים קשות יותר עם ילדים קטנים ומחויבויות רבות, אבל תמיד ההערכה והכבוד ההדדי עזרו לשמור על אווירה נעימה. ועם הזמן לומדים לוותר על כל מיני דברים שמתבררים שלא ממש חשובים - איך בן הזוג מנקה, או מסדר, או רוחץ את הילדים, או אפילו אם אחד מבני הזוג בתקופה מסוימת עושה הרבה יותר למען הבית והילדים והשני יותר עסוק בלימודים או עבודה. ואם מידי פעם יש ויכוח הוא נגמר לרוב בהומור.
מנסיון של מערכת יחסים קודמת אני יכולה לומר שאם יש בעיות בהתחלה הן לא נעלמות אלא מחמירות. ואם יש הערכה, חברות וכיבוד הדדי הם נשארים.
יש סביבנו לא מעט זוגות של חברים שמתגרשים לאחר די הרבה שנות נישואין, ובנסיון שלנו להבין מה השתבש נראה לנו שזה בדרך כלל מצב של חוסר הערכה הדדית. מצב שאחד מבני הזוג התקדם מאד מקצועית והשני נשאר מאחור. מצב שלא מעניין אחד עם השני, שלא מעריכים את דעתו של השני ולא מרגישים שיש על מי לסמוך ועם מי להתייעץ.
אני עד היום מאד מעריכה את מה שבעלי עושה, את החוכמה שלו, את ההתנהלות שלו מול אנשים, את ההתמדה שלו. ואני מניחה שהוא מעריך אותי באותה מידה.זה לא נושאים שמדברים עליהם, אבל זה ברור לאור כל השיחות בינינו, ההקשבה אחד לדעתו של השני ותחושת ההקלה לאחר הגעה משותפת למסקנה איך כדאי לנהוג במצבים שונים. וכל זאת יחד עם אהבה, רצון להיות יחד, להנות אחד מהשני.
[u]יש איזה טיפ?[/u]
אני חושבת על זה הרבה. אני הגעתי לזוגיות הזאת לאחר מערכות יחסים קודמות לא מוצלחות, כולל נישואין בגיל צעיר עם בן זוג שאהבתי נורא אבל ממש התעלל בי נפשית, והצלחתי לצאת מזה אחרי כשנתיים.
ואז הכרתי את בן זוגי הנוכחי. אין לי הסבר מלבד מזל, כשם שבחרתי לי בניק. אנחנו פשוט בני מזל. ככל שהשנים עוברות הכיף יחד גדל. שנינו התקדמנו מאד מקצועית, מגדלים יחד ילדים לתפארת, מצבנו הכלכלי טוב. כמובן שהיו שנים קשות יותר עם ילדים קטנים ומחויבויות רבות, אבל תמיד ההערכה והכבוד ההדדי עזרו לשמור על אווירה נעימה. ועם הזמן לומדים לוותר על כל מיני דברים שמתבררים שלא ממש חשובים - איך בן הזוג מנקה, או מסדר, או רוחץ את הילדים, או אפילו אם אחד מבני הזוג בתקופה מסוימת עושה הרבה יותר למען הבית והילדים והשני יותר עסוק בלימודים או עבודה. ואם מידי פעם יש ויכוח הוא נגמר לרוב בהומור.
מנסיון של מערכת יחסים קודמת אני יכולה לומר שאם יש בעיות בהתחלה הן לא נעלמות אלא מחמירות. ואם יש הערכה, חברות וכיבוד הדדי הם נשארים.
יש סביבנו לא מעט זוגות של חברים שמתגרשים לאחר די הרבה שנות נישואין, ובנסיון שלנו להבין מה השתבש נראה לנו שזה בדרך כלל מצב של חוסר הערכה הדדית. מצב שאחד מבני הזוג התקדם מאד מקצועית והשני נשאר מאחור. מצב שלא מעניין אחד עם השני, שלא מעריכים את דעתו של השני ולא מרגישים שיש על מי לסמוך ועם מי להתייעץ.
אני עד היום מאד מעריכה את מה שבעלי עושה, את החוכמה שלו, את ההתנהלות שלו מול אנשים, את ההתמדה שלו. ואני מניחה שהוא מעריך אותי באותה מידה.זה לא נושאים שמדברים עליהם, אבל זה ברור לאור כל השיחות בינינו, ההקשבה אחד לדעתו של השני ותחושת ההקלה לאחר הגעה משותפת למסקנה איך כדאי לנהוג במצבים שונים. וכל זאת יחד עם אהבה, רצון להיות יחד, להנות אחד מהשני.